זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, שי חרמון דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

הרצליה
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו תתקיים השבוע מול קניון שבעת הכוכבים (ליד מופע הקרקס). מועד ההפגנה ייקבע בקרוב. פרטים בפורום זכויות בעלי-חיים בתפוז.

תל-אביב

כנס "חיות וחברה" בנושא "בעלי-חיים בחברה: מעמד, עמדה ותודעה" יתקיים ביום ג', 12.7.2005, בשעות 17:00-08:00 באוניברסיטת תל-אביב. בכנס ייערכו למעלה מ-50 הרצאות (רובן במושבים מקבילים). הכניסה בתשלום. לתשומת לבכם: כמה מן המרצים עשויים להציג עמדה המעודדת ניצול חיות. לתכנית הכנס

עמק הטל (רחובות)

בימי ג', החל מ-12.7.2005, תערוך אורנית חומש סדנאות בישול טבעוני (בתשלום) לפרטים. לעצומה להצלת עמק הטל מהריסה

מופע האימים של העכברות ולאה גולדברג

מופע דראג העוסק בזכויות בעלי-חיים ובתחומים חברתיים-פוליטיים אחרים:

יום ג', 19.7.2005, 20:00, במרקחה, רח' פבזנר 27, חיפה. לאחר המופע יתקיים דיון.

יום ה', 21.7.2005, 20:30, בבית נשים פמיניסטי, רח' בר כוכבא 42, תל-אביב. בתשלום.

יומן חייתי 6 – לוח שידורים חדש

התכנית החדשה של יומן חייתי משודרת מעתה גם בלויין Yes, ערוץ 98, בכל יום ו', 20:00. זאת בנוסף לערוץ 25 הוט (כבלים): מתב: בכל יום א', 21:00; תבל: בכל יום א' 22:00 ובימי ב' בחצות; ערוצי זהב: בכל יום ב', 22:30 ובימי ו' בחצות. ניתן לצפות בתכנית בכל עת באתר האינטרנט של יומן חייתי.

בעיתונות הישראלית

הארץ מצפצפים על החוק. בכתבה "החוק לא עוזר לאווזים" (4.7.2005, עמ' ב2) מתאר עו"ד אהוד פלג כיצד מפטמי האווזים, בעידוד משרד החקלאות ובחסות שתיקתו של היועץ המשפטי לממשלה, מקדמים את ההתאכזרות ומתעלמים משלטון החוק.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל:  letters@haaretz.co.il

nrg  מעריב  ניסויים  ופיקוח.  בטור  "נותנים  לשמנת  לשמור  על  החתול" (4.7.2005) סוקרת ענת רפואה את עיסוקיו של יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים וחושפת ניגוד אינטרסים בין עבודתו בניצול חיות לבין תפקידו במועצה.

ידיעות אחרונות זכויות טבעיות במבחן. בכתבה "מתקפת החזירים" (7.7.2005, עמ' 13) מדווחים ערן נבון וליאור אל-חי על עדרי חזירי בר, הרועים בחצרות וילות בזיכרון-יעקב ובחיפה. רשות הטבע והגנים שולחת ציידים, ובמקביל לכך מסבירה שהחזירים שבים לאזור המחיה הטבעי שלהם, בטרם סולקו על-ידי דחפורי הבנייה.

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

הארץ הרעלות בקר ונשרים. בכתבה "הנשרים בגליל נכחדים בגלל הרעלות - וברשות הטבע מקווים שפעילות עם ילדי האזור תעלה את המודעות לנושא" (4.7.2005, עמ' א12) מתאר אלי אשכנזי מיזם חינוך להצלת הנשרים בצפון הארץ. הנשרים על סף הכחדה כי חיסול פרות בהרעלה, המקובל בין בוקרים מסוכסכים, מביא גם לחיסול הנשרים.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

הווטרינר הראשי נאשם. ב-6.7.2005 נבחר בפעם השלישית ד"ר ישראל גלאס, הווטרינר העירוני של כפר-סבא ורעננה, כיו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים. כעבור יומיים פורסם כתב-אישום שהוגש נגדו בבית-משפט השלום בכפר-סבא, ולפיו גלאס שכר חברה פרטית כדי ללכוד חתולים ולהמיתם ברעל (לפרטים נוספים על ההרעלות). מעשה זה עומד בניגוד לעמדת בג"ץ בפסיקות מ-1998 ומיוני 2004.

מקורות

גלית יצחק, "ד"ר ישראל גלס נבחר ליו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים", Nfc, 6.7.2005.

Nfc כלבת! בידיעה "כלב חולה בכלבת נלכד ביישוב אבני איתן" (7.7.2005) מדווחת גלית יצחק על אבחון כלבת בכלב בדרום רמת-הגולן יום קודם לכן. זוהי ההזדמנות להזכיר לכל מי שמטפל/ת בכלב או חתול בצפון, לחסן אותם מיידית.

nrg מעריב כלבה בכיתה. בכתבה "כלבה אקדמאית" (7.7.2005, במהדורה המודפסת: "לא בלי כלבתי", עמ' 22) מתאר יובל לידור את מאבקה של סטודנטית במכללת תל-חי, לקבל היתר להיכנס לשיעורים עם כלבתה, שסובלת משיתוק וחייה תלויים בטיפול צמוד.

bsh ספארי בנגב? בכתבה "בעלי חיים כמשאב כלכלי" (1.7.2005) מבקר דדי שי את הרעיון המגלומני של איש העסקים מוטי זיסר, להקים ספארי בנגב, למרות התנגדותם של מומחי איכות הסביבה.

ynet בורות מסוכנת. בכתבה "עימות: הצמחונים נגד פרופ' הלל וייס" (5.7.2005) מדווח אור ברנע על תכנית ערוץ 10, "ד"ש מהמקדש", שבה תקף פרופ' הלל וייס את הצמחונים ושוחרי הסביבה. שלי גלוזמן, יו"ר נוח, מציעה לוייס ללמוד את מקורות היהדות בנושא.

הודעות קבועות

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (nirit.sh@gmail.com).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

תביעה נגד מקדונלד'ס אם רכשת מקלוני תירס במקדונלד'ס בהנחה שזהו מוצר צמחוני (המוצר מטוגן עם בשר) תוכל/י לסייע לתביעה (מנשה: menashe_e@yahoo.com).

עצומה לטבעול בבקשה להפסיק השימוש בביצים במוצרי החברה. להצטרפות לפנייה, ניתן גם לשלוח שם מלא, אזור מגורים ומס' טל' / כתובת דואל לאיילת ayelet_erlich@walla.co.il או למירי maria_krivosh@hotmail.com

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

2. תמונות השבוע
קרקס החיות האחרון בהרצליה

הפגנת אנונימוס נגד קרקס מדראנו בבאר-שבע, 8.6.2005. צילמה: יעל מטר.

יוזמת ראש העירייה

ביום א', 3.7.2005, נמסר בעיתונות שראש עיריית הרצליה, יעל גרמן (בתמונה), הודיעה לבעלי קרקס מדראנו, כי תאפשר להם לקיים מופעים בעיר בתנאי שלא יכללו בהם חיות. הקרקס תכנן לשהות בהרצליה בין 19-6 ביולי ולקיים מספר הופעות ביום. לדברי ראש העירייה, ''עיריית הרצליה מעודדת במהלך חודשי הקיץ פעילות תרבותית ובידורית לתושבי העיר ולאורחיה. עם זאת מובן מאליו, שכדי לגרום לקהל ליהנות אין כל צורך לגרום סבל לחיות''. גרמן קראה לרשויות מקומיות נוספות ללכת בעקבותיה ולמנוע פגיעה וסבל בחיות.

למכתבי תודה ליעל גרמן: לשכת ראש העירייה, אוסישקין 41, הרצליה.

נסיגה זמנית

אנשי קרקס מדראנו פנו לבית-משפט השלום בטענה, שההודעה על האיסור נמסרה להם מאוחר מדי. הדיון התקיים ב-6.7.2005, בהשתתפות היועצת המשפטית של עיריית הרצליה ועו"ד קרן קלר (תנו לחיות לחיות). השופטת קפלן הפגינה אהדה לחיות, במיוחד לכלבים, אך סירבה להורות לקרקס לבטל את הופעת החיות. נציגת העירייה הציעה לאפשר השתתפות בעלי-חיים בהופעות בחודש זה, במקביל להכרזה שתירשם בפרוטוקול, שזוהי הפעם האחרונה שמדראנו יופיע עם בעלי-חיים בהרצליה. הצעה זו התקבלה. השופטת הוסיפה בקשה אישית, ללא תוקף משפטי: לצמצם את מספר הכלבים המשתתפים לחצי כדי להפחית את העומס עליהם. נציגי הקרקס הבטיחו לשקול זאת בחיוב. לאור ה"פשרה" שהושגה על גב החיות, תפגין אנונימוס נגד הקרקס בהרצליה. התחנות הבאות של קרקס מדראנו הן אשקלון ובית-שמש, וגם שם ייתקל הקרקס בהתנגדות.

לכתבות עיתונות בנושא:

"קרקס בלי בעלי-חיים", Local, 3.7.2005.

הדר פרבר, "גם הרצליה לא תאפשר לקרקס חיות להופיע בעיר", Nfc, 3.7.2005.

הדר פרבר, "קרקס מדראנו - רק בלי כלבים?", Nfc, 7.7.2005.

תמונות מהקרקס

בישראל 2005, קרקס מדראנו מטלטל ומאלץ להופיע 65 כלבים, 36 סוסים, כמה ארנבונים וברווז. הכלבים נראו קופצים בחבל ונכנסים ויוצאים מקופסאות, הסוסים נראו "רוקדים", נושאים על גבם לוליינים המבצעים תרגילי אקרובטיקה, רצים במעגלים, משתחווים בפני המאלף ועומדים על רגליהם האחוריות בעידוד מגע מקל מאחור. הארנבונים נראו נכנסים ויוצאים מקופסאות, והברווז מובא לבמה בריצה, מוחזק ביד ומגעגע למיקרופון.

במהלך הופעות קרקס מדראנו בחיפה, צולמו מספר תמונות על-ידי פעילי אנונימוס. בתמונה למטה (20.3.2005) נראים שני סוסים הקשורים לקרון בחבל כה קצר, שהם אינם יכולים לזוז ממקומם ואפילו להוריד את הראש לקרקע. בהופעה (23.3) נראה סוס אחר עומד בתנוחה בלתי טבעית, פרי אילוף ממושך. במופע  נראה אדם הנוגע במקל ארוך בגב הסוסים. לקהל אין אפשרות לדעת מהו טיבו של מגע זה: האם קצה המקל אינו תמים כפי שהוא נראה? האם הנגיעה מהווה תזכורת לכאב?

הברווז בכלוב צולם ב-21.3 לקראת הערב. ניתן להתרשם מן המרחב המוגבל מאוד שברשותו ומקערה בגודל גופו בקירוב, שאמורה לענות על  צרכיו לשחות. במהלך ההופעה  (23.3), הברווז מוחזק באגרסיביות.

מדראנו בתל-אביב
בתחילת חודש מרץ 2005, התפרסמה החלטתו של ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי, לאסור קיום מופעי קרקס עם חיות בעיר. עם זאת, חולדאי התיר לקרקס מדראנו לקיים בעיר מופעים אחרונים בחודש אפריל, בטענה שהחוזה עם הקרקס כבר נחתם. (ראו כתבה בנושא)

מי האחראית? 

הופעות עם בעלי-חיים מחייבות אישור של הממונה על-פי חוק צער בעלי-חיים, ד"ר דגנית בן-דב. בתשובה למחאות אזרחים בנושא, טענה ד"ר בן-דב, שהעניקה לקרקס מדראנו היתר להופיע עם חיות לאחר שהשתכנעה כי החיות מאולפות בחיזוקים חיוביים וכי תנאי החזקתן נאותים. אולם הבטחות בעניינים אלה מטעם אנשי הקרקס קשורות באינטרסים בוטים ואין כל מקום להשתכנע מהן; יש לחפש עדויות וסימנים ממקורות אחרים. לאור התרגילים הקשים שמבצעות החיות בקרקס מדראנו, המנוגדים לחלוטין לטבען, קשה להאמין שהאילוף יכול להתבסס על חיזוקים חיוביים בלבד. בנוסף לכך, הובלה בקרונות ובכלובים מדי כמה שבועות היא גורם הכרחי למצוקה ואינה יכולה להיחשב כ"תנאי החזקה נאותים". כדאי לכתוב לממונה ולמחות על מתן ההיתר להופעות.

ד"ר דגנית בן דב, הממונה על פי חוק צער בעלי-חיים, השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות, ת"ד 12, בית דגן.

תודה לנטע כספין על החומר לכתבה

3. משפחת הקיסרים

"משפחת הקיסרים" של לוק ז'אקה הוא סרט תיעודי-עלילתי, העוקב במשך שנה אחר מושבה של פינגווינים קיסריים באנטארקטיקה. אריאל צֹבל צפה בסרט וממליץ עליו בהתלהבות.

בין תיאור כללי לסיפור פרטי
סרטי טבע תיעודיים רבים, מבקשים לתאר חיות כאילו לכל בעלי-החיים ממין מסוים יש מהות קבועה ואחידה. לא כך "משפחת הקיסרים" (במקור הצרפתי: "צעדת הקיסר" La Marche de L'Empereur). הסרט אינו מוגש מנקודת-המבט של מדען או קולנוען תיעודי, המתיימר לסכם את מהות "הפינגווין הקיסרי". הקריינים פותחים את הסרט בהכרזה, שאנו עומדים לחזות בסיפורו של שבט עתיק; לא סיפורו של מין ביולוגי בכללו וגם לא תיאור מושבה אחת בשנה אחת. הסרט מבקש לייצג מחזור חיים, השב ומתרחש באופן דומה מדי שנה, מנקודת-המבט של חברי המושבה הנוכחיים. הקריינים ב"משפחת הקיסרים" מדברים בגוף ראשון, בשם הפינגווינים המסוימים שנראים באותו רגע על המסך, לעתים בשם פינגווינים נוספים במושבה ואולי גם בשם דורות רבים של המושבה הזו. ייתכן, שהמספרים מכירים מושבות אחרות וייתכן שלא. על כל פנים, הם לא מדברים בשם "מין ביולוגי" – מושג מופשט, שנותר מחוץ לסרט.

כמו אנתרופולוגיה
"משפחת הקיסרים" אינו מסמך תיעודי ביולוגי טיפוסי וגם אינו סרט המרוקן את החיות מאישיות לטובת תמונות מיופייפות. הוא דומה יותר לסרט תעודה אנתרופולוגי, כשהמתעדים מתעניינים בקבוצה רחוקה מסוימת ומבקשים להביא את סיפורה בשפה אירופית. הגישה הכמו-אנתרופולוגית ניכרת, בין השאר, בטשטוש הגבולות בין "טבע" לבין "תרבות". בתיאורים המתיימרים לתוקף מדעי, מקובל לטעון, שפינגווינים קיסריים צועדים עשרות קילומטרים לאתרי הקינון שלהם ביבשת מתוך "אינסטינקט". הסרט, לעומת זאת, כלל אינו מכריז על "אינסטינקטים". הוא פשוט מתעד בצילום את מה שהפינגווינים עושים, במקביל לדברי הקריינים, המספרים "זה מה שאנו עושים". הצופה נותר בספק, האם מה שמניע את הפינגווינים למסע המתיש והמסוכן הוא דחף ביולוגי חסר גמישות – אינסטינקט; או למידה, מחשבה, תקשורת הדדית ומסורת העוברת מדור לדור. האמת, מן הסתם, כוללת שילוב של מסורת ואינסטינקט. בסרט, כמו בתיעוד אנתרופולוגי, מודגשים המסורת וגורם הבחירה, ולא דחפים עיוורים.

קיסרית וצרפתית
רעיון הקריינות מנקודת-מבטם של הפינגווינים הוא אחת ההברקות של "משפחת הקיסרים", אולם הטקסט בכללו הוא החיסרון הבולט בסרט. הבעיה אינה בהאנשה יתרה; עצם השימוש בשפה, כולל בתוכו בהכרח האנשה, ואין בכך פסול אם הטקסט מבקש לייצג עבורנו את תודעתן המשוערת של החיות. הבעיה היא בהתפייטות הבלתי מרוסנת של התסריטאי, עם רעיונות בלתי קיסריים על העולם ועל האהבה, שזורקים את הסיפור מאנטארקטיקה של הפינגווינים לספרייה מאובקת בצרפת. ב"ציפורים נודדות", הבמאי-הקריין ז'אק פרין ממעט בדיבורים, וטוב שכך; וב"סוס פרא" (Spirit: Stallion of the Cimarron), סרט אנימציה של Dreamworks משנת 2002 על סוס שאינו מדבר, המסר הלשוני עובר בהצלחה בדיבורים מעטים מפי דמויות אדם ובשירי רקע. גם ב"משפחת הקיסרים" נעשה שימוש בשירי רקע, אבל כתוספת שולית. הפינגווינים של ז'אקה מקשקשים יותר מדי צרפתית (או עברית, בגרסה המדובבת).

הנעדרים הנוכחים
צוות המתעדים נצמד למושבה במשך שנה. לנוכחותם אין כל סימן בסרט, והיא נחשפת רק בצילומים מעטים בפרסומים הקשורים בהפקה. אין ספק, שנוכחות הצוות בין הפינגווינים יצרה שינוי כלשהו בחייהם, ולכן סילוק כל רמז לאנשים השוכבים על הקרח מאחורי המצלמה הוא סוג של הונאה. החלטה זו נועדה להפנות את מלוא תשומת-לבנו לפינגווינים, אך היא מסתירה גורם משמעותי בחייהם באותה שנה. עד שפינגווינים לא יחזיקו בעצמם מצלמות ויקריינו בצרפתית, הקונפליקט בין חשיפת המתעדים להסתרתם, ייוותר בהכרח בכל סרט על חייהם. ז'אקה עצמו מעיר באתר הסרט:

"לפינגווין הקיסרי יש יחסים מיוחדים מאוד עם האדם. יום אחד, הוא ייתן לך להתקרב, וביום שלמחרת הוא לא. לכן אתה צריך להתנהג למופת, כי אם אתה לא מכבד אותו, לא תקבל שום תמונות שלו."

ז'אקה ממשיך בדברים פחות אציליים: "אם אתה רוצה לשלוט בטבע, עליך לציית לו". הוא גם אומר, מבלי להסביר אם הדברים מבוססים על ניסיון או על השערה בלבד:

"אם אתה מתקרב למושבה יותר מדי, מאות ביצים עלולות לרדת לטמיון. זה משהו שנותן לך תחושה אדירה של אחריות."

אין בפרסומים הנלווים לסרט רמז לכך שהמתעדים אמנם גרמו לפינגווינים נזק. בכמה תמונות בסרט אף ניכרת ההחלטה לשמור על מרחק בטוח. למשל, הפינגווינים הדוגרים מתמודדים עם הסופות והקור בעזרת הצטופפות המונית, גוף אל גוף. צוות הצילום, שבדרך-כלל התאמץ למקם את המצלמה בניסיון לשחזר עבורנו את נקודת-המבט של הפינגווינים, לא החדיר מצלמה (ואני מקווה שגם לא ניסה לעשות זאת) אל תוך הגוש המסתופף בניסיון להשיג תמונה אותנטית של חוויית ההסתופפות. המבט שלנו נשאר חיצוני יותר – ומזיק פחות.

גוף קיסרי וגוף אנושי
פינגווינים קיסריים הולכים על שתיים, גובהם עד כ-1.15 מטר ומשקלם עד כ-40 קילוגרם. מרחוק הם דומים לאנשים קטנים, בין אם הבמאי מעוניין בהאנשה ובין אם לאו. "משפחת הקיסרים" נפתח ברצף תמונות מבריק: בתחילה נראית שיירה קטנה של צועדים מרחוק במדבר הקרח, ספק בני-אדם, ספק פינגווינים. וכשמתגלה זהותם כפינגווינים, עובר הסרט לפינגווין היוצא מהמים – לא בדיוק "יוצא" – נורה כמו טיל מצוללת בזווית 45 מעלות אל משטח הקרח. זוהי פעולה כה זרה לגוף האנושי, עד שקשה לתפוס כיצד גוף חי מסוגל לעשות זאת. הניגוד הזה, בין האנושיות של הפינגווינים לבין הייחוד הזר והרחוק שלהם, עובר לאורך כל הסרט.

חייזרים קיסריים
במידה רבה, "משפחת הקיסרים" הוא סרט על חייזרים, שצולם בפלנטה אחרת. מדבר הקרח האנטארקטי – נטול סימני חיים, 50- מעלות, רוחות בעוצמת הוריקן כעניין שגרתי – אינו דומה לכדור-הארץ שאנחנו מכירים. הישרדות בתנאים כאלה נראית בלתי אפשרית. והיחס של הפינגווינים לאוכל – צום האורך כמעט ארבעה חודשים בזכרים, שלקראת סיומו הם עוד מצליחים להקיא קצת אוכל למקור הגוזלים – זה כבר נראה כסיפור מדע בדיוני מאולץ במיוחד. ואם לא די בכל אלה, מסתבר שפינגווינים הם בכלל דגי-על, צוללים במהירות תעופה לעומק מאות מטרים מבלי להרהר לרגע בבעיות ארציות של מחסור באוויר והפרשי לחץ. הם כה שונים מאיתנו – "אנחנו" לא במובן של Homo sapiens המסוגל לדבר, לחשוב בהיגיון ולשסות מפציצי 15-F בזולתו, אלא "אנחנו" היונקים והעופות שצמחו באזורי אקלים הגיוניים, שבהם הלילה נמשך 12 שעות בערך ולא חצי שנה. ולמרות החייזריות שלהם, הפינגווינים אינם נראים כמו סתם יצור זר ומוזר. השונות שלהם בולטת כל העת דווקא על רקע הדמיון שלהם לאדם בצורה החיצונית, בחלוקה לזוגות, במאמץ הזוגי המתמשך לגדל צאצאים ובחיי הקהילה. 

להתפנגוון
הצפייה ב"משפחת הקיסרים" מעוררת לאחר זמן-מה יכולת הזדהות מפתיעה עם כמה מתכונות הגוף הפינגוויני. זאת במידה רבה הודות למאמצי הצלם, להראות לנו את הקיסרים בגובה העיניים של חבריהם, והודות למעקב ולעריכה הסבלניים, שמאפשרים לנו להסתגל לאנטומיה הייחודית של הפינגווינים. ניתן לחוש זאת, למשל, ביחס לדגירה. הפינגווינים מחזיקים את הביצה (ומאוחר יותר את האפרוח) על גבי כפות רגליהם, מפרידים אותה כך מהקרח הקטלני ומחממים אותה על-ידי העור והנוצות שבתחתית בטנם. הזכרים מדדים במשך חודשיים כשגורל המטען היקר תלוי בהצמדה נכונה של כפות הרגליים והישענות על העקבים. התמונות מצליחות לעורר בהדרגה הזדהות עם המשימה הגופנית המוזרה הזו מתוך תחושה של הגוף הזר כפי שהוא, נטול ידיים. "משפחת הקיסרים" מצליח לעורר "הפנגוונה" כמעט כמו שהוא יוצר האנשה, וזהו חלק מגדולתו של הסרט.

מקורות (אתרי האינטרנט נבדקו ב-8.7.2005)

משפחת הקיסרים, 2005. במאי: Luc Jacquet, תסריט: Luc Jacquet & Michel Fessler, צילום: Laurent Chalet & Jerome Maison. הסרט מוקרן בקולנוע לב דיזנגוף, תל-אביב, ובקולנוע חן, רחובות.
משפחת הקיסרים (אתר בעברית)

March of the Penguins (English website)

emperor-penguin.com

4. פינת התזונה
ממרח אבוקדו ותפוחי-אדמה

החומרים
אבוקדו בשל
2 תפוחי-אדמה
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור

אופן ההכנה

1. מקלפים את תפוחי-האדמה, חותכים לרבעים ומבשלים בסיר מים במשך כחצי שעה, עד להתרככותם.
2. מעבירים את תפוחי-האדמה לקערה, ומוסיפים לקערה גם את תוכן האבוקדו.
3. מועכים למחית, מוסיפים את התבלינים ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה ואחידה.

למתכונים נוספים; פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il