click here to read online 

Animal Rights This Week

שלום,

לפניך גיליון 535 (2.10.2011)

  1. פעילות
  2. ידע על חיות בטבע ובשבי
  3. חדשות
  4. פינת התזונה: בצקניות מחיטה מלאה
בברכה, צוות אנונימוס  
 

                הירשמו לאנונימוס ותרמו באמצעות כרטיס אשראי או באמצעי אחר

                   אם אינך רוצה לקבל את השבועון, לחץ/י כאן | לתגובות | אתר אנונימוס | אנונימוס בפייסבוק 

 

פעילות

לפעול באנונימוס

ביום ב', 10.10.2011, בשעה 17:00 תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
 

פעילות נגד מנהג הכפרות

מנהג הכפרות גורם סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים ותרנגולות. אם יש לכם מכרים או קרובים הנוהגים לקיים מנהג זה, ידעו אותם בצער בעלי-חיים שעלול להיגרם אם ישתתפו בטקס, והבהירו כי החלופה המקובלת בעולם הדתי ל"כפרות התרנגולים" היא "פדיון כפרות" (תרומה). אפשר להדפיס את הכרוז: "הצלת נפשות ולא נפש תחת נפש", המיועד לקהל דתי והמסתמך על פסקי הלכה, השוללים את המנהג. ניתן לחלק כרוז זה באזור בתי-כנסת, לתלותו על לוחות מודעות של בתי-כנסת ולהניחו בבתי-כנסת בימי שבת.
לפרטים: erez@anonymous.org.il
 

אירועים בירושלים

זנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מזמין את הציבור:

  • ארוחה בסימן רימונים: ביום ה', 6.10.2011, בשעה 19:00, תתקיים בזנגביל ארוחה המשלבת רימונים בכל המנות. לרימון סגולות בריאותיות רבות, בעיקר כנוגד חמצון. תרומה מומלצת: 25 ₪.
  • ערב שירי לאה גולדברג: ביום א', 9.10.2011, בשעה 20:00, יתקיים בזנגביל ערב משירי לאה גולדברג, בהלחנה מקורית ובביצוע יעל תלם (שילה) ועילם בר שלום. זהו ערב אקוסטי ונעים למבוגרים ולמבוגרים פחות / הרבה פחות. תרומה מומלצת: 25 ₪.
לפרטים על כל אירועי זנגביל באתר, בטלפון  02-5665737 או בדואל veginger@gmail.com
 

דוכני הסברה

טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
  • ירושלים: בימים ב' או ג', בין השעות 19:00-16:00, מתקיים ברחבת המשביר דוכן הסברה מטעם זנגביל.
  • רעננה: ביום ג', בין השעות 19:30-16:30, מתקיים ברחבת יד לבנים דוכן הסברה מטעם אנונימוס.
לפרטים: ארז 052-4246777 או erez@anonymous.org.il. בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737.
 

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

 

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 


ידע על חיות בטבע ובשבי 
הערות על חקר התודעה של בעלי-חיים, בעקבות קולין אלן

החזקת חיות בשבי, ובמיוחד בסביבה השוממת והמלאכותית של מעבדות, אינה ניתנת להגנה מבחינה מוסרית. אולם מסתבר שמדובר בנוהג בעייתי גם בכל הנוגע לחקר התודעה של החיות. אריאל צֹבל מגיש כמה נקודות למחשבה בנושא.
 
מחקר בתודעת חיות
חקר העולם המנטלי של חיות נעלם במהלך המאה ה-20 מתשומת-הלב של חוקרי בעלי-חיים. יתכן שרבים מהם המשיכו להתייחס למחשבות ולרגשות של חיות בחייהם הרגילים, אך התייחסות כזו נעדרה מפרסומיהם המדעיים. במחצית השנייה של שנות ה-60, בעקבות מחאה נגד שיטות ניצול תעשייתיות של חיות, החלו מדענים לגבש שיטות להערכת סבלן של חיות בתנאי שבי קשים. שיטות אלה קיבלו תוך מספר שנים את הכותרות "מדע רווחת בעלי-חיים" ו"אתולוגיה יישומית" (תחומים חופפים במידה רבה). רגשות של בעלי-חיים חזרו אפוא לשיח המדעי תחת לחץ חיצוני. אולם מאחר שמדובר בתחומי מחקר יישומיים וספציפיים, מדע רווחת בעלי-החיים ואתולוגיה יישומית לא עניינו בדרך-כלל חוקרים אחרים.
 
בשורת השינוי הבולטת הייתה ספרו של הזואולוג דונלד גריפין,"שאלת תודעתן של חיות" (1976). בספר זה הציע גריפין להחזיר את החוויות המודעות של בעלי-חיים למרכז תשומת-הלב המחקרית. הספר הוא במידה רבה מבשרו של תחום מחקר חדש, "אתולוגיה קוגניטיבית". האתולוגיה הקוגניטיבית שידכה בין שני מקורות עיקריים: האתולוגיה, שעניינה לימוד התנהגותן של חיות בהקשר האבולוציוני ובדרך-כלל בתנאים טבעיים ככל האפשר; והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שהתמקדה בעיקרה בחקר תהליכים מנטליים כגון תפיסה, זיכרון, מחשבה, פתרון בעיות וכן דיבור – תוך התמקדות בבני-אדם והעדפה לניסויי מעבדה.

חוקרי בעלי-חיים עם שימפנזים בגומבה בשנות ה-1970, לאחר שהחוקרים והשימפנזים הסתגלו אלה לאלה (צילום: kiubuyu) 

 
בין המעבדה לחיי היום-יום
חוקרים של העולם המנטלי של בעלי-חיים (לא הכל מגדירים עצמם כ"אתולוגים קוגנטיביים") התבוננו בעשורים האחרונים בחיות במגוון גדול של תנאים: מצפייה נטולת-התערבות בחיות בר בטבע ועד להחזקת חיות (בעיקר שימפנזים) בשבי ובדיקת היכולות שלהם בהפעלת מקלדות מיוחדות ומתקנים דומים. עם זאת, לאתולוגיה הקוגניטיבית יש תדמית של תחום המבוסס על צפייה בחיות בר בסביבתן הטבעית. מאמר משפיע שהתפרסם בשנת 2008 בכתב-העת הבריטי לפסיכולוגיה תחת הכותרת "אתולוגיה קוגניטיבית: גישה חדשה לחקר ההכרה האנושית," ממחיש מגמה זו. הכותבים מתלוננים על כך שרוב המחקרים הקוגניטיביים בבני-אדם – שנעשים במעבדה – אינם מלמדים אותנו על הכרתם של בני-אדם בחיי היום-יום, כי תפקודים קוגניטיביים משתנים בהתאם לנסיבות, וקשה מאוד לשחזר במעבדה תנאים שיניבו תגובות דומות לתגובות היומיומיות. מה שמציעים הכותבים הוא לבצע "אתולוגיה קוגניטיבית" של בני-אדם – כלומר, לצפות בהתנהגותם הטבעית של אנשים, ולהקפיד שמחקרי המעבדה יהיו קשורים הדוקות להתנהגות הטבעית. עבור פסיכולוגים אלה, האתולוגיה הקוגניטיבית היא מופת של רגישות להתנהגות ולהכרה בחיים האמיתיים.
 
אם ניסויי מעבדה מגבילים את הרלוונטיות של הידע המדעי על בני-אדם כפי שהם בחיי היום-יום, על אחת כמה וכמה שהם מגבילים את הרלוונטיות של הידע על חיות. בהנחה שאנו מבינים מלכתחילה את החיות ואת נסיבות חייהן פחות טוב משאנו מבינים בני-אדם, קשה יותר לתכנן ניסויי מעבדה שבודקים את התכונות המנטליות הטבעיות של חיות; על כך נוספת העובדה שלניסוי המעבדה בחיות עלולים להתלוות כפייה ותנאי שבי מעיקים. אחדים מהתיאורטיקנים של האתולוגיה הקוגניטיבית מכירים במגבלות אלה.

מעבר לעוול המוסרי שבהחזקת חיות בשבי כדי לספק את סקרנותם של חוקרים, תנאי שבי כמו אלה שבתמונה פוגמים בהתפתחות המנטלית של חיות ומגבילים ביותר את התנהגותן, ולכן הידע שניתן לרכוש בתנאים אלה לוקה בחסר. (צילום: jepoirrier)

 
הניסוי כאישוש לידע קיים
קונרד לורנץ, הידוע כאחד מאבות האתולוגיה, האמין שהתובנות שמגיעים אליהן החוקרים על חיות – בדומה לתובנות אחרות על מערכות מורכבות – מבוססות על הצטברות ממושכת ביותר של ניסיון וידע. חלקי הידע מתחברים זה לזה באופן שאינו מודע בחלקו הגדול, וכך עשויה התובנה להופיע לפתע פתאום. בהקשר זה, תכנון מדויק של ניסוי הוא עניין שולי; מה שחשוב הוא ההיכרות המתמשכת של החוקר עם החיות. לורנץ מדגיש, שהחיות האלה צריכות להיות חופשיות כדי לשמש כ"נושא בריא מבחינה מנטלית עבור תצפיותיו וניסוייו" של החוקר. לורנץ אמנם צידד בצפייה בחיות שבויות כדי לבדוק האם התנהגויות מסוימות יופיעו דווקא בתנאים שבהן אינן נחוצות  – עדות לכך שהן מולדות. אולם המדובר בתנאי שבי פתוחים ומגוונים, שיכולים לאפשר לחיות לבטא התנהגויות כאלה. כך, בין השאר, הגיע לורנץ למסקנה שקאקים (מין של עורב) מתאהבים ומתחתנים – ניסוח שאינו רלוונטי לניסויי מעבדה אך כנראה מתבקש בעקבות היכרות אישית עם קאקים חופשיים.
 
קולין אלן, פילוסוף של המדע שהתבלט בכתיבתו על אתולוגיה קוגניטיבית, מציע להתייחס לניסויי התנהגות במעבדה כאל ניסויים שנועדו לאשש את מה שהחוקרים כבר ידעו (או שיערו במידה גבוהה של שכנוע) כתוצאה מצפייה בחיות חופשיות יחסית. כך, למשל, הניסויים המפורסמים של גורדון גאלופ – ואחרים בעקבותיו – ביכולת של שימפנזים וחיות ממינים אחרים לזהות את עצמם במראה ולהפגין בכך סוג של תודעה עצמית, התבססו, לפי השערתו של אלן, על היכרות מוקדמת עם חיות הבוחנות מראות בתנאי חופש יחסיים. בניסויים סומנו חיות בצבע תחת הרדמה במקום בגוף שלא ניתן לראותו אלא דרך מראה. החוקרים בדקו האם החיה שהתעוררה נוגעת במקום המסומן בגופה בעקבות צפייה במראה – עדות לכך שהיא מזהה את עצמה במראה. תוצאות ניסויים אלה נותרו שנויות במחלוקת. חוקרים שצפו בחיות במגוון של מצבים הם אלה שנוטים לקבל את תוצאות הניסויים כעדות לזיהוי עצמי, ואלן מאמין שזוהי מסקנתם כי הם מכירים התנהגות החיות עם מראות מחוץ לניסוי. רוב הספקנים אינם מכירים מקרוב את החיות שנחקרו.

קולין אלן: התכנון והפרשנות של "מבחן המראה" תלויים במידה רבה במה שהחוקר ידע על התנהגות

החיות מול מראות בתצפית חופשית. (צילום: Georgia Pinaud, Wikimedia Commons)

 
חשיבותה של היכרות
אלן מזכיר שאחת המשימות העיקריות במחקר האתולוגי היא יצירת "אתוגרם" – קטלוג של מרכיבים התנהגותיים האופייניים למין ביולוגי מסוים. אתוגרם אינו מבוסס, כמובן, על היכולת של חיות להפעיל מכשירים מעשה ידי אדם, אלא על התנהגותן בטבע, והוא מחייב צפייה ממושכת בחיות הפועלות בחופשיות. זאת לעומת השיטות המקובלות בפסיכולוגיה ניסויית (עוד ענף של הפסיכולוגיה שנמצא ברקע של האתולוגיה הקוגניטיבית) "שמגיעה למופת שלה בתיבת סקינר" – מתקן כליאה קטן, שהחיה אמורה ללחוץ בו על דוושה כדי להשיג תגמול, וכל תגובותיה הרלוונטיות למחקר ניתנות לתיעוד באמצעים מכניים. התנהגות החיות בתיבת סקינר ובמתקנים דומים אינה תורמת דבר ליצירת אתוגרם.

תיבת סקינר: לימוד באמצעות התניה אלימה המאפשרת לחזור על תוצאות הניסוי

בתנאים מבוקרים, אך מלמדת מעט מאוד על החיה עצמה (איור: Ravit)

 
אלן חוזר לצ'ארלס דארווין, שטען כי צפייה ממושכת בהתנהגותן של חיות נוטה להניב תיאורים קוגניטיביים של התנהגות החיות, כלומר שימוש במונחים של לימוד ושיקול דעת להסברת ההתנהגות. מדענים מזה כמאה שנה דוחים את תיאורי ההתנהגות של דארווין, בהנחה שלעתים קרובות הוא הגזים במידת המורכבות הנפשית שייחס לחיות. אולם בכירי האתולוגים כיום עדיין מתלוננים, שמדענים שפוסלים את תיאורים של עולם קוגניטיבי מורכב של חיות, עושים זאת כ"ספקולציות כורסה", מתוך חוסר היכרות איתן. אלן מביא את מחקריו של דני פובינלי בשימפנזים בתור דוגמה לחוקר עכשווי, שפוסל הסברים על מורכבות קוגניטיבית בשימפנזים מתוך היכרות-לכאורה עם החיות. פובינלי טוען שההבנה של שימפנזים ביחס למה ששימפנזים אחרים רואים, כמו גם הבנתם את השימוש בכלים, מוגבלת יותר ממה שטענו חוקרים אחרים. פובינלי הסתמך בכך על ניסויי מעבדה שעשה, וכאן מדגיש אלן את הכשל: ההיסטוריה האישית של השימפנזים המצויים בשליטת פובינלי שונה מהותית מזו של שימפנזים במעבדות אחרות, וכמובן גם מזו של שימפנזים בטבע; לפיכך גם אם התנהגות השימפנזים שבידי פובינלי ניתנת להסבר במונחים פשוטים ("למידה אסוציאטיבית") אי-אפשר להכליל מכך על שאר השימפנזים.
 
ב"שאלת תודעתן של חיות", הציע גריפין לחוקרים ללמוד על תודעתן חיות על-ידי תקשורת דו-כיוונית איתן. אלן מוסיף לכך השערה עדכנית ופרועה למדי, על בסיס מחקר נוירולוגי שמצא כי במוחן של חיות שונות, ובכלל זה בני-אדם, יש נוירונים שמופעלים הן כשהחיה מבצעת פעילות מסוימת, והן כשהיא צופה בפרט אחר המבצע פעילות כזו. התגובה הזהה במקרים השונים מאפשרת לנו – וודאי גם לחיות ממינים אחרים – לזהות מיידית שהפרט האחר פועל מתוך התכוונות, כמונו. מה קורה אפוא כשחוקר מבלה תקופה ארוכה בקרב קבוצת חיות? אלן מציע, שהצפייה הממושכת בחיות (וכן ניסיונות לתקשר איתן ולעתים קרובות גם לחקותן לשם תקשורת – הבעות פנים, מחוות גוף, קולות ואפילו הטלת שתן) מפתחת בחוקר תגובות המאפשרות לו לזהות את החיות כיצורים מודעים הפועלים מתוך התכוונות. ההשערה המהפכנית היא שהיכולת לזהות תכונות כאלה בחיות, מתפתחת בחלקה ברמה הנוירולוגית. אם יש אמת בהשערה זו, מובן שהיא אינה רלוונטית לחוקרים במעבדה, שעושים ככל יכולתם כדי להתרחק מהחיות.

קונרד לורנץ בראש משפחת אווזים: לורנץ אמנם הרבה להחזיק חיות בתנאים לא טבעיים,

אך האמין שהן צריכות להיות חופשיות להתנהג כרצונן בתנאים אלה. (צילום: AJC1)

 
ביקורת צנועה
דבריו של אלן ושל אתולוגים בולטים לפניו, מהווים ביקורת צנועה על חסרונות המחקר בתודעתן של חיות שבויות בתנאי מעבדה. זו איננה ביקורת על העוול המוסרי הקשה שטמון בהחזקת חיות אינטליגנטיות בשבי וכפייתן לבצע משימות שנועדו לספק את סקרנותם של חוקרים. אין כאן גם ביקורת על ההשלכות האידיאולוגיות של הפעלת כוח קיצוני על חיות במעבדה, דהיינו על נטייתם של אנשים האחראים על פעולות אלימות להכחיש שלקורבנותיהם יש עולם נפשי עשיר. הדברים שלעיל גם אינם מתייחסים לחוסר התועלת או ההטעיה שבתכנון ניסויים ספציפיים. מדובר אפוא רק בביקורת פנימית מרוסנת בתחום האתולוגיה הקוגניטיבית, ולכן מסקנתה הלוגית עשויה לתמוך בתצפיות בחיות שבויות כהשלמה לתוכנית המחקר. עם זאת, קשה שלא להשתכנע מדברי הביקורת הצנועים, שהאפשרות ללמוד דברים משמעותיים על תודעתן של חיות מוגבלת ככל שתנאי השבי והכפייה קיצוניים יותר.
 
מקורות עיקריים
Alan Kingstone, Daniel Smilek and John D. Eastwood, "Cognitive Ethology: A New Approach for Studying Human Cognition," British Journal of Psychology 99 (3), August 2008, pp. 317–340.
Colin Allen, "Is Anyone a Cognitive Ethologist?" Biology and Philosophy 19, 2004, pp. 589–607.
Konrad Lorenz, The Foundations of Ethology, (New York: Springer-Verlag, 1981), chap. 2.
The Question of Animal Awareness: Evolutionary Continuity of Mental Experience, (New York: Rockefeller University Press, 1976), chap. 7.


חדשות

ynet משלוחים חיים. בכתבת הווידאו "צפו: איך מורידים עגלים ממשאית? עם דוקרן" (25.9.2011) מדווח ארז ארליכמן על הטיפול בעגלים שיובאו לארץ מאוסטרליה, כפי שתועד על-ידי אנונימוס. העגלים הורדו ממשאיות באמצעות הכאה וחישמול: "העובדים שתועדו על ידם במתקן ההסגר באזור צופר ואילות, השתמשו באלימות קשה נגד הבהמות במטרה להוריד אותן מהמשאיות אל מתקן ההסגר, כשהם חובטים בהן במקלות ובהם ישנם דוקרנים, וכן נעזרים במכשירי הלם חשמליים כדי לזרז את פעולת ההורדה של החיות."
 
news1 תעשיית הביצים. בכתבה "משרד החקלאות מצפצף על החוק" (29.9.2011) מדווחת חגית כהן על הפגנת אנונימוס נגד בניית לול סוללה במושב נטועה שבצפון. הבנייה החלה תוך הפרת הוראת בג"ץ להקפיא את הרפורמה בתעשיית הביצים עד שיתקבלו בכנסת תקנות בעניין החזקת תרנגולות.
 
mynet (כרמיאל) כפרות. בכתבה "כרמיאל: מודעות בבתי הכנסת נגד מנהג הכפרות" (29.9.2011) מדווח יצחק טסלר על תליית כרזות נגד מנהג הכפרות בתרנגולים בבתי כנסת. ד"ר יעל שמש, מחברת הכרזות: "את יום הכיפורים, יום שבו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות בזכויות, לא ראוי לציין במעשה שיש בו התאכזרות כלפי בעלי-חיים."
 
nrg מעריב סליחות. בטור "לבקש מחילה מרונית התרנגולת" (30.9.2011) מבקש יוסי וולפסון להקדיש מחשבה לבעלי-החיים בתעשיות המזון: "החטא שלנו כלפי רונית וכלפי שאר החיות במשקים החקלאיים הוא חטא שביודעים ושבלא יודעים. אנחנו יודעים די והותר על גורלם של היצורים האלו – גם אם כל פעם אנחנו מגלים זוועה נוספת, שמעבר לדמיון. ובה בעת, אנחנו לא חדלים מלברוח לאי-ידיעה מרגיעה ומנחמת."

nrg מעריב חוות מזור. בטור "ניסויים בדמוקרטיה? מחפשים מזור בחווה" (27.9.2011) מעלים יונתן שפיגל ואביב ברכה שאלות מוסריות על ניסויים בחיות ועל דיכוי הפעילות נגד חוות מזור: "ככל שנמשכת הפרקטיקה של ניסויים בבעלי-חיים, הרוח האנושית והזקיפות המוסרית שלנו הולכות ונשחקות, והלב מתאבן לאחר שאיבד את תפקידו הראוי לצד המצפון. האם המחיר שווה את התמורה?"
 
ynet החרמה. בכתבה "טורפים בת"א: הוחרמו 20 דגי פיראנה מחנות דגים" (27.9.2011) מדווח ארז ארליכמן על החרמת משלוח של 20 דגי פיראנה מחנות בתל-אביב. דגי הפיראנה אסורים לייבוא אך פרצה בחוק מתירה לגדלם בארץ.
 
הארץ נשיא בג"ץ. בכתבה "ריסון עצמי" (29.9.2011) מדווח תומר זרחין על מינויו המסתמן של השופט אשר גרוניס כנשיא בג"ץ. גרוניס ניסה בעבר לטרפד את פסק-הדין נגד התקנות המתירות פיטום אווזים. בכתבה מצוין כי "בעתירה לבטל תקנות המאפשרות פיטום אווזים בנימוק שהן סותרות חוק, נותר גרוניס בדעת מיעוט. הוא התנגד לביטול התקנות, חלק על שופטים מנוסים וותיקים ממנו והגן על עמדתו בנחישות. גרוניס העדיף לקבל את שיקול הדעת של אנשי הרשות המחוקקת, שאישרו את התקנות לאחר דיונים והתייעצויות. 'אילו קיבלנו את טענתה של העותרת כי פיטום אווזים אסור', כתב, 'היינו צריכים לומר כי הן שר החקלאות הן ועדת החינוך השחיתו מלאכתם לריק והתקינו תקנות הסותרות את החוק'."
 
ynet כלבים וחוק. בכתבה "בתכנון: איסור המתת כלבים נטושים ועיקור חובה" (26.9.2011) מדווח ארז ארליכמן על טיוטה להצעת חוק שהגישה תנו לחיות לחיות, שתחייב עיקור וסירוס כלבים ואיסור המתתם.
 
ynet כלבת. בכתבה "מלחמה נושכת: מאבק עולמי במחלת הכלבת" (28.9.2011) מדווח ארז ארליכמן על התפרצות נגיף חדש ועמיד של כלבת, ושיתוף-פעולה עם סוריה וירדן כדי למנוע את התפשטותו. זוהי הזדמנות להזכיר לאנשים המטפלים בחיות, ובמיוחד חיות היוצאות מהבית בקרבת שטחים טבעיים, לחסן את חיותיהם.
 
mynet (חולון) נטישת חבר. בכתבה "החגים מתחילים ותופעת נטישת הכלבים מתרחבת" (27.9.2011) מדווחת חופית כהן על נטישת כלבים נרחבת בתקופת החגים. רחל סליט, יו"ר עמותת "חבר", מזכירה כי "ברגע שמאמצים כלב הוא חלק מהמשפחה, וצריך לנהוג בו כך."
 
הארץ זיהום בירקון. בכתבה "גשמי ברכה? היורה הרג את הדגים" (26.9.2011) מדווח צפריר רינת על תמותת דגים המונית בעקבות שטיפת כימיקלים רעילים ודלקים אל הירקון עם מי הגשם.
מקור נוסף: "עם הגשם הראשון: דגים מתים בירקון," (nrg מעריב, 26.9.2011).
 
הארץ חולות סמר. בכתבה "מאמץ אחרון להצלת חולות סמר, רגע לפני שהדחפורים עולים על הקרקע" (28.9.2011) מדווח צפריר רינת על מאבקם של חוקרי טבע להציל את חולות סמר מול אטימותו של מינהל מקרקעי ישראל.
מקור נוסף: " יו"ר המינהל החדש לא ידחה הכרייה בחולות סמר," (nrg מעריב, 27.9.2011).
 
ynet נחשולים. בטור "כשנכדיה של דפני ליף יטוסו לחו"ל כדי לראות ציפור" (28.9.2011) כותב דן חמיצר על הריסת חופים טבעיים למען בניית כפרי נופש, בעוד שישנם מתחמי נופש נטושים שאפשר לשקם.
 
nrg מעריב סנאי אדום. בכתבה "סקוטלנד: סנאי נדיר עצר פרויקט בנייה" (26.9.2011) מדווח שי אילן כי בסקוטלנד נעצר פרויקט פיתוח כפרי לאחר שהתגלה במקום סנאי אדום ממין נדיר. המועצה המקומית מעריכה כי במקום נמצאים סנאים נוספים ממין זה.
 
וואלה! (רויטרס) אכילת כלבים. הכתבה "בגלל לחץ ציבורי: סין אסרה קרנבל אכילת כלבים" (25.9.2011) מדווחת על ביטול פסטיבל שנתי הכולל שחיטת כלבים למאכל. אכילת כלבים בסין יורדת בשכיחותה עם עליית הפופולריות של כלבים כחיות "מחמד"; אולם במקביל לכך עולה הביקוש לבשר פרות ותרנגולים, אשר סובלים לא פחות.
מקור נוסף: "סין ביטלה פסטיבל אכילת כלבים עתיק," [nrg מעריב (גלובל פוסט), 25.9.2011].
 
nrg מעריב העינוי והרג פרים. הכתבה "היום: קרב השוורים האחרון בברצלונה" (25.9.2011) מדווחת על סוף למלחמות הפרים בקטלוניה, לאחר שהחלטה על כך התקבלה ב-2010. עתה צפוי מאמץ להביא לאיסור על פעילות דומה בכל רחבי ספרד.
 
הארץ עוז וצמחונות. הסיפור הקצר "אבא" של עמוס עוז (מוסף תרבות וספרות, 28.9.2011), המתרחש בקיבוץ בימי ראשית המדינה, כולל קטעי ביקורת על ניצול בעלי-חיים: "המיה נמוכה ודחוסה מילאה את חלל הלול כאילו היו התרנגולות, הכלואות שתיים-שתיים בכלובים צפופים, משמיעות איזו קינה עמומה, אבודה ועקשנית. רק מפעם לפעם פרצה מאחד הכלובים צווחת חרדה רמה וחדה, כאילו ניחש איזה עוף פתאום במה ייגמר כל זה. [...] יום אחד עוד יהיה בעולם דור, חשב משה, שיקרא לכולנו רוצחים ולא יבין איך היינו מסוגלים לאכול את בשרם של יצורים כמונו, לגזול מהם את מגע האדמה ואת ריחות הירק, להנביט אותם במדגרות אוטומטיות, לגדל אותם בכלובים מצופפים, לפטם ולהאביס אותם עד גועל, לשדוד את כל הביצים לפני הדגירה, ולבסוף לחתוך את גרונם ולתלוש את נוצותיהם ולקרוע אבר אבר ולהתפטם ולהזיל ריר וללקלק את השומן..."
 
nana10 ארוחת חג. בטור "ארוחת חג טבעונית לראש השנה" (25.9.2011) מציעה נטלי שוינקלשטיין מתכונים לפרוסות תפוחי אדמה ובטטה עם מטבל יוגורט טבעוני, קציצות גזר מתקתקות ברוטב עגבניות לצד פולנטה, ועוגת תפוחים הפוכה.

פינת התזונה
בצקניות מחיטה מלאה

מרכיבים (לקערת בצקניות גדולה)
2 כוסות קמח חיטה מלאה
2 כפות קמח תפוחי אדמה מעורבבות עם רבע כוס מים
כפית מלח
כף שמן קנולה מכבישה קרה
חצי כוס מים
 
הכנה
  1. להרתיח 2 ליטר מים.
  2. לערבב את כל המרכיבים עד לקבלת בצק אחיד ודביק.
  3. להכניס את הבצק לשקית, לחורר אותה בסופה מעט, ולזלוף מהשקית למים הרותחים בצקניות בגודל חצי סנטימטר.
  4. לחכות עד שהבצקניות צפות, להמתין עוד 5 דקות ולהוריד מהאש.
  5. להוסיף למרקים, לתבשילים, לצד ירקות או לכל מאכל אחר.
 
מתכון וצילום: נטלי שוינקלשטיין, מתכונים בריאים מצולמים

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר ודדי שי

לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון!

אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון

להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן