זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן, שי חרמון, עידו דברת דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717 אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il

1. חדשות ופעילויות

אשדוד
הפגנה נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו תתקיים ביום ב', 23.5.2005 בשעה 18:00, ברחבת הקרייה (מול אגד). לפרטים – יסמין: 054-5711261 או גיא: 052-6441054

בעיתונות הישראלית

nrg מעריב חרם על KFC. בכתבה "הו, פמלה" (1.5.2005) מתואר מאבק PETA, בסיוע פמלה אנדרסון, בהתעללות בעופות על-ידי חברת KFC. החברה מסרבת לדרוש מן הספקים שלה שיפורים מינימליים עבור העופות. למידע נוסף על תעשיית הבשר

Nfc חרם על "חותנת בהפרעה". בכתבה "מפגינים נגד ג'ניפר לופז" (1.5.2005) מתארת הדר פרבר את המחאה נגד השחקנית ג'ניפר לופז, המוכרת בגדי פרווה. למידע נוסף על תעשיית הפרוות

nrg מעריב ניסויים בכנסת. בטור "מפלצות גרות בחושך" (1.5.2005) מתאר חה"כ איתן כבל כיצד נפקחו עיניו לעולם הניסויים בבעלי-חיים. חה"כ כבל הגיש בשנת 2003 הצעת חוק לסימון מוצרים שנוסו על בעלי-חיים. ההצעה עדיין תלויה.

nrg מעריב ללא פיקוח. בטור "הכל נשאר במשפחה" (2.5.2005) סוקרת ענת רפואה את חוסר התפקוד של הגופים הממונים לפי חוק על פיקוח הניסויים בבעלי-חיים בישראל.

הארץ מצילים חיות בר. בכתבה "לישון עם חוטמנים" (6.5.2005, עמ' ב11) מספר דוד רפ על זוג בנגב, המנהל מקלט שיקומי לחיות בר פגועות, ובמקביל לכך מסייע להצלת קופים בקמרון.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

כלבו גן חיות – כלא.  בכתבה "חי, צומח, דומם" (6.5.2005, עמ' 58-54) מנסה חנה טל להתחקות אחר שורשי בעיות הניהול של גן החיות העירוני של חיפה. בתוך סבך ההאשמות ההדדיות, איש אינו מכחיש, שתנאי ההחזקה של החיות היו ונותרו ירודים ביותר.

לקריאת הכתבה בחלקים (רצוי להעתיק את הקישורים): 1, 2, 3, 4.

לתגובות: colbo@haaretz.co.il 

הודעות קבועות

פעילות באוניברסיטת תל-אביב (אורי: tzone@walla.com 050-7923232).

דוכנים שבועיים באוניברסיטת חיפה (רונאל: ronel.b@gmail.com).

דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (nirit.sh@gmail.com).

מגורים בדירת פעילים במרכז תל-אביב, למעוניינים/ות להקדיש חלק ניכר מזמנם/ן לפעילות לזכויות בעלי-חיים באנונימוס (מיטל: 052-2267559 tultul22@walla.co.il).

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות.

יומן חייתי 5 התוכנית לזכויות בעלי-חיים בלוויין ובכבלים.

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

הזמינו כרזה "פיטום אווזים כבד על המצפון" לתלייה בחזית דירה ליד כביש ראשי (נעמי: 050-5784663).

מידע נוסף על על פעילויות קבועות

תמונת השבוע
אנטילופות ואיילים: לא למאכל

בשר אנטילופות?

מספר כתבות שהתפרסמו השבוע (2-3.5.2005) מדווחות על יוזמתו של איש עסקים בשם אלי פרץ לייבא לישראל פרסתנים ממינים רבים – אנטילופות איילנד, תאו, קודו, יחמור, ראם – כולם כדי לגדלם בישראל ולשחוט אותם למאכל אדם. לפי הדיווחים, פרץ קיבל זיכיון לצוד חיות אלה במדבריות ובערבות נמיביה (בדרום-מערב אפריקה). הוא מעוניין לייבא בשר חיות שנטבחו באפריקה ולנסות להקים משקים לגידול חיות אלה בנגב. לפי הכתבות, המכשול היחיד, כמעט, שעומד בפני ייבוא החיות, הוא סוגיית הכשרות. לשם כך הביא פרץ לרב הראשי הספרדי, שלמה עמאר, ראשים, רגליים וחלקי מעי של קורבנות המיזם. בינתיים הרב לא השתכנע, ובחודש הבא צפויה משלחת רבנים לצאת לנמיביה (הדברים פורסמו לפני המעצרים במשפחת עמאר).

החוקים

מעצור אפשרי בפני טבח החיות האפריקאיות הוא חוק הגנת חיית הבר (התשט"ו-1955). בחוק מוגדרת חיית בר מוגנת כ"חיית בר שאינה ציד, מזיק או חיית בר מטופחת". ציד של חיית בר מותר רק למטרות מיוחדות שנקבעו בחוק, ומאכל אינו נכלל בין מטרות אלה. לכן כדי לצוד חיות אלה, לסחור בהן, להעבירן ולהחזיקן, נדרש היתר. כל החיות שמבקש פרץ לסחור בהן הן חיות בר, ואף אחת מהן לא הוגדרה כ"חיית בר מטופחת". הן גם אסורות לשחיטה לפי תקנות מחלות בעלי-חיים (שחיטת בהמות) (תשכ"ד-1964), והתרת האיסור תחייב היערכות מיוחדת.

אסור לשחוט איילים!

תקדים לעצירת ייבוא דומה נוצר בפרשת האייל האדום (בתמונה). בסוף שנת 2002 החלו שני יזמים לייבא איילים אדומים לישראל כדי להרבותם ולשחוט אותם לפי דיני הכשרות. הם קיבלו ממנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות היתר לייבא איילים, אולם כשביקשו לייבא איילים נוספים, באפריל 2003, סירב לכך המנהל בנימוק שמדובר בחיית בר מוגנת ואסורה בשחיטה. במשפט שהתנהל בעניין, פסקה שופטת בית-המשפט המחוזי, דרורה פלפל (28.4.2005) שאין מניעה להעניק היתר לייבוא איילים אדומים. אולם מכיוון שאלה הן חיות בר מוגנות, אסור לשחוט אותן למטרות מאכל. כך גם שחיטת יענים למאכל מהווה עבירה על החוק להגנת חיית הבר, וכן הרג תנינים למטרות מסחריות (היזמים ניסו להציג הרג יענים ותנינים כטיעון לטובת ייבוא והרג איילים). אם כן, שינוי בהגדרות החוקיות של חיות הבר הקיימות עלול להתיר את דמן. אך כל עוד לא בוצעו השינויים, ייבוא האנטילופות והצבאים האפריקאיים לשחיטה בישראל יהווה עבירה על החוק, ללא קשר לסוגיית הכשרות.

בכתבות שהתפרסמו בנושא ב"ידיעות אחרונות" וב"נענע", בולטת התלהבותם הבלתי ביקורתית של הכתבים מהחידוש שבהגשת שרידי חיות בלתי מוכרות לשולחן. הכתבות כוללות אפילו הפניות למתכונים, ומתפקדות כמקדמות מכירות בשירות אלי פרץ. כדאי למחות בפני העיתונים על אופי הדיווח ועל ההתעלמות מבעיית הציד:

משה רונן, "אמא, תכיני לנו אנטילופה לשבת", ידיעות אחרונות, 2.5.2005, עמ' 23.

לתגובות: ידיעות אחרונות, ת.ד. 109, תל-אביב. פקס: 03-6082546 דואל: tgoovot@yedioth.co.il

עמירם ברקת, "מבחן הכשרות של הפוחלצים מאפריקה", הארץ, 3.2.2005, עמ' א7.

לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il

מיכל זמרני, "סטייק אנטילופה", נענע אוכל.

מקור נוסף:

יצחק דנון, "האיילים ניצלו: ביהמ"ש קבע כי מותר לייבא איילים אדומים למטרות גידול - אך הם חיה מוגנת האסורה בשחיטה" גלובס, 28.4.2005.

תודה לעו"ד קרן קלר על המידע

3. חיות מהסרטים: ראשית הפיקוח

תעשיות הקולנוע והטלוויזיה משתמשות בבעלי-חיים רבים, במימון הצופים. חיות מופיעות על המסך כ"שחקניות" וכ"אביזרים". לא פעם נדמה שהן נפגעו במהלך הכנת הסרט, אולם מראה העיניים מטעה. באופן כללי, מצב החיות בסרטים השתפר בהדרגה מאז ראשית הקולנוע, אולם האפקטיביות של הפיקוח עדיין מוגבלת מאוד. כתבה ראשונה בסדרה.

התחלות אלימות
הקולנוע מראשיתו היה מעורב בעינוי חיות. תיעוד של חיות בתנועה החל מתוך עניין מדעי, ובהתאם להיגיון המדעי, הכול היה מותר למען התיעוד. חלוצי השימוש בסדרות של תצלומים סמוכים בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, אדוארד מייברידג' ואטיין-ז'ול מארי, השתמשו בכוח כדי להציב חיות מול מצלמותיהם. מארי, למשל, שמט חתול הפוך כדי לתעד את נפילתו על ארבע (בתמונה). מעשה זה נראה תמים מול מעללי תומס אדיסון, למשל, שהסריט חישמול של פיל (1903). העניין המדעי בהסרטת חיות הוביל ליצירת ז'אנר של סרטי טבע, אשר עד היום מדגיש מאוד אלימות בין החיות. לז'אנר זה יש היסטוריה של מניפולציות אלימות בחיות, שלא נעסוק בה כאן.

עניין סיפורי
כשהצלמים המוקדמים חיפשו תוכן דרמטי, הם פנו לאלימות נגד חיות. "מלחמת פרים" – דהיינו, הרג טקסי של פר, הוסרטה כבר ב-1895. הצלמים ארגנו קרבות קטלניים בין חיות (למשל: בין טיגריס לפר) וקרבות בין חיות המאולפות לכך (כגון קרבות אגרוף בין קנגורו). בעשור הראשון של המאה ה-20, זכו לפופולאריות סרטים המתעדים ציד חיות גדולות. בסרטים עלילתיים בלתי תיעודיים, ראשיתו של השימוש בחיות כ"שחקנים" היא ב-1905, בסרט Rescued by Rover (בתמונה). הסרט מתאר את סיפור חטיפתה של תינוקת מביתה והשבתה על-ידי כלב הקולי של המשפחה, שאיתר את התינוקת החטופה והביא את אביה להצילה. אפילו בשלב מוקדם זה, מה שרואים על המסך אינו זהה למה שהתרחש במציאות: הכלב "השחקן" ביצע פעולות שונות, שאינן קשורות כלל בחיפוש תינוקת, והעריכה היא שחיברה פעולות אלה לרצף סיפורי. הטעיות כאלה השתכללו במשך הזמן.

קרקס ומוות
קרקסים היו המקור המוקדם לרוב החיות, ועד מהרה הם הוחלפו בגופים המתמחים באספקת חיות לסרטים. חברות הפקה מסוימות החזיקו מכלאות ענק משל עצמן. אימון החיות נערך בשיטות הנהוגות בקרקסים, אם כי לקראת 1930 חלה התמתנות בדרישה מהחיות לבצע להטוטים לא טבעיים. רוב בלוק, בעל חברת Critters of the Cinema, המספקת כיום חיות מכל מין לסרטים, אמר על המאלפים של אותה תקופה: "זה היה עסק לידיים גסות שבו אנשים היו הורגים חיה בשביל להשיג צילום. חיות היו פשוט מלאי או אביזר." השיטות "לשכנע" חיות לפעול היו אכזריות ביותר, ממכות חשמל שהונחתו דרך רצפת תיל על אריות, כדי לגרום להם להסתער, ועד לאימון סוסים בעזרת קולרים חשמליים. גם האלימות שנראתה על המסך, התרחשה לעתים קרובות במציאות. מרדף המרכבות המפורסם ב"בן חור" (1925) עלה בחייהם של כ-150 סוסים, שרגליהם התרסקו בנפילתם. אולם רק בעקבות השלכת סוס מצוק בגובה 25 מטרים בסרט "ג'סי ג'יימס" (1939) החל פיקוח אפקטיבי יותר על המתרחש באתרי הצילומים.

הצנזורה
פיקוח על סרטים בכל הנוגע להתאכזרות לחיות, החל בבריטניה בעקבות חוק ההגנה על חיות, שנחקק ב-1911. החוק אמנם לא חל על חיות בר, אך הצנזורה בפועל התייחסה גם אליהן. הגוף שהפך ברבות הימים למועצה הבריטית לצנזורת סרטים (BBFC) פרסם עילות למחיקת סצנות, המקושרות באופן מסורתי להתאכזרות, כגון קרבות תרנגולים. גם פרקטיקה חקלאית כגון צריבת מספר על גוף החיה, הייתה עילה לפסילה. עם זאת, במאבק לצנזר סצנות אכזריות בבריטניה בשנות ה-30, הקרנת הרג כלבי ים נחשבה כייצוג לגיטימי של תחום מסחרי ולא כהתאכזרות. ב-1937 נחקק בבריטניה "חוק סרטי הקולנוע (בעלי-חיים)", אשר אסר "גרימת כאב או פחד אכזריים על חיה כלשהי או דרבון אכזרי של חיה כלשהי לכעוס." למרות ההתקדמות שבעצם החקיקה, תוך זמן קצר התברר שעבודת הצנזורה לאחר ההפקה אינה אפקטיבית, ודרוש פיקוח באתרי הצילומים.

AHA נכנסים לתמונה
ב-1939, במהלך צילומי המערבון "ג'סי ג'יימס", הובל סוס לצוק בגובה 25 מטרים באופן שגרם לנפילתו ולמותו. המחאה הציבורית נגד מעשה האכזריות, הביאה את הגוף האמריקאי הרשמי לפיקוח על סרטים באותה תקופה, Hays Office, להעניק ל-AHA ("ההתאחדות ההומאנית האמריקנית") את הזכות לעבור על תסריטים של הסרטים המופקים בארצות-הברית ולפקח על היחס לחיות באתר הצילומים. AHA הוא ארגון רווחת בעלי-החיים הוותיק בארצות-הברית והוא עוסק גם ברווחת ילדים. הארגון קיבל מונופול על הפיקוח על חיות בסרטים, עד עצם היום הזה. הוא הקים מחלקה לקולנוע, שמפקחת כיום גם על השימוש בחיות בטלוויזיה, בסרטוני פרסומת, בסרטוני וידיאו ובדימויי מחשב. פעילות הפיקוח מטעם AHA נפגעה ב-1966, בעקבות רפורמה בתחום הצנזורה בארצות-הברית; הארגון מדווח, למשל, שבעקבות הרפורמה חזר השימוש בטכניקה של הכשלת סוסים בעזרת חוטי תיל (צילום של סוסים נופלים נפוץ במערבונים, וניתן להשיגו גם בעזרת אילוף הסוסים ליפול ללא מכשול – כך שהסיכון לשברים ברגליים קטן יותר). פיקוח הדוק יותר חזר בהדרגה, והפעם באופן וולונטרי. ב-1980, המערבון "שערי החופש" (Heaven’s Gate) של צ'ימינו עורר מחאה גדולה, לאחר שצולמו בו קרבות תרנגולים והכשלת סוסים, ובאתר הצילומים כרתו ראשי תרנגולים ופצעו פר כדי להשתמש בדמו כאיפור. כבר באותה שנה נקבע בחוזה ארגוני המפיקים והשחקנים סעיף, המתיר ל-AHA לעבור על כל התסריטים ולפקח על השימוש בחיות. סרט שעבר בהצלחה את כל ההליכים שדורש AHA, מקבל רשות לכתוב את המילים "אף חיה לא נפגעה במהלך הכנתו של סרט זה". בדרך-כלל, אישור זה מופיע עם לוגו AHA בסוף כותרות הסרט:
"no animal was harmed during the making of this film"

"אף חיה"?
בטרם נברר על מה בדיוק מפקח AHA ומהי, מבחינתו, "פגיעה" בחיות, יש להעיר שהיקף העבודה המוטל על הארגון גדול מדי ממילא. לפי נתונים משנת 2002, תשעה עובדים מפקחים על כ-850 סרטים בשנה. הפיקוח אפוא אינו יכול להבטיח ש"אף חיה לא נפגעה". AHA גם ממעט לשלוח מפקחים לאתרי סרטים מחוץ לארצות-הברית, ומגיב לגביהם בתווית "לא ידוע" (כלומר, לא ידוע אם נפגעו חיות במהלך הסרט), הכרוכה לעתים ברתיעה מביקורת על מנהגי המקום האכזריים. סרטו של אלמודובר, "דבר אליה" (2002) כולל צילומי הרג פרים, שעוררו חרם צרכנים על הסרט במדינות רבות. אולם AHA סימן את הסרט ב"לא ידוע" בגלל ספק מסוים בשאלה, האם הפרים נהרגו מול המצלמות עבור הסרט או שזהו תיעוד גרידא, ומכיוון ש"מלחמות פרים" חוקיות בספרד, שם נערכו הצילומים.

בשירות התעשייה?
התווית המרגיעה "אף חיה לא נפגעה" היא במידה רבה אישור מטעם תעשיית הקולנוע עצמה. לא זו בלבד שפיקוח AHA על תעשיית הסרטים נערך בהסכמת התעשייה והוא תלוי בה, אלא גם AHA נתמך כספית על-ידי ארגון השחקנים (SAG) שעליו הוא אמור לפקח. קשה להימנע מההנחה, שניגודי אינטרסים כאלה יביאו לפיקוח רופף ולהססנות בכל הנוגע לנקיטת צעדים נגד יוצרי סרטים שפגעו בחיות. עם זאת, אין ספק שהנוכחות של AHA בתוך תעשיית הקולנוע צמצמה פלאים רבות מן הפגיעות הקשות יותר בחיות. הבעיה היא, שרפורמה מרצון היא מוגבלת ולא מספיקה.

מקורות

Jonathan Burt, Animals in Film, (London: Reaktion Books, 2002), chap. 2.
Guidelines For the Safe Use of Animals in Filmed Media, American Humane– Film & Television Unit, October 2003. pp. 1-2.
“Caring for an Interesting Breed of Actor” including Movie Rating, American Humane Association – Film & TV Unit, accessed 6.5.2005.

“Behind the Scenes”, nomoremonkeybusiness.com (PETA), accessed 6.5.2005.

4. פינת התזונה: ספגטי מלנזנה 

החומרים
חצי חבילת ספגטי
1 חציל
1 בצל גדול
ראש שום
שמן זית לטיגון
3 כוסות עגבניות מרוסקות (או קופסת עגבניות מרוסקות – 800 גרם)
כוס עלי בזיליקום קצוצים
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור

אופן ההכנה

1. קולים את החציל בתנור מחומם לחום בינוני כעשרים דקות. מצננים, מקלפים, וחותכים את בשר החציל לקוביות.
2. בינתיים מבשלים את הספגטי בסיר מים, לפי הוראות היצרן, ומסננים.
3. קוצצים את הבצל ופורסים את את שיני השום לפרוסות. מטגנים בשמן זית במחבת עמוקה.
4. מוסיפים את קוביות החציל, ומערבבים. כשהירקות במחבת מוזהבים, מוסיפים את העגבניות, הבזיליקום והתבלינים ומערבבים.
5. לאחר כחמש דקות מורידים מהאש. יוצקים רוטב על כל צלחת ספגטי ומגישים חם.

הערות
לשיפור הערך התזונתי, מומלץ להשתמש בספגטי מחיטה מלאה
ניתן לוותר על שלב קליית החציל בתנור ובמקום זאת לטגן את קוביות החציל, אולם אז יש להשתמש בכמות גדולה מאוד של שמן.

למתכונים נוספים

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל גיליונות נוספים

פנה/י לכתובת: info@anonymous.org.il