 |
|
זכויות בעלי-חיים השבוע
שבועון אינטרנט
לזכויות בעלי-חיים
עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל,
חגי כהן
דואל לתגובות: info@anonymous.org.il
ת.ד.
לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119
טלפון: 03-6204878
פקס: 03-6204717
אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il
|
|
שלום,
לפניך גיליון מס' 195
(25.3.2005)
בגיליון זה:
- חדשות ופעילויות
- תמונות השבוע: תרנגולות ממתינות למותן
- נוסטלגיה חקלאית
- פינת התזונה: מרק תירס מהיר
בברכה,
צוות
אנונימוס
|
1. חדשות ופעילויות
חיפה
הרצאה: לימודים ללא קורבנות תתקיים ביום
ב', 4.4.2005 בשעה 20:30, במועדון מק"ק בטכניון. ההרצאה תעסוק בחלופות
להדגמות בבעלי-חיים בלימודי מדעי החיים. מרצה: תמיר לוסקי. לפרטים –
דנה: 050-6353733
שירות לאומי באנונימוס – הזדמנות
אחרונה
בנים ובנות עד גיל 21, שקיבלו פטור משירות צבאי או
שפועלים לקבלתו, מוזמנים להציע מועמדות לשירות לאומי
באנונימוס עד 31.3.2005. לפרטים – רעות: 03-5226992, reut@anonymous.org.il
סדנאות טבעונות ב"עמק הטל"
ביום א', 17.4.2005, בשעות 20:00-17:00, תתקיים
סדנה ללימוד הכנת חלב סויה, גבינות סויה, מיונז ללא
ביצים ועוד. מנחה: אורנית חומש. מחיר: 40 ₪.
"מסעדה עצמית",
סדנה בת ארבעה מפגשים בנושא אוכל טבעוני (הכנת מוצרי סויה, סלטים
מיוחדים, לחמים ללא שמרים ועוד) ובהנחיית אורנית חומש, תתקיים בתאריך
שייקבע בהתאם לקבוצה המתגבשת.
לכל הסדנאות יש להירשם מראש אצל ליליה מוצקין, רכזת
הפעילות ב"עמק הטל" (הממוקמם ברחובות) בטלפון: 08-9492380. למידע נוסף
אוסטרליה: ניצחון ביניים לכבשים
 בית-המשפט הפדרלי של אוסטרליה דחה (22.3.2005) את
תביעתה של תעשיית הצמר נגד PETA. הגוף המייצג את התעשייה לא הצליח
לשכנע את בית-המשפט שהחרם הבינלאומי
שמנהל PETA מהווה הפרה של חוקי הסחר החופשי
ושהתעשייה זכאית לפיצוי כספי. הקמפיין קורא לחרם בינלאומי על
הצמר האוסטרלי בגלל שתי פרקטיקות אכזריות במיוחד המתקיימות בתעשייה
האוסטרלית: המשלוחים
החיים (ובכלל זה לישראל) והמיולסינג (חיתוך
עור אחורי הכבשים) אשר מתוכנן להיפסק עד שנת 2010 – ההישג הגדול
של הקמפיין עד כה. PETA ממשיך בקמפיין, כשהמוקד שלו כעת הוא חרם
בינלאומי על חברת בנטון, אשר משתמשת בכמויות גדולות של צמר
מאוסטרליה.
מקורות:
ויטנאם: סוף למשקי דובים
 ארגון WSPA (הכולל כ-500 ארגונים חברים מכ-120
מדינות) מודיע שהגיע בסוף פברואר 2005 להסכם עם משרד החקלאות
הוויטנאמי, במטרה להביא לביטול משקי הדובים בוויטנאם (שאינם חוקיים עוד
קודם להסכם). בתוכנית: רישום וסימון בשבבים אלקטרוניים של כל הדובים
החיים בשבי במדינה, איסור על הרבעת דובים בשבי וחיזוק האיסור הקבוע
בחוק על לכידת דובי בר. כמו כן, יוקם מקלט לדובים. דובים מנוצלים במאות
משקים בסין, קוריאה וויטנאם. הם כלואים בתנאים קשים ביותר במשך שנים,
לרוב בבידוד וללא אפשרות לעמוד ולהסתובב. מיץ המרה שלהם
מנוצל כחומר גלם לתרופות מסורתיות, לשמפו וליין, ושואבים אותו
מגופם דרך חתך, אחת לחודש. להערכת WSPA, כ-3,000 דובים מנוצלים כך
בוויטנאם לבדה.
מקור:
"Bear farming to
end in Vietnam", World Society for the Protection of Animals
(WSPA), accessed 24.3.2005.
תמונה: WSPA
בעיתונות הישראלית
כל הזמן
סכנה באוניברסיטה. בכתבה "חתול
תעלול" (18.3.2005, עמ' 36) מדווחים יוני ויצמן ודניאל ברמן
שהנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים הזמינה לוכד חתולים בשם מנשה פיקל
כדי ללכוד חתולים בשטח האוניברסיטה, ללא אישור וטרינר רשותי ובניגוד
לפסק-הדין
של בג"ץ בעניין. צער בעלי-חיים ירושלים הגיש תלונה
במשטרה נגד האוניברסיטה והלוכד.
לתגובות: כל הזמן (מעריב), פקס: 02-6230129 או:
02-6222849 דואל: kolazman@maariv.co.il
כתבה נוספת: טלי ערד, "חתול שחור עבר ביניהם",
עיתון ירושלים, 18.3.2005, עמ' 48.
לתגובות: עיתון ירושלים, פקס: 02-6259158 או:
02-6259527 דואל: Jerusalem@yedtik.co.il
מנכ"ל האוניברסיטה העברית, אלחנן
הכוהן, פקס: 02-5828547, דואל: elhananh@savion.cc.hujji.ac.il
הארץ שר נגד
חיות בר. בכתבה "השר
נגד השמורה" (20.3.2005) מדווח צפריר רינת על תמיכתו הפעילה של השר
החדש לאיכות הסביבה, שלום שמחון, בהרס שמורת טבע מצפון לקריית טבעון,
מטעמים פוליטיים ובניגוד בוטה למטרות שעל מימושן הופקד כשר.
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס:
03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il
נענע מתנחלים
נגד כבשים. בידיעה "50
כבשים יובלו להפגנה בירושלים" (24.3.2005) מדווח אבירם זינו על
הפגנה המתוכננת בירושלים ב-27 במרץ, ובה צפויים מתנחלים להביא 50 כבשים
להפגנה, באישור בית-המשפט, אשר נעתר חלקית לבקשת תנו לחיות
לחיות בעניין אך התעלם מהמצוקה הנגרמת לכבשים מעצם ההובלה והסתפק
בדרישה שדפנות המשאיות ירופדו ושלכבשים יסופקו מים.
כתבה נוספת:
בידיעה אחרת – "מתנחלים
פיזרו רעל עכברים והמיתו כבשים" (23.3.2005) מדווח על הרעלת כבשים
וחיות בר ליד חברון בידי מתנחלים.
nrg
מעריב רגשות. בכתבה "תקשיבו לפרות
שלכם" (22.3.2005) סוקר שחר שלוח את הכנס הבינלאומי "מדארווין עד
דוקינס: המדע וההשלכות של חישת בעלי-חיים", שערך ארגון CIWF ב-18-17
במרץ בלונדון, ובו הציגו מיטב המומחים בעולם את משנתם בעניין חיי הרגש
של בעלי-חיים ובעניין הפגיעה ברווחתם בתנאי ניצול.
הודעות קבועות
דרושים בתים זמניים (משפחות
אומנות) לעמותה למען החי באזור ירושלים, עבור כלבים
מחוסנים, מעוקרים וידידותיים, המוחזקים כעת במכלאה. מזון
וציוד יסופקו ותמורת האומנות יינתנו 400 ש"ח בחודש. לפרטים – רינה:
050-5932100
פיטום אווזים – משמרות
מחאה: חיפה: אחת לשבועיים, ביום
ב', 15:00, ברח' הרצל 18, ברחבת בית הקרנות (אלכס: 052-8983805).
הזמינו כרזה "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה
בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).
פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי:
tzone@walla.com 050-7923232).
דוכנים שבועיים באוניברסיטת
חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).
דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות
בבתי-ספר בכל הארץ (edu@anonymous.org.il).
מגורים בדירת פעילים במרכז
תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות
בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).
לוח היכרויות לטבעונים/ות
ולצמחונים/ות.
יומן חייתי 5 התוכנית
לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.
פורומים לזכויות בעלי-חיים:
תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet
מידע נוסף על על
פעילויות קבועות
2. תמונות השבוע
תרנגולות
ממתינות למותן
לולן מבקש עזרה
ב-14.3.2005 נשלחה לאנונימוס ולארגונים
נוספים ההודעה הבאה בעילום שם:
שלום
אני מושבניק מהצפון וברשותי לול מטילות. בכל
24 חודשים אני מחדש להקה ובכל פעם מפנים לי את התרנגולות מהלול ע"י
מועצת הלול. יש קבלן מסוים שמפנה, לפני כמה חודשים לערך היו מפנים את
העופות ותוך כדי הפינוי היו דואגים להשמדה ע"י "מכת חשמל". לא נשמע
טוב אבל הרבה יותר נורמלי ממה שראיתי היום. פשוט חזרנו אחורה מספר
שנים, לצערי כשכולם מתקדמים ומחפשים להתקדם.
היום כשבאו לפנות את
התרנגולות בבוקר נדהמתי לראות כי מעמיסים אותן לכלובים מברזל בצורה
מגעילה ונוראית. מכניסים לכל כלוב כמה שיותר, לאחר כחצי לערך גמרו
לפנות לי את הלול ועזבו. בשעות הערב כשחזרתי מהעבודה אני רואה עוד את
המשאית עם הכלובים חונה במושב לאין מפריע כשהעופות מהבוקר לא שתו והם
מונחים בשמש היחסית (למזלם אנחנו עוד לפני האביב והשמש עוד לא חזקה)
כלומר כמעט כ-10 שעות היו במשאית.
צר לי על העופות שלי שמתנהגים
אליהם בצורה זו אותם קבלנים ושולחיהם.
אני מקווה שתמונות אלו של
העופות יראו לכולם איך מתנהגים אליהם.
להודעה צורפו שלושת הצילומים שלמטה
(הצילום שלמעלה הוא פרט מתוכם): מראה כללי של המשאית עם
התרנגולות הממתינות, תרנגולות דחוסות באגרסיביות בכלובים ותרנגולת מתה
שנזרקה מתחת לכלובים. תרנגולות אלה נותרו יום שלם לפחות ללא מים והן
סובלות מהתייבשות. מכיוון שעצמותיהן חלשות ביותר בגלל איבוד סידן
(לביצים), הפינוי והדחיסה לכלובים, וכן השהות הממושכת בצפיפות
קיצונית, ודאי רבות מהן סבלו משברים.
(המשך מתחת לתמונות)
"מטילות זקנות בסוף דרכן"
תעשיית הביצים הורגת את התרנגולות כאשר קצב ההטלה שלהן
יורד, אחת לשנתיים בקירוב. מצבן הגופני בשלב זה בחייהן ירוד אף
על-פי שהן למעשה צעירות מאוד (תוחלת החיים הטבעית שלהן היא 10 שנים
ויותר) בגלל ההטלה
המוגברת, פי 20-10 משיעור ההטלה הטבעי – תוצאה משולבת של
ברירה מלאכותית וגזילת הביצים וכן בגלל החיים
בכלוב. תרנגולות אלה מכונות בעגה החקלאית "מטילות זקנות"
וההרג המרוכז שלהן מכונה "פינוי". על
ה"פינוי" לא אחראים הלולנים, אלא המועצה לענף הלול, המעסיקה קבלנים
למטרה זו. בהיעדר הנחיות ברורות ופיקוח, הקבלנים משתמשים בשיטות
מחרידות, הנוחות להם ביותר – כאשר לא פעם הלולנים עצמם
נחרדים ומוחים, כפי שאירע במקרה האחרון: השפעתו של הלולן הבודד על
המועצה לענף הלול כה קטנה, עד שהוא בחר לפנות לעזרת ארגונים להגנה
על בעלי-חיים.
חישמול ושיטות אחרות
במשך שנים רבות, הרגו קבלני המועצה לענף הלול את
התרנגולות באמצעות דחיסת מאות תרנגולות למכלים גדולים ומעיכתן למוות.
צילומים מחרידים של "פינוי" שגרתי כזה שודרו ב"כלבוטק" בתחילת שנת
2001, הנושא עלה מיד בכנסת והמועצה הודיעה על פיטורי
"הקבלנים האחראים". כמובן, הפיתרון החקלאי שהוצע לבעיה איננו
הפסקת ההרג, אלא הרג בשיטות הכרוכות בפחות סבל: בסמוך ללול כדי
למנוע את הדחיסה והשהייה הממושכת בארגזי ההובלה, ותוך גרימת מוות מהיר.
מכונת
הרג כזו פותחה במכון להנדסה חקלאית (מכון וולקני) כמכשיר
נייד, הגורם מוות מהיר באמצעות זרם חשמלי, והיא נמצאת בשימוש מתחילת
שנת 2002 בקירוב. לדברי אבי פנקס מעמותת חי-משק, שהיה בעל
תפקיד מרכזי במאבק בשיטות ההרג הישנות ובפיתוח שיטה
חדשה שתצליח להתקבל בתעשייה החקלאית, הקבלנים העוסקים בהרג
רוכשים את המכונה על חשבונם, בעלות גבוהה. בשנים האחרונות היו שני
קבלנים כאלה. ככל הידוע לפנקס, המועצה מוציאה אחת לשנה
מכרז עבור קבלנים ל"פינוי מטילות", וזכיין אחד הוא שעוסק בהרג בכל
הלולים בארץ. הקבלן הנוכחי מחזיק מכונה אחת בלבד, ובמקרה של קלקול
(ואולי גם במקרה של "פינוי" בו-זמני בשני מקומות) התרנגולות
נידונות, כקודמותיהן לפני שנים אחדות, לעינויים מתמשכים ולמוות
איטי.
אסון מרץ 2005
כבר בשנת 2002 התריע אבי פנקס בפני הנהלת המועצה לענף
הלול על הצורך ביותר ממכונת הרג פעילה אחת. לפנקס נמסר, שהחזרה לשיטות
ההרג הישנות, שכרוכות בדחיסת תרנגולות בכלובים, המתנה
ממושכת והובלה, נובעת ממעבר בין קבלנים: בעל המכונה לא זכה במכרז
האחרון של המועצה, ובידי הקבלן הזוכה לא הייתה מכונה – נראה שהמועצה
לא וידאה שבידי הזוכה תהיה מכונה קודם לכניסתו לעבודה. ב-22 במרץ
מסר לפנקס יצרן מכונות חישמול, שהוא סיים זה לא מכבר לבנות מכונה חדשה
וכבר שבוע היא נמצאת בשימוש. כלומר, ככל הנראה "פינוי" בשיטה שעליה
התלונן הלולן מהצפון אינו מתרחש כעת. הדבר אינו מפחית כמובן
מאחריותה של המועצה על מה שהתרחש בתקופת המעבר. עמותת תנו לחיות
לחיות הגישה תלונה במשטרה.
מה אפשר לעשות?
-
-
במקביל להתנזרות מביצים, ניתן לפנות בכתב (ראו הנחיות לכתיבת
מכתבים) לממונה על המועצה לענף הלול ולממונה על ביצוע חוק צער
בעלי-חיים, ולבקש מהם בנימוס:
לנקוט הליכים
נגד הקבלן שביצע "פינוי" אכזרי במיוחד במהלך חודש מרץ
לדרוש שלרשות הקבלן תעמוד מכונה חלופית
לוודא בעתיד שבידי הקבלן מצויה מכונה מתאימה קודם
לכניסתו לעבודה
לפקח על עבודת הקבלן ולוודא שאינו מבצע פינוי
איטי ואכזרי
כתובות למשלוח מכתבים:
-
מר מרדכי הלפרין, ממונה המועצה לענף הלול, ת.ד. 7133, תל-אביב
61071
-
ד"ר דגנית בן-דב, השירותים הווטרנירים ובריאות המקנה, משרד
החקלאות, ת.ד. 12 בית-דגן 50250
תודה לאבי פנקס על
המידע
3. נוסטלגיה חקלאית
הפוטנציאל
הביקורתי של הגעגועים למשק הלא-מתועש
בכתבי-העת החקלאיים, שבהם מתפרסמות
ההנחיות השוטפות לעינויים
של מאות מליוני בעלי-חיים בלשון טכנית וקרה,
צצים לעתים קולות המתרפקים על זיכרונות מימי הרפת "הישנה והטובה".
חגי כהן מנסה להבין למה מתגעגעים הרפתנים, והאם העצב הנוסטלגי עשוי
לנבוע מאשמה חבויה ביחס למה שהתיעוש עולל לפרות.
מהתעניינות בחיות
להדחקה והתנצלות
התיעוש הגובר במשקים בא
לידי ביטוי מובהק בספרות החקלאית העברית לאורך חמישים השנים האחרונות.
המקום המרכזי שהוקדש בעבר לתרנגולות ולפרות כשלעצמן ולקשר בינן לבין
החקלאי, פינה את מקומו לתחשיבים עסקיים. הניסיון להבין את התנהגותן,
ולא כל שכן את מצוקותיהן והנאותיהן, נחשב כיום כדבר כפירה
רגשני. העניין בהן כשלעצמן הודחק, לאחר שאינו נחשב עוד כנחוץ
לחקלאים וכידע שכתב-עת חקלאי אמור להעביר לקוראיו. אולם התעניינות
בחיות עדיין מתגלה לעתים בכתבי-העת – אמנם רק במסגרת מדורי
אתנחתא, עטוף בטון הומוריסטי מאולץ, שנועד להבהיר שאין מדובר כאן בחרטה
של ממש, בהצבת אלטרנטיבה או בביקורת על המצב בהווה, אלא רק בהעלאת
זיכרונות סנטימנטלית. אופיינת לרשימות כאלה היא פתיחה מתנצלת: "למה
שאספר על פרות דווקא?" שואל בועז דרומי (2004) בכתב-העת לרפתנים, "משק
הבקר והחלב", ומגיב בשם קוראיו: "נשמע מוזר ומיותר למי שלא היה שם". רק
מתוך קבלת העמדה, שסיפור על פרות נשמע "מוזר ומיותר" (מצד מי שבאים
במגע אינטנסיבי עם פרות יום יום!) יכול הכותב לנסות ולשכנע את קוראיו
בעצם הלגיטימיות של כתיבת סיפור כזה.
מחקלאים
לפועלים
את התיעוש הקיצוני ביותר עברו לולים ורפתות
בישראל בתקופת הקמת המדינה, אז פיתחו הרשויות המתהוות מוסדות
הכשרה והדרכה לחקלאים, אשר כפו על החקלאים לעבור לייצור המוני
ולאמץ טכנולוגיות חדשות שיובאו מחו"ל (בעיקר מארצות-הברית). קריקטורה
מ-1950בכתב-העת ללולנים, "משק העופות", מבטאת את תחושות
הבלבול וחוסר ההתמצאות של הלולן ה"מסורתי" במצב החדש: תחת
הכותרת "לול ארוך נוסח אמריקה", נראה לול הנמשך עד האופק, ולולן
הניצב בחזית אומר לחברו: "עד סוף העונה אני מקווה להגיע לקצה השני של
הלול". כבר ב-1952 יכולה לולנית לתאר את לולי 1941 (!) כאילו
מדובר בתקופה קדומה, כמעט מיתולוגית:
"באותם ימים היה הכל כה אינטימי
וקרוב-קרוב. 2 לולים קטנים עמדו באושה והרפתנית-הלולנית הכירה הכרה
אישית כל אחת מבנות הלול הנאות. והיום? זהו בית-חרושת ענקי, משוכלל
ומצויד כדבעי, "מתעסקים" ב-6,400 מטילות ו-500 תרנגולי-רבייה,
ואוספים מדי יום ביומו, 3,500 ביצה, 'כאסוף ביצים עזובות'."
("בנתיבי הלול באושה", עמ'
149)
הלול הישן מאופיין באינטימיות בין
החקלאית לתרנגולות אינדיבידואליות, שבמרכזה עומדת מעלתן, שאינה
קשורה לערכן ה"יצרני" – מראה טוב. הלול החדש מתואר כבית-חרושת, סמל
למרמור החקלאים על הפיכתם בעל כורחם לפועלים, ה"מתעסקים" עם
התרנגולות תחת "להכיר" אותן, ואוספים את ביציהן כמו בקבוקים במפעל,
"עזובות" כאילו לא היו שייכות לתרנגולת שהטילה אותן. החקלאים
חשים שנגזל מהם "המשק המשפחתי", שאותו ניהלו בעצמם ולפי דרכיהם
הייחודיות, ותחת זאת עליהם למלא הוראות טכניות ולתפעל טכנולוגיות
זרות.
גן-העדן
האבוד
ממשיך בועז דרומי בכתיבתו על הרפת
הישנה:
"[...] זה לא סיפור על עדר של
גועות כבדות שופעות חלב, אלא סיפור על נשמות יפות שהבינו ורצו, והיה
להן טוב ורע, נעים וכואב, והן אמרו זאת בשפתן ואנחנו הבנו והשתדלנו
להן [...] למה הילד ההוא נזעק לפניכם ומעלה זיכרונות ממקום נדיר
ומיוחד? משום שפתאום הוא שם לב שהפרות איבדו את שמן ועתה הן 737
לדוגמא או 428 אחותה הצעירה. ואם זה כך כעת, וילד כלשהו מסתובב שם
ביניהן, כיצד הוא מדבר עמן כשהן מספר בלבד, ולו יש שם?"
(דרומי, 2004, עמ' 50)
 דרומי מבהיר, שעניינו בפרות אינו קשור לתפוקת החלב
שלהן – אלא מרוכז בהן כסובייקטים בעלי נפש רגישה ויכולת תקשורת מפותחת.
הוא "נזעק" נגד איבוד השם והאינדיבידואליות לטובת האנונימיות של
המספרים. בצדק הוא מזהה בין איבוד השם לבין התהליך שכבר אינו מאפשר
תקשורת ישירה בין הרפתן לבין הפרות. אמנם, בחסות ביקורת זו על
התיעוש, נערכת אידאליזציה קיצונית של העבר: שום סימן לניצול, להרג,
להפרדת צאצאים, וכו' אינו מופיע בגן-העדן האלטרואיסטי, שבו בני-האדם
פשוט "השתדלו" למען הפרות; ה"ילד" מסתובב בין הפרות בעלות השם כשווה
בין שווים, תוך השמטת העובדה שהוא היה שולח אותן לשחיטה כשתפוקתן
פחתה – ולא להפך.
כשלפרות היה
נשק
כותב "גידי גרשוני – רפתן ותיק":
"היום זה כמובן שונה: כל יום אני
עובר על יד הרפת של הבנימינים. פרות איני רואה שם. מה כן: פרחי
גרניום וחיות מחמד ממוספרות ונטולות קרניים, ואילו לפרות שלי היו
קרניים גדולות ושמות יפים. כולן היו קרובות משפחה, סבתא ואמא, דודות
ובנות דודות. וכל אחת מהן הכירה את רעותה בשמה הפרטי! "חדוה" הייתה
מלכת הרפת ושפעה חלב רב, ואילו אאידה הייתה מאכזבת בתנובה, אבל באיזה
אופרה מוכרים פרה עם שם מוצלח שכזה, מתקשרים אליה. תמיד הייתה גם
מבכירה נגחנית – אלוהים ישמור."
(גרשוני, 2003, עמ'
64)
גרשוני מוסיף לקינה על החלפת
השם במספר את הקינה על ה"ביות": הפיכת הפרות ממעין חיות
בר ל"חיות מחמד ממוספרות ונטולות קרניים". זוהי קינה על
התרחקות מהטבע, מושג מעורפל שאינו ממוקד בחווייתה של חיה כלשהי
דווקא. אולם לקינה זו יש רובד ממשי ביותר, מעבר לזה הסמלי. פרות בעלות
קרניים הן מסוכנות. מובן שגם בהן שלטו בקלות באמצעות שילוב
של כוח ותחכום. אולם הרפתן נאלץ לשמור על ערנות ביחס
להתנהגות הפרה ולהתחשב בה יותר לא רק בשל טוב-ליבו, אלא גם עקב
החשש מהתקפתה. ה"מבכירה הנגחנית" שמזכיר גרשוני היא דוגמה לכך.
מבכירות הן פרות הנחלבות לאחר שנחטף מהן העגל הראשון שהמליטו, והן
נוהגות לגלות התנגדות רבה יותר לחליבה ועצבנות בעקבות אובדן הגור.
כיום, פרות צעירות אלה מחוסרות נשק מול הרפתנים, המאלצים אותן
לצעוד לחליבה, לעתים קרובות באמצעות הכאה בצינורות ושימוש בשוקרים
חשמליים; אולם ניתן לשער שבטרם נשלל מהן נשקן הטבעי להגנה עצמית –
הקרניים – נאלצו הרפתנים להיות אלימים פחות, או לפחות לנקוט אלימות
מחושבת יותר. במצב של זהירות הדדית, צפויים יחסים מורכבים יותר
בהשוואה למצב של שליטה מוחלטת. למורכבות האבודה הזאת מתגעגעים
הרפתנים.
נוסטלגיה כמקדמת הזדהות
עם החיות
בעבר, אם כן, נתפסה העבודה במשק-החי כסוג של
משא-ומתן עם בעל-החיים, שבידו הכוח לשלול את ה"חסדים" שהוא כביכול בוחר
להעניק: "אם לא תדאג לה [לתרנגולת] כהלכה, היא תגמול לך מידה כנגד מידה
ולא תדאג גם לך", מוזהר הלולן בשנת 49'. מאז איבדו החיות את כוחן
ועבודת הרפת והלול אינם נתפסים עוד כתקשורת עם סובייקטים חיים.
בעיצומו של מהפך זה, חוו החקלאים אי-נחת. "כל כך משעמם כאן..."
מתלונן אפרוח אחד בפני חברו כשמאחוריהם נפרש לול צפוף ואינסופי, מהסוג
ה"חדיש", בקריקטורה ב"משק העופות" (1950). ובקריקטורה אחרת מתלוננת
תרנגולת באזני שכנה אקראית בלול ענק: "בלול כזה אין אפשרות לקשור כל
קשרי-חברות קבועים" (1951). קריקטורות אלה משקפות הכלאה נדירה בין
רגשות החקלאים כלפי התיעוש, ההופך אותם מחקלאים לפועלים (השעמום
בעבודתם החדשה, הטכנית; צערם על אובדן "קשרי חברות" עם תרנגולות
אינדיבידואליות) לבין הזדהות עם מצוקות אותנטיות של התרנגולות נוכח
התיעוש, המקבילות לאי-הנחת של החקלאים (השעמום בלול צפוף וחסר גירויים,
אי-היכולת ליצור מבנה חברתי קבוע).
נוסטלגיה כביקורת
אמיתית?
גם במקרים שבהם הנוסטלגיה מעמתת עבר והווה
תוך חשיפה מסוימת של עובדות קשות, כמעט תמיד מכתיב הטון
הכללי אווירה מרפת-ידיים, כאילו השינוי הכרחי ובלתי-נמנע. כתבת
פרסומת לתעשיית החלב שהתפרסמה ב"הארץ", מסתיימת בפסקה:
"הרפת, הוא [הרפתן] מסכם, היא לא
מה שהייתה פעם. היום לכל פרה מוצמד חיישן שמעביר למחשב מרכזי כל פרט
ופרט על אודותיה: כמה אכלה, כמה חלב הניבה, ואפילו כמה צעדים עשתה,
שכן צעידת יתר מעידה שהפרה נמצאת בתקופת הייחום. פעם, אומר מיינרט,
הכל היה יותר חקלאי, יותר תמים. "היינו מגדלים בעצמנו את המזון
לפרות, הן היו מעטות יותר וחיו אצלנו שש, שבע ואפילו עשר שנים. לכל
אחת היה שם, היום יש להן רק מספר, והן נמצאות אצלנו רק כארבע שנים
בממוצע, בגלל ניצול יתר. אין מה לעשות, יש פה מלחמה מתמדת בין כמות
לבין איכות, בין נוסטלגיה לבין מודרניזציה. מי שלא מסתגל למצב נמצא
בבעיה."
(גרין, 2000, עמ'
ד3)
לצד אובדן השם, הנתפס כסמלי בלבד,
מזכיר הרפתן את אחת העובדות הקשות ביותר בנוגע לתעשיית החלב: ההתמוטטות (ולעתים המוות)
של פרות צעירות בגלל "ניצול היתר", המכלה במהירות את משאבי גופן.
המצב בעבר אמנם נחשב בעיניו "איכותי" יותר, ואפילו "חקלאי" יותר, אבל
גם תמים ולא רלוונטי למציאות העכשווית של תחרות כלכלית. השורה התחתונה
היא ש"אין מה לעשות", ושעינוי פרות בשיטה המודרנית הוא "הסתגלות"
הכרחית.
מקורות:
בועז דרומי, "אדרה, מילים לזכרה
וזכרוננו", משק הבקר והחלב, אוגוסט 2004, עמ' 50-51.
גידי
גרשוני, "על פרות חלומות", משק הבקר והחלב, מאי 2003, עמ'
64-66.
אבידן, "אל תרמה את העופות", משק העופות, כרך ב'
(1950), חוברת א', עמ' 15.
"בנתיבי הלול באושה", משק
העופות, כרך ד' (1952), חוברת ז', עמ' 149.
שגיא גרין, "פרה,
פרה", הארץ, 8.6.2000, עמ' ד3.
קריקטורות:
"כל כך משעמם
כאן...", משק העופות, כרך ב' (1950), חוברת י"א-י"ב, עמ'
279.
"בלול כזה אין אפשרות לקשור כל קשרי חברות קבועים", משק
העופות, כרך ג' (1951), חוברת ד', עמ' 83.
"לול ארוך נוסח
אמריקה", משק העופות, כרך ב' (1950), חוברת א', עמ' 22.
4. פינת התזונה
מרק תירס
מהיר
 החומרים
בצל
גדול
קופסת שימורי תירס (550 גרם)
2 כפות קורנפלור
2 כפות
רוטב סויה
כף שטוחה מרק בטעם עוף (פרווה)
שמן לטיגון
בצל
ירוק
אופן ההכנה
-
קוצצים את הבצל ומטגנים בסיר עד להזהבה.
-
מוסיפים לסיר את תכולת קופסת התירס (עם הנוזלים)
ועוד 3 כוסות מים רותחים.
-
מוסיפים את שאר החומרים ומביאים שוב לרתיחה.
-
מעבירים לבלנדר וטוחנים למשך מספר שניות בלבד, כך
שגרגרי התירס נטחנים באופן חלקי.
-
קוצצים דק את הבצל הירוק ומפזרים מעט מעל כל צלחת
מרק.
גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון
עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך
טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל
גיליונות נוספים
|
