פעילות
מדברים זכויות בעלי-חיים באנונימוס
ביום א', 3.5.2009, ב-19:30, ירצה רונן בר בנושא: "סיפורים מהשטח:
חוויות אישיות ותמונות מסיורי תחקיר במשקים חקלאיים."
 ההרצאה פתוחה לפעילי אנונימוס בלבד, במסגרת תוכנית
קבועה למפגשי העשרה לפעילות ולפעילי העמותה בתל-אביב. למגיעים מחוץ
לעיר מומלץ להתקשר למשרד (info@anonymous.org.il או
03-6204878) כדי לתאם נסיעות משותפות עם פעילות/ים מהאזור.
 ממפים את המשקים החקלאיים בישראל
המשקים המחזיקים בעלי-חיים הולכים וגדלים בהתמדה, ומספרם הכולל מצטמצם.
אנונימוס החלה למפות את כל המשקים ברחבי הארץ. מכיר/ה משק או מתקן חקלאי אחר
המחזיק בעלי-חיים רבים? אנונימוס תשמח לקבל מידע על מיקום המשק ודרכי הגעה
אליו. אנא פנו לכתובת ella.anonymous@gmail.com
דירות הפעילים של אנונימוס
למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לקידום זכויות בעלי-חיים,
עמותת אנונימוס מספקת
מגורים בדירה בדרום תל-אביב.
לפרטים: נעמי naomiop@gmail.com 03-6204878
 סדנת תזונה
בשבת, 2.5.2009, בשעה 19:00, יקיים המזנון הטבעוני (יהודה הלוי 21,
תל-אביב) סדנת תזונה בריאה, עם טעימות מתפריט בודהה בורגרס. מנחה:
אורית שמש, דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט. דמי השתתפות 30 ₪. ההרשמה מראש
באתר בודהה בורגרס.
מנגל
יום העצמאות עלול להיות לא נעים בגלל ריבוי הבשר הצלוי ודלות המאכלים מן
הצומח. למעשה, אפשר להנות בו ממגוון גדול של מאכלים
טבעוניים צלויים. אפשר להיעזר גם בטור של פיליס גלזר, "לא רק
לקרניבורים: מנגל צמחוני" (ynet ,22.4.2009).
נוער בחיפה
בחיפה מתגבשת קבוצת נוער עצמאית לזכויות בעלי-חיים. מפגש ראשון יתקיים
ביום ג', 5.5.2009, בין השעות 18:45-17:30 בחדר הקולנוע של תיכון עירוני ה',
רח' ביכורים 22 (ליד מרכז הכרמל). לפרטים נוספים: נמרוד 054-6244341 animal.haifa@gmail.com
קורס בירושלים: בין ממון למזון
המכללה החברתית-כלכלית בשיתוף המרכז הקהילתי הצמחוני מקיימת קורס
בנושא "בין ממון למזון: דברים שלא ידעת על מזון, סביבה, חברה
וכלכלה." הקורס יתקיים בימי ד' בשעה 19:30, במרכז הקהילתי הצמחוני, רח'
בלפור 8, ירושלים. הפגישה הבאה ב-6 במאי. דמי השתתפות: 150 ₪ לקורס כולו, 30
₪ למפגש אחד, מפגש ניסיון חינם. אפשרות להנחות. לפרטים נוספים: יוסי reyo@netvision.net.il או
052-2598773; דפנה sea.yam.ac@gmail.com
עוד במרכז הקהילתי הצמחוני בירושלים
- ביום א', 26.4.2009 בשעה 20:00, ירצה תמיר לוסקי (InterNiche) בנושא:
"ניסויים בבעלי-חיים: מדוע הם באמת נערכים, וכיצד נסתדר בלעדיהם."
-
ביום ה', 30.4.2009 בשעה 19:00, "פותחים שולחן – ארוחה קהילתית": בואו
והביאו מאכל צמחי טעים, לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר,
ביצים, חלב ושאר מוצרים מהחי.
-
במוצ"ש 2.5.2009 בשעה 20:45, "טעימה אמנותית": ערב המשלב ארוחה
טבעונית קלילה עם תנועה, שירה, משחק ומיצג. בהשתתפות האמנים: יאן
קונה, שרון ברוייר, יסמין ואגנר, אוהב אופק, אהרון מנור, אלישבע קורנברג,
יונתן יוסף ארנון, שני הסטן. תרומה בכניסה: 7 ₪ או לפי יכולת.
כדאי לכתוב: איסור נהיגה בחופים
הכתבה "החברה
להגנת הטבע לארדן: קדם חוק איסור נהיגה בחופים" (nrg מעריב, 19.42009)
מדווחת על פנייתה של החברה להגנת הטבע לשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן,  בבבקשה שיקדם תיקון לחוק איסור נהיגה בחופים.
התיקון ירחיב את סמכויות האכיפה והענישה על נהיגה בחופים, הפוגעת
בקינון צבי ים ובחיות בר נוספות. כדאי לכתוב לשר להגנת הסביבה ולהצטרף
לבקשה לקדם את התיקון לחוק.
מר גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, רח' כנפי נשרים 5, ת.ד 34033, ירושלים
95464.
פקס 02-6535958 gerdan@knesset.gov.il
כדאי לכתוב: נגד כלובי סוללה
בטור "מטילות בסבל" (ידיעות אחרונות, 23.4.2009) מוחה השחקנית אורנה
בנאי נגד השימוש בכלובי סוללה בתעשיית הביצים. כלובים אלה כה קטנים עד שאינם
מותירים לתרנגולת מרחב אפילו לפרוש כנפיים או לעמוד בנוחות. בנאי מותחת
ביקורת על החלטת משרד החקלאות להשקיע מאות מיליוני שקלים בהקמת כלובי סוללה
חדשים במסגרת הרפורמה
בתעשיית הביצים, ומצהירה על התחייבותה שלא לקנות ביצים שמקורן
בכלובים.
 כדאי לכתוב לשר החקלאות, להזכיר את החקיקה בנושא במדינות
אחרות ולהבהיר שגם ישראל תידרש בעתיד להצטרף למגמה העולמית ולבטל את השימוש
בכלובי סוללה. לכן הרפורמה לפי התוכנית הנוכחית מהווה בזבוז כספי ציבור, ויש
להתאימה מלכתחילה למגמת החקיקה העולמית: להפנות משאבים לעידוד המעבר לשיטות
גידול תרנגולות ללא כלובים, במקביל לקביעת תקנות לרווחת התרנגולות.
מר שלום שמחון, שר החקלאות ופיתוח הכפר, ת.ד. 30, בית-דגן 50250. shalomsi@moag.gov.il
דרושים גייסי כספים
לאנונימוס דרוש/ה גייס/ת כספים דרך הטלפון (טלמרקטינג) למשרה בשכר צנוע,
בשעות עבודה גמישות, התחייבות מראש לשנה. חובה: ניסיון בטלמרקטינג, צמחונות
ואכפתיות כלפי בעלי-חיים. לפרטים: info@anonymous.org.il
הרצאות
 אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות
בעלי-חיים בעברית ובערבית. ההרצאות מותאמות לנוער בגיל
חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. צוות המרצים קטן
ואיכותי, עם ניסיון רב בהסברה מול קבוצות של נוער, ילדים וחיילים, ובמסגרות
נוספות. פרטים במשרד: info@anonymous.org.il
03-6204878
לאנונימוס דרושים/ות מרצים מתנדבים בעלי ניסיון משמעותי בהדרכה/הוראה,
לעריכת הרצאות על זכויות בעלי-חיים בפני נוער בצפון הארץ ובדרום, עד פעמים
אחדות בחודש, לפי תוכנית נתונה. לפרטים נוספים: רותם rotvia@gmail.com או טל' 03-6204878
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו
טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
מידע על פעילויות קבועות ;
התנדבות
באנונימוס
לוח היכרויות לטבעונים/ות
ולצמחונים/ות ; פורומים לזכויות
בעלי-חיים: תפוז; נענע
חדשות
ynet רכס
חלוקים. בכתבה " מי צריך
מסעדה ומלון באמצע המדבר?" (  19.4.2009) מדווחת יעל עברי דראל על כוונת המועצה האזורית רמת הנגב
ומשרד התיירות להקים מלון ומסעדה ברכס חלוקים שבאזור שדה בוקר. המקום עשיר
בחיות בר, ובנייה שם תפגע בהן ישירות ותגרום לבידוד גנטי של אוכלוסיות
בעלי-חיים וצמחים ולהחלשתן. ראש המועצה, שמואל ריפמן, מקדם את הפרויקט
למרות התנגדות גורפת מצד תושבי האזור.
למכתבים: מועצה אזורית רמת הנגב, ד.נ. חלוצה, מיקוד 85515. כתובת הדואל
של ריפמן: srifman@rng.org.il
nrg מעריב תיק
הסביבה. בכתבה " כמה ש"ס תשמור על
הסביבה?" (19.4.2009) מגלה אביב לביא שגלעד ארדן קיבל רק חלק מתיק הגנת
הסביבה. לפי ההסכם הקואליציוני בין  נתניהו לש"ס, שקיבלה את השליטה על משרד הפנים, משרד השיכון, מנהל
מקרקעי ישראל וראשות ועדת הפנים והגנת הסביבה. לביא: "ההכרעות הסביבתיות
החשובות ביותר מתקבלות במוסדות התכנון, ואלה נמסרו לידי מפלגה שהוכיחה עצמה,
בלשון המעטה, כמי ששמירה על הסביבה מעניינת אותה כקליפת השום."
 mynet (קריות) תולעת
הפארק. בכתבה " כלבי
הקריות בסכנה: תולעת הפארק בסביבה" (22.4.2009) מזהירה אתי דור: "השבוע
התגלה בקריות מקרה של כלב נגוע. התולעת חודרת לגופם של הכלבים כשהם בולעים
חיפושית זבל הנגועה בתולעת. זה עלול להסתיים במוות."
נענע 10 ציד
בנורבגיה. בכתבה " נורבגיה
רוצה להמשיך לצוד" (21.4.2009) מדווחת  סוכנות רויטרס שנורבגיה איימה לפעול נגד האיחוד האירופי דרך מוסדות
ארגון הסחר
העולמי בנוגע לתוכניות האיחוד לאסור ייבוא של פרוות ומוצרים אחרים
העשויים מכלבי ים. ההצעה לאיסור צריכה לעלות לדיון בין 27 החברות בפרלמנט
האיחוד האירופי לפני שתאושר כחוק.
ynet (חיות וחברה)
נאציזם. במאמר " הנאצים:
חיות או בני אדם?" (21.4.2009) מגישה תמר מרי תמצית בעברית של
המאמר Boundary work in Nazi Germany מאת ארנולד ארליוק וקלינטון
סאנדרס. המאמר עוסק ביחס הנאצים לחיות.
תזונה
 nrg מעריב בשר-סרטן.
בכתבה " אוהב
את הבשר וול דאן? סכנת סרטן" (22.4.2009) נמסר: "אכילה קבועה של בשר אדום
בדרגת צלייה "וואל דאן" מגדילה ב-60 אחוז את הסיכון לסבול מסרטן הלבלב – כך
קובע מחקר חדש שהוצג בפגישה השנתית ה-100 במספרה שערכה האגודה האמריקאית לחקר
הסרטן בדנבר."
כלובי דגים ודגי בר: מקרה הסלמון
האם גידול דגים בכלובים גורם להפחתת הפגיעה בדגי בר? מקרה
הסלמון מלמד, שההפך הוא הנכון. מסתבר שמי שקונה את בשרם של דגי הסלמון תורם
להכחדת מינים אלה בטבע.
גידול תעשייתי של דגים
בסוף שנות ה-70 של
המאה ה-20 החלה להתפתח במהירות תעשייה של דגים בכלובים. הכלובים מוצבים
בתוך מאגרי מים טבעיים ומאכלסים דגים בצפיפות עצומה: רבבות דגים בכלוב אחד
ולעתים מיליונים ב"חווה" אחת. המניע להתפתחות התעשייה הוא צריכת דגים מוגברת,
במקביל להכחדת אוכלוסיות
הדגים הטבעיות כתוצאה מדיג המוני ומזיהום מאגרי המים הטבעיים. בתעשייה
מנסים לעתים קרובות למכור לצרכנים את הגידול בכלובים בתור פתרון אקולוגי
להכחדת דגי הבר, בטענה שבזכות הכלובים פחת לחץ הדיג על דגי הבר וכך יכולות
האוכלוסיות הטבעיות להתאושש.
בתוך כלוב דגים (צילום: PETA)
הסיבה המרכזית להימנע מצריכת דגים מכלובים היא העוול המוסרי שבכליאת
בעלי-חיים בכלובים צפופים ובהריגתם. אולם מסתבר, שגם שיקולים אקולוגיים גרידא
מחייבים חרם על דגים מכלובים, כי כלובי הדגים פוגעים קשה בסביבתם:
- הפרשות הדגים – בגלל מספר הדגים העצום, חוות דגים טיפוסית מייצרת
הפרשות בסדר גודל של עיר קטנה;
- שאריות מזון;
- כימיקלים כגון אנטיביוטיקה ותרופות אחרות, חומרי הדברה וחומרים שנושרים
מהציוד;
- המזון עצמו – דגי סלמון, למשל, מוזנים בדגים שנגרפו מהים, ועל כל ק"ג
דג המשווק לצרכן, נידוגו בים דגי בר במשקל כ-3 ק"ג;
- בריחות – הפצת דגים ממינים מבויתים או מינים זרים לסביבה לתוך מאגרי
המים הטבעיים;
- הפצת טפילים ומחלות לדגי בר.
כלובי דגים בישראל
בישראל, הדיון העיקרי
בנושא כלובי דגים התמקד בכלובי דניס (ספרוס) ולברק במפרץ אילת. עיקר הביקורת
שהביאה לבסוף לסילוק הכלובים, עסקה בזיהום המפרץ ובהרס שוניות האלמוגים. לפי
מומחי המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים, "חוות הדגים הן כיום [קיץ
2004] גורם הזיהום המרכזי של צפון מפרץ אילת. למעלה מ-80% מכמות החנקות
הנכנסות היום למפרץ ממקור לא טבעי – מקורן בחוות הדגים." המומחים הזכירו שפל
חסר תקדים בריכוז החמצן במים, השחרת קרקעית הים והרס הצמחייה הטבעית מתחת
לכלובים, חשד לחדירת מחלות חדשות בעשרות מינים של דגי בר, ועוד.
הביקורת עסקה גם בבריחת דגים מהכלובים – כולם ממינים הזרים לאזור. למשל,
ב-28.3.2003 דווח על בריחת למעלה מ-150,000 דגים למפרץ בעקבות נזק חריג
לכלוב; בדיקה שגרתית כשנה קודם לכן העלתה שדגי הדניס נפוצים במימי המפרץ מבלי
שדווחה כל בריחה של דגים.
ב-14.9.2008, כ-3 חודשים לאחר הפסקת גידול הדגים בכלובים שבמפרץ אילת,
אישרה הממשלה הצבת כלובי דגים מול חופי אשדוד. בהיעדר שונית יפה שתיהרס
על-ידי כלובי הדגים, הפעם התמקדה הביקורת הציבורית רק בסכנה לבריאות צרכני
הדגים בגלל מי נמל אשדוד המזוהמים.
שניים ממיני הסלמוניים בנורבגיה, סלמון (מימין) וטרוטה.
(צילום: mrjorgen)
סלמון: דגי בר ליד חוות כלובים
גידול דגי
סלמון (אלתית) יוצר בעיות אחרות במפגש עם דגי בר, כי נהוג לגדלם בסמיכות
לאוכלוסיות בר של סלמון מאותו המין או ממינים קרובים. גם כאן נוצר זיהום
חמור, אך הקשר בין הדגים הכלואים לדגי הבר יוצר בעיות חמורות עוד יותר.
בפברואר 2008 התפרסמה בכתב-העת PLoS Biology סקירת אוכלוסיות של חמישה מיני
סלמון בסקוטלנד, באירלנד, בקנדה האטלנטית ובקנדה הפסיפית. הסקירה נערכה על
רקע הירידה הדרמטית בשכיחות מינים אלה מאז סוף שנות ה-80. צוות החוקרים השווה
בין אוכלוסיות הסלמון שעוברות בנדידתן ליד חוות כלובים לאוכלוסיות שנמצאות
הרחק מחוות כאלה, והתוצאות חד-משמעיות: רמת ההישרדות של האוכלוסיות שבאזור
הכלובים נמוכה יותר, ובמקרים רבים היא נופלת מ-50%. בסביבת חוות גדולות,
צמצום האוכלוסייה גדול יותר.
כלובי סלמון במסלול נדידה של דגי בר (צילום:
Jean-michel Cousteau, Ocean Adventures)
בורחים מהכלובים
אחת מהפגיעות בדגי בר נובעת
דווקא מה"תגבורת" המתמדת שהם מקבלים מתוך הכלובים. כלובים בים נפרצים לעתים
קרובות בעקבות הזנחה, חבלה או סערה, וכך יוצאים המוני דגים מבויתים לחופשי.
בנורבגיה, שבה פועלת תעשיית הסלמון הגדולה ביותר, נמלטים מדי שנה כחצי מיליון
דגי סלמון וטרוטה, ולעתים הרבה יותר; נתונים אלה פורסמו בעיתון Vital Choice
בשנת 2005, בעקבות בריחת 490,000 דגים בבת-אחת. באותה שנה דיווח העיתון The
Independent על 400,000 סלמונים וטרוטות שנמלטים מכלובים בסקוטלנד מדי שנה;
הפרסום בא בעקבות סערה שהביאה לשחרור 600,000 עד מיליון דגים. אוכלוסיות
הבר המקומיות מתגמדות מול מספרים אלה.
לפי האתר הקנדי Farmed and Dangerous, החברות הרב-לאומיות ששולטות
בתעשייה הנורבגית והסקוטית, הכניסו את הסלמון האטלנטי לחוף המערבי של קנדה,
שם מהווה דג זה מין זר. ההתרחבות לקנדה (וכן לצ'ילה) באה בעקבות החמרת החקיקה
הסביבתית בנורבגיה. לפי נתוני התעשייה – שהם ללא ספק חלקיים – 1.4 מיליון דגי
סלמון אטלנטי ברחו מהכלובים שלחוף האוקיינוס השקט בין 1987 ל-2002. בקולומביה
הבריטית זוהה הדג הזר ב-80 נחלים, והוא נמצא במרחק מאות ואפילו אלפי
קילומטרים מכלובי הדגים.
נמלטים מכחידים
פרדריק ווריסקי מהתאחדות
הסלמון האטלנטי, תיאר באביב 2006 את בריחת הסלמון מהכלובים בחוף האטלנטי של
קנדה. לדבריו, ב-1994 היה מספר הנמלטים גדול פי 10 מאוכלוסיית הבר, שקרובה
להכחדה במקומות רבים. מאז ירד מספר הנמלטים, עד שהשחתת כלובים שחררה דגים
רבים, ובכלל זה 100,000 במקרה אחד בנובמבר 2005:
"אם נמלטים אלה היו בוגרים, ציפינו שהם ימהרו לנחל הנוח הקרוב כדי
להשריץ. אם הם הזדווגו בינם לבין עצמם, הם עלולים למלא בדגים מחוות-דגים את
בית-הגידול למתבגרים שיש בנחלים אלה, ולקחת שטחי גידול מאוכלוסיות הבר,
המדוכאות באופן נואש. אם הם יצרו בני-כלאיים עם דגי בר, הצאצאים שנולדו
כתוצאה מכך עלולים להכיל מספיק רקע גנטי של דגי חוות עד כדי חוסר התאמה
ניכר להישרדות בטבע."
בריכה לגידול דגי סלמון צעירים; לפי Coastal Alliance for
Aquaculture Reform ממערב קנדה, בריחה של דגים בשלב זה אינה מתועדת על-ידי
התעשייה. (צילום: Jean-michel Cousteau, Ocean
Adventures)
בורחים לחופש?
אקולוגים מקוננים בדרך-כלל על
הרס האיזון הטבעי, ומעודדים השמדה אכזרית של
חיות ממינים זרים – כמו הדגים הנמלטים. אם כן, מנקודת-מבט מוסרית, האם
בריחת דגי הסלמון מהכלובים מהווה אירוע משמח של יציאה לחופשי? נראה שבדרך-כלל
התשובה על כך שלילית, כי רוב הדגים נהרגים מהר. אמנם, שלא כמו תרנגול הבית מתעשיית
הבשר, הסלמון המבוית אינו חסר אונים בטבע, כי המין לא עבר ברירה מלאכותית
אינטנסיבית במיוחד (לגדילה מואצת). אולם די בברירה המלאכותית שכבר נעשתה כדי
לפגוע בכישורי ההישרדות של הסלמון הנמלט. שני מחקרי מעבדה על ההבדלים בין
התנהגות דגי הבר לדגים המבויתים, מצביעים על נטייה של הדגים המבויתים לעסוק
יותר באכילה ולברוח פחות מטורפים. במחקר נוסף, שעליו מדווח ווריסקי, נערך
מעקב אחר דגי סלמון מסומנים ששוחררו מכלובים:
"החדשות הטובות עבור סלמון הבר הן שלדגים אלה [המבויתים] יש שיעור
תמותה גבוה מאוד ומהיר מאוד, אנו חושבים שבעיקר בגלל טריפה על-ידי כלבי ים,
ואף אחד מהם לא אותר כשהוא נכנס לנחל סלמון לשם השרצה."
טפילים
נראה שהגורם המרכזי להשמדת דגי הבר
שנודדים ליד כלובים הוא טפילים שמקורם בחוות הדגים. קיים מין של טפיל
(Lepeophtheirus salmonis) שנצמד לדגים ממשפחת הסלמוניים. מאמר על השפעת
טפילים אלה, פרסם ל. ניל פרייזר מאוניברסיטת מאנואה, הוואי, בכתב-העת
Conservation Biology (דצמבר 2008). נקודת-המוצא היא פשוטה: בטבע, טפילים כמו
L. salmonis נסחפים בים ושורדים בזכות מפגש מקרי עם דגי סלמון. מפגש כזה
מאפשר לטפילים להתרבות ולכן גדל הסיכוי שצאצאיהם ייתקלו בסלמון ויתרבו עוד;
אך הטפיל גם מחליש את הדג ומאפשר לטורפים לצוד אותו בקלות – ואז נהרג גם
הטפיל. כך נשמר, פחות או יותר, יחס מאוזן בין שכיחות הטפילים לשכיחות הדגים.
אולם כאשר L. salmonis נתקל באקראי בכלוב דגים ונצמד לדג, הדג שנחלש מוגן
בכלוב מפני טריפה; הדג שורד, וגם הטפיל שורד – ומתרבה ללא הגבלה. כך מופר
האיזון האקולוגי בין הסלמון, הטורפים והטפילים. בינתיים, המים שבאזור הכלוב
מתמלאים בטפילים, הנצמדים לדגי הבר שעוברים בסביבה. לדגי הבר המוחלשים אין
הגנה, והם נטרפים במהירות. גם כאשר הדגים בכלוב מקבלים תרופות נגד הטפיל, דגי
הבר נותרים לעומתם ללא הגנה. דגי הבר ייכחדו אפוא בסביבת הכלובים גם אם אין
מגיפה בכלובים עצמם. לפי החישוב של פרייזר, שמירה על אוכלוסיית הבר מפני
התמעטות מחייבת רמת בריאות גבוהה ביותר בתוך הכלובים: אסור ששכיחות הטפילים
על הדגים שבכלוב תעלה על כמה אחוזים משכיחותם בדגי הבר.
סלמון צעיר עם טפילים (צילום: Jean-michel Cousteau, Ocean
Adventures)
חוקרים שונים מעלים היבטים אחרים של תופעה זו. למשל, מאמר שפרסמו
ביולוגים קנדיים בדצמבר 2007 בכתב-העת Science, מדווח ש-80% מהדגים שנגועים
בטפילים – מתים. לפי חישוב החוקרים, תוך ארבעה דורות של סלמון (מחזור החיים
של הדג נמשך שנתיים) תיכחד 99% מהאוכלוסייה באזורים אלה. כאשר יש מאגר טפילים
קרוב, הכחדת דגי הבר בסביבה היא אפוא בלתי נמנעת. כלובי דגים צפופים מהווים
מאגר טפילים שכזה.
נתונים אלה מהווים רק חלק מתמונת הנזק שגורמים כלובי הדגים לאוכלוסיית
הבר של הסלמון ושל דגים ממינים אחרים. מדברים אלה עולה שצרכני הסלמון, גם
במדינות מרוחקות כמו ישראל, אחראים לא רק לכליאת דגים בצפיפות מעיקה,
אלא גם להשמדת חיי הבר בצפון אירופה.
רשימת המקורות למאמר תובא עם פרסומו באתר אנונימוס
פינת התזונה
ירקות מוקרמים בתנור
חומרים לתבנית קטנה (של טוסטר אובן)
2 עגבניות בשלות ורכות חציל קטן  תפוח אדמה בינוני בצל קטן חצי ראש ברוקולי 4 שני
שום חצי חבילת טופו קטנה (כ-150 גרם) שמן זית
לרוטב
4-3 כפות שמרי בירה
כף קמח מלא/לבן
כוס חלב סויה
חצי כפית
מלח
כף שמן זית
ההכנה
- חותכים לחתיכות גסות את הירקות, למעט השום.
- חותכים את הטופו לקוביות קטנות.
- משמנים את התבנית בשמן זית ושמים את הירקות והטופו.
- שמים את השום לקישוט בין הירקות.
- מכניסים לתנור בחום בינוני ל-40 דקות (עד שהירקות מתרככים).
- מערבבים את כל מרכיבי הרוטב בקערה. הרוטב אמור לצאת לא דליל מידי
וניתן להסמיכו לפי הצורך במעט קמח ושמרי בירה.
- מוסיפים את הרוטב לירקות כ-20 דקות לפני סוף האפייה בתנור.
הצעת גיוון
אפשר להוסיף או להסיר חלק מהירקות בהתאם לטעם, לעונה ולמה שיש במקרר:
למשל: בטטה, קולרבי, שומר, כרישה או קישוא. מומלץ להשאיר את העגבניות,
שמוסיפות למרקם ולטעם.
מתכון וצילום: כרם אביטל
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צֹבל
(עורך), כנען עוזיאל, דדי שי, כרם
אביטל
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
