ביום ב', 8.11.2010, בשעה 20:30, תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
 

באנונימוס קיימת אפשרות ייחודית של מגורים בדירת פעילים, בתמורה לכ-20 שעות התנדבות בשבוע. התפקידים מגוונים, השעות גמישות והשותפים נעימים. נחוץ/ה במיוחד פעיל/ה לפעילות שטח במסגרת קמפיין הרפורמה בתעשיית הביצים.

לפרטים: נעמי 050-5784663 או naomi@anonymous.org.il

 

אנונימוס מציעה ייעוץ על-ידי תזונאית קלינית מוסמכת, למעוניינים/ות בתזונה עם מרב היתרונות הבריאותיים שיש לטבעונות ולצמחונות להציע. לפרטים: 077-3204425 או vegnymous@gmail.org.il

 

אירועים בירושלים

פרטים על כל האירועים: veginger@gmail.com או 02-5665737.

  

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

"הודים" הוא סרט תיעודי על תעשיית תרנגולי ההודו. הסרט, שהוצג בערוץ התעודה יס דוקו, צולם ובוים על-ידי רועי ונדר, סטודנט בבית-ספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. הסרט עוקב אחר להקת תרנגולי הודו בלול בקיבוץ צרעה, במשך 20 שבועות – מתחילת דרכם במדגרה, זמן קצר לאחר בקיעתם, ועד סיום מחזור הגידול שלהם, כשמעמיסים אותם על משאיות בדרכם למשחטה. השימוש במושג "להקה" עלול להטעות: למעשה מדובר ב-20,000 עופות שנכלאו יחד, מספר עצום ביחס לכל יחידה חברתית טבעית של עופות אלה. עם זאת, זהו המושג בו המקובל בשימוש בעגה החקלאית, ובשל כך, גם בסרט.

אפרוחי ההודו ביום הראשון לחייהם, במדגרה. כל התמונות בכתבה לקוחות מתוך הסרט.

 

בניגוד לסרטים תיעודיים אחרים העוסקים בתעשיות המזון מהחי, כדוגמת "מזון בע"מ", "הודים" אינו מנסה להציג תחקיר מקיף על תעשיית תרנגולי ההודו, ולא סוקר באופן שיטתי את מגוון הבעיות שמהן סובלים תרנגולי הודו במסגרת הגידול התעשייתי. המידע היחיד שחושף הסרט לגבי הפגיעה בהם, הוא המידע שמתגלה ישירות מתוך התמונות שנקלטו בעדשת המצלמה – כגון הצפיפות או היחס שסופגים התרנגולים מידי פועלי הלול. מידע זה מוצג ללא פרשנות או דברי הסבר.
 
כך למשל, אין בסרט כל התייחסות לאחת הבעיות המרכזיות ביותר בחייהם של תרנגולי הודו המגודלים לתעשיית הבשר – העיוות התורשתי שנועד להאיץ את קצב הגדילה שלהם ככל הניתן. בעיות אחרות זוכות להתייחסות שולית: חיתוך המקור, למשל, מוזכר באופן אגבי על-ידי אחד מפועלי הלול, אך אינו מוצג בסרט. מההקשר שבו מוצגים הדברים, לא ברור מדוע חותכים את מקורי העופות, ועשוי להשתמע בטעות כי הדבר מתבצע כדי למנוע מהם לתקוף את פועלי הלול (כשלמעשה, חיתוך המקור נועד כדי לצמצם את הנזקים של התפרצויות האלימות בין העופות לבין עצמם, כתוצאה מהצפיפות בלול).

 

עם זאת, גם צורת סקירה זו, המספקת הצצה חלקית ושטחית בלבד על החיים בלול, חושפת תמונה קשה. התמונה שמתקבלת קשה דיה כדי להדגים את הבעיה המוסרית הכרוכה בגידול בעלי-חיים בתעשיות המזון, ולעורר ביקורת רצינית.

לצורך שקילה, פועל הלול דוחס את תרנגול ההודו הצעיר לתוך דלי, בזמן שזה מתנגד ומפרפר בכנפיו.

ככל שהעופות גדלים, התהליך נעשה אלים יותר. 

 

בהיעדר דברי הסבר מצד הבמאי, הקול העיקרי שנשמע בסרט הוא קולם של פועלי הלול. כאשר הם מדברים על תרנגולי ההודו, הם אינם מתייחסים אליהם כאל יצורים שיש להתחשב בצרכים וברגשות שלהם. הזלזול בעופות ניכר בתגובתו של אחד ממייסדי הלול למקרה שבו הצליחו העופות לפתוח את דלת הסככה והסתובבו חופשיים בחצר, שאליה לא אמורה להיות להם גישה: "הודים, הם יכולים לפתוח את הדלת לבד. יוצאים ואתה לא יודע מאיפה בא להם להתרוצץ בחוץ בשמש הזאת, כשבפנים יש צל, אוכל, מים. אבל מה, זה בעל חי כל-כך טיפש, שאתה אפילו לא מתפלא." מעניין לציין גם את האופן שבו הוא פונה להודים עצמם בזמן שהוא רודף אחריהם כדי לתפוס אותם ולהחזירם ללול. בעוד שמדבריו משתמע כאילו מדובר במרדף סוער ("נראה מי יתפוס את מי!"), בפועל, העופות מגלים יכולת התנגדות מועטה, והוא תופס אותם ברגליהם ללא מאמץ רב.

עובד הלול מחזיק ברגליו את אחד מהעופות שהצליחו להימלט לחצר, במטרה להחזיר אותו ללול.

 

מוות של עופות בלול הוא תופעה יומיומית, וחלק גדול מהסרט מציג את מלאכת פינוי גופות שבה עסוקים העובדים. כבר ביום השני של מחזור הגידול, מתועד מנהל "בית האימון" (הלול שבו מוחזקים האפרוחים הצעירים) כשהוא אוסף גופות אפרוחים, כביכול ומשליך אותם לפח. המנהל אומר אגב כך, "רק אתמול בא, כבר מת היום... לא שווה כלום, הסחורה." אך המצלמה חושפת שה"גופות" אינן דוממות כלל, ושרוב האפרוחים שנאספו עדיין חיים, אך כנראה פגועים מכדי שישתלם להמשיך לגדלם בלול.

 

בשלבים המוקדמים של מחזור הגידול, לפני שהושקע הרבה בגידול האפרוחים, מתייחסים פועלי הלול למותם כלאחר יד, מכיוון שאינו כרוך בהפסד כלכלי משמעותי. לעומת זאת, בשלב מאוחר יותר, לקראת סוף מחזור הגידול, מסביר אחד הפועלים: "בגיל הזה, משהו כמו שבוע-שבוע וחצי לפני משלוח, כל הודי שמת זה בעצם כ-100 שקל שהולכים לפח."

לקראת סוף מחזור הגידול, ההודים נעשים כל-כך גדולים שהם לא מסוגלים לזוז מבלי להיתקע אלו באלו

במקרה אחד, מתועדת שיטת הרג קשה במיוחד. הקורבן הוא תרנגולת שננשכה על-ידי כלב והלולנים חששו שהיא עלולה להפיץ חיידקים מפציעה שכנראה זוהמה. כדי להרוג אותה, פועל הלול חבט את ראשה בחוזקה במשקוף הכניסה ללול, ולאחר מכן השאיר אותה על האדמה מחוץ ללול לפרפר למוות. 

 

שחיטת תרנגולי ההודו אינה מוצגת בסרט. הצילומים האחרונים של העופות מתבצעים כאשר הם מוטענים למשאית הצפויה לקחת אותם לדרכם האחרונה. זהו השלב היחיד בחיי העופות שעשוי להיראות מוכר לציבור הרחב, מזיכרון של נסיעות ליליות לצד משאיות עמוסות כלובים מלאי עופות. הסרט מסתיים בתמונות של עובדים המנקים את הלול (לראשונה מאז שהוכנסו אליו העופות) ומרפדים אותו במצע נסורת חדש לקראת הגעתו של מחזור העופות הבא – שגם לו צפוי סיפור חיים זהה.

 

נדחה הדיון בתקנות להחזקת תרנגולות. ביום א', 31.11.2010, התקיים דיון נוסף בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בקשר לתקנות להחזקת תרנגולות בתעשיית הביצים. אף על-פי שוועדת החינוך דחתה כבר שלוש פעמים בעבר תקנות המנציחות את כליאת התרנגולות בכלובים, גם בישיבה זו הציע משרד החקלאות תקנות שיאפשרו השקעת 350 מיליון ש"ח מכספי הציבור בבניית לולי כלובים (שנאסרו ב-31 מדינות), ויחייבו רק ב-2022 את המרת הלולים ל"כלובים מאובזרים", תקן רווחה מינימלי שגם הוא נאסר בחוק במדינות רבות. יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), מסר בראיון ל-ynet: "הערך של צער בעלי-חיים הוא ערך יהודי-יסודי, שבו מדינת ישראל לא רק שלא יכולה לפגר, אלא צריכה להיות אור לגויים."

 

nrg מעריב הרעבת תרנגולות. בכתבה "שיטת השקשוקה: התרנגולות מורעבות –  התפוקה גדלה" (5.11.2010) מסביר אביב לביא על הנוהג להרעיב תרנגולות בתעשיית הביצים כדי לגרום להן לסיים את מחזור ההטלה ולאפשר מעבר למחזור הטלה חדש.

 

וואלה!   בשר ממעבדה. בכתבה "בשר בכאילו" (1.11.10) דן עידן סייר על האפשרות של יצור בשר במעבדה, ללא פגיעה בבעלי-חיים. כיום התהליך יקר מדי ליישום מסחרי, אך עם התפתחות הטכנולוגיה בעתיד, תוכל שיטה זו לספק חלופה לניצולם התעשייתי של בעלי-חיים.  למידע נוסף בנושא

 

ynet נגד פרוות. בכתבה "רשת האופנה הבינ"ל נכנעה: מוותרת על הפרוות" (2.11.10) מדווח ארז ארליכמן כי רשת האופנה הבינלאומית "אסקדה" תפסיק את השימוש בפרוות בעלי חיים, בעקבות מחאת ארגונים להגנת בעלי-חיים במהלך שלוש השנים האחרונות.

 

עכבר העיר חוק הפרוות. הכתבה "אחרי המכתב: פמלה אנדרסון תשתתף בדיון על חוק הפרוות בכנסת" (31.10.2010) מדווחת שבמסגרת ביקורה הצפוי בארץ, תגיע השחקנית פמלה אנדרסון לדיון בכנסת במטרה לקדם את הצעת החוק של ח"כ רונית תירוש (קדימה) להגבלת הסחר והייבוא של מוצרי פרווה.

 

nrg מעריב לטאות בסיכון. בכתבה "בסכנת הכחדה: לטאה ירוקה, אבל לא מקנאה" (1.11.2010) מספר בעז שחם על הסכנה הנשקפת ללטאות הירוקות, מין ייחודי החי בישראל ובירדן בלבד, בעקבות הרס בתי-הגידול שלהן, בעיקר כתוצאה מהתרחבות יישובים, סלילת כבישים, ושריפות.

 

נענע10 טבעונות. לכבוד יום הטבעונות הבינלאומי, שצוין ב-1.11.2010, עלה בנענע10 מדריך "טבעונות כאורח חיים", המציג מספר כתבות וטורים בנושא. בכתבה "כל מה שרציתם לדעת על אורח החיים הטבעוני" מסבירה אסנת פרידמן על הסיבות לבחירה בטבעונות, על היתרונות הבריאותיים, המוסריים והסביבתיים שטמונים בה, ומדריכה כיצד לעשות צעדים ראשונים במעבר לתזונה טבעונית; בטור "המדריך להנבטה ביתית" מוגשות עצות להנבטת נבטים בבית; הטור "מתכון להמברוגר עדשים", מסביר איך להכין את מנת הדגל של המסעדה הטבעונית בודהה בורגרס; והכתבה "טבעוני בצמרת: סלבס שאימצו את הטבעונות" סוקרת טבעונים מפורסמים: נטלי פורטמן, ביל קלינטון, קארל לואיס, חואקין פינקס, אלן דג'נרס, פורשיה דה רוסי, וג'ונתן ספרן פויר.

ynet בישול ללא ביצים. בטור "תפסיקו לקשקש ת'ביצים" (1.11.10) סוקרת כרם אביטל אפשרויות שונות להחלפת ביצים ברכיבים מהצומח בבישול ואפיה, ומגישה מתכונים לפנקייק, "מקושקשת" מטופו, סלט "ביצים" ללא ביצים, ועוגת שוקולד.

 

nrg מעריב בורקס. בטור "בורקס בלי סרטים" (3.11.10) מגישה שחר שילוח מתכון לבורקס פילו במילוי עדשים.

 

nrg מעריב סלט סתווי. בטור "תנועת השומר: מתכון סתווי לסלט שומר וחמוציות" (31.10.2010) מציע ישי אטיאס מתכון לסלט סלרי, שומר וחמוציות.

 

 

 

דנה זיו, בת 32, נשואה מזה 3 שנים ליאיר, ואמא לעומר, בן שנה, שגורם לה אושר רב. דנה היא פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער בתקופת התמחות. בשנה האחרונה היא מתמחה במחלקה המשפטית בבית-החולים שער מנשה וגם עובדת בקליניקה פרטית עם ילדים ונוער בגישה הדינאמית ושיטת  BTD ("שנמצאה כמועילה ביותר"). מזה שנים רבות עוסקת דנה בספורט בזמנה הפנוי, וכיום מספיקה להקדיש לכך שני ערבים בשבוע: אחד של ספינינג ואחד של חדר כושר או יוגה אשטנגה ("עד ההיריון תרגלתי יוגה 3 פעמים בשבוע"). יאיר בעלה הוא מוסיקאי, והוציא לפני שנה את הדיסק "זמן" שנחל הצלחה מרובה (עם  השירים "ברחובות פריס" "ואחרי שהכל יגמר"). דנה, יאיר ועומר גרים בישוב קטן בשרון אליו עברו לפני כשנה.

 

    
צמחונית מאז: גיל 16.

 

הסיבות למעבר לצמחונות: זה התחיל בנסיעה לפולין עם השכבה. "לא יודעת אם לקשר זאת ישירות למסע עצמו, למרות שאני חושבת ששם הרגשתי שמגעיל אותי לאכול בשר. כנראה זה התחבר עם הזוועות שראיתי, המראה של ערימות הנעלים והבגדים שקשורים להרג". היא לא שיתפה שם אף אחד, "כי זו לא הייתה ממש החלטה, אלא פשוט קרה כתגובה למה שראיתי וחוויתי". כשחזרה לארץ חיכו לה קציצות הבשר האהובות של סבתא, אבל היא נאלצה להודיע לה שלא תאכל אותן יותר.

 

צמחונות בזוגיות: "יאיר בעלי לא צמחוני, אך במשך השבוע הוא לא אוכל בשר – רק בסופי שבוע אצל אימו. הוא אף פעם לא ניסה להניא אותי מהצמחונות. ככה הכרנו, והנושא לא היה אישיו אף פעם. אני יכולה לעשות את הניתוק בין מה שנכנס לגוף שלי לבין מה שאחרים מכניסים לגוף שלהם."

 

לאכול עם חברים: בעבר, היא מספרת, "הייתי נגעלת כשאכלו לידי בשר, למשל בארוחה אצל חברים", אבל עדיין לא נמנעתי מלשבת לארוחה עם אנשים. הם היו מבחינים במבטים ומתחשבים". היום פחות מפריע לה לראות אכילת בשר, היא פיתחה, לדבריה, "מעין התנתקות".

 

חברים צמחונים? הצמחונית היחידה בחוג חבריה היא אשתו של חבר של יאיר, עמה יש לה מעין "אחוות צמחוניות".

 

צמחונות ואימהות: בהריון אנשים מסביבה אמרו לה שצריך לאכול בשר בשביל התינוק, אבל "היה ברור לי שאני לא אעשה זאת ושאין גם צורך". כל השנים הבדיקות הרפואיות שלה היו טובות ומעולם לא נתגלו אצלה חוסרים תזונתיים כלשהם. לכן גם בהריון הנושא לא הטריד אותה. לבנה עומר היא מאפשרת לאכול בשר, ומרגישה  כי היה מופעל עליה לחץ לתת לו בשר במידה והייתה מחליטה אחרת. היא מציינת שלמרות שהוא אוכל בשר, הדבר לא מנע ממנו מלפתח מחסור בברזל. כשהוא יגדל "אגיד לו שאמא לא אוכלת בשר ואתן לו לבחור בעצמו". כבר היום כשהיא מאכילה אותו, "הוא לוקח לפעמים חתיכת בשר מהפה שלו ושם בפה שלי מתוך משחק, ואני מסבירה לו שאמא לא אוכלת בשר".

 

קשיים ומעידות: לא היו. "מעולם לא היו לי התלבטויות ואין לי מחשבה כזו לעתיד", היא מספרת. מכיוון שהיא צמחונית כבר מגיל 16, גיל שבו מתחילים לגבש זהות, זו הזהות שגיבשה לעצמה והיא כבר חלק ממנה. דנה מספרת שהיא נתקלת לא פעם בהערות ציניות, אך הן לא מפריעות לה.

 

אקטיביזם צמחוני? "בכל פעם שנחשפתי לתוכנית טלוויזיה או אירוע שקשור לבעלי חיים, בחנתי אפשרות להתנדב ולעזור, אבל הבנתי שפשוט לא אעמוד בזה. התעסקות בפגיעה בבעלי חיים מפעילה אצלי מקום קשה, ואני לא מסוגלת לגייס את עצמי למאבקים כאלה". היא זוכרת סרט בנושא שהקרינו באגודת הסטודנטים לפני שנים, שלא הצליחה לצפות בו. היא קראה פעם ראיון עם אורנה בנאי שסיפרה על תקופה שהפעילות ממש 'גמרה' אותה ומסביבה אמרו לה שטוב שתשמור מרחק. "הזדהיתי עם זה והבנתי שאני עצמי לא אוכל לעשות מה שאורנה עשתה".

 

מה בצלחת: "בעבר, עד הלידה של עומר השקעתי באוכל, בישלתי הרבה, ועם הקפדה על מזון בריא: טופו, מאכלים מאורז מלא, קטניות, קינואה... אבל מאז הלידה, האכילה שלי השתנתה. מטבע הדברים, תשומת הלב נדדה ואני מקדישה לכך פחות זמן, ואוכלת הרבה פחות". דנה אוכלת בכל יום ארוחה אחת עיקרית וטרייה כמו קינואה עם ירקות, אגוזים, שקדים קלופים, שומשום ועוד.

 

משאלה: "שנהיה דומים יותר לאנגליה, שבה יש רשות ממשלתית לטיפול בבעלי חיים. נהניתי לראות בסדרת טלוויזיה אנגלית שצפיתי בה את התפיסה השונה והמתקדמת כלפי בעלי חיים כיצורים בעלי זכויות, הטיפול, היחס, האכפתיות. מייחלת זאת גם לנו. בנוסף, יש לי חלום מגיל צעיר, שאני כבר יודעת שייאלץ להישאר בגדר פנטזיה – להקים מקום לטיפול בחיות, במיוחד כאלו שעברו התעללות".