זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, עידו דוברת דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

 1. חדשות ופעילויות

פעילות הסברה באנונימוס

רחובות: החתמה על עצומות וחלוקת עלונים תיערך ביום ג', 13.12.2005 בשעה 18:00 מול הפקולטה לחקלאות ברח' הרצל. לפרטים  – סלבה: 054-5397959

חיפה: משמרות מחאה נגד פיטום אווזים מתקיימות בימי ד' בשעה 17:00, במרכז זיו (רח' טרומפלדור, פינת רח' ברל כצנלסון). המשמרות מתקיימות כמחאה על תאריך היעד הרחוק שנקבע להפסקת הפיטום.

לפרטים  – איילת: 050-6416937 או שני: 054-5889672

להצטרפות לפעולות הסברה נוספות  – נטע: netacas@nana.co.il
נהריה: דוכני הסברה בימי ג' בשעה 16:00, בשדרות הגעתון ליד רחבת העירייה. נא לתאם הגעה – עומר: 052-5305006 או נועה: 052-2613089
רעננה: לפרטים על הפעילות – אבימור: 054-4311054

ובקסטרו עדיין מוכרים פרוות

בראשית השבוע החלה התקשורת להגיב על כך שקסטרו לא עמדה בהתחייבותה להפסיק למכור מוצרי פרווה עד סוף נובמבר. ב-4.12.2005 פורסמה ב-ynet תגובת דובר קסטרו, המהווה נסיגה מהתחייבות המנכ"ל, גבי רוטר, ב-10.10.2005:

"חברת קסטרו עומדת בהבטחתה והוציאה את כל פריטי האופנה העשויים בכללותם מפרווה מכל חנויות הרשת. בקולקציית חורף 2006 ישנם פריטים בודדים המשלבים בעיצובם עיטורי פרווה, כמו עיטור צווארון או עיטור כובע. פריטים אלו יימכרו בחנויות הרשת עד תום עונת החורף."

בהתחייבות המקורית לא הייתה, כמובן, כל הבחנה בין פריטים המכילים פרווה בכמויות שונות, אלא התחייבות פשוטה "להפסיק את שיווק מוצרי הפרוות לכל המאוחר עד סוף חודש נובמבר הקרוב."

כעבור יומיים (6.12) התראיינו שניים מפעילי המאבק ב"רשת על הבוקר" (ערוץ 2) וחשפו את הפרת ההתחייבות. המראיין, בן כספית, הכריז לסיכום שלא ייכנס לחנויות קסטרו. בצהריים מסר שלומי דונר ב-ynet, שבעקבות מאות תגובות נזעמות של גולשים על הידיעה בדבר הפרת ההתחייבות, "רשת האופנה קסטרו הסירה הבוקר (ג') את כל מוצרי הפרווה מהמדפים בסניפיה." לפי nrg מעריב, ההודעה החדשה קובעת במפורש ש"הפריטים [שהוסרו מהמדפים] כוללים גם את המעילים עם צווארוני הפרווה, התיקים, הכובעים, החגורות וכן כל מוצר מעוטר בפרווה אמיתית." למחרת צוטט גבי רוטר בראיון לידיעות אחרונות באומרו: עד יום חמישי הוצאנו את כל פריטי הפרווה המובהקים [...] מעילי פרווה ומגפיים. אחר-כך הוצאנו את שאר הפריטים, כמו צווארוני פרווה." רוטר התלונן שהמאבק נערך "בצורה מאוד לא מוסרית" ואף שלף נתון מהפכני: "הפעילים טענו שפושטים את הפרוות של החיות בעודן בחיים. בדקתי את זה, וזה פשוט לא נכון." 

בפורום זכויות בעלי-חיים בתפוז התמעטו הדיווחים על בדיקה בחנויות. שתי הודעות מלמדות על חוסר האמינות של החברה לא רק ברמת ההנהלה, אלא גם של עובדים בחנויות. באשדוד (5.12) הצהירה מנהלת הסניף בפני פעיל שאין בחנות פרווה, ושינתה את גרסתה רק לאחר שהוא הוכיח אותה על ההטעיה בעקבות תוויות שבדק. לדבריה, מוצרי הפרווה שלא נמכרו בארץ נשלחים לחו"ל. בקניון עזריאלי בתל-אביב (8.12) הכריז המוכר בפני פעילה, שהווסט שלפניה מכיל פרווה סינתטית, אף על-פי שהתווית קבעה במפורש שמדובר בפרווה אמיתית.

מקורות

"קסטרו ממשיכה למכור מוצרי פרווה בסניפים", ynet (ידיעות אחרונות),  4.12.2005. 

"אולי הפעם, קסטרו?", nrg מעריב, 6.12.2005. 

שלומי דונר, "קסטרו נכנעה ללחץ; הסירה את כל מוצרי הפרווה", ynet (ידיעות אחרונות),  6.12.2005.

גאיה קורן, "המאבק נגדנו לא היה מוסרי", ידיעות אחרונות, 24 שעות, 7.12.2005, עמ' 3.

אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

הודעות מפורום זכויות בעלי-חיים בתפוז, 5 בדצמבר, 8 בדצמבר.

הרעלה במבשרת ציון

לפי הודעה מטעם השירות הווטרינרי במועצה המקומית מבשרת ציון, בתאריכים 16-11 בדצמבר ייערך "מבצע להדברת כלבים משוטטים שלא ניתן ללכדם". בהודעה נמסר מספר טלפון לבירורים: 02-5348516.

כדאי להגיע ליישוב במועד ההרעלה המתוכננת ולפקוח עין גם ביישובים סמוכים. פעילה בפורום זכויות בעלי-חיים בתפוז מסרה מספר טלפון לפרטים – עדנה: 054-5940017.

כתובות לפניות מחאה במבשרת ציון:

כרמי גילון, ראש מועצת מבשרת ציון carmig@m-zion.org.il
אהודה דוד, פניות הציבור ahuvad@m-zion.org.il
ורדה משה, איכות הסביבה vardam@m-zion.org.il
 

רשויות נגד חתולים, שבוע 4

בדף מידע שפרסמה התארגנות בשם תושבים למען חתולי הרחוב נמסר (8.12.2005) מידע על התיקונים לחוקי-העזר שהתקבלו בראשון-לציון. המסמך מדגיש, שהחוק לכאורה אינו אוסר האכלה אלא רק מתנה אותה בהליכים מסוימים, אולם בפועל הוא דן חתולים רבים לרעב, בין השאר כי הוא אוסר האכלה בשטחים ציבוריים, מצמצם מאוד האכלה באזורי תעשייה, מסחר ומשרדים, ולא מאפשר לאדם להאכיל חתולים ביותר ממקום אחד. עם זאת, נכון ל-4.12.2005, החוק מתעכב במשרד הפנים בשלב הקליטה וטרם החלה ספירת 60 הימים שבהם יכול שר הפנים לבטלו. לכן הוא לא הגיע למשרד המשפטים, לא פורסם ב"רשומות" ומכאן שאינו בתוקף.

בהודעה לעיתונות מאת תנו לחיות לחיות (7.12.2005), נמסר על פגישה שהתקיימה בין

נציגי הארגון וראשון אוהבת חיות לבין ראש עיריית ראשון-לציון, מאיר ניצן, שם

"התברר שהוא דאג לגבות את מדיניותו החדשה – הגבלת האכלת חתולי הרחוב – בתמיכתם של אגודת צער בעלי-חיים ת"א, עמותת 'הכל חי', סטודנטים לזואולוגיה מאוני' ת"א, הממונה על חוק צב"ח במשרד החקלאות ווטרינרים המתמחים בחיות בר.

"למרות שנציגי ראשון אוהבת חיות ותנו לחיות לחיות הביאו תכנית אופרטיבית המשלבת פתרונות למען חתולי הרחוב ולמען תושבי העיר, ראש העיר ותומכי המדיניות שלו הסבו את הדיון לכיוון פתרונות סופיים ל'בעיית החתולים'. דובר צער בעלי-חיים ת"א הצהיר באופן מפורש כי לדעתם אין לחתולים זכות לחיות ברחוב. מר ויטנר טען שאין חיה כזו 'חתול רחוב', שחתול הוא חיה ביתית, וחתול שלא חי בבית – יש להשמידו."

כפי שמציינת ההודעה, דברים אלה

"מנוגדים לחלוטין לרוח פסיקת בג"ץ מחודש יולי 2004 בה נפסק שלחתולי הרחוב יש זכות לחיות ושהמתת חתולים תיעשה כמוצא אחרון ובהפעלת שיקול דעת פרטני ומקצועי לגבי כל חתול וחתול."

עורכי וואלה! בחרו להעניק במה נרחבת לדובר "צער בעלי-חיים תל-אביב", שמצהיר, בין השאר, ש"אנו לעולם לא דוחים בעלי-חיים הזקוקים למקלט והגנה". הדובר משמיט עובדה שהודה בה במקומות אחרים: "מקלט והגנה" משמעותם השמדה ברוב הגדול של המקרים.

לעצומה נגד חוק היתרי ההאכלה

מקורות
"ראש עיריית ראשון-לציון וצער בעלי-חיים ת"א – בעד הכחדת חתולי הרחוב", תנו לחיות לחיות, 8.12.2005.

"חוק תחנות ההאכלה של ראשון לציון - שאלות ותשובות", תושבים למען חתולי הרחוב, 8.12.2005. 

הדר פרבר, "מי שמאכיל חתולים אוהב להאכיל ולא להציל", Nfc,  8.12.2005.

גדי ויטנר, "צער בעלי חיים נגד האכלת חתולי הרחוב", וואלה!, 9.12.2005.

"ביהמ"ש קבע כי יש להגביל האכלת חתולי רחוב", וואלה!, 7.12.2005.

כאב במכללת תל-אביב-יפו

בטור "כואב אבל יותר" (nrg מעריב, 5.12.2005) מספרת ענת רפואה על מעבדות למחקר כאב, ובפרט על ניסוי אשר חנן פרנק, המבקש לבנות מעבדה למחקר בכאב במכללת תל-אביב-יפו, השתתף בעריכתו. הניסוי חוזר ומאשר את העובדה הידועה, שהרגישות לכאב יורדת עם הגיל. בניתוח עברו 146 חולדות טבילות חוזרות ונשנות במים בטמפרטורה עד 60 מעלות, וחלקן עברו ניתוח שבו נחתך חוט השדרה שלהן.

הסטודנטים במכללה קיבלו לאחרונה הודעה, שלפיה ב-13.12.2005 בשעה 10:00, יתקיים באודיטוריום דיון עם חנן פרנק, על מעבדת בעלי-החיים שהוא מבקש להקים במוסד.

כיתבו למכללת תל-אביב-יפו בבקשה למנוע את פתיחת המעבדה:

למזכירות המכללה: bev@mta.ac.il; כתובת: המכללה האקדמית ת"א-יפו, אתר יפו, מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה תואר שני, רח' רבנו ירוחם 14, יפו. למספרי טלפון  

עוד בעיתונות הישראלית

הארץ קופים בקולנוע. בכתבה "מה הם צריכים לעבור כדי שנחשוב שהם כל כך חמודים" (8.12.2005, עמ' ב6) מתאר נדב לוי את ההתעללות שעוברים קופים שמופיעים בסרטים. לכתבה נלווה גם מכתב "אל תשתתפו בסרטים כאלה" מאת ג'יין גודול.

למידע נוסף על ניצול חיות בקולנוע

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

nrg מעריב יום זכויות. בטור "שוני ביולוגי אינו מצדיק ניצול או דיכוי" (9.12.2005) מציינת ענת רפואה את יום בינלאומי לזכויות בעלי-חיים.

לאנונימוס דרושים/ות

רוצים לפעול לזכויות בעלי-חיים? לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות במגוון תחומים:

• עריכת הרצאות בכל רחבי הארץ, בעיקר בבתי-ספר
• ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים המעוניינים להרכיב תפריט מאוזן
• תיעוד במשקים חקלאיים – לבעלי/ות רכב או רשיון נהיגה
• חקירות (עבור חוקרים פרטיים מקצועיים)
• שיווק בטלפון (טלמרקטינג) להרצאות ו/או לגיוס כספים
• שירות לאומי באנונימוס לבעלי/ות פטור מצה"ל
• פעילות אינטנסיבית באנונימוס תמורת מגורים בדירה במרכז תל-אביב

כדי לסייע באחד התחומים הנ"ל או בתחומים אחרים, פנו אלינו באמצעות טופס הפניה.

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון.

לפרטים ולתיאום, פנו לאבימור: avimor18@gmail.com טלפון: 03-6204878

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 7 בכבלים (הוט) בערוץ 25: תבל: יום א' ב-22:00 ויום ב' בחצות; ערוצי זהב: יום ב' ב-22:30 ושישי בחצות; מתב: יום א' ב-21:00. בלווין (יס) בערוץ 98: יום ב' ו-ו' ב-20:00

2. וידויים עם סכין מדממת ביד
שחיטת יונקים בארצות-הברית לפי גייל אייזניץ, כתבה ראשונה

הספר "משחטה" (1997) מאת גייל אייזניץ מסכם שמונה שנות חקירה במשחטות יונקים בארצות-הברית, על בסיס תצהירים מפי מאות עובדי משחטות, הקובעים: משרד החקלאות האמריקאי מתעלם באופן שיטתי מ"חוק השחיטה ההומאנית" – ולזוועות אין גבול. אריאל צֹבל מביא סדרת כתבות המסכמת את הספר, בעזרת ראיונות מאוחרים יותר עם אייזניץ. בכתבה הראשונה נתמקד בשיטת החקירה הייחודית של אייזניץ.

תמצית הספר
"משחטה: הסיפור המזעזע של תאוות בצע, הזנחה וטיפול בלתי הומאני בתוך תעשיית הבשר של ארצות-הברית", מאת גייל אייזניץ, הוא אחד מן הספרים החשובים ביותר בתולדות התנועה לשחרור בעלי-חיים. אייזניץ, חוקרת מטעם הארגון   Humane Farming Association, מגוללת על פני קרוב ל-300 עמודים עובדות, שעד לפרסום הספר היו בלתי ידועות לאיש מלבד עובדי המשחטות. הטענה המרכזית: משרד החקלאות האמריקאי נשלט על-ידי תעשיית הבשר ולכן אינו אוכף את "חוק השחיטה ההומאנית", שהוא מחויב לאכוף. החוק, אשר פוסח במפורש על עופות, דורש שחתכים בגוף היונקים יבוצעו רק לאחר שעברו הימום יעיל ואיבדו את הכרתם במהירות. כתוצאה מהיעדר הימום ומקצב העבודה הקדחתני במשחטות, עוברים בעלי-החיים טיפול אלים ביותר ורבים מהם מבותרים כשהם בהכרה מלאה. זוהי תמצית הדברים, אך לא ניתן להבינם מבלי להיכנס לפרטים.

ההקשר הישראלי
על פני הדברים, נראה שהספר "משחטה" אינו רלוונטי לישראל, הן משום שבישראל נהוגה לכאורה שחיטה כשרה, אשר אמורה לגרום אובדן הכרה מהר יותר משחיטה רגילה לאחר ניסיון הימום כושל; והן כי חלק מהזוועות האמריקאיות נובעות מגודלן העצום של המשחטות שם. יש בכך מידה של אמת, אולם כדאי לזכור:

• בפועל, שחיטה כשרה במשחטות מודרניות אינה גורמת אובדן הכרה מהיר. למסקנה זו הגיע ארגון ממלכתי בבריטניה על סמך בדיקות נרחבות, וכך הוכח גם בחקירת PETA במשחטה הכשרה למהדרין הגדולה בעולם. מיתוס השחיטה הכשרה ה"הומאנית" מבטא לכל היותר את כוונת הפוסקים וכלל לא את המתרחש בשטח.
• היקף השחיטה הכשרה בישראל מוגבל. חזירים ממילא אינם נשחטים כך, ואפילו יותר ממחצית שוק הבשר והצאן מבוסס על "שחיטה שחורה".
• בישראל נערכו רק תצפיות חשיפה בודדות במשחטות צאן ובקר. ללא חקירה יסודית, נוח לחשוב שהמצב בארץ פחות גרוע. גם בארצות-הברית חשבו לפני אייזניץ שהמצב אינו כה גרוע.
• ההתעלמות מהחוקים הקשורים בשחיטה, וביניהם "חוק השחיטה ההומאנית", נובעת מכך שמשרד החקלאות ממונה על אכיפת החוקים בעודו קשור קשר הדוק בתעשייה. מצב דומה קיים גם בישראל.

ראיונות וחקירות סמויות
בתנועה לשחרור בעלי-חיים, המושג "חקירה" מציין בדרך-כלל ביקורים בודדים של פעילי זכויות בעלי-חיים במתקן חקלאי או במעבדה. לעתים משתילים סוכן סמוי במתקן למשך שבועות או חודשים אחדים. חקירות כאלה מייצגות, לכל היותר, מאות שעות ניסיון בשטח. הספר "משחטה", לעומת זאת, מסכם מידע על בסיס שני מיליון שעות ניסיון. ניסיון עצום כזה, המגמד את כל הידע שנצבר דרך גיחות סמויות למשחטות והשתלת סוכנים סמויים, ניתן להשיג אך ורק מתוך המערכת, דרך תקשורת עם מאות עובדים, שלכל אחד מהם ניסיון של שנים במשחטה. מדובר אפוא במידע מקיף מאוד, שלא ניתן לפטור אותו כ"מקרים יוצאי-דופן", כפי שנהוג בתעשייה ובממשלה לגבי חקירות של סוכנים סמויים. אייזניץ, בעלת ניסיון קודם בחקירת התעללות בחיות, החלה לחקור את תעשיית הבשר בשיטה זו בשנת 1989 והיא המשיכה בה גם לאחר צאת הספר לאור. במקרים מסוימים, האנשים שראיינה התגייסו לטובתה הרבה מעבר לראיון. הם חתמו באופן גלוי על תצהירים, העידו נגד מעסיקיהם בפני הרשויות ובתקשורת, ואפילו הכניסו ציוד צילום סמוי למשחטה כדי לסייע בתביעה נגד בעלי המתקן.

עובד משחטה באומהה, נברסקה. צילום: ריצ'רד אבדון, 1979

אייזניץ: בין החיות לשוחטים
החקירה של אייזניץ יחידה במינה כי היא נשענת על כישורים אישיים חריגים מאוד. החוקרת ניהלה במשך שנים אורח-חיים ארעי, כשהיא עוברת ממקום למקום ברחבי ארצות-ברית ושוהה בזהות בדויה ליד משחטות. היא נפגשה עם אנשים אלימים ביותר, ספגה איומים ונמלטה מניסיונות רצח. והיא נחשפה לעובדות מחרידות, אשר די בהן כדי למוטט כל אדם רגיש. בנוסף לכך, על מנת להצליח בחקירה היה עליה להתיידד עם משמידי חיות, כולל הסדיסטים הנאלחים ביותר שביניהם. זהות כפולה כזו היא כמעט בלתי נסבלת מבחינה רגשית, ואמנם חוקרים סמויים מתרחקים מעובדי המקום, ואילו חוקרים גלויים (כגון פיטר לבנהיים) איבדו את רוב האמפתיה כלפי החיות עם ההתקרבות למעניהן. אייזניץ, לעומת זאת, התיידדה ממש עם חלק מהעובדים. מעבר לשיחות חולין סביב הראיון ואף ביקורים בבתיהם, מדובר במחויבות של החוקרת ושל הארגון שהיא עובדת עבורו, HFA, להגן על עובדים ששיתפו פעולה איתה כנגד המעסיקים שלהם, כלומר: לדאוג שיוכלו להמשיך להתפרנס מהרג חיות. גדולתה של אייזניץ היא יכולתה לפתח אמפתיה ממשית כלפי העובדים מבלי לאבד כלל את האמפתיה כלפי קורבנותיהם. בספר, היא מתעלמת מקשיי העבודה עד שהיא מגלה שחלתה בסרטן השד – תוצאה ישירה של הלחץ הרגשי, לדבריה. היא המשיכה בחקירה בעודה חולה מאוד ותחת כימותרפיה והקרנות. אייזניץ החלימה והיא ממשיכה לעבוד כחוקרת ב-HFA.

מדוע הם מדברים?
כאשר אייזניץ הגיעה לחקור משחטה ויצרה קשר אישי כלשהו בסביבת המגורים של העובדים, בברים וכדומה – היא מצאה שלא קשה להשיג שיתוף-פעולה מצד העובדים. מדוע הסכימו מאות אנשים לחשוף בפני האישה הזרה מידע שעלול להביא לפיטוריהם, לאלימות נגדם, לתביעה על-ידי המעסיקים ואפילו לתביעה על הפרת חוק רווחת בעלי-החיים? יש לכך שלוש תשובות:

א. "שחיטה הומאנית" ושלום השוחטים
יישום "חוק השחיטה ההומאנית" חיוני לשלומם של עובדי משחטה. ראשי תעשיית הבשר לוחצים לעבוד במהירות מטורפת, המגיעה להרג עד 400 בני-בקר בשעה או 1,100 חזירים בשעה בידי עובד אחד. ללא אפשרות להמם את החיות ביעילות בקצב כזה, העבודה במשחטות היא המקצוע המסוכן ביותר בארצות-הברית. חיות התלויות באוויר בהכרה לא רק מתענות, אלא גם בועטות ונושכות, ולעתים מרסקות את איברי העובדים ומעיפות לעברם את סכיני השחיטה. מדי פעם הן אף נופלות לעבר העובדים מהשרשרת שעליה הן תלויות. כל עובדי המשחטות נפצעים בשלב כלשהו, לעתים מאבדים איבר ואפילו נהרגים. לא מעט עובדים התלוננו לממונים עליהם בתעשייה או במשרד החקלאות זמן רב לפני שפגשו באייזניץ – לשווא. כולם גם סובלים מפגיעות כרוניות בפרקים ובגידים, כתוצאה מפעולות החוזרות על עצמן במהירות, עשרת אלפים פעם ביום ויותר.

ב. סגירת חשבון עם בעלי המשחטות
יחס המעסיקים לעובדים בתעשיית הבשר הוא נצלני ופוגע במידה כזו, שאפילו עניים הזקוקים לפרנסה, שמחים לסגור חשבון עם המעסיקים (מה שהפך לתירוץ קלוש של תעשיית הבשר נגד הספר – כביכול מדובר בעדויות מסולפות מפי קומץ נקמנים). עובדים המתלוננים על הפרת תקנות, תנאים לקויים או מחלה, נתקלים בהתעלמות ובנזיפה במקרה הטוב, ואילו במקרה הרע (בעיקר אם התלונה מופנית החוצה או לערכאה גבוהה בארגון) מעבירים את העובד לתפקיד בלתי נסבל או מפטרים אותו; כך גם מקרה נדיר, שבו עובד עוצר את קו ההרג בגלל חיה בהכרה, יסתיים בנזיפה ובצעקות או בפיטורין. הטיפול הרפואי בעובדים לקוי עד חסר, והמשמעת היא כה חמורה, שבכמה משחטות דיווחו העובדים שהם נאלצים להשתין בעמדתם כי אסור להם לצאת. למרות מאה השנים שחלפו מאז הג'ונגל של אפטון סינקלייר, המשחטות עדיין מעדיפות להעסיק מהגרים בלתי חוקיים, ואלה אכן חוששים במיוחד להתלונן, או שהם מרוצים מהשכר ואינם נוטים לסכן את משרתם. כשמוסיפים לכך את מחסום השפה והתרבות של אייזניץ בתקשורת עם מהגרים, אין פלא שמשתפי-הפעולה היו כמעט אך ורק אמריקאים ותיקים.

עובד בשוק הבשר סמית'פילד, אנגליה. צילום: בוורלי קונלי, 1991.

ג. לשפוך את הלב
עבור רבים מהמרואיינים, המפגש עם אייזניץ היה הזדמנות לשפוך את הלב. לדבריה, מרואיינים רבים לא נזקקו לעידוד: מרגע שהחל הראיון, הם פשוט דיברו ודיברו. זהו מקרה נדיר שאדם חיצוני מתעניין בהם ובמצוקות שלהם, ועבור רבים זו גם ההזדמנות לספר למישהו כיצד חייהם נהרסו בתעשיית הבשר. נראה שהדיבור בקול גם מעודד חשבון-נפש, ומסתבר שלא מעט מהעובדים מחניקים רגשי אשמה ביחס להתעללות בחיות. הם מצליחים להזדהות עם המטרה של אייזניץ, לא מעט גם בזכות הידיעה, שהם חושפים מעשים בלתי חוקיים. רבים מהמרואיינים לא ידעו זאת קודם לכן, וכעת, משנודע להם על דרישות החוק, הם חשים ביטחון להפליל את האחראים על הפרתו.

תמונת גייל אייזניץ צולמה בטקס שבו הוענק לה פרס אלברט שווייצר להישגים יוצאי-דופן בתחום רווחת בעלי-חיים, 2004 (מתוך אתר AWI)

מקורות

Gail Eisnitz, Slaughterhouse: The Shocking Story of Greed, Neglect, and Inhumane Treatment Inside the US Meat Industry, Prometheus Books, 1997.

The Satya Interview: Gail Eisnitz of the Humane Farming Association, Satya, January 1998.

Gail Eisnitz, "From Farm to Fork Presentation", from the "From Farm to Fork: Reclaiming Our Food System from Corporate Giants" Symposium, 18.9.1999, Compassionate Action for Animals.
Joby Warrick, "'They Die Piece by Piece': In Overtaxed Plants, Humane Treatment of Cattle is Often a Battle Lost", The Washington Post, 10.4.2001.
"Modern Meat: A Brutal Harvest" (With Gail Eisnitz), The Washington Post, 10.4.2001.

"Modern Meat: Brural Harvest - The Gail Eisnitz Interview" (Interviewed by Claudette Vaughan), Animal Liberation NSW, 2002.

3. לבוש צמחוני
בגדים ללא רכיבים מהחי

לא רק תעשיית הפרווה כרוכה בהתאכזרות לבעלי-חיים: כבשים נחתכים ומדממים כדי לייצר מעיל  מצמר; נוצות נתלשות מאווזים בעודם בחיים כדי למלא שמיכות פוך וכריות; ועורן של פרות נפשט מעליהן בעודן בהכרה כדי לייצר חגורה מעור. כל זאת אף על-פי שכיום יש בשוק הלבוש מגוון רחב של חומרים, שאינם כרוכים בהתעללות בבעלי-חיים.

מעל הכל: מעיל
מעילים אטומים לגשם עשויים מחומרים סינתטיים, כגון ניילון, ולא מעור. מעילי עור הם לא יותר מאשר פוזה מצ'ואיסטית (גם לנשים) שהערך הסמלי שלה נגזר מכך שהמעיל הופק תוך פגיעה בחיות. אם, משום מה, ברצונך לשמור על הפוזה מבלי לצרוך עור, ניתן להשיג מעילים דמויי עור מסקאי ומוויניל. השימוש הייחודי שהיה למעילי עור בעבר, מעבר לתפקוד הסמלי, היה הגנה לאופנוענים. אולם כיום מעילי אופנוענים עשויים מחומרים סינתטיים ומבדים בטיחותיים ונוחים יותר מעור. מעילי סקי אינם רלוונטיים לחורף הישראלי, אולם מי שנוסע בחורף למדינות קרות יכול למצוא בקלות בחנויות למטיילים מעילי סקי עם מילוי סינתטי, ללא נוצות.

מעיל גשם קלאסי מניילון ומעיל אופנוענים מקורדורה

החומר הטוב ביותר כביגוד מחמם הוא לא צמר אלא פליז. הפליז הוא בד השזור מסיבי פוליאסטר דקים במיוחד (חלקם ממוחזרים מבקבוקי שתייה). הוא התחיל את דרכו כציוד מקצועי למטיילים, בשל היותו קל יחסית למשקלו, לנפח שלו ולרמת הבידוד שלו. דגמי המטיילים המשוכללים ביותר כוללים מבנה רב-שכבתי מתוחכם, המאפשר בידוד מקור ומגשם מצד אחד וסילוק זיעה מצד אחר. מחירם של הדגמים המשוכלים, המשווקים על-ידי יצרני ציוד טיולים ונמכרים בחנויות הטיולים, נע בין 250 ל-750 ₪, תלוי בעובי החומר ובאיכותו. בשנים האחרונות נכנס הפליז גם להלבשה לא מקצועית – מבוטיקים של מעצבים, המשווקים ז’קטים מפליז בגזרות אלגנטיות, ועד השווקים וחנויות הבגדים הזולות, שבהם ניתן להשיג ז’קט או סווטשירט מפליז בעשרות שקלים. מובן שהדגמים הזולים אינם כה יעילים בבידוד מקור, אך עדיין מדובר בבד נעים מאוד ומחמם למדי.

ז’קט פליז של המעצב רונן חן (380 ₪)  וז’קט פליז למטיילים (750-250 ₪)

לצד פליז, אפשר למצוא מעילים וז’קטים משלל חומרים אחרים: כותנה, ג'ינס, קורדרוי, ויסקוזה, פוליאסטר, אקרילן, קטיפה, מיקרופייבר ועוד. ז’קטים רבים שנראים מצמר – למעשה אינם מכילים צמר כלל. זאת בעיקר בחנויות הזולות (אך לא רק) ולכן כדאי תמיד לבדוק את התווית. לגברים ההיצע מצומצם יותר; גם בז’קטים דקים רווח שימוש בצמר, אולם עדיין ניתן למצוא בקלות ז’קטים לגברים מכותנה ומחומרים סינתטיים, בגזרה קלאסית אלגנטית או ספורטיבית. כך, למשל, ב"גולף" ניתן להשיג ז’קט קורדרוי בגזרה ספורטיבית עם בטנה דמוית פרווה (מפוליאסטר) ב-250 ₪, וב"רנוארמן" ניתן להשיג ז’קט קורדרוי בגזרה קלאסית עם בטנה מוויסקוזה ב-400 ₪.

מימין לשמאל: בלייזר כותנה (גאפ); מעיל פוליאסטר ואקרילן (קרייזי ליין) מעיל קטיפה (דפנה לוינסון)

בלי בעיות: סוודרים וגרביים
ביגוד מצמר הופך להיות נדיר יותר ויותר כי הוא מגרד ולא נעים למגע, וגם לא נוח לכביסה. בניגוד לדעה רווחת, רוב הסריגים אינם עשויים מצמר אלא מאקרילן. גרבי צמר איבדו אף הם את הפופולאריות שלהם, וכיום גם גרבי חורף עשויים מחומרים ידידותיים יותר, הן לגופנו והן לגופם של בעלי-חיים אחרים. עם זאת – כרגיל, תמיד כדאי לבדוק את התווית. צמר נשאר פופולארי רק בתחום הג'קטים (שאינם באים במגע עם עור הגוף) – ראו לעיל. 

כמו נעליים: חגורות
בדומה לנעליים, גם רוב החגורות עשויות מעור. בחנויות הזולות, כגון החנויות בשווקים, מדובר בדרך-כלל בחיקוי עור. למרות הדומיננטיות של העור בתחום החגורות, לאחרונה התרחב שוק החגורות מבד, בעיקר לנשים אולם גם לגברים. לנשים ניתן להשיג בקלות גם חגורות פלסטיק (למשל, ב"זארה" וב"משביר לצרכן", 30 ₪). חגורות בד לגברים ניתן למצוא ב"גולף" (39 ₪). חברת bolenat מתמחה בייבוא פריטי לבוש מהמזרח הרחוק וממקומות נוספים. ניתן להזמין מהאתר חגורות קשירה נפאליות מבד בשלל צבעים ב-36 ₪. ברשת חנויות הטיולים "למטייל" אפשר לקנות חגורת בד שמתפקדת גם כחגורת כסף (59 ₪ או 55 ₪ דרך האתר) או חגורה רגילה עם דוגמאות צבעוניות (89 ₪ או 85 ₪ דרך האתר).

מימין לשמאל: חגורות בד (למטייל); חגורת קשירה נפאלית

סינתזה מושלמת: כריות ושמיכות
כתחליף לכריות נוצות ולשמיכות פוך ניתן להשיג כריות ושמיכות איכותיות, נוחות ומחממות לא פחות, מהולופייבר. מדובר בסיבי פוליאסטר חלולים המטופלים בסיליקון והופכים למילוי מחמם, נושם, ומבודד בצורה מעולה, אשר בניגוד לשמיכות המכילות נוצות אווזים, אינו גורם לאלרגיות ואינו מפיץ ריח. השמיכה קלה יותר וניתנת לניקוי ולשטיפה ואפילו לכביסה במכונה, בהתאם להוראות המצורפות. למילוי כריות ניתן למצוא גם מילוי טבעי ונוח במיוחד של קליפות גרעיני כוסמת. שמיכות הצמר המגרדות כמעט שנעלמו לחלוטין מהשוק, והשמיכות ה"צמריריות" – המשווקות כיום תחת השם "כירבולית" – הן מפליז או מאקרילן. ניתן להשיג מוצרים אלה בכל החנויות שמוכרות כריות ושמיכות.

4. פינת התזונה
קוראים שואלים: רטבים טבעוניים

שואלת סיגלית לוי מקריית-אונו:
שניים מילדי הפכו לאחרונה לטבעונים בעקבות חשיפה לאתר שלכם, ואני מחפשת רעיונות לרטבים ללא מוצרים מהחי, שאפשר להכין להם לתבשילים שונים, פסטות וכדומה. 

תשובה
אנו שמחים לקרוא שאת מנסה לעזור לילדייך הטבעונים. לשאלתך, יש מגוון רחב של רטבים טבעונים – להלן רשימה חלקית ביותר:

• רוטב עגבניות – כמו במתכון חצילים ברוטב עגבניות
• רוטב שמנת (על בסיס שמנת צמחית, כמובן) – כמו במתכון פנה עם אספרגוס, יין ושמנת צמחית
• רוטב טחינה – כמו במתכון נזיד מש ותרד ברוטב טחינה
• רוטב פסטו – כמו במתכון ניוקי פסטו
• רוטב יוגורט טבעוני – מבוסס על המתכון מרק יוגורט טבעוני
• רוטב חרדל – כמו במתכון תחתיות ארטישוק ממולאות
• רוטב חלב קוקוס – כמו במתכון תפוח-אדמה מוקרם
• רוטב בולונוז-סויה - כמו במתכון ספגטי "בולונז"

לשאלות ותשובות נוספות

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון