התרנגולת שרצתה אפרוחים
על "חיות משק" בספרי ילדים ועל ספרו של יורם טהרלב
בין העיר ליער
ספרי ילדים מלאים בדמויות של חיות, אך אין צורך במאמץ רב כדי להיווכח שרוב הדמויות האלה אנושיות יותר משהן חייתיות. מיקום הדמויות הוא חלק מן הזהות האנושית שלהן: קל לחבר סיפורים על חיות עירוניות, ובעיקר על חיות המנהלות אורח-חיים אנושי בעיר; דמויות כאלה הן ממילא כמעט-בני-אדם בתוך ציוויליזציה, ולכן אפשר לספר באמצעותן כל סיפור אנושי "מהחיים". מן העֶבֶר השני נמצאים סיפורי חיות בטבע: "היער" (או "השדה" וכו') הוא מקום בלתי מוגדר עד כדי כך שאפשר לצקת לתוכו כל תוכן. אם העיר מספקת רקע מצוין לסיפור על ההוויה השכונתית שכולנו מכירים, הרי "היער" מספק רקע נוח לנושאים חברתיים ופסיכולוגיים שאינם דורשים אפיון של מקום מסוים: משמעותה של חברות, חשיבותה של המשפחה, אנטומיה של מאבק, כיצד להתמודד עם אכזבה וכדומה.
הכפר שלא היה מעולם
גם תיאורי כפר נפוצים למדי בספרי ילדים. אך הכפר אינו מיוצג במידת הריאליזם הנהוגה בתיאורי שכונה עירונית והוא גם אינו תלוש ומופשט כמו נוף טבעי. החיים הכפריים שבספרי הילדים, מוצגים בתור הניגוד לחיי העיר המוכרים לנו: יחסי שכנוּת טובים, מרחב לִחיות בו, עבודת כפיים באוויר הצח, קשר הרמוני עם הטבע - כל מה שאיבדנו בשדות הבטון וביערות האנטנות. פנטזיית "הכפר" מושכת אותנו ללא קשר למהותם של חיי הכפר האמיתיים. ומה עם משקים תעשייתיים? למפעלים מצחינים כאלה אין, כמובן, כל מקום בכפר-לילדים (אם רוצים לספר על חיים בצל התיעוש, הרחוב העירוני על שלל סכנותיו מספק את הסחורה).
סחבק האיכר
באווירה ההרמונית השוררת בכפר של ספרי הילדים, החיות רועות בטבע בשלווה וחוסות בשעת הצורך בצִלם המגונן של הלול, הרפת, הדיר והאורווה. למזלן, האיכר והאיכרה מטפלים בהן במסירות הורית עמוקה. ברור שהחיות אסירות תודה והן שמחות לעבוד, להטיל, להיחלב ולהיגזז. הילדים יונקים בדיות כאלה עם החלב והביצים שקונה אימא בסופרמרקט. הפנטזיה של חיי הכפר ההרמוניים משתרשת כה עמוק עד שאין כמעט אדם שיפקפק בה גם בבגרותו.
התרנגולת שרצתה אפרוחים
יורם טהרלב, פזמונאי שכתב גם ספרי ילדים, יצר ספר יחיד במינו כשבחר במשק תעשייתי בתור הרקע לסיפור. משקים תעשייתיים מוזכרים אמנם בספרות מדעית לילדים המתארת את הטכנולוגיה החקלאית בהדרת כבוד ובהערצה, אך טהרלב בחר במשק לייצור ביצים כזירה לסיפור עלילתי: פרגי, האפרוחה, בקעה במדגרה וגדלה ללא אימא. היא נשבעה לגדל את אפרוחיה בעצמה, אך בבואה ללול גילתה, שהביצים שהיא מטילה נגזלות על-ידי בני-אדם. פרגי לא מקבלת את גזרת הגורל/האדם ומצליחה לגדל אפרוחים במקום נסתר. המשפחה נחשפת, אך הלולן טוב-המזג מניח למשפחה להתקיים. סוף טוב!
משק תעשייתי לא מתועש
טהרלב משנס מותניים למשימה מורכבת - הצגת משק תעשייתי לילדים - עם מידה מפתיעה של אמפתיה כלפי הקורבנות. אולם כבר עם העלייה על מסלול התיעוש נזרק הסיפור לדרך צדדית: התרנגולת שרצתה אפרוחים אינו סיפור על לול הביצים הרגיל, המחזיק תרנגולות בכלובי סוללה. זהו סיפור על לול ללא כלובים, כמו בשוויץ. סיפור על מציאות מחרידה, אמנם, ועדיין זהו בסך הכל משק ביצי "חופש". אולי הזוועה בלולי סוללות גדולה עד כדי כך שטהרלב לא היה יכול להתייחס אליה משיקולים מסחריים? אולי, אך קיים שיקול חשוב יותר: ללא מידה מסוימת של חופש, הגיבורה אינה יכולה לפעול ולכן אי-אפשר לספר סיפור עליה. פרגי היא דמות חזקה שרוצה לעשות דברים - ועושה אותם. אילו הייתה כלואה בכלוב סוללה, לא היה באפשרותה אלא להטיח את עצמה בדפנות הכלוב ולמות משעמום. טהרלב נהג בתבונה ספרותית כאשר סיפק לפרגי לול עם חצר וחופש תנועה (שיקול דומה הנחה ודאי גם את יוצרי מרד התרנגולים - סרט המציג אף הוא את הזוועות של תעשיית הביצים - בלול "חופש").
איור מול תיעוש
בפני המאייר המיומן, משה רון, ניצב אתגר קשה. המילים מספרות שפרגי בקעה במדגרה בין חמישים אפרוחים. האם יש לצייר אפוא חמישים אפרוחים? אם כן, כיצד נאפיין בתוכם את פרגי? לטהרלב אין בעיות, הוא פשוט כותב "פרגי", אבל כיצד נזהה אותה באיור? רון מצא פתרונות נוחים, ברורים - וחוטאים לרוח הטקסט האמיץ: האיורים מציגים אפרוחים ותרנגולות בודדים בלבד, ופרגי מתבלטת בצבע, בגודל ובעיצוב יוצאי-דופן. אם לא די בזה, רון הניח רקע ירקרק, העמיד את קומץ האפרוחות והתרנגולות בחלל מרווח וסיפק להן פרטי רקע פסטורליים. לא זו בלבד שנעלם התיעוש - ממש חזרנו לציורי הכפר הפסטורליים שטהרלב בחר להתרחק מהם.
ייצוג אותנטי
השורה התחתונה
שאיפתה התמימה של פרגי לדגור על ביציה סוחטת משכנותיה הבוגרות ולמודות הניסיון את שורות המפתח בספר: "האדם מגדל אותנו / רק כדי לאכול את הביצים שלנו." בכך הופך התרנגולת שרצתה אפרוחים מסיפור דמיוני על חיות מסכנות ואלמוניות לסיפור הקושר את סבלן של חיות קונקרטיות בהרגלי התזונה שלנו, הקוראים - צעד חשוב בדרך לשינוי ההרגלים האלה. כמובן, מכאן ועד להחרמת ביצים ארוכה הדרך. פרגי אינה מבקשת מן הקוראים שיחדלו לצרוך ביצים; בידי ההורים נותרת האפשרות לפרש את הספר לילדיהם ברוח שמרנית לעילא. לעזרת ההורים החוששים מפני המסר ה"רדיקלי" של הספר מוגש בסופו "נספח מדעי" מוזר המתאר תרנגולות במונחים "אובייקטיביים", מחזיר אותן למעמד של אובייקטים למניפולציה טכנולוגית ומציג מספר עובדות על לולי סוללות ללא צל של ביקורתיות. הספר נחתם אפוא בטיפוח יראת-כבוד כלפי המדע והטכנולוגיה במקום אמפתיה כלפי התרנגולות.
למרות מגבלותיו, נראה שאין בעברית ספר ילדים המניח את היסודות למחשבה ביקורתית כלפי משק-החי התעשייתי כמו התרנגולת שרצתה אפרוחים.
