אנונימוס לזכויות בעלי-חיים      

זכויות בעלי-חיים השבוע
שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים

עורך: אריאל צֹבל. מערכת: כנען עוזיאל, נעמה הראל, חגי כהן

דואל לתגובות: info@anonymous.org.il
ת.ד. לתגובות: 11915 תל-אביב, מיקוד 61119
טלפון: 03-6204878  פקס: 03-6204717

אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il


שלום,

 

לפניך גיליון מס' 244 (3.3.2006)  לחצו לקריאת הגיליון באינטרנט

 

בגיליון זה:

  1. חדשות ופעילויות
  2. עצירת טבח היונים בדגון
  3. זוועה עם קריצה: קריקטורות עולם הפוך – כשהחיות הן המנצלות בני-אדם  
  4. פינת התזונה: קוראים שואלים – קטניות בלי הרבה עבודה

 

 בברכה,                 
צוות אנונימוס        

 1. חדשות ופעילויות

צמחונות – הבחירה שלי  

אנונימוס מציינת השנה את אירועי ה-meatout הבינלאומיים – יום ללא בשר – ביום הבחירות לכנסת (יום ג', 28.3.2006) תחת הסיסמה "צמחונות – הבחירה שלי": הבחירה של כל אחת ואחד מאיתנו בצמחונות יכולה להשפיע אף יותר מהשתתפות בבחירות לכנסת. ביום זה נחלק מאות המבורגרים צמחיים ברחובות תל-אביב, נחלק אלפי "פתקי בחירות" ומדבקות הקוראים לציבור לבחור בצמחונות, ונחתים על עצומה הקוראת לכנסת החדשה לפעול לקידום זכויות בעלי-החיים. הפעילות תיערך בין השעות 16:00-10:30 ותכלול גם ארוחת צהריים לפעילים ודיון מודרך.
להצטרפות לפעילות, צרו קשר עם אבימור: 054-4311054
לארגון פעילות ביום הבחירות באזור מגוריכם, יש לפנות למשרד אנונימוס.

 

פיטום אווזים: לקראת סגירת הענף

בתחילת השבוע, הכריז בעל משק לרביית אווזים ברדיו "קול רגע" (רדיו מקומי בצפון הארץ) שהוא מזניח את האווזים שברשותו ולא מספק להם מזון ותרופות בכמות הרצויה, ושכתוצאה מכך מתו 200 אווזים מבין אלף שברשותו. לטענתו, לאור ההחלטה שהפיטום ייפסק באפריל 2006, האווזים מיותרים: השקעה בהם אינה כלכלית ולכן הוא מזניח אותם. נציג אנונימוס התעמת איתו בשידור ומחה נגד ההזנחה הפושעת. בעקבות עדות המגדל, הגישה אנונימוס תלונה נגדו למנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ', שתבעה למצות את הדין עם העבריין וכן לבדוק אם קיימת הזנחה במשקי אווזים אחרים. לטענת ד"ר חיימוביץ', התלונה נבדקה, ונמצא שהמגדל אינו מזניח את האווזים. ההערכה היא, שהמגדל ניסה להפעיל לחץ על הרשויות באמצעות הצהרה שקרית בכלי התקשורת. המנהל גם התחייב, כי יחידת הפיצו"ח (הפיקוח על החי והצומח) מוודאת שמגדלי אווזים אחרים אינם מזניחים אווזים לנוכח לוח-הזמנים לסגירת הענף. עוד מסר ד"ר חיימוביץ', כי "ייצור" ביצי אווזים במדגרות כבר פסק. אנונימוס אינה מסתפקת בהצהרות מנהל השירותים הווטרינריים, וממשיכה לבצע מעקבים אחרי העוסקים בענף – כדי להבטיח שאווזים אינם מופקרים ושהפיטום אכן ייפסק במועד שקבע בג"ץ.

כתבות בנושא
רחביה ברמן, "אנונימוס: מגדלי אווזים מרעיבים העופות במכוון'", וואלה!, 27.2.2006.
דני ברנר, "מחסלים את ענף הפיטום, בייסורים קשים", nrg מעריב, 27.2.2006.
עמירם כהן, "מסתמן: פיצוי למגדלים לפי מספר האווזים", הארץ, 3.3.2006. 
יובל אזולאי, "המגדלים: מה עושים כעת עם 60 אלף אווזים?", הארץ, 3.3.2006.
לתגובות: הארץ, זלמן שוקן 21, תל-אביב 61001. פקס: 03-6810012 דואל: letters@haaretz.co.il
 

הפסקה במשלוחי בקר חי אוסטרליה-מצרים

לפי הודעה מ-27.2.2006, ממשלת אוסטרליה פתחה בחקירה בעניין הטיפול בבקר הנשלח מאוסטרליה למצרים. בינתיים, הופסקו משלוחי הבקר החי למצרים. הצעד נעשה בעקבות חשיפה בתוכנית הטלוויזיה "60 דקות", ובה הוצג תיעוד של דקירת בקר בעין במשחטת בסאטין בקהיר, בטרם חותכים הפועלים את גידי הרגליים של הבקר החי כדי למנוע בריחה.

למידע נוסף בנושא

מקור:
"Aust suspends live cattle exports to Egypt",  Australian Associated Press, 27.2.2006.
 

בעיתונות הישראלית

הארץ משלוחי מגפה. בידיעה "70 עגלים מתו עד כה בערבה ממחלת הפה והטלפיים; הנזק נאמד ב-350 אלף שקל" (27.2.2006) מדווח עמירם כהן על המשך התחלואה והתמותה של עגלים שהובאו לישראל מאוסטרליה.

 

ישראל 10 נוטרה נאגטס. בכתבת הווידאו "נוטרה נאגטס הוסר מהמדפים בארץ חודש וחצי אחרי ארה"ב" (וואלה!, 2.3.2006) מדווח רוני ברקאי על מחדל משרד החקלאות, שפרסם הודעת אזהרה בעניין המזון המורעל חודש וחצי לאחר שהיצרן האמריקאי הסיר את המוצר הפגום מהמדפים.


שפעת בלולי צרפת. ב-25.2.2005 דווח על זיהוי הנגיף הקטלני של שפעת העופות בלול תרנגולי הודו בצרפת – הפגיעה הראשונה של המגיפה בתוך לול באירופה. 43 מדינות הודיעו על הפסקת ייבוא העופות מצרפת, היצואנית הגדולה באירופה. יפן הודיעה גם על הפסקת ייבוא עופות מהולנד.

כתבות בנושא 
"שפעת העופות הגיעה ללולים האירופים",  ישראל 10/וואלה!, 25.2.2006.
רינה בסיסט, "כבד על הצרפתים", מעריב (המגזין), 2.3.2006, עמ' 4.
לתגובות: מעריב, קרליבך 2, תל-אביב 67132. פקס: 03-5638714 או 03-5610614 דואל: cotvim@maariv.co.il
אם הקישור פגום, יש להניח עליו הסמן, ללחוץ על הכפתור הימני בעכבר, "העתק קישור", ו"הדבק" בשורת הכתובת

 

עתון תל-אביב פינת-חי והתעללות. בכתבה "הפורצים חיררו את רגלי העופרים" (3.3.2006) מדווחת אבישג בדש-זברו על התעללות מתמשכת של פורצים בחיות הכלואות בפינת-חי בדרום תל-אביב. ההתעללות מתאפשרת הן כתוצאה ממחדלי הנהלת פארק דרום והן כתוצאה ממחדל משטרתי.

לתגובות: עיתון תל-אביב, מיקוניס 5 תל-אביב. פקס: 03-6876836, דואל: telaviv@yedtik.co.il

 

Nfc מאסר לעבריינים. בכתבה "עונשי מאסר לגנבי בקר" (28.2.2006) מדווח נוה יוסף על עונשי מאסר בפועל בני 3.4 שנים ושנתיים, שנגזרו בבית-משפט השלום בנצרת על גנבי בקר; חלק מן העבירות שיוחסו לנאשמים הן התעללות בחיות.

 

וואלה! זוהמת החלב. בכתבה "פעילות למען בע"ח קטעו אירועי חגיגות החלב בהרצליה" (25.2.2006) מתוארת פעילות מחאה נגד אירועי "שמחת החלב" בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה. פעילה בתחפושת פרה פרצה לבמה וחשפה את הסבל והמיתוסים שמאחורי מסע קידום המכירות של תעשייני החלב.

 

nrg מעריב לחיות במעבדה. בטור "מסע האימים של מלי" (28.2.2006) מנסה ענת רפואה לשחזר את חוויותיה של גורת קופים – מחוות מזור ועד למעבדה לחקר המוח.

 

nrg מעריב קולנוע קטלני. בכתבה "פנלופה בוז" (26.2.2006) מדווח על צילומים קרבים של סרט חדש, העתיד לכלול סצנות אמיתיות של עינוי פרים. הכתבה מפנה לכתובתו של מפיק הסרט. למידע נוסף על ניצל חיות בתעשיית הקולנוע 

 

לאנונימוס דרושים/ות

לאנונימוס דרושים/ות פעילים ופעילות בתחומים: הרצאות בבתי-ספר, ייעוץ תזונתי לצמחונים ולטבעונים, תיעוד במשקים חקלאיים, חקירות, שירות לאומי ופעילות אינטנסיבית תמורת מגורים בדירת פעילים בתל-אביב. פנו אלינו באמצעות טופס.

עוד מבוקשים (לפנות אל tultul22@walla.co.il):

  • טכנאי מחשבים מקצועי, לפעילות בהתנדבות
  • תרומה של כיסאות מחשב (אפשר משומשים)

הרצאות בבתי-ספר

אנונימוס מקיימת ללא תשלום הרצאות מבוא לזכויות בעלי-חיים, לנוער בגיל חטיבת-הביניים ובית-הספר התיכון. פרטים – אבימור: avimor18@gmail.com 03-6204878

 

למידע על פעילויות קבועות

לוח היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות

פורומים לזכויות בעלי-חיים: תפוז; נענע; nrg מעריב; ynet

יומן חייתי 8, התוכנית לזכויות בעלי-חיים: מועדי השידור; לצפייה בתכנית באינטרנט

 

2. עצירת טבח היונים בדגון
בעקבות חשיפת אנונימוס בחדשות הערוץ הראשון

ב-1.3.2006 הכריז בפומבי מנהל ממגורות דגון, מיכאל שרן, שהירי ביונים בשטח החברה הופסק, יום לאחר חשיפת ההשמדה ב"מבט" על בסיס צילומי אנונימוס. אנו סוקרים את השתלשלות האירועים, בצירוף תמונות ותיאורים מהשטח. המאבק עדיין לא תם: יש לוודא ששרן עומד בדיבורו, ושהדין ימוצה עם העבריינים.

 

תקציר האירועים הקודמים
ב-23.12.2005 חשף כתב המקומון זמן חיפה, אבי כפירי, ירי ביונים בממגורות דגון שבמפרץ חיפה. הירי התבצע מזה מספר חודשים על-ידי חברת הדברה, ולדברי הכתב, כ-35 אלף יונים נטבחו עד מועד פרסום הכתבה. עוד נטען בכתבה, שהירי נעשה באופן חוקי. סגן מנהל השירות הווטרינרי בחיפה, ד"ר יאיר וייס, צוטט באומרו שהיונים מהוות "בעיה קשה" של סכנת מחלות ולכלוך; וש"הביצוע בירי מאושר על-ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר." אנונימוס החלה לקיים משמרות מחאה נגד ממגורות דגון, במקביל לניסיונות הידברות עם ההנהלה. המנהל, מיכאל שרן, סירב להיפגש עם נציגי העמותה ואמר בטלפון, שהעירייה היא שדחקה בו לבצע את ההשמדה. למראית-עין היה נדמה, שכל האילוצים פועלים נגד היונים: החוק, הרשויות ושיקולי התועלת של האנשים הנוגעים בדבר.

 

האמת על הירי
תוך זמן קצר הסתבר, שאף אחד מהאילוצים שלעיל אינו קיים, והמניע היחיד להשמדה הוא ההחלטה של הנהלת הממגורות:

  • ראשית כל, הירי אינו מועיל לאיש – מלבד חברת ההדברה. נציג אנונימוס יצר קשר עם הסמכות הבינלאומית לבקרה של אוכלוסיות יונים, PiCAS Internationalוהתברר שהרג יונים בוגרות מצמצם את אוכלוסיותן רק למשך שבועות אחדים, כשהחלל שנוצר מתמלא ביונים אחרות; במקרה דגון, ניקיון השטח ממזון הוא הפיתרון היעיל. למעשה, כבר בכתבתו של כפירי הובהר, שהיונים מגיעות לממגורות דגון בגלל פיזור רשלני של זרעי תבואה על הקרקע. כעת התברר, שרשלנות זו אחראית לעצם קיומה של אוכלוסיית היונים הגדולה באזור.
  • שנית, השירות הווטרינרי של חיפה מסר לאנונימוס גרסה שונה לחלוטין של עמדתו, לעומת הדברים שאמר שרן ואפילו הציטוט מפי ד"ר וייס בזמן חיפה. במכתב רשמי לעמותה (1.2.2006) מסר ד"ר וייס, ש"השירות הווטרינרי בחיפה לא נתן הוראה להשמדת היונים במקום" ו"לא המלצנו על ירי כשיטה לדילול היונים". ד"ר וייס אף הבהיר, שבעקבות המלצת השירות הווטרינרי, רכשה החברה רכב מטאטא כבישים.
  • ושלישית, הסתבר שהירי מתבצע תוך הפרה לכאורה של שני חוקים, לפחות. ייתכן, שרשות הטבע והגנים אכן נתנה לחברת ההדברה אישור לציד, כפי שכתב ד"ר וייס במכתבו; אולם החוק להגנת חיית הבר (התשט"ו-1955), סעיף 4(א), קובע כי "לא יצוד אדם בתחום חמש מאות מטר ממחנה, מגן ציבורי ומבית הנמצא בתחום יישוב, או בתחום מאה מטר מבית אחר או מבית-קברות." הירי בממגורות דגון התבצע באזור הומה אדם. ובכל מקרה, אישור ציד אינו הכשר להתעללות. הסמכות להשמדת חיות מסוימות ("מזיקים") לפי החוק להגנת חיית הבר ובאישור רשות הטבע והגנים, אינה מבטלת את הוראות חוק צער בעלי-חיים. פעילות אנונימוס צפו במדביר מבצע ביונים פעולות, המהוות התעללות לפי כל פירוש סביר של החוק.

 

תמונות השמדה והתעללות
הירי בממגורות דגון נמשך בינואר-פברואר 2006, פעם-פעמיים בשבוע. אנונימוס הקימה רשת של תומכים באזור הממגורות, ואלה ממהרים להודיע לעמותה על הירי עם תחילתו. ב-19 בינואר וב-8-7 בפברואר צילמה פעילת אנונימוס את הירי בווידיאו. קטע קצר מתוך הסרט ניתן לצפייה באינטרנט. התמונות שלפניך לקוחות מתוך הסרט; הן באיכות בינונית ומחייבות ביאור:

 

מאות רבות של יונים נראות מרוכזות על הקרקע במקום אחד. יונים אינן מתקבצות כך אלא אם יש מזון מפוזר על הקרקע. ריכוז זה של יונים, שנמצאות במקום במצב "היכון" לנחיתה על הקרקע, מעורר את החשד, שבדגון לא מפעילים כראוי את מטאטא הכבישים, שעל השימוש בו המליץ השירות הווטרינרי. הדבר מעורר חשש לגבי עתיד היונים, כי כל עוד יש זרעים על הקרקע, היונים ימשיכו לשהות שם ולהתרבות, והנהלת הממגורות עלולה למצוא בכך תירוץ לשוב להשמדה. על כל פנים, במקרה הנדון ראתה הצלמת, שהמדביר הוא שפיזר זרעים על הקרקע כדי למשוך את היונים ולטבוח בהן. במילים אחרות: חברת ההדברות לא "מטפלת בבעיה" אלא גורמת באופן מלאכותי לריכוז היונים כדי להרוג אותן.

 

המדביר, לבוש בווסט עם סמל החברה "עמית הדברות" (הסמל כולל איור של יונה בתוך מטרה וכיתוב תמים: "גירוש יונים"), עומד בקרבת הלהקה ויורה. הירי מתבצע במרחק מטרים אחדים מכביש סואן, באזור בנוי בצפיפות. הירי מכוון אל הלהקה: המדובר בשיטה מודעת ומכוונת, של ירי חסר הבחנה לתוך קבוצת בעלי-חיים צפופה ומתנועעת – ולא בניסיון מדויק להרוג פרטים מסוימים בו-במקום.

 

הלהקה ממריאה בעקבות הירי, אולם נכונותן של יונים רבות לחזור למקור המזון תוך ספיגת אבדות, בשיטה החוזרת על עצמה במשך חודשים ברציפות, מעידה באופן טראגי עד כמה הירי חסר תועלת כאמצעי גירוש.

 

עשרות יונים מוטלות על הקרקע לאחר בריחת הלהקה, מפוזרות ברדיוס כעשרה מטרים. די בפיזור הגדול לבדו כדי להעיד על חוסר הדיוק של הירי.

 

יונים רבות נותרו פצועות לאחר הירי. הן טופחות בכנפיהן אך אינן מסוגלות להתרומם. בשלב זה אין ספק שהן סובלות מכאבים קשים ומפחד עז.

 

המדביר בועט ביונים חיות ומתות ללא הבחנה, כנראה במטרה לרכז אותן לקראת האיסוף. חלק מהיונים הפצועות מנסות להימלט, אך הן איטיות מדי וסופגות בעיטות. על כמה מהיונים דורך המדביר במתכוון, וככל הנראה הורג אותן בדריכה. יש להזכיר שמבחינה משפטית, הבעיטות הן התעללות מובהקת, והדריכה היא בגדר המתה; אין ברישיון שעשויה רשות הטבע והגנים לחלק כדי להתיר פעולות אלה.

 

המדביר אוסף יונים מתות וחיות לתוך שקים. בסרט ניתן לראות בבירור יונה, המנפנפת בכנפיה כשהוא אוחז בה ודוחף אותה לשק. יונים במצב זה ימותו מחנק או ממעיכה, או מהפציעה עצמה, אם השק לא ייסגר עליהן ביעילות. שוב, מדובר בשיטת המתה בלתי חוקית.

 

כמה מהיונים הפצועות נמלטו משטח הממגורות אל הרחוב. היונים הפצועות מתקשות לעופף היטב, וכך נהרגו כמה מהן על הכביש ונדרסו. יונה אחרת דיממה למוות לצד הכביש. בעלי עסקים באזור מכירים את תופעת היונים הגוססות והפצועות בעקבות הירי. בחלק מהן, הפצע אינו אנוש אך יכולת התעופה נפגעה ולכן צפוי להן מוות אטי. זוהי תוצאה של הירי חסר ההבחנה לתוך הלהקה, ומן הראוי להעמיד את חוקיותו של ירי כזה במבחן משפטי.

 

שיטת הרג נוספת, שלא תועדה בסרט, נצפתה על-ידי פעילה בשטח: דריסה למוות בטרקטור. הטרקטור נראה יוצא לעבר היונים לאחר הירי, בשעה שכל שאר הפעילות במקום הייתה מושבתת, דהיינו במטרה לדרוס יונים פצועות.

 

החשיפה
ב-28.2.2006  שודרה בחדשות הערוץ הראשון (מבט) כתבה על טבח היונים, ובה צילומי אנונימוס מהממגורות. בכתבה גם הופיע ד"ר וייס וחזר על הצהרתו, שהשירות הווטרינרי לא הורה לירות ביונים ושהוא המליץ לנקות את המקום. שי ודרור, בתוכניתם הסאטירית ברדיו תל-אביב, הטיחו ביקורת נוקבת על ממגורות דגון. ב-1 במרץ רואיין נציג אנונימוס ברדיו חיפה, ואחריו הועלה לשידור מיכאל שרן, שהצהיר כי הירי בממגורות הופסק, אולם הזהיר שההשמדה תחודש אם כמות היונים לא תרד. באותו יום, הגישה העמותה במשטרה תלונה על התעללות בבעלי-חיים נגד הנהלת ממגורות דגון ובעל רכב ההדברה, בגיבוי הצילומים המרשיעים. בכך נחתם פרק במאבק אנונימוס לטובת היונים. עם זאת, אנונימוס תמשיך לעקוב אחר הנעשה בשטח ממגורות דגון כדי לוודא ששרן עומד בדיבורו; בנוסף לכך, העמותה תפעל למיצוי ההליכים המשפטיים עם העבריינים.

 

מקורות
חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955.
אבי כפירי, "הם יורים גם ביונים", זמן חיפה, 23.12.2005, עמ' 19-18.
מכתב לעמותת אנונימוס מאת סגן מנהל השירות הווטרינרי בחיפה, ד"ר יאיר וייס, 1.2.2006.

 

3. זוועה עם קריצה
קריקטורות של עולם הפוך – כשהחיות הן המנצלות בני-אדם

תרנגול הודו מכין אדם ממולא, תנין נועל עור אדם ופרות חולבות זרע מרפתן: חגי כהן סוקר את התערובת המשונה של זוועה והומור, שמאפיינת קריקטורות המופצות בתנועה לזכויות בעלי-חיים.

 

הומור ועולם הפוך
יש משהו מוזר בחיבור בין הומור לבין מאבק, שחושף מציאות רוויית-דם. האם אין פסול מוסרי בהתבדחות על חשבון זוועות, שקורבנותיהם נטבחים גם ברגעים אלה ממש? ייתכן, אך מדובר בתופעה מקובלת גם בקרב תנועות לשחרור בני-אדם. הומור במסגרת מחאה, משמש לרוב בתפקיד כפול: אמצעי הסברה הפונה לקהל הרחב ומנסה לעורר בו עניין ומחשבה ביקורתית בדרך קלילה ומושכת; ואמצעי לשחרור מתחים וחיזוק עצמי בקרב המשוכנעים מראש. תיאור הומוריסטי של "עולם הפוך", שבו מתהפכים יחסי הכוחות שבמציאות, הוא לא רק מצחיק אלא גם מאפשר לבחון את העולם שלנו באור חדש: ספק קריאת תיגר על מה שנחשב בתור סדרי עולם טבעיים, ספק אישור לסדר הקיים לאור העובדה, שהיפוך הסדר נראה כה מופרך. כך מתפקדות קריקטורות, המציגות חיות שמנצלות בני-אדם באמצעים הנהוגים בפועל רק בידי בני-אדם נגד חיות. דימוי של כריש הטורף אדם אינו מתאים לקריקטורות כאלה כי הוא משקף סכנת אמת – לעומת סוס הרוכב על אדם או ברווז היורה באנשים מעופפים. קריקטורות כאלה נפוצות בפרסומים מטעם התנועה לזכויות בעלי-חיים. כשהן במיטבן – הן מסוגלות לגרום לניצול החיות במציאות להיראות זר, מוזר ומעורר ספקות, ממש כמו ניצול האנשים בקריקטורה. כמובן, לא כל אחד יצחק או יקלוט את המסר באופן דומה. אנשים העוינים לרעיון, עלולים להתרגז על "הטעם הרע" ותו לא. דרושה אפוא מידה של הסכמה מראש עם הרעיון, או לפחות הסבר נוסף, כדי להפוך "עולם הפוך" כזה לאמצעי הסברה אפקטיבי לטובת בעלי-חיים.

 

זוועות מגונות

כלב ים חובט בתינוק אנושי מדמם וקופים אוכלים מוח אנושי: תצלומים מעובדים, שהוזמנו עבור Humans for Animals מסוכנות הפרסום TBWA וזכו לתפוצה נרחבת באינטרנט החל מאוקטובר 2005.

 

שני התצלומים המעובדים, מטעם קבוצה קטנה בשם Humans for Animals, מתייחסים לפגיעות, השנויות במחלוקת קשה במערב: טבח גורי כלבי-ים ואכילת מוח קוף חי. אולי זהו הבסיס לתעוזה, להשתמש בדימויים כה אלימים ומרתיעים. שתי התמונות נושאות את הכיתוב "אל תתייחס לאחרים בדרך שאינך רוצה שיתייחסו בה אליך". לכאורה מסר דידקטי ולא מציאותי: מי מהמתבוננים בתמונה אכל לאחרונה מוח קוף או חבט למוות בכלבי ים? אולם הכיתוב גם הופך את המחאה הנקודתית למסר כללי יותר, אשר חל נגד פגיעות נפוצות יותר בחיות, למטרות מאכל ולבוש. 

 

נקמה מתוקה
אם בתמונות שלעיל מוצג עולם, שבו שורר היפוך תפקידים מלא בין הקורבנות התמימים לרוצחיהם חסרי המצפון, הרי שדימויים אחרים נטועים ביחסים הממשיים בעולמנו: החיות אינן רצחניות באופן עיוור (כדרכם של בני-אדם במציאות) אלא נוקמות על הפגיעה השיטתית בהן. איורים מסוג זה מציגים היפוך מפתיע של היוצרות ברגע מסוים: החיות מגלות יוזמה או כוח בלתי אפשריים, ומיישמות את דפוסי הפגיעה שלמדו על בשרן – בכיוון ההפוך. כמו ברגע השיא בסרט מתח, שבו הקורבן מצליח להשתלט על האקדח ולכוונו אל התוקף, הצופים יכולים לנשום לרווחה ולהתענג על השמחה לאיד. "בואו נחלוב את הבן-זונה!" קוראות הפרות שתפסו את הרפתן והפשיטו את מכנסיו. האופי המיני של הנקמה אינו מקרי, וקשור בדימוי האונס (חליבת עטינים והזרעה מלאכותית) שיש לתעשיית החלב בתנועה לזכויות בעלי-חיים. איורים מסוג זה זוכים לאהדה בתנועה, כי הם ממחישים את "שחרור בעלי-החיים" המופשט והרחוק, ומדמים אפשרות שבה יוכלו החיות לתבוע לעצמן צדק. צורך זה בתמונות "נקמה", מקורו, אם כן, בחולשה של התנועה, הנובעת הן מנדירות המחאה בקרב הציבור האנושי והן מחוסר יכולתן של החיות להתארגן למאבק.

 

מיהו הטיפש האמיתי?

איורים אחרים אינם מציגים עולם הפוך באופן שיטתי, אלא אקט חריג המתרחש בעולמנו, לכאורה, משחק מחשבה נטול הקשר. איור הברווז הצד אדם מבליט יותר מכל את טמטומו של הצייד-האדם-הגבר, שמחייך חיוך אווילי למראה פיתיון זול. זהו מענה לטיפשות המיוחסת לבעלי-חיים הנמשכים לפיתיונות: דגמי ברווזים המשמשים ציידים, בד אדום מול עיני פר או פיתיון בקרס חכה. באיור, הצייד מופעל על פי אינסטינקטים עיוורים לא פחות מהחיות שהוא קוטל. כמוהן, הוא לא מבחין בהונאה, השקופה כל-כך מהפרספקטיבה שלנו. איור הכריש והדייג המנסים לדוג זה את זה, יוצר ביניהם הקבלה, המערערת על התדמית האכזרית של כרישים כציידי אדם, לעומת תדמיתם הסבלנית והחביבה של דייגים, שהם למעשה ציידי דגים קטלניים יותר.

 

ערכים סביבתיים, הגרסה העקבית

בקומיקס שלפנינו, שנוצר כחלק ממדורו המפורסם של ביל ווטרסון (קלווין והובס), הפקיד פרנק קם להכין לעצמו קפה, כשלפתע הופך המשרד לזירת יריות. בשלב זה אנו מניחים שהיורים הם "הרעים" וקל להזדהות עם הפאניקה. היורים מתגלים כחבורת איילים, המנהלים שיחת ציד שגרתית מעל גווייתו הטרייה של פרנק, אטומים להרג כמו ציידים במציאות. והנה מסתבר, שכל זה לא היה אלא חיבור שכתב ילד, הממשיך ומספר שבני משפחתו של פרנק התאכזבו משלא הגיע הביתה, אך הבינו שהאוכלוסייה האנושית שרויה בריבוי-יתר, ושדילולה מתחייב מהצורך למנוע רעב. ניסוי המחשבה שערך הילד, מיישם באופן שיטתי וללא עכבות את הערכים הדו-פרצופיים של עולם המבוגרים ("המלך הוא עירום"): "דילול" בני-אדם, המתרבים ללא בקרה והורסים את הסביבה יותר מכל מין אחר, הוא יישום הגיוני של אותם עקרונות, המשמשים בפועל כתירוץ קלוש ל"דילול" אוכלוסיית האיילים המצטמקת ממילא. חשיפת הריקנות והצביעות של הרצחנות ה"אקולוגיסטית" נחתמת בתגובה טיפוסית: ההורים מוזמנים לפגישת בירור עם המורה המזועזעת; תפקידם החינוכי של בית-הספר וההורים הוא לחנוק הבחנות בלתי נוחות בעניין היחס הנפוץ לבעלי-חיים.
 
הגוף ושימושיו המועילים
איורים אחרים של "עולם הפוך", המקביל לעולמנו, שופכים אור חדש על התוצרים של הפגיעה בחיות, לאחר שהפגיעה עצמה כבר התרחשה:

הקריקטורה משמאל ממחישה, עד כמה הפרשנות היא יחסית: למרות ערכה עבור מתנגדי הציד, הקריקטורה פורסמה במקור דווקא באתר של ציידים. זוהי התענגות על האבסורד, שמתאפשרת משום שהציידים חשים מוגנים לחלוטין מפגיעתם של איילים.

 

באיורי האייל והדוב, מוצגים תוצרים מוכרים של ציד, מנקודת-מבט דמיונית של הקורבנות. עור האדם הפרוש תחת רגלי הדוב וראשי האדם התלויים בבית האייל ממחישים, שחלקי גוף המוצגים לקישוט הם תוצר של אלימות מחרידה. הייחודיות של כל ראש אדם התלוי על הקיר, ספק ממחישה את יצר האספנות הרצחני של ציידים – השואפים לחסל עוד ועוד קורבנות בגלל ההבדלים ביניהם, ספק ממחישה דווקא את העיוורון שלהם ביחס לייחודיות האינדיבידואלית של הקורבנות.

דימויים אחרים עוסקים בפריטי לבוש נפוצים אם כי עדיין "אקזוטיים", ולכן קלים לגינוי. האקזוטיקה עשויה למשוך צופים שמתנגדים להרג חיות בר, ולעורר בהם מחשבה נגד כל שימוש בגופן של חיות. קריקטורת החורפנים (מינקים) מציגה שתי תגובות מוכרות ללבישת פרווה: גינוי והתפעלות. נקבת החורפן המזועזעת מלבישת עור אדם, זוכה לאהדתנו כי היא מגנה הרג בני-אדם, ובכך מעוררת בעקיפין אהדה כלפי מה שהיא מייצגת: התנגדות להרג חיות עבור פרווה. למעשה, תגובתה מתונה למדי ומתרכזת לא בקורבן עצמו (האדם המת) ולא במעשה הרצח, אלא בנפש חברתה ("איך יכולת?"). גם כותרת האיור, "חורפן לא תקין-פוליטית", הקרובה להתייחסויות מקובלות ללבישת פרוות חורפנים במציאות, נראית דלה ומעליבה בהקשר החדש: ייצור בגדים מבני-אדם הוא פשע ולא חוסר נימוס. פער זה עלול לגרום למצדדים בניצול חיות לראות בקריקטורה משל שאינו רלוונטי לנמשל, בעוד שעבור המתנגדים לניצול חיות, הקריקטורה ממחישה את המתינות היתרה של המאבק בניצול. תמונת התנין, הנועל עור אדם, עשויה לעורר מחשבה על כך שאנו לובשים חלק מגופו של יצור, שהיה חי וחווה את גופו באותה דרך אישית, שבה אנו חווים את כפות רגלינו.

 

מחשבות על מוצרי צריכה נפוצים

דימויים אחדים עוסקים במוצרי צריכה המוניים. איור תרנגול ההודו, המדריך כיצד להכין אדם ממולא, עשוי לעורר גועל מ"עוף שדחפו לו דברים לתחת". קריקטורת הדגים עושה שימוש מתוחכם בחלום: הדגה בחנות לאברי אדם חלמה על "עולם הפוך", שבו בני-אדם הם הקונים דגים מתים. בעולם של הקריקטורה, העולם האמיתי מופרך לחלוטין. העולם שבקריקטורה והעולם האמיתי מסרבים להכיר זה בזה, אך ההקבלה ביניהם מעודדת לדמיין את העולם ההפוך כאילו קיים באמת: דמיינו לעצמכם עולם, שבו לא ניתן להעלות על הדעת, שבני-אדם אוכלים בשר של חיות אחרות!

 

4. פינת התזונה – קוראים שואלים:
קטניות בלי הרבה עבודה

שואל גיא אוחיון:
תזונאית המליצה לי להרבות באכילת קטניות. האם כל הקטניות מצריכות השריה ובישול ממושכים, ומה בעניין הגזים שהן גורמות?

 

תשובה:
קבוצת הקטניות כוללת שעועית, סויה, פול, עדשים, אפונה וחומוס. הקטניות מהוות מקור טוב לחלבונים (בשילוב עם דגנים הן מספקות חלבון מלא), סיבים (למעט טופו על מוצריו וחלב סויה), ברזל, סידן, ויטמינים מקבוצה B, אשלגן, מגנזיום ואבץ.

 

לא כל הקטניות זקוקות להשריה – עדשים בכל הצבעים: ירוקות, כתומות או שחורות – אינן זקוקות להשריה, אלא לבישול קצר, במשך כחצי שעה. גם קטניות המשווקות טריות בתרמילים, כמו אפונה, שעועית או סויה, אינן זקוקות להשריה ובישולן מהיר. כמו-כן, חלק מהקטניות (שעועית, אפונה, חומוס ופול) נמכרות גם מבושלות בקופסת שימורים או בשקית קפואה, וכלל אינן מצריכות בישול, ויש גם שורה ארוכה של מוצרי סויה הנמכרים מעובדים (טופו, חלב סויה, גלידות טופו, מעדני סויה, תחליפי בשר צמחיים ועוד).

 

הקטניות היבשות, שמצריכות השריה ובישול ממושך, הן שעועית (מכל הסוגים ובכל הגדלים), גרגירי חומוס ופול וכן פולי סויה. יש להשרותן במים למשך מספר שעות לפחות. לאחר ההשריה, מחליפים את המים ומבשלים כשעתיים. שימוש בסיר לחץ יקצר את התהליך לשעה בלבד. מומלץ להשרות ולבשל כמות גדולה בבת-אחת, ולאחר מכן להקפיא בקופסאות קטנות שאותן מפשירים לפני כל שימוש, כך שאין צורך להתחיל את התהליך הממושך של השריה ובישול לפני כל אכילת קטניות. לחוששים מפני גזים, מומלץ להחליף את מי הבישול לאחר הרתיחה. כמו-כן, כדאי לדעת שקטניות גורמות גזים לאנשים שאינם מורגלים באכילת קטניות. ככל שמרבים באכילת קטניות, תופעת הגזים נעלמת.

 

להלן מבחר מתכוני קטניות:
ממרח שעועית אדומה
ממרח חומוס

סלט עדשים וטופו
מרק אפונה
מרק עדשים כתומות

עלי כרוב ממולאים בשעועית
מג'דרה
נזיד מש ותרד ברוטב טחינה
דאל עדשים כתומות
פלאפל פול
קציצות עדשים

 

פורומים לצמחונות ולטבעונות: נענע; תפוז; nrg מעריב; ynet 

 

גיליונות קודמים ניתן למצוא בארכיון

עדיין לא נרשמת לאנונימוס? להרשמה דרך טופס מאובטח

  

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו: info@anonymous.org.il

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

 

בכל עניין יש לפנות לכתובת אנונימוס ואין להשיב (reply) לכתובת השבועון