זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, יוסי וולפסון דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות

הקבינט אישר מרוצי סוסים בישראל

ביום ב', 26.7.2004, החליט הקבינט החברתי-כלכלי לאשר את בקשת שר החקלאות, ישראל כ"ץ, ולקיים מרוצי סוסים עם הימורים בשילוב היפודרומים לרכיבה בגלבוע ובנגב. סוסים במרוצי הימורים מנוצלים עד קצה גבול יכולתם (לעתים עד מוות) וסובלים מעיוות תורשתי, מאימונים מתישים, ומפגיעות גופניות כגון ריאות מדממות, מפרקים נפוחים ושברי מאמץ חמורים (סמים ותרופות מחליפים לרוב טיפול אמיתי בפגיעות אלה). שר הרווחה, זבולון אורלב, התנגד נחרצות להחלטה (Ynet, 26.7.2004). הוא הבהיר כי מערכת הימורים נוספת תעמיק את העוני והאבטלה של שכבות חלשות, שיתפתו "לאשליית הכסף הקל" ותגביר תופעות-לוואי שליליות הכרוכות בהימורים: פשע, אלימות, הלבנת הון, סחיטה, זנות וסמים. גם עמותת "אפשר", המסייעת בגמילה מאלכוהול והימורים, מתריעה (הארץ, 28.7.2004, עמ' א8) כי מרוצי הסוסים יגדילו את מספר המכורים להימורים.
מומלץ להגיב לכלי התקשורת ולתוכניות מאזינים ברדיו ולמחות על הקמת ההיפודרום בשל הפגיעה הצפויה בסוסים, בסביבה (חיסול שטחים פתוחים גדולים) ובמהמרים.

לתגובות לעיתונים הגדולים:
ידיעות אחרונות, ת.ד. 109 תל אביב, פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il
מעריב, רח' קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 דואל: cotvim@maariv.co.il
הארץ, רח' זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

בעיתונות הישראלית

מעריב ניסוי קוסמטי. בכתבה "אל תנסו את זה" (מגזין "מחמד", 27.7.2004, עמ' 10) מתארת עדי כץ את זוועות הניסויים בבעלי-חיים בתחום הקוסמטיקה ומעודדת חרם צרכני על חברות שעדיין עורכות ניסויים כאלה. מומלץ להגיב לעיתון (הראשי) לברך על הכתבה החשובה ולהזכיר שהיעדר הפיקוח על ניסויים בתחום הקוסמטיקה הוא רק קצה הקרחון של היעדר הפיקוח הנרחב, שחשף לאחרונה מבקר המדינה.

לתגובות: קרליבך 2, תל-אביב 67132, פקס: 03-5638714 דואל: cotvim@maariv.co.il

גפן נגד מקדונלד'ס. בכתבה "מה מסתתר מאחורי מקדונלד'ס?" (24.7.2004) מדווח דוד בר-יוסף על התארגנות חדשה של בני-נוער, "תנועת האמנציפציה", הפועלים למען זכויות אדם, זכויות בעלי-חיים והסביבה. הם מסבירים כי המאבק נגד תאגיד הבשר הענק, מגלם בתוכו מחאה כנגד שלוש פגיעות אלה. ל"אמנציפציה" דרושים רכזים ומדריכי נוער.

ליצירת קשר עם הקבוצה: 064-638506 דואל: no_am_vardi@hotmail.co.il

תל-אביב הרעלות. בכתבתו "בייסורי תופת" (30.7.2004) כותב אלי סניור על הרעלות בעלי-חיים המתבצעות לאחרונה באזור גינת אמסטרדם בתל-אביב. ההרעלות מתבצעות במכוון על-ידי פיזור נקניק. צריך לפקוח עין!

גל גפן בת-ים עיקור עד מוות. בכתבה "העיקור שהפך לסיוט" (עמ' 20, 27.8.2004) מתארת שלומית קלישר מחאת תושבים נגד ניתוחי עיקור קטלניים שביצעה המחלקה הווטרינרית של עיריית בת-ים בחתולים חופשיים. התושבים מתארים מוות של חתולים כתוצאה מחוסר מקצועיות והזנחה בעבודת הווטרינרים.

הארץ לווייתנים בסכנה. בכתבה "ניצחון קטן ללווייתנים" (27.7.2004, אי-פי, עמ' ב6) נמסר שהוועידה הבינלאומית לפיקוח על ציד לווייתנים הצליחה לחסום, בתום מאבק קשה, ניסיון לבטל את האיסור בן 18 השנים על ציד לוייתנים למטרות מסחריות. לקריאה על ציד לוייתנים, בעקבות מות כוכב "לשחרר את ווילי".

מומלץ לנוער: על מה אנחנו חושבים?

הספר "על מה אנחנו חושבים? שמונה שאלות פילוסופיות גדולות" מאת סטיבן לאו (ספריית מעריב, 2004. המקור האנגלי: 2000) נפתח בפרק בן 24 עמודים על המעמד המוסרי של אכילת בשר. לאו, המציג עצמו כאוכל בשר, מעלה שורה של טיעונים מקובלים לטובת אכילת בשר, ומפריך אותם בזה אחר זה. הטיעון היחיד שאינו מוצא לו תשובה הוא - שצמחונים אינם עקביים במקרה שהם משתמשים בעור, צורכים חלב וכדומה. מסקנתו: על הצמחונים, כמו על כולנו, להיות טבעונים. הוויכוח רציני ומדויק מבחינה פילוסופית, אולם הוא מוצג בצורה סיפורית, קולחת ובהירה במידה יוצאת דופן, עם דוגמאות, השוואות ואיורים משעשעים. הספר כולל עוד 7 פרקים נגישים ביותר בשאלות פילוסופיות קלאסיות ("מהי המציאות?", "מהי הנפש?", "האם יש אלוהים?" ועוד).

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (reut@anonymous.org.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

2. סחבת לאווזים
דיווח מישיבת ועדת החינוך של הכנסת בעניין הפיטום, 28.7.2004

ביום ד', 28.7.2004, התקיים בכנסת דיון בנושא פיטום האווזים. האווירה הייתה עכורה, משרד החקלאות לא בחל בשיטות כדי להוביל את חברי-הכנסת באפם. התוצאה אמנם אינה רעה, אך היא מזכירה לנו, שאקורד הסיום של המאבק בפיטום עדיין רחוק. יוסי וולפסון היה שם והוא מדווח.

תקציר הפרקים הקודמים
ב-11.8.2003 קבע בג"ץ שפיטום האווזים מנוגד לחוק צער בעלי-חיים, ושהתקנות שהתירו אותו בטלות. כדי שלא לשלול את פרנסת המפטמים מיידית, הורה בג"ץ שפסק-הדין ייכנס לתוקף רק בסוף מרץ 2005. בתקופת-ביניים זו התיר בג"ץ להאריך את תוקפן של התקנות הבלתי חוקיות, שנקבעו מלכתחילה לתקופה מוגבלת, ובתום התקופה (מרץ 2004) ביקש משרד החקלאות מוועדת החינוך של הכנסת, הממונה על הנושא, להאריך את התקנות בשנה נוספת - המקסימום שהתיר בג"ץ. ועדת החינוך הסכימה להארכה עד ספטמבר 2004 בלבד וקבעה, שיש להגיע להפסקה מוחלטת של פיטום האווזים בישראל, בהדגישה שגם תקנות חדשות, המבטיחות הפחתה מסבלם של האווזים, יעמדו בסתירה לחוק צער בעלי-חיים. במקביל לכך קראה הוועדה לשר החקלאות למנות לאלתר ועדה, שתקבע הליכי הסבה מקצועית, מתן תעסוקה ופיצוי כספי למפטמי האווזים. בדיון האחרון ביקש משרד החקלאות ארכה נוספת - עד המקסימום שהתיר בג"ץ.

משחק הוגן?
משרד החקלאות ביקש לשבור הקונצנזוס שנוצר בוועדת החינוך נגד פיטום האווזים. הקלה עליו העובדה, שלוועדה מונתה יו"ר חדשה, מלי פולישוק-בלוך (שינוי), שלא השתתפה בדיונים הקודמים. משרד החקלאות, כיוזם הדיון, ביצע עבודת לובי יסודית בין חברי-הכנסת, בעוד שלארגונים להגנת בעלי-חיים נודע על הדיון ועל הטקטיקה שינקוט בו המשרד רק יומיים לפני הדיון, כשערב הדיון שבתה הכנסת לרגל תשעה באב.
 
הטעיות

במקום להפסיק את הפיטום, מנסה משרד החקלאות להמשיכו בצורה אחרת. המשרד מינה ועדה לאתר שיטות פיטום "שיעמדו במבחן בג"ץ". הוועדה קבעה ששיטות כאלה אינן בנמצא, ובעקבות זאת הוצגו בפניה רעיונות לפטנטים חדשים, שטרם נבדקו - והוועדה הסכימה שיש מקום לבדיקה מדעית שלהם. משרד החקלאות הגיע לדיון עם מכתב, לכאורה מטעם ועדה זו, המבקש ארכה לעריכת הבדיקות. מסתבר, שהמכתב מעולם לא נדון בוועדה! משרד החקלאות ידע, שעליו להציג פעולה כלשהי בעניין דרישת ועדת החינוך להקים ועדה לעניין עתידם של המפטמים. תחילה טען המשרד ש"בוצעה הערכה כלכלית ראשונית" של הפיצויים שיהיה צורך לשלם אם ייסגר הענף. אחר-כך הכריז על קיומה של ועדה, הפועלת בעניין מזה כארבעה חודשים - ושדבר קיומה לא היה ידוע עד היום. מנכ"ל המשרד טען, שגובה הפיצויים שיצטרכו המפטמים (25 מפטמים, לפי נתוני המשרד)לקבל יעלה על 50 מיליון ₪. בחלל החדר ריחף איום על מאות עובדים קשי-יום ומשפחותיהם שיושלכו לרחוב אם תיעצר ההתעללות באווזים. טענת המחץ של המשרד הייתה, שכל בקשתם היא רק קצת יותר זמן להשלים את העבודה.

הדיון
למרות כל זאת, נפתח הדיון בטון חיובי.

• יו"ר הוועדה, פולישוק-בלוך, ציינה שהעניין נמשך יותר מדי זמן. היא ביקשה לשמוע מה עשה משרד החקלאות מאז מרץ, כדי לברר אם תהיה תועלת כלשהי במתן ארכה נוספת או שחבל על הזמן שיעבור.
• יוסי שריד (יחד), חזר על עמדתו העקבית נגד הפיטום. שריד ציין שמשרד החקלאות לא עשה דבר מאז הדיון בחודש מרץ, ואין הצדקה להאריך את התקנות שוב. הוא אמר, שמשרד החקלאות לא שכנע אותו שהמשרד שותף לעמדת הוועדה ולעמדת בג"ץ, שלפיה יש להעביר את פיטום האווזים מן העולם.
• מנכ"ל משרד החקלאות הבהיר, שמשרד החקלאות אכן אינו שותף למטרה. המשרד מבקש למצוא דרך שתאפשר את המשך הפיטום, ורק אם זו לא תימצא, ייסגר הענף. המנכ"ל עסק בעיקר בשיטות הפיטום החלופיות שהוצעו - תוך שהוא טועה טעויות גסות, אפילו במספר ימי הפיטום המותרים כיום. נראה היה שמבחינתו כבר ברור, שהשיטות החלופיות גורמות סבל קל ביותר לאווזים, במקרה הרע.
• ד"ר חגי אלמגור, לשעבר הממונה על חוק צער בעלי-חיים, השיב באופן משכנע לאשליית הפיטום ההומאני. "אי-אפשר לפטם אווז בלי לפטם אווז", אמר אלמגור. כל שיטה שתומצא, מחייבת להאכיל את האווז בכפייה במנת-יתר; כל שיטה תהיה מיועדת לגרום לאווז למחלה, המוכרת בספרות בשם "ניוון שומני של הכבד". ההאבסה, בין אם תתבצע דרך צינור מתכת ובין אם המזון יותז בעוצמה לתוך הוושט או בכל דרך שהיא - תמיד מדובר בהאבסת-יתר בכפייה, שמיועדת לפיתוח אבר חולה.
• ח"כ מגלי והבה (ליכוד) הוביל את קו התמיכה בפיטום. הוא הגדיר את השאלה כקונפליקט בין בני-אדם לבין חיות, והדגיש את עדיפות האדם. כתושב בית-ג'אן, הוא יצר זיהוי בין האיסור על פיטום האווזים לבין ההגבלות על הכפר לטובת שמורת הר מירון. הוא טען שיש ללכת לכיוון של הקלה על האווזים, ואף טען שזה כבר נעשה ("אפילו ריווחו את התאים שלהם"). הוא שלל לחלוטין את סגירת הענף, אפילו אם העוסקים בו יזכו בתמיכה. יהיה זה, לדבריו, כמו הפיכת המפטמים לחיות שצריך מעתה לטפל בהן.
• ח"כ טאלב אלסאנע (רע"מ) טען גם הוא באופן מבולבל שנעשו שיפורים בגידול האווזים - בנושאים כגון המזון והצנרת. הוא לא שלל איסור על הפיטום, אבל הדגיש שיש לשאוף לשיפור ולא לאיסור.
• ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש) ביקר את עמדתו של ח"כ והבה. בהתייחסו לדברי והבה על הקונפליקט שבין חיות לבני-אדם ועל הפיכת האנשים לחיות, אמר ברכה, שלא יתאר את שיטת פיטום האווזים הנהוגה כ"חייתית" אלא כ"בלתי-אנושית".
• היו"ר, פולישוק-בלוך, ביקשה שמשרד החקלאות יעביר לידיה את כל הפרוטוקולים והדו"חות של הוועדות שמונו לבחון את הנושא, והודיעה שעוד שלושה חודשים תתקיים ישיבת מעקב אחר פעילותו של משרד החקלאות. היא הודיעה שברצונה לראות מעשים ולא רק הצהרות כוונות. שלושה חברי-כנסת שהגיעו לדיון - מרינה סולודקין (ליכוד), אורי אריאל (האיחוד הלאומי) ויולי תמיר (עבודה) - לא הביעו את עמדתם בדיון.

הצבעה בחשאי
בעת ההצבעה על ההחלטה, התבקש הקהל לצאת מהחדר. חלק מהח"כים לא רצו, ככל הנראה, שהצבעתם תצולם על-ידי צוות הטלוויזיה שנכח במקום: הם לא שכחו את סקר דעת-הקהל, שלפיו 72% מהציבור רוצים איסור על פיטום האווזים. הם גם לא יכלו להתעלם ממשמרת המחאה שקיבלה את פניהם בהגיעם לכנסת, ושגם הוזכרה בדבריהם. בדיעבד, מסתבר שרק יוסי שריד התנגד להארכת התקנות. שאר חברי-הכנסת תמכו בהצעה, שלפיה תידחה בקשת משרד החקלאות והתקנות יוארכו בשישה חודשים בלבד, שייספרו מיום הדיון.

להמשיך וללחוץ!
בפועל, התוצאה לא רעה. ועדת החינוך שלחה איתות של חוסר אמון כלפי משרד החקלאות. הדיון עורר מחדש את ההתעניינות התקשורתית, והסיקור היה אוהד לעניינם של האווזים. עם זאת, יש מקום לדאגה נוכח הסדקים בעמדה החד-משמעית מקיר לקיר, שאפיינה את הוועדה בשנים האחרונות, שלפיה יש להביא לסיום מוחלט של פיטום האווזים. סדקים אלה מחייבים מאמצים נוספים מצד הארגונים ומצד פעילי השטח כדי להשפיע על ההחלטות המכריעות שעודן לפנינו. לא די בעבודת לובי - על חברי-הכנסת לשמוע את קולם של האווזים בכל מקום ומקום.

3. מרד התרנגולים
איך מתארים תעשיית בעלי-חיים בסרט עלילתי

בעקבות האכזבה מ"מרד החיות" בכל הנוגע לייצוג של בעלי-חיים והפגיעה בהם, כדאי להיזכר ב"מרד התרנגולים" - אחד מן הסרטים הרגישים ביותר לחיות בכל הזמנים. אריאל צֹבל ראה את הסרט בשנית וממליץ עליו בחום: מרתק, מרהיב, מצחיק, מורכב ובעל מסר גדול.

סיפור השוואתי-תעשייתי
סרט האנימציה "מרד התרנגולים" של אולפני Aardman (משנת 2000) הוא כנראה הסרט המצליח ביותר, שנוצר אי-פעם על תעשיות בעלי-חיים - תעשיית הביצים ותעשיית בשר התרנגולים. פיטר לורד (משמאל) וניק פארק, יוצרי הסרט, זיהו את הפוטנציאל הדרמטי שטמון במצבן של תרנגולות בתעשייה, ומיקמו אותן בהקשר מוכר יותר, מתוך ההיסטוריה האנושית: תעשיית העופות מתוארת באמצעות עושר של אנלוגיות למחנה עבודה של אסירים, ברוח סרטי בריחת שבויים ממחנות במלחמת העולם השנייה. התוצאה מעוררת בקהל אמפתיה כלפי תרנגולות הכלואות בלול, נידונות לשחיטה ומבקשות לברוח. אולם מפליא לגלות, עד כמה קשה להשוות בין דיכוי בני-אדם לדיכוי עופות: האנלוגיה למחנה אסירים אינה מסוגלת להכיל את עוצמת הפגיעה בתרנגולות.

תרנגולות כאסירות
הלול שבבעלות בני-הזוג טווידי מעוצב באנימציית פלסטלינה כמחנה עירום, המכיל ביתנים צפופים למדי וסביבו גדר. במובנים מסוימים, הדמיון בין לול תרנגולות למחנה שבויים/אסירים משכנע ביותר: למשל, גדר הרשת (chicken wire, באנגלית) המקיפה את הלול, שדרכה צופה הגיבורה שוחרת החופש אל העולם החיצון הבלתי מושג, דומה לגדרות שהקיפו מחנות. המגפיים החקלאיים המודגשים של הגברת והאדון טווידי, מזכירים מגפיים צבאיים. בנוסף לכך, בעלת הלול עורכת לתרנגולות מפקד בוקר, ובו נסקרת תפוקת ההטלה שלהן. תרנגולת שממעטת להטיל - נשלחת לשחיטה: עוד שילוב בין מחנה עבודה שבו מוציאים להורג את החלשים, לבין המציאות החקלאית, שבה נשחטות החיות שאיבדו מיכולת ה"תפוקה" שלהן.

עולם של סחורות
האנלוגיה בין מחנה עבודה לבין לול, מובילה להצגת הביצים כתוצר של "עבודה"; תרנגולת "חרוצה" פשוט מטילה יותר. לתרנגולות בסרט אין קשר רגשי עם הביצים והן עצמן סוחרות בביצים שלהן בשוק השחור כדי להשיג כלים שיסייעו בבריחתן. "מרד התרנגולים" מציע אפוא דימוי חתרני משהו של תעשיית הביצים, בהציגו את הכליאה כדכאנית ובחושפו את הרג התרנגולות שפסקו מלהטיל; אולם גזלת הביצים כשלעצמה אינה עומדת לביקורת. האיום הגדול על התרנגולות בסרט אינו הרס גופן על-ידי הטלה מוגברת (זהו המצב במציאות, שאף אינו נרמז בסרט) אלא החלטתה של הגברת טווידי לשחוט את התרנגולות עם המרת משק הביצים במשק עופות לבשר. תכנית ההשמדה של הגב' טווידי אינה נובעת מרצחנות לשמה, מנקמנות או מפחד, כמו במקרה של השמדת אסירים, שעליו מצביע הסרט. הגב' טווידי פשוט רוצה לעשות כסף. הרצחנות שלה היא קפיטליסטית. רקע זה אינו מתיר לצופים-הצרכנים להביט במתרחש על המסך ממרחק נוח של עירונים הרואים סצינת כפר: מטרת מכונת ההשמדה שרוכשת טווידי היא להפוך את התרנגולות - הגיבורות, הרגישות, הרוצות לחיות - לפשטידות. כרזת הפרסומת לפשטידות טווידי, קושרת את הסרט חד-משמעית להקשר הצרכני העכשווי - הרחק מעולמם של אסירים במחנות.

מושג החופש
לורד ופארק הסתבכו בכל הנוגע לרעיון הבריחה. התרנגולות עסוקות בניסיונות בריחה מתמידים, בשיטות הלקוחות מסרטים (או ממציאות) על חיילים שבויי מלחמה, והופכות עם שכלולן הטכנולוגי של השיטות לא רק לבלתי רלוואנטיות לציפורים, אלא גם לפארודיות ביחס לבני-אדם. אתגר קשה העמיד בפני לורד ופארק מושג החופש של התרנגולות. היוצרים העניקו רק לתרנגולת אחת - אנושית לעילא - את היכולת להגות מושג ברור של חירות, ומלבד זאת נצמדו לסטריאוטיפ "תרנגולות הן מטומטמות ומכורות לשעבוד שלהן". התמונה מסתבכת בסטריאוטיפים סקסיסטיים ולאומיים: האידיאה של הציפור החופשייה מתגלמת בתרנגול זר שנוחת במקרה בלול - זכר יחיד בין נקבות ויאנקי יחיד בין בריטיות. והנושא המרכזי בסוגיית החופש: התעופה. המאמץ לעוף הופך לאובססיה של הסרט, כשהיכולת לעוף היא סמל לחופש ובו-בזמן האפשרות למימושו בפועל. התרנגולות מצוידות בכנפיים, אך הן לא יודעות לעוף. ומדוע? ללורד ולפארק אין תשובה, ובורותם גורעת מעומקו של הסרט ואף מהלכידוּת של עלילתו. יכולתן של תרנגולות לעוף התנוונה (אמנם לא לגמרי) בגלל ברירה מלאכותית ל"תפוקה" גבוהה (וגם חוסר התרגול בתנאי צפיפות תורם את שלו). אם רוצים לספר על דיכוי החופש עד כדי "קיצוץ הכנפיים", ברירה מלאכותית היא לב הסיפור.

דימויי הגוף
במבט שטחי, "מרד התרנגולים" משתמש בהאנשה גסה: תרנגולות מדברות, בעלות שיניים, כנפיים המתפקדות כידיים ואפילו מקור גמיש המסוגל להתנשק. אולם המפגשים בין הגוף התרנגולי לגוף האנושי, חושפים בעוצמה מכאיבה את יחסי הכוח הבלתי שווים. דימוי חזותי המוכר כקלישאה קולנועית של כוח דיקטטורי - דמות הסוהר או המענה המצולם מלמטה עד כי רק מגפיו נראים בתמונה - דורשת מן המצלמה לרדת באופן מלאכותי לגובה הקרקע בסרטים "רגילים". לא כך ב"מרד התרנגולים": כאן זווית הצילום הנמוכה משחזרת בנאמנות את נקודת המבט של התרנגולת: חלושה ומאוימת מעצם זעירותה. שיא המפגשים הגופניים הדרמטיים הוא בתפיסת התרנגולות בידי הלולנים. גיבורת הסרט הפעלתנית ורבת-התושייה, מתגלה לפתע בשיא חוסר האונים הציפורי שלה, מנפנפת בכנפיה בחוסר סיכוי, נתונה לחלוטין לשליטתה של כף יד בלתי מאומצת אחת. ברגעים אלה, נשברת לחלוטין האנלוגיה למחנה אסירים. הכוח המופעל נגד התרנגולות מתגלה כרב-עוצמה יותר, ללא השוואה.

במשחטה
סצינת השיא של הסרט היא מסעם של הגיבורה והגיבור בתוך מכונה אוטומטית לייצור פשטידות בשר - סצינת הרפתקאות קלאסית של בריחה תזזיתית מאלף ואחד כוחות קטלניים, התוקפים בזה אחר זה. הסצינה מתחילה בתלייתה של התרנגולת-הגיבורה במצבטי הרגליים בשלב השחיטה, ועוברת בכל שלב ושלב של עיבוד גופן המת של התרנגולות, עד להפקת המוצר הארוז. המדובר בסצינה שאינה קשורה כהוא זה למחנות אסירים, אלא לעולמם של עופות בלבד. שוב מיוצג בעוצמה רבה חוסר האונים של גוף העופות, והפעם מול מכונת ענק שיצרו בני-אדם כדי להרוג אותם בסיטונות. תחילת המסע משחזרת עבורנו נקודת-מבט נדירה של עופות במשחטה. אולם רובו הגדול מתאר את הנעשה בגוף הציפורים המתות (כשהגיבורה והגיבור חומקים ממוות בנס שוב ושוב). השחיטה עצמה היא אירוע קצר ושולי כל-כך בתהליך "עיבוד" העופות, שאין די בה כדי ליצור סיפור. רוב ההרפתקה היא מחוץ לתחום חווייתם של עופות במשחטה - היא מספרת את סיפור גופם המת. ובסופו של דבר היא קושרת את חייהם ומותם עם המוצר המוכן לשיווק והמוכר מהסופרמרקט - פשטידת עוף. עוד ניצחון מבריק ללורד ולפארק.

בתעשייה אין סיפור
האירוניה הגדולה ב"מרד התרנגולים" היא, שהוא לא מתרחש בלולי הכלובים (סוללות) הטיפוסיים של תעשיית הביצים, אלא בלול משפחתי של "ביצי חופש". לכל תרנגולת יש אפילו "קן" - על משקל של מיטה לאסירה - יותר מהמקובל ב"לולי חופש". הסיבה לכך פשוטה מאוד: ללא אפשרות תנועה חופשית, לא תיתכן עלילה. אילו היה "משק טווידי" לול של כלובי סוללה, התרנגולות פשוט היו סגורות שם כל חייהן ללא יכולת לזוז - וחסל. במילים אחרות, המדיום הקולנועי-סיפורי מתקשה ביותר לייצג ניצול מתועש של בעלי-חיים. צריך לרכך את העובדות עד לבלי הכר כדי להתחיל לספר סיפור.

מקור התמונה: HSUS

4. פינת התזונה
לחמניות בעשבי תיבול

החומרים לבצק
2 כוסות קמח
25 גרם שמרים
שלושת רבעי כוס מים פושרים
חצי כפית סוכר
כף עשבי תיבול מיובשים
כפית מלח
2 כפות שמן

החומרים לציפוי
כף עשבי תיבול מיובשים
2 כפות שום כתוש
2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

1. מערבבים בקערה את חומרי הבצק, ולשים עד שמתקבל בצק אחיד.
2. מכסים את הקערה במגבת ומניחים לבצק לתפוח כשעה, עד להכפלת נפחו.
   בינתיים מערבבים בצלחת עמוקה את חומרי הציפוי.
3. מרדדים את הבצק לגלילים צרים באורך כעשרים ס"מ כל גליל, ומבצעים קשר בכל גליל.
4. טובלים כל לחמניה בתערובת הציפוי.
5. מניחים את הלחמניות בתבנית משומנת (או על גבי נייר אפייה) מבלי להצמידן זו לזו, ואופים בחום בינוני בתנור שחומם מראש במשך כרבע שעה, עד להשחמת הלחמניות.
6. מגישים חם.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות:תפוז; נענע

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il