זירת הדמים - מופעי קרבות
מלחמות שוורים, רודיאו וקרבות אדם-תנין
"מלחמות שוורים" רודיאו קרבות אדם-תנין
עצם השימוש במילים "מלחמה", "קרב" או "מאבק" כשאנו דנים במופעים אלו, הוא מטעה ומנסה לרכך את הזוועה העומדת ביסודם של מופעים אלו. "מלחמה" או "מאבק" הן מילים המתארות התמודדות, שבה יש לשני הצדדים סיכוי לנצח. ב"מלחמות שוורים", ברודיאו או ב"מאבקי אדם-תנין" אין לבעל-החיים כל סיכוי לנצח בקרב. ידוע מלכתחילה כי בסופו של המאבק תהא ידו של האדם על העליונה. במלחמות שוורים אפילו מותו של בעל-החיים ידוע מראש. השופט מישאל חשין בפסק-דינו בעניין קרבות אדם-תנין בחמת גדר היטיב לעמוד על המינוח המטעה:
"מלחמות שוורים"
"מלחמות שוורים" נחשבות לאחד מסמליה המפורסמים של ספרד. מעטים יודעים כי חלקים נרחבים בציבור הספרדי מתנגדים למופעים אלו. לאחר שהמשטר בספרד הפך לדמוקרטי, הראו סקרים ש-75% מהאוכלוסייה העירונית מתנגדים ל"מלחמות שוורים"; הסתבר כי הלהיטות לשעשועים מסוג זה פחתה.
במהרה התגייסה המאפיה של עסקני הקורידות ("מלחמות השוורים") ופתחה במבצע רחב היקף ועתיר תקציב, במטרה להשיב לקורידות את הפופולאריות האבודה. על כל פזטה שהוציאו הארגונים להגנת בעלי-חיים בספרד - הוציאה המאפיה עשרות אלפים ולבסוף, כמובן, ניצחה. עם זאת, בקטלוניה גברה ההתנגדות לעינוי הפרים על האינטרסים המסחריים, ו"מלחמות השוורים" נאסרו שם (האיסור נכנס לתוקף בשנת 2012).
אולם במאפיה לבדה לא די כדי לגרום לעסקים אלה לשגשג. אחד מהמממנים הגדולים ביותר של מלחמות השוורים בספרד הוא התיירות. סוכנויות נסיעות מציגות את מלחמות השוורים כהתמודדות חגיגית ומותחת, תוך הדגשת הסכנות כביכול, שלהן חשוף המטאדור (לוחם השוורים. פירושה של המילה "מטאדור" בספרדית היא "ההורג" או "הרוצח").
כאילו לא די בכלי הנשק ובאימונים הממושכים של "לוחמי" השוורים, מובא השור במכוון למצב גופני רעוע, המבטיח מראש את תבוסתו. במקרים הנדירים שבהם מצליח פר כלשהו לנגוח בלוחם במהלך המופע, הוא נורה וה"מלחמה" נפסקת. הדרך הנפוצה ביותר להחלשת הפרים המופיעים היא על-ידי הכאה חוזרת ונשנית בצלעותיהם, והנחת מטענים כבדים על צווארם במשך שבועות. הפרים מובאים אל הזירה כשהם עיוורים למחצה או כמעט לחלוטין, לאחר שהוחזקו בחשכה מוחלטת ב-48 השעות שקדמו למופע. ברוב המקומות נוהגים להכות את הפרים עם תיקים מלאים בחול, כדי לשבש את חושיהם ולשבור את רוחם.
"מלחמת שוורים" טיפוסית מתחילה בהכנסתו של הפר אל הזירה על-ידי אדם, אשר בתור התחלה, מתיש ומתסכל את הפר. הוא מריץ אותו בסיבובים וגורם לו להתנגשויות ולהיתקלויות מכוונות. כשהפר עייף וחסר נשימה, האדם מוחלף באדם אחר, הקרוי פיקאדור. רכוב על סוס מכוסה עיניים, מטיל הפיקאדור כידונים אל גבו ואל שרירי צווארו של הפר, עד שהשור אינו יכול להרים עוד את ראשו. הפיקאדור מעקם את הכידונים, כדי לוודא שהפר נפגע באופן משמעותי ואיבד כמות גדולה של דם, וממשיך להחלישו באמצעות תקיעת כידונים נוספים בגופו. לבסוף מגיע המטאדור, ולאחר סדרת התשות נוספת שהוא עורך לחיה הגוססת, הוא מנסה להורגה בחרבו. החרב אמורה לפגוע בחוט השדרה של הפר. לעתים הפר אינו מת כתוצאה מכך והוא נותר משותק, אך בהכרה מלאה, כשהוא נגרר אל מחוץ לזירה. אם הקהל מריע למטאדור, חותך האחרון את זנבו ואוזניו של הפר ומציגם לפני הקהל. דקות אחדות לאחר מכן, פר חדש מוכנס אל הזירה ומעגל הדמים מתחדש.
הפרים אינם הקורבנות היחידים בזירה: לסוסים המובלים מכוסי עיניים מוזרקים לפני המופע סמים מטשטשים. לאוזניהם דוחפים עיסת עיתון רטובה, כדי להחליש את שמיעתם. את מיתרי הקול שלהם חותכים, כדי שלא יסיחו את תשומת-לבו של הקהל בקולותיהם. לרוב אלו סוסים שנוצלו לנשיאת משאות כל חייהם, ולאחר ירידת כוחם הם נמכרו בפרוטות ל"מלחמות".
המערכה לקידום "מלחמות השוורים" המסחריות זכתה לתמיכה רחבת היקף מן הממסד הספרדי. כך, למשל, הוקמו בתי-ספר מסובסדים למטאדורים, המלמדים ילדים בני 9-8 לענות עגלים צעירים בחרב ובחנית. קידום הקורידות נעשה בכספי ציבור ונתמך על-ידי מוסדות מכובדים כגון: הכנסייה הקתולית, הארגון למען נפגעי טרור, הצלב האדום הספרדי, וכמובן – העיתונות הלאומית והאזורית וכל רשתות הטלוויזיה.
מה אפשר לעשות? תוכלו לכתוב לשגריר ספרד כי אינכם מתכוונים לבקר במדינתו כל עוד לא תחדל לענות בעלי-חיים במופעי ראווה. אם אתם מתכוונים בכל זאת לבקר בספרד (או במדינות אחרות המקיימות מופעים אלו כחלק מן האטרקציות המקומיות, כגון מקסיקו וקולומביה) הדגישו בפני סוכנות הנסיעות כי אינכם מעונינים ליטול כל חלק במופעים המענים בעלי-חיים. אם אתם נוסעים למדינות אלו בטיול מאורגן, סרבו לנסוע בחברת נסיעות המשלבת צפייה במופעים כאלו בטיוליה.
לכתבה מפורטת בנושא "מלחמות פרים"
רודיאו
מדינות מסוימות בארצות-הברית ובמקומות אחרים מציגות מופעי רודיאו כחלק מן האטרקציות התיירותיות המקומיות. מטרתם של הבוקרים במופע היא לשרוד את הזמן הרב ביותר על סוס משתולל או לתפוס עגל באמצעות לאסו, בעודם רוכבים על סוס, להפילו ולכפות את רגליו. רודיאו הוא מפגן כוח של האדם על "החיה הפראית". בעלי-החיים ה"פראיים" הם לרוב בעלי-חיים מבויתים, ורגועים מטבעם, שנדחפו בשיטות שונות להתנהגות פרועה, בכדי שבני-האדם המשתתפים במופע ייראו נועזים יותר. שוקרים חשמליים, מקלות חדים ומשחה צורבת עור הם חלק מן האמצעים המשמשים להסעיר את בעלי-החיים המשמשים ברודיאו.
במהלך המופע המטרה היא לגרום לעגלים הצעירים ולסוסים להשתולל. אחד האמצעים המסייעים לכך היא חגורת- חנק, המועכת את בטנם במקום שאין הגנה טבעית של צלע. חגורת הבטן, המהודקת לרוב גם סביב המפשעה, נועדה גם לגרום לכאב מתמשך באיבר-המין ובאשכים של העגלים הצעירים והסוסים. הכאבים גורמים לעגלים לקפוץ בחוסר מנוחה, הנראה כהתנהגות פראית.
ד"ר ס. ג'. הבר, מפקח פדראלי על משחטות בארצות-הברית מזה שלושים שנים, ראה בעלי-חיים רבים שנמכרו על-ידי תעשיית הרודיאו לבתי-מטבחיים לאחר שכבר לא יכלו לשמש במופעים, בגלל פגיעותיהם החמורות. הוא מתאר את בעלי-החיים כ"פגועים וחבולים בצורה כה נרחבת וחמורה עד שהמקומות היחידים בהם העור היה מוצמד [לבשר] היו הראש, הצוואר, הרגליים והבטן. אני ראיתי בעלי-חיים עם 6 עד שמונה צלעות שבורות מעמוד השדרה, הנוקבות את הריאות. ראיתי כשניים-שלושה גלונים של דם שנאגר מתחת לעור..." פציעות אלה הן תוצאה הכרחית של המופע: מהלומות מונחתות על העגלים במטרה להפילם, הנפילה היא פעמים רבות התרסקות המלווה בשבירת עצמות, הסייחים הצעירים והמבוהלים מסוחררים ומותשים מכדי להיות עיניים לסכנות - והם מתנגשים בקירות, בעיות ועיוותים בגב מתפתחים כתוצאה מן הקפיצות וההשתוללויות, אשר מאלצות את הסוסים לבצע תנועות שאינן טבעיות להם, ועוד. העגלים המבוהלים נסים מפני ה"בוקרים" במהירות רבה: 27 מייל לשעה. הלאסו המתהדק על צווארם במצב זה גורם להם לעיתים תכופות לפגיעות בצוואר ובגב, לשבירת עצמות ולדימומים פנימיים. עגלים מסוימים הופכים משותקים מפגיעה חמורה בחוט השדרה, וקנה הנשימה שלהם עלול להיאטם לחלוטין או בצורה חלקית.
בעלי-החיים, הנפגעים בקצב גבוה, נדרשים להתחלף בקצב דומה. ד"ר ט. ק. הרדי, וטרינר ומשתתף בתחרויות רודיאו מטקסס, מספר: "אני שומר 30 ראשי-בקר בסביבה לאימונים, ב-200$ לראש. באחר צהריים אחד אתה יכול להפוך שלושה או ארבעה מהם לנכים... זה עלול להיות תחביב די יקר..."
קרבות אדם-תנין
חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ"ד 1994, הוא החוק המרכזי להגנת בעלי-חיים בישראל. סעיף 2(א) בחוק קובע כי: "לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". בנוסף לאיסור זה מופיעים בחוק איסורים לגבי סוגים מוגדרים של התעללות. בנושא "קרבות" בעלי-חיים אוסר החוק על שיסוי בעלי-חיים אלה באלה ועל עריכת תחרויות קרבות בין בעלי-חיים.
ההוראה האוסרת על התאכזרות, עינוי והתעללות חייבה פרשנות של בית-המשפט; מדובר במילים טעונות מאוד אך עמומות, שניתן לפרשן באופנים שונים. הפירוש הקונקרטי יותר להוראה ניתן בעקבות פנייה של עמותת "תנו לחיות לחיות" לבית-משפט השלום, בדרישה להוציא צו מניעה שיפסיק את ההתעללות בתנינים במסגרת מופעי קרבות אדם-תנין, שהתקיימו באתר הנופש חמת גדר. במהלך ה"קרב" ביצע אדם מיומן שורה של פעולות מכאיבות בגופו של התנין, הפך אותו, לחץ על לסתותיו וטלטל אותו. בית-משפט השלום קבע כי אכן מדובר בהתעללות. אתר הנופש ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי סבלם של התנינים אינו רב עד כדי כך שתוצדק התערבותו. "תנו לחיות לחיות" ערערה על ההחלטה לבית-המשפט העליון.
בפסק-דין יסודי ומקיף אסר בית-המשפט על קרבות אלה, "קרב" שלא היה, כאמור, אלא סדרת פעולות שביצע אדם בגופו של התנין, שהיה חסר-אונים ובלתי מסוגל להשיב מלחמה. הוכח שה"קרב" גורם לתנין סבל רב - הן פיזי והן נפשי (מה שמכונה בעזה המקצועית "עקה" - stress ). בפסק-הדין קובע ראש הרכב השופטים, השופט מישאל חשין:
"... צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-החיים הם חלשים. בעל-החיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש." [סעיף 29]
חשין ממשיך ופורס את שלל ההתייחסויות במקורות היהודיים המצווים את האדם להתנהגות רחומה ולהתחשבות בבעלי-החיים. הוא מראה שגם בפרשנות המצוות הללו היו שהציעו כי טעמי המצוות אינם הגנה על בעלי-חיים, אלא חינוך האדם שלא להתאכזר לבני-אדם. בעניין זה מעיר חשין:
השופט חשין גם אינו חוסך את לעגו מן המשיבים ("מפעלי נופש חמת גדר"). האחרונים טענו כי למרות שהאדם מבצע בגופו של התנין תנועות שאינן טבעיות לו, אין בכך משום עינוי: הרי גם בני-אדם מסוימים מתאמנים לביצוע פעילויות גופניות שאין הכל מסוגלים לבצען. חשין כותב:
ולאחר מכן:
לבסוף קובע חשין כי המופע ייאסר מארבעה טעמים. הטעמים האחרונים מתייחסים למופע כאל גילוי מיותר של אלימות בחברה שלא חסרים בה גלויים אלה, אי-הגינותו של ה"קרב", ואנטי-חינוכיותו של המופע. אולם הטעם הראשון, אשר לו מייחס חשין את מרב המשקל הוא סבלם של התנינים.
למרות האומץ הרב שאפיין את פסק-הדין הזה, עדיין יש לזכור כי מבחינות רבות אין הוא אלא צעד ראשון במאבק בהתעללות הממוסדת בבעלי-החיים. בפסק-הדין מזכיר השופט מישאל חשין תעשיות בידור אחרות שבהם נפגעים בעלי-חיים, ובעיקר גני-חיות. במקרים אלה, הנפוצים הרבה יותר בישראל, לא די בחמלתו הכנה של השופט על חסרי-הישע. אלה, כפי שניתן לראות בכתבות הנוספות על ניצול בעלי-חיים בתעשיית הבידור, סובלים מידי האדם לא פחות מאשר התנינים, אך למרות זאת עינויים נמשך.