זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992  פקס: 03-5220699 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

ירושלים
הפגנה נגד המועצה לניסויים בבעלי-חיים תתקיים בעת ישיבת המועצה, ביום ג', 13.7.2004, בשעה 15:30, מול לשכת המדען הראשי של משרד הבריאות, רח' רבקה 29, ירושלים. ההפגנה נערכת על-ידי האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים בעקבות הממצאים הקשים בדו"ח מבקר המדינה על התנהלות המועצה.

פרטים - צמרת: 03-6359014 או ענת: 058-901129

עגל חלב -

סרטון בעברית

צוות התכנית "יומן חייתי" הפיק גרסה עברית של סרטון האנימציה על עגל חלב, שנוצר במקור על-ידי הארגון Farm Sanctuary. מומלץ לצפות - ולשלוח לחברים.

דרושה עזרה

בשליחת השבועון

לייעול תהליך שליחת "זכויות בעלי-חיים השבוע", דרושות/ים א/נשים עם ידע בפרוטוקול דואל (SMTP / POP / IMAP), ניסיון עם תוכנות שליחת דואל בכמויות גדולות (bulk e-mail) או ניהול רשימות תפוצה אוטומטיות בצד השרת (כדוגמת mailman / majordomo או תוכנות דומות). נא ליצור קשר עם יוספה: jooxz@netscape.net

בעיתונות הישראלית

מעריב לנוער נוער אנונימוס. בכתבה "צער גידול חיות" (30.6.2004, עמ' 26-28) מראיינת אפרת לבנט נערה ונער הפעילים באנונימוס (הגר טננבאום ועמית כרמון) המתארים את המראות הקשים שראו בעת שתיעדו בעלי-חיים במשקים, במדגרות ובמשחטות. מקום נרחב מוקדש בכתבה לתיאור פגיעות נוספות בבעלי-חיים, והמלצה להימנע מרכישת מוצרים הכרוכים בפגיעות אלה. לעיון בכתבה הסרוקה: 1, 2, 3. חשוב להגיב לכתבה כדי לעודד את העיתון להמשיך לפרסם בנושא.

לתגובות: מעריב לנוער, מכתבים למערכת, ת.ד. 52074 תל-אביב 67132. פקס: 5632030-03

דואל: maariv_lanoar@maariv.co.il

וואלה! פעילות או אדישות. המדור "זירת פיוס" בוואלה! מוקדש השבוע (6.7.2004) לעימות בנושא פעילות למען בעלי-חיים. תחת הכותרת המניפולטיבית "מותר האדם או הבהמה?" מופיעים שני טורים: ברוח הכותרת (המניחה שצריך לבחור בין חיות ובני-אדם) כותב גיא מרוז ש"יש נושאים דחופים יותר" מאשר "איזה כלב שדרכו לו על הזנב"; מנגד, טוענת ד"ר יעל שמש כי זוהי "מצווה להימנע מצער בעלי-חיים" ושהימנעות מפגיעה בחיות או פעילות למענן אינה באה על חשבון עזרה לבני-אדם.

הארץ תנובה מענה עגלים. בכתבה "מגדלי הבקר מוחים: תנובה נתקעה עם בשר טרי ומציפה את השוק" (7.7.2004) מדווח עמירם כהן על מעורבותה של תנובה בייבוא אלפי עגלים מאוסטרליה. מנכ"ל תנובה, אריק רייכמן, מתגאה שבית-מטבחיים חדש שמקימה החברה יהווה "עליית מדרגה של השחיטה בישראל". לחצו לקריאת עדות משחיטת עגלים בישראל.

nfc מחאה עירומה. בכתבה "פעילי זכויות בעלי-החיים הפגינו בעירום" (7.7.2004) מדווח עומר כרמון על מירוץ השוורים בפמפלונה ועל המחאה נגדו. פרטים נוספים על המחאה - באתר "ריצת העירומים".

ynet פינות מעיכה וריסוק. בכתבה "'גן גורים' - מי הגור של התרנגולת?" (6.7.2004) מתארת ענבל קליין את מצבן העגום של החיות הכלואות בפינת חי. לדבריה, "אוסף של חיות, שלא מספיק שנכלאו בכלובים הן גם נמעכות יום יום על ידי ילדים לא נורא עדינים. [...] שירה ניסתה לשווא לרכב על ארנבון. ילדה אחרת, גדולה יותר רדפה אחרי אפרוחים וחילקה אותם לילדים שנכנסו."

ynet איטליה: מאסר לנוטשים. במבזק "חוק חדש באיטליה: שנת מאסר וקנס למי שנוטש חתול או כלב" (8.7.2004, רויטרס) מדווח על חוק חדש שנועד לחסל את תופעת הנטישה של מאות אלפי כלבים וחתולים מדי שנה באיטליה.

למידע על פעילויות קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים באוניברסיטאות.
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (reut@anonymous.org.il).
פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; עצמאי; נענע

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

2. נולדו לעבוד
בעיות בחייהם של כלבים גזעיים, כתבה שנייה

בכתבה הקודמת סקרנו את הנזק הבריאותי העצום שנגרם לכלבים בהיותם תוצרים של ברירה מלאכותית - הן כתוצאה מזיווגי קרובים, שתוצר-לוואי שלהם הוא פגמים תורשתיים, והן בגלל ברירה מכוונת לתכונות מעוותות. בכתבה זו נסקור חסרונות שמעודדת הברירה המלאכותית בכלבים לביצוע עבודות בשירות בני-אדם.

מעבודה ליופי
בני-אדם מבצעים בחיות ברירה מלאכותית כדי להתאימן למטרות אנושיות. גם כלבים נבררו לתכליות אנושיות בלבד - הן כבני לוויה והן כמשרתים או עבדים. כלבים נוצלו לאורך ההיסטוריה לעבודות גופניות קשות, וגזעים מסוימים נבררו במיוחד לביצוע עבודות אלה, כגון גרירת מזחלות (האסקי סיבירי, סמויד ואחרים). עבודות הגרירה כמעט שנעלמו מן העולם, אך אנשים ממשיכים להרביע כלבים מגזעים אלה בגלל חיבה ליופיים. כך, כלבים שניחנו עדיין ברבות מן התכונות שאפיינו אותם כ"כלבי עבודה" ארקטיים, מתקיימים כיום באזורי אקלים חמים ובשטחים קטנים, שאינם מאפשרים ביטוי ראוי לצורך שפותח בהם לרוץ. המעבר המהיר ממשימות העבודה המקוריות לתפקודים אחרים, בעיקר כ"חיית מחמד", מהווה מקור לבעיות רווחה גם בכלבים מגזעים רבים אחרים.

הטיית תכונות טבעיות
לא מעט עבודות שנכפו על כלבים, הסתמכו על נטיותיהם הטבעיות לציד או לחיי להקה, תוך שינוי נטיות אלה או הסטתן הרחק מתפקודיהן הטבעיים. אופיין של העבודות שימר בכלבים מורכבות שכלית גבוהה ופוטנציאל לחיות חיים מעניינים ומספקים, ולכן קשה להעריך את מידת רווחתם בביצוע העבודה; על כל פנים, רבות מהעבודות מנצלות את הכלבים בשירות האדם נגד חיות אחרות. כינוס עדרי צאן ובקר והגנה על העדרים, במטרה להותיר בידי בני-אדם בלבד את האפשרות להרוג את החיות - מהווים עבודה מורכבת במיוחד, הכרוכה בגזעים רבים בהסבת הנטייה הטבעית לחיי להקה והפיכתה לדחף להגן על העדר, תוך ריסון יצר הציד. כלבים רבים בעולם עדיין עובדים במרעה, אך "כלבי רועים" רבים יותר מנוצלים כיום לשמירה: עבודה חדגונית וסטטית, לעתים בתנאי בידוד, תוך ניצול חלק קטן מהתכונות שנבררו בגזעים אלה ונגד הרוב המכריע של צרכי הכלבים. עבודות מורכבות ומגוונות אחרות (כגון הצלה) מעסיקות כלבים מעטים בלבד.

עידוד יצר ציד
העבודה המורכבת הנפוצה ביותר שביצעו ועדיין מבצעים כלבים היא ציד: הברחת חיות עבור ציידים, איתור חיות באמצעות חוש הריח ומרדף אחריהן, חפירת חיות שהסתתרו בקרקע, והרג. בגזעי הרטריבר הוסט יצר הציד והפך לנטייה להביא לצייד חיות פגועות מבלי לאכול אותן. אולם ברוב הגזעים ש"פותחו" למטרות ציד, לא חל שינוי מהותי בתכונות המקוריות של הזאב, אלא, לכל היותר, התמחות בפעילות מסוימת (ריצה מהירה בכלבי רוח, חפירה בפוקס טרייר ובדקל, מרדף אחר עקבות ריח בפוקסהאונד, חדירה לסבך בקוקר ספנייל וכו'). אם כן, גזעים רבים נבררו למעשה לצורות שונות של תוקפנות, אולם מכיוון שלא בני-אדם הם הסובלים מתוקפנות זו אלא בעיקר חיות קטנות שאינן "שייכות" לאיש, הכלבים אינם נחשבים כ"תוקפניים" או כ"מסוכנים". אמנם, גזעים מסוימים נבררו לתקוף חיות גדולות, ולעתים רחוקות גם בני-אדם (פילה ברזילרו) ואז הם נחשבים כ"תוקפניים". המדובר לא רק בציד אלא גם בשיסוי כלבים בחיות גדולות וכלואות (ואף קשורות) כגון פרים, דובים ואריות. השיסוי היה נפוץ כבידור במשך מאות שנים, במיוחד באנגליה, שם נבררו כלבים לתוקפנות ולדבקות בלתי טבעית במטרה - עד מותם מפגיעת החיה הגדולה.

פיתוח תוקפנות תוך-מינית
שינויים ערכיים בחברה המערבית הביאו במהלך המאה ה-19 לדעיכת שיסוי הכלבים בחיות גדולות. קרבות בין כלבים התפתחו כתחליף מחתרתי. כלבים אלה (ובעיקר פיטבול, הקרוב לאמסטף) נבררו לתקוף באופן קטלני, נגד הנטייה הזאבית למאבקים טקסיים יותר ומסוכנים פחות. באתר החוג לאמריקן פיטבול טרייר, מגיבים לחקיקה שנועדה להכחיד את הגזע מישראל: "אין תימוכין לטענה כי גזע כלב הנו מסוכן או תוקפני יותר מגזע אחר, יתרה מכך, נמצא ההפך והוא כי לגזע הכלב אין השפעה!". אולם באותו טקסט עצמו מודגשת חשיבותן של תכונות תורשתיות, בטענה שהגזע נברר בקפידה כבלתי תוקפני במיוחד כלפי בני-אדם. טקסט נוסף באתר, "כיצד נפסיק קרב?", מבהיר באריכות שקטלנותו של הפיטבול לכלבים היא תורשתית:

"...רוב הכלבים מהגזע יעדיפו להילחם בכלב אחר בכל הזדמנות ולא להסתפק באיום. יש לזכור תמיד שהפיטבול הושבח למטרה זו במשך דורות רבים, הוא בעל יכולות אדירות בתחום זה...
"פיטבול ממוצע לא ינהם או ינבח על כלב שמולו אלא אם אין לו אפשרות להגיע אליו, הוא ינסה להגיע אליו ולא להתחמק מקרב ע"י הברחתו.
"הפיטבול נלחם בצורה שונה מרוב הגזעים, הוא בד"כ עובד כדי להגיע לאחיזה טובה במקום מסוים (ראש, צוואר, רגל וכדו') ומנער בלי לשחרר. כלבים מגזע אחר בד"כ יבצעו נשיכות אקראיות בחלקי גוף שונים בשילוב נהמות וגרגורים וקרוב לודאי כי ירפו מהקורבן ברגע שזה יראה סימני כניעה.
"קרבות כאלו יסתיימו ברוב המקרים בפציעות שטחיות וללא נזק משמעותי, במקרה של הפיטבול אין זה כך וקשה להפרידו... "

מקובל לפתוח את פיו של הפיטבול באמצעות מקל מיוחד, שנתחב אל הרווח שבין לסתות הכלב. לפי האתר, "כל בעלים אחראי של פיטבול צריך שיהיה ברשותו [מקל] אחד כזה".

מה מושך בכלב שנברר ללוחמנות?
אימוץ כלבי אמסטף או פיטבול שננטשו הוא כמובן בחירה מוסרית, שנועדה להצילם מכליאה וממוות. אולם התקפות הכלבים הקשות על ילדים עוררו בצדק ספקות ביחס להרבעת כלבים אלה מלכתחילה. אצבעות מאשימות רבות הופנו לעבר ישויות חברתיות ערטילאיות, האחראיות לפיתוח התוקפנות בכלבים באמצעות טיפול לקוי - ללא כל קשר, לכאורה, למטען התורשתי. מתוך "הארץ" (20.5.2004):

"עדי רצהבי, עורך אתר מועדון הפיט בול הישראלי, מבכה מרה את הבחירה של אוכלוסיות בעייתיות באמסטף ובפיט בול. 'מה לעשות שהכלב מושך חרא של בני אדם?' שואל רצהבי. ומאמן כלבים אחר אומר בבוטות: 'הבעיה של הגזע היא שבכל העולם, מתחילת שנות השמונים זה נהפך לגזע שאהוב על ערסים'."

מהו, אם כן, ההבדל בין "אוכלוסיות בעייתיות" לבין "אוכלוסיות אחראיות"? ב"אתר הכלבים של אמנון אילוף כלבים", נכתבו על 13 גזעים שונים הנחיות בסגנון: "על בעלי הדוברמן להיות רגועים באופיים, אחראיים ובעלי יכולת לשלוט בכלב בעל כוח שכזה". האחריות אמורה אפוא להיות התכונה החסרה ב"אוכלוסיות בעייתיות", אך מוטיב השליטה חוזר שוב ושוב ביחס לכל אדם שרוצה להחזיק בכלב גדול שנברר לקרבות, לציד או לשמירה על עדרים. קשה שלא לתהות, באיזו מידה מניע הדחף לשלוט בחיה חזקה ולהפגין כוח באמצעותה גם "אוכלוסיות אחראיות". באתר הפיטבול, למשל, מתפייט הכותב בסופרלטיבים על יכולתם של הכלבים מגזע זה - "הגזע המרשים ביותר שהאדם אי פעם פיתח" - להילחם בכלבים אחרים.

עיצובו של טורף
בני-אדם בייתו זאבים משום שהם טורפים חזקים, הניתנים לשליטת "מנהיג הלהקה" האנושי שלהם. הסכנה לבני-אדם פחתה באמצעות ברירה מלאכותית לצייתנות, לנינוחות ולכוח מוגבל בגזעים רבים. אולם גזעים ששומרו ואף פותחו בהם טורפנות ופעלתנות, עלולים לסבול מהפיכתם ל"חיות מחמד". בגזעים כאלה, אם "בעלים אחראי" אינו יכול להסתפק בחינוך נאות אלא מחויב להחזיק את הכלב קשור היטב בשטח ציבורי (כהמלצת אתר הפיטבול) - הכלב נולד בהכרח לחיים מוגבלים. וכאשר נותן "בעלים לא אחראי" לטבע הכלב אפשרות לביטוי חופשי - חיות אחרות הן שהופכות לקורבנות אומללים עוד יותר.

בשבוע הבא נדון בסוגיית ה"גזעיות" עצמה ובתערוכות כלבים

מקורות
(הכתבה מסתמכת על דפים רבים מתוך האתרים שלהלן, בעיקר על ההיסטוריה של הגזעים ותכונותיהם)
החוג לאמריקן פיטבול טרייר
החוג הישראלי לכלבי דוגה
החוג הישראלי לכלבי שפיץ
Red Mask Giant (דוג דה בורדו)
המועדון הישראלי לכלבי רטריבר
החוג הישראלי לסן-ברנרד וניופאונדלנד
 Israel Protection Dogs
אינדקס כלבים: פרופילים, פטקינג.
דוד רטנר, "לחוק נגד כלבים מסוכנים עדיין אין שיניים", הארץ, 20.5.2004.

"Origin of the Kelpie", The Working Kelpie Council of Australia Inc.
"Breed History", Parson Russell Terrier Association of America.

3. בשר זה רצח
19 שנות מורשת מוריסיי

בשר זה רצח, 1985
מעטים הם האנשים שהשפיעו על רבים כל-כך לעבור לצמחונות כמו מוריסיי, סולן להקת הסמיתס לשעבר. ב-1985 הוציאו הסמיתס תקליט בשם "בשר זה רצח", שנמכר בהצלחה רבה והביא המוני צעירות וצעירים לצמחונות. על עטיפת התקליט מופיעים דימויים של חייל קרבי, שעל קסדתו רשומות המילים MEAT IS MURDER - עירוב עמום ופיוטי של הקישור העמוק הקיים, לפי מוריסיי, בין האלימות כלפי חיות לבין מלחמות בין בני-אדם, ותפיסתו שהמאבק למען חיות צריך להיות תקיף יותר. שיר הנושא הוא "בשר זה רצח", על רקע קולות געיית פרות:

יללות של עגלות היו יכולות להיות צרחות אנושיות
הסכין הצורחת מתקרבת
היצור היפה הזה צריך למות
היצור היפה הזה צריך למות
מוות בלי סיבה
ומוות בלי סיבה הוא רצח

והגוף שאתם מטגנים בתאווה
הוא לא עסיסי, לא טעים, לא נחמד
הוא מוות בלי סיבה
ומוות בלי סיבה הוא רצח

והעגל שאתם חותכים בחיוך
הוא רצח

ותרנגול ההודו שאתם פורסים בחגיגיות
הוא רצח
אתם יודעים איך חיות מתות?

ניחוחות מטבח הם בכלל לא ביתיים
הם לא "מנחמים", עליזים או נחמדים
הם דם רותח וצחנה טמאה
של רצח

זה לא "טבעי", "נורמלי" או נחמד
הגוף שאתם מטגנים בתאווה
הבשר בפה שלכם
כשאתם מתענגים על הטעם
של רצח

לא, לא, לא, זה רצח
לא, לא, לא, זה רצח
הו… ומי שומע כשחיות בוכות?

עד היום
קשה להעריך עד כמה השפיעו המילים הפשוטות הללו, בקולו המיוסר של מוריסיי, על גורלן של חיות. מתופף הסמיתס, מייק ג'ויס, היה אחד הראשונים שעברו לצמחונות עם שמיעת מילות השיר, והוא נותר טבעוני גם לאחר שניהל קרב משפטי מר נגד מוריסיי. מוריסיי הצליח לזרוע רעיון של צמחונות, שנותר בחייהם של רבים שנים לאחר שהסמיתס אולי נשכחו. כדוגמה אנו מביאים את דברי מאיה ערד, שהייתה נערה ב-1985 וכיום ידועה כמחברת הספר "מקום אחר ועיר זרה":

"רציתי להיות צמחונית מגיל שבע, אז ביקרה כיתתנו במשחטת עופות (כחלק מהלימודים על ה"תעשייה" בארצנו - ביקרנו גם במפעל לקטשופ). ראינו את כל התהליך חוץ מעריפת ראשי העופות. את הפריקה, השימה על הסרט הנע, מריטת הנוצות האוטומטית, ואז, המזעזע מכל - סכין אוטומטית חותכת את גוף העוף, שנופל לתעלה וממשיך הלאה, לאריזה, ורגלי התרנגולות הקטומות ממשיכות לנוע על הסרט הנע. רבים מבני הכתה, ואני ביניהם, נשבעו לא לאכול יותר בשר, אך מובן שהוסבר לי שעלי לגדול, והבשר חיוני לגדילה, ובכלל - שהעופות האלו ממילא נועדו לשחיטה ואכילה כך שאין פה צער בעלי-חיים.
"שבע שנים מאוחר יותר, כששמעתי את השיר "בשר זה רצח", חזר אלי הכל. הקשבתי לשיר כמה פעמים והרגשתי שלא אוכל לאכול יותר בשר. באותו יום, להכעיס, הכינה אמי צלי בקר, האוכל האהוב עלי אז. אכלתי ממנו, ואז ידעתי שזהו, יותר לא אוכל בשר. מאז עברו תשע-עשרה שנה."

מוריסיי והסמיתס קיבלו המוני פניות מצעירות ומצעירים, ששיר יחיד זה שינה את חייהם - וכתוצאה מכך גם את חייהן של חיות רבות. מוריסיי שמע סיפורים רבים על נוער שנאלץ להיאבק בהורים, שהביעו חשש מפגיעה בתזונת ילדיהם, בתקופה שבה הייתה פחות הכרה ביתרונות התזונה הצמחית. לדבריו, ההתנגדות שקעה כשאנשים נוכחו במשך הזמן ביתרונות אלה.

הפעיל המתמיד
לאחרונה (17.5.2004) הוציא מוריסיי תקליטור חדש מזה שבע שנים - שאין בו התייחסות לפגיעה בחיות. אולם מאז ימי הסמיתס ועד היום הוא הופיע הרבה, ונושא הצמחונות נמצא תמיד במקום בולט בהופעות. למשל, הוא מתאר בסיפוק כיצד הטלוויזיה הספרדית תרגמה את המלים "בשר זה רצח" על המסך כששידרה הופעה מול קהל של 350,000 איש במדריד. בשנים האחרונות הוא אמנם לא הופיע באצטדיונים אך הוא בהחלט ממלא אולמות, דואג שבשר לא יימכר בהופעות ונהנה מהסירוב לחברות בשר גדולות. גם הצוות שלו בהופעות מנהל מסע צמחוני, כדבריו: "אתה מגיע למלונות כאלה ואתה מזמין 20 חדרים, כולם חדרים צמחוניים, ואתה דואג שידעו את זה כל הזמן...". אך ההשפעה החשובה ביותר היא, כמובן, במגע עם הקהל. "בשר זה רצח" הוא חריג, מבחינת הנושא שלו, בין שירי הבדידות ואי-הנחת הרבים שכתב מוריסיי, אך השיר נכלל עדיין בהופעות, לרוב כשיא לקראת הסוף. למשל, ב-19 הופעות שערך בבריטניה ובאירלנד בסוף 1999, הוא ביצע את השיר בכל ההופעות ומעריציו המסורים מדווחים על מנהגו לדבר בהופעה, לפני הביצוע, על התאכזרות לחיות ועל אכילתן. באותה תקופה סירב הפרלמנט האנגלי (שוב!) לאסור ציד שועלים בעזרת כלבים, ומוריסיי התייחס לכך בכמה הופעות. לדבריו, מסורת הציד של האצולה מונעת את השינוי; הוא הציע מעל הבמה להשיב על כנה מסורת אחרת, של עריפת ראשים בבית המלוכה. בהופעה אחרת הוא חזר מספר פעמים על הקישור בין "סחר העבדים, השואה ותעשיית הבשר". בהופעה בצרפת בספטמבר 2002 הוא הגדיל לעשות, ולפני השיר דרבן את הקהל לומר במקהלה: I will become vegetarian. מוריסיי ממשיך להוות השראה לצמחונות עבור דור שנולד לאחר צאת "בשר זה רצח". הדוגמה המרגשת ביותר היא, אולי, חולצות לילדים קטנים שנמכרות באינטרנט (בתמונה), ועליהן הדימוי מעטיפת התקליט ובו הכיתוב MEAT IS MURDER.

קל להיות צמחוני
סטיבן פטריק מוריסיי, יליד 1959, הפך להיות צמחוני בגיל 11 או 12. אמו - צמחונית ופעילה נגד ציד - השפיעה עליו. הוא גם אהב חיות, וצפייה בתיעוד טלוויזיוני נדיר מתוך משחטה גרם לשינוי. ככל הנראה הוא אינו טבעוני - נושא שמראייניו האוהדים מתחמקים ממנו בדיפלומטיות. הצמחונות, עבורו, היא עניין פשוט:

"יש לי ויכוחים עם אנשים שהם אוכלי בשר אדוקים ביותר, אבל ברגע שנוצר ויכוח אינטליגנטי, אתה יכול לראות שהם מתחילים להישבר קצת והפינות שלהם מתעגלות, ואתה יכול לראות שזה לא נושא קשה - כל הרעיון של צמחונות הוא כל-כך פשוט. וזה באמת מה שכולם צריכים ורוצים וזה הטוב ביותר עבור רוב האנשים, ואני חושב שהכל יודעים את זה. איש לא יכול לקום עם טיעון מוצלח לטובת אכילת חיות - אף אחד לא יכול."

גם מבחינה מעשית, הכל פשוט בעיני מוריסיי. הוא מדגיש, שמעולם לא היה לו כל קושי לשמור על צמחונות והוא אוהב את המזון שהוא אוכל. לדבריו,

"... הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא להפסיק לאכול חיות.
"וברגע שעשית את זה, אתה מתחיל לראות בדרכים אחרות וזה לא כזה הלם בשבילך, לא מין קפיצה מצוק ושינוי מוחלט של הזהות שלך. אז אני פשוט אומר לאנשים לעשות את זה לאט, והם עושים."

תודות: לטלי קונס על תרגום השיר והעזרה בתחקיר, ולמאיה ערד

מקורות

"Meat is Murder" (lyrics).
"Morrissey", an interview with Dan Mathews, peta2.com, 1985.
Meat is Murder (reviews 1984-1998).

Morrissey: Gigography, 1999 Oye Esteban tour - UK/Ireland.
History of the Smiths, askme.com, 15.9.2001.
"The Man with the Thorn in his Side", The Observer, 15.9.2002.
Jean-Marc Grosdemouge, "Morrissey: L'Olympia, lundi 30 septembre 2002", M-la-Music.
"Morrissey", an interview with Dan Mathews, peta2.com, 2002(?).

"Mike Joyce", amiannoying.com, 2004.
"Singer Morrissey Vies Against Gwyneth Paltrow for Sexy Vegetarian Title", Yahoo! News, 4.6.2004.

Baby Wit (חולצות לילדים קטנים).

4. פינת התזונה
מסעדה הודית ידידותית לצמחונים

טנדורי. זמנהוף 2 תל-אביב. 03-6296185
א'-ו': 15:30-12:00, 01:00-19:00. שבת: 16:30-13:00, 01:00-19:00

טנדורי ממוקמת ליד כיכר דיזנגוף, והיא רחבת-ידיים ומפוארת למדי. מבחר המנות הצמחיות גדול ומרשים, והשירות יוצא מן-הכלל. סניף נוסף של המסעדה ממוקם ברמת-החייל.

מנות פתיחה
אפשר לפתוח במרק (מרק מולינגטוני, מתערובת של עדשים, ירקות ואורז או מרק ירקות עם כוסברה) או במנות ראשונות, שביניהן: סמוסה צמחוני (משולשי בצק פריכים במילוי ירקות), מאקי פלקס פקורס (טוגנים מקמח חומוס, עלי תרד ותירס), פאקורס (ירקות פריכים בציפוי קמח חומחוס) ובג'יה בצל (טבעות בצל בבצק עדשים). מחיר: כ-20 ₪ למנה.

תבשילי ירקות וקטניות
התבשילים כוללים: גובי אלו (פרחי כרובית וקוביות תפוחי-אדמה מוקפצים בתבלינים), ג'ירה אלו (תפוחי-אדמה קטנים מוקפצים עם כמון, זנגביל וצ'ילי ירוק), במיה מסאלה (במיה מוקפצת עם עגבניות ובצל), ירקות העונה בחלב קוקוס, ירקות נאווראטן (ירקות ברוטב חמוץ מתוק), דל מקאני (תבשיל עדשים שחורות), טדאקו דל (תבשיל עדשים צהובות), חצילים בארטה (חצילים מעושנים עם צ'ילי, שום וזנגוויל) ופלאק מאקי (תירס מבושל במחית תרד). מחיר למנה: 24-35 ₪. המנות פיקנטיות, אך לא חריפות מדי ברובן.

תוספות
מומלץ לטעום את הנאן, הפיתה ההודית (7 ₪) שמגיעה גם במילוי ירקות (18 ₪) ובמילוי שום או בצל (12 ₪). גם האורז מצוין והוא מאזן את הפיקנטיות של המנות: אורז בשמתי לבן (18 ₪) או אורז בשמתי עם ירקות וזעפרן (23 ₪).

דילים
בשעות הצהרים מוגש בטנדורי בופה בסגנון "אכול כפי יכולתך" ב-59 ₪. אפשר להזמין Take away  של ארוחה עסקית בין השעות 12:00-15:30 באמצעות חברת המשלוחים קנגורו - עסקית המשלוחים כוללת נאן, אורז ושלושה תבשילים במחיר 24 ₪ (להזמנות - 1700-70-2020). במשך כל שעות היום ניתן להזמין בטנדורי מנת תאלי, הכוללת אורז, נאן וכארבעה תבשילי ירקות ועדשים (יש לבקש להוריד או להחליף את הקינוח החלבי שבארוחת התאלי). המנה גדולה ומשביעה ומאפשרת להתנסות בטעמים שונים מהמטבח ההודי (48 ₪).

למסעדות נוספות; פורומים לצמחונות ולטבעונות:תפוז; נענע

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il