פעילות 

דרושים לאנונימוס

קורסים בתל-אביב ובירושלים

הקורס "החברה הרב-מינית: דיון ביקורתי ביחסי אדם-חיה," בהנחיית אריאל צבל, מתקיים במקביל באוניברסיטאות ופתוח לקהל הרחב; ניתן עדיין להצטרף, או להשתתף בהרצאה בודדת.

שיעור 4 בי-ם (הר הצופים, הפקולטה למדעי החברה, חדר 3202), יום ב', 5.12.2011, 18:30: "ידע ויחסים: מה אנחנו יודעים על חיות?"

שיעור 5 בת"א (הפקולטה למדעי הרוח – בניין גילמן, חדר 278), יום ג', 6.12.2011, 18:15: "המאבק על נפש בעלי-החיים."

 

הרשמה באתר הקורס, בדואל HaravMinit@gmail.com או בטלפון: יוסי 052-2598773.

ייעוץ תזונתי לטבעונות בריאה

אנונימוס מציעה ייעוץ על-ידי תזונאית קלינית מוסמכת, למעוניינים/ות בתזונה עם מרב היתרונות הבריאותיים שיש לטבעונות ולצמחונות להציע. לפרטים: 077-3204425 או vegnymous@gmail.org.il

• תל-אביב: לאנונימוס דרושים מתנדבים לדוכנים באזור ת"א והמרכז, בימי ב', ד' ו-ו'.
• ירושלים: בימים ב' או ג', 19:00-16:00, פועל ברחבת המשביר דוכן מטעם זנגביל.
• קבוצות בחיפה ובמצפה רמון מתהוות בימים אלה.

לפרטים: ארז 052-4246777 או erez@anonymous.org.il. בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737.

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 

איסור על עקירת ציפורני חתולים

ב-28.11.2011 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית הצעת תיקון לחוק צער בעלי-חיים, שעל פיה ייאסרו ניתוחים לעקירת ציפורני חתולים שלא למטרות רפואיות. את ההצעה יזם יו"ר שדולת בעלי-החיים בכנסת, ח"כ איתן כבל (עבודה) והיא הוגשה בשיתוף עם ח"כ דב חנין (חד"ש), ח"כ יואל חסון (קדימה), וח"כ ניצן הורוביץ (מרצ). בעוד שניתוחים לכריתת איברי בעלי-חיים למטרות קוסמטיות נאסרו בחוק כבר בשנת 2001, ניתוחים לעקירת ציפורני חתולים המשיכו להתבצע במטרה למנוע מחתולים את האפשרות לשרוט ולגרום נזק לריהוט. 

בתקשורת:

ארז ארליכמן, "בשורה לחתולים: הכנסת אסרה עקירת ציפורניים", ynet, 29.11.2011.
אריק בנדר "אושר החוק לאיסור עקירת ציפורני החתול", nrg מעריב, 29.11.2011.

"החוק אושר: אסור עקירת ציפורניים לחתולים", חדשות 2, 28.11.2011.

 בונדינג עם וויין פאסלי 
ראיון עם נשיא ארגון הגנת בעלי-החיים הגדול בעולם 

הילה קאירי

כיצד הפכה התנועה לזכויות בעלי-חיים לכוח פוליטי וכלכלי שמשנה את תעשיית המזון האמריקאית? רשמים מהרצאה ומשיחה עם וויין פאסלי, נשיא ארגון הגנת בעלי החיים הגדול בעולם.

וויין פאסלי הוא נשיא HSUS (Humane Society of the United States), ארגון הגנת בעלי החיים הגדול בארצות-הברית ובעולם כולו. ב-17 שנות כהונתו בתפקיד הפך פאסלי את HSUS לכוח פוליטי משמעותי, המונה לא פחות מ-11 מיליון חברים: כלומר, 1 מכל 28 אמריקאים, יותר ממספר אזרחי ישראל. ב-2010 היה תקציב הארגון 157 מיליון דולר. תחת ניהולו של פאסלי הוסט הדגש של HSUS מבתי מחסה לחיות להשפעה של ממש על המדיניות הציבורית: מאז הצטרף לארגון אושרו בארצות-הברית יותר מ-25 חוקים פדרליים להגנת בעלי-חיים ויותר מ-500 חוקים במדינות השונות בארצות הברית.

פאסלי הגיע לפסטיבל הצמחונות בבוסטון כדי להרצות על ספרו החדש "The Bond", הסוקר היבטים שונים במערכת היחסים הסבוכה של בני-אדם עם בעלי-חיים אחרים, תוך סיפור צמיחתה של התנועה להגנת בעלי-חיים: מבתי המחסה הראשונים ועד למעבר לפעילות המכוונת לשינוי מדיניות פוליטית וכלכלית, למען חיות בר כמו למען חיות במשקים, תוך מאבק בתעשיות עשירות וחשיפת הקשרים בינן לבין הרשויות שאמורות לפקח עליהן. "בשנות ה-80, כשהקמתי קבוצה להגנת בעלי-חיים בקולג' שבו למדתי והפכתי לטבעוני נלהב, הרגשתי שלפנינו עוד דרך ארוכה עד שהרעיונות האלה יחלחלו לזרם המרכזי", אמר בפתח דבריו. "אבל היום, לאחר 28 שנים, אני חושב שאפשר להצביע על התקדמות מרשימה בכל הקשור לבעלי-חיים בחברה שבה אנו חיים".

מהפכת החקיקה: מבתי המחסה לשינוי פוליטי
לפני ההרצאה שוחח פאסלי עם נציגת "אנונימוס" בבית-קפה סמוך לפסטיבל, וסיפר על התנועה המקומית לזכויות בעלי-חיים. "בארצות-הברית ישנם 15,000 ארגונים להגנת בעלי-חיים. כמעט לכל חיה יש ארגון שמגן עליה, מחיות קטנות כמו צ'יוואוות ללווייתנים ענקיים, בין אם הן במעבדות הניסויים, בטבע או במשקים התעשייתיים. HSUS הוא הארגון הגדול שבהם. הבאנו לשיפור במדיניות כלפי בעלי-חיים במגוון תחומים, ולאחרונה הצלחנו להתקדם גם בתחום המשקים התעשייתיים. יזמנו שורה של משאלי-עם שהביאו לחקיקה להגבלת שיטות כליאה קיצוניות. עצרנו את פיטום האווזים בקליפורניה, שם גם אסרנו על קיצוץ זנבות של פרות וכליאה אכזרית של תרנגולות מטילות, חזירות ועגלי חלב, ואנחנו פועלים כדי לשנות את האופן שבו התעשיות הללו פועלות במדינות נוספות. אסור שנהיה כל-כך תאבי בצע שנכלא חיות בכלובים שבקושי מכילים את מידות גופן. זה פסול. אני טבעוני כבר 27 שנה, אבל בין אם אתה טבעוני, צמחוני או אוכל בשר, כולנו מסכימים שיחס לא הומאני לבעלי-חיים הוא לחלוטין בלתי קביל".

ההישג האחרון של HSUS הוא הסכם עם איגוד יצרני הביצים, לפיו יקדמו חקיקה משותפת להפחתת האכזריות בלולי ההטלה. בשנים האחרונות נכנעו עשרות אוניברסיטאות ורשתות הסעדה ללחץ הצרכני ועברו לשימוש בביצים שלא הוטלו בכלובים. קליפורניה, מישיגן ואוהיו אף חוקקו חוקים לאיסור הדרגתי על כליאת תרנגולות בכלובי-סוללה, וחקיקה דומה החלה להתגבש במדינות נוספות. במצב זה הבינה גם תעשיית הביצים שעדיף להידבר עם מגני החיות ולא להתעמת איתם. לפי ההסכם, יוחזקו התרנגולות בכלובים מאובזרים וגדולים יותר (תקן מחמיר מאשר התקן האירופי המינימלי, אך נחות לעומת התקנים המתקדמים בחלק ממדינות אירופה). כמו כן תיאסר הרעבת תרנגולות וסימון ברור על אריזות הביצים יבהיר את סוג הלולים שבהם הן הוטלו. "זה אינו הסכם מושלם עבור אף אחד מהצדדים", מודה פאסלי, אך מעריך כי המשמעות שלו בפועל תהיה מעבר מאסיבי ללולים ללא כלובים, בדומה למתרחש באירופה. 

דוכן אוכל ללא רכיבים מהחי, פסטיבל הצמחונות בבוסטון. צילום: Randall Collura 

תיאוריית הקשר: אנחנו וחיות אחרות
"כבר בגיל צעיר הייתי מודאג מהיחס לבעלי-חיים" מספר פאסלי, "אבל זה היה יותר עניין של צדק והוגנות מאשר של אהבה. פשוט לא רציתי שאף חיה תיפגע. לא ידעתי שיש תנועה חברתית, חשבתי שאני לבד בתחושות הללו. כששמעתי שיש אנשים נוספים שמרגישים כמוני רציתי להצטרף אליהם, לא רציתי לעמוד מהצד. כשלמדתי באוניברסיטת ייל הקמתי ארגון להגנת בעלי-חיים, ומאז אני ממשיך בכל הכוח".

פאסלי, דובר רהוט וכריזמטי, מוותר מראש על דיונים פילוסופיים בזכויות בעלי-חיים. בשבילו הוגנות כלפי בעלי-חיים היא קומון-סנס ולא אידיאולוגיה נוקשה. נקודת המוצא של הרצאתו, שהיא גם כותרת ספרו, היא סוג של חיבור (bond) פנימי, שלטענתו עומד בבסיס הקשר בין בני-אדם לבעלי-חיים.

"כילד הרגשתי חיבור מאוד עמוק לבעלי-חיים, כמו הרבה אנשים. כשאתה ילד, בעלי-חיים מרתקים אותך ומקסימים אותך. פעם חשבתי שאולי הייתי ילד רגיש במיוחד, אבל היום אני נוטה להאמין שיש בכל אחד מאיתנו סוג של חיבור פנימי לבעלי-חיים. ייתכן שהחיבור הזה חזק יותר אצל אנשים מסוימים, אבל הוא קיים אצל כולם. יש יותר מדי דוגמאות שממחישות את החיבור הזה מכדי שיהיה אפשר לפטור אותן כסתם רגשנות-יתר של כמה אנשים: שני-שליש ממשקי הבית בארצות-הברית מחזיקים כלבים או חתולים, 171 מיליון כלבים וחתולים חיים בבתים שלנו. 80 מיליון אמריקאים מטיילים ביערות ובשטחים הפתוחים, בין היתר כדי לראות חיות בסביבת החיים הטבעית שלהן. יותר מ-350 מיליון איש מבקרים בשמורות טבע בארצות-הברית מדי שנה. יש לנו ערוץ טלוויזיה (אנימל פלנט) שמשדר תוכניות על בעלי-חיים 24 שעות ביממה, בנוסף לשני ערוצי טבע (דיסקברי ונשיונל ג'יאוגרפיק). בחנויות הספרים יש מדפים שלמים המוקדשים לבעלי-חיים, סביבה וטבע. בעלי-חיים נמצאים בכל מקום בחיים שלנו.

פאסלי טוען שיש בסיס ביולוגי למשיכה ולסקרנות שלנו כלפי בעלי-חיים: "בני-אדם הם יצורים חברתיים. הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לאסיר זה לכלוא אותו בבידוד, הוא יאבד את שפיותו. אנו זקוקים לאינטראקציה עם אחרים בשביל הבריאות הפיזית והנפשית שלנו. להתנהגויות אנושיות רבות יש הסברים הורמונאליים, למשל לפחד, למשיכה מינית, וגם לצורך בחברה. אחד ההורמונים שמופרשים אצל אמהות לאחר הלידה, לא רק בבני-אדם אלא בכל סוגי היונקים, הוא אוקסיטוצין. זה הורמון שהגוף שלנו מפריש גם באינטראקציות חברתיות, וגם במפגשים שלנו עם בעלי-חיים. זאת אחת הסיבות לכך שרבים מאתנו חווים את הרגעים המיוחדים האלה איתם".

אך אל תטעו: למרות הדיבורים על חיבורים פנימיים פאסלי לא ייתן שיסווגו אותו בקטגוריה של יפי הנפש, ובאותה נשימה שבה הוא מדבר על הורמונים הוא מגייס לשורותיו את הצבא האמריקאי: "החיילים שלנו חוזרים מעיראק ומאפגניסטן וסובלים מבעיות נפשיות, וכשהם מאמצים כלב הם חוזרים לתפקד ומפסיקים לקחת תרופות. כשאתה נכנס עם כלב לבית-חולים או לבית-אבות, כל מי שהכלב ניגש אליו מחייך מאוזן לאוזן. יש בנו משיכה לחיות אחרות, והביטויים החברתיים שלה – אימוץ בעלי-חיים, צפייה בחיות בר וכדומה – ממחישים זאת. זו אינה המצאה של העידן המודרני, יש לכך ביטויים לכל אורך ההיסטוריה האנושית".

10 מיליון תרנגולות במפעל, ואיפה ה"בונד"?
פאסלי מתקף את התיאוריה שלו בעבודתם של שורה של ביולוגים ופסיכולוגים. אך גם אם לא משתכנעים בטיעון הביולוגי שהוא מציג בספרו, סקירת היחסים המורכבים שלנו עם בעלי-חיים בתקופות ובחברות שונות בהחלט מעוררת מחשבה. הסיפור שמספר פאסלי חשוב, משום שהוא מאתגר את התפיסה הפשטנית שלפיה המצב הטבעי הוא של מאבק כוחות תמידי שבו יחסיו של המין החזק עם היצורים האחרים מסתכמים בניצול ותו לא.

"יש סתירה בלתי-נתפסת ביחסים שלנו עם בעלי-חיים. מצד אחד, הם מרתקים אותנו ויש לנו אהבה והערכה עצומה כלפיהם, שמתבטאת היום יותר מאי-פעם: בארצות-הברית לבדה יש 15 אלף ארגונים להגנת בעלי-חיים. אבל הצד השני של המטבע הוא למה בעצם אנחנו זקוקים לכל-כך הרבה ארגונים. איך השתבשו הדברים עד כד-כך שצריכים מתנדבים בכל מקום ונדרש כוח פוליטי כל-כך חזק כדי להיאבק בפגיעה בבעלי-חיים?

"אנחנו אוהבים כל-כך הרבה חיות, אבל במקביל גם גורמים להתאכזרות בקנה מידה בל-ישוער: 10 מיליארד בעלי-חיים מגודלים למזון בארצות הברית, 65 מיליארד בעולם כולו. יותר חיות נהרגות בבתי-מטבחיים בשנה בארצות-הברית מאשר מספר האנשים בעולם כולו. עיוותנו את הגוף של בעלי החיים כדי שיתאים לצרכים שלנו ויגדל מהר. אחר-כך הכנסנו אותם למבנים סגורים, ורבים מהם כלאנו בכלובים גדולים רק במעט מגופם.

"לא מזמן הייתי במפעל ביצים באייווה, שהיו בו 10 מיליון תרנגולות. 10 מיליון! כל היצורים החיים הקטנים הללו כלואים במתקן אחד. החוואי לא יכול אפילו לספור את החיות האלה, איך בכלל אפשר להעלות על הדעת שהן מקבלות איזשהו טיפול? יש נתק כל-כך מוחלט בין החקלאי לחיות, ונתק עמוק אף יותר בין הצרכן לבין מה שקורה במפעלים האלה. אנחנו לא רואים את בתי המטבחיים, ואנחנו לא רואים באילו תנאים בעלי החיים מוחזקים".

התעללות בחיות מנוגדת לערכים האמריקאים

כיצד מצליח פעיל טבעוני לגייס תמיכה כה רחבה במדינה שסימן ההיכר שלה הוא צ'יזבורגר, צריכת הבשר בה מהגבוהות בעולם, ותעשיית הבשר בה נהנית בה מכוח פוליטי עצום שמיתרגם לסובסידיות ממשלתיות שהופכות ביג-מק לזול יותר מסלט ירקות? הוא משכנע את האמריקאים שפגיעה בבעלי-חיים מנוגדת לערכים הבסיסיים ביותר שלהם, ושהוא בעצם הרבה יותר אמריקאי מאשר קאובוי מטקסס. מבחינתו, ממש כפי שהאמריקאים היו מסוגלים להתגבר על העבדות והעבדת הילדים בשם ערכיהם, הם יוכלו להיפטר גם מהביג-מק:

"העקרונות בהצהרת העצמאות ובחוקה האמריקאית, עקרונות של שוויון וצדק, מבטאים הרבה יותר מאשר כללים לניהול מדינה: אלה הערכים שלפיהם אנחנו מנסים לחיות. כחברה, לא תמיד מימשנו את הערכים האלה, ואפשר לראות את ההיסטוריה שלנו כניסיון מתמשך להגשימם. שמונה עשורים אחרי ייסוד המדינה עוד היתה פה עבדות ילדים, בחלקים נרחבים של הארץ קבוצה אחת שיעבדה קבוצה אחרת, ועד תקופה די מאוחרת נשים סבלו מאפליה. התופעות הללו עמדו בניגוד גמור ליסודות שעליהם בנינו את המדינה הזאת, והיינו צריכים להתמודד עמן ולשים להן סוף. בהתפתחות המוסרית של החברה שלנו, כעת הגיע הזמן שנחשוב על בעלי החיים".

פאסלי הופך את הדאגה לזכויות בעלי-חיים מנישה של שוחרי סביבה לנחלתו של הציבור האמריקאי כולו. במקום לדבר על זכויות בעלי-חיים הוא מדבר על הכוח של בני-אדם והאחריות הנגזרת ממנו: "אם בני-אדם הם כל-כך נהדרים, וזה הרי מה שאומרים המתנגדים – שאנחנו נעלים לעומת חיות אחרות – אז העליונות הזאת צריכה להתבטא באחריות שלנו, כי עם כוח רב מגיעה גם אחריות רבה. יש אסימטריה  קיצונית ביחסי הכוח בין בני-אדם לבין בעלי-חיים, ולכן היחס כלפיהם הוא מבחן לאנושיות שלנו. אנחנו רומסים אותם, הורגים אותם ומשמידים אותם. אנחנו יכולים למחוק לגמרי מינים שלמים די בקלות. חיסלנו את הביזון (באפלו אמריקאי), דיללנו אותם מ-40-60 מיליון חיות לכמה מאות בלבד תוך 3-4 עשורים. חיו כאן פעם מיליארדי פרטים של היונה הנודדת (passenger pigeon), עד תחילת המאה ה-20 הם נעלמו. כל זה קרה לפני 150-100 שנה. דמיינו איזה נזק אנחנו גורמים היום, עם כל הקדמה והכוח שצברנו: רק תסתכלו מה קורה במשקים תעשייתיים.

"הפרויקט הגדול של המדינה שלנו הוא לממש את הערכים האמריקאים בכל המוסדות המרכזיים בחברה, כולל המוסדות הכלכליים שלה. משקים תעשייתיים הם דוגמא לפעילות כלכלית המנותקת מהערכים שלנו. במשקים תעשייתיים מתייחסים לחיות כאל חפצים, ותפוקה ויעילות הם הערכים היחידים: תשכחו מרווחת בעלי חיים, תשכחו מבריאות הציבור, תשכחו מהסביבה ותשכחו מהמחיר הבריאותי האישי – רק  תייצרו. זה כמו שעבדות והעבדת ילדים שימשו להגברת תפוקה: אנחנו יכולים להשתמש בילדים האלה, למה שלא נשלח אותם לעבודה במפעל?"

יצרנו חיות-פרנקנשטיין
חג ההודיה מתקרב, ופאסלי שואל כמה מהאנשים בקהל ראו פעם תרנגול הודו בטבע. כמעט כולם מרימים את ידיהם, ואולי זה לא מפתיע: בארצות-הברית מיליוני תרנגולי הודו חיים בטבע. "הם כל-כך מהירים! הם רצים מהר, עפים מהר ומסתתרים גבוה על עצים. אנשים שצדים אותם צריכים ללבוש בגדי הסוואה, לצבוע את פניהם ולהשתמש במכשיר שמשמיע קולות המחקים תרנגולי הודו. למרות זאת לא פעם הם חוזרים הביתה בידיים ריקות, כי תרנגולי ההודו כל-כך חכמים וזריזים.

"תשוו את החיה הזאת לתרנגולי ההודו במשק תעשייתי: ערכנו בגופם מניפולציות גנטיות כדי שאיברים בעלי ערך מסחרי כמו החזה יגדלו למימדים עצומים, עד כדי-כך שרבים מהם אינם מסוגלים ללכת. תרנגולים רבים סובלים מהתקפי לב בגיל 3-4 שבועות. אנחנו חושבים על מחלות לב כעל משהו שקורה בשלבים המאוחרים של החיים, ואלה רק תינוקות! יצרנו מעין פרנקשטיינים, כי העמדנו את היצרנות והיעילות מעל מה שבאמת חשוב לנו כחברה".

הקהל נע בכיסאות באי-נוחות ומהנהן בהסכמה. ליד דוכן החתימה על ספריו מצטברות שקיות טייק-אוויי, מתנות ששלחו לפאסלי דוכני המסעדות בפסטיבל. המגוון העצום של האוכל הטעים והצבעוני בחוץ מאפשר לו מעבר חלק לשורה התחתונה של הרצאתו: "אם כולנו מסכימים שהתעללות בבעלי-חיים פסולה מוסרית, השאלה היא האם יש לנו אפשרות להימנע ממנה ולחיות בהתאם לעקרונות שלנו. בשבילנו זו בחירה צרכנית, ועבור בעלי החיים זה עניין של חיים ומוות. אנחנו בוחרים בין חיים למוות כל הזמן, למשל בבחירות המזון שלנו. יש לנו מוצרי חלבון מהצומח עם טעם דומה לשל בשר, ומגוון מזונות נהדרים מממלכת הצומח שיכולים להזין אותנו באופן ששומר על הבריאות שלנו. אנחנו לא צריכים לעשות את כל זה לבעלי החיים. אנחנו יכולים לבחור לעשות זאת, אבל קשה להתווכח עם העובדה שבמאה ה-21, כשיש לנו אפשרויות אחרות, אנחנו צריכים לבחור בהן".

חדשות

 
TimeOut תל-אביב צמחונות. גיליון 474 של מגזין TimeOut תל-אביב (1.12.2011) הוקדש לצמחונות, וכולל בין השאר טורים אישיים, המלצות על מסעדות וטיפים לצמחונים חדשים. עורך המגזין איתי ולדמן כותב בטור העורך ("אני, צמחוני", עמ' 6): "בסופו של יום, אחרי כל התירוצים, השאלה היא איזה אדם אתה רוצה להיות. האם אתה מסוגל לשים בצד הנאה רגעית תמורת טוב אמיתי. האם אתה יכול להתגבר על עצמך, על האנוכיות שלך." בכתבה המרכזית ("חותכים בבשר החי", עמ' 36-40) סוקרת נטע אחיטוב את עליית המודעות והביקוש לצמחונות בחברה הישראלית. "לכל אחד יש השפעה וזה דבר שכולם הבינו ביתר שאת לאחרונה", מסביר דניאל ארליך המרואיין בכתבה, "היום אנשים מבינים שגם אדם אחד שמפסיק לצרוך בשר, ביצים או חלב הופך לגורם משמעותי. כבר לא צריך לחכות למחוקקים שיחוקקו חוקים או אפילו שתהיה מסה של צרכנים, אפשר לפעול באופן אינדיבידואלי. זה כוח עצום לאדם הפשוט".

nrg מעריב תעשיית הביצים. כתבת הווידאו "בגלל הפגיעה בתרנגולות: מקדונלד'ס החליפה ספק" (27.11.0211) מספרת על חקירה סמויה של ארגון Mercy for Animals, המתעדת את הפגיעה בתרנגולות הכלואות בכלובי סוללה במשק של אחד מספקי הביצים הגדולים בארה"ב, המספק ביצים בין השאר לרשת המזון המהיר מקדונלדס. בעקבות החשיפה הודיעה מקדונלדס כי תנתק את קשריה עם ספק זה, אך סירבה להתחייב להפסקת רכישת ביצים מתרנגולות בכלובים. 

מקור נוסף: "מקדונלד'ס ביטלה התקשרות עם ספקית ביצים שהואשמה בהתאכזרות לבעלי חיים", כלכליסט, 19.11.2011.

חדשות 2 שחיטת סוסים. הכתבה "בקרוב בארה"ב: סטייק סוס" (1.12.2011) מדווחת על הסרת חרם על שחיטת סוסים למאכל בארה"ב. על פי ההערכה, אם ייושם המהלך כ- 200 אלף סוסים צפויים להישחט למאכל בארה"ב מדי שנה.

nana10 חיים חדשים. כתבת הווידאו "צעדים ראשונים של חופש אחרי שנים במעבדה" (29.11.2011) מדווחת על שחרור של כלבים ממעבדה שבה עברו ניסויים קשים. בכתבה ניתן לצפות בצעדיהם הראשונים לאחר השחרור.

ynet הרג אורנג-אוטן. בכתבה "אינדונזיה: אלפי אורנג-אוטן נאכלים ונורים למוות" (28.11.2011) מדווח ארז ארליכמן על ציד המוני של קופי אורנג-אוטן עקב כניסתם לשטחי חקלאות שהוקמו על יערות שבהם חיו ונכרתו. קופי האורנג-אוטן נתונים בסכנת הכחדה חמורה בעקבות הציד הלא חוקי.

nrg מעריב חולות סמר. הכתבה "כריית חול בסמר: פתרון זמני בלבד" (28.11.2011) מדווחת על חוות דעת לפיה כריית החול בסמר תמוצה לאחר חמש שנים, ולכן יש להשקיע בפתרון שאינו לטווח קצר. החלופה המוצעת, כריית חול ממישור רותם סמוך לערד, זוכה לתמיכה של החברה להגנת הטבע.

 

הארץ תכנית ספדיה. בכתבה "המדינה מקדמת בחשאי את תוכנית ספדיה להרחבת י-ם" (30.11.2011) מדווח ניר חסון על ניסיון של משרד הפנים לאשר את תכנית ספדיה, הכוללת בנייה על שטחים פתוחים במערב ירושלים באיזור רכס לבן, תוך פגיעה במינים רבים של חיות בר החיות באיזור. לתוכנית מתנגדים רבים, כולל ראש עיריית ירושלים.

 

כלכליסט כלבים. בכתבה "על ארבע, אבל לפניך" (24.11.2011) סוקר איתי להט מחקר שנושאו יכולותיהם התקשורתיות של כלבים בקשריהם עם בני-אדם, ואת תרומתן ההיסטורית של יכולות אלה להתפתחות החברה האנושית.

 

הארץ תמנונים. בטור "סיעור מוחות עם תמנון" (2.12.2011) סוקרת סיי מונטגומרי את הידע המדעי על אינטליגנציה של תמנונים – יצורים בעלי מוח מפותח מאוד למרות היותם חסרי חוליות ורחוקים גנטית מאוד מבעלי-חיים אחרים הנחשבים בעלי אינטליגנציה גבוהה.

 

nrg מעריב ראיתי ציפור. בטור  "'ראיתי ציפור': סרט טבע מרגש ששווה אלף מאמרים" (3.12.2011) סוקר אביב לביא את הסרט "ראיתי ציפור", המתעד את חייהם של בעלי-חיים בטבע הישראלי, הסכנות הנשקפות להם והפעילות להגנתן. הסרט ישודר בערוץ יס דוקו ביום ד' הקרוב, 7.12.2011, בשעה 22:00.

  

תזונה ומתכונים

ערוץ 7 מקבילי בשר. בכתבה "'הבשר הצמחוני למהדרין' מתגייס לצה"ל" (24.11.2011) מדווח יוני קמפינסקי על שיווק מוצרי חברת "שפע-מן", העשויים מחלבון סויה ומזכירים בשר בטעם ובמרקם, לצה"ל ולחו"ל, ועל כך שניתן להשיג מוצרים אלה ברשתות השיווק.

ynet סלרי. בטור "בריא בצלחת: סלרי מונע לחץ דם גבוה וכולסטרול" (1.12.2011) ממליצה סמדר כהן טרקל על אכילת סלרי וסוקרת את יתרונותיו הבריאותיים.

פינת התזונה
אורז בקינמון עם אפונה ותפוחי אדמה

מרכיבים

1. מבשלים את האורז בסיר, כך שהמים מגיעים 3-2 ס"מ מעל האורז. מוסיפים כפית מלח. לאחר שהמים רותחים מנמיכים את האש, מכסים את הסיר ומערבבים מדי פעם. ממשיכים לבשל את האורז כ-25 דקות.
2. במקביל, מטגנים את הבצלים במחבת עד להזהבה, מוסיפים להם את תפוחי האדמה וממשיכים לטגן על אש נמוכה למשך כ-10 דקות.
3. מוסיפים למחבת את השום הקצוץ, הג'ינג'ר והתבלינים, מטגנים כ-2 דקות נוספות ומכבים את האש.
4. מעבירים את תוכן המחבת אל סיר האורז, יחד עם האפונה הקפואה וכוס מים נוספת. מבשלים על אש נמוכה למשך חצי שעה או עד שהאורז מתרכך, תוך כדי ערבוב מדי חמש דקות.

מתכון: נעמי אופנהיימר. תמונה: ענבל פולאק. פורסם לראשונה במדור "שני צמחוני", ynet.