|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ג' 28.8.2012, בשעה 18:00, תתקיים פגישות היכרות עם
אנונימוס במשרד העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים
ולנוער מגיל 16 ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד:
03-6204878
דרושים לאנונימוס
- דרוש/ה מדריכ/ה טבעוני/ת לתוכניות חינוך בבתי-ספר, לחצי משרה במרכז
הארץ. נדרש ניסיון ניכר בהדרכת ילדים ונוער ובכתיבת מערכי שיעור, עדיפות
לבעל/ת רכב. נא לשלוח קורות חיים ל-rotem@anonymous.org.il
- צוות החקירות של אנונימוס מחפש מתנדב/ת, איש שטח, מעל גיל 18.
לפרטים: info@anonymous.org.il
כדאי לכתוב: עידוד טבעונות
 בכתבה " שקר לבן: סיור ברפתות
והדירים של משק החלב הישראלי" (הארץ, 22.8.2012) מתארת עמליה רוזנבלום מה
עוברות פרות בתעשיית החלב, בעקבות ביקורים שערכה במספר משקים:
הפרדת גורים מאמם, גדיעת קרניים, טילוף וברירה מלאכותית להגברת תפוקת
החלב: "הן סובלות מקשיים בהליכה, הן סובלות מדלקות עטינים, הן סובלות מזה
שהגוף שלהן מפריש המון חומרים לחלב עצמו, ואז הגוף שלהן מאוד נחלש. חלקן
קורסות. בגיל ארבע־חמש הרבה פרות פשוט קורסות, ואז גוררים אותן." המשק הפחות
פוגעני יחסית שמתואר בכתבה הוא דיר עזים יוצא-דופן, וגם בו העזים
מופרדות מהגדיים ונמכרות לשחיטה בגיל צעיר.  בעלי
הרפתות והדירים שראיינה רוזנבלום, מצטיירים כבעלי רגישות לחיות שברשותם.
הם מתעללים בהן כי רק כך אפשר לנהל משק כלכלי בתעשיית החלב. מדגישה
הכתבת: "הבעיה האמיתית, מנקודת מבטי, נעוצה בצרכנים שרוצים המון חלב ומרשים
לעצמם לדמיין שהפרה 'נותנת' את החלב הזה מרצונה החופשי. בסופו של המסע גיליתי
שהאנשים הרעים בסיפור הזה הם אנחנו." כדאי להודות למערכת העתון ולכתבת על פרסום התחקיר המעמיק, ולחזק את
המסקנות נגד צריכת מוצרי חלב ומוצרים מהחי בכלל.
למכתבים: הארץ, שוקן 21, ת.ד. 35029, תל-אביב 61350.
"לחיות עם אוכלי בשר" בתל-אביב
 ביום
ג', 4.9.2012, בשעה 19:00, תתקיים בקרן היינריך בל (רח' הר סיני 1, קומה 2)
סדנה בנושא "לחיות עם אוכלי בשר" לקראת החגים וארוחות החג, הפיקניקים
והמנגלים. בסדנה יחלקו המשתתפים רגשות, חוויות, המלצות והצעות, ויעודדו זו את
זה לבחור בדרך נכונה עבור כל אחת ואחד להתמודדות עם הסביבה הקרובה אוכלת
הבשר. ארגון: וג'י-קו, מוקד הקשבה אקטיביסטית לצמחונים ולטבעונים. לדף האירוע
בפייסבוק
סדנת תזונה
בתל-אביב בשבת,
1.9.2012, בשעה 18:00, תקיים המסעדה הטבעונית בודהה בורגרס (יהודה הלוי 21,
תל-אביב) סדנת תזונה בריאה, עם טעימות. את הסדנה ינחה אריה
רווה והיא נועדה להקנות למשתתפים ידע לשיפור תזונתם ואיכות חייהם
בעזרת מזונות עתירי מרכיבים תזונתיים ודלי-קלוריות. עוד בסדנה: למה תזונאים
ממליצים על תזונה טבעונית, ואיך ניתן בקלות להפוך מנות עם מרכיבים מן החי
לצמחיות. 30 ₪, בהרשמה מראש.
אירועים בירושלים
 זנגביל –
מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מזמין את הציבור:
- ביום ג', 28.8.2012, ב-20:30, ארוחה קהילתית: בואו והביאו מאכל צמחי
טעים לערב של אכילה, דיבור וקהילה. בבקשה בלי בשר, ביצים, חלב ושאר
מוצרים מהחי.
- ביום ה', 30.8.2012, ב-19:00, ערב סנדביצ'ים ופיצות: בואו ליהנות מחברה
טובה, פיצות טבעוניות, סנדביצ'ים מהצומח וסלטים. בארגון מתנדבי
המהטמה.
אתר חדש: animal.org.il
 אנונימוס השיקה אתר חדש לקהל
הרחב: animal.org.il.
זהו שער להיכרות עם זכויות בעלי-חיים, צמחונות, טבעונות ואקטיביזם,
כמעט ללא תמונות קשות. מומלץ לבקר באתר ולהזמין חברים
ומשפחה.
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
- תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
- רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!
לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או במשרד אנונימוס 03-6204878.
בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737. בבאר-שבע ניתן לפנות לשגיא
sagi.gt@gmail.com.
חולצות לזכויות בעלי-חיים
60-35 ש"ח לחולצה. 15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
 דווחו על פגיעה בחיות
במשקים!
שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה
הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם
בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף
את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
דרכם האחרונה של תרנגולי הודו
כתבה חמישית על
תעשיית תרנגולי ההודו
בכתבות
קודמות סקרנו את חייהם של תרנגולי הודו בטבע, את ימיהם הראשונים במדגרות,
את קריסת גופם כתוצאה מברירה מלאכותית ואת החיים בלול. כתבה זו עוסקת ביומם
האחרון של תרנגולי ההודו, מההכנות להובלה ועד לגסיסה על סרט נע
במשחטה.
אריאל צבל
הכנה לשחיטה
הדרך לשחיטה מתחילה בשעות של
רעב וצמא. נהוג למנוע מתרנגולי הודו מזון ומים לפני ההובלה למשחטה כי כל עוד
מערכת העיכול שלהם מלאה, התכולה נוטה להיפלט במשחטה ולזהם את בשרם המת.
ארגון רווחת בעלי-החיים הבריטי, RSPCA, קובע שאסור להרעיב תרנגולי הודו
יותר מ-10 שעות לפני השחיטה, בהנחה שהרעבה ממושכת יותר גורמת סבל. בפועל,
הרעב והצמא ממושכים יותר בדרך-כלל. ההמלצות החקלאיות הן למנוע מזון
למשך 12-6 שעות או 24-18 שעות – במקביל להגבלה על כמות המים
לשתייה. בישראל, אושרו ביולי 2011 תקנות להובלת
עופות, המתירות עד 21 שעות ללא מזון ו-16 שעות ללא מים (החישוב כולל
את זמן מניעת המזון בלול, ההובלה וההמתנה לשחיטה). למותר הוא לציין שתקנה זו
מחייבת נוכחות מתמשכת של מפקח על משלוחי העופות – ולכן אכיפתה אינה
ריאלית. בסופו של דבר, קשה לדעת כמה שעות של רעב וצמא עוברות על תרנגולי
ההודו בפועל.
הלכידה
במקרים מעטים תועדו לכידת תרנגולי
הודו והעברתם לכלובי ההובלה. האלימות שהתגלתה במקרים אלה קיצונית אפילו
במונחים של תעשיות בעלי-החיים. כל קשר בין תקנות והמלצות רשמיות
לבין המצב שהתגלה בשטח – מקרי בהחלט.
משאית הובלה במחלף רעננה/כ"ס, סוף מאי 2012: הובלה באור מלא
ובחום, צפיפות גבוהה מאוד ברוב הכלובים, רגליים משתרבבות החוצה. (צילום:
דניאל אדר)
נפתח בפרטים שחשף רועי ונדר בסרטו " הודים" (החל מדקה
34:47) מתוך צילומים שערך בקיבוץ צרעה. הלכידה מתחילה בהברחת תרנגולי
ההודו לעבר מתחם מגודר בסמוך לכלובים. הלוכדים מתקדמים בשורה כשהם
מנופפים ביריעות ניילון או בד וקוראים בקול כדי להפחיד את העופות. תוך כדי
הליכה, הם מזרזים עופות בבעיטות איטיות. תרנגולי ההודו מבוהלים מאוד,
וליד הכלובים חלקם מנסים לברוח ועולים זה על גבי זה בהיסטריה. ההעמסה נערכת
תחת לחץ זמן, כשהלוכדים מוקפים בהמון עופות מבוהלים ותופסים בכל איבר שבא
ליד. מכיוון שהעופות כבדים מאוד והכלובים עמוקים, הלוכדים אינם מניחים את
העופות בכלובים אלא תופסים תנופה וזורקים אותם פנימה. עוצמת הזריקה היא כזו,
שנשמעות חבטות עזות של הגופים במתכת. קשה להאמין שאפילו תרנגול הודו אחד
מצליח לחמוק ממכות מכאיבות בשלב זה, ורבים מהם ודאי סובלים מפציעות ומשברים.
הכלובים בנויים כמערכת של שש קומות. רק שלוש מהן נגישות ללוכדים במידה סבירה
של נוחות, ואפילו לתוכן זורקים את העופות בכוח. בסרט לא מופיע תיעוד של הכנסת
עופות לשאר הקומות, אך ברור שלקומה התחתונה לא נוח להגיע, וכדי להגיע לחמישית
צריך למתוח ידיים למעלה. לקומה השישית אין לעובדים גישה ישירה. הלוכדים
דוחסים את תרנגולי ההודו בכלובים עד אפס מקום, וסוגרים ברישול את דלתות
הכלובים; אם איבר משתרבב מהכלוב החוצה, הדלת תמחץ אותו.
התמונות האלה, אשר ונדר ערך מתוך צילומים גלויים, חושפות
פעילות חקלאית נורמטיבית, ללא סדיזם. האלימות הקשה מתפתחת עקב
ציוד בלתי הולם בעליל, נהלי עבודה לקויים ולחץ זמן. השיחות בין הלוכדים מגלות
שהם מבחינים היטב בכך שיש עופות פצועים ושהדחיסה בכלובים מסכנת אותם, ולמרות
זאת הם אדישים כאילו עסקו בהעמסת אבטיחים.
צילומים סמויים קולטים תופעות נוספות. באפריל 2006 צילם בסתר חוקר של
הארגון האנגלי Hillside Animal Sanctuary לכידת עופות והעמסתם
בלול של חברת ענק לתרנגולי הודו, ברנרד בת'יוס. בסרט, העבודה מתנהלת
במשך כ-5 דקות תוך הפעלת אלימות סטנדרטית, כשהלוכדים מזרזים את תרנגולי ההודו
בעזרת מעין מטאטאים. בהמשך, שלושה מהלוכדים נשמעים משועשעים יותר. הם מתחילים
לבעוט בעופות בחוזקה, ואחד מהם זורק באוויר תרנגולים לעבר חברו, שחובט בהם
בעוצמה בעזרת מוט המטאטא, כאילו הוא משחק בייסבול. כשהמוט בידו, הלוכד ממשיך
לחבוט בעופות בכוח רב ולבעוט בהם על הקרקע. 
סדיזם תוך כדי העמסת תרנגולי הודו בחברת ברנרד מת'יוס
שנורפולק, אנגליה: מימין נראה קצה גופו של פועל שזרק באוויר את תרנגול ההודו,
ומשמאל עובד שני עומד לחבוט בתרנגול בעזרת מוט. (צילום: Hillside Animal sanctuary)
בארצות-הברית, צילם בסתר חוקר של הארגון PETA את השגרה ב לול
של Aviagen (חברת ה"טיפוח" הגדולה בעולם לעופות בכלל, ואחת הגדולות
לתרנגולי הודו), במשך מספר שבועות בסוף שנת 2008. התיעוד מגלה שהתפרצויות
סדיסטיות אינן ביטוי לאופי חריג, אלא הן נורמה של העובדים בלכידה ובהעמסה.
בצילומים, נראים עובדים שזורקים בכל כוחם תרנגולי הודו לכלובים, ועובד אחד
ממשיך ובועט בשיא העוצמה בתרנגול; עובד אחר זורק בכל כוחו תרנגולים לכלובים
גבוהים. אלה הם ביטויים של אלימות קיצונית במהלך העבודה הסדירה, כאשר העובדים
מפתחים עצבנות תחת לחצי העבודה. לכך נוספת רשימה ארוכה של התעללויות סדיסטיות
לשמן, החל בבעיטות, דריכות ומכות עד מוות, וכלה בדריסה מכוונת של מאות עופות.
החוקר שמע מפי העובדים גם עדויות על התעללות "יצירתית" יותר, כמו הזרקת
חומצה לראשי תרנגולים, או תקיעת מקל של מטאטא לעומק גרונו תרנגול. מפקח
העבודה של אבייגן ידע על ההתעללויות והבהיר שכל עוד לא הורגים עופות רבים,
הוא לא מתערב.
כבר ב-1970 החלו לפעול מערכות ללכידת תרנגולי הודו, שמובילות אותם מהלול
לכלובים על גבי סרט נע בשיפוע. במערכות האוטומטיות שקיימות כיום, העופות פחות
פוחדים, ושכיחות השברים והנקעים נמוכה במידה ניכרת לעומת השיטה שתוארה לעיל.
סביר להניח שמפעילי המערכת, שעבודתם אינה כה קשה, גם נוטים פחות לאלימות
קיצונית. למרות זאת, השימוש במערכות אלה אינו שכיח.
בכלובים
כפי שניתן לראות בסרטו של ונדר,
אפילו הטענת הכלובים על המשאית היא טראומטית בגלל תכנון מרושל של הציוד (ציוד
דומה נפוץ גם בחו"ל). מנוף מרים את מערכת הכלובים למשאית מצד אחד בלבד, בהטיה
של 30 מעלות לפחות. מכיוון שאין בכלוב אפשרות לעמידה יציבה (תקרת הכלוב נמוכה
מאוד) ויש בו מספר עופות (8, בתיעוד של ונדר) העופות המפרפרים שבפנים לוחצים
על חסרי המזל שבצד הנמוך שבכלוב. בנסיעה למשחטה, כל שיבוש בכביש
ופנייה יגרמו שוב לחצים כאלה.
תרנגולות הודו בכלוב הובלה במחלף רעננה/כ"ס, סוף מאי 2012:
הצפיפות מועכת איברים, גובה הכלובים אינו מאפשר לעמוד ישר, איברים משתרבבים
החוצה ורוח פרצים. נוצות רבות הזדהמו ונהרסו קודם לכן, בלול. (צילום: דניאל
אדר)
תרנגולי הודו מובלים בדרך-כלל בכלובים חשופים, ללא אוורור חיוני בחודשים
החמים, וללא בידוד חיוני מקור. לא ברור עד כמה קטלני מזג-האוויר במסעות אלה;
באירופה ובצפון אמריקה, הקור מסוכן יותר מהחום, ושיעור התמותה במסעות שנבדקו
במחקרים היה קטן מ-1%. בישראל, חום הקיץ מהווה סיכון חמור הרבה יותר, אם כי
המסעות קצרים יחסית. מהנחיות RSPCA עולה, שאם אין ברכב מערכת אוורור,
בטמפרטורה העולה על 25 מעלות הוא חייב להימצא בתנועה כדי לשמור על אקלים סביר
בכלובים. בקיץ הישראלי, הטמפרטורה ברכב עומד מטפסת אפוא במהירות לרמות
מסוכנות אפילו בלילה.
עצם הצפיפות בכלובים מהווה מקור למצוקה קשה ולסכנת מוות. לפי המלצות
שונות, מקובלת צפיפות של 100 ק"ג (5 זכרים גדולים) למ"ר. מהי הצפיפות המקובלת
בפועל – לא ידוע, אולם בכל משלוח שנתקלים בו במקרה בכביש, קל לראות כי ברבים
מהכלובים מדובר בצפיפות בלתי נסבלת. חוקרי הארגון Animal's Angels מתארים את
הצפיפות ותוצאותיה, כפי שהתגלו בהמתנה אקראית לשחיטה ב משחטת
תרנגולי ההודו הגדולה בקנדה (סנט ז'ן-בטיסט, מאי 2007). לדברי החוקרים,
העומס בכלובים היה כה גדול עד שהעופות נאלצו להיאבק כדי לנשום, ורבים
מהם מתו. בכל כלוב היה תרנגול הודו מת – הרבה מעל ומעבר לסטנדרט המוצהר
בתעשייה. המצב החמיר ככל שהעופות שהו זמן רב יותר בהמתנה, אף על-פי שמדובר
בשעות אחדות בלבד. בתוך הכלובים, רבים מהעופות מתו כשגופתם שרועה בכלוב
באלכסון ולוחצת את שאר העופות לפינות עד כדי חוסר יכולת לנוע. כנפיים, מקורים
ורגליים נדחקו החוצה בכוח מבין הסורגים, באופן הגורם סכנת שבירה כשהכלובים
בתזוזה. רבים מהעופות לא היו מסוגלים עוד לעמוד בכוחות עצמם. 
כלובים בהמתנה לשחיטה בקוויבק, קנדה: תרנגולת הודו לחוצה אל
דופן הכלוב. (צילום: Animal's Angels e. V.)
התנאים שנחשפו במשחטה בקנדה אמורים להיות חריגים, אולם בהיעדר פיקוח
חיצוני, לא ידוע מהם תנאי ההובלה הנפוצים בפועל. ב-9.8.2012 חשפו פקחי משרד
החקלאות בארץ הובלת 270 תרנגולי הודו ברכב ללא כלובים, כשהם נזרקים מצד לצד
עם טלטולי הדרך ונחבטים זה בזה ובדפנות, ללא אוורור ותחת שמש קופחת. גם זה
אמור להיות מקרה חריג, אולם הוא נחשף במקרה ואפשר רק לנחש עד כמה
נפוצות חריגות כאלה.
במשחטה
מעט מאוד חקירות סמויות נערכו
במשחטות של תרנגולי הודו. שתי חקירות ממושכות במשחטות ענקיות נערכו בשנים
2006 ו-2007: הראשונה על-ידי PETA ב משחטת
Butterball שבארקנסו, והשנייה על-ידי MFA ב משחטת House of Raeford
Farms שבקרוליינה הצפונית. בשתי החקירות נחשפה תרבות מקומית של
אלימות קיצונית, בידיעת מפקחי העבודה. תרנגולי ההודו נעקרים מתוך הכלובים
בכוח רב, כשהפועל תופס מכל הבא ליד, מושך בכל כוחו וזורק את העופות בעוצמה
החוצה. מרוב כוח, איברים שנתפסו בסורגי הכלוב נתלשים, ולעתים אפילו ראש
התרנגול נתלש כליל. אין ספק, שגם העופות שהוטחו בקרקע או בקירות נפצעים. חלק
מהאלימות הזו סדיסטית בעליל, אך ככל הנראה רובה נובע משחיקה תחת העבודה הקשה
– הוצאת עופות כבדים מכלובים עמוקים שמונחים בגובה או בזווית לא נוחים.
השימוש בכוח מתפרץ נוח יותר בתנאים אלה.
לקראת השחיטה, תולים את העופות ברגליהם על מתלי מתכת. מכיוון שתרנגולי
ההודו כבדים ומדובר בפעולה מונוטונית תחת לחץ זמן, הפועלים נוטים לבצע את
התלייה תוך הפעלת כוח. חוקר PETA מדווח, שרגלי עופות נשברות לעתים קרובות. גם
אילו הייתה פעולה זו מתבצעת בעדינות, משקלם של תרנגולי ההודו, בנוסף לנפנוף
הכנפיים המבוהל, עלולים להביא לשבירת רגליים. תלייה של תרנגולי הודו בהכרה
גורמת להם בהכרח סבל עצום.
בשתי החקירות שלעיל, האלימות חורגת הרבה מעבר לפעולות שנובעות ישירות
מתנאי העבודה. שני החוקרים ראו מספר פועלים שמטיחים עופות בקירות, דורכים
עליהם, מכים אותם, שוברים איברים בגופם וגורמים להם במתכוון להידרס – הן מתוך
כעס על העופות והן לשם שעשוע. חלקם התרברבו כיצד הם מענים והורגים עופות. כמו
בקרב הלוכדים, כך גם בקרב עובדי המשחטה יש גילויים של "יצירתיות" סדיסטית.
למשל, חוקר MFA ראה מספר עובדים שנוהגים לדחוף יד לתוך הביב (פתח ההפרשות
והרבייה) של התרנגולות התלויות, תוך שהם לוחצים את בטן התרנגולת בחוזקה
ושולפים החוצה ביצה – כדי לזרוק אותה על חבריהם. התנהגות כזו מנוגדת לאינטרס
הכלכלי של המשחטה, ואף על-פי כן החקירות הסמויות חושפות שמדובר בנורמה.
שגרה סדיסטית במשחטת House of Raeford Farms, קרוליינה
הצפונית: אחד העובדים חובט בתרנגולי הודו תלויים כמו בשקי אגרוף. (צילום:
Mercy for Animals)
העופות התלויים מוסעים לאמבט, שם הם אמורים לעבור הימום לפני השחיטה.
מחקרים מצביעים על כך שבפועל, הזרם החשמלי עלול לגרום מצוקה רבה לפני אובדן
ההכרה, ולעתים המתקן החשמלי אינו פועל ביעילות ותרנגולי הודו טובעים או
מגיעים לשחיטה בהכרה. בצילומי MFA נראית מכונת השחיטה האוטומטית בפעולה:
צוואר התרנגולים נגרר בין שני מוטות מתכת לעבר סכין ומשוסף אגב כך. עיני
רבים מהעופות פקוחות, וחלקם מנופפים בכנפיים. בישראל, השחיטה ממילא
נערכת כשהעופות בהכרה.
רבים מהעינויים הקיצוניים ביותר שעוברים על תרנגולי ההודו בדקות
האחרונות של חייהם, עשויים להתמתן על-ידי שינויים טכנולוגיים וניהוליים –
הימום בגז של העופות בעודם בכלובים, על-ידי מערכת אוטומטית. השימוש בשיטה זו
מתפשט, אך היא עדיין לא שכיחה בעולם. מעבר לכך, עדיין לא נערכו חקירות סמויות
שיגלו מה באמת קורה במשחטות שמהממות תרנגולי הודו בגז.
רשימת המקורות למאמר תצורף לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
 ynetמלחמה. בכתבה " חיות תחת
אש: מי ידאג לבעלי-החיים במלחמה?" (18.8.2012) כותב ארז ארליכמן על
ההיערכות לטיפול בחיות במקרה של מלחמה. מסביר הווטרינר משה רפאלוביץ':
"כלביות רשותיות וגם בתי המחסה של עמותות מאוכלסים בימי שיגרה בצפיפות יתר
ואני מעריך שכפי שהיו נטישות המוניות במלחמת שלום הגליל, מלחמות לבנון ופינוי
גוש קטיף, התופעה של נטישה המונית של בעלי-חיים תחזור על עצמה, רק שלא יהיה
מספיק מקום לשכן את הכלבים הנטושים." ברשות הטבע והגנים נערכים להעברת
העופות שבמתקני הרשות במקרה חירום. ב גני החיות, מתוכננת החזקת
החיות בשטח מצומצם מהרגיל וצפוי קושי באספקת מזון. "חיות משק" לא
יחולצו: "הסיכוי להעניק טיפול רפואי לשיקום חיה המיועדת לשחיטה או
לחליבה אינו גדול מטעמי כדאיות כלכלית, אך במשרד החקלאות מדגישים כי הם
ערוכים להעניק טיפול רפואי בחיות משק כדי למנוע סבל בעקבות פציעה, פינוי
פגרים ומניעת הפצת מחלות."
 הארץ (להמונד) בזבוז משאבים. בכתבה " מה יקרה אם לא נפסיק
לבזבז מזון" (22.8.2012) מדווח ברונו פרמונטייה על המחסור ההולך וגדל
במזון במדינות רבות, העלול להוביל בקרוב לרעב בקרב למעלה ממיליארד בני-אדם.
"מחצית מתוצרת החיטה העולמית ו-75% מהתירס והסויה לא מיועדים לאפיית לחם,
פסטות, קוסקוס או טורטיות, אלא משמשים להזנת בעלי-חיים, שמספקים עבורנו
ביצים, בשר וחלב [...] הצרפתים, למשל, צורכים בשנה 85 ק"ג בשר בממוצע לאדם
ו-90 ק"ג מוצרי חלב, האמריקאים – 125 ק"ג בשר בשנה. כל זאת, מבלי שהבאנו
בחשבון את סין, המצטרפת החדשה לתרבות הצריכה הבזבזנית." למידע נוסף על בזבוז משאבים
בתעשיות המזון מן החי
 nrg מעריב חילוץ חיות. בכתבה " עכו: נלכדו
תרנגולים ששימשו לקרבות" (16.8.2012) מדווחת דליה מזורי על פעולה רשותית
משולבת בעכו לחילוץ 11 סוסים, שני תרנגולים ושני כלבים שהוחזקו בתנאי
רעב וחולי. התרנגולים נוצלו לקרבות, והסוסים נוצלו בין היתר לסחיבת כרכרות
בעיר.
תזונה ומתכונים
וואלה! המעבר לצמחונות. בכתבה
" חי בסבבה: האמן שהפך
לצמחוני בזכות הכלב שלו מונטי" (21.8.2012) מארח א.ב. דן את המעצב
עדי לוי, שמספר על הקשר המיוחד שבינו לבין כלבו: "נהייתי צמחוני מתוך הבנה
שאם אני כל-כך אוהב את מונטי אז אין הבדל בינו ובין עגל שנולד לפרה ברפת. כל
זה קרה בזכות קרבה אינטימית לבעל-חיים, רק אז אתה מבין את הנפש המדהימה שלהם
ואת היכולת לגלות כמה אהבה יש בי לתת."
פינת התזונה
פיתות ללא גלוטן
מרכיבים (6 פיתות בינוניות)
 2 כוסות
(250 גרם) קמח קונדיטור
כוס (140 גרם) קמח אורז
1/3 כוס (60 גרם) קמח תפוח אדמה
2 כפות (20 גרם) שמרים יבשים
2 כפיות שטוחות (10 גרם) סילאן
כפית גדושה (10 גרם) משפר אפייה פייברקס ללא גלוטן
חצי כפית (3 גרם) מלח
3 כפיות (12 גרם) שמן קנולה (רצוי מכבישה קרה)
כוס (230 מ"ל) מים פושרים
הכנה
- מערבבים את המרכיבים היבשים. מוסיפים בהדרגה את המים, הסילאן והשמן עד
שנוצר בצק אחיד. מכסים במגבת עד שהבצק תופח (כשעה ביום חמים. ביום קר,
אפשר לחמם בתנור ב-20 מעלות או ליד מנורה).
- מקמחים משטח בקורנפלור ומחלקים את הבצק לכדורים לפי גודל הפיתות הרצוי.
משטחים את הכדורים לעובי כסנטימטר, מכסים ומשאירים לתפיחה כחצי שעה.
- מחממים מחבת על אש גבוהה, וכשהיא לוהטת מניחים עליה פיתות ומכסים.
לאחר כדקה וחצי מנמיכים לאש בינונית וממשיכים לאפות עוד כדקה.
- הופכים את הפיתות, מכסים ואופים על אש גבוהה בוהה כחצי דקה, ודקה נוספת
על אש בינונית.
- מצננים את הפיתות על מגבת ומכסים במגבת נוספת לשמירת הלחות. מומלץ
לאכול את הפיתות חמות, ואם התקררו אפשר לחממן לפני האכילה.
מתכון: גלית שרייבר ורני רותם, "בהשראת האתר 'קולינריא'." צילום:
ראובן אילת. פורסם לראשונה במדור "שני צמחוני", ynet.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר,
דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
nrg מעריב
ניסויים לפיתוח מוצרים. בכתבה "
mynet (עמק
וגליל) מעצר למתעללים. בכתבה "
nrg מעריב
ממולאים. בטור "
mynet (מרכז) אבא
גיל. בטור "