זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, שי חרמון, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5166278 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

בעיתונות הישראלית

פיטום אווזים. בעקבות דחיית ועדת החינוך של הכנסת את בקשת משרד החקלאות להאריך את תוקף התקנות המתירות פיטום אווזים, ממשיכים המפטמים במסע יחסי-הציבור שלהם, והשבוע – איום בהעברת התעשייה לירדן, באופן שיפחית לכאורה מערך החוק הישראלי. העיתונאים ממשיכים לפרסם ללא בדיקה טענות מופרכות של המפטמים. נקודות אפשריות לתגובה:

• האיום להעביר את הפשיעה למדינה אחרת, אינו יכול להתקבל כנימוק נגד האיסור על הפשיעה במדינה שלנו.
• "הניסוי החדשני" של המפטמים כבר נעשה ללא הצלחה, כפי שהמחיש באופן מגוחך במיוחד החוקר שעסק בכך מטעם משרד החקלאות.
• העיתונות מצטטת נתונים מופרכים על ערכו הכלכלי של הענף ועל מספר האנשים התלויים בו לפרנסה. כל הנתונים מקורם במפטמים ולא בגורם הערכה חיצוני.
• הסבל העצום שגורם הפיטום אינו מוצדק מול שום שיקול כלכלי.

"ייתכן שפיטום האווזים יועבר מישראל לירדן", ynet (ידיעות אחרונות), 31.1.2005.
לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il
"כבד אווז ישראלי תוצרת ירדן", nrg מעריב, 31.1.2005.
דליה מזורי, "האווזים יפוטמו – אבל בירדן", מעריב, 1.2.005, עמ' 22.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
"תעשיית גידול האווזים לפיטום – לירדן", הארץ, 1.2.2005.
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הארץ נפילת הנשרים. בכתבה "שני נשרים שמתו מהרעלה נמצאו בגליל" (30.1.2005, עמ' א8) מדווח אלי אשכנזי על מותם של שני נשרים בגליל כתוצאה מהרעלה מכוונת. מות הנשרים הוא חלק ממעגל של הרג, שיסודו בתעשיית הבשר: ניצול הבקר כרוך בחיסול חיות בר על-ידי פיזור חיות מורעלות נוספות כפיתיון.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

מעריב מרק שתן. בכתבה "הברירה הטבעית" (3.2.2005, עמ' 5) מתייחסת אירית רותם-צפרוני למחלת השפעת והטיפול בה, ומראיינת את גדעון רון, מומחה לרפואה סינית. תשובתו בעניין ההצעה להשתמש במרק עוף כב"תרופה", ראויה לציטוט:
"מרק עוף זה השתן של התרנגולת."
"סליחה"?
"כן כן...כשעוף חי הוא אוכל ומפריש רעלים. כששוחטים אותו הרעלים שלא הופרשו, נשארים ברקמות. בתהליך האוסמוזה, חומצת השתן של התרנגולת שלא הופרשה ונשארה בין הרקמות, יוצאת בזמן הבישול לתוך המים."

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

מעריב אזרחים בפעולה. בכתבה "האור בקצה הכלבייה" (1.2.2005, עמ' 8) מתארת עדי כץ התארגנויות של אזרחים, הלוקחים תחת חסותם מכלאות עירוניות ומטפלים בחיות שהעיריות מזניחות. ובכתבה "איך חיינו השתנו בנובמבר 2004" (nrg מעריב, 30.1.2005) מתארת דפנה בר-חיים בנימה אישית את מאבקה של אחת מהתארגנויות אלה – "רחובות אוהבת חיות" – להציל כלבים מהמכלאה העירונית. כדאי ליזום מהלכים דומים ובמקביל לכך ללחוץ על העיריות, שיקציבו לטיפול בחיות כסף וכוח-אדם כראוי.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

nrg מעריב כלבים אינם אנשים. בכתבה "בוא נכשכש על זה" (2.2.2005; ובמהדורה המודפסת: "על שטיח הפסיכולוג", עמ' 3-2) מציגים מנחם גנץ ורותי רוסו את גישתה של פסיכולוגית כלבים, סילביה די נפי, הסבורה כי בעיות רבות בחיי הכלבים טמונות בציפיותינו הלא הגיוניות מ"חיות המחמד". במקום אילוף, הכרוך בעונשים ובלימוד תרגילים חסרי פשר מבחינת הכלב, מציעה די נפי בניית אמון הדדי, על בסיס הבנת תכונותיה של החיה.

לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il

הודעות קבועות

פיטום אווזים – משמרות מחאה: חיפה: יום ב', 15:00 ליד תחנת "גן האם" של הכרמלית (אלכס: 052-8983805). הקריות: יום א', 16:00 בצומת מסעדת מוצארט (הדס: 054-5311230 hadas_lan@walla.com).
ניתן להזמין כרזה: "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).

פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי: tzone@walla.com 050-7923232).

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

יומן חייתי 5 התוכנית לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. משלוחים חיים באירופה לאחר 2004
בעקבות תקנת ההובלה שהתקבלה על-ידי שרי החקלאות באיחוד האירופי

הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים היא אחד משיאי ההתאכזרות אליהם. בתוך אירופה, אף על-פי שקיימים בה החוקים המתקדמים בעולם להגנת בעלי-חיים, ממשיכים מסעות ארוכים להתקיים, ולאחרונה התקבלה באיחוד האירופי תקנה, שתאפשר את המשך המשלוחים החיים ללא שינוי ממשי למשך שמונה שנים נוספות, לפחות.

המסעות
מבין קורבנות המסעות הממושכים, היונקים הגדולים הם אלה שזכו לעיקר העניין הציבורי: כבשים, בקר, חזירים, סוסים וחמורים. המסעות נמשכים באופן שגרתי עד 90 שעות מצפון אירופה וממזרחה למדינות הדרומיות. רשימת הייסורים של החיות יכולה למלא כרכים שלמים; נזכיר כאן בכותרות כלליות בלבד את הנושאים העיקריים:

• צפיפות עצומה בכלי-הרכב ללא מקום לזוז
• עומס חום עצום במרכז כלי-הרכב, ובחורף – קור עז בשוליים
• טלטלות קשות, הגורמות בחילה והקאות, נפילות, פציעות ורמיסה הדדית
• רעב והתייבשות
• אלימות רבה בהעמסה, בפריקה ובשיטות השחיטה במדינות היעד

ההבטחה שנכזבה
הקמפיין נגד הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים החל בשנות השבעים. הציבור במספר מדינות, ובעיקר בבריטניה, הפגין התנגדות רבה למשלוחים החיים. ביקורת זו הביאה לניסוח תקנות הובלת בעלי-חיים באיחוד האירופי ב-1991 וב-1995. בשנים האחרונות התגבשה ההכרה, שתקנות אלה אינן מביאות לתוצאות שלשמן נוצרו: הן חלשות מדי, עמומות מדי ואינן מכוננות מגנון אכיפה יעיל. שתי ועדות מדעיות אירופיות קבעו, ב-2002 וב-2004, שדרושה הפחתה משמעותית בזמן ההובלה המותר, וגם בדרג הפוליטי הסתמנה הבטחה לשינוי; בנובמבר 2001, קרא הפרלמנט האירופי להגביל את זמן ההובלה המותר לשמונה שעות ואת מרחק ההובלה ל-500 ק"מ, בהתאם לחוות-הדעת המדעיות, ובמרץ 2004 חזר הפרלמנט על עמדה זו. אולם לפרלמנט אין סמכות הכרעה, אשר מצויה בידי המועצה החקלאית, שבה מכהנים שרי החקלאות של אירופה. אף על-פי שברור על אילו אינטרסים צפויים שרי החקלאות להגן, בספטמבר 2002 היה רוב אפילו במועצה החקלאית להטלת ההגבלות האמורות על טווחי ההובלה. אולם כבר ביולי 2003, פרסמה הנציבות האירופית (European Commission, שגם היא גוף ללא סמכות הכרעה) הצעה לצמצם את טווחי ההובלה ולהרחיב את זמני המנוחה של החיות במידה מעטה בלבד. המכה הסופית ניחתה לקראת ההצבעה במועצת החקלאות ב-22.11.2004: המשלחת ההולנדית הציגה הצעה, שדוחה לחלוטין כל הכרעה בעניין טווחי ההובלה, זמני המנוחה והצפיפות בכלי-הרכב. רק המשלחת מדנמרק התנגדה להצעה; גרמניה, שבדיה, בלגיה ולוקסמבורג – נמנעו, וכל שאר מדינות האיחוד, וביניהן אפילו בריטניה, הצביעו לטובת ההצעה ההולנדית. ראש ממשלת דנמרק, אנדרס פוג רסמוסן, אמר בצער, שכדי להשיג שינוי יש צורך בחוקה אירופית חדשה, שתקנה לפרלמנט האירופי סמכות הכרעה ולא תותיר את כל ההכרעה בידי שרי החקלאות.   

הנזק
התקנה שהתקבלה בנובמבר 2004 כוללת שינויים חשובים לטובת החיות, אולם ללא הגבלה מוחלטת של טווחי ההובלה, היא לא תצליח למנוע את עיקר הסבל מן החיות, וממילא יהיה קשה לאכוף אותה: אם אסור למשאית עמוסה בחיות להתרחק יותר מ-500 ק"מ מנקודת היציאה, קל לפקחים לזהות הפרה של החוק כשהמשאית פשוט הגיעה למקום אסור. אולם אם מותר למשאית להגיע לכל מקום בתנאי שהתקיימו עצירות למנוחה מדי פעם, קל למובילים לשקר בעניין העצירות, והאכיפה דורשת משאבים לא ריאליים (התקנה מתירה – ללא שינוי – הובלה של בקר וכבשים במשך תקופות של 14 שעות, שביניהן עצירות לשתייה ולהאכלה במשך שעה אחת). בנוסף לכך, מותרת כיום צפיפות רבה בכלי- הרכב; יש הגבלות על הצפיפות המותרת, אך קשה ממילא לאכוף אותן, כי הדבר מחייב מדידות מסובכות (למשל: לפר במשקל חצי טון מוקצב שטח רצפה של מטר וחצי רבועים בלבד). התקנה תיכנס לתוקף בתחילת שנת 2007, ורק לאחר ארבע שנים מחויבות הרשויות להציג דיווח – עם אפשרות לרענון התקנה – לגבי מצב החיות בהובלה בשנים שחלפו. אם יוחלט על שינויים ב-2011, יידרשו לפחות שנתיים נוספות עד שייכנסו לתוקף.

שינויים לטובה
אין ספק שמועצת החקלאות החליטה לטובת "עסקים כרגיל" על חשבון בעלי-חיים, והקפיאה את האפשרות לערוך שינויים מהותיים. אולם התקנה החדשה כוללת גם שורה ארוכה של שיפורים.

• התקנה מגדירה כללי רישוי לגורמים השונים במנגנון ההובלה, תוך הגדרת תחומי אחריות באופן ברור יותר מבעבר. אנשים הבאים במגע עם החיות – נהגים ואחרים – יחויבו לעבור הכשרה בנושא רווחת החיות בהובלה ולהיבחן על-ידי גורם עצמאי כתנאי להחזקת רשיון.
• מפעילי שווקים שבהם נמכרות החיות – מקום המועד להטלת אחריות הדדית בין המוכרים, הקונים, המובילים ובעלי השוק – יוגדרו כאחראים לרווחת החיות בשוק. הם גם יחויבו לוודא, שכל האנשים המעורבים במסחר בחיות, יודעים כיצד למזער את סבלן.
• התקנה תחייב כל חברה העוסקת בהובלת חיות להראות שיש לה צוות וציוד מתאימים, ושלא ביצעה בחמש השנים האחרונות "הפרות רציניות" של תקנות הקשורות ברווחת בעלי-חיים. אלה הם התנאים למתן רשיון הובלת חיות לחברה.
• המשאיות למרחקים ארוכים (שמונה שעות נסיעה ומעלה) יחויבו להיות מצוידות במתקני שתייה ובמערכות לבקרת טמפרטורה ולהתראה במקרה של בעיות. משאיות אלה יחויבו (החל מ-2007 במשאיות חדשות, ושנתיים לאחר מכן בכל המשאיות) לשאת מתקני איתות, שיאפשרו לרשויות לעקוב אחר מיקומן המדויק באמצעות לוויין. מערכת זו אמורה לאפשר זיהוי של כל חריגה מהמסלול ואי-ציות לתקנה בדבר זמני מנוחה בין הנסיעות.
• העובדים יחויבו להחזיק את רשיונותיהם האישיים ורשיון כלי-הרכב במהלך ההובלה, וכן אישורים לכל הפרטים הרלוונטיים – כגון נקודת המוצא ושעת היציאה. הם גם יחויבו לנהל יומן מסע. כל המסמכים הללו יונפקו בפורמט אחיד ברחבי אירופה, באנגלית ובשפה המקומית (לעומת המצב שבו הבדלי מסמכים הופכים את עבודת הפקחים לבלתי אפשרית). בנוסף לכך, תיבנה מערכת תקשורת אלקטרונית כלל אירופית, שתספק לרשויות בכל מדינה גישה למידע על הפרות חוק ושלילת רשיונות, שהתבצעו במדינות אחרות.
• הרשויות בכל מדינה יחויבו לבדוק את מצב החיות ואת כשירות המשאית לפני כל העמסה למרחקים ארוכים; השירותים הווטרינריים יחויבו לבדוק במעברי הגבול את הרשיונות, כשירות כלי-הרכב ומצב החיות – ולהורות על מנוחה והזנה במקרה הצורך.
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות מעשרה ימים, חזירים בני פחות משלושה שבועות וטלאים בני פחות משבוע – למרחק העולה על מאה קילומטרים.
• תיאסר הובלת עגלים בני פחות משבועיים למשך יותר משמונה שעות.
• נקבות ייחשבו בלתי כשירות למסע בתקופה של 10% האחרונים של הריונן ושבוע לאחר הלידה.

השלכות נוספות
תקנות הובלת בעלי-החיים האירופיות אינן מסוגלות למנוע את רוב הסבל מהחיות גם אילו אכפו אותן היטב, ובבכל מקרה רמת האכיפה שלהן נמוכה. כפי שניתן לראות, התקנה החדשה מבקשת לפתור את הבעיה האחרונה בלבד, בהציעה כלים מבטיחים לרשויות האכיפה. אולם הדרך לאכיפה בפועל עדיין ארוכה, ועוברת הן בתרגום התקנה לחוקים פנימיים של המדינות החברות באיחוד, והן בנטייה לציית לחוק או להתעלם ממנו בכל מדינה ומדינה. ניתן לקוות, שהכלים הבינלאומיים שייבנו – האחדת הרשיונות, מאגר מידע בינלאומי ומעקב לווייני – יסייעו לקהילה האירופית להפעיל את החוק גם במקומות שעד כה התעלמו ממנו. יש לציין, שלתקנה החדשה צפויות השלכות בינלאומיות רחבות יותר, משום שארגון בריאות בעלי-החיים העולמי (OIE) מכין תקנים בינלאומיים תקדימיים לרווחת בעלי-חיים, וסביר להניח שהוא יתייחס לתקנה האירופית. ההצבעה על ההצעות לתקנים אלה תיערך במאי 2005.

מקורות

"International Long Distance Transport: Campaign History and Future Objectives", CIWF, accessed 3.2.2005.

"Overview: Animal Health and Welfare", European Commission, DG Health and Consumer Protection, accessed 3.2.2005.

"EU Agriculture Council Vote on Dutch Transport Proposals Condemns Animals to Further Suffering", CIWF, accessed 3.2.2005.

"Long Distance Transport of Live Farm Animals", CIWF, January 2004.
"Denmark Regrets EU Rejection of Stricter Animal Transport Rules", eubusiness, 23.11.2004.

מקורות לתמונות, מלמעלה למטה:

Eurogroup for Animal Welfare; Compassion in World Farming; Lanwriter

3. הקצבים
רצח ואכילת בשר בסרטו של אנדרס תומס ינסן

הסרט הדני "הקצבים" (2003) מגולל את סיפורו של אטליז, שזכה להצלחה לאחר שהחלו למכור בו בשר אדם. זהו סיפור בדיוני, אך הוא מעורר מחשבות על אטליזים, קצבים, לקוחות וקורבנות – אמיתיים. אריאל צֹבל בוחן מספר נקודות מעניינות בסרט, שהגיע לאחרונה לבתי-הקולנוע בישראל.

תקציר

סרטו של הבמאי-תסריטאי הדני, אנדרס תומס ינסן, "הקצבים", מוצג בימים אלה ברשת גלובוס, ואני ממליץ עליו בעיקר עבור מי שמתעניין בהתייחסות קולנועית לאכילת בשר. "דליקטסן", העוסק בקניבליזם, הוא סרט טוב יותר ו"לאכול בגדול", המתייחס למקדונלד'ס, הוא סרט חשוב יותר. אולם "הקצבים" מעניין דיו לצפייה, ולאור הצלחתו המסחרית המעטה – כדאי למהר לראותו לפני שירד מהמסכים. הסרט מגולל את סיפורם של שני קצבים שכירים, סוונד וביארנה, שפותחים אטליז כושל. סוונד סוגר בטעות את החשמלאי במקרר, ולאחר שמתגלה הגופה הקפואה – הוא מוכר חלק ממנה ללקוחות הממתינים בדלפק, ועד מהרה זוכה האטליז להצלחה גדולה. לאור הביקוש, הורג סוונד אנשים נוספים, במגמה הולכת וגוברת של חיסול חשבונות על רקע אישי. חגיגת הקניבליזם נעצרת לאחר שהמעסיק לשעבר של סוונד וביארנה, שולח פקחים לאטליז שלהם. הפקחים אינם מוצאים דבר, אך הקצבים מפסיקים למכור בשר אדם, והסוף טוב לכולם – מלבד התרנגולות והחזירים.

אוסף של פסיכים
בתרבויות רבות, קצבים ושוחטים זוכים ליחס של חשדנות: הציבור מעוניין ללעוס את תוצאות ההרג, אך מעדיף לשמור מרחק מאנשים שבידם סכין מדממת. יחס זה מומחש היטב בעיצוב דמויותיהם של שלושת הקצבים הפסיכופתים ב"הקצבים". הוגלר, המעסיק הרודן של סוונד וביארנה בתחילת הסרט, מגלה ללקוחה מתפעלת מהו סוד המעיים הממולאים שהוא מוכר: השפלת החיות היא מקור הטעם הטוב והנאתם של הקצבים כאחד – האם את יכולה לתאר לעצמך משהו משפיל יותר ממילוי הבשר של גופך בתוך התחת שלך? איננו זוכים לדעת כיצד פיתח הוגלר את אישיותו המלבבת, אך ההיסטוריה הפסיכופתולוגית של סוונד וביארנה מוצגת בבירור: הוריו של סוונד מתו בילדותו והוא סבל מאלימות מצד ילדים אחרים; מאז הוא חי בחרדה איומה שלא אוהבים אותו והוא נוטה לתגובות רגשיות קיצוניות. ביארנה עבר תאונת דרכים כאשר אחיו התאום נהג ברכב וסטה מן הכביש כדי שלא לפגוע באיל; הוריהם ואשתו של ביארנה נהרגו בתאונה, ובעקבות זאת פתח ביארנה במסע נקם רצחני נגד חיות באשר הן, עד שמיסד את נטיותיו האלימות בעבודה כקצב. ינסן מציג בפנינו אפוא גלריה של קצבים מופרעים: האחד ניזון מהשפלת כל יצור חי או מת; השני רגיש עד כדי כך שהוא יכול לרצוח בשביל מילה טובה או מתוך עלבון; והשלישי הוא רוצח חיות סדרתי, שגם בועט באנשים בחוזקה כפתרון למצבים חברתיים לא נוחים. הדגשת החולניות הנפשית מאפילה על ההיבט הכלכלי ברצחנותם של הקצבים, אשר נוהגים למעשה למכור בשר גם מבלי להיות מטורפים. אפילו הסצנה שבה הופך סוונד מקורבן של פאניקה בעקבות התאונה עם החשמלאי, לסוחר הנכנע ללחץ הצרכנים לספק בשר אדם – מאבדת את העניין הכלכלי לטובת הסבר פסיכולוגי אישי: לא הכסף הוא שמושך את סוונד אלא הצורך לחוש רצוי ומוערך.

רצח באמצעות מקרר
אחת הנקודות המעניינות בסרט היא השימוש במקרר ככלי רצח. האטליז של "הקצבים" אינו אתר של סכינים משספים ודם ניתז. האימה באטליז ממוקדת בדלת חדר הקירור הכבדה, המאיימת להינעל מאחורי כל אדם שהתפתה לעבור דרכה לתוך יער אפל וקפוא של גופות וחלקי גופות על אנקולים. השלדים בדירתו של ביארנה מעידים על חיות רבות שהוא רצח במו ידיו, אך לא הוא ולא סוונד עוסקים בשחיטת חיות באטליז. נראה שהם קונים אותן מתות, ועוסקים רק בביתור ובמכירה. במילים אחרות: הפסיכופתים המסוכנים הללו אינם "רוצחים" במלוא מובן המילה. דימוי הקצב הרצחני ב"הקצבים" כולל הפנמה של חלוקת העבודה החברתית של ההרג: אפילו באטליז – הדימוי האולטימטיבי לזירת רצח פעיל וישיר – ניתן להטיל את ביצוע מעשה ההרג על אחר, בין אם זה אדם אחר ובין אם זהו קור מקפיא. לא הרוצח תאב ההרג הוא שמטיל אימה בסרט, אלא שני טיפוסי רוצחים בלתי רצחניים: הבחור הרגיש, שמציב את דלת המקרר הכבדה כחיץ בינו לבין קורבנו, והבחור האדיש, שלא משנה לו מה חותכים – עבודה זו עבודה.

מיהו נורמלי?
בסרט "הקצבים" יש דמות של צמחוני. אולם ינסן עשה ככל יכולתו כדי שלא להציב את הצמחונות כחלופה סבירה לשלל הרצחנויות שבסרט. הצמחוני, שהוא גם אוהב חיות גדול, הוא אייגיל, אחיו התאום של ביארנה – וגם מפגר צרחני, נודניק ומעצבן. במילים אחרות: אמנם אחד התאומים הוא רוצח, אבל גם הצמחוני הוא מפגע סביבתי; האנשים הנורמליים והטובים נותרים, מתוך ברירת מחדל, אוכלי בשר צנועים. אמנם, הם עמדו בתור כדי לקנות בשר אדם, רחמנא לצלן, אולם אם סרטי ערפדים הרגילו אותנו לרעיון, שטעימת בשר אדם מעוררת תיאבון בלתי נשלט למוצר האסור, הרי שהקניבלים של "הקצבים" עוברים טיהור: בסוף הסרט מסתבר, שלא את בשר האדם הם אהבו, אלא את המרינדה (נוזל שמספיגים בו את הבשר) של סוונד. בעולם הערכים הספישיסיסטי של ינסן, קניבלים אלה שבים והופכים לאנשים טובים ברגע שחזרו לאכול חיות ממינים אחרים בלבד, וסוונד נגאל כי אינו צריך עוד להקפיא עבורם אנשים אלא הוא יכול לסחור בהגינות בבשר עופות.

גורלו של הגוף
אם כן, הסרט "הקצבים" אינו מצליח לעורר במודע מבט ביקורתי על אכילת בשר. אולם ינסן יורה דימויים בשריים לכל הכיוונים, ולעתים פוגע אגב כך ביסודות התפיסה הטורפנית השלטת. מראה החזירים התלויים במקרר ודאי אינו נעים גם לרוב אוכלי הבשר, אם כי כאשר מתגלה ביניהם גופת אדם התלוי בבגדיו, התדהמה עשויה להשיב בעיני רוב הקהל את גופות החזירים למעמד של גוויות "נורמליות", אשר ביניהן נמצאת הזוועה האמיתית. אולם לאחר שגופות האדם בותרו, הן מאבדות את הדמיון שלהן לגופות אדם כפי שאנו רגילים לראותן בקולנוע. הבשר המבותר והחשוף של שני המינים דומה מאוד. לכן, אם מקבלים את חזותו של האטליז כמקום נורמלי ביחס למין האחד, קשה שלא לקבלו בגישה דומה גם עבור המין האחר; ואם נרתעים מהגווייה המבותרת של המין האחד, קשה שלא להירתע מגוויית המין האחר. אני חושד, שקשיי הצנזורה שבה נתקל הסרט, אינם נובעים מהמראות האלימים שיש בו – אלא מתחושת אי-הנוחות שהתעוררה בצנזורים בגלל הדמיון בין הגוויות "המותרות" לגוויות ה"אסורות". על רקע זה, ניסיונותיו של אייגיל להוציא את הגופות מהקשר ה"בשר" שלהן ולשוב ולהתייחס אליהן כאל חיות בשר ודם, מצליחים לגעת ללב אף על-פי שהדמות בכללה דוחה ונלעגת. אייגיל מוצא בפח הזבל של האטליז גוויות של תרנגולות, מלטף אותן בחרדת קודש ומבקש לחלוק להן את הכבוד האחרון הראוי: קבורה בבית-קברות. וכאשר הוא מוצא עצמו כלוא בתוך המקרר, הוא חולק את רגעיו האחרונים לפני הצלתו בחיבוק ראשו של חזיר מת. בכך מומחשים לא רק חמלתו כלפי החזיר, אלא גם גורלם המשותף כקורבנות, כבשר.

חיים בשלום עם המוות

הסרט מסתיים בסימני הצלחה בחייהם של שני הקצבים, שהפסיקו למכור בשר אדם. הם זכו בעדנה מבלי שנאלצו להתמודד ברצינות עם רצחנותם – לא מבחינת השלכותיה המעשיות ולא מבחינה רגשית. אם מתעקשים לחלץ משמעות כלשהי מתוך סיום מאולץ זה לתסבוכת (שמצטייר בעיני בעיקר כחולשה בתסריט) הרי הוא זה: בחברה שבה הורגים כדי למכור ולאכול בשר, ולא רואים שאפשר וצריך גם אחרת, הגבול שבין הרג חיות ממינים אחרים, הרג בני-אדם בכלל והרג בני-אדם קרובים הוא עמום עד כדי כך, שאין טעם לעשות עניין מהרג זה או אחר.

4. פינת התזונה
מידע תזונתי על אבץ

3-2 גרם של אבץ בגוף האדם מחוללים פלאות ולא ניתן להסתדר בלעדיהם. למה האבץ חיוני, מה קורה כשיש מחסור ואילו מזונות עשירים באבץ?

תפקידי האבץ ותסמיני מחסור

לאבץ תפקיד חשוב בחלוקת תאים, בתהליך הגדילה, בריפוי פצעים, במערכת החיסונית ובשמירה על מאזן חומציות נכון. הוא מהווה מרכיב בעשרות ואולי מאות ריאקציות אנזימתיות בגוף האדם. מחסור חמור באבץ אינו נפוץ בעולם המערבי, אך מצבים גבוליים עלולים להפריע לגדילה, לתיאבון ולחוש הטעם, בעיקר אצל ילדים. ירידה בחוש הטעם היא הסימן הראשון למחסור באבץ. תסמינים נוספים הם מערכת חיסונית חלשה, בעיות עור, נשירת שיער, שלשול, עייפות, ריפוי פצעים איטי ועיכוב בהתפתחות של תינוקות.

צריכת אבץ 
כמות האבץ המומלצת לצריכה יומית היא 11 מ"ג לגברים לעומת 8 מ"ג לנשים. צריכת האבץ הממוצעת באוכלוסייה, הן בקרב טבעונים וצמחונים והן בקרב אוכלי חיות, גבוהה במקצת מהרמה המינימלית הדרושה. עם זאת, חלקים גדולים מהאוכלוסייה, שצריכת האבץ שלהם נמוכה מעט מהממוצע, אינם צורכים את הכמויות הדרושות, במיוחד אלה שצורכים כמות נמוכה של קלוריות. מחקרים אחדים מראים, שצריכת האבץ אצל צמחונים וטבעונים דומה לזו של כלל האוכלוסייה. מחקרים אחרים מראים על רמה נמוכה במעט, דבר שנובע ככל הנראה מההשפעה הסטטיסטית של שומרי משקל, שרבים מהם עוברים לתזונה צמחונית כחלק מדיאטה וממעיטים באכילת דגנים, קטניות, אגוזים וזרעים, העשירים באבץ. בקרב צמחונים וטבעונים שאוכלים כמות קלוריות מספקת, לא צפוי מחסור באבץ. 

ספיגת האבץ
פרט לכמות, חשובה גם יעילות הספיגה של האבץ. שילוב של סידן וחומצה פיטית (המצויה בדגנים מלאים, בסובין, בירקות טריים ובקטניות) עלול להפריע לספיגת האבץ. שלושה רכיבים אלה נקשרים זה לזה בחוזקה, עובדה המפחיתה באופן משמעותי את שיעור האבץ הנספג בגוף. שילוב זה אופייני לצריכה בכמויות גדולות של מוצרי חלב. בקרב טבעונים שילוב זה רלוונטי רק בצריכת סידן כתוסף מזון או בצריכה בכמות גדולה במיוחד, מעבר למומלץ, של מאכלים מועשרים בסידן. אם צורכים תוספי סידן, רצוי לקחתם בנפרד מארוחות עשירות באבץ. מאכלים מועשרים בסידן, מוטב לצרוך בנפרד מדגנים מלאים ומקטניות, העשירים באבץ ובחומצה פיטית. תהליכי עיבוד של המזון הורסים את החומצה הפיטית או תורמים להפרדתה מהאבץ, ובכך משפרים את יכולת הספיגה של האבץ. בין תהליכי העיבוד התורמים לספיגת האבץ:

• הנבטה או השרייה של קטניות, זרעים, אגוזים ודגנים
• התפחת לחם מקמח מלא
• קליית אגוזים
• אפייה
• התססה (למשל בשאור, מיסו או טמפה)

מקורות האבץ במזון צמחי
אבץ נמצא במזונות צמחיים רבים, ובעיקר בזרעים, באגוזים, בקטניות ובדגנים. לא קיים מזון פלא (גם לא מהחי) שיכול לספק לבדו את כלל התצרוכת הדרושה. לכן חשוב להקפיד על גיוון של מזונות בתפריט, שצירופם יספק את כמות האבץ הדרושה, בצירוף רכיבים נחוצים אחרים. פרט למזונות העשירים באבץ, ישנם מוצרים המועשרים באבץ – בדקו בתווית המוצר. במקרה של מחסור, ניתן להיעזר גם בתוספי מזון, אולם חשוב לצרוך רק את הכמות המומלצת, או על-פי הוראות הרופא, מכיוון שכמות עודפת (מעל 2 גרם) היא רעילה. עודף אבץ גם פוגע בספיגה של מינרלים חיוניים אחרים.

מזונות עשירים באבץ

• טחינה – 3.5-1.5 מ"ג לכף טחינה גולמית
• גרעיני דלעת (גרעינים לבנים) – 7.6 מ"ג למאה גרם
• גרעיני חמניה (שחורים) – 5 מ"ג למאה גרם
• צנוברים – 4.1 מ"ג למאה גרם
• פיסטוקים – 2.2 מ"ג למאה גרם
• אגוזי קשיו – 5.4 מ"ג למאה גרם
• שקדים – 3.4 מ"ג למאה גרם
• חומוס מבושל – 2.5 מ"ג לכוס
• עדשים מבושלים – 2.5 מ"ג לכוס
• שעועית אזוקי מבושלת – 4.1 מ"ג לכוס
• טופו – 4-1.6 מ"ג לכוס
• קמח שיפון כהה – 6.4 מ"ג לכוס
• קמח חיטה מלא – 3.6 מ"ג לכוס
• דוחן מבושל – 2.2 מ"ג לכוס
• קינואה מבושלת – 1.6 מ"ג לכוס
• פתיתי שיבולת שועל (קוואקר) מבושלים – 1.2 מ"ג לכוס
• אורז מבושל 1.2-0.8 – מ"ג לכוס
• נבט חיטה – 0.9 מ"ג לכף

מתכונים עשירים באבץ

• סלט קינואה
• דייסת שיבולת שועל
• באבא גנוש
• ממרח חומוס
• ממרח טופו
• מרק עדשים כתומים
• מרק עדשים ירוקים בג'ינג'ר ותפוזים
• בורגר שיבולת שועל
• לביבות דוחן וטחינה
• אורז עם צנוברים, צימוקים ושקדים
• אורז עם גרגרי חומוס וזיתים
• מג'דרה
• חמין

מקורות
אירית פורז, צמחונות נכונה בכללית (קופת חולים כללית, ספטמבר 2003).

Brenda Davis, R.D. & Vesanto Melina, M.S., R.D. Becoming Vegan (Summertown, Tenn: Book Publishing company, 2000).
Freeland-Graves J, "Mineral adequacy of vegetarian diets", Am. J. Clin. Nutr. 48 (1988), pp. 859-62

פורסם לראשונה ברפובליקת בנענע, פורום צמחונות וטבעונות בנענע

כתב וצילם: אמנון יונש

למידע תזונתי נוסף; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il