זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

פיטום אווזים: ההפגנה

ביום ד', 20.4.2005, בשעה 11:00, תיערך הפגנת מחאה  מול מצודת זאב (בית הליכוד) ברח' קינג ג'ורג' 37 בתל-אביב. פרטים נוספים – בגיליון הבא. 

כִתבו מכתבים להצלת האווזים!

מעבר לאי אכיפת החוק הקיים, מנסה שר החקלאות גם לחוקק חוק עוקף בג"ץ – כץ מנסה להעביר בכנסת תיקון לחוק צער בעלי-חיים, שלפיו החוק לא יחול על אווזים למשך תקופה בת מספר שנים, שבמהלכה תימצא כביכול שיטה לפיטום אווזים שאינה כרוכה בהתעללות בהם. בשלב הראשון תידון ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. בדיון זה יוחלט האם ההצעה תאומץ על-ידי הממשלה ותועלה להצבעה במליאת הכנסת כהצעת חוק ממשלתית. חשוב מאוד להכשיל את ההצעה כבר בשלב זה! כִתבו מכתבים לחברי הוועדה וקראו להם להתנגד להצעת החוק של כץ (ראו הנחיות לכתיבת מכתבים). העלו בפניהם את הנקודות הבאות:

• פיטום אווזים הוא פרקטיקה אכזרית, הכרוכה בהחדרה כפויה של מזון בכמויות אדירות לגרון האווז באמצעות צינור, עד שכבדו מתנפח פי שמונה מגודלו הטבעי.
• באוגוסט 2003 פסק בג"ץ שהפרקטיקה עומדת בסתירה לחוק צער בעלי-חיים, האוסר התעללות בהם, וקבע כי האיסור ייכנס לתוקפו באחד באפריל 2005.
• פיטום אווזים נאסר ברוב מדינות העולם הנאור (בריטניה, גרמניה, אוסטרליה, מדינות סקנדינביה, שוויץ, איטליה ומדינות נוספות) ואין שום מדינה בעולם שבה פיטום אווזים מעוגן בחוק. אם תעבור הצעת החוק – ישראל תהיה המדינה היחידה בעולם שבה התעללות בבעלי-חיים מעוגנת בחוק.
• רוב הציבור – 72% – מתנגד לפיטום אווזים.
• שום ארכה לא תאפשר מציאת שיטה לנפח את כבד האווז מבלי לגרום לו ייסורים קשים, מפני שהדבר אינו אפשרי: מקור הסבל העיקרי הוא המחלה הנגרמת לכבד והתנפחותו. החלפת צינור אחד באחר כלל לא תשנה עובדה זו.
• אם משרד החקלאות רוצה לחפש שיטת פיטום חדשה, שמומחי רווחה בינלאומיים קבעו שאינה בנמצא, אין להתיר התעללות בארבעה מיליון אווזים (800,000 בשנה במשך חמש שנים) עד שתימצא כביכול שיטה "הומאנית". יש הפסיק את הפיטום, בהתאם לחוק צער בעלי-חיים ובהתאם לפסיקת בג"ץ.
• המפטמים קיבלו תקופת התארגנות ארוכה, בת מספר שנים, לסגירת הענף. הן שופטי בג"ץ והן חברי ועדת החינוך קראו למשרד החקלאות להיערך בתקופה זו לסגירת הענף ולמציאת פרנסה חלופית למפטמים. משרד החקלאות לא עשה זאת וכעת הוא מנסה לחתור תחת הפסיקה והחוק.
• לפי נתונים רשמיים של משרד החקלאות, ובניגוד לנתונים שמפיצים המפטמים באמצעי התקשורת, קיימים רק 24 משקים שבהם מפטמים אווזים. העובדים במפטמות הם עובדים זרים, כך שכל התחשיבים על עלות סגירת הענף, המופצים בתקשורת, הם בהכרח מנופחים.

כתובות השרים:
שר המסחר, התעשייה והתעסוקה, אהוד אולמרט, רח' בנק ישראל 5, קריית הממשלה, ירושלים
שר התיירות, אברהם הירשזון, רח' בנק ישראל 5, קריית הממשלה, ירושלים
שר הבינוי והשיכון, יצחק הרצוג, רח' בנק ישראל 5, קריית הממשלה, ירושלים
השר מתן וילנאי, משרד ראש הממשלה, רח' קפלן 3, ירושלים
שרת המשפטים ציפי לבני, רח' צלאח אל דין 29, ירושלים
שר האוצר, בנימין נתניהו, רח' קפלן 1, ירושלים
השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, רח' שייח ג'ראח ירושלים
השר חיים רמון, משכן הכנסת, קריית בן-גוריון, ירושלים
שר התחבורה, מאיר שטרית, רח' בנק ישראל 5, קריית הממשלה, ירושלים
השר לענייני ירושלים חברה ותפוצות, משרד ראש הממשלה, רח' קפלן 3, ירושלים

כתבו גם ליו"ר השדולה הירוקה בכנסת, ח"כ עמרי שרון, וקראו גם לו לפעול להכשלת החקיקה, שמטרתה לעגן התעללות בבעלי-חיים בחקיקה.

כתובתו: ח"כ עמרי שרון, משכן הכנסת, קריית בן-גוריון, ירושלים; פקס -649642202; דואל osharon@knesset.gov.il

אירועים נוספים

תל-אביב: ביום שבת, 16.4.2005, בשעה 20:30, יתקיים במועדון הגדה השמאלית, רח' אחד העם 70 "מופע האימים של העכברות ולאה גולדברג"  – מופע דראג חייתי. מחיר: 20 ₪. למידע נוסף

"עמק הטל" (רחובות): ביום א', 17.4.2005, בשעות 20:00-17:00, תתקיים סדנה ללימוד הכנת מוצרי סויה (מחיר: 40 ₪). סדנה בת ארבעה מפגשים בנושא אוכל טבעוני, תתקיים בתאריך שייקבע בהתאם לקבוצה המתגבשת. להרשמה: ליליה מוצקין: 08-9492380. למידע נוסף

שייחי-בלום בפורום: ביום ב', 18.4.2005, בשעה 18:00, תתארח זהורית שייחי-בלום בפורום הצמחונות והטבעונות ב"נענע". שייחי-בלום היא תזונאית קלינית B.Sc, מחברת ספרי הבישול הטבעוניים "לבריאות" ו"ספר הטופו" ומרצה לתזונה במכללות. היא מתמחה בבישול ואפייה ללא מוצרים מהחי, ומגדלת 3 ילדים בתזונה בריאה זו. שייחי-בלום תענה בפורום על שאלות לגבי מאכלים צמחיים כשרים לפסח, טיפים לבישול צמחי, עקרונות התזונה הצמחית, גידול ילדים ללא מוצרים מהחי, מתכונים ועוד.

המסעדה הטבעונית "טעם החיים" מעניקה 10% הנחה לפעילי זכויות בעלי-חיים שיבקרו בסניף התל-אביבי במהלך אפריל 2005. כדי לזכות בהנחה יש לומר: "Free The Animals". המסעדה החלה לאחרונה לבצע משלוחים.

בעיתונות הישראלית

פיטום אווזים. העיתונות בשבוע האחרון מסקרת את נושא פיטום האווזים. חלק מן הסיקור מסתמך על הודעות המפטמים ומשרד החקלאות מבלי לבדוק את אמינותן. למשל, כתב "גלובס" מדווח על "120 חוות" לפיטום אווזים שבהן נערך פיטום ב"שיטה חדשה", וכתב "הארץ" מדווח על "ואקום משפטי" בנוגע לפיטום. כדאי להגיב לכתבות אלה ולכתבות שיתפרסמו בשבוע הקרוב בניסיון להחזיר את הדיון לרובד המוסרי תוך הדגשת סבלם של האווזים, וכן להעמיד דברים על דיוקם:

• בניגוד למספרים הדמיוניים שמוסרים המפטמים, יש בישראל רק 24 משקי פיטום. העובדים במשקים אלה הם שכירים ארעיים ולא מקצועיים.
• הטענות בדבר "שיטת פיטום חדשה" וה"אמנה" שעליה חתמו המפטמים הן חסרות משמעות משפטית. בג"ץ קבע שאם לא יעברו תקנות פיטום חדשות עד 31.3.2005 – הפיטום אסור. ועדת מומחים שמינה משרד החקלאות, קבעה בתום התקופה כי חרף המאמצים, לא נמצאה שיטה שיכולה להגדיל את הכבד לממדים עצומים מבלי לגרום סבל לאווזים. משלא הותקנו תקנות – הפיטום אסור, והמפטמים עוברים על החוק.
• לדברי המפטמים, ועדת החינוך לא הספיקה להתקין תקנות שיאפשרו פיטום בשיטה חדשה; אולם ועדת החינוך כבר הכריזה במפורש בינואר 2005, שאין היא מעוניינת בתקנות פיטום חדשות אלא באיסור גורף על הפיטום.

כתבות מהשבוע:

עמירם כהן, "שר החקלאות יוזם הצעת חוק שתאפשר גידול אווזים - למרות החלטת בג"ץ", הארץ, 5.4.2005, עמ' 8 דה מרקר.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

מיכל רוה, "למרות  החלטת בג"צ: 120 חוות של מגדלי אווזים ממשיכות בפיטום", גלובס, (5.4.2005, עמ' 19).

לתגובות : גלובס, האצ"ל 53, ת.ד. 5126 ראשל"צ 75106. פקס: 03-9525971 או 03-0517419 דואל: mailbox@globes.co.il

דליה מזורי ועדי הגין, "מפטמי האווזים יוצאים לקרב", nrg מעריב, 3.4.2005.

"מגדלי האווזים הפגינו: תנו לנו לעבוד", ynet (ידיעות אחרונות),3.4.2005.

הדר פרבר, "מגדלי האווזים יפגינו מול משרד החקלאות", nfc .3.4.205.

nrg מעריב שף ללא כבד אווז. בכתבה "עוד ניצחון למתנגדי הפיטום" (5.4.2005) מדווח גבי בר חיים על השף הסלבריטי האמריקאי, צ'ארלי טרוטר, אשר הודיע שיפסיק להשתמש בכבד אווז, מטעמי מוסר. טרוטר התפרסם במתכוני כבד אווז, וכעת הפך לשף האמריקאי הידוע הראשון שמחרים איבר זה. בר חיים מכנה את החלטתו של השף "מצערת". כדאי לכתוב ל-nrg במחאה על הערה אומללה זו.

גורי הכלבים. בשבוע האחרון, החל מ-4.4.2005, סיקרו כלי התקשורת באינטנסיביות חריגה את פרשת 40 גורי כלבים שהוטסו לישראל למטרת מסחר. הגורים עוכבו בנתב"ג במצב קשה. 8 מהם מתו בטיסה ובנמל התעופה. השירותים הווטרינריים דרשו לשלוח את הגורים הנותרים בחזרה לאוזבקיסטן אך הם חולצו מנתב"ג וטופלו.

הפרשה כולה אינה אלא קצה הקרחון של המחיר שמשלמים בעלי-חיים, וכלבים וחתולים גזעיים בפרט, על מעמדם כסחורה. הדרך למנוע מקרים כאלה בעתיד היא להימנע לחלוטין מקניית בעלי-חיים (מי שמעוניין/ת בחברת כלב או חתול, יכול/ה למצאו בקלות במקלטים של האגודות ובמכלאות הרשותיות) ורצוי להעדיף "מעורבים" על-פני "גזעיים". כדאי להגיב ברוח זו לכתבות המתפרסמות בנושא (בגלל ריבוי הכתבות, איננו מביאים הפעם רשימת כתבות בנושא). 

ידיעות חיפה הרג כלבים בסיטונות. בכתבה "125 כלבים שהגיעו לתחנת ההסגר הורדמו למוות" (8.7.2005)  מדווחת מיכל ירון על הרג כלבים שגרתי בתחנת ההסגר העירונית של חיפה: הרשות הורגת אחד מכל חמישה כלבים שמגיע למקום, והנותרים סובלים מהצפות בחורף. בעירייה טוענים שהפיתרון יקר ביותר ולכן עתיד הכלבים תלוי במציאת תורם.  

ynet news תירוצים להרג. בכתבה "הפיתרון האכזרי מעורר מחלוקת" (אנגלית, 5.4.2005) מצטט דן בן צור בהרחבה וללא ביקורת את דובר "צער בעלי-חיים תל-אביב", הטוען שהארגון "נאלץ" להרוג מאות חיות מדי חודש. הכתב לא טרח לבצע תחקיר כדי לבדוק את טענות דובר הארגון, והסתפק בציטוטים קצרים מפי מתנגדים להרג.

הארץ הצלת סוסים וחמורים. הארץ "סוסים וחמורים חולצו מחווה ביפו; לא נתנו להם אוכל וחלקם סבלו מפצעים ודלקות בעור" (7.4.2005, עמ' א9) מדווח רוני זינגר על חילוץ 19 סוסים ו-8 חמורים מחווה בשכונת פרדס דקה שביפו, שם נוצלו להשכרה ועברו הזנחה והתעללות. המבצע נערך על-ידי המשטרה בעקבות יוזמת תנו לחיות לחיות.

כתבה נוספת בנושא: מירי חסון, "המשטרה חילצה סוסים וחמורים מורעבים ביפו",  ynet (ידיעות אחרונות), 6.4.2005. 

מוסף הארץ פרסומת לוויוויסקציה. בכתבה הארוכה "קודם תמלא טופס" (8.4.2005, עמ' 16-22) מספר אסף כרמל על פרופ' זאב טריינין, אשר לכאורה כמעט פיתח תרופה לאיידס אלמלא עצרה אותו הבירוקרטיה. טריינין אחראי זה עשרות שנים לאינספור ניסויים בחיות למטרות חקלאיות וצבאיות, וכרמל הכין עבורו כתבת יחסי-ציבור. כדאי לכתוב לעיתון במחאה על כך, שבעלי-חיים מוצגים בכתבה ככלי מחקר ותו לא, ושהכתב לא טרח לראיין גורמים החולקים על הערכות טריינין ועל שיטתו המבוססת על היקש מניסויים בעכברים ובקופים לתוצאות בבני-אדם.

לתגובות: מוסף הארץ (שישי), זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-5121238 דואל: musaf@haaretz.co.il

nrg מעריב ניסויים וכסף.  במדור "אל תנסו אותי" (4.4.2005) מספרת ענת רפואה על ביקור ב"בית חיות" אוניברסיטאי ומציינת שקניין החיות לניסויים עובד גם בחברת "הרלן", העושה הון ממכירת חיות לניסויים. 

הודעות קבועות

פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי: tzone@walla.com 050-7923232).

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (rotem_eyal@walla.co.il).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

יומן חייתי 5 התוכנית לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

הזמינו כרזה "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. חצי מיליון ניצלו
הרשויות בפורטוגל סגרו משק צ'ינצ'ילות ענק

ב-31.3.2005 סגרו הרשויות בפורטוגל את משק הצ'ינצ'ילות הגדול במדינה, זמן קצר לאחר שהתגלה שהוא פועל ללא רישיון. סגירת המשק הצילה מאות אלפי צ'ינצ'ילות מחיים בצינוק וממוות נורא.

סגירת המשק בפורטוגל
חקירה סמויה שערכו במשותף הארגון הפורטוגלי ANIMAL והעיתון O Independente במשק הגדול בפורטוגל לגידול צ'ינצ'ילות עבור תעשיית הפרווה, חשפה שהוא פעל באופן בלתי חוקי. בעקבות החקירה, סגרו משרד החקלאות והמשטרה את המשק ב-31.3.2005. החקירה החלה בעקבות מידע שהגיע לארגון ולעיתון ממקור אנונימי. הארגון והעיתון ארגנו חקירה סמויה במשק שבצפון פורטוגל, ובסוף חודש מרץ חשפו את התוצאות. בעל המשק עצמו מסר בחקירה, שהמשק שברשותו הוא משק הצ'ינצ'ילות הגדול בפורטוגל, ה"מייצר" חצי מיליון צ'ינצ'ילות בשנה, ואף יותר מכך בהתאם לביקוש. קוני הפרוות, לדבריו, הם מפורטוגל, ספרד, צרפת ודנמרק.

אף על-פי שמשקים להרבעת חיות לפרווה הם חוקיים בפורטוגל, משק זה פעל ללא רישיון, ובעליו מעולם לא ביקש רישיון. בעקבות החשיפה, סגרו משרד החקלאות והמשטרה את המשק כבר ב-31 במרץ, והחרימו יותר מ-300 נקבות צ'ינצ'ילה שנוצלו לרבייה. הוחרמו גם למעלה מ-800 עורות צ'ינצ'ילה שנמצאו במקום לאחר שבעל המשק לא הספיק להחביאם. ארגון ANIMAL מנסה כעת להשיג חזקה על הצ'ינצ'ילות כדי לשכן אותן במקום מבטחים. קשה שלא להשוות פעולה זו של הרשויות הפורטוגליות למחדלי משטרת ישראל ומשרד החקלאות, שסירבו לפעול כנדרש לפי חוקי מדינת ישראל ולסגור את מפטמות האווזים, באותם ימים ממש.

בנוסף לתוצאה המיידית, הצליחה החשיפה להגיע לעיתונים ארציים רבים בפורטוגל ולשתי תוכניות טלוויזיה ארציות, אשר הראו פרטים מתוך סרט שצולם בחקירה הסמויה. התקשורת והציבור הגיבו בשבחים ובהסכמה לעבודת החשיפה.

אסון לחיות עם פרווה
צ'ינצ'ילות הן מכרסמים פרוותיים ובעלי התנהגות עדינה ונוחה לשוביהם – שתי תכונות שהפכו אותם לקורבנות בקנה-מידה ענק. מקורן הוא בהרי האנדים. הכובשים הספרדים בדרום אמריקה צדו צ'ינצ'ילות עבור פרוותן החל מהמאה ה-16, ומאוחר יותר שחררו הבריטים שועלים באנדים כדי לצוד אותם שם כ"ספורט". עד תחילת המאה ה-20 הצ'ינצ'ילות כמעט נכחדו. לאסונן של הצ'ינצ'ילות בדורות הבאים, מהנדס מקליפורניה הצליח ב-1923 להוריד מההרים 11 צ'ינצ'ילות, שנותרו בחיים. האיש, מתיאס צ'פמן, החל במבצע לאחר שהחזיק צ'ינצ'ילה כחיית מחמד. משעה שהצליח להרבות חיות אלה בשבי, הוא הפך זאת לעסק, שהיווה את הבסיס לתעשיית פרוות הצ'ינצ'ילה באמריקה, באירופה ובאסיה.

משקי צ'ינצ'ילות
ארגון ANIMAL אינו מספק לעת עתה תמונות של משק הצ'ינצ'ילות בפורטוגל. שלוש התמונות הגדולות בכתבה זו מופצות על-ידי חברה צ'כית ל"ייצור" פרוות צ'ינצ'ילה (farma-chinchilla) והן מציגות "משק לדוגמה". הפירוט שלהלן לקוח מתוך הסברי החברה. הצ'ינצ'ילות כלואות בתוך כלובי רשת קטנים, המוצבים בקומות בתוך חדר גדול. הטמפרטורות בתוך המבנה אמורות לנוע בין 18-15 מעלות צלזיוס, עם בקרת לחות ואוורור. הכלובים מכילים ארגז חול, מתקני שתייה ואוכל וחומר לכרסום (למניעת גדילת-יתר של השיניים). בשיטה הצ'כית, בכל כלוב יש שתי נקבות, ובין כל שני כלובים יש מעבר לזכר אחד. ארגון  One Voice מדווח, שבתעשיית הצ'ינצ'ילות בקרואטיה נוהגים לקשור את הנקבות בתוך הכלוב כדי שלא יוכלו להגיע למנהרות שבין הכלובים. בתעשייה נפוץ גם השימוש בכלובים לנקבה יחידה. צ'ינצ'ילות הסובלות מן השעמום והצפיפות, נוהגות לפגוע בעצמן בנשיכות. 

לאסונן של הצ'ינצ'ילות, עלות אחזקתן נמוכה –  כ-50 ₪ לשנה בלבד, כשמחיר נקבה אחת המנוצלת לרבייה שווה ערך ל-400-300 ₪. לשם השוואה, מחיר שני כלובים עם כל הציוד והחיות שבהם שווה ערך ל-10,000 ₪, דהיינו, מחיר החיות אפסי ביחס למחיר הציוד, תופעה מוכרת בחקלאות האינטנסיבית, המביאה כרגיל להזנחה של החיות. אחזקת המשק היא עבודה קלה, ו"כל אחד יכול לעשות זאת", כדברי החברה הצ'כית. ניתן להקים משק בכל חלל בשטח 20 מ"ר (4X5 מטרים) לפחות, וכך קל להקים משקים חוקיים ובלתי חוקיים בכל חדר גדול, מחסן, מרתף וכדומה.

צ'ינצ'ילות מגיעות לבגרות מינית בגיל 7 חודשים. ההיריון שלהן אורך כ-111 ימים, ונוהגים להרביע אותן מיד, לקבלת 3-2 הריונות בשנה. בכל המלטה 4-1 גורים. את הגורים גומלים בגיל 50 יום ואז מכניסים אותם לכלובים נפרדים. צ'ינצ'ילות יכולות להגיע בשבי לגיל 9 שנים לפחות, וידועות גם צ'ינצ'ילות שחיו יותר מ-20 שנה. בתעשייה מרביעים את הנקבות עד גיל 6, ואת צאצאיהן הורגים בגיל צעיר יותר, לרוב בגיל 9 חודשים, עד גיל 3.

הרג צ'ינצ'ילות
הרג הצ'ינצ'ילות נערך לעתים במשקים עצמם ולעתים על-ידי חברה אחרת. קיימות שיטות הרג שונות וכולן אכזריות באופן טיפוסי, בשל הקלות שבה ניתן לעשות זאת במשקים הנסתרים מעין הציבור וכדי למנוע נזק לפרווה. הצ'ינצ'ילות נאבקות ככל יכולתן וצורחות, אך הן כה חלשות שהפועל יכול לחסל אותן בקלות בכל שיטה שהיא.

אחת השיטות היא חישמול למוות. בקיץ 2004 חשפו חוקרים של הארגון PETA שיטת חישמול הנהוגה במשק צ'ינצ'ילות בקליפורניה (בתמונה משמאל). ההורג תולה את הצ'ינצ'ילה במהופך מזנבה, מחבר מהדק מתכת אחד לאוזן שלה ומהדק נוסף לרגל (או לאיברי המין, במשקים מסוימים) ומפעיל זרם חשמל העובר בגופה במשך 2-1 דקות. הצ'ינצ'ילה מתעוותת ואז גופה מתקשח. הלב מפסיק לפעום אך הצ'ינצ'ילה אינה מתה. הזרם החשמלי משתק את גופה, תוך שהוא גורם לכאב עז, בדומה לסבל הנגרם מהתקף לב. לעתים קרובות היא נותרת בהכרה למרות החישמול הממושך, ויש מקרים שבהם לבה שב לפעום עם הפסקת החישמול.

שיטה הרג נפוצה אחרת, לפי חקירת PETA, היא שבירת המפרקת (שיטה זו אסורה באירופה). ההורג תופס את הצ'ינצ'ילה בצווארה ביד אחת ובזנבה ביד השנייה, ומושך בחוזקה עד שהצוואר נשבר אחורנית. זוהי פעולה מהירה, אך המוות המוחי עלול להתרחש רק שתי דקות מאוחר יותר, שבמהלכן מתפתלת הצ'ינצ'ילה ומתעוותת. (PETA מפרסמים סרטון המתעד הרג בשתי השיטות).

שיטת הרג נוספת, המומחשת בתמונה מגרמניה (tierschutz-bildarchiv – ארכיון תמונות להגנה על חיות) היא חנק של הצ'ינצ'ילה במכל אטום עם גז. בתמונה משמש לכך מכל מאולתר (במקור – כלי לכבישת ירקות) עם כלורופורם. 

כדי לייצר מעיל פרווה אחד, הורגים כמאה צ'ינצ'ילות

מקורות
(המידע מאתרי האינטרנט נאסף ב-8.4.2005)

 “33 Chinchillas Rescued in Croatie” (November 2003), One Voice.
Fur Farm Exposé (summer 2004), PETA.
PETA Investigation Exposes Chinchilla Cruelty (summer 2004), PETA.
Fotoarchiv (tierschutz-bildarchiv).

"Breeding of Chinchillas for Fur", Farma-Chinchilla.

"Chinchilla Facts", Canchilla Associates.
Miguel Moutinho (ANIMAL Associacao), “Undercover investigation by ANIMAL and the newspaper ‘O Independente’ exposes illegal chinchilla fur farm in Portugal” (press release – e-mail), 5.4.2005.

3. "שני אחים": קרקס מרוסן בקולנוע
חיי טיגריסים, ציד טיגריסים וניצולם בקרקס ובקולנוע, בסרטו של ז'אן-ז'ק אִינו

"שני אחים", סרטו של הבמאי ז'אן-ז'ק אִינו, מציג סיפור רגיש על השמדתם ועינוים של טיגריסים בימי הקולוניאליזם הצרפתי בהודו-סין. למרות כוונותיו טובות, אִינו התעקש "לביים" טיגריסים אמיתיים. אריאל צֹבל ראה את הסרט וטוען: המדיום קודם למסר וסרט עם טיגריסים חיים הוא קרקס, גם אם כוונת יוצרו אחרת.

עלילת הסרט
סרטו של הבמאי-תסריטאי ז'אן-ז'ק אִינו, "שני אחים", יצא לבתי הקולנוע בחו"ל בקיץ 2004. לישראל הוא הגיע בפורמט DVD, הכולל גם הערות קולחות מפי אִינו וסרט תיעודי מעניין על טיגריסים. "שני אחים" מגולל את סיפורם של הטיגריסים קומל וסאנגה. העלילה בדיונית, אך היא ממוקמת בדייקנות תיעודית בקמבודיה של שנות ה-20 של המאה ה-20. הסרט נפתח כשקומל וסאנגה נולדים במקדש עתיק ביערות עם אמם ואביהם. האב נהרג מרובהו של צייד, שהגיע לשם בראש משלחת של גנבי עתיקות. האם מצליחה למלט את סאנגה, בעוד שקומל נלכד ונמכר לקרקס, שם מכריחים אותו לקפוץ דרך חישוקי אש. מאוחר יותר נלכד גם סאנגה, לאחר ניסיון כושל להרוג את האם. סאנגה חי זמן מה בחסות בנו הצעיר של הנציב הצרפתי, ולאחר מכן נכלא בכלוב זעיר ב"אוסף" החיות של השליט. כעבור שנה, מבקש השליט לערוך קרב טיגריסים, וכך מושלכים קומל וסאנגה להילחם בזירה. הם מזהים זה את זה ומסרבים להילחם. במהומה שפורצת הם נמלטים, והסרט מסתיים במפגש עם אמם ובהבטחה שיחזרו לחיות ביער.

בין הכוונות לשיטה
"שני אחים" הוא סרט נדיר ומרשים מבחינת התייחסות לדמויות החיות כאינדיבידואלים, התמקדות בסיפור שלהן ומבט ביקורתי על פרקטיקות אלימות נגדן. רמת ההאנשה בסרט מעודנת, מאפשרת להזדהות בקלות עם הטיגריסים עצמם, מבלי להפוך את סיפורם למשל גרידא למצבים אנושיים. הטיגריסים – גם הבוגרים שביניהם – מוצגים בחדות מכאיבה כקורבנות הרוע והתחכום האנושיים. לדברי אִינו, הוא עשה את "שני אחים" כי רדיפת הטיגריסים שוברת את לבו. כותרות הסרט אף כוללות בקשה לתרום לקרן העולמית לחיות בר (WWW). כל זה טוב, יפה וראוי. אבל "שני אחים" הוא סרט עם טיגריסים אמיתיים, תוך שימוש מזערי בבובות (אנימטרוניקה) וללא כל "תיקוני" מחשב מהותיים. כך הנוכחות של טיגריסים אמיתיים על סט הצילומים הופכת לנושא הסרט, בעוד שהסיפור הבדיוני שרקח אִינו, נדחק לשוליים.

שחקנים ו"שחקנים"
אִינו, שכבר עשה סרט עם חיות אמיתיות ("הדוב", 1989) גאה להציג חיות אמיתיות בסרט אותנטי, בעידן של דימויים מפוברקים. בהערותיו לסרט, הוא מתייחס ל"משחק" של הטיגריסים ומכנה אותם "שחקנים". הטיגריסים בסרט אכן מפגינים מגוון עצום של פעולות ממוקדות והבעות קולעות. אם הם היו שחקנים – הם היו ראויים לפרסים על משחק טוב. אבל הטיגריסים אינם שחקנים. הם לא מבינים במה מדובר, הם לא בחרו להיות שם וכאשר קשה להוציא מהם "משחק" בטוב – מוציאים אותו בכוח. איכות ה"משחק" של הטיגריסים על המסך היא תוצאה של מניפולציות, שנעשו עליהם תוך צילום שהוצא מהקשרו (למשל: להשמיע להם קולות או להציע להם מזון – שאינם נראים בפריים) במשולב עם סבלנות וטכנולוגיה: על הסט פעלו בו-זמנית שלוש עד שבע מצלמות, שארבו לפעולה או ההבעה המתאימה במשך ימי צילום שלמים.

אמצעי זהירות
אִינו מסביר: "היה חשוב לטפל בחיות אפילו טוב יותר מאשר באנשים". במהלך רוב הצילומים, שהו הטיגריסים בשטח נרחב ומגודר, בעוד שכמעט כל אנשי הצוות מוגנים מפניהם בתוך כלובים. בנוסף לכך, נעשה שימוש באינספור תחבולות כדי להימנע מפגיעה קשה בטיגריסים, במקרה שהתסריט דורש שתיראה פגיעה כזו. חלק ניכר מהערותיו של אִינו לסרט, מוקדש לאפולוגטיקה: מה שאתם רואים, לא כל-כך נורא במציאות. כשנדמה לנו שלפיד כמעט פוגע באם, מדובר בתוספת ממוחשבת; קומל הגור אינו נופל במציאות ממרומי המרפסת, אלא מגובה נמוך על מצע רך, ואילו עריכת הצילומים היא שיוצרת אשליית נפילה מגבוה; הכיסא שחובט בסאנגה הגור, עשוי למעשה מעץ באלסה רך, ואילו צלילי החבטה הקשים הודבקו בעריכה; המרדף המסוכן בין סאנגה לכלב הוא למעשה חיבור של שני צילומים שונים כשהחיות כלל לא היו שם יחד; והדוגמאות רבות ומגוונות.

הכפייה יוצאת אל פני השטח
אם כן, יוצרי "שני אחים" התאמצו מאוד ליצור דימויים של טיגריסים סובלים תוך ניסיון למזער את הסבל בפועל, באמצעים סמויים; וברגע שעלה בידיהם לשכנע את הקהל בתמונות שהטיגריסים סובלים, מתאמצים היוצרים לשכנע בהסברים שהכל אחיזת עיניים, ושלמעשה לא אונה לטיגריסים כל רע. ב"שני אחים", אמור סבלם של הטיגריסים להיות, מבחינת אִינו, דימוי כוזב, אשליה המצביעה על מציאות אמיתית מחוץ לעולם הסרט, של בתי גידול מצטמקים וקרקסים נידחים. אבל המציאות שעל הסט אינה ניתנת למחיקה. הצילומים עצמם מגלים הרבה, גם אם הם מטעים מאוד, ואִינו עצמו הוא שחושף באריכות את הפגיעה בטיגריסים על הסט. דבריו חושפניים משום שהוא משלה את עצמו, שהוא במאי של טיגריסים-שחקנים. כך הוא נלהב לגלות, שה"משחק" של סאנגה הגור, המסרב ככל יכולתו לרדת במורד המדרגות, הוא אמיתי, בלי טריקים: במציאות, הגור אכן נדחף בכוח במדרגות והוכנס לכרכרה מסורגת, ובאמת לא רצה לעזוב את הבית כי הוא הופרד בכוח מאחיו שבבית (ושלא נראה בסרט). אִינו נשמע גאה שוב באותנטיות שהשיג, כאשר הוא מסביר שקומל הגור באמת לא רצה להיות בתוך הסל הקטן שבו הוא כלוא – ומכאן "משחקו" המשכנע כגור כלוא. ואִינו אפילו חושף כבדרך-אגב, שהסצנה שבה נפגשים שני האחים בזירה ובוחרים לשחק בעליצות במקום להילחם, מבוססת על שמחתם האותנטית של שני אחים שחיים יחד במציאות, וקודם למפגש שצולם, הפרידו ביניהם למשך שבוע שלם כדי להשיג את אפקט האיחוד הרצוי. וכל מעללי ה"בימוי" הללו עדיין אינם מגלים, באילו תנאים הוחזקו הטיגריסים כאשר לא היה צורך בצילומי חוץ "טבעיים", באילו תנאים הם הובלו ממקום למקום, מדוע בכלל הטיגריסים הבוגרים מאולפים ולמה הגורים עוברים מיד ליד במקום להיות עם אמם!

קרקס אִינו
אמצעי הייצור של "שני אחים" חותרים תחת כוונותיו הטובות של אִינו. כדי להשיג רמת שליטה גבוהה ב"משחק" של הטיגריסים, הוא חייב להסתמך על היסטוריה של ציד. טיגריסים מאולפים הם שבויים בהכרח, שנולדו בשבי או נשבו כגורים. אולי אפילו הרגו את ההורים כדי לשבות את הגורים שייסדו את השושלת השבויה. "שני אחים" הוא אפוא המשך ישיר של מסורת הציד, אשר הסרט מבקש לבקר. והקשר לקרקסים גלוי עוד יותר. כדי לצלם דמויות של 7 טיגריסים (כולל האחים כגורים וכמתבגרים) השתמש אִינו בלא פחות מ-30 טיגריסים, כולל שלושה זוגות של אחים גורים. בעזרת המאלף המומחה שלו וחברו הטוב, טיירי לה פורטיה, ז'אן-ז'ק אִינו פשוט ניהל קרקס ענק, עם טיגריסים שאולפו לבצע פעולות קרקסיות – כולל קפיצה דרך חישוק אש. כמנהל קרקס, אִינו מסביר שהמאלף תלוי בחיה שלו לא פחות משהיא תלויה בו ולכן הוא בהכרח דואג לה שתהיה מאושרת. המניעים ברורים, ההסבר קלוש: המאלף אינו תלוי ברווחת החיה אלא במוצר שהיא מספקת, גם במחיר סבלה.

מה המסר?
עדיין האתגר הגדול של הסרט הוא מבחן התוצאה. אולי הוא יעורר אמפתיה ציבורית כלפי טיגריסים, שתסייע להגן עליהם? הלוואי. אולם השפעת הסרט בדרום מזרח אסיה ודאי תהיה איטית, ואילו באמריקה יש מגיפה של החזקת גורי חתולים גדולים כ"חיות מחמד" – שגדלות מהר, הופכות לנטל מסוכן ומסיימות את חייהן במכלאות זוועתיות. הסרט "שני אחים" עצמו, ואפילו התוספות ב-DVD, כוללים לא יותר ממס-שפתיים בעניין זה. אדרבה: הגורים חמודים להפליא (סאנגה ישן עם הילד במיטה, וביום הוא נח על מדף בין חיות צעצוע) ובבגרותם הם החיות המרהיבות ביותר בעולם; ולמרבה הפלא, הם אינם תוקפים איש ואפילו לא צדים! אִינו ביקש לקנות את לבו של הקהל לטובת הטיגריסים ולהתאים את הסרט לילדים. כך, מבלי להתכוון לזה כלל, הפך "שני אחים" לסרט פרסומת להחזקת חתולים גדולים בבית. מסתבר שכדי להותיר אפקט חיובי בעולם, לא די בכוונות טובות.

מקורות

Two Brothers (DVD version). Jean-Jacques Annaud and Jake Eberts (producers), Jean-Jacques Annaud (director), Jean-Jacques Annaud and Alain Godard (screenwriters). A Pathé Cinema production (distributed by Universal Pictures), 2004.
Fred Topel, “Jean-Jacques Annaud Talks Two Brothers”, Your Guide, accessed 24.2.2205.
http://www.twobrothersmovie.net/ (Two Brothers official website)
http://www.apple.com/trailers/universal/two_brothers/# (trailer and photos)
 

 4. פינת התזונה: מוצרי טופו חדשים

שווארמה טופו
שיזן משווקת פיסות טופו בסגנון שווארמה, הנמכרות באריזת 200 גרם שמחירה 12.90 ₪. ערכים תזונתיים למאה גרם: 276 קלוריות, 24.6 גרם חלבון, 12.6 גרם שומן, 97 מ"ג סידן. הפיסות טוגנו בשמן, רוטב סויה ותבלינים באופן מוצלח למדי, אם כי ניתן להגיע לתוצאה דומה בקלות עם גוש טופו רגיל. מומלץ לחשדנים כלפי טופו.

גבינה צפתית טופו
משק צוריאל משווק גבינת טופו בסגנון צפתית. שימו לב כי ישנו גם מוצר דומה המכיל דגים. הצפתית נמכרת באריזת 250 גרם, שמחירה 11.90 ₪. ערכים תזונתיים למאה גרם: 112 קלוריות, 13 גרם חלבון, 5 גרם שומן, 160 מ"ג סידן. מדובר בגבינה קשה למחצה, מתובלת היטב. מומלץ לחובבי גבינות מלוחות.

לסקירת מוצרים נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il