חדשות ופעילות

משמרות בחיפה

משמרת הסברה נגד הטעיית צרכנים על אריזות הביצים תתקיים ב-30.4.2007, בין השעות 19:00-17:00, במרכז זיו (ברח' טרומפלדור). לפרטים – נטע: 054-3053113

טבריה: צו-מניעה נגד וטרינר רשותי

ב-26.4.2007 הוציא בית-המשפט השלום בנצרת צו-מניעה זמני, שאוסר על הווטרינר העירוני של טבריה, ד"ר אמנון אור, להיכנס לתחנת ההסגר העירונית. לדברי אסף דוד-מרגלית (Nfc), בבקשה לצו-המניעה שהגישה עמותת תנו לחיות לחיות, "נכללות עדויות קשות מאוד המתארות את יחסו של ד"ר אמנון אור לבעלי-החיים בתחנת ההסגר. בין השאר תועדה השארת גורי כלבים ללא טיפול עד למותם האיטי, דחיסת מספר רב של כלבים לכלובים עד למצב של קרבות ביניהם והריגתם אחד את השני, הזנחת כלבים פצועים וחולים ללא טיפול מינימלי, הרעבת כלבים, הכאת כלבים באגרופים ובבעיטות, המתת כלב על-ידי גריסתו בעודו חי, והריגת חתולים בניגוד לחוק."

מתוך החלטת השופטת, עירית הוד: "לאחר שבחנתי את התמונות שהוצגו לפני, שהינן קשות למראה, הגעתי למסקנה כי בעלי-החיים המצויים במכלאה זקוקים באופן דחוף לטיפול רפואי או לכל הפחות לכך שגורם מקצועי יראה אותם ויקבע את הטיפול לו הם זקוקים." ב-2 במאי ייערך דיון בבית-משפט השלום בנצרת, ובעקבותיו יוחלט אם הצו יהפוך לקבוע.

מקורות

אסף דוד מרגלית, "הווטרינר העירוני בטבריה לא יורשה להיכנס לתחנת ההסגר", Nfc, 26.4.2007.

בילי פרנקל, "צו מניעה הוצא נגד וטרינר רשותי", nrg מעריב, 26.4.2007.

איגוד ערים שומרון: הרג והזנחה

ב-25.4.2007 דיווח פאדי עיאדאת (הארץ): "עשרות כלבים בריאים ולא מסוכנים מורדמים, לפי החשד, בניגוד לחוק בתחנת ההסגר של איגוד ערים וטרינרי שומרון, לאחר יומיים-שלושה מיום הסגרתם." האחראי לכך: מנכ"ל איגוד ערים שומרון והווטרינר הראשי, ד"ר שרגא אוקונובסקי. "אחד העובדים באיגוד ערים שומרון שסירב להזדהות אמר ל'הארץ' שאוקונובסקי מעדיף, מסיבות לא ענייניות, להרדים כלבים מאשר למסור אותם." הכתב מציג דיווחים שלפיהם החרים ד"ר אוקונובסקי כלבים – למשל, בעקבות תלונה על רעש –והרג אותם.

לדברי עיאדאת, "העובד הוסיף שבאיגוד מאכילים את הכלבים במזון ירוד והם סובלים מתת תזונה וממחלות כמו 'פרוו' – מחלה שפוגעת בתיאבון, גורמת להיחלשות הגוף ולהקאות ושלשולים קשים שסופם מוות. בין הכלבים גם התפשטו קרציות ומחלות שמקורן בתנאי היגיינה ירודים." צוות העיתון הגיע למקום: "ניסיונות לסייר בין התאים נתקלו בסירוב מצד הווטרינר, ד"ר ריאד בדראן. אולם מבטים וסיורים קצרים וחטופים, בעודו עסוק, חשפו עשרות כלבים חלשים וכחושים שעצמותיהם בולטות."

למחרת (26.4) חשף עיאדאת שמקור המידע שלו הוא המטפל ואיש התחזוקה של הכלבייה, שהושעה מתפקידו בעקבות הפרסום, ומספר: "אלפי כלבים הורדמו במשך השנים. הם לא היו מחכים לא עשרה ימים [כנדרש בחוק] ולא יומיים. היו תקופות שהיו מרדימים כלבים על המקום [...] תסלח לי על הביטוי אבל חרא עדיף על האוכל שלהם. לא פלא שהכלבים מרזים, לא אוכלים ומתים בתוך התאים." ח"כ גלעד ארדן פנה ליו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור, בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא.

מקורות

פאדי עיאדאת, "יום אחרי הפרסום ב'הארץ', הושעה עובד הכלבייה שדיווח על ההתעללות בכלבים", הארץ, 26.4.2007, עמ' א13.

פאדי עיאדאת, "חשד: וטרינר בכיר הרדים כלבים בריאים בניגוד לחוק", הארץ, 25.4.2007, עמ' א19.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

עוד בעיתונות הישראלית

מקור ראשון הרג בצב"ח ת"א. בכתבה "צער בעלי חיים היא קונצרן המתות" (27.4.2007, עמ' 11) בוחנת חגית כהן את מדיניות ההרג באגודת צער בעלי-חיים תל-אביב, בעקבות הרג כלבה בריאה שנחשף בשבוע שעבר: "פעילים לזכויות בעלי-חיים אומרים כי מקרה האמסטפית שהומתה בפזיזות הוא רק טיפה בים. מעדויות מצטברות של אזרחים מזועזעים, ושל מתנדב לשעבר בעמותה, עולה כי העמותה התל-אביבית ממיתה עשרות אלפי חיות צעירות ובריאות מדי שנה." הכתבה כוללת עדות על אדם שמסר לאגודה כלב בבקשה שימצאו לו בית גדול יותר, והכלב הומת תוך פחות משלושה ימים; ועדות על אישה שמסרה חתולה עם גורים ותרמה כסף לטיפול בהם לבקשת האגודה, ולמחרת גילתה שכבר הרגו אותם בגלל "קרדיות באוזן". כהן מביאה תגובות מצב"ח ת"א, וביניהן: "מי שחושב שהאגודה עוברת על החוק מוזמן לפנות למשטרה, או לחילופין לקבל לידיו את כל בעלי-החיים שאינם בני-אימוץ" וכן: "לגבי הסירוב למסור מידע על גורל החיות: החיסיון הוא לטובת בעלי-חיים, ממש כמו בשירות למען הילד."

לתגובות: מקור ראשון, פקס: 03-5625577 או: 03-9046262

nrg מעריב התרחקו מעופרים! בכתבה "אל תגעו בבמבי" (27.4.2007), על רקע עונת ההמלטות, כותבת בילי פרנקל: "לא מעט מטיילים ועוברי אורח טועים לחשוב כי העופר הקטן, בו הם פוגשים במסלולם, הוא יתום או נטוש ומתפתים ללטף או גרוע מכך, לקחת אותו ולהעבירו לפינות חי או לגני חיות. כך עופרים רבים נאספים בשוגג ונגזר עליהם לחיות חיים אומללים, רחוק מאימותיהם וסביבתם הטבעית." עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע, מסביר מה לעשות אם מצאתם עופר בשדה: "תשאירו אותו בשטח ותתרחקו כמה שיותר מהר. כל מגע  שלנו עם העופר מתערבב בריחו הטבעי 'מכתים אותו', ומקשה על האם לזהותו."

ידיעות אחרונות חוות מזור. בכתבה "הצעה: חוות הגידול לא תייצא קופים לניסויים" (26.4.2007, עמ' 23) סוקר עמיר בן דוד את פעילותה של חוות מזור מול התנגדויות במשרד להגנת הסביבה לאורך השנים ומוסר שהשר גדעון עזרא יקיים שימוע ציבורי, שבעקבותיו יחליט על עתיד החווה. משיקולים של חופש העיסוק, צופים גורמים במשרד קושי בסגירתה ומציעים כפתרון לאסור עליה לייצא קופים.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

הארץ מאוריציוס. בכתבה "מאוריציוס-אחרי אסון אקולוגי שגרם האדם, אי מקלט למינים בהכחדה" (22.4.2007) מדווחת סוכנות רויטרס על מאמצים לשימור מיני בעלי-חיים באי שבאוקיינוס ההודי, בעזרת "סילוק" מינים שהובאו לשם כגון חולדות, חתולים, עזים וכן נמיות. הסוכנות אינה מציינת מהי משמעות הביטוי "סילוק"; מהנוסח באתר "קרן מאוריציוס לחיות בר" נרמז שמדובר בהשמדה. ברויטרס לא הזכירו גם שהקופים שהתרבו באי ניצודים למטרות מסחר וניסויים – האי הוא המקור לקופים שבחוות מזור בישראל.

הארץ TheMarker תעשייה בשחור. בכתבה "לאן נעלמו הביצים?" (25.4.2007, עמ' 4) מתארת גלי ברגר את המבנה הארגוני של תעשיית הביצים בישראל, הכוללת שוק שחור גדול וקבוע. מוזכרת השפעתה של מגפת הניוקאסל.

הארץ משטרה בראשון. בכתבה "בלי מעצרים ועם הרבה מוטיווציה, מתנדבים ייאבקו בהתעללות בחיות" (25.4.2007, עמ' א19) מתארת רוני זינגר-חרותי את עבודת היחידה המשטרתית למניעת התעללות בעל-חיים, שהוקמה בראשל"צ ביוזמת עמותת משמר בעלי-החיים.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הארץ ייבוש עין גדי. בידיעה "החברה להגנת הטבע: הסדר מים חדש יסכן את שמורת עין-גדי" (27.4.2007, עמ' א20) מוסר צפריר רינת שרשות הטבע והגנים וקיבוץ עין-גדי קרובים להשגת הסכם, שיאפשר למפעל המים המינרליים להגדיל את כמות המים שהוא שואב מהמעיינות בשמורת עין גדי מ-100,000 מ"ק ל-350,000 מ"ק.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב זכויות משפטיות. בכתבה "טבע דומם" (23.4.2007) בוחן גלעד רוט רעיונות על זכויות משפטיות של עצמים טבעיים דוממים וצמחים, וזכויות בעלי-חיים. "כותבים שונים מציגים שאלות פילוסופיות השואלות האם מטרת חוקי הגנה על בעלי-החיים היא באמת ובתמים הגנה על זכויותיהם, או שמא ישנה סיבה אחרת הנסתרת מעינינו. תשובה אינטואיטיבית לשאלה זו תענה בחיוב, אך נראה כי אין אחידות דעים לכך."

ynet דינגו. בכתבה "מפלטם האחרון של כלבי הדינגו" (23.4.2007) סוקר יהודה בלו את תלאותיהם של כלבי הדינגו באוסטרליה, הקרובים להכחדה בגלל ציד בנשק חם, במלכודות וברעלים, וכן בעקבות הזדווגות עם כלבים מבויתים.

הארץ (ניו יורק טיימס) דבורים. בכתבה "לאן נעלמו 10 מיליארד דבורים" (24.6.4.2007) בוחן אלכסיי בריונואבו את ההשערות בעניין הכחדתן המהירה של רבע מהדבורים בארצות-הברית ובמדינות נוספות – כנראה תוצאה של התערבות אנושית, כגון שימוש בכימיקלים מסוכנים. דבורי הדבש הן המאביקות הראשיות של מאות פירות, ירקות, פרחים ואגוזים.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

תזונה בעיתונות הישראלית

Nfc כולסטרול. בכתבה "שיבולת שועל להורדת הכולסטרול" (22.4.2007) סוקרת יפעת גדות מחקר אנגלי חדש שפורסם בכתב-העת Cochrane Database of Systemic Reviews, וממנו עולה שאצל אנשים שאכלו תזונה עשירה בשיבולת שועל מלאה ירדו הן רמות הכולסטרול הכללי והן רמות הכולסטרול LDL ('הרע'). למאמר (באנגלית)

Nfc חלב ופרקינסון. בכתבה "מוצרי חלב – קשורים לפרקינסון" (25.4.2007) סוקרת יפעת גדות מחקר אמריקאי חדש שפורסם בכתב-העת American Journal of Epidemiology, שמצא כי גברים שצרכו כמות רבה של מוצרי חלב היו בסיכון גבוה יותר לפתח פרקינסון. הבדיקה נערכה ב-57,000 גברים חולים. למאמר (באנגלית)

ynet (מנטה) סיבים תזונתיים. בכתבה "סיבים תזונתיים באוכל שלכם: 10 המזונות המובילים" (5.5.2005) מסכמת עירית ברק: "סיבים תזונתיים הם חומרים המצויים במזונות הצמחיים, והם אינם נעכלים בגוף האדם. למעשה, רובם סוכרים שמערכת העיכול שלנו לא מצליחה לפרק. ריכוז גבוה שלהם נמצא באגוזים, בגרעינים, בקליפות של פירות וירקות, בקטניות כמו חומוס, פול, עדשים ואפונה, ובדגנים מלאים (לא קלופים) כגון אורז לא מלוטש, שיבולת שועל וחיטה מלאה. [...] זה עשרות שנים מראים מחקרים אפידמיולוגיים כי תרבויות שתפריטן עשיר בסיבים תזונתיים כמעט אינן סובלות ממחלות המאפיינות את אוכלוסיית העולם המערבי. אולם מאחר שהסיבים התזונתיים מגיעים אל הפה עם הצמח הנאכל, קשה להפריד דרך מחקר אפידמיולוגי בין השפעתם ובין הערך המופק מאכילת המאכל הצמחי על שלל מרכיביו הבריאים האחרים." הכתבה מסבירה את היתרונות של סוגים שונים של סיבים תזונתיים וכוללת רשימת מוצרים העשירים בהם.

הארץ (ניו יורק טיימס) רפורמה בניו יורק. בכתבה "ראש העיר נכנס לצלחת" (26.4.2007, עמ' ד3) מספרת קים סוורסון על נסיונותיו של ראש עיריית ניו יורק לאכוף עקרונות של תזונה בריאה בעיר, ובכלל זה הצלחה בהכנסת לחם מקמח מלא, בר סלטים ושקיות עם פלחי תפוחים לבתי-הספר הציבוריים, וכישלון (בינתיים) לשכנע בעלי חנויות מכולות בהארלם ובברונקס למכור חבילות של תפוחים וגזרים חתוכים.

דרושים מצהירים לתביעה ייצוגית

הבקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת אסם בגין הטעיית הצרכנים לגבי נוכחות ביצים במוצר "מיונס" נמצאת בהמתנה לתשובת אסם. דרושים מצהירים מגיל 7 ומעלה, שמרגישים נפגעים ומעוניינים לדרוש פיצויים. לא מדובר בהצטרפות לתביעה אלא בחיזוקה, אולם יש סיכוי שגם המצהירים יזכו לפיצוי. המצהירים מתבקשים לשלוח שם ומספר טלפון למנשה.

ידיעה בנושא פרסמנו ב-19.2.2007.

פעילויות בעמק הטל

עמק הטל – מרכז לקהילה, לאקולוגיה ולאמנות, בשכונת רחובות ההולנדית – מקיים סדנאות טבעונות בנות שלוש-ארבע שעות, במחיר 80 שקלים. יש להירשם מראש. טלפון: 08-9492380 דואל: emek@123emilio.com. פרטים נוספים באתר. לוח הפעילויות:

3.5.2007, 17:00, לחם בריאות – אפיית לחם שאור (מחמצת)
11.5, 10:00, גידול ירקות בשיטת הפירמידה
17.5, 17:00, שבועות של סויה וטופו
29.5, 17:00, ארוחה טבעונית

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. לפרטים – תמר:

03-6204878 animalectures@gmail.com

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

תוכנית ההכשרה של אנונימוס כוללת פגישות חודשיות בת"א במשך 6-3 חודשים, ללימוד הסברה יעילה ולהתנסות בדוכן תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד לדוכן במקום מגוריהם. להצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

מידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע

יומן חייתי 12 בערוץ "מכאן" (25 ב-HOT, ו-98 ב-YES) בימי ג', ה' ב-23:30

בית-המשפט נגד מפטמים

ב-22.4.2007 החליט בית-משפט השלום בכפר סבא להיענות לבקשת אנונימוס ולהוציא צו-מניעה נגד רן ומזל ואחנון, לאחר שהעמותה חשפה כי הם מפטמים אווזים בניגוד לחוק. לפניכם עיקרי ההחלטה, מול ניסיונותיהם של בני-הזוג להונות את הרשויות בעניין שיטת הפיטום שבה הם משתמשים.

צו-מניעה שלישי
שנה לאחר כניסתו לתוקף של האיסור על פיטום אווזים, ב-15.4.2006, עדיין מנסים כמה עבריינים להמשיך בפיטום. צו-מניעה שלישי נגד מפטמי אווזים התקבל בעקבות פעילות אנונימוס, והפעם נגד רן ומזל ואחנון ממושב פתחיה. ב-22.4.2007 הוציאה שופטת בית-משפט השלום בכפר-סבא, ניצה מימון-שעשוע, "צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להאכיל את האווזים שבמשקם בכל צורה של האבסה כפויה." החלטת השופטת ניתנה על רקע ניסיונם של בני-זוג לתרץ את פעילותם העבריינית בטענה השקרית, שיש ברשותם שיטת האבסה חדשה וחוקית.

פיטום אווזים במשק ואחנון במנושב פתחיה, 4.4.2007. למרות איכות התמונה, ניתן לראות היטב שמדובר בפיטום בכפייה:

הפועל אוחז בכוח במקור האווז ומחבר אותו למכונה פניאומטית (לחץ אוויר). מכונות אלה דוחסות במהירות עצומה מזון

בכמות גדולה והדחיסה נפסקת רק כשלא נותר עוד מקום בגוף האווז והמזון גולש החוצה.

חידוש נטול חידוש
השופטת סוקרת בהחלטתה את הרקע המשפטי לאיסור על הלעטת עופות מים בכפייה ונדרשת לעניין יישום פסיקת בג"ץ על שיטת הפיטום של הזוג ואחנון. המדובר בפיטום כפוי אינטנסיבי באמצעות צינור קצר למדי. מסתבר שרן ואחנון ניסה להציג את המצאתו לוועדת מומחים מטעם משרד החקלאות (בראשות פרופ' נחום סנפיר) בתור "פטנט שימנע סבל", ומזל ואחנון ביקשה לרשום את השיטה בתור פטנט כבר במאי 2004. כותבת השופטת:

"המשיב [ואחנון], שחזקה עליו כי הוראות התקנות שבוטלו והפרקטיקות של ההלעטה הכפויה שנדונו בשני הבג"צים ובהנחיית המנהל מוכרות לו היטב, טען בדיון לעניין חדשנות וייחוד שיטת המשיבים, אך הנקודה היחידה עליה הצביע הייתה כי הצינור הינו קצר יותר ומוחדר רק למקור. לא צוין על ידו כל שינוי ביחס למשך ההלעטה (בין 20 ל-25 יום) ולמשקל המזון המולעט במצטבר בתקופה זו (כ-16 ק"ג). מכאן, שיש להניח כי בנקודות אלה אין שוני בין שיטתו לבין הפרקטיקה שנאסרה. כך גם ביחס לתוצאות ההלעטה – הגדלת כבד האווז פי כמה וכמה ממשקלו הטבעי, על ההשלכות הפתולוגיות הנובעות מכך."

אין פיטום ללא סבל
חוקרי ועדת משרד החקלאות, מאליס והייבלום, אף ערכו ניסוי פיטום אווזים באמצעות השיטה שלעיל מול שיטות פיטום אחרות, כדברי השופטת:

"המסקנה של החוקרים הייתה, כי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות וכי נראה שהעקה בתהליך הפיטום נובעת בעיקר מהעברת המזון (מהירות, כמות, סמיכות) ולא מהחדרת המשפך."

גם במידה שצינור קצר יותר מצמצם את סבלם של העופות מפעולת הפיטום עצמה,

"הן בג"צי האווזים והן ההנחיה [איסור הפיטום כפי שנקבע בהוראת השירותים הווטרינריים] התייחסו לסבל שנגרם בכל שיטות הפיטום וההלעטה בהיבט רחב יותר, שהתמקד בפתולוגיה הנגרמת לכבד האווז וליכולת התנועה שלו עקב הפיטום המאסיבי, ולסבל הנגרם מההאכלה הכפויה בכמויות מזון מופרזות ביותר ביחס לצרכיו הפיזיולוגיים של האווז, והיבטים אלה קיימים, ללא כל שינוי, גם בשיטה הנדונה."

מסכמת השופטת בהדגשה:

"הנחיית המנהל (בשירותים הווטרינריים, משרד החקלאות] – שאושרה בפסיקת בג"ץ האווזים השני – אסרה כל צורה של הלעטת אווזים, דהיינו כל האבסה כפויה שלהם, ללא תלות באורך המשפך ועומק ההחדרה של המזון ללוע האווז."

"ניסיון מתחסד לאחיזת עיניים"
בשלב מסוים נראה שפקעה סבלנותה של השופטת, והיא כותבת:

"טענתו של המשיב בתצהירו, כי המזון מוחדר למקור האווז בלבד ובדרך זו 'האווז עצמו יכול להיפטר מהכמות שאינה רצויה לו' (סעיף 5) אינה אלא ניסיון מתחסד לאחיזת עיניים, שכן ברי כי כאשר האווז מוחזק כשמקורו פעור כלפי מעלה ומזון בכמויות גדולות מוחדר אליו בלחץ אויר באמצעות מכונה, יכולתו 'להיפטר' מהכמויות ה'לא רצויות' הינה כאין ואפס, וגם אם ינסה לירוק את המזון, הלחץ האדיר המופעל עליו, ואינסטינקט הבליעה לצורך מניעת חנק מהמזון, ימנעו זאת ממנו, למעט כמויות זניחות."

דברים אלה נכתבו לאחר דיון סוער בבית-המשפט, שנערך ב-17 באפריל, כאשר ואחנון הדהים את הנוכחים בטענה שהוא כלל לא מפטם, וההשראה לשיטה המהפכנית שלו באה לאחר צפייה בנשר המאכיל את גוזליו בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק... בפרוטוקול הדיון נרשמה עדותו של ואחנון: "אני לא מאכיל את האווז בכפייה, אני רק שם את האוכל ומה שהוא רוצה לאכול הוא אוכל ומה שלא הוא פולט החוצה." השקר נחשף מיד.

שקרים כאלה, בנוסף לפיטום הבלתי חוקי עצמו, מצטרפים לעבירות נוספות שביצעו בני-הזוג. הם קיבלו מהמדינה 48 אלף ₪ פיצויים על הפסקת הפיטום, ולאחר מכן ביקשו וקיבלו 330 אלף ₪ כמענק להסבה מקצועית, למימון הקמת פנצ'רייה למשאיות במקום מפטמת אווזים. בפועל הם השתמשו במענק הנדיב, תוך הונאת הרשויות והשגת דבר במרמה, לצורך חידוש עסקי הפיטום והקפת המפטמה בגדר שמונעת אפשרות פיקוח על הנעשה בתוכה. הגדר לא הצליחה למנוע מפעילי אנונימוס לצלם את העבירות המתבצעות במשק ולהביא הן להוצאת צו-המניעה נגד זוג המפטמים והן לחקירה פלילית נגדם.

משק ואחנון במנושב פתחיה, 4.4.2007.

מעט מדי
צו-המניעה התקבל לבקשת אנונימוס. כמו שני צווי-המניעה הקודמים, עבודת הרשויות החלה רק לאחר חקירות שביצעו פעילי העמותה בשטח. אין ספק, שנכונותו של משרד החקלאות להגיע למשקי עבריינים בעקבות פניות אנונימוס ולהגיש כתבי אישום, מהווה שיפור דרמטי ומבורך ביחסו לנושא. אולם חובת המשרד היא לעצור את הפיטום בשטח – ולא להישען על עבודת אנונימוס. מעבר לכך, כתבי האישום וצווי-המניעה הופכים את העבריינות להימור, אך לא לסיכון של ממש. כדי להרתיע מפטמים עבריינים ולמצות את החוק עמם כנדרש, יש להחרים את כל ציוד הפיטום שברשותם, להטיל עליהם קנסות כבדים ואף לעצור אותם. כזכור, העונש הקבוע בחוק בעוון התעללות בבעלי-חיים הוא שלוש שנות מאסר – והמדובר במתעללים כבדים באלפי חיות. כיום אין ממצים את הדין עם העבריינים, ואפילו אלה מביניהם שנתפסו, נהנים עדיין מהרווחים שגרפו בניגוד לחוק.

מקורות
בשא 002217/07 אנונימוס נ' מזל ואחנון ורן ואחנון, החלטה, 22.4.2007.
בשא 002217/07 אנונימוס נ' מזל ואחנון ורן ואחנון, פרוטוקול ישיבה שנערכה בבית-משפט השלום בכפר סבא ב-17.4.2007.

בעיתונות

אסף דוד מרגלית, "צו מניעה נגד מפטמי אווזים", Nfc, 27.4.2007.

דון והחיות הלבנות

ספר חדש לילדים גדולים, "הרפתקאות דון והחיות הלבנות",  מספר על מאבקיו של ילד קטן ומיוחד בניסיון להציל חיות מאנשים הפוגעים בהן עבור בצע כסף. אריאל צבל קרא את הספר וממליץ עליו. 

אינטראקטיבי
"הרפתקאות דון והחיות הלבנות" הוא ספר חדש המיועד לגילאי 12-8, והוא מהווה חלק ראשון בסדרה. המחבר, מאיר אשל, הוסיף לסיפור דרכים שונות להפעלת הקהל: בסוף הספר יש ארבעה דפי איורים של דמויות ואירועים מתוך הסיפור, שנועדו לגזירה בצורת קלפים קטנים. הוראות המשחק מופיעות באתר האינטרנט של הספר, שם ניתן גם למצוא פורום להחלפת קלפים, מקום לפרסום תמונות של חיות והזמנה להעלות רעיונות שעשויים להיכנס לספר הבא.

שליח בשם החיות
גיבור הספר הוא ילד בן שש, דון ווייט, שמצטיין בתכונה מסתורית: מאז לידתו, נוכחותו מושכת חיות מכל מין, מחרקים ועד ליונקים. המספר הוא אבי המשפחה, ג'ק, הנאלץ להתמודד עם חדירת המוני חיות הביתה ועם ילד עצמאי ובוגר באופן בלתי טבעי. החיות לא רק מתאספות סביב דון אלא גם נחלצות לעזרתו ברגעי מצוקה ותוקפות את תוקפיו. חיות לבנות נמשכות אליו באופן מיוחד, ולכולן יש כתם לידה על הגפה הימנית הקדמית – כמו הכתם שעל כף ידו של דון. עם החיות האלה מצליח דון לתקשר בבהירות באמצעות קריאת מחשבות והבנת צלילים. יכולת מיוחדת זו מאפשרת לילד ללמוד על סבלן של חיות, הנסתר מעיני אנשים אחרים. בתור מי שמרגיש בבית בשני העולמות, החייתי והאנושי, דון מתגייס ללא היסוס לתפקיד שגריר החיות בעולמם של בני-האדם, ולוקח על עצמו מבצעים מתוחכמים והרואיים למען החיות. 
 
קרקסים ומרוצים
עלילת הספר אינה מתרחשת בישראל, עובדה הבאה לידי ביטוי לא רק בשמות הדמויות והמקומות אלא גם בנושאים העומדים במרכז הסיפור – קרקס עם חיות בר, ומרוצי סוסים. הרלוונטיות של שני תחומים אלה לישראל מוגבלת – אמנם קרקסים עם חיות מבויתות עדיין פועלים בארץ ברישיון, אך השימוש בחיות בר במופעים אסור; ומרוצי סוסים רק מתחילים להוות בעיה. נראה שאשל מתכוון להגיע לקהל בחו"ל (באתר הספר מופיע תרגום לאנגלית של שלושת הפרקים הראשונים). הילד נחלץ בשתי דרכים שונות מאוד לעזרת החיות הסובלות מידי מאמני הקרקס ולעזרת הסוסים בהיפודרום. ראשית כל, בקרקס, בזכות קוף בעל יוזמה, אבא קשוב וחכם, ראש עיר תאב פרסומת ובעיקר המון מזל – דון תורם לקביעתו של איסור עירוני על הופעת קרקסים עם חיות. מאוחר יותר מגיע דון להיפודרום מרוצים ושם, לאחר שהפגין יוזמה, ערמומיות ותושייה, הוא יוזם שינוי אחר לגמרי: בזכות תוכניתו, המנצח במרוץ הוא הסוס היחיד שמטפליו לא עינו אותו. ניצחון זה אמור להעביר למנהלי המרוצים מסר נגד התעללות. כלומר, במקרה זה לא עולה על הדעת ביטול התעשייה אלא רק סילוק גילויי האכזריות הבוטים ביותר שלה. ודאי הסיבה לכך היא הניסיון לשמור על מידה של ריאליזם: המערכת החברתית והכלכלית שעליה מבוססים המרוצים היא גדולה וחזקה הרבה יותר מתשתית הקרקס.

שני נושאים מרכזיים ב"הרפתקאות דון והחיות הלבנות": מופעים עם חיות בר – תוצאה של אילוף אלים, הפחדה מתמשכת  והחזקה בתנאים קשים; ומרוצי סוסים – אילוף ודרבון אלימים, כפיית מאמצים הרסניים, והרג בטרם עת של רוב הסוסים בתעשייה. הספר מזכיר מעט מכל אלה אך די בזה כדי להבהיר לקוראים הצעירים שמאחורי החזות הנוצצת מסתתר עולם אפל.

התעללות וכסף
אשל נמנע לחלוטין מהקו העלילתי הקל ביותר – הצגת אסונן של החיות בתור תולדה של סדיזם חריג, שאינו דורש כל הסבר כדי להבינו ולהתנגד לו (כמו, למשל, בסדרת הספרים הפופולארית "שיילו", מאת פיליס ריינולדס ניילור). אדרבה, הוא מזהה היטב, שפגיעה בחיות היא בעיקרה תוצאה של פעילות ממוסדת. אשל שם בפיו של ג'ק, האב, תיאור של חוויית גילוי (עמ' 45):

"הגענו לביתו של חברי ומיד התיישבתי ליד המחשב ונכנסתי לאינטרנט. עולם מלא של מחאה חברתית נגד עינויי חיות נגלה לעיניי: לא רק נגד אילוף חיות למופעי קרקס, אלא גם נגד גידול חיות והמתתן לצורכי מאכל, נגד ניסויים רפואיים בחיות, נגד שימוש בחיות לתעשיית הביגוד, ההנעלה והפרוות, נגד שימוש בחיות לעבודה, נגד שימוש בחיות לתחרויות ואף נגד שימוש בחיות לנוי כמו באקווריום."

אולי כך גילה גם אשל את העובדות הללו; על כל פנים, אין ספק שהוא ביצע תחקיר ולא הסתפק בידע בנאלי. בהמשך לתיאור הגילוי, הוא מביא את מסקנתו של ג'ק, שמבטאת ודאי גם את מסקנתו שלו: "ככל שקראתי יותר, הבנתי שהפעילות החברתית הזאת נגד ניצול החיות אינה מצליחה, כיוון שהיו בעלי עסקים שהרוויחו הרבה מאוד כסף מניצול החיות." זהו גילוי חשוב, המבהיר לקוראים שהפגיעה בחיות איננה סטייה חברתית אלא היא פעילות כלכלית שגרתית. ההתמקדות בבעלי העסקים מאפשרת לבנות דמות של נבל, שאיננו הפוגע הישיר בחיה; ואמנם, בעל הקרקס הוא נבל מובהק. עם זאת, במסלול המרוצים אנו נתקלים רק ברוכבים המדרבנים את הסוסים באלימות – בעלי העסק נותרים מחוץ לתמונה.

ומה עם הצרכן?
למעשה, ג'ק ווייט/אשל אינו מדייק: בעלי העסקים מרוויחים כסף מניצול חיות כי יש לקוחות שמשלמים להם על כך. הצגתה של מורכבות כלכלית זו בספר הרפתקאות לילדים היא ללא ספק אתגר גדול, שאינו מטופל ב"הרפתקאות דון והחיות הלבנות". דון ואביו מתעלמים מכך שהמממנים העיקריים של ההתעללות בחיות בקרקס הם ילדים. זאת אף על-פי שקוראי הספר, בתור ילדים בעצמם, מהווים קהל טבעי להפעלה נגד קרקסים עם חיות. רק סירובו הזמני של דון ללכת למופע, עשוי לשמש כמודל כלשהו לחרם צרכנים. על כל פנים, מרוצי סוסים אינם מתקיימים על כספם של ילדים, ולכן בתחום זה אין הסיפור יכול ממילא לפנות לצרכנים. מובן שבמציאות, תחום ההשפעה העיקרי של ילדים כצרכנים הוא המזון שהם אוכלים, והסיפור אמנם מזכיר בהזדמנות אחת כי דון אינו אוכל בשר – דמות נדירה של ילד-גיבור צמחוני. מעניין לאן יוביל המחבר את דון בספרים הבאים; אם יש מקום מלא וגדוש באמת בהמוני חיות לבנות שעשויות לתקשר עם דון, הרי זהו הלול התעשייתי!

פתרונות קסם
ג'ק ווייט/אשל מסיים את גילוי הניצול הממוסד של בעלי-חיים באמירה כנה: "הייתי אובד עצות. הרגשתי שהאתגר שהטיל עליי בני בן השש הוא מעבר לכוחותיי." תחושה זו עוברת לקורא דווקא בעקבות הצלחותיו של דון, שהושגו בזכות תקשורת על-אנושית ותושייה בוגרת, שלמעשה אינה שכיחה גם בקרב מבוגרים. כאילו המאבק בניצול חיות הוא כה קשה, עד שיש צורך לברוא גיבור-על שיוביל אותו ולהמציא לחיות יכולת התארגנות סביב הגיבור. על כל פנים, טוב שיש גיבור-על במאבק: דמותו עשויה למשוך חובבי סיפורי הרפתקאות יותר מדמות ילד רגיל, והקורא ירצה להיות כמו דון – אם לא מבחינת היכולת לתקשר עם החיות, לפחות מבחינת הפעילות למענן. ככלות הכל, לא צריך להיות דון ווייט כדי לדעת שאילוף חיות מתבצע באכזריות.

עמוד הבית של אתר הספר

קריאה בכיף
מעבר לדיון הביקורתי שלעיל, יש להדגיש ש"הרפתקאות דון והחיות הלבנות" הוא קודם כל סיפור הרפתקאות קולח, מותח ומפתיע, שנותן משקל רב גם ליחסים במשפחה ולהחזקת חיות בבית. הממד הדידקטי של הסיפור מוצנע בין שפע האירועים. כך סוכם הספר בהודעה לעיתונות עם צאתו לאור:

"אם תרצו זהו סיפור על אומץ, תושייה, נחרצות ודבקות במטרה – סיפור אנושי על הבלתי אנושיים, סיפור לילדים המגרה לחשיבה, מעורר רגשות ומעביר מסרים ערכיים.
אם תרצו זהו ספר הרפתקאות מותח ומשעשע המסתיים בטוב.
אם תרצו זהו ספר לימוד והעשרה העוסק בנושאים אקולוגיים, ביולוגיים, זואולוגיים וסוציולוגיים.
אם תרצו – זהו ספר דמיוני, צבעוני, ססגוני, עשיר בתמונות ואיורים."

מקורות
מאיר אשל, הרפתקאות דון והחיות הלבנות, אייר: יהודה רוזנטל, (חיפה: כוכב, 2007). 104 עמודים.

אלה איתן, "הרפתקאות דון והחיות הלבנות מאת: מאיר אשל", הודעה לתקשורת, אפריל 2007.
אתר הספר מציע את שלושת הפרקים הראשונים (מתוך 31) לקריאה חופשית.

פינת התזונה
דַיְלָה-בר – מזנון טבעוני בירושלים

שלומציון המלכה 4, ירושלים. ב'-ה' 23:00-19:00. טל': 02-6234233

בלב ירושלים שוכן זה מספר שנים הדילה, חלל שמטרתו הפצת מידע למען שינוי חברתי דרך תערוכות, הופעות, הרצאות ומפגשים הנערכים בו. לאחרונה נפתח בקומה העליונה של המקום "דילה בר", מזנון טבעוני אשר הוקם מטעמים מוסריים ואינו פועל למען מטרות רווח.

קומת המזנון כוללת מספר ספות הצמודות לשולחנות קטנים ושולחן אחד גדול עם כסאות. בזמן ההמתנה למנה שהוזמנה ניתן לעיין בספרים המוצעים בספריה שבמקום. את הבר מתפעלים מתנדבים, והשקלים הבודדים (עד 10 ש"ח) הנדרשים כתמורה למנות מהווים תרומה לאחזקת המקום, הפועל במימון חלקי של "הוועד נגד הריסת בתים".

האפשרויות למנת היום המתחלפת כוללות מרק עדשים כתומות, מרק מיסו, תבשילי אורז, קדירת ירקות ועוד. המנות הקבועות כוללות:

• בורגר טבעוני בלחמניה
• סנדוויץ' טופו עם פטריות ופלפלים אנטיפסטי, ירקות חיים, נבטים, טחינה ופסטו.
• סלט ירקות

הקינוחים כוללים כדורי תמרים ומילקשייק מפירות העונה על בסיס חלב סויה. כמו כן ניתן להזמין תה, קפה או שוקו 'סחר הוגן' (מדובר במוצרים אשר תנאי העבודה של המועסקים בהם אינם כרוכים בניצול קיצוני, וניתן לקנות קופסאות שלהם במקום).

לקבלת עדכון שבועי באינטרנט על התכנית השבועית ניתן לפנות אל dalia@ichad.org

לסקירת מסעדות נוספות