מדוע הן מנקרות?

נקירות צפופות

תרנגולות בתעשיית הביצים ובתעשיית הבשר כלואות בצפיפות רבה. אחת התופעות המוכרות בלולים צפופים, בעיקר בתעשיית הביצים, היא נטיית התרנגולות לנקר זו את זו. הניקור אינו סתם מציק. התרנגולות תולשות את נוצות שכנותיהן, חושפות את הבשר ופוצעות זו את זו, לעיתים עד מוות. הניקור מתרחש בין תרנגולות בכלובים, אולם הוא עלול להיות חמור עוד יותר בלולים צפופים ללא כלובים. בהיעדר כלובים יש לתרנגולות מרחב התקפה גדול יותר – ואומנם גם מרחב בריחה. אולם במקרה שיש תרנגולת תוקפנית, היא יכולה לתקוף תרנגולות רבות, וחמור מכך: ניקור הנוצות הוא התנהגות נלמדת העלולה להיהפך למגיפה בלול.

המחקר

חוקרי בעלי-חיים מנסים זה שנים לבודד ולפענח את הסיבות לניקור הנוצות. מחקרים אלה נחשבים למחקרי רווחת בעלי-חיים כי הניקור מהווה בעיית רווחה חמורה, אולם מגמה טיפוסית במחקרים כאלה היא חיפוש פתרון לבעיה כי היא גורמת ללולנים נזק כלכלי. הפתרון המתבקש הוא הקטנה דרסטית של הצפיפות בלולים, אך הוא אינו כלכלי ולכן אינו עומד למחקר. לאחרונה פרסמה קבוצה של שמונה חוקרים הולנדיים מתחומים מדעיים שונים מחקר המנסה להתחקות אחר הסיבות לניקור הנוצות. המחקר כולל ניסויים הגורמים למצוקה ובדיקות פולשניות – היבט בעייתי נוסף ונפוץ בתחום מחקר זה. מתוך עמדה ביקורתית כלפי הפרויקט כולו, נסקור כמה מתוצאות המחקר.

התרנגולת האינדיבידואלית

המחקרים המוקדמים על ניקור נוצות נטו להתרכז בקבוצות שלמות של תרנגולות כלואות. הניקור נתפס כתופעה להקתית. בשנים האחרונות החלו לעקוב אחר תרנגולות בודדות, לאחר שהסתבר שרק מעטות מבין התרנגולות שבלהקה יוזמות ניקור משמעותי. אם כן, הנטייה לנקר אינה תכונה של תרנגולות בכלל, אלא היא אולי תכונה של תרנגולות מסוימות, עם ביוגרפיה אישית מסוימת, מטען תורשתי מסוים ובתגובה לתנאים מסוימים.

ניקורים שונים

בהדרגה גם הסתבר שניקור אינו תופעה אחת אלא מדובר בכמה תופעות שונות. ראשית כול, יש תרנגולות התוקפות זו את זו ישירות. כאן לא מדובר כלל בניקור נוצות. שנית, תרנגולות תוקפות לעיתים את אזור הביב (פתח ההפרשות, המין וההטלה) של שכנותיהן, וגם כאן מדובר בעיקר בהתקפה. ויש גם ניקור רקמות חשופות – לעיתים לאחר שנתלשו מהן נוצות – וגם זוהי תופעה מובחנת. אולם הבעיות המרכזיות שמפתחות התרנגולות הן שני סוגי נקירות:

• "ניקור קשה" - תפיסת הנוצה במקור ותלישתה ממקומה. זוהי הסיבה לפציעות.
• "ניקור עדין" – ניקור בנוצות בלי לתלוש אותן. יש תרנגולות המנקרות רק פה ושם, ויש החוזרות על כך שוב ושוב, בעיקר בקצה הזנב של תרנגולת שכנה, ובאופן טיפוסי ליד אמבט חול. החזרה על פעולה זו שאין לה תכלית ברורה כוללת ממד של "התנהגות סטריאוטיפית" – התנהגות שבעלי-חיים מפתחים בתנאי מצוקה, שעמום וחוסר אונים.

האם ניקור עדין נוטה להתפתח לניקור קשה? זוהי השאלה שמטרידה את החוקרים, כי אם כך הדבר – אפשר לצפות להופעתו של ניקור קשה ולנקוט צעדי מניעה (הרחקת התרנגולות התוקפניות או ברירה מלאכותית נגד התופעה). אומנם ניקור קשה, לפחות באפרוחות צעירות, מופיע לרוב עם ניקור עדין. אך הניסיון למצוא "פרופיל של מנקרת" הסתבך לאחר שכמה מחקרים הראו שנטייה לבצע ניקור עדין בגיל צעיר אינה מעידה על כך שהנטייה תמשיך או תיהפך לניקור קשה בגיל מאוחר יותר.

עניין חברתי

ניקור נוצות מזכיר במקצת פעילות של חיפוש מזון, כשבמקום לנקר בקרקע, כלומר למטה, מנקרים גבוה יותר ומדגישים פעולת משיכה במקום דקירה. הניקור גם מזכיר פעולות שמבצעת התרנגולת כשהיא עורכת אמבט אבק – מנהג שתרנגולות כרוכות אחריו. הדמיון בין הפעולות הביא להנחה הרווחת שניקור הנוצות התפתח מתוך נקירה מסוג אחר, שהיעד שלה השתבש. זאת אולי כתוצאה מהיעדר מצע עשיר לחפש בו מזון או להתפלש בו.

אולם במחקר החדש נראו אפרוחות המנקרות נוצות כבר ביום שלאחר הבקיעה, כאשר ניקור הקרקע אינו מפותח ואמבט האבק עדיין אינו קיים. מצד אחר נמצא שהאפרוחות נטו לנקר יותר כאשר כפו עליהן חברה של אפרוחות לא מוכרות. מכאן הגיעו החוקרים למסקנה שניקור עדין איננו ניקור שיעדו השתבש, אלא צורה ייחודית של בדיקה חברתית. הנחה זו גם מסבירה את העובדה שבקבוצות גדולות, כשהעופות לא מוכרים, ניקור הנוצות נפוץ יותר.

טיפוסי תרנגולות

אחד ממצאי המחקר החדש, שהושג בעקבות לא מעט מדידות מפחידות ומכאיבות, מצייר את התרנגולת המנקרת כטיפוס עם מקבץ של מאפיינים הקשורים זה בזה. התרנגולות הנוטות לנקר נהגו להיאבק יותר כשהחוקרים הצמידו אותן לקרקע (מבחן אלים שנועד לבדוק איך הן מגיבות למצוקה); באופן כללי, קצב פעימות הלב שלהן היה נמוך יותר ותפקודים מסוימים במערכת העצבים שלהן היו פחות פעילים. החוקרים אפיינו תרנגולות אלה כאינדיבידואלים עם נטייה חזקה לפעילות אינסטינקטיבית, תוך אדישות יחסית לסביבה ועם נטייה לפתח הרגלים ולדבוק בהם. תרנגולות אלה נוטות להתנקות יותר מאחרות וככל הנראה גם לפתח התנהגות סטריאוטיפית, שהיא מעין שגרה של פעולות. כל זאת לעומת התרנגולות שאינן נוטות לניקור נוצות, אשר מגיבות לסביבתן ביתר גמישות ונוטות יותר לחפש מזון – עדות לפתיחות שלהן לסביבה.

ניקור בגנים

לנטייה לנקר נוצות יש רקע תורשתי: הברירה המלאכותית יצרה זנים שונים, הנבדלים ביניהם בתכונה זו ובתגובות חברתיות אחרות. החוקרים ההולנדיים ביקשו לשכלל את המחקר ולזהות את הגן האחראי לניקור הנוצות. לאחר מיפוי רצפים גנטיים של תרנגולות שונות נמצאה התאמה בין גנים מסוימים ובין נטייה לניקור עדין. אולם ההתאמה שהתגלתה מורכבת: גן אחד קשור בניקור בגיל צעיר (6 שבועות) ואילו גן אחר קשור בניקור בגיל מבוגר יותר (30 שבועות). אלה הם כמובן הגילאים שנבדקו, וייתכן שהתופעה מורכבת עוד יותר. גם לא נאמר דבר על הקשר בין ניקור עדין לניקור קשה.

מסקנות

עבור המדענים, גילוי הקשר בין הגנום ובין ניקור הנוצות מתווה את הדרך לפתרון בעיית ניקור הנוצות, בתקווה שאפשר יהיה לבודד את הגנים ה"אשמים" ולהביא לעולם תרנגולות שאינן מנקרות נוצות. אם משימה זו תצליח, תעשיית הביצים תטען ששיפרה את רווחת התרנגולות. אולם שימוש צפוי ל"פתרון" זה הוא דווקא ציפוף נוסף של התרנגולות. התעשייה החקלאית וחוקריה אינם מתעניינים בשינוי התנאים המעוררים את מימוש פוטנציאל הנקירות שטמון באותם גנים. הקטנה משמעותית של הצפיפות ופתיחת הלול לחצר עשויים להוות "פתרון" יסודי יותר, אך הוא פחות משתלם כלכלית, ולכן מתעלמים ממנו.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 156, 25.6.2004.