פעילות

דווחו לנו על פגיעה בבעלי-חיים במשקים חקלאיים

שמעתם על מתקן חקלאי המתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? במדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? ראיתם התאכזרות לבעלי חיים במהלך ההובלה או בכל שלב אחר של חייהם בתעשיית המזון מהחי? אנא דווחו על כך לאנונימוס. מידע על פגיעה בבעלי-חיים במשקים יכול לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה לשינוי המצב בשטח. נשמח לכל מידע בנושא, כולל בעילום שם. ניתן לפנות אלינו בדואל info@anonymous.org.il או בטלפון 03-6204878. 

מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור למען בעלי-חיים

עמותת אנונימוס השיקה את הערכה "לחלוק את העולם... עם כולם!", המוקדשת לשילוב תכנים להגנת בעלי-חיים בתכנית הלימודים לבתי-הספר. הערכה כוללת חוברת ותקליטור בהם תוכלו למצוא מגוון של מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות, קורס בן ארבעה שיעורים והצעות להפעלות. חומרי הערכה מתאימים לשילוב כהעשרה בתכנית הלימודים הממלכתית של משרד החינוך על פי מקצועות הלימוד השונים. החוברת והתקליטור נשלחים חינם לכל מורה או איש/ת חינוך אשר רוצים לעסוק בנושא בבית ספרם. לקבלת הערכה אנא כתבו ל-info@anonymous.org.il בציון שם מלא, פרטי התקשרות, כתובת דואר, שם בית ספר או מוסד חינוכי ופרטים נוספים רלוונטיים כגון מקצוע הוראה וגילאי קהל היעד.

לפעול באנונימוס

כדאי לכתוב: נגד מלכודות דבק

בכתבה "הצעת חוק: איסור לכידת חיות עם מלכודות דבק" (ynet, 4.10.2011) מספר ארז ארליכמן על הצעת חוק שתוגש בסוף החודש על-ידי ח"כ איתן כבל (עבודה), יו"ר שדולת בעלי החיים בכנסת, שמטרתה לאסור ייצור, שיווק ושימוש במלכודות דבק כדי ללכוד בעלי חיים. הצעת החוק באה בעקבות מאבק ציבורי שקרא לרשתות שיווק גדולות להפסיק לשווק מלכודות דבק וגרם להורדת המלכודות מן המדפים של מספר רשתות. כדאי לכתוב לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה ולבקש מהם לתמוך בהצעת החוק.

 קורסים בתל-אביב ובירושלים

נפתחה ההרשמה לקורס "החברה הרב-מינית: דיון ביקורתי ביחסי אדם-חיה" בהנחיית אריאל צבל, שיתקיים במקביל באוניברסיטת ת"א (ימי ג') ובאוניברסיטה העברית (ימי ב') החל מאמצע נובמבר, כקורס שלא מן המניין הפתוח לקהל הרחב. באתר הקורס מוגשים תקצירי 14 ההרצאות ופירוט על רעיון "החברה הרב-מינית." הרשמה באתר, בדואל HaravMinit@gmail.com או בטלפון: יוסי 052-2598773.

הפגנה נגד שגרירות אוקראינה

הכתבה "בשל הרג החיות: הפגנה מול שגרירות אוקראינה" (,ynet 5.10.2011) מדווחת על שריפת כלבים בעודם בחיים ברחובות אוקראינה, על מנת "לנקות את הרחובות" לקראת בואם של המבקרים באוקראינה לרגל אליפות אירופה בכדורגל. לצד המחאה באוקראינה מתוכננת הפגנה בישראל ביום ב', 10.10.2011, בשעה 17:00, מול שגרירות אוקראינה בתל אביב (רח' ירמיהו 50). לדף האירוע בפייסבוק

ארוחה קהילתית בירושלים

• ערב שירי לאה גולדברג: ביום א', 9.10.2011, בשעה 20:00, יתקיים בזנגביל ערב משירי לאה גולדברג, בהלחנה מקורית ובביצוע יעל תלם (שילה) ועילם בר שלום. תרומה מומלצת: 25 ₪.
• ארוחה וסרט: ביום א', 16.10.2011, בשעה 19:00, תיערך במסגרת היום הבינלאומי נגד מקדונלדס "ארוחה שמחה" הכוללת המבורגרים טבעוניים וצ'יפס. לאחר מכן, בשעה 20:00 יוקרן הסרט "מקלייבל". תרומה מומלצת: 25 ₪.

לפרטים על כל אירועי זנגביל: veginger@gmail.com או יוסי 052-2598773

דוכני הסברה

• ירושלים: בימים ב' או ג', בין השעות 19:00-16:00, מתקיים ברחבת המשביר דוכן הסברה מטעם זנגביל.
• רעננה: ביום ג', בין השעות 19:30-16:30, מתקיים ברחבת יד לבנים דוכן הסברה מטעם אנונימוס.

לפרטים: ארז 052-4246777 או erez@anonymous.org.il. בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737.

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 

כפרות התשע"ב בתקשורת 

השנה לראשונה הצטרף לפעילות המחאה ארגון דתי ("בחמלה" - חרדים מתנדבים למען החיות). פעילות הארגון זכתה לסיקור תקשורתי נרחב: בין השאר, הופיעו כתבות על פעילות הארגון ב-mako (אלינור פוקס, "חרדים נגד כפרות", 3.11.2011), במגזין המושבות (איתי משה, "זכרון יעקב: רחמים על התרנגולות", 7.10.2011), ב-mynet כפר סבא (ליהי לאופר, "חרדים נגד מנהג הכפרות" 'זה לא הומאני'", 2.10.2011), ב-mynet כרמיאל (יצחק טסלר, "כרמיאל: מודעות בבתי הכנסת נגד מנהג הכפרות", 29.9.2011), ב-ThePulse ("מה אתם מעדיפים:מתן צדקה או תרנגול כפרות?", 23.9.2011 ) ואף באתר החרדי "כיכר השבת" (שאול כהנא, "ארגון חרדי מכריז מלחמה על מנהג כפרות: 'זו התעללות'", 2.10.2011).

סקר: דדי שי

תולדות האנושות, תולדות ניצול בעלי-החיים 
 בעלי-חיים בחברה האנושית על-פי ספרו של יובל הררי 

חגי כהן

"קיצור תולדות האנושות", רב מכר חדש בעברית מאת ד"ר יובל נח הררי, הוא ספר היסטוריה יוצא דופן ברוחב יריעתו: הוא מבקש לתאר את התהליכים החשובים ביותר שאירעו בחברות אנושיות ב-70 אלף השנים האחרונות. סקירה מרתקת זו מלמדת רבות גם על ההיסטוריה של יחסי האדם עם מינים אחרים ועל התפתחות ההשמדה, הניצול והעינוי של בעלי חיים בידי האדם. השילוב בין פרספקטיבה ביולוגית להיסטורית מעניק לספר יתרונות רבים בזיהוי וניתוח הקשרים בין בני האדם לבעלי-חיים אחרים, והופך אותו גם לספר מבוא מועיל לנושאים רבים הנוגעים לזכויות בעלי-חיים. בסקירה זו נבחן בקצרה רק מקצתם של נושאים אלה.

קרבנות המהפכה החקלאית
על אף הציפיות העולות מהשם "קיצור תולדות האנושות", נקודת המבט שמציג ספרו של הררי אינה מתעלמת מסיפורם של בעלי-החיים הלא אנושיים. כך, למשל, בתיאורו את חברות הציידים-לקטים בהם חיו בני-אדם עד לפני כמה אלפי שנים כותב הררי:

"ככל נראה מרבית האנשים חיו רוב הזמן בחבורות קטנות שמנו כמה עשרות או לכל היותר מאות ספורות של פרטים. וכל פרטים הללו היו בני אדם. חשוב לציין זאת, כי אין זה מובן מאליו. בחברות החקלאיות והתעשייתיות שהתקיימו בעשרת אלפים השנים האחרונות, מרבית הפרטים אינם בני אדם אלא בעלי חיים. בעלי חיים אלה הם חלק אינטגרלי מהחברה, גם אם הם כמובן לא חברים שווי זכויות [...] החברה הישראלית מונה כ-7.5 מיליון בני אדם וכ-250 מיליון תרנגולות."

(עמ' 53)

בעלי-חיים החלו להיות חלק בלתי-נפרד מהחברה האנושית לפני כעשרת אלפים שנים, כאשר בני אדם החלו לביית כבשים, עזים חזירים ותרנגולות  –  תהליך שהרבה את מספרם ואזורי תפוצתם בצורה חסרת תקדים. אך הררי מדגיש כי זווית ראייה זו מתעלמת לחלוטין משאלות של איכות חיי הפרט ורווחתו:

"הפרות והתרנגולות בנות ימינו הן אמנם סיפור הצלחה אבולוציוני חסר תקדים, אך הן גם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. שכן, ביות בעלי חיים היה מבוסס על שורה של פרקטיקות אכזריות שהלכו ונעשו רק יותר ויותר אכזריות ככל שחלפו השנים. [...] כדי להפוך סוסים, פרים, חמורים וגמלים לבהמות עבודה צייתניות היה צריך לשבור את האינסטינקטים הטבעיים שלהם ואת הקשרים החברתיים שלהם, ולהכפיף אותם לצורת חיים הזרה לדחפים ולרצונות שלהם (פרים במצב הטבע העדיפו לבלות את זמנם בנדודים על פני מרחבים פתוחים בחברתם של עוד פרים ופרות, ולא במשיכת עגלות ומחרשות בחברתו של הומו סאפיינס עם שוט ביד). [...] חקלאים שאפו לרסן לא רק את תוקפנותם ומיניותם של בעלי החיים אלא גם את חופש התנועה ואפשרות הבריחה שלהם. לשם כך הם פיתחו מגוון רחב של שיטות, כגון כליאה במכלאות ובכלובים, ריסון ברצועות וברתמים, והטלת מומים פיזיים [...] כדי להבטיח שחזירים לא יתרחקו או ייעלמו נוהגים חקלאים בצפון גיניאה לחתוך חתיכה מאפם של החזירים, אשר סובלים כאבים חדים כשהם מנסים לרחרח את האדמה. הדבר הופך את החזירים לתלויים לחלוטין בבעליהם."

(עמ' 99-100)

 

מעדרי בקר בר משוטטים, שניצודו על-ידי בני-אדם באופן אקראי (בתמונה העליונה מימין, פרט מתוך ציור מהתקופה הפליאוליתית, מערת לסקו) התפתח הבקר המבוית, המנוצל דרך קבע לבשר, לחלב ולעבודה (בתמונה העליונה משמאל, ציור קיר מצרי מהאלף השני לפנה"ס), וכיום מוחזקים צאצאיו בתנאי ניצול אינטנסיביים השוללים מהם לעתים כל מימוש של הצרכים הטבעיים שלהם (בתמונה התחתונה,עגל המוחזק בבידוד במשק פיטום עגלי חלב בארץ. צולם על-ידי אנונימוס, 2001)

"בעיות אחרות של שליטה בבעלי חיים אפיינו את משק החלב האנושי. פרות, כבשים ועזים מייצרות חלב רק אחרי שהן נכנסות להיריון וממליטות, והן ממשיכות לייצר חלב רק כל עוד העגל, הטלה או הגדי יונקים. לכן כדי שפרה, כבשה או עז ייתנו חלב עליהן קודם להמליט עגלים, טלאים וגדיים – אך החקלאי צריך להבטיח שהחלב יגיע אליו, ולא אליהם. משק החלב האנושי מתבסס בדרך כלל על כך שמפרידים את העגלים, הטלאים והגדיים מאמם מיד לאחר ההמלטה, ואז חולבים את האם לצורכי האדם. ברפתות ישראליות מודרניות פרה חולבת חיה כחמש שנים בממוצע לפני ששוחטים אותה. במהלך חמש שנים אלה היא מעוברת כמעט כל הזמן, ובדרך כלל מוזרעת 60-120 יום לאחר ההמלטה הקודמת, כדי לשמור על תנובת חלב מקסימלית."

(עמ' 101)

"מזווית הראייה של הצאן – ולא של הרועה – קשה להימנע מהרושם שבעבור הרוב המכריע של בעלי החיים המבויתים המהפכה החקלאית הייתה האסון הגדול ביותר בתולדותיהם [...] אילו ניתנה לכם האפשרות לבחור בין להיות זן נכחד של קרנף לבין להיות עגל חלב המבלה את חודשי חייו המועטים בתוך כלוב קטנטן כשאינו יכול לזוז והוא מואבס ללא הרף על מנת לייצר סטייקים עסיסיים – מי יבחר להיות העגל?
"הפער הזה בין 'הצלחה אבולוציונית' לבין 'סבל אינדיבידואלי' הוא אולי הלקח החשוב ביותר שאפשר להפיק מהמהפכה החקלאית. כשחוקרים את תולדותיהם של צמחים כגון חיטה או תירס, אפשר בהחלט להסתפק בראייה אבולוציונית, אשר מבינה 'הצלחה' במונחים של מספר עותקי דנ"א. אולם כשחוקרים את תולדותיהם של יצורים בעלי עולם תחושתי ורגשי מורכב, כגון פרות, סוסים והומו סאפיינס, כדאי לבחון את האופן שבו מיתרגמת ההצלחה האבולוציונית הזו לחוויותיהם של פרטים."

(עמ' 102-103)

"בדרך כלל, כשחושבים על המהפכה התעשייתית, עולה בראשנו תמונת קו האופק של עיר תעשייה [...] אבל המהפכה התעשייתית הייתה קודם כל 'המהפכה החקלאית השנייה'. במהלך מאתיים השנים האחרונות הוכנסו שיטות ייצור תעשייתיות לשימוש נרחב בחקלאות [...] גם הצמחים וחיות המשק עצמן עברו תהליך של 'תיעוש' ו'מיכון'. בדיוק בתקופה שבה הדתות ההומניסטיות העלו את הומו סאפיינס למדרגת אל, חיות המשק הפסיקו להיות בעלי חיים והפכו להיות מכונות וקווי ייצור. כיום חיות משק מהונדסות במעבדות ומיוצרות במפעלים, ומעבירות את כל חייהן כחלק מפס ייצור משוכלל, כשהשיקולים העיקריים ששולטים בגורלן הם שיקולי רווח והפסד של מעבדות, מפעלים וחברות עסקיות. [...] תעשיית העופות מהנדסת תרנגולות בעלות שרירי חזה גדולים במיוחד (מהם עושים שניצלים גדולים וזולים), ורגליים וכנפיים קטנות [...] תרנגולות אלה כמעט אינן יכולות ללכת או לתפקד באופן עצמאי, והן סובלות משורה ארוכה של עיוותים ומחלות"

(עמ' 344-346)

"רוב המחקרים המדעיים בחמש מאות השנים האחרונות הצליחו להשיג מימון כי מישהו חשב שהם יוכלו לעזור לו בהשגת מטרות פוליטיות, כלכליות או דתיות [...] אפילו רצינו לממן 'מדע טהור' שאינו מונע על ידי שיקולים פוליטיים, כלכליים ודתיים, לא היה הדבר אפשרי. שכן כדי להחליט לאן להפנות את זרם הכספים צריך לענות על שאלות כגון, 'מה חשוב יותר? מה טוב יותר?' ואלו אינן שאלות מדעיות. [...]
"חשבו למשל על הקושיה הבאה: שתי חוקרות ביולוגיה מאותה מחלקה ועם אותם הכישורים מחפשות מימון של מיליון דולר בעבור שני פרויקטים שונים. חוקרת א' מחפשת מימון למחלה התוקפת את עטיניהן של פרות וגורמת לירידה ממוצעת של עשרה אחוזים בתפוקת החלב שלהן. חוקרת ב' מחפשת מימון למחקר על השאלה, 'האם פרות חולבות סובלות מכך שמפרידים אותן מהעגלים שלהן?' [...] לאיזה משניהם עדיף לתת את הכסף? אין על כך תשובה מדעית. יש על כך רק תשובות פוליטיות, כלכליות ודתיות. בעולם של ימינו ברור שלחוקרת א' יש סיכוי גדול יותר לקבל את הכסף, אבל לא מפני שמחלות הגורמות לירידה בתפוקת החלב מסקרנות יותר מאשר עולמן הרגשי של פרות. [...] ייתכן שבחברה הינדית (שבה פרות הן קדושות) או בחברה המאמינה בזכויות שוות לבעלי חיים, היה קל יותר להשיג מימון דווקא למחקר ב'. כל עוד חוקרת ב' פועלת בחברה הומניסטית, קפיטליסטית ולאומית, אם היא רוצה להשיג מימון, מוטב לה להסביר ש"דיכאון גורם לירידה בתנובת החלב של פרות. אם נבין את עולמן הרגשי של פרות חולבות, נוכל לפתח תרופות פסיכיאטריות שישפרו את מצב רוחן של הפרות, וכך להביא לעלייה של חמישה אחוזים בתנובת החלב שלהן. אני מעריכה שיש שוק של כ-250 מיליון דולר בשנה לתרופות פסיכיאטריות לפרות.'"

(עמ' 277-278) 

"בדומה לאסון ההומינטרי שחוללו הבלגים בקונגו, כך גם יחסה של התעשייה המודרנית לבעלי החיים אינו נובע משנאה, אלא מחישובי רווח והפסד המלווים באטימות. מרבית יצרני וצרכני הבשר, החלב והביצים אינם עוצרים לרגע כדי לחשוב על גורלם של החזירים, הפרות או התרנגולות, ואלו שחושבים נוטים בדרך כלל לטעון שחזירים, פרות ותרנגולות הן מכונות אוטומטיות חסרות תחושה או רגש ושהם אינם מסוגלים לסבול. למרבה האירוניה, בדיוק אותם תחומי מחקר המשמשים להינדוסן של 'מכונות חליבה' ו'מכונות הטלה' חשפו בשנים האחרונות בצורה ברורה למדי שיונקים (וכנראה גם עופות) הם יצורים בעלי עולם תחושתי ורגשי מפותח, ושאין ספק שהם חשים סבל לא רק מכאב פיזי, אלא גם ממגוון רחב של מצוקות נפשיות.
"במחקר שנערך על חולדות שמו שתי חולדות בשני כלובים סמוכים. בכלוב אחד הייתה דוושה, ואם החולדה לחצה על הדוושה, קרו שני דברים – החולדה קיבלה מזון, והחולדה בכלוב השכן קיבלה זרם חשמלי מכאיב והשמיעה קול צווחה. לתדהמת החוקרים, הסתבר שלאחר כמה סיבובים, כשהחולדות קלטו מה קורה, חלקן הפסיקו ללחוץ על הדוושה והעדיפו לרעוב (במחקר דומה שנערך על קופי רזוס, קוף רזוס הרעיב את עצמו במשך 12 ימים והגיע אל סף המוות, ובלבד שלא לגרום סבל לקוף בכלוב השכן)."

(עמ' 346)

יובל נוח הררי, קיצור תולדות האנושות, (תל אביב: דביר 2011), 447 עמודים.

חדשות

 
nrg מעריב חשבון נפש. בטור "מי האדם ומי הבהמה" (2.10.2011) מבקשת אורנה בנאי סליחה מבעלי-החיים על היחס האכזרי הנהוג בהם למטרות שונות. בנאי מזכירה במכתבה את המשלוחים החיים מאוסטרליה, השמדת אפרוחים בתעשיית הביצים, הפקרת כלבים לטובת טיפוח כלבים גזעיים חולים, וכליאת תרנגולות בכלובי סוללה: "אני מאמינה שאנו צריכים לבקש סליחה על כך שהחלטנו שהעולם נברא אך ורק עבורנו, נזר הבריאה ומרכז היקום, ושהרס הסביבה או סבלם של יתר הברואים אינו חשוב רק כי נולדו למינים נחותים שראויים לכל מה שנרצה לעולל להם למטרות עבודה, מזון, מחקר, לבוש או שעשוע."

ערב ערב באילת התעללות בעגלים. בכתבה "תיעוד: התעללות קשה בעגלים באזור אילת" (6.10.2011) מספר עומר כרמון על ההתעללות בעגלים המובלים לארץ מאוסטרליה, שנחשפה על-ידי פעילי אנונימוס בצילומים המראים פועלים מכים עגלים בכל חלקי גופם ומחשמלים אותם באמצעות שוקרים, במטרה להאיץ את פריקתם וטעינתם.

nrg מעריב קרבות כלבים. בכתבה "צעיר נעצר בחשד שכלא כלבים לצורך קרבות" (4.10.2011) מדווח יונתן הללי על מעצרו של צעיר בעל עבר פלילי בשל אחזקת כלבים למטרות שיסויים במסגרת קרבות הנערכים למטרות בידור והימורים. הכלבים עברו התעללות קשה הכוללת חיתוך אוזניים וזנבות.

מקור נוסף:

"5 כלבים שעברו התעללות נמצאה בחיפה; החשד: נועדו לקרבות לצורך הימורים," (חדשות 2, 4.10.2011).

nrg מעריב עורות בסין. הכתבה "בשביל מגפיים מזויפים: הכלבים מופשטים מפרוותם" (5.10.2011) מדווחת על התעללות בכלבי-רקון בסין לצורך ייצור מגפיים, חיקוי של מותג אוסטרלי מפורסם. עם זאת, הכתבה מתעלמת מהעובדה שגם דגמים של המותג המקורי מיוצרים מעור, שאף הוא מוצר שהפקתו כרוכה בהתעללות והרג של בעלי-חיים.

ynet חולות סמר. בכתבה "ראש בראש: עכבישים מול טרקטורים בחולות סמר" (5.10.2011) סוקר ד"ר אורי שיינס מספר מינים של בעלי-חיים מתוך המגוון הנרחב בחולות סמר, שעתידים להיהרס לטובת כריית חול עבור פרוייקט נדל"ן.

עוד בתקשורת:

בילי פרנקל, "פנייה לבנצי ליברמן: הצל הדיונה הנדירה בערבה," (ynet, 2.10.2011).

"ארגוני הסביבה ליו"ר המינהל: עצור הכרייה בסמר," (nrg מעריב, 2.10.2011).
"חולות סמר: ההפגנה האחרונה?" (nrg מעריב, 5.10.2011).

תזונה ומתכונים

ynet סויה. בטור "סויה אהובתי" (3.10.2011) סוקרת גליה דור עובדות ומיתוסים על סויה, ומציעה מתכונים לפלאפל פולי סויה, סלט פולי סויה עם סלרי עגבניות שרי ועלי ריחן, ופלפלים ממולאים בפולי סויה, אורז מלא, עשבי תיבול וצימוקים.

פינת התזונה
פטה פטריות

מרכיבים
5 בצלים בינוניים
2 סלסלות פטריות שמפיניון
סלסלת פטריות חורש (פורטבלו)
4 שיני שום
6 פרוסות חלה קלויה (ניתן להשתמש גם בלחם לבן)
5 כפות ברנדי משובח
6 כפות אבקת שמרי בירה (אופציונלי)
2 כפות רוטב סויה
מעט שמן זית
מלח
פלפל
תימין
אגוז מוסקט (אופציונלי)

1. חותכים את הבצלים לחתיכות עבות, את הפטריות - לרבעים או פרוסות עבות, ואת שיני השום פורסים לפרוסות.
2. מחממים תנור ל-190 מעלות.
3. מחממים שמן זית בסיר גדול ומטגנים את הבצל עד שהוא נעשה שקוף.
4. מערבבים בקערה כוס מים עם כף רוטב סויה ומשרים בתערובת את פרוסות החלה הקלויה.
5. כשהבצל נעשה כמעט שקוף מוסיפים את הפטריות והשום וממשיכים בטיגון.
6. לאחר כחמש דקות, כשהפטריות מטוגנות גם הן, סוחטים את הנוזלים מפרוסות החלה ומוסיפים אותן למחבת במנות קטנות, תוך ערבוב.
7. מתבלים ב-5 כפות ברנדי, מלח, פלפל שחור, כף שטוחה של תימין וחצי אגוז מוסקט מגורר/טחון (אופציונלי). אם נותרו במחבת נוזלים, מטגנים עוד דקה או שתיים כדי לצמצמם. מכבים את האש ומוסיפים את שמרי הבירה וכף רוטב סויה. במקום שמרי בירה אפשר להוסיף עוד כף מרוטב הסויה.
8. יוצקים את התערובת למעבד מזון ומוסיפים 2 כפות שמן זית כדי לשפר את המרקם. כדי שמעבד המזון יפעל כהלכה יש לחלק את התערובת, ובכל פעם לשים במעבד המזון רק רבע מהכמות. טוחנים ומעבירים את התערובת הטחונה לתבנית עוגה אנגלית.
9. מכסים את התבנית בנייר אלומיניום ואופים למשך 45 דקות. מסירים את הכיסוי, ואופים למשך 10 דקות נוספות. מוציאים מהתנור. כשהממרח מתקרר מעבירים למקרר לכמה שעות, כדי לאפשר לו להתמצק.

מתכון: הילה שוורץ. תמונה: ראובן אילת. פורסם לראשונה במדור "שני צמחוני", ynet.