|
פעילות
דווחו לנו על פגיעה בבעלי-חיים במשקים
 שמעתם על מתקן חקלאי המתעלל בחיות? נתקלתם ברפת
מזוהמת במיוחד? במדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? ראיתם התאכזרות לבעלי-חיים
במהלך ההובלה או בשלב אחר של חייהם בתעשיות המזון? דווחו על כך
לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות
באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה לשינוי המצב בשטח. info@anonymous.org.il או בטלפון
03-6204878.
מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור
 אנונימוס השיקה את הערכה "לחלוק את העולם... עם
כולם!", המוקדשת לשילוב תכנים להגנת בעלי-חיים בבתי-הספר. בערכה חוברת
ותקליטור הכוללים מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות, קורס בן ארבעה שיעורים
והפעלות. חומרי הערכה מתאימים לשילוב כהעשרה בתכנית הלימודים הממלכתית של
משרד החינוך על-פי מקצועות הלימוד. הערכה נשלחת חינם לכל מורה ואיש/ת חינוך
המעוניין/ת לעסוק בנושא בבית-הספר. לקבלת הערכה כתבו ל- info@anonymous.org.il בציון שם
מלא, פרטי התקשרות, כתובת דואר, שם בית-ספר או מוסד חינוכי ופרטים נוספים
רלוונטיים כגון מקצוע הוראה וגילאי קהל היעד.
קורסים בתל-אביב ובירושלים
 "החברה הרב-מינית: דיון ביקורתי ביחסי אדם-חיה" הוא ניסיון ראשון
מסוגו בישראל, לבחון בקורס מקיף את ההיבטים העיקריים של יחסי הכוח בין
בני-אדם לבעלי-חיים אחרים. מנחה: אריאל צבל. הקורס יתקיים החל מאמצע
נובמבר, במקביל באוניברסיטת ת"א (ימי ג') ובאוניברסיטה העברית (ימי ב'),
כקורס שלא מן המניין הפתוח לקהל הרחב. ב אתר
הקורס מוגשים תקצירי ההרצאות ופירוט על רעיון "החברה הרב-מינית." הרשמה באתר הקורס, בדואל HaravMinit@gmail.com או בטלפון:
יוסי 052-2598773.
אירועים בירושלים
-
ארוחה קהילתית: ביום ג',
25.10.2011, בשעה 20:30, תתקיים בזנגביל ארוחה קהילתית טבעונית. בואו
והביאו מאכל צמחי טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה: בלי בשר,
ביצים, חלב ושאר מוצרים מהחי.
לפרטים על כל אירועי זנגביל באתר, בטלפון 02-5665737 או בדואל veginger@gmail.com
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
-
ירושלים: בימים ב' או
ג', בין השעות 19:00-16:00, מתקיים ברחבת המשביר דוכן הסברה מטעם
זנגביל.
-
רעננה: ביום ג', בין
השעות 19:30-16:30, מתקיים ברחבת יד לבנים דוכן הסברה מטעם
אנונימוס.
לפרטים: ארז 052-4246777
או erez@anonymous.org.il.
בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737.
 בראנץ' ברוגטקה
בשבתות, מ-13:00 עד גמר האוכל, מציע הבר הטבעוני רוגטקה
(יצחק שדה 32, ת"א) ארוחה בת 3 מנות במחיר 20 ש"ח.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו
טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
אנשים וחיות בעיר
ניצול חקלאי בערים על סף התיעוש: מקרה
לונדון
עירוניים בעולם המערבי כיום אינם נחשפים ל"חיות משק" אלא אם הם
עושים מאמץ מיוחד לשם כך. אולם לפני מאה שנה היה הניצול החקלאי של חיות נטוע
בלב ערי המערב, כשם שהוא עדיין נפוץ בערים במדינות לא מתועשות. אריאל צבל
בוחן את ההשלכות של ניצול החיות העירוני על יחס האנשים לחיות.
הניכור המודרני
במדינות המתועשות כיום,
איננו נחשפים באופן אקראי לפגיעה ב"חיות משק". גידול החיות נעשה רק ביישובים
חקלאיים, ובמידה גוברת והולכת הוא מוגבל שם למתקנים סגורים ואטומים. המשחטות
ממוקמות באזורי תעשייה, ועיקר שטחן סגור ואטום. מי שמרבה לנסוע בנתיבים
המובילים למשחטות, ייתקל מדי פעם במשאית הובלה עמוסה חיות, אך רובנו ממעטים
אפילו לעבור בנתיבים אלה.
מידת החשיפה לחיות הנפגעות משפיעה על היחס שלנו כלפיהן – וכלפי צריכת
מוצרים מן החי. חשיפה יומיומית לסבל ולאלימות עשויה לעורר מודעות מוסרית, אך
בדרך-כלל היא מביאה להקהיית הרגישות המוסרית ולפיתוח אידיאולוגיה ספישיסיסטית. על רקע זה,
אין פלא שתהליך העיור (אורבניזציה) נחשב כגורם היסטורי מרכזי ב פיתוח רגישות מוסרית
כלפי חיות, שמתבטאת בנורמות ובחקיקה נגד התעללות. אמנם, חיות הסמויות מן העין
נעלמות גם מן התודעה, ולכן בחשבון הסופי העיור פגע בחיות יותר משהועיל
להן.
מבט ממוקד בתהליך העיור מגלה תמונה מורכבת עוד יותר. העיר המוכרת לנו,
שנראית ריקה לגמרי מ"חיות משק" (הן מופיעות בה רק לאחר שגופן עובד למוצרים)
היא למעשה תופעה היסטורית חדשה למדי. תיירים שחוזרים כיום מערי המזרח הרחוק
או אפריקה, מספרים בבעתה על התאכזרות לחיות בהובלה ובשווקים. במערב המתועש,
ההתאכזרות כבר נדחקה אל מחוץ לעיר, אולם מסתבר ש"חיות
משק" נכחו בערים באופן בולט לעין בשלב מתקדם למדי של התפתחות
הכרך.
עדר עזים בשכונת עוני בניירובי, קניה, יולי 2011. (צילום:
Megan Garner)
שוק סמית'פילד בלונדון
לונדון, הכרך הגדול
בעולם במאה ה-19, מהווה דוגמה חשובה ומתועדת היטב לנוכחות הבולטת של "חיות
משק" בעיר מודרנית. סחר בחיות התקיים בסמית'פילד במשך כאלף שנים. השוק
קיבל דחיפה בסוף המאה ה-14, לאחר ששחיטת חיות נאסרה בין חומות העיר. שוק
סמית'פילד נמצא אז מחוץ לחומות, אך ברבות השנים התרחבה העיר והוא הוקף
בבנייני מגורים. במהלך המאה ה-18 כבר נודע אזור השוק לשמצה בגלל פקקי התנועה
ברחובות המובילים אליו, שנגרמו בגלל המוני הכבשים, הבקר והחזירים שהובלו לשוק
ברגל. מתחם השוק כלל כ-20 דונם של מכלאות, שבהם היו עשויים להיות כלואים ברגע
נתון 4,000 פרות ופרים ו-30,000 כבשים. באמצע המאה ה-19, הגיע מספר החיות
שעברו במקום בשנה ל-220 אלף פרות ופרים, מיליון וחצי כבשים, ורבע מיליון
חזירים. החיות האלה נשחטו בשוק או בקרבתו. ב-1854 תיאר אנדרו ווינטר את מראות
השוק:
"המוביל עם מקל הדרבון שלו מכריח את הבקר להיכנס לתוך המתחם הקטן
ביותר שאפשר, וקצת הלאה משם חצי תריסר גברים עורכים מאמצים נואשים לגרור
למסילה בחבלים שוורים סרבנים... הכבשים, דחוסים בין גדרות כמו תאנים
בקופסה, שוכבים זה על זה, 'ואינם מביעים דבר'; החזירים, לעומת זאת, זועקים
לפני שהם נפגעים. מחזה זה, שנראה יותר כמו סיוט מבחיל מאשר חזיון שבועי
במדינה תרבותית, מלווה בנביחות כלבים, בגעיות בקר, בקללות גברים, ובקולות
העמומים של מכות מקל."
פקק תנועה של עדר כבשים, כרכרות ואנשים במרכז לונדון,
"לודגייט היל – חסימה ברחוב," גוסטב דורה, 1872 (פרט).
תושבי לונדון וסמית'פילד
במהלך המאה ה-19,
גברה המחאה הציבורית נגד פעילותו של שוק סמית'פילד בלב העיר. המעבר ברחובות
שסביב השוק היה מסוכן; לא פעם נפצעו אנשים ואף נהרגו תחת פרסות הבקר ברחוב.
הקורבנות העיקריים היו אנשים מהמעמד הנמוך. בעיה אחרת הייתה הזוהמה, הסירחון
וסכנת המחלות. גם מראות ההתאכזרות נחשבו כבעיה מרכזית, אם כי על כך התלוננו,
ככל הנראה, רק אנשי המעמד הבינוני והגבוה, שעיסוקם מנותק לחלוטין מהעיסוק
החקלאי. ב-1850 תיאר מדריך למבקר בלונדון את אזור השוק בבוקר:
"המראה באור הלפידים ציורי ביותר, אולם המבקר חייב להקשיח את רגשותיו
למראה מקרים של אכזריות, שאינו יכול להימנע מלחזות בהם כשנראים שוורים
פראיים כה רבים שעברו הובלה יתרה ונאלצו להיכנס למעגל צר, כשראשיהם מתרכזים
במה שנקרא הטבעת."
הפיצול בין עירוניים שעובדים בניצול חיות לבין עירוניים שחוזים בניצול
רק כמבקרים, בנוסף על המתח המעמדי בין הקבוצות, הוא מיסודות הרגישות שהתפתחה
כלפי חיות, ממניעי החקיקה להגנה על חיות, וממניעי הוצאתם של מרכזי המסחר
והשחיטה לשולי העיר, בשנים שבהן נכתבו הדברים שלעיל. עם זאת, לונדון הייתה
אטית בהרחקת המשחטות כליל מעיני הציבור. בספר נדיר על הגנת בעלי-חיים מ-1913,
The Under Dog, מתאר צ'ארלס פורוורד מראה שהיה עדיין נפוץ בפרברי לונדון –
עובדי קצביות עם פמליה של ילדים, מובילים בסמטאות כבשים ובקר, עד שמגיעים
למשחטה קטנה:
"הגישה לבניין זה היא קשה לעתים קרובות, ועם כל משלוח טרי של חיות
מפוחדות המגיעות לכניסה, יש סצנה קבועה של בעיטות ומכות, סיבובי-זנב
ומשיכות-אוזניים, כדי להתגבר על האימה טבעית שריח הדם והסביבה הזרה
מעוררים." (עמ' 88)
בשנים הבאות נעלמו מראות כאלה מן הנוף העירוני, בעקבות השתלטותן של
משחטות תעשייתיות על שוק הבשר הבריטי.
מכלאות סמית'פילד – התחנה האחרונה של החיות לפני שחיטתן,
בלב העיר.
"היום האחרון של סמית'פילד הישן," מתוך Illustrated London
News משנת 1855.
עופות וארנבונים חיים בלונדון
בדומה לשוק
סמית'פילד, גם שוק לידנהול הוא שוק בשר עתיק שהתפתח במרכז לונדון. השוק התמחה
בעופות שהובלו לשם בכלובים, או מתים. ב-1889 כתב ו. ג'. גורדון, שבשוק נמכרים
בשנה למעלה משני מיליון עופות בר, כשני מיליון עופות מבויתים, ו-1.3 מיליון
ארנבונים:
"זהו מופע מגוון אדיר של החיים והמתים. כל החיים-הו! – חיים בקולניות
– הם תרנגולים ותרנגולות, ויונים ותרנגולי הודו, וטווסים ופניניות,
וברווזים ואווזים, כולם מפתים לחובב בתור קישוט לחצר, וכולם משמעותם צלי או
תבשיל בעתיד הקרוב."
אם כן, לקוחות השוק לא תבעו בשלב זה כל הבחנה בין "חיות מאכל" לבין
"חיות מחמד", או למעשה "חיות נוי" (בשוק נמכרו עופות בר ממינים רבים נוספים
כ"חיות מחמד לא רווחיות"). עופות עוררו תשומת-לב מוסרית מעטה כל-כך, עד שקשה
להתחקות אחר התהליך שבו הפך העירוב בין "חיות מחמד" ל"חיות מאכל" לבלתי מקובל
על הרגישות העירונית.
עופות ויונקים קטנים מתים, מוצגים למכירה לצד עופות חיים
בכלובים ובחוץ,
"שוק לידנהול בעיר לונדון בעת חג המולד," ו. ג'. לינטון,
(פרט).
פרות בלונדון
תחום שזכה
לתשומת-לב ניכרת יותר הוא רפתות החלב העירוניות. לפני המצאת שיטות קירור
יעילות, מוצרי החלב שיכלו להגיע לשולחן העירוני הם גבינות מאזורי הכפר, או
חלב מפרות שחיו לא רחוק מהעיר או בתוכה. בסוף המאה ה-17 לכל המאוחר, הוקמו
רפתות חלב עירוניות. גורדון, לעיל, ציין ב-1889 שיש בתוך לונדון 14,000 פרות
כאלה. ברפתות עירוניות גדולות היו חלק מהפרות קשורות ומוגבלות בתאים צרים –
אם כי לא ברור עד כמה הלקוחות נחשפו לכך. החלב מרפתות אלה נמכר כשהוא מדולל
במים מזוהמים להפליא, ולקחות הגיבו בדרישה לראות במו-עיניהם את הפרות
הנחלבות. פרות רבות הובלו אפוא ברחובות לונדון לבתי הלקוחות ונחלבו לעיניהם.
סביר להניח, שלקוחות רבים הכירו פרות ספציפיות במשך שנים (פרות רווחיות
הוחזקו במשך 7-4 שנים עד לשחיטתן); אולם אם יש בנמצא מקורות המתארים את
אופי הקשרים שנוצר בין הלקוחות לפרות, הם נדירים.
מלונדון לאפריקה
גידול חיות ביתי – בחצרות
ועל הגגות – התקיים ללא ספק לאורך ההיסטוריה של לונדון: תרנגולות
לביצים, תרנגולים וארנבונים לבשר, ואולי גם יונים לבשר. אולם תחום
זה בקושי עורר אפילו עניין כלכלי ולכן קשה להתחקות אחר מאפייני התופעה.
חוסר העניין בנושא אופייני לא רק לתיעוד ההיסטורי של לונדון, אלא למחקר
החברתי והכלכלי בכלל. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, החל להתעורר עניין
מחקרי מיוחד במשקים מסוג זה – באפריקה של ימינו. אחד המחקרים המקיפים
בנושא נערך בשש ערים בקניה ופורסם ב-1993. אמנם קשה להשוות בין העיור באפריקה
לעיור באירופה לפני 200-100 שנה, אולם יתכן שכמה ממאפייני היחס לחיות דומים.
מסתבר, ש"חיות משק" היו מצויות בערי קניה בתקופת המחקר ב-17% מהבתים, כשהחיות
הנפוצות ביותר הן תרנגולות, ואחריהן עזים. כ-2/3 מהחיות רעו בחופשיות;
תרנגולות ועזים הצליחו לשרוד כך, פחות או יותר (שיעור התמותה מרעב וממחלות
גבוה מאוד) ומינים אחרים נזקקו לתוספת מזון. בניירובי, העיר הגדולה בקניה,
הייתה נטייה להחזיק את החיות בלולים ובבקתות. כחצי מהחלב וכרבע מהביצים
נצרכו, והשאר נמכרו; בכל מקרה, החיות היוו מקור הכנסה חשוב בעיקר לעניים,
ולמעשה בעיקר לנשים עניות. על רקע זה, לא היה לחוקרים עניין ביחס האוכלוסייה
העירונית לחיות, ולכן אין מידע על כך במקור הנדון ובמחקרים דומים.
תרנגולות מוצעות למכירה בניירובי, קניה, מרץ 2010. (צילום:
DoctorWho)
העיר, החיות והתעשייה
העיור כרוך בעליית
שיעור האוכלוסייה שאינה תלויה לפרנסתה בניצול חיות. במובן זה, לכל הפחות,
סיפק העיור תנאים נוחים להתפתחותה של רגישות כלפי חיות – במקביל ליצירת תנאים
נוחים להיעלמות החיות מתודעת הצרכנים. אמנם, כפי שמראים נתוני העבר מאירופה
ונתוני ההווה מאפריקה, בערים עשויה להתקיים פעילות חקלאית ניכרת, ומי שאינו
מנצל חיות בעצמו, עדיין חי בעולם שבו פעילות כזו היא נורמטיבית. אמנם, שוק
סמית'פילד בלונדון היווה מוקד של התנגשות בין התרבות החקלאית לבין רגישות
עירונית חדשה; אולם האם היו תושבי לונדון מתלוננים על ההתאכזרות לבקר ולכבשים
גם אם הובלתם לתוך העיר לא הייתה גורמת פקקי תנועה, סכנת דריסה ומפגע
תברואתי? מדוע לא התפרסמה מחאה ציבורת דומה נגד התאכזרות לעופות בשוק
לידנהול?
"חיות משק" נעלמו מרחובות לונדון פחות עקב שינויים בערכים העירוניים
ויותר בגלל שינויים טכנולוגיים. מסילות הרכבת, שהחלו לפעול בעיר בשנות ה-30
של המאה ה-19, בנוסף על שיטות קירור שהתפתחו מאוחר יותר, איפשרו החלפת
החקלאות העירונית בייבוא מוצרים טריים מחוץ לעיר – תהליך שהשלמתו ארכה עשורים
רבים. מכיוון אחר, עליית
החקלאות התעשייתית, עם מתקני הכליאה המבוקרים ושיטות הברירה
המלאכותית שלה, הוזילה את מחיר המוצרים מן החי באופן שהופך החזקת חיות בעיר
למשתלמת פחות. במערב החל תהליך זה בסוף המאה ה-19; באפריקה (כפי שמעיד
הקונפליקט סביב שפעת העופות במצרים מאז שנת 2006)
לניצול הביתי של חיות יש עדיין ערך כלכלי רב מול חקלאות תעשייתית חלשה.
לסיכום, כפריים אינם מכירים חיות תחת ניצול חקלאי הרבה יותר טוב
מעירוניים, ולו משום שבהיעדר חקלאות תעשייתית, מוחזקות גם בערים חיות רבות.
הריחוק העירוני מניצול ישיר של חיות, שאמור להוות קרקע להתפתחותה של רגישות
חדשה, הוא צעיר יותר ממה שנדמה לנו. גם אלה מבינינו שחיים בערים מערביות
גדולות, עדיין קרובים, בפרספקטיבה היסטורית, לתרבות חקלאית שמאמינה בניצול
חיות כחלק מטבע העולם. תיעוש החקלאות הרחיק את החיות כליל מעיניים עירוניות
והסתיר אותן במידה רבה גם מעיניהם של הכפריים שאינם עוסקים ישירות במגע עם
החיות. זהו מצב חדש, והשלכותיו עדיין מצויות בהליכי התהוות.
רשימת המקורות למאמר תובא לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
 ynet עונש על התנגדות להתעללות. בכתבה " מחאת
החיילים: שפרו את חיי הכלבים בצה"ל" (9.10.2011) מדווח ארז ארליכמן על
מכתב ששלחו חיילים וקצינים בחיל האוויר אל מפקד החיל, עידו נחושתן, במחאה על
התנאים הקשים שבהם מוחזקים כלבי שמירה בבסיסים. מתוך המכתב: "כל אדם
שטיפת אנושיות וחמלה בליבו, יתקומם לנוכח מצב זה והתעללות קשה זו בכלבים
על-ידי החיל שאתה עומד בראשו ושאנו משרתים בבסיס שבפיקודו." בכתבה " מחאה למען
כלבי השמירה: נשפטו עשרות חיילים" (12.10.2011) מדווח ארליכמן כי החיילים
החתומים על המכתב נשפטו ואחד מהם רותק לבסיס ל-21 יום, בניסיון להשתיק את
המחאה.
 שריפת כלבים וחתולים. העיתונות מדווחת ששלטונות
אוקראינה שורפים ברחבי המדינה כלבים וחתולים בעודם חיים, במטרה
"לנקות" את הרחובות לקראת אליפות אירופה בכדורגל. איגוד התאחדויות
הכדורגל האירופאיות קרא לממשלת אוקראינה לחדול משיטות החיסול האכזריות, ללא
הצלחה עד כה. בעיתונות
 nrg
מעריב חוף בצת. בכתבה " מאבק מחוף לחוף: בצת
פינת פלמחים" (12.10.2011) סוקר אביב לביא את המאבק להצלת חוף בצת,
שעליו מתוכנן לקום פרויקט נדל"ן הכולל שלושה כפרי נופש.
 הארץ דליפה בניו-זילנד. הכתבה " צפו: ניו זילנד
מתמודדת עם האסון הימי החמור בתולדותיה" (11.10.2011) מדווחת על דליפת
נפט ממכלית למפרץ פלנטי שבניו-זילנד. לדברי השר להגנת הסביבה, זהו האסון
הימי החמור ביותר בתולדות המדינה." חוששים שנפט ימשיך להישטף לחופי האי במשך
שבועות, כשעצירת הדליפה מתעכבת. תהליך השיקום צפוי לארוך חודשים. מקורות נוספים:
 nrg מעריב התעללות בתרנגולי הודו. הכתבה " ארקנסו: המסורת
בוטלה, תרנגולי ההודו ניצלו" (11.10.2011) מדווחת על ביטול מנהג של השלכת
תרנגולי הודו ממטוסים, שהיה נהוג בפסטיבל במדינת ארקנסו. מינהל התעופה
האמריקני הזהיר שטייס שייתפס משליך תרנגולי הודו – רישיון הטיס שלו
יישלל.
תזונה בעיתונות
 ynet
מתכונים ללא ביצים. בטור "תנו לדגור
בשקט: מתכונים ללא ביצים" (10.10.2011) מציינת ליאורה פסקר מספר דרכים
להחליף ביצים במתכונים, ומציעה מתכונים לקציצות עם טחינה גולמית ולקציצות
טופו עם ירקות.
nana10 גרנולה.
בטור "מתכון
לגרנולה ביתית" (9.10.2011) מציעה נטלי שוינקלשטיין מתכון לגרנולה.
פינת התזונה
קישואים ממולאים
 מרכיבים
4 קישואי זוקיני 2 כפיות שמן זית כוס
פטריות חתוכות לריבועים קטנים פלפל ירוק חתוק דק 2 כפיות צלפים 3
שיני שום כתושות כוס פירורי לחם כפית מיץ לימון חצי כפית טימין 2
כפיות טחינה מלח ופלפל
הכנה
- חותכים את הקישואים לאורכם ומוציאים את תוכן הקישוא.
- מאדים את המעטפת עד שהיא מתרככת למחצה.
- מטגנים בשמן זית בצל, מוסיפים שום, פלפל ירוק, פטריות, ולאחר מכן את
הצלפים, המלח, הפלפל והטימין.
- מכבים את האש, מעבירים לקערה, מוסיפים פירורי לחם, טחינה ומיץ לימון,
ובעזרת מזלג ממלאים את הקישואים בעיסה שנוצרה.
- שמים את הקישואים בתנור בחום 170 מעלות למשך 20-15 דקות, עד שהחלק
העליון משחים.
מתכון: יעל חנה צ'יטריק. תמונה: Jean-noël Lafargue.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן
סוייר
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
