|
פעילות
חשוב לכתוב: נגד זיכוי המפטם
 בינואר 2010 הרשיע בית-משפט השלום בראשון
לציון את רן וחנון ממושב פתחיה בעבירה על חוק צער בעלי-חיים, לאחר שקרוב
לשלוש שנים קודם לכן נתפס כשהוא מפטם אווזים במשקו. וחנון טען להגנתו שהשתמש
בשיטת פיטום חדשה, שעיקרה שימוש בצינור שמבנהו שונה ממבנה צינור פיטום
רגיל. השופט אברהם הימן פסק שהבדל זה לא רלוונטי להתעללות שגלומה
בהכרח בעצם ההלעטה בכפייה. וחנון ערער על פסק-הדין, וב-26.2.2013 זיכה אותו
בית-המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 44900-04-12 וחנון נ' מדינת ישראל). לטענת
השופטים, המדינה הייתה צריכה להביא עדות מומחים שיוכיחו ש"השיטה"
הספציפית של וחנון להלעטה בכפייה מהווה התעללות. פסק-דין שערורייתי זה עלול לעודד עבריינים נוספים לחפש דרכים לעקוף את
חוק צער בעלי-חיים ולשוב לפטם אווזים וברווזים בחסות שינויים
טכניים קטנים בדרכי הפיטום.
המדינה יכולה לערער על הזיכוי. אנא כתבו לפרקליטות המדינה בבקשה
לעשות זאת:
אפליקציה לאיתור מנות טבעוניות
 " Go Vegan": אפליקציה
למכשירי אייפון ואנדרואיד, המאתרת מנות טבעוניות במסעדות
בטווח 5,000-250 מטר ממיקומו של המשתמש ברחבי הארץ. באפליקציה מידע
על אלפי מנות, והיא זמינה ל הורדה או דרך הדפדפן: http://www.go-vegan.co.il
סרטון: תגובות לחקירה במשחטת תנובה
החברה הרב-מינית בתל-אביב
אירועים בירושלים
- ביום ה', 21.3.2013, ב-19:00, ירצה ריצ'רד שוורץ בנושא "למה
המעבר לתזונה צמחונית יעזור להחיות את היהדות ולנתב את כדור הארץ למקום
בטוח ובר-קיימא" ובמקביל לכך יוגשו ממולאים טבעוניים.
- ביום ב', 25.3.2013, ב-19:00, יתקיים בזנגביל סדר פסח עם תפריט
טבעוני מגוון והגדות טבעוניות. ההשתתפות בהרשמה
מראש בלבד.
לפרטים נוספים: 02-5665737, 052-2598773 (יוסי), veginger@gmail.com
תזונה בערבה
 בין התאריכים 13-11
באפריל 2013, בנווה מדבר מואה שליד צופר, ינחו זהר צמח וילסון, אביטל סבג,
ותמר עדי סופשבוע של בריאות, תזונה, יוגה, מדיטציות, טבע ונופש. בתפריט:
מיצי ירקות ומרקים טבעוניים. 2590-1510 ש"ח. לפרטים
ולהרשמה
דרוש לאנונימוס
 מערכי שיעור
למען בעלי-חיים
מורים, מדריכים ואנשי חינוך: הזמינו מאנונימוס חינם ערכה בנושא
זכויות בעלי-חיים: "לחלוק את העולם... עם כולם!" בערכה מערכי שיעור, דפי
עבודה, מצגות וסרטונים, לשיעורי העשרה ולשילוב בשיעורי מדעים, חברה ואזרחות,
מורשת ישראל ועוד. info@anonymous.org.il
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים להתנדב בדוכני אנונימוס
בתל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע. רוצים להקים דוכן
הסברה ביישוב אחר? פנו אלינו!
חולצות לזכויות בעלי-חיים
60-35 ש"ח לחולצה. 15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
 דווחו
על פגיעה בחיות במשקים!
שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת
מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך
ההובלה או בשלב אחר בחייהם בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם.
המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
זאב ואדם: מי ביית את מי?
מקובל לחשוב על התפתחות הכלב כתהליך מהיר של ביות הזאב תחת
השפעתו של מין מצליח וחזק יותר – האדם. אך אולי מדובר בתהליך אטי יותר,
שבמהלכו הושפעו עמוקות גם בני-האדם הקדומים מהזאבים? אריאל צבל סוקר רעיונות
כאלה בעקבות הזואולוג וולפגנג שליידט, ותוהה עד כמה ניתן למתוח את הרעיון של
השפעה הדדית חברתית בין האדם למינים אחרים.
הסכמה נוחה: האדם המביית
כשמתבוננים בחיות
מבויתות, אין ספק שתכונותיהן כיום הן תולדה של מניפולציות מכוונות בידי
בני-אדם השולטים בהן ללא מצרים. החל בחיות שנבררו ל גדילה מהירה במטרה להפיק מהן
בשר, וכלה במאות גזעי
כלבים, שנבררו עבור שלל שימושים וגחמות: מרדף אחר חיות, רעיית כבשים,
ממדים זעירים, פרווה יפה, ועוד. אמנם, רוב הגזעים המוכרים כיום נבררו לאחרונה
בשיטות מודרניות, בעוד שהנחה מקובלת היא שתהליך הביות התאפיין בראשיתו ברמת
שליטה נמוכה יותר של בני-האדם בחיות. אולם במחשבה הרווחת על הביות,
יחסי-הכוח ברורים: בני-האדם הם הגורם החזק ומחולל השינוי, ואילו החיות הן
הגורם החלש והמשתנה. תפיסה זו של יחסי-כוח מושרשת כה חזק בתרבות שלנו, עד
שהיא כמעט שלא עומדת למבחן. קל אפוא שלא להבחין בהטיות שהיא יוצרת בהבנת
הממצאים העתיקים, כמו גם בעובדה שהיא משרתת אידיאולוגיה אנתרופוצנטרית –
המעמידה את האדם מעל שאר עולם החי.
לפי גישה זו, ביות הזאבים ודאי היה מפעל יזום שניהלו בני-האדם הקדומים,
כחלק ממגמה של השתלטות על סביבתם. השערה מקובלת למדי היא שבני-אדם
שבו גורי זאבים ואימצו אותם – למשל במטרה להרוג ולאכול אותם בעתיד, או מתוך
חיבה ליצורים חמודים וחסרי-אונים. הגורים עברו חיברות בקרב הקהילה האנושית,
ואף על-פי שהתנהגותם בימי בגרותם לא דמתה להתנהגות של כלבים
(רמת התקשורת שלהם עם בני-אדם נמוכה יותר במידה ניכרת, והם הרבה יותר
מסוכנים) עדיין אפשר שהם התגלו כמועילים למטרות אנושיות. למשל, הם היו עשויים
להיות שותפים מועילים לציד, בזכות יכולת הריצה וחוש הריח שלהם. נדרשה
השקעה עקבית בגורי זאבים רבים כדי לבודד מבחינה גנטית את הזאבים המאומצים מכל
שאר הזאבים, וההנחה היא שהתועלת שהפיקו מהם בני-האדם הצדיקה את ההשקעה.
כשחושבים על ביות זאבים, מתייחסים בדרך-כלל לשלבים שבהם
הייתה לבני-האדם שליטה ללא מצרים בזאב המבוית – הכלב. ציור זה מגולפייגן
(איספהאן, אירן) מלפני 12-10 אלפים שנה, כנראה מתאר צייד השולט בכלב, בסוס
ובעוף דורס גם יחד. (צילום: Netbios)
גישה פחות אנתרופוצנטרית לכאורה לתהליך הביות, עוסקת ביחסים האקולוגיים
שבין האנשים לחיות. שני המינים הביולוגיים מצאו תועלת זה בקרבתו של זה, עד
שהחיות הקרובות לבני-האדם בודדו מאוכלוסיות אחרות מאותו המין. גישה זו עשויה
להתאים רק לתיאור תהליך הביות של מינים בודדים, כמו הזאב וחתול הבר. הנחה
רווחת היא שהזאבים הקדומים נמשכו אל השאריות שפיזרו הציידים-לקטים המצליחים –
בני-האדם – ליד מחנותיהם. אוכלוסיות זאבים מסוימות היו חשופות אפוא
להשפעה אנושית, שבסופו של דבר באה לידי ביטוי בשינויים גנטיים (למשל, זאבים
שמטיבם לא חששו לאכול בקרבת בני-אדם, זכו בהזנה משופרת, התרבו יותר והעבירו
את החששנות המופחתת לדורות הבאים). השערה זו לגבי ראשית הביות "מעניקה"
לזאבים מידה של אוטונומיה, אך למעשה היא משמרת את הרעיון שהזאבים הם הנזקקים
והנאלצים להסתגל עד כדי שינוי תורשתי, בעוד שבני-האדם הם היצורים המצליחים
ומחוללי השינוי.
תהליך ממושך הרבה יותר?
האם תיתכן גישה אחרת
לנושא הביות, שעניינה התפתחות הדדית יותר של יחסים אקולוגיים ואולי יחסים
חברתיים בין המינים? בהחלט כן. ניסוח בולט של גישה כזו פרסמו בשנת 2003
זואולוג אוסטרי ותיק עם רקע באנתרופולוגיה, וולפגנג שליידט (על בסיס רעיונות
מוקדמים יותר שלו) בשיתוף עם מיכאל שאלטר, תחת הכותרת "קו-אבולוציה של
בני-אדם וכלביים." שליידט ושאלטר סוקרים את הידע הקיים על כל התקופה
שעשויה להיות רלוונטית להתפתחות משותפת של האדם והזאב/הכלב, ושמים דגש דרמטי
על ההשערה שהשינוי הגנטי בזאבים החל כבר לפני 135-100 אלף שנים.
כדי להבין עד כמה משמעותי מועד מוקדם זה, חשוב להבהיר שאין עוררין על כך
שזאבים הם המין הראשון שבוית, אלפי שנים לפני כל מין אחר וטרם היווצרותה של
חברה חקלאית מובהקת. אך מועד הביות ומשמעותו נתונים לוויכוח ער. ככלל, מקובל
לזהות כמה מאובנים מלפני כ-14,000 שנים בתור כלבים. כך, למשל, שרידים מאתר
Bonn-Oberkassel שבגרמניה, שם נמצא כלב קבור במתכוון עם אדם, נחשבים
כעדות סבירה לקשר קרוב בין שני המינים. על זהותם של מאובנים מוקדמים יותר
שוררת מחלוקת, בעיקר משום שמבנה השלד שלהם אינו נושא את מלוא המאפיינים
שמבחינים כלבים מזאבים (הבדלים באורך הלסת וברוחבה, במבנה השיניים, בגודל
הכללי ועוד). יש המגדירים את היצורים המוקדמים יותר בתור כלבים, יש הטוענים
שאלה עדיין זאבים, ויש שמתפשרים על יצור ביניים. כך, למשל, בשנת 2009 פרסם
צוות בלגי תוצאות בדיקה חדשה, שלפיה מאובן ממערת Goyet שבבלגיה, שגילו מוערך
ב-31,700 שנה, הוא שריד לכלב קדום ולא לזאב; אך כמה חוקרים אחרים לא השתכנעו.
את התמונה מסבכים ממצאים גנטיים המצביעים על כך שהזאבים/כלבים מתקופה זו אינם
נמנים עם האוכלוסייה שממנה התפתחו הכלבים המוכרים יותר, מלפני 14,000 ואילך.
הערכה זו דווקא תואמת הנחה מקובלת למדי, שלפיה שינויים בזאבים כתוצאה מקרבה
לבני-אדם לא התרחשו במקום אחד ובזמן אחד, אלא מדובר בתהליכים שאירעו בתקופות
שונות במקומות שונים ברחבי אירואסיה.
גולגולת ממערת רזבויניצ'יה (הרי אלטאי, דרום סיביר) מלפני
33,000 שנים, שזוהתה ככלב בשלבי ביות ראשונים, אך לא מאוכלוסייה שהביאה
להיווצרות הכלבים המודרניים. (צילום: .Ovodov et al)
מחלוקות אלה מתמקדות בממצאים ארכיאולוגיים ופלאונטולוגיים (מאובנים).
אלא ששינויים חשובים הרבה יותר בתהליך ההתקרבות שבין זאבים לבני-אדם עשויים
להיות התנהגותיים, מבלי שהביאו שינוי ניכר במבנה השלד וללא שרידים
ארכיאולוגיים משמעותיים. אם אמנם החלו אוכלוסיות זאבים לעבור שינוי כתוצאה
מקרבה לבני-אדם בשלב כה מוקדם, אפשר למצוא עדות עקיפה לכך בניתוח החומר הגנטי
של כלבים וזאבים בני-זמננו. ההבדלים הגנטיים בין שני המינים מצביעים על
המועד שבו החלו אוכלוסיותיהם להיפרד זו מזו. ב-1997 פרסם צוות מחקר בראשות
קרלס וילה מאוניברסיטת קליפורניה תוצאות ניתוח דנ"א מיטוכונדרי של זאבים
מ-27 אתרים בעולם ושל כלבים מ-67 גזעים, ולפי מחקר זה מדובר בתקופה שלפני
135-100 אלף שנים. זוהי ההערכה שאליה מתייחסים שליידט ושאלטר.
ביות מוקדם והדדיות
מהי חשיבות המועד שבו
התפצלה אוכלוסיית אבותיהם של הכלבים מאוכלוסיית הזאבים? ההתמקדות המקובלת
בשרידים מלפני 14 אלף שנים ואילך, מרמזת על שינוי פתאומי למדי שחל בזאבים,
עדות להשפעה אנושית מרוכזת. אם, לעומת זאת, השינוי התמשך על פני תקופה ארוכה
הרבה יותר, לא זו בלבד שהוא היה אטי יותר, אלא גם הוא החל בשלב אחר בהתפתחות
הגנטית והתרבותית של בני-האדם, תקופה שבה עליונותם אינה כה ברורה. המועד
המוקדם מצביע פחות על ביות ויותר על קו-אבולוציה – שני מינים
המתפתחים יחד ומשפיעים זה על זה. במילים אחרות, להצביע על מועד מוקדם משמעו
לא "למתוח" את תהליך הביות אחורנית בזמן, אלא לדבר על תהליך הדדי
יותר.
כאן מעלים שליידט ושאלטר מספר הצעות בדבר השפעה אפשרית של הזאבים על
בני-האדם הקדומים. נקודת-המוצא של שני הזואולוגים היא שבני-אדם כפי שאנו
מכירים אותם כיום דומים מבחינה התנהגותית לזאבים יותר מאשר לקופים
הקרובים אליהם ביותר מבחינה גנטית. ההצעה החשובה ביותר נסמכת על העובדה
שזאבים אפורים (וכמה מינים קרובים אחרים) הם חיות חברתיות מאוד, עם יחסים
טובים בתוך הלהקה ורמה גבוהה של ערבות הדדית. למשל, כשזאב אחד
בלהקה נשאר עם הגורים כשמרטף, חבריו ללהקה יביאו לו משלל הציד; וכשזאב
מסתכן בציד ונפצע, חבריו ישמרו עליו ויאכילו אותו עד להחלמתו. התנהגות דומה
אפשר למצוא בקרב בני-אדם, אך בהחלט לא בקרב שימפנזים, שהקשרים ביניהם רופפים
ואופורטוניסטיים יותר במידה ניכרת. אם שימפנזים אמנם מייצגים נאמנה את המורשת
הקופית של המין האנושי, אפשר לומר שהמין שלנו עבר "הזדאבות" או "קניזציה"
(Canis הוא בלטינית שם הסוג הביולוגי שעמו נמנים זאבים וכלבים). אם בני-האדם
הקדומים צפו במשך מאות אלפי שנים במתחריהם המצליחים – הזאבים – ושהו בקרבה
רבה אליהם במשך למעלה ממאה אלף שנים, היה להם זמן ללמוד לנהוג כזאבים. המוסר
האנושי עשוי אפוא להיות פיתוח של ההתנהגות הזאבית ולא של המורשת הקופית
שלנו.
קשרי המשפחה בקרב זאבים הדוקים יותר מאשר הקשרים בין קופים;
בין השאר, זאבים בולעים נתחי מזון בכמויות גדולות כדי להביאם למשפחה, אז
הם פולטים את הטרף בהקאה. (צולם בשבי, HyperLemon)
רעיון אחר של שליידט ושאלטר מתמקד בקשר שבין מושג
הביות לבין בתים. אחת ממשמעויות המושג עוסקת בקשירת החיות למרחב קבוע ומבודד
מן העולם שבחוץ – הבית. בהנחה שזאבים הפכו לכלבים במהירות במהלך התקופה שלפני
15-14 אלף שנים בערך, אפשר לומר שהם "בויתו" במובן זה. אולם אם התהליך החל
במועד שעליו מצביע הניתוח הגנטי, ראשיתו נטועה בתקופה שבה בני-האדם הקדומים
לא שכנו בשום מתחם שמזכיר בית, בעוד שלזאבים כבר הייתה היסטוריה ארוכה של
שימוש במחילות לגידול המשפחה. אם מישהו מהמינים הפך להיות דומה למשנהו, הרי
זה צאצאי הקופים, שהיו עשויים ללמוד מן הזאבים להשתמש במערות. שליידט ושאלטר
מציעים אפוא את האפשרות שלא הזאבים הם שעברו "דומסטיקציה" (domus – בית
בלטינית) אלא בני-האדם עברו "קוביליזציה" (cubile – מחילה בלטינית).
שליידט ושאלטר מציעים גם שהזאבים הם שהיו הראשונים והמשפיעים בהיבט אחר
של תהליך הביות – הם עסקו במרעה מאות אלפי שנים לפני בני-האדם. הזאבים עקבו
אחרי עדרי יונקים גדולים כגון איילי הצפון, "דיללו" את החלשים שביניהם
והרחיקו טורפים גדולים אחרים. בכך הם הקדימו את שיטותיהם של רועים אנושיים,
שעדיין נעזרים לשם כך בצאצאי הזאבים, הכלבים.
זאבים תוקפים ביזון: הסיוע שמגישים זאבים לחבר להקה שנפגע
בציד, מאפשר להם לקחת סיכונים גדולים יותר מרוב הטורפים או מקופים. (צילום:
Doug Smith)
סיכום: חושבים על הדדיות בין-מינית?
שליידט
ושאלטר מציעים גישה, שלפיה היבטים מרכזיים בהוויה האנושית עוצבו כתוצאה ממפגש
חברתי-תרבותי עם זאבים, בשלב שבו הזאבים היו מין מצליח יותר ומבחינות רבות גם
מפותח יותר. המדובר בפרשנות לנתונים קיימים, ללא סימוכין עובדתיים מספקים.
במידה רבה, זוהי לא יותר מהצעה לארגן מחדש ידע קיים ולחפש נתונים נוספים –
פרויקט מחקר שנמצא בחיתוליו, ואולי לא יניב לעולם די נתונים משכנעים.
אולם גישה זו, שלפיה התקיימה השפעה הדדית עמוקה בין בני-אדם לזאבים ברמה
החברתית והתרבותית, אינה מופרכת יותר מהגישה המקובלת, שלפיה החיות היוו לא
יותר מחומר לעיצוב בידי האדם. הגישה המקובלת היא אנכרוניסטית: נקודת-המוצא
שלה היא עולם חקלאי מאוחר מאוד, שבו חיות נשלטות ללא מצרים בידי הארגון
והטכנולוגיה האנושיים, בתנאי ניכור עמוקים. סביר יותר להניח, שבחברה ששררו בה
קשרי אדם-חיה הדוקים יותר ומתוך פערי כוחות מובהקים פחות, ההשפעה בין המינים
הייתה הדדית יותר, גם ברמה החברתית והתרבותית.
לסיום, חשוב להבחין כאן בין יחסים אקולוגיים-כלכליים גרידא לבין יחסים
שהם גם חברתיים-תרבותיים. מנקודת-המבט האנתרופוצנטרית שלנו, קל לנו יותר
להסכים שלבעלי-חיים, ואפילו לצמחים, הייתה השפעה אקולוגית וכלכלית
על התפתחות האדם (למשל: ביות צמחי מאכל כתהליך של ביות בני-האדם
והפיכתם לחקלאים יושבי קבע, או ביות חיות לעבודה כתנאי לביסוס החקלאות
ולהתפשטות המסחר). השפעתם של בעלי-החיים על החברה והתרבות האנושית אמנם זוכה
בהכרה במסגרת זו, אך דרך ערוצים אקולוגיים וכלכליים בלבד, ממש כמו כל גורם
טבעי אחר, צומח ודומם. כעת, אין ספק שבין בני-האדם הקדומים לזאבים שררו גם
יחסים אקולוגיים וכלכליים; אולם האם בכך מסתכמת השפעת הזאבים על בני-האדם? אם
שליידט וכמה חוקרים חלוציים אחרים צודקים, גם עצם המגע החברתי והתרבותי עם
הזאבים, כחברה בפני עצמה, הותיר חותם עמוק ומעצב על יסודות ההוויה
האנושית.
יש הרבה מה ללמוד על העולם ועל עצמנו אם נבחן השפעות אפשריות כאלה. עם
זאת, סיפור ההתפתחות המשותפת של הכלב והאדם המודרני ודאי יישאר חריג למדי.
סיפורים היסטוריים ופרה-היסטוריים אחרים, יתמקדו ודאי בהשחתת החברה האנושית
בתהליך הכיבוש של מינים ביולוגיים אחרים, תוך הפיכתם מיצורים חברתיים –
שותפים, קורבנות או מתחרים – למשאבים כלכליים גרידא.
הזאבים המוכרים לנו כיום הם תולדה של מסע השמדה ממושך,
שהביא לעולם "זאבים בודדים". לפני ההשמדה, הם ודאי היו חברתיים עוד יותר
מהזאבים המוכרים כיום. (צולם בגן הזואולוגי באוניברסיטת ת"א. צילום זה ובראש
הכתבה: MathKnight)
חדשות
ynet ראשים
כרותים. בטור " דם
ברחובות תל-אביב" (5.2.2013), בעקבות ראשי חיות שהונחו במזרקות בתל-אביב
כמחאה על שחיטתן בתעשיות המזון, דנים יעל ארקין ויונתן שפיגל בצביעות שגלומה
באכילת חיות תוך התעלמות מהסבל הנגרם להן: "מוקד העניין הציבורי
והתקשורתי, איננו השאלה מדוע אנחנו כחברה מוכנים לקבל את האלימות הזאת כלפי
בעלי-חיים ואת הדרתה מהמרחב והשיח הציבורי, אלא דווקא הפליליות שהמשטרה טוענת
שכביכול טמונה במעשה. אם להניח בתל-אביב מספר בודד של ראשי בעלי-חיים שנרצחו
על-ידי תעשיית הבשר הינו מעשה פלילי, כדאי שכל אחד מאתנו ישאל את עצמו איך מן
הראוי להתייחס להריגתן של עשרות מליוני חיות כאלו מדי שנה בישראל לבדה?"
הכתבה כוללת ראיון מצולם עם רונן בר, פעיל אנונימוס שלפני מספר חודשים חשף התעללות במשחטה בבעלות תנובה.
פורטל החקלאות העברת
סמכויות. הכתבה " ארגוני בע''ח ללבני: ממשי התחייבותך להקמת רשות אחת להגנת החי"
(21.2.2013) מדווחת על פנייה לחברת הכנסת ציפי לבני לממש את ההתחייבות שהביעה
במצעה, לקדם "הקמת רשות אחת להגנת החי, שתהיה כפופה למשרד להגנת הסביבה, ואשר
תרכז את הסמכויות אשר פזורות כיום בין הגופים השונים." כיום, סמכויות חוק צער
בעלי-חיים נתונות בידי משרד החקלאות, שמייצג בו-זמנית את האינטרסים של
בעלי העניין העיקריים בהתעללות בבעלי-החיים בישראל.
mynet (אשדוד) הזרעה
מלאכותית. בכתבה " הפך נכה במהלך הזרעה מלאכותית לעגלה" (7.3.2013) מדווח יאיר
הרוש על פציעתו של עובד שניסה לבצע הזרעה מלאכותית
בעגלה, בעקבות התנגדותה לאלימות שבוצעה בה. העגלה מתוארת בכתבה
כ"תוקפנית", בשעה שלמעשה היא ניסתה להגן על עצמה מפני הליך אלים ופולשני.
nrg מעריב הרס
המדבר. בכתבה " הפסד צורב
לירוקים: הרכבת לאילת תעבור בארץ המכתשים" (6.3.2013) מדווחת עדי חשמונאי
על אישור תוואי הרכבת לאילת בקטע השנוי במחלוקת שבין דימונה לפארן. המסילה
תעבור בשמורות טבע, וניסיון להקים ועדה חיצונית שתבדוק את החלופות השונות
נדחה.
פינת התזונה
מוסקת חצילים וטופו
 מרכיבים (5 מנות
אישיות או תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ)
2 חצילים גדולים, בפרוסות עגולות בעובי 1 ס"מ
שמן
קנולה
לטופו
2 חבילות טופו (עדיף טופו
רך)
רבע כוס שמן זית
5-4 שיני שום כתושות
עלים מ-4-3 גבעולי בזיליקום, קצוצים דק
כפית מלח
פלפל שחור
לרוטב העגבניות
500 גרם עגבניות חתוכות
לקוביות
בצל חתוך לקוביות קטנות
2 כפות רסק עגבניות
8-7 שיני שום
כתושות
כף סוכר חום
כפית מלח
פלפל שחור
הכנה
- להכנת רוטב העגבניות, מטגנים את הבצל במעט שמן, מוסיפים את
העגבניות ומערבבים, מוסיפים את שאר המרכיבים ומבשלים על אש נמוכה במשך
חצי שעה. מערבבים מדי 10 דקות.
- להכנת החצילים, מעסים היטב את החצילים בשמן קנולה, מניחים בתבנית
מרופדת נייר אפייה ואופים בתנור במשך 5 מכל צד בטמפרטורה של 220 מעלות.
אחר-כך מכניסים את החצילים החמים לקופסה סגורה.
- להכנת הטופו עבור מנות אישיות, חותכים אותו לעיגולים בגודל
פרוסות החציל. מערבבים (אפשר במעבד מזון) את השמן, השום, הבזיליקום, המלח
והפלפל, ומשרים את הטופו בבלילה למשך 15 דקות לפחות.
- מחממים מחבת ושופכים לתוכה את שארית בלילת השמן לאחר שהטופו הושרה בה,
מוסיפים את הטופו ומטגנים קלות משני הצדדים.
- מניחים פרוסת חציל כשמעליה פרוסת טופו וחוזרים על
כך פעמיים נוספות, עד שנוצרו 6 שכבות. שופכים 3-2 כפות
מרוטב העגבניות ומגישים.
- במקום מנות אישיות, אפשר לטחון את הטופו עם השמן, השום עלי
הבזיליקום, המלח והפלפל, לסדר בתבנית את החצילים, לפזר עליהם שכבת טופו,
להניח שכבת חצילים נוספת וחוזר חלילה עד שנגמרים החומרים. שופכים על
הכל את רוטב העגבניות ואופים בתנור במשך 10 דקות בטמפרטורה של 180
מעלות.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן
סוייר
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
בואו
להיות אוהדים שלנו בפייסבוק!
ביום ב', 18.3.2013,
ב-20:00, במועדון הגדה השמאלית (רח' אחד העם 70) ירצה ד"ר אריאל
צבל בנושא 
