זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

דיון בוועדת השרים בעניין האווזים: קריאה לפעולה 

ביום א', 4.9.2005, ייערך דיון בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק של שר החקלאות ישראל כץ. ההצעה עוקפת את פסיקת בג"ץ ומעגנת את המשך ההתעללות באווזים בחוק. בדיון ביום א' יוחלט אם הצעת כץ תאומץ על-ידי הממשלה, ולכן הוא קריטי ביותר.

כתבו מכתבים לחברי ועדת השרים, ובקשו גם ממכריכם לכתוב. קראו לשרים לא לתמוך בהצעת החוק. לנקודות למכתבים ולרשימת הכתובות

פרוות בקסטרו

בתחילת אוגוסט פרסמה רשת האופנה "קסטרו" מוצרים חדשים לחורף, הכוללים באופן מובלט פרוות שועלים וארנבונים. מקום מרכזי כזה לפרוות לא נראה בישראל זה למעלה מעשור, בעקבות מחאת הציבור נגד האכזריות הקיצונית שבתעשיית הפרוות.

כ-60 איש הפגינו ב-26.8.2005 מול סניף קסטרו בדיזנגוף סנטר בתל-אביב. המפגינים נשאו שלטים ובהם תמונות בעלי-חיים בתעשיית הפרוות וסיסמאות  כגון "פרווה זו אופנה מתה" ו"הבגדים של קסטרו ספוגים בדם", בנוסף על מיצג ובו מעיל "פרווה" נוטף דם ופעילה המחופשת לארנבון, כלואה בכלוב.

לאחר כשעה וחצי הגיעו למקום כעשרה שוטרי יס"מ ממרחב ירקון. לדברי המפגינים, השוטרים דחפו מפגינים בכוח, רמסו אותם וזרקו אותם על אופניים ועל גדר ברזל. השוטרים סירבו להזדהות או לספק עילה לפיזור האלים של ההפגנה. שלושה מפגינים עוכבו ונלקחו למרחב ירקון. הם הואשמו בהשחתת פני מקרקעין (הצבע מהמיצג נטף על המדרכה), באי-ציות לשוטר (הם נעצרו כשביקשו את פרטי השוטר שהיכה אותם) ובסירוב להזדהות (דבר שלא נתבקשו לעשות). המפגינים שוחררו ללא תנאים מגבילים.
"קסטרו מודל בע"מ" היא חברה ציבורית בשווי כ-80 מיליון דולר, המפעילה 84 חנויות ונשלטת על-ידי משפחות קסטרו ורוטר. כדאי להעביר לחברה מסר ברור, שהיקף המכירות שלה ייפגע כתוצאה מן השימוש בפרוות, משום שחלק ניכר מלקוחותיה מסרב לתמוך באכזריות כזו. את המסר כדאי להפנות לחברה בנימוס, במכתבים ובשיחה עם עובדי הרשת. אתר החברה כולל עמוד לפניות ישירות. בעמוד אחר באתר החברה מופיעים פרטים אלה – כתובת: אורט ישראל 31, בת-ים, 59590. טלפון: 03-5554555 פקס: 03-5554553. דואל: mgr@castro.co.il.

סיקורי ההפגנה בתקשורת:

"הפגנה נגד פרוות מול קסטרו דוכאה באלימות", אינדימדיה ישראל, 27.8.2005. (כולל תמונות איכותיות מההפגנה)

ענת שלו ואבי כהן, "המשטרה עצרה מפגינים נגד קסטרו בת"א", Ynet (ידיעות אחרונות), 26.8.2005.

"קורבנות אופנה", nrg מעריב, 26.8.2005.

חיות בהתנתקות

עם המשך פינוי ההתנחלויות בגוש קטיף, הופיעו בעיתונות דיווחים נוספים על חיות בית רבות שננטשו, לעתים ללא מזון ומים ולעתים אף קשורות. מלבד חתולים וכלבים רבים, וביניהם אימהות מיניקות וגורים ללא אם, נמצאו גם ארנבונים, תרנגולות ויונים (כפר דרום), כבשים ועופות ממספר מינים (נווה דקלים) ועוד.

השירותים הווטרינריים מרכזים מידע מהשטח על חיות שננטשו, אשר מאפשר לאתר חיות שאבדו (פקס: 03-9681661 דואל: dganitb@moag.gov.il). מספרי הטלפון של מוקד איחוד משפחות במשרד החקלאות ושל מחלצים מתנדבים שפעלו בשטח, פורסמו בכתבה ב-nrg מעריב. הפורטל גם התגייס לקדם אימוצי חיות שנאספו בפינוי. השר לאיכות הסביבה הסכים להעביר עד 150 אלף שקלים לטובת פינוי בעלי-חיים שננטשו בגוש קטיף ולהצלתם.
תנו לחיות לחיות הגישה עתירה לבג"ץ (14.8.2005) ובה ביקשה מהרשויות לענות מדוע אינן פועלות לסייע לחיות עם הפינוי. לפי הארץ, פרקליטות המדינה השיבה לעתירה בציטוט חוק פינוי-פיצוי: "המדינה לא תהיה אחראית לפינוי מיטלטלין שנמצאים בשטח המפונה לאחר יום הפינוי... לא מוטלת על המדינה כל חובה לפעול לפינוי מיטלטלין, ובכלל זאת בעלי-החיים, מהאזור המפונה." עם זאת ציינה המדינה, שהיא פועלת "באופן וולונטרי", למשל בהעברת חיות מה"קטיפארי" למקומות חלופיים, באיסור מזה כחודשיים על הכנסת עופות נוספים ללולי פיטום וכן בפינוי כל העופות מהלולים, למעט להקה אחת.

ב-21.8.2005 נדונה בבג"ץ עתירתה של עמותת אהב"ה, שביקשה להורות למשרד החקלאות, לצה"ל ולגורמים ונוספים לאפשר כניסת מתנדבים לשטח שפונה כדי לסייע לחיות. בית-המשפט הורה למשיבים להידבר עם המתנדבים. משרד החקלאות דורש להכניס להסגר במשך 30 יום כל בעל-חיים שנאסף. חלק מהעמותות צפויות להרוג את החיות קודם לכן.

מקורות: 
הדר פרבר, "משרד החקלאות מפנה את החיות מגוש קטיף", Nfc, 22.8.2005.
עדי הגין, "אח שלו, הוא מתגעגע אליך", nrg מעריב, 25.8.2005.
ברוך לוי, "אושר תקציב להצלת בעלי חיים שננטשו במהלך ההינתקות", Nfc, 21.8.2005.  
 מיכאל דבורין, "גורל בעלי החיים בגוש קטיף - לבג"צ", Nfc, 21.8.2005.
יובל יועז, "המדינה מבטיחה לסייע בפינוי חיות שננטשו בגוש, אך לא מתחייבת", הארץ,21.8.2005, עמ' א6.
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

"אמץ מפונה", nrg מעריב, 21.8.2005. 
 עדי הגין, "כלב בן מפונה", nrg מעריב, 21.8.2005.

עוד בעיתונות הישראלית

Nfc  מסים   לעינוי   פרות.   בכתבה   "הרפורמה   ברפתות   היא   פרויקט   לאומי  מורכב" (22.8.2005) מדווח מיכאל דבורין על השקעת משרד החקלאות ב"הגדלה, הרחבה ושידרוג הרפתות בישראל". עד סוף שנת 2006, צפויה המדינה להשקיע 1.8 מיליארד שקל בפרויקט. למידע נוסף על תעשיית החלב

כל הזמן בית שמש הורגת. בכתבה "פה קבור הכלב" (26.8.2005, עמ' 38) מביא יוני ויצמן טענות על הרג כלבים ותנאי החזקה קשים במכלאה העירונית של בית שמש.

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת 

לתגובות: כל הזמן, הלל 14, ת.ד. 2611, ירושלים. פקס: 02-6230129 02-6222849 דואל: kolazman@maariv.co.il

קריית ביאליק מחרידה. עיריית קריית ביאליק מבקשת לערוך סדרת מופעים בתוך גן החיות. מקור הרעש מתוכנן בסמוך לכלובים שבהם כלואות חיות בר. תנו לחיות לחיות מזהירה בנקיטת צעדים משפטיים אם לא יוחלף מקום ההופעה.

כתבות:

"נינט מחכה לבית המשפט", Nfc (קריות באינטרנט), 20.8.2005.

אסף זלינגר, "קופים ויענים נגד נינט" (בדפוס: "קריית-ביאליק: הקופים והיענים נגד נינט", עמ' 24), מעריב, 21.8.2005.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

הצלה לשרקנים. ב-23.8.2005 פורסם בבריטניה, שמשק לגידול שרקנים (חזירי ים) לניסויים, המחזיק כ-10,000 שרקנים, עתיד להיסגר בעקבות המחאה הציבורית נגדו, שהתנהלה במשך שש שנים. האלימות שאחראים לה בעלי המשק אינה מתחילה בניסויים, אלא בתנאי הגידול המחרידים, כפי שניתן ללמוד מאתר "הצילו את שרקני ניוצ'רץ'". בעיתונות, כולל בפורטלים ישראלים, נרשמה הידיעה בדרך-כלל כאילו הוכתבה בידי בעלי-אינטרסים בעסקי הניסויים:

"ניצחון פעילי בע"ח בבריטניה מעורר זעם", וואלה! 24.8.2005.
"להמשיך בניסויים", nrg מעריב, 25.8.2005.

הארץ חיי קוף. בכתבה "הסבל חקוק בפנים" (22.8.2005, עמ' ב6) מתאר נדב לוי תערוכה של תצלומי דיוקן ענקיים של קופי אדם, המוצגים במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון, ומגלה את הזוועות של ציד הקופים לקרקסים, למאכל, לגני חיות ולמכירה כ"חיות מחמד".

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הודעות קבועות

דוכני הסברה בנהריה (עומר גינזבורג: 0525-305006).

סקר צמחונות, שנתוניו יסייעו לקידום הנושא, מיועד למילוי על-ידי צמחונים/טבעונים. בין המשיבים יוגרלו ארוחה זוגית בוירג'ין קפה וחולצות. השתתפו בסקר!

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (nirit.sh@gmail.com).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

תביעה נגד מקדונלד'ס אם רכשת מקלוני תירס במקדונלד'ס בהנחה שזהו מוצר צמחוני (המוצר מטוגן עם בשר) תוכל/י לסייע (מנשה: menashe_e@yahoo.com).

עצומה לטבעול בבקשה להפסיק השימוש בביצים במוצרי החברה. לחתימה, ניתן לשלוח פרטים לאיילת ayelet_erlich@walla.co.il או למירי maria_krivosh@hotmail.com.

עצומה לראש העיר מודיעין, משה ספקטור, בבקשה לאסור מופעי קרקס עם בעלי-חיים.

יומן חייתי 6 משודר בלויין Yes, ערוץ 98, בכל יום ו', 20:00; ובערוץ 25 הוט (כבלים): מתב: בכל יום א', 21:00; תבל: בכל יום א' 22:00 ובימי ב' בחצות; ערוצי זהב: בכל יום ב', 22:30 ובימי ו' בחצות. ניתן לצפות בתכנית גם באינטרנט.

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. קיי, כלב צמחוני

אפשר, ואפילו לא מסובך ולא יקר, לגדל כלב מבלי לתמוך בכך בעינוי ובהרג של בעלי-חיים אחרים. מספר חברות מייצרות מזון צמחי לכלבים, אשר מספק לכלב ארוחות מאוזנות ובריאות. מוצר צמחי כזה, של חברת "טכני-קל", משווק בחנויות בישראל. קיימים מוצרים נוספים, גם לחתולים, שניתן לייבא בהזמנה אישית מחו"ל.

קיי חי על תפריט צמחי. האדם שמטפל בו הוא דניאל ארליך, צמחוני למעלה מעשרים שנה. דניאל הוא המפיק של יומן חייתי – התוכנית היחידה לזכויות בעלי-חיים בטלוויזיה הישראלית. הפרק השישי של התוכנית משודר בימים אלה בערוץ המקומי בכבלים ובלוויין (ראו פרטים למעלה). דמותו של קיי מוכרת לצופי יומן חייתי: הוא הכלב שמופיע בפתיח ובמעברונים, והוא מככב גם ברוב הסרטונים ששודרו בתוכנית, וביניהם "5 סיבות לאכול את הכלב שלך". התמונות המופיעות בכתבה זו צולמו על-ידי דניאל. 

מספר דניאל:

קיי בן שש וחצי. מצאתי אותו, גור בן חודשיים, מנסה שלא להידרס ממכוניות בצומת ג'אלמי ליד טבעון. כנראה מישהו זרק אותו שם. אספתי אותו אל תוך הסירה של הווספה שלי, ומאז הוא איתי.

התחלתי להאכיל אותו באוכל צמחי לפני ארבע שנים. עד אז קניתי לו כל מיני סוגים של מזון יבש. בגלל בעיית אלרגיה בעור, הוא אכל תקופה ארוכה מזון היפו-אלרגני יבש. הוא פיתח את האלרגיות שלו לפני שעבר לצמחונות והן לא נובעות מהתפריט הצמחוני.

לפני ארבע שנים גיליתי, שיש חברת מזון שמשווקת – ולא ביוקר – מזון יבש צמחי לכלבים. חבר סיפר לי על המזון הצמחוני. גם לו יש כלבה והוא רצה להעביר אותה לצמחונות. זה די מתסכל כשאתה רוצה להחרים תעשייה שפוגעת כל-כך בחיות כמו תעשיית הבשר, ובכל זאת אתה משלם לחברות שיפגעו בבעלי-חיים כדי להאכיל את הכלב שבאחריותך. וכל זה כשידוע, שאפשר להזין כלבים באופן בריא מאוכל צמחי. אז החבר חיפש הרבה באינטרנט, ובהתחלה הוא קנה סוג של מזון שצריך להכין אותו בשיטה מסובכת, שגם לא היה טעים במיוחד, וגם היה לו ריח... לא משהו. זה היה הניסיון הראשון. אז החבר גילה את חברת טכני-קל.

בתקופה ההיא ביררתי לגבי צמחונות אצל הכלבים בפורומים של חיות בית ואצל וטרינרים. כולם קידמו את הרעיון בברכה, משום שהחומרים מהחי שנמצאים לרוב באוכל יבש, הם באיכויות נמוכות מאוד.

מאז, לפני ארבע שנים בערך, קיי ניזון מהכופתאות הצמחוניות של חברת טכני-קל. מדי פעם אני מגוון עם אוכל מבושל – עדשים, אורז, חומוס, ירקות מבושלים וכו'. כשאני מכין לעצמי אוכל, אני מבשל בכוונה כמות גדולה, שתספיק לשנינו. הוא מקבל את הרוב ואני אוכל את השאר. בדרך-כלל לא מדובר בהשקעת זמן מיוחדת. אנחנו גרים ליד פארק הירקון, וכך, מדי פעם, קיי חוטף מאיזה מנגליסט מצוי כמה שאריות של בעלי-חיים. אין לי בעיה עם זה, כי לא אני קונה את הבשר (המועט מאוד) שהוא אוכל, ובדרך-כלל אלה הם רק שאריות או נתח קטן. כשאני מבקר את אימי, שגרה בנשר, קצת קשה למצוא אוכל יבש צמחוני, אז לפעמים קיי מקבל מזון בשרי מקופסת שימורים, בנוסף לאוכל המבושל. זה קורה לעיתים נדירות, אולי פעמיים בשנה. בסך הכל, הוא ניזון מ-95% אוכל צמחי יבש משקית ומבושל מהסיר.

המעבר לצמחונות היה כמו כל מעבר של כלב לסוג מזון חדש: על-ידי ערבוב שני סוגי המזון היבש בימים הראשונים, עד שהכלב מתרגל לסוג החדש. קיי התרגל לאוכל מהר מאוד. תוך יומיים-שלושה – הוא עבר למזון הצמחי. עצוב להודות, אבל הוא עדיין מאוד אוהב בשר, יותר מהאוכל שאני נותן לו. גם די נמאס לו לאכול אותו דבר בכל פעם, אז אני מגוון לו את האוכל בכל הזדמנות. בדרך-כלל אני לא מערבב את האוכל היבש עם אוכל מבושל, כי לאוכל היבש יש נטייה להתנפח ברטיבות, וזה לא נשמר לאחר מכן. אני נותן לקיי מידי פעם גם חטיפים – אני לא בטוח ממה הם עשויים. אני פשוט מקבל אותם עם שקית המזון מהחנות.

אני קונה לקיי פעם בחודש בערך שק של 15 ק"ג מזון צמחי "טכני-קל". אני מקבל את השק במחיר מוזל, 260 שקל במקום 280,  ב"כלבו לכלב ולחתול" בתל-אביב, כי אני קונה רק שם. מאוד נחמדים שם, וגם כדאי להזכיר, שעדיף להימנע מקניות בחנויות שמוכרות בעלי-חיים.

3. פגיעה בבעלי-חיים ועבדות
על ספרה של מרג'ורי שפיגל, בעקבות קמפיין PETA

הקישור בין עבדות לבין פגיעה בחיות הוא רעיון צפוי. למרות זאת, הנושא כמעט שלא נחקר. בעקבות קמפיין PETA, המשווה בין העבדות באמריקה לבין ניצול חיות, סוקר אריאל צֹבל את הספר The Dreaded Comparison (ההשוואה מעוררת האימה), שהוא הניסיון הממוקד ביותר עד כה לקשר בין שני התחומים.

כבלים על רגליים של פיל בקרקס ושל עבד, עם ציטוט מדברי צאצא העבדים, ג'ון פארמר (PETA)

קמפיין PETA
ב-13.8.2005 התפרסמה בעיתונות האמריקאית ידיעה, שארגון PETA "ישקול מחדש" את המשך הקמפיין "האם בעלי-חיים הם העבדים החדשים?". זאת בעקבות מחאת אנשים, המפרשים באור שלילי את השוואת העבדים השחורים לחיות. הקמפיין הנודד מורכב מ-12 לוחות, שמופיעים גם באתר האינטרנט "שחרור בעלי-החיים". הלוחות, ששלושה מהם מופיעים כאן, כוללים טקסטים קצרים עם זוגות של תמונות – מצד אחד דימוי הקשור בניצול חיות ובמקביל לו דימוי הקשור בניצול בני-אדם, רובם עבדים שחורים. נושאי הלוחות הם מכירות פומביות, הכאה, כליאה, הובלה, סימון וכדומה. החל מ-14.7.2005, ביקר הקמפיין ב-17 ערים מתוך 42 ערים מתוכננות. קמפיין קודם של PETA, "שואה על הצלחת שלך", שבמרכזו השוואה בין בעלי-חיים בחקלאות לקורבנות השואה, החל בפברואר 2003 והסתיים בהתנצלות פומבית של נשיאת הארגון (5.5.2005).

שאלות זנוחות
האם השוואת ניצול בעלי-חיים לעבדות מועילה לבעלי-החיים? זוהי שאלה אמפירית, המצריכה מחקר על תגובות הקהל להשוואות. לא אעסוק כאן בכך וגם לא בשאלה, האם השוואות כאלה הן מוצדקות מבחינה מוסרית, לאור העובדה שיש הנפגעים מהן. אולם כשאלה תיאורטית, אין ספק שהנושא ראוי למחקר רציני, והתעלמותם של היסטוריונים ממנו אינה מעידה על חוסר חשיבותו אלא על טאבו ודעות קדומות. הטקסט המקיף  ביותר שפורסם בנושא הוא כנראה "ההשוואה מעוררת האימה: עבדות של בני-אדם ובעלי-חיים", מאת מרג'ורי שפיגל. זהו ספרה המוכר היחיד של שפיגל, שהיא גם צלמת ומייסדת ארגון לחינוך סביבתי בניו יורק. הספר, שפורסם לראשונה ב-1988 וב-1996הופיע במהדורה מורחבת, כולל פחות ממאה עמודי טקסט וכ-35 תמונות; אין בו מחקר שיטתי, אלא חומר רטורי בעיקרו. עם זאת, יש בספר רעיונות רבים הראויים למחקר היסטורי, ובהיעדר מקורות מעמיקים יותר בתחום, ספרה של שפיגל מומלץ לקריאה.

אחדות הרוע
שפיגל מעמידה ניצול בעלי-חיים לצד העבדות באמריקה מתוך הנחה, שההשוואה מאירה מהות כללית משותפת. מוקד העניין של שפיגל הוא פחות בדמיון שבין בעלי-החיים לאנשים המשועבדים, ויותר בדמיון שבין מערכות המכוננות דיכוי:

"עם כל השונות שעשויה להיות בין ההתאכזרויות והמערכות התומכות בהן, יש ביניהן מן המשותף. הן חולקות מהות בסיסית, הן בנויות סביב אותם יחסים בסיסיים – אלה שבין המדכא למדוכא." (עמ' 28)
"בנוסף לכך, כל דיכוי מסייע לתמוך בצורות שליטה אחרות. לכן זה חיוני לקשר במחשבתנו בין דיכויים, לחפש את ההיבטים המשותפים שהם חולקים, ולפעול נגדם כאחד, במקום לקבוע סדרי עדיפויות של סבלם של קורבנות [...]. כי כאשר אנו קובעים סדרי עדיפויות אנו מתאחדים למעשה עם ה'אדון'. אנו מחליטים שאינדיבידואל או קבוצה אחת חשובים יותר מאחרים, מחליטים שכאבו של אינדיבידואל אחד הוא פחות חשוב מזה של האחר. [...]
"הבה נזכור שעבור אלה שיש להם מנטליות של אדונים, לעתים קרובות יש הבדל קטן מאוד בין קורבן אחד למשנהו. כאשר הן שחורים והן חיות נתפסים בתור 'ברי דיכוי', ההתאכזרות שנהוגה כלפיהם לובשת צורות דומות." (עמ' 30)

אפולוגטיקה של אדונים
שפיגל מקדישה כמחצית מן הספר לתיאורים היסטוריים של הדמיון המנטלי בין האדנות הנהוגה כלפי חיות לאדנות כלפי העבדים. הדמיון משכנע, אם כי השלכותיו המעשיות אינן ברורות. למשל, חלק ממצדדי העבדות הציגו את השחורים כמין ביולוגי אחר מהלבנים, בתור קוף אדם (ape), כחלק מהלגיטימציה לטפל בהם כנהוג בחיות. שחורים כונו בשמות של חיות בתור כינויי גנאי, שחלקם שרדו עד היום. כל עוד תוארו השחורים כעבדים, ייחסו להם "צייתנות כלבית" ותכונות של חיות מבויתות. לעומת זאת, עבדים משוחררים או נמלטים תוארו כחיות בר פראיות, כטבע מאיים וכאוטי שיש לשלוט בו או להשמידו, ואפילו ככלבים חולי כלבת. שפיגל מציגה הקבלות בין המוטיבציות הכלכליות לעבדות ולניצול חיות, אם כי היא טוענת, שלמניע הכלכלי קודמת אדישות מוסרית כלפי הקורבנות; זאת בסיוע תירוצים דתיים והחל מהמאה ה-19 גם מדעיים, ובצירוף עם הסתרת הפגיעה מעיני הציבור.

כבשים באוסטרליה לקראת משלוח בים וספינת עבדים, עם עדות מספינת עבדים: "54 אפריקאים נקשרו יחד ואז הושלכו מהסיפון... מכיוון שהיה מותר להרוג חיות עבור בטיחות הספינה, הם החליטו שמותר להרוג עבדים למטרה זו." (PETA)

מסחר

שפיגל מציגה קווי דמיון בין המסחר בעבדים לבין המסחר בחיות, אמנם כמעט ללא טענות על המשכיות היסטורית בין התחומים. חטיפת ילדים באפריקה למכירה בחוף ולמשלוח לארצות-הברית הייתה נפוצה בימי העבדות, כמו גם הפרדת הורים מילדים, הפרדה בין בני-זוג וכפיית נישואין בתוך אמריקה. שפיגל משווה זאת להרס משפחות הנהוג במסגרת ציד חיות בר והמסחר בהן, אך גם מקשרת זאת באופן רופף יותר להרס משפחות של חיות בחקלאות מתועשת ובמעבדות. היא מציינת, שבעלי העבדים ראו בשחורים "רק חיות", שמסוגלות להתגבר בקלות על ההפרדה מקרובי המשפחה, תוך הכחשת האהבה ביניהם וטענה שמדובר ב"תשוקה חייתית" בלבד. החטופים מאפריקה נדחסו לספינות בתוך 3-2 קומות נמוכות, על מצע עץ ללא ריפוד וללא אוורור הולם. כ-15 מיליון חטופים שרדו מתוך 40-30 מיליון איש שנחטפו. תנאים אלה דומים ביותר לתנאי ההובלה הימית של צאן ובקר. שפיגל מזכירה מקרה אחד, שבו הסתמכו סוחרי העבדים על תקדים משפטי מתחום החיות: בעל עבדים שהשליך עבדים לים והפסיד בכך כסף, זכה במשפט בדמי הביטוח, כי לחבר-המושבעים "לא היה ספק... שמקרה העבדים זהה למקרה שבו היו זורקים סוסים מהסיפון" (עמ' 57). מסעות העבדים הסתיימו במכירתם בשווקים, הדומים לשוקי בקר. העבדים הופשטו ועברו מישוש כדי לבדוק את שריריהם והשומן שבגופם, כמו סוסים ובקר בשווקים. לאחר המסע, היו שפיטמו במכלאות עבדים שרזו, בדומה לפיטום חיות שרזו בהובלה ממושכת. עבדים גם סומנו בברזל מלובן, בדומה לצאן ולבקר. הם אולפו לצייתנות (המונח המדויק יותר באנגלית הוא break) בדומה ל"חיות עבודה", והיו אנשים שהתמחו באילוף עבדים "בעייתיים".

מכירות פומביות של בקר ושל עבדים, עם ציטוט מדברי הסופרת אליס ווקר, מחברת "הצבע ארגמן" (PETA)

ציד
עבדים שנמלטו, ספגו יחס דומה ליחס הנהוג כלפי "חיות ציד". לעתים היו אלה אותם ציידים עצמם, שעברו מציד אדם לציד איל ושוב לאדם. כינויים מקובלים לשחורים היו buck – איל זכר הוא הקורבן החביב על ציידים, ו-coon – רקונים ניצודו ונאכלו על-ידי הדרומיים. עבדים נמלטים ניצודו בשיטות הדומות לציד רקונים, והיו שהחזיקו כלבים, שאומנו לצוד שחורים. קיים דמיון רב אפילו בין ציידי "מזכרות" (כגון עורות וראשים) של חיות גדולות לציידי העבדים הנמלטים. שפיגל מצטטת את מישל ראסל, כותבת שחורה, שלדבריה "המטאפורות הביולוגיות אמרו לנו, במונחים שאינם משתמעים לשתי פנים, איזה סוג של חיה ראו בנו האנגלו-אמריקאים. תוצאות התפיסות האלה בפועל: השיפודים והתומכות שעליהם צלו אותנו לאחר הציד. גופותינו שהושחתו, עושנו ונמכרו כמזכרות." (עמ' 63)

האומנם אחדות הרוע?
כוח המשיכה של רעיון "המהות המשותפת" הוא גם המקור לחולשת ספרה של שפיגל. השוואות בין תופעות חברתיות-היסטוריות שונות הן בעייתיות מבחינות רבות. אצל שפיגל, ההתעקשות על מהות אחת פוגעת בהבנת תופעות היסטוריות רבות, השונות זו מזו בכל פרט ומובן – מלבד היותן קשורות ברוע. כך, שפיגל בקושי מתייחסת להעבדת חיות בפרך – התחום המתבקש ביותר להשוואה עם עבדות אנושית. תחת זאת היא כורכת יחד את כל תחומי הניצול של בעלי-חיים, ובכלל זה הניצול המתועש של חיות בחקלאות, שהדמיון בינו לבין כל תופעה אחרת עלי אדמות הוא שטחי. הבעיה ניכרת, למשל, בשימוש בתמונות. שפיגל, בדומה לקמפיינים של PETA אחריה, מציגה צמדי תמונות דומות לכאורה. כמה צמדים מציגים בצד אחד עבדים כבולים במתקן ריסון לצד חיות במתקן דומה למראה. אך בעוד שהעבד נכבל במתקן כעונש שנועד לשבור את רוחו ואת רוח חבריו לגורל, הרי שהחיה נמצאת בשלב שגרתי וקבוע של הליך מסוים (כגון ריסון ארנבונים במבדקי רעילות). נגד העבד, מדובר באלימות אישית, חריגה, המופעלת באופן ראוותני, מכאיב ומשפיל במתכוון, מתוך הכרה בקיומו כיצור חברתי ובעל רצון. ואילו הארנבון סובל מאלימות המופעלת באופן אחיד נגד האוכלוסייה כולה, ללא כוונת אלימות אלא מתוך הנחה שארנבונים הם לא יותר מציוד מעבדה, שנוטה לזוז באופן המפריע לניסוי. שתי הפרקטיקות זוועתיות, אך הדמיון ביניהן שטחי, וההשוואה (האילמת, במקרה זה) מטשטשת את ההבדלים בכוונות, בתנאים ההיסטוריים שיצרו אותן ובפרקטיקות עצמן.  

מ"מהות משותפת" לסיבתיות היסטורית
למרות הביקורת שלעיל, שפיגל מציגה תחומים רבים של דמיון היסטורי ממשי בין העבדות הגזענית בארצות-הברית לבין ניצול בעלי-חיים בתחומים מסוימים. לעתים היא אף מצביעה על המשכיות היסטורית וקשר סיבתי בין התופעות, אם כי אין לה עניין מיוחד בסיבתיות היסטורית ולכן היא ממעטת לבחון סוגיות כאלה. כמעט כל הקשרים הסיבתיים מצביעים על הפגיעה בחיות כהשראה מנטלית וכתקדים פרקטי לפגיעה בעבדים – ולא להפך. זו, כשלעצמה, צריכה להיות עילה מספקת, אפילו עבור מי שרואים בהשוואה לחיות "השפלה", להתייחס לנושא במלוא הרצינות.

מקורות

Marjorie Spiegel, The Dreaded Comparison: Human and Animal Slavery, revised edition, (New York: Mirror Books, 1996, originally published 1988).
“Are Animals the New Slaves? Provocative Exhibit Debuts in Jackson”, PETA, 14.7.2005.
Dionne Walker (Associated Press), “PETA Rethinks Ads Comparing Abuse, Slavery”, 13.8.2005.

4. פינת התזונה
קוראים שואלים: מחיר הטבעונות

שואלת סיוון גל מקריית ביאליק: אחרי שקראתי חומר של אנונימוס על משקים מתועשים, החלטתי שאני רוצה להיות טבעונית, אבל אני חוששת שההוצאות הכספיות שלי על אוכל יגדלו באופן משמעותי. האם תזונה טבעונית יקרה יותר בהכרח?

תשובה: תזונה טבעונית אינה בהכרח יקרה יותר – למעשה, היא יכולה להיות זולה  יותר מתזונה אחרת. אמנם, מוצרים מעובדים מהצומח – כגון גבינות טופו וחלב סויה – יקרים יותר ממקביליהם מהחי, אבל כלל לא חייבים לקנות מוצרים מעובדים אלה. חומרי הגלם הטבעוניים – דגנים, קטניות, ירקות ופירות – הם זולים במיוחד, וזולים בהרבה ממוצרים מהחי. הסיבה שמוצרים מעובדים מסויה יקרים היא שהם מיוצרים בקנה-מידה מצומצם (לעת עתה) לעומת מוצרים מהחי, ובמקרים רבים הם מיובאים. ככל שמתרחבת הצריכה של מוצרים אלה, יורד בהדרגה גם מחירם. ארוחות טבעוניות שמבוססות על תבשילי דגנים, קטניות וירקות – כגון, חמין צמחוני, מג'דרה, תבשיל תירס ושעועית, דאל וירקות מוקפצים עם פתיתי סויה – הן כאמור זולות במיוחד.

לשאלות ותשובות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון