|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ב', 29.11.2010,
בשעה 16:00, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך
הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה  שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
כדאי לכתוב: חוק
הפרוות
 בכתבה " המאבק
בפרוות: מורידים את הכפפות ואת הבגדים" (ynet, 24.11.2010) מספר ארז
ארליכמן על התקדמות המאבק לקידום החוק להגבלת ייבוא וסחר של מוצרי פרווה.
ג'יין הלוי, ממובילות המאבק, מרואיינת בכתבה ומספרת ששר הדתות, יעקב מרגי
(ש"ס), שבעבר התנגד לחוק והביא להקפאת הדיון בו, הסכים להסיר את התנגדותו
בעקבות פניות שקיבל. כדאי לכתוב לשר מרגי ולהודות לו על החלטתו שלא להתנגד
לחוק. רצוי להדגיש כי החלטתו תואמת את ערכי היהדות, הדוגלת במניעת צער
בעלי-חיים.
ייעוץ תזונתי לטבעונות בריאה
אירועים בירושלים

-
ארוחה קהילתית: ביום
ג', 30.11.2010, בשעה 20:00 תתקיים ארוחה קהילתית טבעונית. בואו והביאו
מאכל צמחי טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר, ביצים, חלב
ושאר מוצרים מהחי.
-
מסיבת חנוכה: ביום ה',
2.12.2010, בשעה 19:00, יערוך המהטמה מסיבת חנוכה, הדלקת נר שני של חנוכה,
סופגניות ולביבות מהצומח ועוד. בארגון מתנדבי המהטמה. תרומה מומלצת: 25
₪.
-
שוק חופשי: ביום ו',
3.12.2010, בין השעות 11:00 ל-14:00 יתקיים שוק חופשי: להעביר הלאה את כל
מה שלא צריכים, ולמצוא ולקחת דברים של אחרים. ואוכל ושתייה בארגון מתנדבי
המהטמה. כניסה חופשית.
-
יהדות, אתיקה ואוכל:
ביום ב', 6.12.2010, בשעה 19:00, יתקיים ערב לימוד על יהדות, אתיקה ואוכל.
בתכנית: הרצאתו של הרב בני לאו בנושא "וישמן ישורון: המזון כראי לעולם
הערכי והאמוני שלנו;" הדלקת נרות והפסקה לכיבוד; וקבוצות לימוד בנושא מזון
וערכים. הכניסה חופשית. האירוע בשיתוף "טבע עברי" ו"התו החברתי". שבוע לאחר
מכן, תיפתח בזנגביל סדנה בת שבעה מפגשים על יהדות והאתיקה של
מזון, בימי א', אחת לשבועיים. בין המרצים: הרב יובל שרלו, הרב
דני סגל וד"ר יעל שמש. ההשתתפות בתשלום סמלי (70 ₪ לכל הקורס, 15 ₪ למפגש
בודד).
פרטים על כל
האירועים: veginger@gmail.com או
02-5665737.
סדנת בישול
בתל-אביב
 ביום שבת, 4.12.2010, בשעה 17:00, תתקיים בבודהה בורגרס
סדנת
בישול בהנחיית אריה רווה. בתוכנית: מקורות מידע, מוצרי גלם
טבעוניים שימושיים והנחיות להכנת מנות בודהה בורגרס, כולל טעימות. דמי
השתתפות: 30 ש"ח. להרשמה מראש
באתר
סדנת הסברה לצמחונות
בחיפה
ביום ג', 7.12.2010,
תתקיים ברח' שאול 26 (קומה ב') בחיפה הרצאה ושיחה על התובנות של גישת
ה"התמקדות בנמען" לפעילות לקידום צמחונות. הגישה נובעת מהמחקר בתחום השיווק
החברתי, תחום שמשלב סוציולוגיה, פסיכולוגיה ושיווק.
פאסט פוד טבעוני בתל-אביב
ביום ב', 29.10.2010,
תתקיים ב" רוגטקה"
(יצחק שדה 32 תל-אביב) סדנת בישול להכנת מזון מהיר טבעוני. דמי השתתפות: 10
ש"ח לכיסוי הוצאות.
דרוש/ה מזכיר/ה
האגודה נגד ניסויים
בבעלי-חיים מחפשת מזכיר/ה במשרה חלקית. העבודה מהבית בהיקף 40% משרה. קורות
חיים ניתן לשלוח ל- isav@isav.org.il. פרטים נוספים
בדואל או בטלפון 03-6359014
בובות ציפורים
בירושלים
ביום ד', 5.12.2010,
בשעה 20:30, ייערך בגלריה ברבור (רח' שיריזלי 6, נחלאות) מפגש היכרות עם סדנה
לבניית בובות ענק של ציפורים, לקראת סדנה שבועית שתתקיים בין דצמבר לאפריל.
בתום הסדנה יתקיים בירושלים פסטיבל שמטרתו להכיר לקהל ציפורים ולהעלות מודעות
לפרויקטים לשימורן.
מנחה: אדם יכין, צייר,
מעצב מסכות ופסל. לפרטים: 054-6104911.
תורמים לאנונימוס –
ומקבלים זיכוי ממס
ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף
46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות
טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי
התקשרות.
פעילויות
קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
הכלב של הפילוסוף הערות על ספרו של ריימונד
גייטה
"הכלב של הפילוסוף" מאת הפילוסוף האוסטרלי, ריימונד גייטה, הוא אחד
הספרים היחידים בעברית שעוסקים במעמד המוסרי של חיות. אריאל צבל קרא את הספר
ומצא בו נקודות עניין רבות, שעליהן מאפילים כשלים בסיסיים ורטוריקה נגד
צמחונות.
פילוסופיה בתרגום מפתיע
ריימונד
גייטה מכהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות בלונדון ובאוסטרליה.
ב-1998 הוא פרסם ביוגרפיה של אביו, "אבי, רומולוס", שזכתה להצלחה רבה ואף
עובדה לסרט. תהילתו של "אבי, רומולוס" ודאי תרמה לכך שספרו של גייטה מ-2002,
"הכלב של הפילוסוף", יצא לאור בעברית (2010). קיימים עשרות ספרים חשובים יותר
על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים, אולם מאחר שדווקא "הכלב של הפילוסוף" הצטרף
ל קומץ הספרים בעברית
בנושא זה, הוא ראוי לסקירה מדוקדקת.
לאוהדי "אבי, רומולוס" ולמי שעלעלו בדפים הראשונים של "הכלב
של הפילוסוף" ראוי להבהיר, שלא מדובר בסיפורת אלא בחיבור פילוסופי לכל דבר.
אמנם, גייטה מרחיב יותר מפילוסופים אחרים בסיפורים על חיות שהכיר, אך אלה
קצרצרים ומקוטעים, וכל עניינם לשמש כבסיס להתפלספות; אין בהם כוח סיפורי
מהסוג שהפך את "אבי, רומולוס" לרב-מכר. כספר פילוסופיה, מדובר בחיבור בלתי
שיטתי יחסית, שחלקו הגדול עמום למדי.
אנטי-צמחוני
"הכלב של הפילוסוף"
מתפקד, בין השאר, כחיבור נגד הצמחונות. אמנם, דיון ישיר בצמחונות תופס רק כמה
עמודים בספר, אך אכילת בשר היא הנושא המוסרי החשוב היחיד שהספר מתייחס אליו.
לכן, אם תהיה לספר השפעה – היא צפויה בתחום זה. יתכן שגייטה כלל לא התכוון
לזה, אולם המסר האנטי-צמחוני מוגש בעטיפה מוליכת-שולל: ראשית כל, לכאורה
מדובר בספר של "אוהב חיות", שמספר בנוסטלגיה ובאהבה על "חיות המחמד" שלו ועל
אביו הרחום. כך משווק הספר, לכך מרמזת הכריכה וכך גם עולה מן
הפרקים הראשונים. המסר האנטי-צמחוני נבנה כמעט בחשאי, עד שהוא מתגלה במלואו
רק בעמודים החותמים את הספר. שנית, גייטה אינו מציג טיעון אנטי-צמחוני
ברור, אלא מנהל דיון אסוציאטיבי ומבולבל; המסר האנטי-צמחוני עובר
באמצעים רטוריים. ושלישית, שאלת הצמחונות מוצגת במנותק מן ההקשר הממשי של
צריכת בשר (ומוצרים אחרים מן החי): הדיון מתמקד ברעיון ההרג, במנותק מהרג
חיות במציאות ומחייהן במשקים תעשייתיים. מי
שלוקח ברצינות את הספר עלול להסיק, שהצמחונות עניינה בשאלה האם ראוי להרוג
חיות אחדות במשק מסורתי בימי רעב.
ודאות בעניין הנפש
אחת משתי תזות
מרכזיות שמוצגות בספר "הכלב של הפילוסוף" היא שאין כל ספק שלחיות יש נפש או
תודעה. כלומר, שהן מרגישות, מצפות, חושבות וכו' – אם כי מחשבותיהן פשוטות והן
בוודאות לא חושבות על "בעיות הפילוסופיה" או על "מתימטיקה גבוהה". במובן זה,
גייטה כותב לכאורה "בעד חיות". ספקנות כלפי עצם היכולת של חיות להרגיש, עשויה
להיראות כפלפול מיותר בעיני לא-פילוסופים, אך היא מעסיקה פילוסופים
באובססיביות מאז דקארט, לפחות. גייטה
הצליח לתרום תרומה מקורית לשיח זה – וזהו הישג גם אם תרומתו אינה משכנעת. לשם
כך הוא מציע פיתוח של רעיונות מאת הפילוסוף רב-ההשפעה, לודוויג
ויטגנשטיין.
תמצית הטיעון של גייטה היא, שהספקנות כלפי קיומה של נפש
בחיות נסמכת על ההנחה השגויה, שהוודאות שלנו בעניין תודעתן של חיות תלויה
בראיות (כגון ראיות מדעיות). לדבריו, מושגים שבהם אנו משתמשים לציון מצבים
נפשיים (מחשבות, רגשות, רצונות וכו') נוצרו בתגובה לחיים במחיצת בני-אדם
וחיות גם יחד. השימוש הטבעי במושגים המציינים מצבים נפשיים, כולל בתוכו
התייחסות לחיות כבעלות תודעה, והוודאות לגבי תודעתן טבועה אפוא בשימוש שלנו
במושגים אלה. זו איננה הוכחה עובדתית לכך שהן
חשות וחושבות; ודאות עובדתית לגבי נפשו של הזולת ממילא לא ניתן לספק (גם ביחס
לבני-אדם אחרים) והיא גם לא נחוצה. גייטה קובע, אם כן, שהוודאות לגבי התודעה
של חיות היא בלתי נמנעת, כלומר איננו יכולים לפקפק ברצינות בכך שיש להן רגשות
ומחשבות.

שתי מהדורות של הספר באנגלית
"אינדיבידואליות מופחתת" התזה
המרכזית השנייה בספר היא, שלכל אדם באשר הוא אדם יש "אינדיבידואליות ייחודית
וחסרת תחליף," המעניקה לו ורק לו ערך עצום. הייחוד והערך אינם תלויים
בתכונותיו האישיות האובייקטיביות (כגון חוכמה יתרה או טוב-לב מיוחד) אלא בכך
שלבני-אדם כאינדיבידואלים יש ערך עצום עבור אחרים. לחיות, לדבריו, יש
"אינדיבידואליות מופחתת" או "מוחלשת" מסוג זה – אנו מזהים בהן בהכרח פחות
"ייחודיות חסרת תחליף" מאשר בבני-אדם. גייטה מביא לכך מעין "ראיה": "איננו
כותבים ביוגרפיות על-בעלי-חיים." לדבריו, סיפורים על חיות
"אינם מסתכמים לכלל ביוגרפיה, משום שדבר אינו יכול להיחשב
לתוכן האמירה שאורלוף, ג'יפסי או ג'ק התוכי ["חיות המחמד" של גייטה]
מצליחים או אינם מצליחים להפיק משהו מחייהם, או לכל הפחות שהחיים מפיקים
משהו מהם. כשם שהחיים אינם שוללים מהם הזדמנויות, כך החיים אינם פותחים
בפניהם הזדמנויות." (עמ' 86)
ערך חיים נמוך הרעיון של
"אינדיבידואליות מופחתת" לא זוכה להסבר ברור יותר מזה שצוטט לעיל. למרות זאת,
הוא מוצג בספר בנקודות שונות כאילו גייטה כבר נימק ושכנע שערך החיים של חיות
נמוך מהותית מערך החיים של בני-אדם – או כאילו אין צורך לנמק טענה זו (יש
לציין שגם הפילוסופים הנחשבים ביותר בתנועה להגנה על בעלי-חיים, רואים את ערך
החיים של בני-אדם כגבוה בדרך-כלל מזה של כל חיה אחרת – אלא שהם מספקים לכך
נימוקים ברורים). גייטה דן בערך החיים על רקע מספר שאלות: עד כמה צריך להתאמץ
כדי להציל את חייו של כלב "מחמד"? איזו שיטה של המתת-חסד משפילה חתולה? מהי
קבורה נאותה לכלב? ובעיקר בסוף הספר – עד כמה זה רע מבחינה מוסרית להרוג
חיות? מול כל השאלות האלה, גייטה משיב שיש לחייהן של חיות ערך כלשהו, אך
מקפיד לטעון כך תוך הדגשת עמדתו הברורה יותר, שחייהם של בני-אדם שווים
יותר.
בין המצוי לרצוי התזות המרכזיות
בספר, כמו גם השלכותיהן הדרמטיות, מבוססות על כשלים. סגנון הכתיבה
המפוזר מקשה להבחין בכשלים, ולכן נציג אותם כאן בבירור. נפתח אפוא
בטענתו של גייטה, שהערך המיוחד של בני-אדם לעומת כל שאר החיות, מבוסס על
הטענה בדבר סוג "אינדיבידואליות" המיוחד לבני-אדם. "אינדיבידואליות" זו
מתבססת על אופי הקשרים המקובל בין אדם לאדם ובין אדם לחיות שונות (ולכאורה גם
על היחסים שבין חיות שונות). במילים אחרות, התשובה לשאלה מהו ערכו של הזולת
(ולכן כיצד ראוי להתייחס אליו) נקבעת לפי היחס המקובל אליו ממילא; מכיוון
שמקובל להתייחס לבני-אדם בכבוד, מן הראוי לנהוג בהם בכבוד, ומכיוון שלא נהוג
לעשות זאת ביחס לחיות – אין זה ראוי להתייחס אליהן בכבוד דומה. זהו מקרה ברור
של מה שמכונה בפילוסופיה "הכשל הנטורליסטי" – הפקת טענה ערכית מתוך טענה
עובדתית.
גייטה מודע במידת-מה לכשל, והוא מנסה להתמודד איתו באמצעות
ניסיונות להראות שלא סתם נהוג להתייחס לחיות כפי שנהוג, אלא אי-אפשר
להתייחס אליהן אחרת ברצינות. גייטה כלל לא נחלץ אפוא מהכשל הנטורליסטי. יתירה
מזאת, גם אילו קיבלנו את הלהטוטים האינטלקטואליים שבאמצעותם הוא מנסה להפוך
טענות על האופן שבו נהוג להתייחס לחיות לטענות על האופן שבו ראוי להתייחס
אליהן – מסתבר שהטענות העובדתיות שעליהן הוא מבסס את ערכיו סובלות מהטיה
חמורה. תיאוריו בעניין היחס הרווח כלפי חיות, יחס שלכאורה אי-אפשר לחרוג
ממנו, מבטאים תמימות או היתממות באשר ליחסי הכוח השוררים בחברה
שמנצלת חיות בהיקף עצום. למשל, אם אמנם לא נהוג לכתוב על חיות ביוגרפיות
(ראיה-לכאורה לכך שיש להן "אינדיבידואליות מופחתת") הדבר אינו מעיד
בהכרח שכתיבה כזו אינה אפשרית, אלא הוא מעיד שכוחות חברתיים חזקים
מונעים מסופרים להתייחס לחיות ברצינות הראויה לכתיבת ביוגרפיות.

הדיון של גייטה בהרג חיות ובצמחונות נטוע בעולם
שאינו רלוונטי לחיי בעלי-החיים כיום ולמניעים לצמחונות בקרב רוב הצמחונים.
(ציור: Henry Herbert La Thangue, A Sussex Farm, 1887)
לגיטימציה להרג
הכשל בטיעוניו של
גייטה מתגלה בשיא בהירותו בדיון שלו על צמחונות. דיון זה מתעלם מרוב השיקולים הרווחים כיום
בבחירה להיות צמחוני, ותחת זאת מתמקד בהרג חיות באופן תיאורטי. גייטה מגלה
שהוא חש ודאות "שרציחתו של אדם נוראה יותר מהריגתו של כל בעל-חיים, וכי היא
נוראה באופן שונה." ומהו הנימוק לכך?
"שמעתי אנשים שאומרים שבשר הוא רצח, אבל מעולם לא פגשתי
אפילו אדם אחד שאוכל להתייחס אליו כאל מי שמאמין בכך באמת ובתמים. אף אחד
מהאנשים שאני מכיר או ששמעתי עליהם אינו מתייחס לאנשים שאוכלים בשר כאילו
היו רוצחים או שותפים לרצח. [...] אילו היו בני-אדם נטבחים באותה התכיפות
שבה בעלי-חיים נטבחים, הם [הצמחונים] היו יוצאים לקרב כנגד הטובחים וכנגד
הממשלות הנותנות לזה יד. אבל רוב האנשים אינם קמים מהשולחן כשמגישים בשר."
(עמ' 199-198)
נניח, לצורך הדיון, שהתיאור החברתי הזה נכון. אם כך, על מה
הוא מעיד? לכל היותר, על כך שצמחונים בחברה שלנו חולקים במידה רבה עם שאר
החברה את הנורמות המאפשרות ניצול חיות ללא מצרים. הצמחונים כיום – לפחות
ברובם – מעדיפים השתלבות נוחה בחברה על פני נידוי ועימות נגד כוחות חזקים
יותר לאין ערוך. ערכיהם והתנהגותם אינם מסמנים את גבול הערכים וההתנהגות
האפשריים (ובטח שלא את הערכים והההתנהגות הראויים); לכל היותר, הצפייה
בצמחונים מלמדת על פשרות שאנשים בעלי כוונות טובות נוטים לעשות במסגרת יחסי
כוח קיצוניים.
כדי להשתחרר ממגבלות החשיבה הנהוגה בחברה הכוחנית והמוכרת,
יש לבחון כיצד הערכים הרווחים בחברה שלנו ביחס לחיות מבטאים תופעה היסטורית
של ביות וניצול חקלאי. מה היינו חושבים על תרנגולים, למשל, בחברה שאין בה
חקלאות בעלי-חיים? ובחברה שאף אין בה ציד? שאלות כאלה לא עלו על דעת גייטה,
ואילו היו עולות – הוא היה מבטל אותן תוך חזרה אוטומטית על דעותיו הקדומות.
כך, בכמה נקודות הוא מזכיר אנשים שרואים בהרג חיות עוול נורא – ולפיכך
אמורים, לשיטתו, להציב חלופה ממשית הן לאוכלי הבשר והן לצמחונים כפי שתיאר
אותם. אולם גייטה מסרב להתייחס לאנשים אלה בתור מי שמכוננים ערכים ומושגים.
את עמדתם הוא פשוט מבטל בהצהרה בלתי מנומקת שהם טועים מבחינה מוסרית, מבלי
להודות בכך שעצם קיומם מערער את כל הטיעון שלו. במילים אחרות: אם אתה צמחוני
שלא קם מהשולחן כשמגישים בשר (ומאפשר לפילוסוף להמשיך לאכול בשקט...) אתה
שותף נכבד לקביעה מהו היחס הראוי לחיות; ואם את מגיבה לבשר שעל השולחן כאל
תוצר של רצח, עמדתך "מטופשת ואף פוגענית" (עמ'
212-209) ואינה מהווה חלק ממה שאנו יכולים לחשוב על מה שמתרחש
במשחטות. זהו מקרה מובהק של הנחת המבוקש, עטוף ברטוריקה מתנשאת.
אבא שלי הוא הכי... השיפוטים
המוסריים של גייטה בעניין חיות מסתמכים, במידה רבה, על המופת של אביו. חשיבה
מוסרית על בסיס תגובותיה הצפויות של דמות מופת אינה זרה לפילוסופיה; השאלה
"מה סוקרטס היה עושה?" נשאלת שוב ושוב כבר קרוב ל-2,500 שנה. אך האם רומולוס
גייטה אכן מתאים לשמש כדמות מופת שכזו? בנו, ריימונד, משוכנע שכן ומתאמץ
לשכנע גם אותנו שאביו הצטיין בחמלה מופתית כלפי כל יצור חי. לכן, עבור
ריימונד, שאלת הצמחונות היא קודם כל השאלה "מה אבא היה עושה?". רומולוס לא
היה צמחוני. הוא החזיק משק עם חיות ולפעמים הרג אותן. הבן, כצפוי, קובע שלא
יתכן שאבא טעה, ולכן להרוג חיות כפי שהוא עשה זה בסדר, פחות או יותר.
מהלך זה צורם לא רק עקב חוסר יושר מוסרי ואינטלקטואלי, אלא
גם בגלל רדידותו. נניח שאנו רואים באנשי מופת מקור לגיבוש הערכים שלנו,
ושהשתכנענו שרומולוס אכן היה איש מופת; כדי לענות על השאלה "מה רומולוס היה
עושה?" יש צורך להכיר בתנאים היסטוריים-חברתיים משתנים, שריימונד גייטה מסרב
להבינם. רומולוס נולד ב-1922 בסביבה חקלאית ענייה ברומניה, ולאחר
מכן נאבק על קיומו כמהגר באוסטרליה. מה שעשה במשק הקטן שלו והרגלי
התזונה שלו, מבטאים את הרקע התרבותי שלו ולא רק את מעלותיו האישיות
המיוחדות. אילו היה רומולוס נולד באוסטרליה ובתקופה מאוחרת יותר, הוא –
בניגוד לבנו – היה מסתכל במבט ישר וכן במשקים התעשייתיים ומזהה בהם מוקד
של רוע נורא. ולכן הוא היה חי כטבעוני – או שלא היה ראוי לשמש כמופת
מוסרי.

לול בתעשיית הבשר: אדם שמסרב להסתכל
במבט ישר וכן בלולים כאלה ולהסיק שיש
להימנע מאכילת בשר, אינו
ראוי לשמש כמופת מוסרי. (צולם בניר משה, 24.8.2009)
סיכום "הכלב של הפילוסוף" הוא
ספר מעורר מחשבות. הוא מציע לחשוב על שאלות בלתי מוכרות יחסית, כמו חברות בין
מינים ביולוגיים שונים, או קבורה מכובדת של חיות. יש בו דיון מאתגר בשאלה מהו
מקומו של ידע עובדתי בהבנתנו את עצמנו וחיות אחרות, ויש בו גם לא מעט עניין
שמקורו בסיפורים – מווידוייו של המחבר בעניין הזלזול שלו בחיות ועד לתיאורי
החמלה הנדירה שהפגין אביו. יתרונות אלה נופלים מהחסרונות במבנה הטיעונים,
בסגנון הכתיבה ובמסקנות המעשיות. על כל פנים, זהו אחד הטקסטים היחידים שיש
בעברית בנושא המעמד המוסרי של חיות, ומי שמתעניין במיוחד בנושא זה, ימצא
ב"הכלב של הפילוסוף" עניין רב.
מקור
ריימונד גייטה, הכלב של הפילוסוף, תרגום מאנגלית:
דפי אגם-סגל (תל-אביב: עליית הגג / ידיעות אחרונות / ספרי חמד, 2010).
215 עמודים.
חדשות
nrg
מעריב סיור בלולים. בכתבה " מחפשים מעוף: חברי
הכנסת מבקרים בלולים" (21.11.2010) מספרת מיכל הוכברג על סיור שערכו חברי
ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בלולי תרנגולות בתעשיית הביצים. במסגרת הסיור,
הם ביקרו בלולי סוללה (שבהם כלואות התרנגולות בכלובים) בלולי "חופש" (ללא
כלובים, עם יציאה לחצר) ולולי מעוף (ללא כלובים, אך ללא יציאה לחצר).
הוועדה צפויה לדון בקרוב בתקנות להחזקת תרנגולות בתעשיית הביצים. משרד
החקלאות מנסה לקדם תקנות שיאפשרו להקים לולי סוללה חדשים, אף על-פי
שלולים מסוג זה נאסרו לבנייה ב-31 מדינות.
ynet
חופש? בכתבה " ביצי נופש:
תרנגולות מטילות שחיות בקייטנה" (26.11.2010) מציג עמוס פרידלין משק
ביצי "חופש" בכפר יהושע, כחלופה לגידול תרנגולות בכלובי סוללה, הנהוגה כיום
ברוב לולי הביצים בארץ. על אף ששיטת גידול זו פחות אכזרית במידה
ניכרת מגידול תרנגולות בכלובים, הכתבה
מתעלמת מפגיעות המתקיימות גם בתעשיית ביצי ה"חופש",
כגון הרג האפרוחים הזכרים,
שאינן מטילים ביצים, חיתוך המקור, העיוות התורשתי שנועד
להגדיל את קצב ההטלה של התרנגולות, והעובדה שגם בלולים אלו
התרנגולות מוחזקות בצפיפות רבה (גם אם פחותה מהצפיפות
בכלובים).
nrg מעריב רשלנות פושעת. בכתבה
" עיריית
רעננה התרשלה בטיפול בכלב – בעליו יפוצה" מדווחת עדינה כתריאל על
פסיקה של בית-משפט השלום בכפר-סבא: עיריית רעננה תשלם פיצויים בסך 2,800 ש"ח
כפיצוי על רשלנות בטיפול בכלב שהוחזק במכלאה העירונית, ובעקבות זאת
נפצע ונזקק לטיפול אנטיביוטי. פסק-הדין מבטל חוק עזר של עיריית רעננה
משנת 2001, הפוטר את העירייה מאחריות לנזקים הנגרמים לבעלי-חיים,
בנימוק שהחוק אינו חוקתי ואינו מידתי.
ynet נחל אלכסנדר. בכתבה " זיהום כבד
בנחל אלכסנדר; חשש לצמחייה ולדגים" (23.11.2010) מספר רענן בן צור זיהום
נחל אלכסנדר בשפכי בתי בד ברשות הפלסטינית. הזיהום מהווה סכנה לדגים ולצבים
החיים בנחל. המשרד להגנת הסביבה מנסה למצוא חלופות להזרמת השפכים
לנחל.
nrg מעריב נגד
פרוות. בכתבה " יום
ללא פרווה: צעדת מחאה בת"א" (26.11.2010) סוקרת מיכל הוכברג תהלוכת מחאה
שארגנה הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות, בקריאה לאישור הצעת החוק להגבלת
ייבוא פרוות
וסחר בהן.
הארץ (גלריה) בשביס זינגר. בטור
" הצמחונות
דרך עיניו של יצחק בשביס זינגר" (22.11.2010) דנה רחל טל-שיר בצמחונותו
של הסופר יצחק בשביס זינגר, ממליצה על מאמרה של ד"ר יעל שמש
בנושא מתוך מאתר אנונימוס, ומסכמת: "הצמחונות המאוחרת של בשביס גם
מבטאת שינוי תרבותי, שבו ההזדהות עם סבלם של בעלי-החיים נהפכת מעמדה מופשטת
לדרך חיים. יש הרבה הסברים להתגברות של המגמה הזאת בעשורים האחרונים, אבל אחד
מהם, כנראה המרכזי שבהם, הוא תגובה חזקה לניצול המתועש של בעלי-החיים."
ynet טיגריסים בסיכון. בכתבה " האם
הטיגריסים ייעלמו מהעולם עד 2022?" (22.11.2010) מספר ארז ארליכמן על
הסכנה הנשקפת לטיגריסים כתוצאה מהרס סביבת המחיה שלהם ומציד. אוכלוסיית
הטיגריסים התדלדלה במהלך מאה השנים האחרונות מכמאה אלף לפחות מ-3,200, ועל-פי
דו"ח
של הקרן העולמית לחיות בר, עלולה להיכחד כליל במהלך 12 השנים
הקרובות אם לא יינקטו צעדים משמעותיים להגנתה – ובפרט, החמרת האכיפה והענישה
על ציד בלתי-חוקי. נציגי 13 מדינות שבהן עדיין חיים טיגריסים, התכנסו השבוע
לדון במדיניות להגנת הטיגריסים שנותרו.
תזונה ומתכונים
וואלה! טבעונות. בטור " למה כדאי להיות
טבעוני?" (21.11.2010) סוקרת נטלי שוינקלשטיין כמה מהיתרונות
הבריאותיים, המוסריים והסביבתיים של תזונה
מהצומח.
ynet מש. בטור " שעועית מש:
כל מש שתרצו" (22.11.2010) מסבירה כרם אביטל על המעלות התזנותיות של מש,
ומצרפת מתכונים לסלט נבטי מש ועגבניות מיובשות, תבשיל מש ותרד בטחינה, תבשיל
מש, בטטות ופטריות, ונזיד מש
חמצמץ.
פינת התזונה מרק ארטישוק ירושלמי עם
קרוטונים
מרכיבים
לקרוטונים 4 פרוסות לחם כפרי מלא 2 כפות שמן
זית מעט מלח
למרק חצי ק''ג ארטישוק ירושלמי, קלוף ופרוס בצל
בינוני, קצוץ דק 2 שורשי פטרוזיליה קלופים ופרוסים תפוח אדמה קטן, פרוס
דק 2 כפות שמן זית 5 כוסות ציר ירקות מעט מלח
לעיטור עלי טימין נבטי צנונית
הכנה
- להכנת הקרוטונים, חותכים את הלחם לקוביות קטנות, מערבבים אותן עם שתי
כפות שמן זית ומעט מלח, ואופים אותן במשך עשר דקות בתנור שחומם מראש ל-200
מעלות.
- מטגנים את הבצל עם שתי כפות שמן זית ומעט מלח, עד להתרככות.
- מוסיפים את פרוסות הארטישוק, שורש הפטרוזיליה ותפוח האדמה, ואת ציר
הירקות.
- מבשלים על אש בינונית כחצי שעה, או עד שהארטישוק רך מאוד.
- נותנים למרק להצטנן מעט, מעבירים אותו למעבד מזון וגורסים במשך מספר
דקות.
- מחזירים לסיר לחימום לפני הגשה. להגשה, ממולץ לערום במרכז קערה את
הקרוטונים, ליצוק עליהם מהמרק, ולעטר למעלה בעלי טימין ונבטי
צנונית.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717 גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |