פרנסיס בייקון, אחד מהציירים המוערכים במאה ה-20, הרבה לצייר דימויי חיות מבותרות לפי צילומים ממשחטות או מאטליזים. האם החיות המבותרות בציורים אלה הן בסך הכל מטאפורה "למצב האנושי"? או שיש בציורים הכרה בזוועה שעוברות החיות עצמן? אריאל צבל מציג כמה מהפירושים לציורים ידועים אלה.

"אנחנו נולדים ואנחנו מתים ואין שום דבר אחר. אנחנו בסך הכול חלק מחיי בעלי-חיים."

פרנסיס בייקון (מצוטט על-ידי ווייטהד, 1998)

בשר בציור
בשר, כלומר הבשר החשוף והמבותר של חיה מתה, אינו נושא נפוץ בתולדות הציור. פה ושם הוא מופיע בציורי טבע דומם. בדומה לחיות שנקטלו בידי ציידים וצוירו כשהן מוטלות דוממות בשלמותן, בשר כנושא לציור עניין ציירים משני טעמים עיקריים: יש שמצאו ערך אסתטי בצורות ובצבעים שלו; ויש שהציגו אותו כמוצר מותרות, בדומה לחפצים יקרים או אקזוטיים שהופיעו בציורי טבע דומם רבים במהלך ההיסטוריה. ציורי טבע דומם נוטים להיות רגועים וקישוטיים, ובשר כעדות מטרידה למעשה אלימות הוא נושא ציור נדיר. יש ציורי בשר שמעוררים זעזוע וגועל בצופה הממוצע, בן- או בת-תרבותו של הצייר. אולם רגשות אלה אינם קשורים בהכרח בתובנות מוסריות ביחס לחיות. מראה הבשר המבותר מזעזע גם מבלי לעורר כל עניין במודל הממשי שניצב לנגד עיניו של הצייר, ואנשים רבים נוטים לתפוס דימויים אמנותיים של חיות פגועות בתור מטאפורה לבני-אדם פגועים. למרות זאת, ציורי בשר חושפים בהכרח נוכחות של חיה, כמו גם סימני אלימות שהופעלה נגדה. פרנסיס בייקון (1992-1909), אחד הציירים המוערכים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, הרבה לצייר בשר. ברוב ציוריו נראית דמות האדם כמו בשר מרוטש – אפילו בדיוקנאות. מעבר לכך, בכמה מציוריו הידועים ביותר מופיעים דימויים מובהקים של גוויית בקר או צאן, התלויה כמו באטליז או במשחטה. יש דמיון בין ציורים אלה לבין ציור ידוע של גווית פר תלויה שצייר רמברנדט במאה ה-17. תקדים בולט קרוב יותר, מהמאה ה-20, מספקים ציורים בנושא דומה שצייר חיים סוטין. אולם אם ציירי המאה ה-17 מיקמו את הגוויה באטליז או במטבח וסוטין בודד אותה בחלל לא ברור, הרי שבייקון חיבר אותה לדמויות אדם בדרכים לא צפויות.

                    דיוקן עצמי, 1973   

כנסייה, צליבה ושחיטה
דימויי הבשר של בייקון מופיעים בשניים מן הנושאים שצייר פעמים רבות: הצליבה, ודמות האפיפיור. מדובר אמנם בנושאים דתיים, אך בייקון החילוני צייר אותם באופן שמזכיר רק במעומעם אמנות דתית. את האפיפיור צייר בייקון בעקבות דיוקן אינוצנטיוס ה-10 מאת ולסקס (1650). בציור המקורי, האפיפיור יושב על כס ונראה בשיא עוצמתו. בגרסאות של בייקון האפיפיור מבודד, לעתים צורח, ובאחד מן הציורים הידועים ביותר ("דמות עם בשר", 1954) מופיעה מאחוריו גוויית בקר קצוצת אברים, פשוטת עור, מנוסרת לשניים ותלויה כמו באטליז. דימויים דומים חוזרים ומופיעים בציוריו של בייקון לאורך עשרות שנים תחת הכותרת "צליבה". אם ציורי הצליבה המסורתיים מתארים בבירור את ישו מתייסר, גווע או מת על הצלב, הרי שאצל בייקון מדובר בדימוי בשרי קשה להגדרה, המזכיר מאוד גווייה פשוטת עור – ספק כבש או פר, ספק אדם. הגווייה תלויה כמו באטליז, אך במקום שהגוף ישתלשל מן הגפיים העליונות, הגפיים פרושות לצדדים כמו זרועותיו של אדם צלוב.