|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ג', 15.2.2010, בשעה 18:30, תתקיים פגישת היכרות עם
אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים
ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד:
03-6204878.
פעילויות קבועות
חפשו בדף ההודעות של
אנונימוס: משמרות מחאה נגד כלובי הסוללה בתל-אביב, בחיפה ובירושלים;
הרצאות בבתי-ספר; דוכני הסברה בחיפה וברחבי הארץ; ייעוץ תזונתי; דרושים
פעילים/ות בתחומים שונים; ועוד.
מפגש בירושלים
 ביום ג', 9.2.2010, בשעה 20:00, יתקיים בזנגביל – מרכז
קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8, ירושלים) מפגש על שיקום תרנגולות מלולי סוללה,
עם יוסי מקייטון, מיוזמות מקלט התרנגולות "כרבולת" בבאר-שבע.
גן ילדים טבעוני בירושלים
 מתארגנת קבוצת הורים לילדים בגילאי 4-1 להקמת גן ילדים משפחתי,
עם דגש על הכרת הטבע, אהבת בעלי-חיים ואוכל טבעוני ובריא.
כדאי לכתוב: החמרת ענישה למתעללים
 בכתבה " מאסר על תנאי ירתיע
את המתעללים בבע"ח?" (nrg מעריב, 3.2.2010) מוצגת ביקורת על
העונש הקל – מאסר על תנאי בלבד – שנגזר על אישה שהשליכה
מחלון הקומה הרביעית שלושה כלבים. שניים מהכלבים נפצעו ואחד נהרג.
פרליקטות מחוז הדרום, שדרשה לגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל, אינה
מתכוונת בשלב זה לערער על גזר-הדין. כדאי לכתוב לפרקליטות מחוז הדרום ולבקש שתגיש ערעור
על קלות העונש.
עו"ד שלמה למברגר, פרקליטות מחוז דרום, ת.ד. 615, באר-שבע.
פקס: 08-6264676
גיזום ברגע האחרון
 בקרוב תתחיל עונת הקינון. פשוש, בולבול, שחרור,
צופית, תור מצוי ומינים נוספים – יקננו בהמוניהם בחצרות, גם בעומק הערים.
גיזום עצים ושיחים עלול להרוג גוזלים ישירות או לגרום למותם או לנטישת הביצים
בעקבות חשיפת הקן. כעת הימים האחרונים, עד לתום עונת הקינון, שניתן לבצע
בהם גיזום תוך סיכון מועט לציפורים. כדאי לגזום עצים ושיחים בחצר רק עקב
הפרעה לשבילים, סכנה לחוטי חשמל וכדומה. למידע נוסף על ציפורים
בעיר
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו
טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
התנדבות
באנונימוס
לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות;
פורומים לצמחונות לטבעונות: תפוז; אג'נדה
פיטום אווזים כהתעללות
פסק-הדין של השופט אברהם הימן
במשפטו של רן ואחנון
ב-21.1.2010 הורשע מפטם האווזים רן ואחנון
בהתעללות בבעלי-חיים. פסק-הדין במשפטו מתייחס בהרחבה להתעללות בחיות בכל
ענפי החקלאות. לפניכם סקירת פסק-הדין וציטוטים מתוכו.
היסטוריה של עבריינותב-21.1.2010 הרשיע
בית-משפט השלום בראשון לציון את מפטם האווזים רן ואחנון ממושב פתחיה בעבירה
על חוק צער בעלי-חיים. פסק-הדין ניתן על-ידי סגן נשיא בית-המשפט, אברהם הימן.
גזר-הדין לא ניתן עדיין. ואחנון ואשתו, מזל, הם מפטמים ותיקים עם היסטוריה
ארוכה של עבריינות בתחום זה. בשנים האחרונות הם ניסו דרכים שונות להתחכם
ולעקוף את האיסור על פיטום אווזים, שנכנס לתוקף ב-15.4.2006 בעקבות החלטת
ממשלה, שנה וחצי קודם לכן. בני-הזוג ניסו לפטם ברווזים במקום
אווזים, ולפטם אווזים תוך שימוש ב" שיטה חדשה" –
פיטום דרך צינור קצר יחסית, שאינו חודר לתוך ושט האווז. בשני המקרים הוצא
נגדם צו-מניעה זמני לבקשת אנונימוס. רן ואחנון הוא המפטם השני שהורשע
בהתעללות בבעלי-חיים; ב-18.5.2008 גזר בית-משפט השלום בחיפה על יוסף אגבאריה מאום
אל-פאחם 5 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 5,000 ₪, לאחר שנתפס כשהוא מפטם 250
אווזים.
ברווזים במפטמה לאחר כניסת האיסור לתוקף, באפריל
2006
מעבר לעצם ההרשעה, חשיבותו של פסק-הדין במשפט ואחנון טמונה בדיון
ובנימוקים שפירט השופט הימן. השופט הדגיש שמדובר במשפט קל מאוד להכרעה,
ללא ממד של דיון עקרוני, אולם פסק-הדין רצוף בהתייחסויות לסוגיות עקרוניות –
עדות לנדירותו הרבה של משפט בעניין התעללות בבעלי-חיים במסגרת חקלאית.
פיטום: העובדות
השופט מתאר את הפיטום "בשיטה
החדשה" של ואחנון, כפי שנגלה לעיניו מתוך צילומים שהוגשו לו:
"בת/3 [סרט בתקליטור] רואים אנו את הנאשם תופס אווז המצוי לידו, בראשו
סמוך לצווארו, מושך וגורר אותו ומציבו בין רגליו על מנת לרתקו אליו, פותח
בכוח את מקורו של האווז, מחדיר בכוח צינור לפי האווז, עד אשר הצינור נעצר
בפתח הפה סמוך ללועו. אחר כך, הנאשם, סוגר בידו את מקור האווז ולוחץ המקור
סביב הצינור המונח למעשה לכל אורך מקורו של האווז. אחר כך מזרים מזון לפי
האווז. אכן, חלק מהמזון שלא חדר ללוע ולוושט האווז, יוצא מצדי פי האווז.
אלא שנראה כי אחיזה משמעותית וחזקה בכף ידו של הנאשם, תוך לחיצת מקור האווז
סביב הצינור במשך זמן מתאים, גורמת לעוף, בלית ברירה, לבלוע כל המנה
שהוזרמה לתוך פיו." (עמ' 6)
פיטום אווזים לפני כניסת האיסור לתוקף (צולם בציפורי, מאי
2001)
שאלת הסבלמהי משמעות עובדות אלה? על השופט
הימן מוטל לקבוע, האם הפיטום שחזה בהקלטתו שונה באופן מהותי מהפיטום שנפסל באוגוסט
2003 על-ידי שופטי בג"ץ (הכרעה שהובילה לסגירת ענף הפיטום בידי
הממשלה). בעניין זה משוכנע השופט כי "אין הבדל רב בין החדרת צינור לוושט
האווז עד לקיבתו [השיטה הרגילה], לבין כפיית האווז לבלוע מזון המוזרם אל לועו
[שיטת ואחנון]" משום שבשני המקרים נאלץ האווז לבלוע את המזון ללא יכולת לפלוט
אותו. הימן מסביר: "ההתעללות וההתאכזרות לאווז היא בעצם הפיטום או ההאכלה
בכפייה." הדיון היה עשוי להסתיים בכך, אולם פסק-הדין של בג"ץ, ברוח חוק צער
בעלי-חיים, לא התמקד בתיאורים טכניים של "פיטום אסור" ו"פיטום מותר", אלא
עיגן את האיסור במפורש בסבל העובר על העופות. במילים אחרות, כדי להכריע אם
שיטת פיטום מותרת לפי "מבחן בג"ץ", השופט חייב לשפוט עד כמה האווזים
סובלים.
מי צריך מומחים?מטלה זו הטרידה את השופט
הימן: "אני סבור שהתשובה לשאלה [האם האווז סובל בשיטת ההאכלה או הפיטום אם
לאו] היא אינה מה תחושה יש לאווז, שהרי קשה אם לא בלתי אפשרי לראיין האווז
ולשאול את פיו." לדעת הימן, התשובה היא "מה אנחנו כבני אדם סבורים, באשר
למשמעות שיש במעשה שנעשה באווזים." (עמ' 6) השופט הסתבך
כאן בקושי עקרוני:
למעשה, גם כששופט מראיין אדם לגבי הרגשתו על מעשה שנעשה בו, השופט עשוי שלא
להבין את הקורבן או שלא להאמין לו, ושיפוטו מבטא את מה שהשופט סבור באשר
למשמעות שיש במעשה שנעשה בקורבן. במובן זה, אין אפוא הבדל מהותי בין שיפוט
בדבר סבלו של אווז לשיפוט בדבר סבלו של אדם; ההבדלים הם יכולתנו הטובה יותר
להבין את בני מיננו, והאמון הרב יותר שאולי אנו רוחשים לדברי האדם לעומת
ביטויי הסבל של האווז. מצב זה היה עשוי לעורר את הימן לדרוש עדות מומחים,
שייטיבו ממנו להעריך מהי הרגשת האווזים – כפי שמקובל לנוכח שאלות משפטיות
מקבילות במדינות המערב. אולם כאן קובע השופט נחרצות: "אני סבור שלצורך ההכרעה
שלפני, אין צורך ממשי ומהותי בעדויות מומחים אשר יסבירו ויביעו דעתם באשר
לסבל שנגרם לאווזים. אני סבור שלעצם הכרעה בשאלה זו, די במראה עיניים של אדם
מן היישוב." (עמ' 7)
קשה לדעת אם ביטול דברי המומחים נובע מכך שהימן לא מצוי היטב בתחום, או
דווקא מספקנות מפוקחת ביחס למומחים שלפניו (שלמעשה אינם מומחים לרגשות
בעלי-חיים אלא לתחומים אחרים!). ואולי הוא ביטל את עדות המומחים רק משום
שסבר שהם אינם נחוצים במקרה זה בלבד, משום שהוא קל ביותר להכרעה:
"תמה אני אם הייתה עולה שאלה דומה, במקרה שאדם היה מחליט, מטעמיו הוא,
להאכיל חיית מחמד שלו – כגון חתולו, לפי שהיה יפה בעיניו חתול מלא בשר וגדל
מידות. נניח לדוגמא, אותו אדם היה מפטם החתול, שלא לפי רצונו וצרכיו
הטבעיים של החתול, אלא לפי ראות עיניו ולשם כך, היה מחדיר צינור לפי החתול
או בכוח, מוצא טכניקה להכניס בכפייה לפי החתול. האם אז היה מאן דהוא מעלה
השאלה, אם יש בכך התאכזרות לחתול?! ודאי שלא! לפי שהיה במעשה באופן ברור
לחלוטין כדי התאכזרות." (עמ' 7)
פיטום אווזים לפני כניסת האיסור לתוקף (צולם בציפורי, מאי
2001)
אין מנוס מדיון בסבלכך התמודד אפוא השופט
עם הקושי שהעמידו בפניו חוק צער בעלי-חיים ופסיקת בג"ץ: הוא התמקד באפיון
מעשי האדם – "התעללות" ו"התאכזרות" – והכריז שאין צורך לעסוק בתחושות האווזים
(אולי מטעם זה נשמטה המילה "עינוי" מפסק-הדין כולו – אף על-פי ש חוק צער בעלי-חיים קובע:
"לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי"). השופט אף
נסמך בתחילת פסק-הדין על קריטריון לזיהוי התעללות, שלכאורה אינו מחייב
התייחסות לתחושות האווזים: "עובדה אחת ברורה היא שככל שאדם מחליט להלעיט
בעל-חיים כפי רצונו ולפי מטרותיו ובאופן שעל בעלי-החיים נכפה מזון שאלמלא כן
לא היה אוכלו הרי בהתעללות עסקינן;" ובקיצור, ההתעללות היא בעצם "האכלת האווז
בניגוד לטבעו." (עמ' 2)
אולם אין משמעות למושגים "התעללות" ו"התאכזרות" אם מתעלמים מתחושות
הקורבן (למשל, כשכופים על מישהו לעשות דברים בניגוד לטבעו והוא דווקא נהנה
מכך, מובן שלא מדובר בהתעללות). אפילו הימן עצמו "כושל" בתייחסות לתחושות
האווזים בתארו את הפיטום בידי ואחנון: "אין לי ספק כי פיטום האווז בדרך זו,
גורמת לאווז סבל רב." (עמ' 6) לולא היה השופט משתכנע
שהאווזים סובלים ממעשה הכפייה, ודאי לא היה מרשיע את המפטם בהתעללות. סתירות
דומות ודאי ימשיכו להופיע במערכת המשפט בגלל הקושי "לראיין" חיות שעברו
התעללות, ועוד יותר מכך עקב הקונפליקט המהותי שקיים בין חוק צער בעלי-חיים
לבין הנורמות החקלאיות, שמתירות התעללות והרג ומושרשות בחברה הרבה יותר עמוק
מהחוק.
מפיטום לחקלאות בכלל
היבט משמעותי אחר
בפסק-הדין של הימן הוא ההבחנה הנחרצת ש"החוק אינו מבחין, כמובן, בין פיטום
האווז לבין פיטום החתול." (עמ' 7) ובאופן כללי
יותר:
"אין החוק מבחין בין המתעלל ומתאכזר לבעלי-חיים לשם הנאה חולנית או
הנאות אחרות לבין התאכזרות שהיא תוצאה של קיום המין האנושי הנשען בין היתר
על אכילת בעלי-חיים. לפיכך לכאורה דין אחד הוא לאדם המגדל עופות לשם שחיטה
או הטלת ביצים, בתנאים קשים ביותר, שמטרתם היחידה היא הגברת התפוקה
והתוצרת, לבין אדם הנהנה מהתאכזרות לבעלי-חיים ונהנה לפגוע באכזריות באותו
עוף ממש שאחר גורם לו נזק מסיבות ונסיבות שונות." (עמ'
6)
לדברים אלה יש השלכות מרחיקות-לכת, שנראה כי עוררו בשופט אי-נוחות. הוא
טוען שמשפטו של ואחנון איננו "משפט עקרוני" ומדגיש:
"אין לפני משפט העוסק במישור הפילוסופי קיומי של האדם אל מול הסובב
אותו, או השימוש שעושה האדם בסביבתו לרבות בעלי-החיים לצורך קיומו. איני דן
בשאלה האם גידול בעלי-חיים בדרך שאינה טבעית להם, לצורך קיומו של האדם, הוא
מעשה ראוי." (עמ' 5)
כאן נדמה שהימן מתכוון לומר, שתפקידו אינו לבחון האם ראוי להתעלל בחיות
בתנאים מסוימים – זהו תפקיד המחוקק. משקבע המחוקק שההתעללות אסורה, כל תפקידו
של השופט הוא לבחון אילו מעשים נחשבים כהתעללות. הימן כבר קבע לעיל שהאכלה
בניגוד לטבע החיה היא התעללות; אולם כשהוא עובר לדון בשיטות חקלאיות אחרות,
הוא נסוג במידת-מה מהעיקרון שעומד מאחורי קביעה זו. כאן הוא כבר אינו
מוכן להתחייב שכפייה בוטה בניגוד לטבע החיה מהווה התעללות ומכאן שהיא מנוגדת
לחוק. השופט מתאר שיטות חקלאיות נפוצות ופוגעניות, ומצהיר: "לא אדון
בשאלות אלו לפי שכל שלפני הוא כתב-אישום, פשוט בעובדותיו, ונוגע הוא לשאלה
היחידה והפשוטה בתכלית שלפני, האם בפיטום אווזים כפי שהוא מיוחס לנאשם יש
עבירה על החוק." אולם תיאורן של השיטות החקלאיות אינו מותיר מקום לספק,
שאותו נכונות להסתמך על "מראה עיניים של אדם מן היישוב," שהובילה את
השופט לפסוק במקרה ואחנון ש"תוצאת המשפט פשוטה היא בתכלית הפשטות" (עמ' 1), צריכה להוביל למסקנות זהות ביחס לשיטות החקלאיות
הנפוצות. נסיים אפוא ברשימת שיטות אלה, העשויה לשמש כתוכנית עבודה למערכת
המשפט בעתיד:
"איני עוסק בשאלות האם גידול עופות ופיטומם לשם צריכת בשרם, או לצורך
הטלת ביצים, כשהם מצויים בצפיפות עד אפס מקום, בכלובים צרים בלי יכול לנוע
ובלי מתן שינה באופן שאור דולק בלולים במשך כל שעות היממה, הוא מעשה מותר,
או אסור שיש בו כדי התעללות בבעלי-חיים. איני עוסק בשאלה האם גידול פרות,
ברפת, לצורך תנובת החלב שלהן באופן שניצול תנובת החלב של הפרה יהא מכסימלי,
תוך הזרעה מלאכותית חוזרת על עצמה במחזוריות שאינה טבעית לפרה, הוא מעשה
ראוי שאין בו התעללות. איני דן בשאלה האם שינויים גנטיים והורמונאליים
הגורמים לעטיני הפרה לגדול לממדים עצומים, עד כדי להגיע כמעט אל הקרקע,
לשלולית הבוץ בו היא רובצת או עומדת שעות רבות, הם מעשים ראויים או שמא
נוגדים החוק משום שיש בכך התאכזרות. איני דן בשאלה מדוע בתרנגולי הודו
שאינם חופשיים אלא גדלים בלולים, התרבותם היא תמיד בדרך ההזרעה המלאכותית,
[...] שאם תרנגול הודו שגדל באופן לא טבעי בלול ינסה להזדווג עם
תרנגולת הודו ויעלה עליה לצורך כך, יהא זה סופה של התרנגולת, כל כך משום
גודלו הלא טבעי של תרנגול ההודו, גודל שהוא תוצאה של מעשי אדם בניגוד
לטבע." (עמ' 5)
אווזים במפטמה לאחר כניסת האיסור לתוקף, באפריל 2006
חדשות
mynet התנגדות לרפורמה. בכתבה " החקלאים מתנגדים להוצאת הלולים מהמושבים"
(1.2.2010) מדווח אדי גל על התנגדות לולנים ל רפורמה בתעשיית הביצים,
בטענה שהיא צפויה לפגוע במשקים הקטנים ולרכז את הענף בידי מספר מצומצם של
בעלי הון. במסגרת הרפורמה, מתכוון משרד החקלאות להשקיע 300 מיליון ש"ח בהקמת
לולי כלובים חדשים, על אף שלולים אלו נאסרו לשימוש ב-30 מדינות.
אנונימוס עתרה לבג"ץ בדרישה למנוע את יישום הרפורמה עד להתקנת תקנות רווחת
בעלי-חיים בתעשיית הביצים.
 nrg מעריב מאסר למתעלל. בכתבה
" מאסר לצעיר מעורער בנפשו שהרג חתולים"
(4.2.2010) מדווחת מיטל שפירא שבית-משפט השלום
בפתח-תקווה גזר 21 חודשי מאסר בפועל על ויטלי פרידלנד (19) שדקר וחנק
למוות מאות חיות, רובן חתולים. המעשים שאליהם מתייחס כתב-האישום
אירעו בשנים 2009-2008, אם כי נראה שפרידלנד הרג חתולים במשך
שנים קודם לכן. הוא נחשף רק לאחר שאיים לפגוע גם בבני-אדם, והאישום
נגדו כלל ניסיון לקשירת קשר לגרום למותו של אדם.
 nrg מעריב הרג דולפינים. בכתבה " הדיג בים התיכון
פוגע בדולפינים הישראלים" (2.2.2010) סוקר יונתן הללי מחקר חדש שנערך
באוניברסיטת חיפה, המראה כי הדיג המסחרי, מעבר ל פגיעתו האנושה בדגים,
הוא גם הגורם העיקרי למות דולפינים בים התיכון: "מתוך שמונה
דולפינים שמתים בשנה בממוצע מול חופי ישראל, כארבעה מתים בגלל שנלכדו בטעות
ברשתות של ספינות הדיג. מכיוון שהאינטליגנציה הגבוהה של הדולפין ידועה
ממחקרים רבים, הרי ברור שהדולפינים מבינים את הסכנה אבל כנראה שאין להם ברירה
מכיוון שמקורות המזון האחרים דלים."
 ynet איום לחיות הבר. בכתבה " השדות של
גלילות: ריאה ירוקה בלפיתת חנק" (5.2.2010) מדווח אלעד רובינשטיין
על מחאת ארגונים סביבתיים נגד תכניות בנייה באזור פי גלילות שמצפון לתל-אביב.
הבנייה המתוכננת תהרוס את בית-הגידול הטבעי של חיות בר
רבות. כדאי להצטרף למאבק ולהתעדכן באתר "הקואליציה הציבורית לשמירת
הטבע במערות אפקה, עמק הנרקיסים בגלילות והכפר הירוק."
 ynet מחאה נצלנית. בטור " חלבו את
הגימיק מגוף הפרות" (2.2.2010) מותחת יעל אונגר ביקורת על המועצה
לצרכנות, שהשתמשה בפרות חיות כאמצעי המחשה בהפגנה נגד עמלות הבנקים, תוך
התעלמות מהמצוקה הנגרמת להן כתוצאה מכך. "כדאי לזכור שמנכ"ל המועצה כיום,
עו"ד אהוד פלג, ייצג בשנים לפני שמונה לתפקיד זה ארגונים שהגנו על זכויותיהם
של בעלי-חיים. [...] מדוע כאשר זה משרת את מטרתו הנוכחית נשכחות לפתע
זכויות בעלי-החיים?"
 ynet זכויות משפטיות. הכתבה " מרשי כופר
באשמה; הוא לא עשה פיפי על הספה" (2.2.2010) מספרת על הצעת חוק
הצפויה לעלות בחודש הבא למשאל-עם בשוויץ, שלפיה חיות מבויתות ("חיות
מחמד" ו"חיות משק") יוכרו כאישויות משפטיות הזכאיות לייצוג בבית-משפט. אם
תתקבל ההצעה, יחויבו הרשויות המקומיות למנות עורך-דין שישמש כנציג
החיות בבתי-המשפט, במדינה שכבר כיום מצטיינת בחקיקה להגנה על
חיות. ההצעה תעלה בעקבות מאבק שניהלו ארגונים במשך שלוש שנים
ו-100,000 חתימות תמיכה שאספו. הממשלה, ארגוני חקלאים ומרביעי "חיות
מחמד" מתנגדים להצעה מחשש לפגיעה ברווחיהם.
תזונה וצרכנות
 וואלה! בשר וסביבה. בטור " בשר ירוק"
(5.2.2010) מסביר עובד אלחליבי כמה מהנזקים הסביבתיים של תעשיית הבשר וממליץ
על אימוץ יוזמת " יום שני
צמחוני" כאמצעי לצמצומם.
וואלה! חמין. בטור " מוציאים לכם את הקישקע"
(3.2.2010) מגיש אורן גולדפינגר מתכון לחמין צמחוני עם שלושה סוגי קטניות,
בטטות וגזר.
ynet קונפיטורה. בטור " קונפיטורה:
האמא של הריבות" (2.2.2010) מסבירים יאיר פיינברג ודורית שנון על מדריך
להכנה, לאחסון ולשימור של קונפיטורות, בצירוף מתכונים לקונפיטורת תות-שדה
ולקונפיטורת עגבניות.
פינת התזונה: מרק פטריות
מרכיבים
סלסלת פטריות בצל בינוני חצי
קופסא שמנת סויה מתוקה (125 מ"ל) חצי כוס יין לבן יבש או חצי יבש
3 כפות אבקת מרק "בטעם עוף" (פרווה)
שתי כפות שמן קנולה
3 כפות קמח מלא
שתי שיני שום כתושות פלפל שחור
5 כוסות מים
הכנה
-
חותכים את הבצל ומטגנים בשמן עד להזהבה.
-
חותכים את הפטריות ומוסיפים אותן לסיר.
-
מוסיפים את אבקת המרק, המים, הקמח, השום והפלפל
ומביאים לרתיחה. יש לערבב את המרק מדי בפעם במהלך ההכנה.
-
מנמיכים את האש וממשיכים בבישול כחצי שעה
נוספת.
-
מוסיפים את היין ואת השמנת.
-
מבשלים במשך 10 דקות נוספות
ומגישים.
מתכון: נעמי גולדברג . צילום: גאיה
גולדברג.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צֹבל
(עורך), כנען עוזיאל, דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
