 |
|
זכויות בעלי-חיים השבוע שבועון אינטרנט
לזכויות בעלי-חיים
עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי
כהן
דואל לתגובות: info@anonymous.org.il ת.ד.
לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119 טלפון: 03-5226992
פקס: 03-5220699
מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת
מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il
|
שלום,
לפניך גיליון מס' 160 (23.7.2004)
בגיליון זה:
- חדשות ופעילויות
- מסחר בכלבים גזעיים (כלבים גזעיים, כתבה רביעית)
- מרד זה לא - על הסרט "מרד החיות"
- פינת התזונה: חדש על המדף - תחליפי בשר
בברכה, צוות
אנונימוס |
1. חדשות ופעילויות
החמרת עונשי מתעללים עברה בקריאה טרומית
ביום ד', 21.7.2004, אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית
ברוב גדול הצעת
חוק, שנועדה להחמיר בעונשים המוטלים על המתעללים בבעלי-חיים. הודו
לחברי סיעת חד"ש-תע"ל שיזמו וקידמו את הצעת החוק ועודדו אותם להמשיך
ולפעול למען בעלי-חיים בכנסת.
כתובותיהם: ח"כ אחמד טיבי, הכנסת, ירושלים. פקס:
6496189 דואל: atibi@knesset.gov.il ח"כ
מוחמד ברכה, הכנסת, ירושלים. פקס: 6753123 דואל: mbarakeh@knesset.gov.il ח"כ
עסאם מח'ול, הכנסת, ירושלים. פקס: 6496497 דואל: imakhoul@knesset.gov.il
בעיתונות הישראלית
מוסף הארץ בית
מחסה לחמורים. בכתבה "ולחמורים
לא מגיע?" (23.7.2004, עמ' 40) מתאר נרי לבנה את בית המחסה לחמורים
באזור כפר-סבא. במקום נמצאים חמורים רבים שעברו התעללות, סבלו מהזנחה
או הועבדו בפרך. מדברי לוסי פנסום, מייסדת בית המחסה: "אצלנו כולם
יכולים לחיות את שארית חייהם בשלווה מבלי לסבול יותר הזנחה, עבודה קשה
ובדידות".
לתגובות: מוסף הארץ, רח' זלמן שוקן 21, תל-אביב
61001. פקס: 03-5121238 דואל: musaf@haaretz.co.il
הארץ כלבים כפריטי
אופנה. בכתבה "טמאגוצ'י
חי ונובח" (22.7.2004, עמ' ד1) סוקרת מיכל פלטי "אופנות" בגידול
כלבים בישראל, תוך אזכור התופעות השליליות המתלוות לכך, ובראשם נטישה.
ניתן להגיב, תוך שימוש במידע על הפגיעה בכלבים
גזעיים.
לתגובות: הארץ, רח' זלמן שוקן 21, תל-אביב
61001. פקס: 6810012-03 דואל: letters@haaretz.co.il
Nrg מעריב
התעללות בעלייה? בכתבה "ההתעללות
בבעלי-חיים גוברת" (22.7.2004) מדווח גיל חורב על תביעת תנו
לחיות לחיות ממשרד החינוך לפעול לטיפול בתופעת ההתעללות הגוברת כלפי
בעלי-חיים. מומלץ להגיב לעיתון הכתוב ולהזכיר כי רובה המכריע של
ההתעללות בבעלי-חיים אינו מתבצע על-ידי נוער אלים, אלא בחסות החוק.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132, פקס:
03-5638714 דואל: cotvim@maariv.co.il
חולון בת-ים
רדיפת חתולים שחורים. בכתבה "טפו טפו,
חתול שחור" (23.7.2004, עמ' 28) מדווח שחר שחר על הפינוי
(לאזור אחר בעיר) שביצעה עיריית בת-ים לחתול שחור, שתושבים התלוננו כי
הוא "עושה לאזור עין הרע".
לתגובות: חולון בת-ים, האירוסים 53, מגדל קניות, ת.ד.
304, נס ציונה, פקס: 08-9409330 דואל: letters@yedtik@.co.il
למידע על פעילויות
קבועות: דוכני הסברה קבועים בירושלים, תל-אביב, חיפה, חדרה, כפר
סבא ובאר שבע; גרעיני פעילות ברחובות ובמודיעין; ותאי סטודנטים
באוניברסיטאות. דרושים/ות מדריכים/ות להרצאות בבתי-ספר בכל הארץ (reut@anonymous.org.il). פורומים
לזכויות בעלי-חיים: תפוז;
עצמאי; נענע
לוח היכרויות לטבעונים/ות
ולצמחונים/ות
2. מסחר בכלבים גזעיים בעיות בחייהם
של כלבים גזעיים, כתבה רביעית (ואחרונה)
בשבועות הקודמים סקרנו בעיות בריאות
של כלבים גזעיים, ניצולם לעבודות
שונות ובעיות הנובעות מהגדרת תקנים והצגת כלבים
בתערוכות.
השבוע אנו מסיימים את הסדרה בהתייחסות למסחר בכלבים
גזעיים.

הכלב כרכוש וכסחורה לפי
אחת מן ההשקפות הרווחות בשיח של זכויות בעלי-החיים, כל עוד נחשבים
בעלי-חיים כרכוש, הם לא יוכלו לקבל את ההגנה הראויה להם. האינטרס לסחור
בהם חזק מהרצון להגן עליהם, והחוק מקנה ל"בעליהם" כוח לעשות ברכוש החי
כראות עיניהם. השקפה זו ודאי נכונה, כאשר הברירה היא בין זכויות
בעלי-החיים לבין זכות ה"בעלים" לנהוג בהם כבכל רכוש אחר. אולם מה בנוגע
להבדלים שבין רכוש יקר לרכוש זול? סקירה של כאלף מודעות מכירה/מסירה של
כלבים בישראל, מראה שהמחיר לכלב מגיע עד 4,500 שקל. רק כלבים גזעיים
נמכרים במחיר גבוה, בדרך-כלל עם תעודות המבטיחות גזעיות ולא פעם גם עם
אישורי בדיקות בריאות. נמוך יותר בסולם המחירים, נמצאים כלבים
"מיוחסים" פחות, אך עדיין כאלה שמוצגים כגזעיים. רק כלבים גזעיים מעטים
נמסרים חינם, ובמקביל לכך - רק כלבים מעורבים מעטים נמכרים. כל הכלבים
נחשבים בחברה שלנו כרכוש של בני-אדם; אך בעוד שהכלבים המעורבים נחשבים
כרכוש גרידא, הכלבים הגזעיים נחשבים גם כסחורה.
אולי עדיף להיות
סחורה? בפורום דוג דה בורדו - אחד מן הגזעים הנחשבים
כיקרים ביותר - שורר קונצנזוס, שהמחיר הגבוה מגן על הכלבים, כי נלווים
אליו מעקב אחר בריאות תורשתית בדורות קודמים, בדיקות בריאותיות וטיפול
נאות עד למכירה; כמו כן, אדם שהשקיע אלפי שקלים בכלב, ודאי ימשיך
להשקיע בטיפולו. מצד אחר, כלבים שנמכרים בזול, נמכרים כך לעתים קרובות
בגלל בעיות סמויות. בפורום רווחים סיפורי זוועה, על כלבים ללא תעודות
שנקנו בזול וחלו או אף מתו תוך זמן קצר בגלל בעיות תורשתיות או מחלות
מדבקות שהיו נגועים בהן. הדברים מוצגים מתוך היגיון צרכני בסיסי: כפי
שמשלמים על מוצר באיכות גבוהה מתוצרת מוכרת כשקונים מכונית או מערכת
סטריאו, כך יש לבחור כלב "איכותי" - ולשלם על כך כנדרש. אם כן, בעולם
שבו לא מייחסים רוב האנשים ערך גבוה לכלבים כשלעצמם, לכאורה עדיף
לכלבים להיות סחורות יקרות: אדם שמאס בכלב לאחר שנקנה בזול ושלא ניתן
למוכרו, ייפטר ממנו בכל דרך; ואילו אדם המחזיק, מבחינתו, בסחורה יקרה,
יעשה כל מאמץ למכור אותה - לאדם שבתורו יתחזק את "הסחורה" כהלכה בזכות
ההשקעה הכספית.
לא על הכסף לבדו החיסרון
בתזה זו הוא, שכאשר חיה מכניסה כסף, יש מי שירצו להשקיע מעט ולמכור
ברווח, על חשבון החיה. ככל הנראה, הרוב המכריע של המגדלים הפרטיים
בישראל, שמרביעים כלבים בודדים בתנאים ביתיים, מעניקים להם תנאים טובים
לא פחות מכל בית קונה או מאמץ. אולם הסיבה לכך אינה כלכלית, אלא העניין
שיש לאנשים אלה ברווחת הכלבים. בנוסף לכך, בעולם המגדלים הביתיים קיימת
שקיפות גבוהה, יחסית, של תנאי הגידול: הקונה יכול לראות את תנאי הגידול
ואת ההורים של ה"סחורה" שהוא בוחר. מערכת זו מתמוטטת, כאשר הכסף לבדו
הוא שמכריע.
היגיון חקלאי מבחינה
כלכלית, משתלם יותר לפתוח "בית גידול" גדול ולחסוך בשטח, בכוח אדם
ובהוצאות על מזון וטיפול רפואי, ולנצל את הכלבות עד קצה גבול יכולתן
ללדת. זהו ההיגיון הכלכלי שמניע את כל תעשיות בעלי-החיים, ומעמדם של
הכלבים כסחורה חושף אותם להיגיון דורסני זה לא פחות מפרות או חזירים.
ואכן, בדרום מזרח אסיה פועלים משקים חקלאיים לבשר כלבים, וחלקם אף
מייבאים מאירופה כלבי סן-ברנרד, כדי לזווגם עם כלבים מקומיים וליצור
כלבים בשרניים יותר. כמובן, במדינות המערב ערך הכלבים כסחורה הוא בעיקר
בתור "חיות מחמד" (קיימים גם משקים ל"ייצור" כלבים למירוצים, למשל)
אולם גם על בסיס זה נבנים משקים חקלאיים לכל דבר. בישראל המצב אינו מן
הגרועים. רק משקי כלבים אחדים פועלים ממניעים כלכליים גרידא, ובחלקם
התנאים אכן אינם משתווים לתנאי הגידול הביתיים. לא מעט תלונות נשמעות
על עסקים אלה ועל "הסחורה הפגומה" שהם מוכרים, דהיינו - כלבים חולים.
לא ידוע לנו על צעדים משפטיים שננקטו נגד עסקים אלה. קיימים גם סוחרי
כלבים, המתווכים בין "בתי גידול" (לאו דווקא מישראל) לבין הלקוחות. כאן
מדובר במערכת חקלאית לא רק מבחינת המניע הכלכלי, אלא גם משום שתהליך
ה"ייצור" של הכלבים נסתר מעין הצרכנים: הסוחרים יכולים לספר מעשיות על
מקור הכלב (חובבי כלבים מתלוננים, למשל, שסוחרים רבים ממזרח אירופה
מזייפים תעודות, כולל תעודות בריאות) ולצרכנים, שאין בידם דרך לבדוק את
אמיתות הטענות, קל - וזול - להאמין שהכל בסדר.
משקי כלבים
במדינות מערביות רבות פועלים משקי כלבים
אינטנסיביים (puppy mills). בארצות-הברית מעריכים, שמאות אלפי כלבים
נמכרים ממשקים כאלה. למותר הוא לציין, שכולם נמכרים ככלבים "גזעיים".
מי שאחראים לקיומה של תעשייה זו הם הצרכנים, שקונים כלבים בחנויות
בעלי-חיים: המשקים מתפרנסים ממכירת הכלבים לחנויות, לא משיווק ישיר. כך
איש מהקונים אינו יודע מנין הגיע הכלב שבחלון הראווה. תנאי הגידול
במשקים דומים לתנאים במשקים לבשר ולפרווה. משק טיפוסי מחזיק 150-75
כלבים, לעתים קרובות מגזעים רבים. בדרך-כלל, הכלבים כלואים כל חייהם
בכלובים קטנים מרשת ברזל, ללא מצע. הגורים נלקחים מהנקבות למכירה
בגיל 8 שבועות בקירוב, ואז מורבעות הנקבות בשיא המהירות עד שגופן מתבלה
והורגים אותן, בגיל 5 בערך. חשיפות של משקים כאלה בארצות-הברית ובקנדה
גילו כלבים:
-
גוועים ברעב, כתוצאה ממחסור במזון. כלבים רעבים
טרפו גורים או שאכלו כלבים בוגרים מתים. היו גם כלבים שרעבו כי
התקיפים יותר בכלוב מנעו מהם לגשת למזון
-
בעלי שיניים שנרקבו כי בעלי המשק רכשו מזון
זול ודל בערכים תזונתיים
-
עם פצעים ענקיים פתוחים ולא מטופלים, כתוצאה
מקרבות בתוך הכלובים
-
חסרי כף רגל ואפילו רגל שלמה, לאחר שנתפסה ברשת
הברזל ונעקרה ממקומה בניסיונם להשתחרר
-
מכוסים בטפילים ונגועים ללא טיפול בזיהומי
אוזניים, עיניים ומערכת הנשימה
-
מכוסים בצואתם וספוגים בשתן שלהם
-
סובלים ממחלות תורשתיות רבות, כתוצאה מזיווגי
קרובים
משקים אלה פועלים בניגוד לחוק ברוב מדינות המערב, אולם
הרשויות אינן פועלות נגדם ביעילות. כלבים שהוחרמו מהם מגיעים למכלאות
של ארגונים מקומיים, שאינם מסוגלים לעמוד בעומס, ועבריינים רבים נקנסים
(אמנם הטיפול המשפטי משתנה ממדינה למדינה) בסכומים נמוכים בהרבה
מרווחיהם, מעין "הוצאה עסקית".
לאמץ מעורב! במודעות
המפרסמות כלבים מעורבים לאימוץ, ניכרת לעתים קרובות גישה מיוחדת: הכלב
יימסר רק לבית חם, אחראי, עם תנאים מתאימים וכוונות רציניות. משהו בריא
יותר במערכת היחסים האנושית עם כלב כזה, שלא נבחר בזכות התעודות
שהודבקו לו אלא בזכות חברתו בלבד. על כל פנים, המוני כלבים אינם זוכים
לאימוץ חברי ואף לא להגנתו של מחיר גבוה. כלבים אלה כלואים במכלאות של
עמותות ושל רשויות, שם הם גם מומתים בהמוניהם, בעודם ממתינים לאימוץ.
כל עוד יש כלבים במכלאות, אין הצדקה להרביע כלבים אחרים. קנייתו של
הכלב הגזעי מתפקדת בפועל כגזר-דין מוות לכלב הכלוא במכלאה.
מקורות: התמונות לקוחות מארה"ב מהאתר http://www.prisonersofgreed.org/.
הפורומים והלוחות נסקרו ב-23.7.2003. Red Mask Giant (דוג
דה בורדו), פורום;
בני אור יורקשייר טרייר, פורום; MYPET מבית
עיתון חי, לוח חי: כלבים; הלוח
הישיר: מכירות: כלבים;
הייד פארק, פורומים: כלבים
או גורים למכירה
ASPCA Legislative Alert, "Attention Illinois
Residents! Support the Pet Lemon Law!", 11.3.2003.
"Undercover Video - Quincy, WA - Puppy Mill Exposed
for Cruel and Unsanitary Conditions", www.narn.org, 5.3.2003.
"Protect Iditarod Dogs from Microsoft and
Coca-Cola", Sled Dog
Action Coalition , 5.2.2003.
Kate Sullivan, "Puppy mill bust near Searcy,
Arkansas", KATV Interact, 19.12.2002.
Barry Kent MacKay, "Quebec Fears Invasion of Puppy
Mills", Animal Protection
Institute, 17.12.2002 .
Theresa Boyle, "Animal Protection Law Lacks Teeth,
Critics Say", Toronto Star, 13.12.2002.
"Puppy Mill bust", Voice for the
Voiceless, 3.10.2002 (copied from the 28.9.2002 issue of the
Akron Beacon Journal).
John Doherty, "State to Scrutinize Pet Shops,
Breeders", Syracuse Post Gazette, 23.8.2002.
3. מרד זה לא רשמים מסרט דיסני החדש,
"מרד החיות"
"מרד החיות" הוא סיפורן של שלוש פרות היוצאות להיאבק בגנב
בקר. לכאורה זהו סרט אנימליסטי, עם מסר חשוב לכל מי שמצפה לראות מעט
אמת ואומץ במוצר פופולארי. אריאל צֹבל ראה את הסרט, מצא שהוא קונפורמי
ביותר וספק אם פרה כלשהי תזכה ליהנות מהשפעתו.
על מה הסרט?
כותרת כמו "מרד החיות" ודמויות של פרות
בפרסומות לסרט, נראים כמו ההבטחה הגדולה ביותר בעניין זכויות בעלי-חיים
בקולנוע מאז "מרד התרנגולים". אולם בפועל, הסרט מעוות את העובדות
החקלאיות עד כדי כך, שספק אם יש לפרות המצוירות המככבות בו ערך כלשהו
בעידוד אמפתיה כלפי פרות במציאות. בסרט, מגי היא "פרה חולבת" במשק בקר
לבשר. לאחר שכל הבקר נעלם באישון לילה, מאבד החוואי את הבעלות על הקרקע
ומגי מועברת למשק מעורב קטן. משק זה נמצא בסכנת פשיטת רגל, העלולה
להביא למכירת המקום והחיות שבו. מגי יוצאת עם שתי הפרות האחרות, הגב'
קאלווי וגרייס, להציל את המשק ממכירה. המשימה העומדת בפניהן היא לתפוס
את גנב הבקר, אלמדה סלים, אשר אחראי להרס המשק הקודם של מגי, ושהפרס
עבור תפיסתו יוכל להציל את המשק החדש שלה. עיקרו של הסרט הוא מסע
הרפתקאותיהן של שלוש הפרות וכמה חברים לדרך - עד לסיום הצפוי.
המשק הוא ביתנו השם המקורי של הסרט,
Home on the Range, מדויק הרבה יותר מן השם העברי. זה אינו סרט על
מרידה, אלא על שיא הקונפורמיות - הגנה על הבית (גם אם מנצלים אותך שם
עד מוות!). המשק "חלקת גן-עדן" מוצג כמשק חלב במערב התיכון של
ארצות-הברית בימי "המערב הפרוע". הוא מנוהל על-ידי אישה מבוגרת,
המצהירה על אהבתה לחיות כאילו היו בנות משפחתה, שומרת תמונות שלהן
כאילו היו נכדותיה ואף מסלקת את השריף מאדמתה, כשהוא מציע לה למכור
אחדות מהחיות כדי להתגבר על קשייה הכלכליים. החיות מזהות בסכנת אובדן
המשק את הסכנה שיימכרו לשחיטה, אם כי הנושא מוזכר בקצרה וללא דרמטיות;
התימה המרכזית היא פחד אנושי במהותו מפני אובדן הבית, לעבריין תאב-בצע
וללא סכנת מוות מן הסוג הנשקף לחיות בלבד. האידיליזציה של המשק המסורתי
היא גרוטסקית: במציאות, משקים משפחתיים טיפוסיים שלחו "פרות חולבות"
לשחיטה כשלא היה בהן עוד שימוש, ותרנגולות נשחטו וביציהן נגזלו. ב"חלקת
גן-עדן" יש אפילו חזירים, חיה שמראשית ביותה ועד היום הוחזקה למטרת
שחיטה בלבד - ללא כל רמז לייעודם. לתנאי התיעוש שבהן מוחזקות חיות אלה
במציאות זה יובל שנים ויותר, אין כמובן כל זכר בסרט. צופי "מרד החיות"
מולעטים אפוא בדימוי של החקלאות כמשק מסורתי, מסוג שלא היה קיים
מעולם.
הסיפור שהוחמץ 1: מהאחו למשחטה "מרד
החיות" נוגע בנושא היסטורי חשוב - ומחמיץ אותו. הסצינה שבה מוביל גנב
הבקר 5,000 בני-בקר ברגל מרחוק ומעמיס אותם על רכבת, מתייחסת למאורעות
אמיתיים. בארצות-הברית התפתחה במאה ה-19 תעשיית בשר ענקית, שהפכה ערים
כמו שיקגו למרכזי שחיטה בינלאומיים, ההורגים מדי שנה עשרות מיליוני
חיות שגדלו במישורים הגדולים, ושולחים את בשרן לערי החוף המזרחי
ולאירופה. הבקר טרם הובל אז ממשקים צפופים, כמו זה שנראה להרף-עין
בתחילת הסרט (אולי בהשראת מכלאות מאוחרות יותר). באותה תקופה היה נהוג
מרעה חופשי, עם גדרות או בלעדיהן, והבקר כונס ממרחקים באמצעות הפחדה
למסעות רגליים ארוכים, לרוב כדי להגיע למסע נוסף ברכבת למשחטה. שיטת
כינוס הבקר שנוקט בה סלים - סילסולי יודל שמהפנטים את הבקר ללכת אחריו
- אינה מתייחסת, ככל הנראה, לשיטה היסטורית כלשהי; מעבר לאזכור עולץ
לחלילן מהמלין והזדמנות ליצור סצינה פסיכדלית של פרות בסוטול על יודל,
זהו פשוט טריק להימנע מאזכור האלימות שספגו החיות במציאות. אם כן,
הנושא שהוחמץ הוא חומר עלילתי מובהק: פרות ופרים רועים בחופשיות
ובשלווה, עד ליום שבו הם מותקפים באיומים, מכונסים בהמוניהם ומובלים
בצייתנות מבוהלת במסע מפרך, שיעדו אינו ידוע. כשמתגלים באופק מתקני
תחנת הרכבת, עולים באוויר ריחות המעידים על המוות המתקרב (ועל ההזדמנות
האחרונה לברוח - אם מתעקשים על עלילה הרואית).

הסיפור שהוחמץ 2: הקפיטליזם
המשמיד משחטות הענק בשיקגו הוחזקו בבעלות קומץ "אורזי
בשר" (meatpackers): חברות שפעלו כאחד מן הקרטלים האלימים ביותר
בתולדות ארצות-הברית. "אורזי הבשר" ידועים לא רק כהורגי חיות בקנה-מידה
חסר תקדים וכחלוצי תיעושו של ההרג, אלא גם כמשעבדיהם הרצחניים של
המהגרים שעבדו במשחטות. השתלטותן של חברות-ענק על אדמה פרטית תוך הרס
משקים משפחתיים אינה כה משמעותית בתקופה זו, אך שורשי ההשתלטות,
שהכחידה במהלך המאה העשרים את רוב המשקים המשפחתיים בארצות-הברית
וחיסלה אזורי מחיה שלמים (לבני-אדם כמו גם לחיות אחרות) נעוצים בימי
"אורזי הבשר". יוצרי "מרד החיות" פסחו על הפוטנציאל העלילתי של סיפור
הרס המשקים המשפחתיים במציאות, ותחת זאת בחרו בגנב חוץ-ממסדי בתור האיש
הרע. בחירה הגיונית למערבון מלפני יובל שנים, וללא סכנה שתאגידי הבשר
יתרגזו חלילה. כדאי להבחין בפוטנציאל העלילתי שהוחמץ: סיפור מאבקה של
בעלת משק משפחתי קטן בתאגיד בשר דורסני, שאינו בוחל בשום אמצעי כדי
להפוך את המשק הקטן שלה למפעל אינטנסיבי לייצור בעלי-חיים, או לפחות
לאגן חמצון רעיל עבור המפעל השכן. סיפור כזה היה מדבר יותר לדור שלמד
להתייחס בספקנות לתאגידים, והיה הולם היטב מסורת של סרטי אנימציה בעלי
מסר אקולוגי אמיץ, כמו "אחי
הדוב".
גם זה לטובה? אי-אפשר להתעלם מכך, ש"מרד
החיות" מציב "חיות משק" בתור גיבורות מעוררות הזדהות. אמנם, לא קל
לזהותן עם החיות האמיתיות, בעקבות השיטוח הקיצוני של פניהן, השימוש
המופרך בטלפיהן בתור ידיים, ובעיקר עולם השיקולים האנושי שלהן. אולם
היסוד העמוק ביותר של הניכור בין אנשים לבין החיות שהן אוכלים, הוא
הדרתן המוחלטת מהשיח כיצורים חיים והתייחסות אליהן כמוצרים בלבד. "מרד
החיות" עושה צעד גדול לפחות בכך, שהוא מחייב את הקהל להתמודד עם "חיית
משק" כגיבורה מעוררת הזדהות. עובדה זו ניכרה בצחוקים המאצ'ואיסטיים
המופגנים, שנשמעו באולם בתגובה לבדיחות המקשרות בין החיות לבין בשר
(פרה המטיחה קללת "בן בייקון" בחזיר, תרנגולת המגיבה להודעה שעלולים
למכור את החיות למאכל בשאלה התמימה "מי ירצה לאכול תרנגולת?", וכדומה).
הצחוק המאצ'ואיסטי הוא בן-דודה הקרוב של מבוכה המובילה להרהור ביקורתי.
חבל שראיתי הצגת ערב - אולי ילדים בהצגה יומית מתגוננים פחות מפני
הסתירה שבין ההזדהות עם הדמות לבין היחס לבנות-מינה במציאות.
מערבון לא-חייתי בשורה התחתונה, "מרד
החיות" אינו מנסה להיות סרט על חיות. ליוצרי "מרד התרנגולים", "מוצאים את נמו" או
"אחי הדוב" היה משהו חשוב לומר על העולם; ליוצרי "מרד החיות" לא היה
אלא רצון לשחק בז'אנר המערבון. ואת זה, אגב, הם עושים היטב: האלמוני
שמגיע לעיירה להושיעה הפך לאלמונית, והעובדה שזוהי פרה, שאפילו מצטיינת
במשקל-יתר ותוקעת גרעפצים, כבר הופכת את הסרט לחתרני ממש - ביחס לז'אנר
המערבון. הקהל מקבל תמורה מהנה להשקעה בצפייה, ויוצא מחוזק באשליותיו
הנוחות על המציאות החקלאית.
4. פינת התזונה חדש על המדף - תחליפי
בשר
שלושה מוצרים חדשים מסויה, המיוצרים ברומניה על-ידי חברת
"אינדיט" מחומרים טבעיים בלבד, ונמכרים בחנויות הטבע.

פטה צמחי פיקנטי ממרח מסויה בעל מרקם
בשרי, שמכיל גם עגבניות, זיתים ופטריות, ונמכר באריזת 100 גרם במחיר
5.70 ₪. הממרח מכיל כ-17 אחוזי חלבון ופחות משלושה אחוזי שומן. גם בריא
וגם הטעם מעולה.
נקניקיות צמחיות בעישון טבעי הנקניקיות
נמכרות בצנצנת שמחירה 12.90 ₪ ושכוללת שש נקניקיות במשקל נטו של 210
גרם. הנקניקיות מצופות וקשורות זו לזו בניילון, שיש להסיר, ומכילות
כתשעה אחוז שומן וכעשרה אחוז חלבון. מומלץ לאפות או להכין על גריל.
טעים למדי, למי שלא נרתע ממושג הנקניקייה.
קבב צמחי ברוטב עגבניות הקבב נמכר
בצנצנת שמחירה 13.80 ₪ ושכוללת שבעה קבבים קטנים ופיקנטיים במשקל 350
גרם והמון רוטב עגבניות לא רע, אם כי לא ברור מדוע להטביע את הקבבים
ברוטב.
גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון
עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך
טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף את כתובתך או שאינך רוצה לקבל
גיליונות נוספים
|