צפו: כך מלמדים סטודנטים לווטרינריה בישראל להתעלל בפרות

דלגו ל: הבהרה כללית | 1. השתלת מגנט - כהכנה למסמרים | 2. חיתוך קרניים - "צורך ממשקי" | 3. הזרעה, זיהומים וצליעות | 4. לרסן, לקשור, לחשמל ולחורר (או: איך מטפלים בפרה ש"צריכה קצת עידוד") | 5. צינור קיבה, מזרק ושאר מכשירים

הפרומו לתחקיר

הבהרה כללית

מטרתנו בפרסום זה אינה להאשים באכזריות סטודנטים לווטרינריה, וטרינרים, או אפילו את המורים שמנחים את הדור הבא של "רופאי-החיות" כיצד לשרת את האינטרסים המסחריים של תעשיית החלב. הם לא נראים סדיסטים, וסביר שרובם הגיעו לעסוק בתחום במקור דווקא מתוך אהבה לבעלי חיים ועניין אמיתי בריפויים. אולם במהלך לימודיהם ועבודתם במשקים, הם נדרשים לאמץ את הפרספקטיבה של מעסיקיהם העתידיים בלולים, במשחטות וברפתות. הם לומדים להגן על תעשיית הזוועות שהם משרתים ('אנשים רוצים בשר וחלב'), או לפחות על עבודתם בה ('עדיף שלפחות יהיו שם אנשים כמוני' או אפילו 'צריך להתפרנס'). וגם בעלי הרפתות, המדגרות והמשחטות עושים את מה שהם עושים לבעלי חיים רק כי רוב האנשים עדיין מוכנים לשלם להם מבלי לשקול את המחיר ששילמו על כך בעלי חיים בחייהם ובסבלם. היד שמשלמת על השניצל והחלב בקופה בסופרמרקט היא היד שגודעת, צורבת, גורסת, מצופפת, מזריעה ושוחטת. 

כל הפרות שנראות בסרטונים הן פרות בריאות שפשוט מציגים עליהן הליכים רפואיים מכאיבים כאילו היו בובות הדגמה. 

1. השתלת מגנט - כהכנה למסמרים

כבר עשורים שמרבית הפרות בישראל לא זוכות ליהנות מהתזונה הטבעית שלהן (והמועדפת עליהן), שכוללת בעיקר ליחוך עשב רענן. עגלים המפוטמים לבשר ופרות המנוצלות לחלב מוזנים בתערובת מזון מרוכזת הפוגעת בבריאותם אך נחוצה לגדילה מהירה ול"ייצור" כמויות חלב גדולות. למזון המרוכז (הכולל קטניות ודגנים יקרים, לצד קמחי דגים, נוצות ודם) מוסיפים גם סוגים שונים של פסולת.

חלק מהפסולת מוסף למזון הפרות באופן מכוון (כמו צואת עופות ושמן משומש ממסעדות) אך חלק אחר - כמו מסמרים, ברגים ושאר חלקי מתכת - נוספים שלא במכוון יחד איתם או במהלך תהליכי עיבוד המזון, שרחוקים שנות אור מהסטריליות המאפיינת עיבוד מזון לבני אדם (או אפילו לחיות "מחמד"). חפצי המתכת מצטברים במערכת העיכול של הפרות וגורמים להן פציעות פנימיות, סבל ממושך ולעתים גם מוות. כפי שמציינת המרצה בסרטון, רוב הפציעות הקטלניות מהמסמרים בקיבה מתרחשות לקראת ההמלטה (השנתית).

הפיתרון, כרגיל במשקי חי תעשייתיים, אינו הקפדה רבה יותר על איכות המזון המסופק לפרות - אלא החדרת גוף זר נוסף - מגנט - לקיבתן, כדי שימשוך אליו את חלקי המתכת וימנע מהם להגיע למעיים.

"אתם רואים שצריך להיזהר כי היא משתוללת והיא לא קשורה מאוד חזק", אומרת המרצה בסרטון לסטודנטים לווטרינריה. הפרה, שנחיריה תפוסים בנזם מכאיב ופוצע והיא קשורה בתנוחה מפחידה, בסך הכל מנסה להשתחרר מהעינוי ה"לימודי" - הדגמה והתנסות אישית ב"השתלת מגנט" בקיבת פרה.  

ולבסוף, אם שמעתם שתעשיית הבשר היא התעשייה המזהמת ביותר, בוודאי תשמחו לדעת שלפחות בתחומים מסוימים היא נוהגת חסכנות ומיחזור. המגנטים שישתילו הסטודנטים מייד בעגלות, מסבירה המרצה, הוצאו מקיבתן של פרות בבתי המטבחיים לשימוש חוזר.  

2. חיתוך קרניים, "צורך ממשקי"

בתחילת הסרטון מונה המרצה מספר סיבות לחיתוך קרני הפרות במשקים. ב"צורך ממשקי" היא מתכוונת לשאיפה לצופף פרות רבות יותר במשק, ולאפשר האבסה יעילה וצפופה יותר ב"עולים" שיכולים להיסגר בקלות על ראשי הפרות. אירונית, היא מזכירה גם "מניעת צער בעלי חיים" בין הסיבות להשחתה הכואבת ורבת הסיבוכים של גוף הפרות כדי להתאימן לתנאי הצפיפות ברפת התעשייתית! הצדקות אבסורדיות כגון אלה משמשות כיום דוברים של כל תעשיות החי. כך למשל למדו לולנים להציג את חיתוך מקור התרנגולים שפוגע בהם קשות, ונועד לאפשר לצופף אותם בצורה קיצונית בלי שהתוקפנות והמועקה שנגרמים להם יולידו תמותה גבוהה מדי - כמיועד "למנוע צער בעלי חיים" כתוצאה מניקורים הדדיים.

ה"משחה" שהמרצה מתארת שמורחים על ניצני הקרניים של העגלים והעגלות בהיותם בני ימים ספורים כאילו מדובר בקרם טיפוח - היא למעשה חומר מאכל המשמש לרוב ל...פתיחת סתימות ביוב קשות במיוחד (ובסרטי פשע גם לאיכול והעלמת גופות) - סודה קאוסטית. מריחתו ה"משחה" גורמת כאבים עזים וממושכים ועלולה אף להוביל להתעוורות העגלים אם החומר זולג לעיניהם.

אלא שכאן לא מסתיימים הייסורים האפשריים כתוצאה מהניסיון למנוע מגוף העגל להצמיח את קרניו. לפעמים "הקרן צומחת בצורה לא נורמלית בגלל ההתערבות שלנו", מסבירה המרצה, והיא "יכולה להמשיך ולצמוח ולהיכנס לתוך הגולגולת". לשם כך, יש לנסר את הקרן המעוותת שצמחה. 

בפרות הרות, מסבירה המרצה, לא משתמשים בחומר הרדמה כשגודעים את הקרניים, כי זה עלול לגרום להן להפלה. בעקבות חשיפת תיעוד מחריד של גדיעת קרניים בכלבוטק, שצילמנו בקיבוץ גת בשנת 2002, נאסרה גדיעת קרניים ללא הרדמה בישראל. באיסור לא נכלל כל פטור לפרות הרות (מצב הקבע של פרות בוגרות בתעשייה), אבל המרצה בפקולטה לחקלאות של האונ' העברית מרשה לעצמה להעניק פטור מכיבוד חוק צער בעלי חיים לווטרינרים לעתיד. הכל לטובת שימור שטף ייצור החלב, שתלוי בשמירת הפרות במצב היריון כמעט בלתי פוסק.

מסתבר גם, שכשחותכים קרניים מעוותות (שגדלו לאחר מריחת ניצני הקרן במשחה המאכלת), "אנחנו לא יכולים בדיוק לצפות לאיפה הסינוס נכנס ולאיפה לא" - וכך קורה שבמקרים רבים, גם בחיתוך קרן לדוגמה שמודגם בשיעור, חודרים לסינוס ומסכנים את הפרה בסינוסיטיס ובפגיעות אחרות. המרצה לא נראית מוטרדת. היא מציינת שהדימום לא נראה "מאסיבי", ולשאלה אם דם שניגר על האבוס ועל מזון הפרות לא עלול לסכן אותן היא עונה שזה "לא יכול לעשות הרבה נזק - עוד תוספת חלבון".

וחיתוך הקרניים, חשוב לזכור, הוא רק אחת מפעולות השחתה רבות של גוף הפרות הנהוגות בתעשיית החלב.

3. הזרעה, זיהומים וצליעות

פרה - ככל נקבה ממחלקת היונקים - מייצרת חלב רק אם יש לה גור (או גורים) להניק. לכן דואגת תעשיית החלב שהפרות יהיו בהיריון כמעט בלתי פוסק, כך ששטף ייצור החלב לא ייפסק. כל הפרות בתעשיית החלב הישראלית מופרות באמצעות הזרעה מלאכותית. עם ההזרעה הראשונה נכנסות העגלות למה שהמרצה בסרטון מכנה "מעגל מערכת החליבה":

"אם היא לא תתעבר ולא תגיע להמלטה – היא לא תמשיך, היא תצא החוצה", מסבירה המרצה. מאזין תמים אולי יתמה מה פירוש "תצא החוצה". אולי אם פרה לא מתעברת מוציאים אותה החוצה לטיול במרעה שעשוי לשפר את הרגשתה ואת פוריותה? אך כמובן שמדובר רק בלשון נקייה לשליחת הפרה להרג תעשייתי, כמעט תמיד באחד משני בתי המטבחיים שחולקים את רוב שוק שחיטות הפרות בישראל - דבאח ואדום אדום.

"בשביל ליטר חלב צריך לעבור בוורידים האלה [שבעטין] 500 ליטר דם", מסביר מרצה אחר, שמזכיר שהעטין וכלי הדם הרגישים בו הם בדרך כלל מטונפים ומזוהמים – כי ברור לכולם שפרות נכלאות כשהן מתבוססות בהפרשותיהן על רצפת בטון.

לסטודנטים מוסבר כי יש סקאלה של 1 עד 5 המודדת את חומרת הצליעה של פרות ברפת. ללמדנו כי רוב הפרות ברפת סובלות מבעיות, חמורות יותר או פחות, של צליעה. הדבר נובע ממספר גורמים - החל מאי-הישחקות הטלף בהיעדר הליכה במרעה (המחייבת גם טילוף שנתי מפחיד ופוצע), דרך אוסטיאופורוזיס ובעיות שלד הנגרמים מהשקעת הסידן העצומה בחלב על חשבון עצמותיה - ועד לדלקת פרסות (למיניטיס) הנובעת מהמזון המרוכז, ומוחרפת כתוצאה מהזוהמה בה שרויות רגלי הפרות.

הסרטון מסתיים בהדגמות של בדיקה וגינלית "שגרתית".

4. לרסן, לקשור, לחשמל ולחורר

או: איך מטפלים בפרה ש"צריכה קצת עידוד"

הסרטון נפתח בצילומים של פרות ש"הותקנו" בגופן חורי קבע כחלק מניסויי הזנה "חקלאיים" נפוצים (תעשיית הבשר לא חדלה לשכלל את שיטותיה במטרה למקסם רווחים - כמעט תמיד על חשבון בעלי החיים):

"אם אנחנו צריכים לעשות איזושהי פרוצדורה כואבת אז אנחנו נבחר בדרך ריסון יותר נוקשה. לפעמים אנחנו צריכים גם להשתמש באמצעים כימיים". הפרה, כך מסבירים לסטודנטים, עלולה לדמם כשהיא "מגלה התנגדות" לריסונה באמצעות נזם מכאיב. אבל אלה "לא פציעות שדורשות טיפול".

חלק ניכר מהסרטון מוקדש להתמודדות ראשונית עם פרה שנחשדת כ"פרה קורסת", או כפי שהיא מכונה בלשון מכובסת בסרטון, פרה "רובצת". רבות מהפרות בתעשיית החלב המודרנית מתמוטטות באפיסת כוחות כעבור שנים ספורות בשל דלדול משאבי גופן שנסחט עד תום. פעמים רבות השלד עצמו קורס לאחר דלדול עצם מואץ שנובע מהשקעת כמויות אדירות של סידן בחלב הנשאב - יותר סידן מכפי שמסוגלת הפרה לקלוט באכילה.

"איך אנחנו מקימים פרה רובצת?" ואיך בודקים אם היא לא רוצה לקום או לא יכולה לקום? אלה השיטות שמציגים מורי בית הספר לווטרינריה:

1. להבהיל אותה – למשל "לצעוק לתוך האוזן שלה ממש".
2. אבל מה עם "פרה שצריכה קצת יותר עידוד"? שואלת המרצה. כמובן - "מעודדים" אותה. בעזרת שוקר. "הכירו את אופציית השימוש בחשמל", מכריזה המרצה בחגיגיות.
3. להרים אותה ממתקן מתכת ייעודי המתחבר לאגן שלה ומופעל על ידי מנוף/טרקטור. המרצה מבהירה ששיטה זו יכולה לגרום לפרה נזקים גופניים. 
4. אופציה נוספת – שהמרצה ממליצה עליה כי היא דורשת "מינימום מאמץ" - היא למשוך אותה בנזם מאפה, זאת למרות שהיא מציינת במפורש שאופן טיפול זה הוא "פחות ידידותי לפרה".
5. אופציה אחרונה, שמודגמת על הפרה בסרטון, היא הידוק מתקן מתכת לרגלה באמצעות בורג הגורם לה להרים את רגלה בכאב שוב ושוב.

ועם כל כך הרבה אלימות שמופעלת על גופה רק בשביל להקים אותה, מה הפלא ש"כל הזמן יורד להן דם"?

5. צינור קיבה, מזרק ושאר מכשירים

"אנחנו באים לסביבה עוינת, לא ידידותית מהרבה בחינות: ברזלים חלודים מסוכנים, סביבה מחליקה, מחלות" - זו הסביבה שהפרות כלואות בה ללא הפסקה כל חייהן כדבר מובן מאליו - הרפת התעשייתית. 

אפילו ההדגמה של החדרת צינור קיבה לפרה לא נעשית עם צינור המיועד לכך, אלא עם צינור גינה המיועד להשקייה, שהוא מסוכן יותר - אך זול יותר, ובמקרה של "חיות משק" נראה שזה השיקול המכריע, גם בבית הספר לווטרינריה היחיד בישראל. "זה נראה מצחיק, זה צינור קיבה, למרות שזה צינור גינה בעצם. אבל בחיות למטרות מזון, בגלל שיקולים כלכליים, בכל זמן שאין צורך בציוד יקר ערך, שיכול להתבלות והוא לא מחייב אותנו, אפשר להשתמש בכל דבר שמשמש את המטרה", מסבירה הווטרינרית המרצה.

ניתן לראות שהמרצה מתייחסת לדלקת רחם כאל תופעה שגרתית לחלוטין. וזו אכן תופעה שגרתית לחלוטין ברפתות בישראל. זה לא משום שפרות נוטות מטבען לדלקות רחם, אלא משום שכולאים אותן באותה "סביבה עוינת" שהוזכרה לעיל, מתבוססת בהפרשותיהן, גם כשהן במצב גופני פגיע ומדמם סביב ההמלטה. לפי נתונים שהוצגו בכנס ה-21 למדעי הבקר בישראל, אירועי דלקות הרחם נמצאים במגמת עלייה תלולה (מרבע-שליש מהפרות לכמעט מחציתן) עם השנים ועם צמצום מספר הרפתות וגדילת מספר הפרות לרפת. חוקרי התעשייה עצמם קובעים שהגורם הישיר לדלקות מצוי בתנאי ההיגיינה הירודים ברפתות, שכתוצאה מהם "במהלך ההמלטה ואחריה נגרם זיהום חיידקי בכ-93% מהפרות."

הסטודנטים מודרכים לשנות את אופן החשיבה שאליו התרגלו בטיפול בבעלי חיים - לאופן המותאם למטרות התעשייה המנצלת את בעלי החיים והורגת אותם כשהם "מתבלים" במהירות. התחלואה והריפוי הם תמיד "ברמת העדר", כאשר העניין בבריאות וברווחה של כל בעל חיים כאינדיבידואל נעלם כשמתבוננים ברפת במשקפיים כלכליים. מזרקים לא צריכים להיות סטריליים כאשר כל חיה ניתן תמיד להחליף בחיה אחרת. "לרוב זה מצליח לנו", מסכם המדריך בפשטות.

לאי החלפת המזרקים בין פרה לפרה (כדי לחסוך כסף) יש, כמסתבר מהסרטון לא רק השלכות ברמת ההדבקה בין פרות שונות "בתוך העדר", אלא גם על מידת הכאב שנגרם להן. "זה תלוי כמה המחט חדה", מסביר המדריך, "אם היא ממש חדשה, אז היא מאוד חדה, וזה הולך מאוד טוב. אם היא פחות - אז זה הולך פחות טוב...".