זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

לפעול באנונימוס בחיפה

פגישת היכרות עם התכנים של אנונימוס ועם פעילויות העמותה תתקיים ביום ה', 9.11.2006, בשעה 18:30, ברח' חברון 2 (פינת השלום 14) בהדר. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת לבני/ות 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה.

לפרטים – נטע: 054-3053113

משמרות מחאה נגד ההטעיה על אריזות הביצים מתקיימות מדי שבוע ביום ב', בשעה 17:00-19:00, במרכז זיו בחיפה (רח' טרומפלדור, פינת ברל כצנלסון). המשמרות יבוטלו אם מזג-האוויר לא יאפשר לקיימן. לפרטים נוספים – דנה: 050-6353733

שולחים סרטון לחברים

אנונימוס הפיקה סרטון אינטרנט פארודי על השקרים שמפיצה תעשיית הביצים. מומלץ לשלוח את הקישור לסרטון עם הבאנר לכל רשימת התפוצה שלך!

חתולים בחדרה

בחורף שעבר קרסה העמותה למען החתול והותירה מקלט ובו 300 חתולים בחדרה. מתנדבים שהמשיכו לטפל בחתולים הקימו את העמותה בית הצלת חתולים – חדרה. עם תחילת הגשמים, הם זקוקים לסיוע טכני ולתרומות של פריטי ציוד ספציפיים.

להודעה מפורטת בעניין

הרצאות וסרטים בסינמטק ירושלים

בחודשים הקרובים ייערכו בסינמטק ירושלים אירועים העוסקים בבעלי-חיים. התוכנית כוללת 9 מפגשים, אחת לחודש בימי ו' החל מ-10:30. הכניסה בתשלום (325 ₪ לקורס); למנויים הכניסה חופשית. ארגון: צער בעלי-חיים ירושלים בשיתוף עוס"ים שלום. האירוע הראשון התקיים בסוף אוקטובר. האירוע הבא יתקיים ב-24.11.2006. לפרטים

בעיתונות הישראלית

ynet  (מנטה) עופות מורעלים. בכתבה "מזריקים רעל לעוף שלכם באישור משרד החקלאות" (2.11.2006) נמסר, שמשרד החקלאות מתיר שימוש בתוסף מזון לעופות "לשם שיפור ביצועי גדילה, ניצולת המזון ופיגמנטציה בעור", אשר מבוסס על הרעל ארסן (זרניך). הרעל אינו גורם למוות מיידי אולם כשהוא מצטבר בכמויות גדולות בגופם של אוכלי בשר, הוא גורם להתפתחות סרטן, מחלות לב וכלי דם, וכן לפגיעה בתפקוד המנטאלי והקוגניטיבי. הוא חודר לגוף לא רק בעקבות אכילה של העוף אלא גם כאשר נושמים את האוויר בסביבת הלולים או שותים מים, שאליהם חדרו שרידי ארסן דרך מי-התהום.

הארץ חיידקים במשחטה. בכתבה "חיידקי ליסטריה במכונות לאריזת מוצרי "מאמא עוף'"  (1.11.2006) מדווחת אתי אפללו, שחיידקי ליסטריה התגלו על משטח העבודה של אריזות למוצרי "מאמא עוף". החברה הסירה שני מוצרים מהמדפים ומסרה שמדובר ב"תקלה נקודתית בלבד באריזה". החיידק עלול לפגוע בבריאותם של בעלי מערכת חיסון חלשה, קשישים או תינוקות, הוא מסוכן לנשים הרות ועלול לגרום לדלקת קרום המוח.

ידיעות אחרונות כלבת. בכתבה "חשש להתפרצות כלבת בצפון" (29.10.2006, עמ' 16) מוסרת נורית פלתר שבעקבות המלחמה ומעבר חיות מסוריה ומלבנון לשטח ישראל, במשרד החקלאות חוששים מהתפרצות כלבת. ב-19.10 החל מבצע חיסון חיות בר, הכולל פיזור 350 אלף חיסונים במטעים ובשטחים פתוחים. החיסון בגודל קופסת גפרורים ומדיף ריח פגר. זוהי הזדמנות להזכיר לתושבי הצפון לחסן כלבים וחתולים החיים בחוץ.

חוות מזור (1). מספר עיתונים סיקרו את העצרת שהתקיימה ב-27.10.2006 במטרה לקדם חקיקה, שאוסרת ייצוא בעלי-חיים לניסויים מישראל לחו"ל. בין הסיקורים בולטת כתבתה של עדי הגין, המסקרת בכלליות את העצרת אולם מביאה תגובות מפורטות מבעלי האינטרסים בקיום חוות מזור. התגובות כוללות טענות עובדתיות, שניתן להעמידן לבדיקה ביקורתית, על התנאים השוררים לכאורה בחוות מזור ועל המטרות לכאורה של הסחר בקופים. כתבות:

תמרה טראובמן, "מאות קראו לאסור על יצוא בע"ח מ"חוות מזור", הארץ, 29.10.2006, עמ' א6.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

עדי הגין, "הצטיינות מפוקפקת", nrg מעריב, 29.10.2006.

Dan Bentsur, "Tel Aviv rally: Monkey trade black stain on Israel", ynet, 29.10.2006.

דה מרקר (הארץ) חוות מזור (2). בטור "מר הולצמן היקר" (29.10.2006) פונה נמרוד הלפרן לאלי הולצמן, שותף בבעלות על חוות הקופים במושב מזור, בבקשה ש"ייצא מהחווה", תוך אזכור פעילויות נוספות של הולצמן: "האם יתכן שהאיש שהביא לעולם את שירות האינטרנט סמייל נותן יד לקריעת גורי קופים בוכים מזרועות אמהותיהם, ולמכירתם לחוקרים המקרקפים אותם בלא הרדמה? ובכן, מסתבר שכן."

ידיעות אחרונות מסוכנים. בכתבה "רוצה לגדל כלב אמסטף? תוכיח שאתה לא פושע" (29.10.2006, עמ' 18) מדווח ראובן וייס, שעיריית תל-אביב מגבשת הצעת חוק עזר עירוני, שיחייב אדם המעוניין להחזיק בכלב שהוגדר כמסוכן להציג תעודת יושר מהמשטרה.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

mycity אין ביצים מוסריות. בטור "הביצה קודמת לתרנגולת" (29.10.2006) בוחנת שיר פרידמן כמה מן העובדות של תעשיית הביצים ומסיקה שלא די בהחרמת ביצים מכלובי סוללה.

הארץ לאחר המלחמה. בכתבה "ניצחון על קטנים: הזוחלים לא הצליחו להימלט מהאש בצפון, המלחמה הביסה הסלמנדרות, והן לא באות למעיין להתרבות" (3.11.2006, עמ' א1) מדווח אלי אשכנזי על אחד מאסונות המלחמה: אזור המחיה של הסלמנדרה הכתומה בערוץ נחל נבוריה, נשרף. התצפיות באזור מעידות על ירידה גדולה במספר הסלמנדרות.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

ניצול פילות בישראל. משרד התיירות וקיבוץ נחל עוז יוזמים הקמת "פארק פילים", שצפוי לקום בשנת 2008. לפארק יובאו 30-20 פילות ממזרח אסיה, והמבקרים יוכלו לרכוב עליהן. כדאי לכתוב למשרד התיירות במחאה על השימוש בבעלי-חיים ליצירת שעשוע תיירותי.

כתבות:

מירב לוי, "לחוות את תאילנד בישראל", Nfc, 31.10.2006. 

זוהר בלומנקרץ, "פארק פילים יוקם בנחל עוז; ההשקעה - 6 מיליון שקל", דה מרקר (הארץ), 1.11.2006, עמ' 14. 

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

דני שדה, "לרכוב על פיל", ידיעות אחרונות, 1.11.2006, עמ' 24 בגיליון המודפס; "חדשות התיירות: רוחות מכיוון מזרח" ב-ynet.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

nrg מעריב תודעה עצמית בפילה. בכתבה "הפילה עברה את מבחן המראה" (31.10.2006) מדווחת סוכנות אי. פי. על פילה שהפגינה תודעה עצמית מסוג שנצפה עד כה רק באדם, בקופי אדם ובדולפינים.

גלובס ניצול תנינים בישראל.  בכתבה "קרוקודיל קובי" (31.10.06, עמ' 6) מדווחת דליה טל על יוזמה של צייד תנינים בשם עופר קובי: הקמת משק לגידול ולהרג 15,000 תנינים בשנה, באזור חצבה שבערבה. עד להרג, בגיל שנה וחצי, מקווה קובי להרוויח מהצגת התנינים כאטרקציה תיירותית. הגופות יישלחו לייצוא לתעשיות הבשר והעור. למידע נוסף על תעשיית העור, כולל עור תנינים

תגובות: גלובס, האצל 53, ת.ד. 5126 ראשל"צ 75106. פקס: 03-9525971 או 03-9517419 דואל: editor@globes.co.il

nrg מעריב שפנים. בכתבה "שפני הסלע כבשו את העיר" (30.10.2006, עמ' 12) מדווחת אפרת זמר במונחים צבאיים וסנסציוניים על שפנים האוכלים צמחייה בגינות בירושלים. עיריית ירושלים, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים "החלו כעת בפעולות נמרצות לאיתור בתי הגידול של שפני הסלע כדי לצמצם את מספרם." לדברי גיל רייכמן, מנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעיריית ירושלים, "שפני סלע הם בעל חיים מוגן, ואי אפשר להרוג אותם, ולכן מה שאפשר לעשות זה רק להרוס להם את בתי הגידול שלהם ולחסום את החורים בסלעים בכל שיטה אפשרית."

nrg מעריב תנים. בכתבה "להקת תנים השתלטה על אזור פרדס-חנה" (2.11.2006) מדווח אלעד הופר, אף הוא תוך שימוש במונחים צבאיים וסנסציוניים, על תנים החיים ליד פרדס חנה. מנהל חטיבת פיקוח ואכיפה ברשות הטבע והגנים, רוני מלכא, מגיב במסר שקול: "בעשורים האחרונים הצטמצם מרחב המחיה של חיות הבר במדינה. לתנים אין לאן לברוח ואין להם מספיק מזון, אז הם נאלצים לחפש את ארוחותיהם במזבלות ובשכונות מגורים [...] זו עונת ייחום, ולכן ייתכן שהיללות יותר עזות מהרגיל. על התושבים לסגור את הפחים ולא להשאיר אשפה בצורה לא מבוקרת. התן היא חיה מאוד פחדנית, שלא תנשך אדם אלא תברח ממנו."

הארץ עגורים בחולה. בידיעה "גויס מימון להמשך פרויקט האכלת העגורים" (3.11.2006, עמ' א15) מדווח אלי אשכנזי שפרויקט האכלת העגורים באגמון החולה לא יופסק, וזאת לאחר שקבוצת איי.די.בי. החליטה להעניק את חסותה לפרויקט ותשתתף במימונו בסך 400 אלף שקל.  אשכנזי מדווח עוד ("ויכוח על עגורי החולה: להמשיך לארח אותם או ליזום 'גירוש'"? (30.10.2006, עמ' א11) על טענת פרופ' משה גופן, יו"ר ועדת החולה, שהאכלת העגורים גורמת נזק אקולוגי בעמק.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

Nfc לבריאות. בכתבה "לדאוג לתזונה צמחונית מאוזנת" (30.10.2006) מביאה יפעת גדות סיכום תמציתי של המלצות התזונה מטעם איגוד הלב האמריקאי (AHA).

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים. ההרצאות מותאמות לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון.

לפרטים – עומר: 0503-305006 omerginzburg@gmail.com

דוכני הסברה מחוץ לתל-אביב

אנונימוס מקיימת תוכנית הכשרה למעוניינים/ות להפעיל דוכני הסברה. בתוכנית: פגישות חודשיות בתל-אביב במשך 6-3 חודשים, ובהן לימוד הסברה יעילה והתנסות בדוכנים תחת הדרכה. בוגרי התוכנית יקבלו ציוד להפעלת דוכנים במקום מגוריהם. לפרטים ולהצטרפות: 03-6204878  avimor18@gmail.com

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים וחקירות. פנו אלינו באמצעות טופס.

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; וואלה!

יומן חייתי 10, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

2. תמונות השבוע: עופות שמנים

כתבות שהתפרסמו בעיתונים בישראל השבוע מתייחסות לבעיה בגידול עופות, מנקודת-מבטם של צרכני הבשר. "בשורה לא נעימה לצרכני העוף הישראלים: התרנגולות שלנו הולכות ומשמינות," מודיעה מערכת וואלה!. בידיעות אחרונות מצוטט המדען הראשי של משרד החקלאות, פרופ' דן לבנון: 

"הבעיה היא שהינדסנו תרנגולות לגדול מהר. משך הגידול של העופות למאכל הולך ומתקצר, אבל הבשר שלהן הולך ומשמין. ערכנו בקרה הורמונלית לתרנגולות וגילינו ששיעורי השומן שלהן תופחים למימדים שלא היינו רוצים לאכול."

ד"ר מירי עינת ממנהל החקלאות מצוטטת בידיעות אחרונות: 

"יש בעיה של השמנת יתר בעופות. בפטמים יש היום 5-3% שומן, ובתוך רקמת השריר – דהיינו בפולקע ובשאר החלקים שאנחנו אוכלים – יש עלייה דרמטית בשיעורי השומן. מדובר בבעיה כלל-עולמית, כי אכילת עוף שבו שיעורי שומן גבוהים יותר יוצרת יותר שומן גם בבני אדם. [...] הפתרון כיום נגד מגמת ההשמנה בקרב התרנגולות הוא פשוט לתת להם פחות מזון, אבל בדיוק כמו בני אדם, התרנגולות נכנסות לדיכאון וללחץ כשהן לא אוכלות, ואחר כך אוכלות יותר."

אפשר לברך על כך, שמשרד החקלאות מפריך באופן פומבי את מיתוס בשר העופות כ"בשר רזה". אולם כפי שנרמז מדברי ד"ר עינת, מעבר לנזק הבריאותי לצרכני הבשר, הפגיעה הקשה היא בעופות עצמם. פגיעה זו היא מרכיב מהותי בכלכלה של בשר זול: המערכת החקלאית יצרה עופות מעוותים ורווחיים באמצעות ברירה מלאכותית (ולא הנדסה גנטית כפי שנמסר בטעות בעיתונים). חלק מן העיוותים הם תיאבון מוגבר ונצילות מזון גבוהה מאוד (כלומר, המרת מרכיבי המזון ברקמות גוף באופן יעיל ביותר, שמשמעותה גדילה מהירה והשמנה). הבעיה חמורה במיוחד בלהקות רבייה. התרנגולות בלהקות אלה, שמהן לוקחים ביצים לגידול אפרוחים שיישחטו עבור בשרם, מוחזקות בחיים במשך למעלה משנה. ההשמנה היא בעיה קריטית עבורן ופוגעת ביכולת ההטלה, ולכן מרעיבים אותן באופן חמור כל חייהן. האפרוחים שבשרם משווק לצרכן נשחטים בגיל חודש וחצי בלבד, ולכן הם מספיקים להשמין פחות – אולם אנו נוכחים שבעיית ההשמנה כה חמורה גם כאן, עד שאפילו המערכת החקלאית מודה בכך.

הצילום למטה לקוח מפרסומת של Aviagen  – התאגיד הגדול בעולם לברירה מלאכותית של עופות (חברת טיפוח), המוכר עופות לרבייה ב-85 מדינות. הצילום אמור למשוך לקוחות לקנות ביצים או אפרוחים להקמת להקות רבייה, ולכן מדובר בתרנגול יפה ונקי באופן שאינו קיים בלולים המסחריים. בו-בזמן, הצילום מדגיש את עיוותי הגוף, שעליהם גאוות ה"יצרן":  חזה ענק ביחס לשאר הגוף, במידה שמזכירה רק באופן עמום את העופות שמהם פותחה חיה זו.

בצילום הבא מציג ארגון רווחת בעלי-החיים Compassion in World Farming המחשה לקצב הגדילה המעוות של העופות בתעשיית הבשר. זאת באמצעות השוואה בין אפרוח מתעשיית הבשר (מימין) לאפרוח מתעשיית הביצים, שקצב הגדילה שלו ומבנה גופו דומים יותר למצב הטבעי. שני האפרוחים בגיל זהה: שישה שבועות. שניהם צאצאים למין ביולוגי אחד.

למטה נראות תוצאות הגדילה, ההשמנה ועיוות הגוף. כאן ניתן להיווכח, שהצירוף של השמנה, חזה מנופח ורגליים חלשות משמעו נכות. אפילו בגיל שבועות אחדים, רבים מהאפרוחים מתקשים ללכת. התמונה צולמה בלול של חברת Tegel בניו זילנד על-ידי פעילי Auckland Animal Action, במאי 2005; אולם מכיוון שהתעשייה נשלטת על-ידי חברות בינלאומיות, אין למעשה חשיבות למקום הצילום.

במשרד החקלאות מנסים לשווק את הגילוי בדבר השמנת-היתר בעופות כיחסי-ציבור למחקר שהם עורכים ב"פיתוח תרנגולת דיאטטית דלת שומן". על יוזמה זו ניתן לומר רק: מעט מדי ומאוחר מדי. אולי בשנים הקרובות ינסו לשווק לצרכני הבשר את תוצאות המחקר. אולם בפועל, העיוות בגופם של עופות בתעשיית הבשר כבר מזמן לא ניתן לתיקון: התעשייה "מייצרת" ציפורים נכות וחולות מן היסוד.

מקורות

"התרנגולות הישראליות סובלות מהשמנת יתר", וואלה!, 2.11.2006.

נורית פלתר, "העוף מתחיל דיאטה", ידיעות אחרונות, 3.11.2006, עמ' 12.

3. ציור כפעילות לזכויות בעלי-חיים
כתבה ראשונה על סו קו

הציירת והמאיירת המצליחה, סו קו (Sue Coe), יצרה ביטויים אמנותיים עזים בנושא הפגיעה בבעלי-חיים, אולי הזכורים ביותר שנוצרו מעולם בתחום זה. אריאל צבל סוקר את עבודתה בשלוש כתבות: הראשונה עוסקת בשילוב שיצרה בין ציור לפעילות חברתית, השנייה דנה בערך התיעודי של עבודתה והשלישית מציגה כמה מן הדימויים המקוריים של קו.

"מכיוון שאני זוכרת בבירור שיצרתי קשר עין עם כל החיות בזמן שנשחטו, זו היא המשימה שלי, למשך שארית חיי, לעבוד במטרה להביא להפסקת השחיטה."

סו קו בראיון ל- Arkangel Magazine

היום-יום כסיוט
הציורים של סו קו נראים כמו מסמכים תיעודיים מתוך סיוט. השחור השתלט על הרקע ומותיר הבהובים של אור, כאילו שורר לילה נצחי לא רק בתוך משחטה או ברכב הובלה, אלא גם במכלאות בקר פתוחות ובשדה שנחרש עם גופות אפרוחים. בתוך האפלה פועלות דמויות אדם מגושמות, מכוערות ומטונפות בקווים שחורים גסים: פועלים כבדי ידיים, עסוקים בגרירת בעלי-חיים, בהפעלת מכשירי הימום, בהכאה באמצעות מוטות, בדקירה בצוואר, בסחיבת גופות, בביתור גופות. פני הפועלים מעובדים בפרטנות ומתגלים בחלקם כהתגלמות הרוע עלי אדמות;  אך רבים מהם אינם אלא קורבנות מעונים בעצמם. הפועלים מוקפים בהמוני חיות מיוסרות. לפעמים הן משתרעות במסה חייתית עד האופק, ועדיין לכל אחת מהן פרצוף ייחודי משלה, עד כמה שהנייר הדחוס מאפשר. הן מוכות, נגררות, נשחטות, תלויות, עקודות, גוססות, מושלכות, מדממות, מנותחות, נצמדות זו לזו. אחדות מנסות לברוח או פוערות פה בזעקה. אי-אפשר להתחמק מהמבט שלהן. אלה הם חיי היום-יום של החיות בתעשיות בעלי-החיים, לפי סו קו. והכל עובדות.

כריכת הספר Sheep of Fools משנת 2005. שם הספר הוא משחק מילים המתייחס ל"ספינת השוטים". 

הספר מתאר את ההיסטוריה של ניצול כבשים בדגש על המשלוחים החיים מאוסטרליה למזרח התיכון.

מחאה עם הצלחה
סו קו היא הציירת המוכרת ביותר בעולם, שפגיעה בבעלי-חיים היא נושא מרכזי בעבודתה. היא גם מאיירת חברתית-פוליטית מוערכת ביותר בתחומים אחרים. קו נולדה ב-1951 באנגליה למשפחה ממעמד הפועלים. לאחר שלמדה אמנות בלונדון, עברה ב-1972 לגור בניו יורק ועבדה כמאיירת ב-New York Times ובעיתונים רבי-תפוצה נוספים. גרסאות המקור של עבודתה זכו לחשיפה גדולה בעשרות תערוכות בניו יורק וברחבי ארצות-הברית ואנגליה, והן נמצאות באוספים של מוזיאונים בולטים בעולם, וביניהם מוזיאון המטרופוליטן לאמנות והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. קו יצרה סדרות של ציורים קטנים ורישומים, בדרך-כלל כיצירה עצמאית, בלתי מוזמנת. נושאי הסדרות: סטיבן ביקו והאפרטהייד בדרום אפריקה; מלקולם X ודיכוי שחורים בארצות-הברית; האימפריאליזם האמריקאי; אונס; משחטות; משקים תעשייתיים; פגיעה בעניים; איידס והזנחת החולים; ניסויים בחיות; משלוחים חיים, ועוד. רוב הסדרות הוצגו כתערוכות, ועבודות נבחרות מתוכן שועתקו בספרים. הפגיעה בחיות היא הנושא המרכזי ביצירות הבלתי מוזמנות של קו, ושלוש סדרות כאלה עובדו לספרים (בקישורים שלהלן מופיעים חלק מהציורים שבכל ספר):

• Dead Meat (בשר מת, 1995). הספר מבוסס על רשמיה של קו מביקורים שערכה במשך שש שנים במשחטות אמריקאיות. סדרת ציורים מוקדמת בנושא הוצגה תחת השם Porkopolis (הכינוי של עיר המשחטות הראשונה, סינסינאטי, באמצע המאה ה-19).
• Pit’s Letter (המכתב של פיט, 2000); סיפור דמיוני מנקודת-מבטו של כלב המנוצל לקרבות, ננטש ולבסוף נופל קורבן לניסויים.
• Sheep of Fools (כבשי השוטים, נשמע באנגלית כמו "ספינת השוטים". 2005). ההיסטוריה של ניצול כבשים בדגש על המשלוחים החיים מאוסטרליה למזרח התיכון. מסופר בחרוזים מאת ג'ודית' ברודי.

חלק מההדפסים והציורים שמופיעים בספרים, ורבים אחרים שלא הופצו בדפוס, מתפרסמים באתר של האמנית ובאתר גלריית סן אטיין שמייצגת אותה.

כריכת Dead Meat משנת 1996, ספר המסכם ביקורים בכ-40 משחטות במשך שש שנים

הפעילה החברתית
שורשי הרגישות החברתית של קו מצויים בחוויית הילדות שלה בחברה האנגלית מעמדית. את בשר מת היא פותחת בהסבר: "המציאות שלנו עם משק החזירים והמשחטה לא הייתה מציאות אישית, אלא מציאות מעמדית" (עמ' 37). ההזדהות שלה עם פועלים נותרה דומיננטית אפילו במגע עם פועלי משחטות. איורי מחאה חברתית נגד ניצול פועלים ובני-אדם אחרים מספקים לקו פרנסה מנעוריה, אם כי היא ציירה חיות כבר בילדותה. בראיון ל-Arkangel היא סוקרת גורמים שעוררו את העניין הבוגר שלה בנושא:

"לראות את הקביות והחולדות שמנוצלות בבית-הספר, ואז לשחרר אותן עם אחותי; לא לקבל תשובות כנות וברורות כילדה לשאלה למה אנחנו אוכלים חיות מסוימות ומחזיקים אחרות כחיות מחמד, ולגדול עם התנועה לשחרור בעלי-חיים ולראות צילומים של חיות בוויוויסקציה בעיתונים יומיים; ההשפעה העצומה של פילוסופים כמו פיטר סינגר וטום ריגאן. גרנו ליד משק תעשייתי לחזירים, ורחוב אחד ממשחטה. בשעה 4 בבוקר, יכולנו לשמוע את הצרחות כשהם חשמלו את החזירים כדי להכניס אותם למשחטה. כששאלתי מה קורה... האשימו אותי ב'רכרוכיות' ו'תינוקיות' ושצריך להתבגר..."

במשך השנים הכירה קו פעילים לזכויות בעלי-חיים והצטרפה אליהם (בתמונה היא נראית בהפגנת Farm Sanctuary למען "עגלי חלב"):

"זה גרם לי לקחת את העבודה שלי ברצינות רבה, כפי שאנשים אחרים עשו. זה גרם לי לחוש שהשינוי אפשרי, כי פגשתי כל-כך הרבה אנשים, שאותם אני מחשיבה בתור גאנדי'ם חיים. הם חסרי פחד, עם יושרה מוחלטת, והם שמים את החיות בראש. זה לימד אותי להיות סבלנית, ולא לכעוס ולהיות מתוסכלת מאחרים." 

הפעילות החשובה של קו היא כמובן עצם פרסום הציורים שלה. בנוסף לכך, כל רווחי ההדפסים והפוסטרים שהיא מוכרת דרך אתר Graphic Witness נתרמים לארגונים In Defense of Animals  ו-Farm Sanctuary.

כריכת הספר Pitt's Letter משנת 2000, המגולל את סיפורו הדמיוני של כלב,

שמנוצל לקרבות, ננטש ולבסוף נופל קורבן לניסויים.

ציור כאמצעי השפעה
ג'ודית' ברודי, שכותבת בשנים האחרונות טקסטים הנלווים לציורי קו, כתבה על האמונה של קו בכוח ההשפעה של יצירתה:

"היא מעדיפה את עמוד מאמר המערכת על פני התערוכה במוזיאון בתור זירה של עשיית דין עם פשעים כלכליים ופוליטיים. היא תניח את העדות האמנותית שלה, פשוטו כמשמעו, בידי חבר המושבעים, מתוך אמונה שאנשים הם המקור המהותי לצדק. היא מאמינה שכאשר חוסר צדק הופך לידע ציבורי, התיקון יבוא בעקבותיו. 'מובן שאני אופטימיסטית – איך הייתי יכולה לעשות את העבודה הזו אם לא הייתי? אילו לא הייתי אופטימיסטית, הייתי מכחישה שזה קיים, כי לא הייתי מאמינה שאפשר לשנות את זה. אבל אני חושבת שזה ישתנה – זה משתנה'."

אופטימיות זו עומדת בפני אתגרים קשים במיוחד. בבשר מת, כותבת קו על סיור שערכה במשחטה באריזונה (עמ' 96, 100):

"כבשים פועות אפילו אחרי שהגרונות שלהן נחתכו. הן מתעוותות. כל חלק וחלק בישותי אומר לעצור את זה, להציל אותן, שזה בלתי אפשרי. אני חושבת על 'אמנות' ועל איך שאני הולכת לרשום את כל זה. האם משהו ישתנה כשאנשים יראו? מחשבת ה'אמנות' הזו באה מהר לאחר המחשבה על ההצלה הכושלת, בתור ניסיון לנחם את עצמי, כמו הרעיון על 'נשמה' של החיה שעוברת למקום אחר. אני חשה בחילה והרגליים שלי רועדות – גם הידיים שלי – אני מתמקדת בניסיון להתנהג 'נורמלי'."

כדי ליצור את בשר מת, ביקרה קו בכ-40 משחטות.

אחד מאיורי קו לבשר מת על כריכת כתב-העת Satya, גיליון יוני 1996

מי רוצה בעיטה בבטן?
הציורים של קו חזקים וישירים כמו בעיטה בבטן. בחלק מהם יש נגיעה קלה של אירוניה, בעיקר בטקסט שהוסיפה קו בתוך הציור או בטקסט הנלווה אליו (למשל: חברת הוויוויסקציה בהמכתב של פיט נקראת "עדן טכנולוגיות" ועוסקת בחיפוש תרופה לאמפתיה). אולם הציורים עצמם קשים ומכאיבים. כמה ממקורות ההשפעה של קו, אמנים פוליטיים מגרמניה שבין המלחמות ומלחמת העולם השנייה (אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס, ג'ון הרטפילד) מצליחים לרתק את הצופה בזכות שילוב תיאורי הזוועה בסאטירה על הבורגנות השבעה ועל המשטר. גם קו יודעת להצחיק – כשהיא מציירת את נשיא ארצות-הברית, למשל. אולם היא מסרבת ללעוג לפועלים החקלאיים, והתוצאה חמורת סבר במיוחד. ג'ודית' ברודי כתבה על חוויית ההתבוננות בציוריה:

"היא תובעת מהצופה להתייצב פנים אל פנים עם שווה-ערך לחיה דרוסה. היא תובעת פתיחות ללא רתיעה תוך חשיפה מלאה לסתירות מכאיבות. ביסודו של דבר, קו תובעת שנבחן מחדש את ההנחות שלנו. כאשר קוראים את הספרים שלה או מתבוננים בדימויים שלה, התגובה הטבעית היא להתרחק, לגנוז אמיתות מחרידות. אי-אפשר לפגוש בעבודה שלה מבלי להיתקל בהתנגדות. זה בלתי נמנע, כי זוהי הכוונה שלה.
"במשך הזמן הנושאים שלה פלשו בהתמדה למרחב הפרטי של הקהל. תמיד הם היו בפרצוף שלנו, וכעת הנושאים שלה חודרים לגרונות שלנו. אנו עשויים להצליח לשמור מרחק רגשי מספיק מהגזענות כפי שהוארה בסדרת דרום אפריקה שלה, או קרוב יותר לבית, בספרה על מלקולם X. אבל עם פורקופוליס, סדרה על חיות ותעשייה, היא מביאה את 'ההשלכות האישיות של מזימה מוסרית לקרבה הבלתי נוחה של הארוחה הבאה.' מבלי להפוך לצמחונים, כיצד נימנע מהתסבוכת של סבל, סכנות ותאוות-בצע שמתבלים כל צ'יזבורגר?"

הכנות חסרת הפשרות של קו הפכה אותה לגיבורה של התנועה לזכויות בעלי-חיים ואת בשר מת לספר חובה בעיני פעילים רבים. אולם מי שאינו מסכים מראש להיחשף לאמיתות שעולות מציוריה, עלול להירתע ולהתרחק. עבור קהל זה, כוח המשיכה שנותר בציורים הוא הערך המוסף האלגורי והאסתטי שלהם. ערך זה מושך חלק מהקהל, ואילו לא מעט מן המבקרים מתעלמים מכך ומעדיפים לתקוף את האמנית על תוכן עבודתה. עם זאת, בארצות-הברית ביססה לעצמה קו נוכחות ציבורית דרך איוריה בעיתונים, התערוכות שלה, ההרצאות רבות שהיא עורכת – והביקורת שנכתבת בעיתונות על עבודתה. לכן גם מי שנרתע מהבוטות שלה, עשוי להיחשף לציורים ולגלות עניין בתוכנם.

"זה לא התפקיד שלי לומר אם העבודה שלי שינתה דברים. זה התפקיד של אחרים לומר. אנשים אמרו לי שהם השתנו. אנשים משנים את העולם כל הזמן."

סו קו בראיון ל- Media Reader Quarterly

מקורות

http://graphicwitness.org/coe/enter.htm
Sue Coe Direct, accessed 3.11.2006.

http://www.gseart.com/coe.html
Sue Coe, Galerie St. Etienne, accessed 3.11.2006.

http://www.arkangelweb.org/interviews/suecoe.php
“Witness Statement - An Interview with Sue Coe”, Arkangel Magazine, accessed 3.11.2006.

http://www.mediareader.org/Issue4Stories/4_SueCoe.html
Elin Slavick, “Art <> Activism: An Interview with Sue Coe”, Media Reader Quarterly, issue 4, accessed 3.11.2006.

Sue Coe and Judith Brody, Sheep of Fools, (Seattle, WA: Fantagraphics Books, 2005).

Sue Coe, Pit's Letter, (New York and London: Four Walls Eight Windows, 2000).

http://www.flashpointmag.com/suecoe.htm
Judith Brody, “Sue Coe and the Press: Speaking Out”, Flash Point Magazine, spring 1998, web issue 2.

Sue Coe and Alexander Cockburn (introduction), Dead Meat (paperback), (New York and London: Four Walls Eight Windows, 1996).

4. פינת התזונה
מסעדה צמחונית ברעננה

אילנה, אליעזר יפה 3 רעננה, טלפון 09-7455857

א-ה 16:00-09:30, 23:00-19:00, ו' 16:00-09:00

במרכז רעננה הירוקה, כמעט בפינת רחוב אחוזה, ממוקמת אילנה, מסעדה צמחונית כשרה. המסעדה כוללת חלל אינטימי מעוצב בחן וגם מספר שולחנות בחוץ. המנות הצמחיות בתפריט כוללות

מנות ראשונות

• חציל קלוי עם טחינה ירוקה (29 ₪)
• מגוון טאפסים, כגון טבולה, פטריות צלויות, תפוח-אדמה מטוגן בשומשום וסלט עלים עם ירקות שורש (32 ₪ לשלוש מנות)
• סלט ירקות גינה עם זיתים סוריים וטחינה ירוקה (29 ש"ח)

מנות עיקריות

• טאלי המכיל דאל עדשים, אורז בכורכום ותבשיל תרד ובצל, בתוספת צ'אטני, ופפדאם (39 ₪)
• ירקות מאודים מוגשים עם אורז בר, ויניגרט בזיליקום ושומשום קלוי (46 ₪)
• ספגטי מקמח מלא ברוטב עגבניות, חצילים ועשבי תיבול (42 ₪)
• ספגטי מקמח מלא ספגטי מוקפץ בכרוב לבן, גזר, בצל ירוק, נבטים ובוטנים (44 ₪)
• פטריות צלויות על ראגו חיטה, מוגשות עם סלט עלים (44 ₪)
• קינואה עם פטריות ועדשים שחורות. מוגש עם סלט עלים ואגסים (46 ₪)

בשעות הצהריים מוצעות גם ארוחות עסקיות משתלמות, והמקום מציע גם מנות יומיות משתנות.

לסקירת מסעדות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון