Anonymous NewsLetter

עם בוא החורף: רק לא צמר!

לקראת הקניות של בגדי חורף, תרגמה אנונימוס סרטון הסברה על תעשיית הצמר. בניגוד לתדמית הטובה של הצמר, הכבשים בתעשייה זו הם קורבן לפעולות אלימות רבות, עד לשחיטתם. גם מוצרי עור, נוצות ופוך מיוצרים באלימות רבה. קניית כל המוצרים האלה אינה נחוצה; קיים בשוק מבחר גדול של מוצרי הלבשה מחממים אחרים.

דרוש לאנונימוס

כדאי לכתוב: נגד הוזלת מחירי הבשר

הכתבה "פנייה לשטייניץ: אל תוזיל את הבשר" (nrg מעריב, 30.10.2012) מדווחת על התארגנות של ארגוני סביבה (וביניהם אנונימוס) למנוע את הוזלת הבשר, שמתכנן שר האוצר, יובל שטייניץ. ההתארגנות נועדה למנוע את ההרס הסביבתי הכרוך בתעשיית הבשר ואת הפגיעה בבריאות הציבור שתתרחש בעקבות צריכה מוגברת של בשר. בין היתר, מתוכננת הוזלה של מחירי ביצי חדקן (קוויאר) ובשר צלופח. כדאי לכתוב לשר האוצר ולבקשו לבטל את ההוזלות המתוכננות, ובמקום זאת להוזיל את מחירי מזונות יסוד בריאים, כגון פירות וירקות. ניתן לשלוח מכתב באמצעות טופס מקוון.

מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור למען בעלי-חיים

החברה הרב-מינית בחיפה ובבאר-שבע

ביום ג', 14.11.2012, ב-18:30, בקהילת חיפה של החברה להגנת הטבע (רח' יפו 90) ירצה ד"ר אריאל צבל על "מכונה עם נשמה? בין ביטול הנפש החייתית לבין הכרה בקיומה" – שיעור 5 בקורס "החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם" בהפקת זנגביל. אפשר להירשם גם אם החמצת את השיעורים הראשונים. הרשמה באתר, בדואל HaravMinit@gmail.com או בטל' 052-2598773

מפגש בירושלים

ביום ב' 12.11.12, בשעה 19:39 יתקיים בזנגביל – מרכז קהילתי לצמחונות (רח' בלפור 8) מפגש אקטיביזם ירושלמי עבור המעוניינים לפעול לקידום זכויות בעלי-חיים בירושלים (הסברה, התנדבות במקום ועוד). במפגש: היכרות ותכנון פעילויות משותפות. האירוע ייערך בשיתוף אנונימוס.

הדרכה בבית טבע בכרכור

אתר animal.org.il

דוכני הסברה

לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או משרד אנונימוס 03-6204878. בירושלים גם זנגביל 02-5665737. בבאר-שבע – שגיא sagi.gt@gmail.com.

חולצות לזכויות בעלי-חיים

דווחו על פגיעה בחיות במשקים!

שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.

info@anonymous.org.il או בטלפון 03-6204878

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

בעיות ברווחת אמנונים

אריאל צבל

ממשלת ישראל מתכננת רפורמה בתעשיית הדגים. עבור בעלי-חיים, רפורמות כאלה הן בעיקרן חדשות רעות, אם כי המימון הציבורי שניתן לתעשייה תחת הרפורמה עשוי לספק הזדמנות לקדם חקיקה לרווחת החיות במקביל לרפורמה. חוקים רווחת בעלי-חיים אינם מבטיחים לחיות חיים טובים, אלא רק דורשים למנוע כמה מהפגיעות הקשות ביותר בהם. חקיקה לרווחת דגים מתפתחת כיום בעולם, ומכיוון שמוקד החקיקה והמחקר שמתבסס עליה הוא באיחוד האירופי, מיני הדגים שזכו לתשומת-לב הם אלה שמנוצלים בהמוניהם באירופה (כגון קרפיון מצוי). בישראל, קורבנות נפוצים במיוחד של תעשיית המדגה הם אמנונים, שאינם מהווים חלק משמעותי מהתעשייה האירופית ולכן לא נערך שם מחקר באמנונים כהכנה לחקיקה. מצב זה מחייב לכאורה מחקר ממושך ועלול להוות תירוץ נגד התייחסות רשותית בישראל לרווחת דגים בכלל. אולם האם באמת ידוע מעט מדי על רווחת אמנונים?

אמנון בעת האכלה בבריכה (צילום: Rose Robinson)

מחקרי התנהגות
מחקרי התנהגות עם זיקה לסוגיות של רווחה, נערכים מזה שנים באמנוני היאור ובאמנוני מוזמביק. לפניכם תמצית של כמה מהמחקרים המעניינים ביותר שנערכו בשנים האחרונות, רובם על-ידי צוותים מברזיל:

מחקרי ההתנהגות יוצרים בהדרגה קטלוג של דגמי התנהגות שמעידים על מצוקה. אכילה מופחתת, למשל, זוהתה במספר מיני דגים כתגובת מצוקה טיפוסית, וכך גם הימנעות זמנית מאכילה. תופעות כאלה נצפו, בין השאר, באמנוני היאור. בשני ניסויים שונים, האמנונים השתהו באופן משמעותי עד שהחלו לאכול לאחר שנחשפו למצבים מעיקים. בניסוי אחד, גורם העיכוב היה חשיפה למים באיכות ירודה, ובניסוי אחר היה הגורם המעיק הכנסת הדגים לסביבה זרה. גורמים מעיקים כאלה טיפוסיים לתעשיית הדגים.

אחד מכיווני המחקר המבטיחים ביותר במחקרי רווחת בעלי-חיים הוא ניסויים, שבהם מציבים מספר אפשרויות בחירה בפני חיות ומתעדים במה הן בחרו. ב-2009, דיווח גילסון וולפאטו על כמה תוצאות במחקר כזה באמנוני היאור. הסתבר, שיש להם העדפה ברורה לאור צהוב בעוצמה נמוכה (פחות מ-80 לוקס), לטמפרטורה הקרובה לזו המומלצת בענף המדגה או גבוהה יותר, למקומות שיש בהם נקודות מסתור רבות, ולמצע של חצץ או זיפזיף בהרכב מסוים.

דגים במצוקה מפגינים התנהגות סטריאוטיפית (תנועות חוזרות ונשנות ללא מטרה ניכרת לעין), במיוחד בתגובה לתסכול. למשל, דגים ממינים שבהם הזכר חופר בחול שוחה שתשמש את הנקבה להשרצה, זקוקים לחול או למצע דומה. לפי מחקר מ-2008, אמנוני מוזמביק שנכלאו במכל ללא מצע, ביצעו "תנועות ואקום" של חפירת שוחות – כלומר תנועות חפירה חוזרות ומתמשכות בהיעדר אפשרות לחפור ממש. זוהי עדות סבירה לתסכול, ולכך שיש לספק מצע לאמנונים בשבי.

גורם אחד מני רבים למצוקת אמנונים בשבי הוא כליאתם במתקן מלאכותי שאין בקרקעיתו מצע. בצילום: אמנוני היאור מגזע שעבר ברירה מלאכותית (צילום: Ramon FVelasquez, NTRDP)

הערכת הרגשה טובה (ולא רק הערכת סבל) היא תחום מחקר נדיר בדגים. פעילויות של חיפוש ושל ציפייה למזון נחשבות כעדות למצב נפשי טוב בדגים. ליאונור גלהארדו ועמיתיה הראו, שאמנוני מוזמביק שהוחזקו בתנאים חברתיים יציבים ויכלו לזהות אישית את חבריהם, הפגינו סקרנות רבה כלפי עצמים חדשים. זאת לעומת רמת סקרנות ירודה באמנונים שהוחזקו ללא סביבה חברתית תומכת. אמנם, נוכחות הדגים המוכרים לא הקלה על אמנונים שנכלאו בצפיפות רבה. אולם בתנאים סבירים, הפגנת הסקרנות מעידה על רמת רווחה טובה.

סקרנות, כך מסתבר, עלולה להיות קטלנית בתנאים שבהם מגדלים כיום אמנונים, גם בישראל: מכיוון שאוכלוסיות הבר התדלדלו מאוד, נוהגים לגדל דגיגים בשבי ולשחררם למקווי מים טבעיים, שם ילכדו אותם לאחר הגדילה. רוב האמנונים האלה מתים לפני הגיעם לבגרות. רבים מביניהם נטרפים, ורק כ-5% מבין אלה ששוחררו שורדים עד שהדייגים הורגים גם אותם. לפי מחקר שפורסם ב-2007, כשהדגים הצעירים שנולדו בשבי רואים טורף, הם נוטים להתקרב אליו בסקרנות. במחקר, עברו אמנוני היאור הצעירים אימון נגד טריפה: החוקרים חשפו בפניהם דמות של דג טורף, ובמקביל לכך ערכו בהם סימולציה של לכידה ברשת. כתוצאה מכך למדו הדגים לקשר בין דמות הטורף לבין סכנה, והחלו להתחמק מדמות הטורף. פיתוח של שיטת אימון כזו בדגיגים, עשוי להגדיל את סיכויי הישרדותם לאחר שחרורם למאגרי מים.

סוגיה אחרת נבדקה באמנוני היאור. במאמר מ-2011, הראו החוקרות שכאשר כולאים יחד אמנונים בגודל אחיד, הקרבות בין הזכרים ממושכים יותר מקרבות בין זכרים בגודל שונה. החוקרות מדגישות, שעצם המאמץ הרב בקרבות ממושכים וסיכויי הפציעה הגבוהים, כמו גם הקושי ליצור מבנה חברתי יציב בתנאים אלה, מהווים פגיעה ברווחת האמנונים. טענה זו קשורה ישירות בגידול תעשייתי של דגים – שם נעשה מאמץ להחזיק יחד דגים בגודל אחיד ככל האפשר, לעומת הגיוון הקיים בתנאים טבעיים.

מחקר אחר על תוקפנות של אמנוני היאור (2008) התמקד בהשפעת תנועת המים על שכיחות הקרבות. במים שקטים, אמנוני היאור מקיימים סדר חברתי ללא עימותים רבים. כימיקלים שנפלטים מגופם (בנוסף על סימנים חזותיים) מעבירים לשכניהם מידע על מעמדם החברתי, ומידע זה מונע קרבות נוספים. לעומת זאת, כאשר מוחזקים האמנונים במקום שבו המים נמצאים בתנועה משמעותית, הכימיקלים נסחפים – ואיתם אובד מידע חיוני. כתוצאה מכך מתערער הסדר החברתי, והאמנונים מרבים להילחם ביניהם. תנועת מים רבה היא אחד ממאפייני חקלאות המים האינטנסיבית, בניסיון לפצות על הצפיפות.

גורמי מצוקה רבים מאפיינים את המתקנים התעשייתיים לגידול אמנונים: צפיפות, גודל אחיד של הדגים, תחלופת מים גבוהה ועוד. (צילום: Old shoe Woman, ג'ורג'יה)

מחקרי כאב ופחד
קיים צורך דחוף בידע על מזעור כאב ופחד בחיות תחת ניצול חקלאי. אולם אם מחקרי ההתנהגות שלעיל כרוכים בגרימת סבל ובשלילת חופש מהדגים, הבעיה חמורה שבעתיים כשמדובר במחקרי כאב ופחד. מוסריותו של פרויקט המחקר כולו מוטלת אפוא בספק.

כמה מחקרים חדשים התמקדו בגרימת כאב לאמנונים ומצאו, שחוויה מכאיבה מותירה חותם על התנהגות הדגים במשך שעות. עצם החזקתם ביד, ללא גרימת כאב מכוונת, השפיעה על הדגים באופן ניכר. אמנוני מוזמביק שהוחזקו ביד, מיעטו לשחות לאחר מכן במשך שעתיים. כאשר הוסיפו לכך הלם חשמלי בזנב, צמצמו האמנונים את פעילותם במשך 4-3 שעות. במחקר אחר, קצצו חוקרים את זנבם של אמנוני היאור, וקורבנות הניסוי הרבו לשחות יותר מהרגיל במשך שש שעות לפחות. בשני הניסויים, האמנונים שינו את התנהגותם בעקבות הפעולה האלימה, ושינוי זה ודאי מעיד על כאב. אולם בעוד שחיתוך סנפיר דומה לפציעה טבעית כתוצאה מהתקפת דג אחר ולכן הוא עורר תנועה מוגברת – בריחה – הלם חשמלי אינו דומה לסכנות טבעיות בעולמם של אמנונים, ולכן, ככל הנראה, קורבנות הניסוי השני הגיבו בצמצום פעילותם.

החוקרים בדקו בניסויים אלה גם סימני מצוקה אחרים. אמנוני מוזמביק נוהגים לצלול לקרקעית ולשפשף את צד גופם על הקרקעית. פעילות זו הופכת להיות תכופה יותר בשבי, בעיקר אם אין על הקרקעית מצע מתאים. מדובר אפוא בביטוי בהתנהגות סטריאוטיפית המבטאת תסכול. בניסוי הסתבר, שהכאב או הפחד מאפילים על התסכול: לאחר שהחזיקו אמנוני מוזמביק ביד, הם נמנעו במשך שעתיים מכל פעילות כזו. הלם חשמלי האריך עוד יותר את זמן ההתאוששות.

גם מדדים גופניים הצביעו על מצוקה משמעותית בעקבות הטיפולים במחקר. באמנוני מוזמביק שהוחזקו ביד, למשל, עלתה רמת הקורטיזול (הורמון המופרש במצבי מצוקה) בדם. כשנוסף הלם חשמלי להחזקת האמנונים ביד, נותרה רמת הקורטיזול גבוהה יותר במשך שעות. רמת הקורטיזול באמנוני היאור שסנפיר הזנב שלהם נקצץ, לעומת זאת, חזרה למצב נורמלי במהירות יחסית. לפי מדד הקורטיזול, מצוקה קשה במיוחד נגרמה לאמנוני מוזמביק שהוחזקו כלואים במשך שעתיים ברשת (כלומר, בצפיפות קיצונית).

במחקרי שחיטה מגיעה האלימות כלפי הדגים לשיאה. במחקר מ-2009, נערכה השוואה בין שתי שיטות להרג דגים: חיתוך חוט השדרה וקירור. החוקרים מצאו, שחיתוך חוט השדרה הביא לאובדן הכרה תוך 82 שניות, לעומת 750 שניות בקירור. המסקנה: הימום (והרג) באמצעות קירור הוא שיטה שצפויה לגרום סבל רב יותר. בנוסף לכך, הסתבר שמהירות אובדן ההכרה בשיטה הראשונה משתנה במידה משמעותית לפי איכות הסכין.

המלצות לרווחת אמנונים
כמעט כל ההוראות המחייבות שפורסמו בנושא רווחת דגים, מתייחסות לדגים בכלל ולכן הן בהכרח מעורפלות למדי. הוראות ביחס למינים מסוימים, או קבוצות של מינים קרובים, יכולות להיות ברורות ומעשיות יותר. הוראות כאלה נוסחו בידי גופים בתעשיית הדגים, גם ביחס לאמנונים.

דוגמה אחת לכך היא תוכנית הרישוי לתעשיית האמנונים מטעם "ברית חקלאות המים העולמית." המדובר בתוכנית משנת 2008, שבה התעשייה מעניקה לחברות אמנונים אישור על פעילות לפי "השיטות הטובות ביותר" (BAP). העובדה שאחד מ-13 הסטנדרטים של הרישוי עוסק ברווחת האמנונים, מעידה על המשקל השיווקי שצבר העניין ברווחת דגים. הסטנדרט דורש מה"יצרנים" לפעול במחשבה על רווחת בעלי-חיים, לאחר שעברו הכשרה מתאימה בתחום זה; הם חייבים לתכנן מתקני דגים הומאניים, למנוע מהדגים סבל בלתי הכרחי, לפתח ניטור יעיל של איכות המים והמזון, וכדומה.

אכיפת הסטנדרט מתבצעת על-ידי מילוי שאלון מפורט בידי החקלאי עצמו, לעתים בתוספת מסמכים שעליו להגיש. עשרות שאלות בשאלון עוסקות במגוון גדול של נושאים הרלוונטיים לרווחת הדגים: איכות המים, כמות המזון, צפיפות מרבית, כמות הולמת של מזון, זמן מרבי של צום, ציפוף-יתר (עד שעתיים), שהות מחוץ למים (עד 15 שניות), בדיקות סדירות של איכות המים ומצב הדגים, תוכנית אבחון מחלות, טיפול בדגים חולים ו"הרג הומאני" שלהם, שימוש מבוקר בתרופות, הימנעות משימוש באנטיביוטיקה ובהורמונים למטרות לא רפואיות (במיוחד להאצת הגדילה), מניעת זיהום, איסוף דגים והובלתם תוך גרימת עקה מזערית, משך הובלה (עד 12 שעות), ועוד. המסמך כולל גם הסברים, ושם מפורטים ערכים של איכות המים הרצויה.

אין ספק, שעקרונות תכנית הרישוי הזו היו עשויים להועיל אילו נקבעו על-ידי גוף חיצוני לתעשייה, עם כוח אכיפה. אלא שלא מדובר אפילו בפיקוח משמעותי מטעם תוכנית הרישוי – המידע על הנעשה במשק מגיע כולו מאנשי המשק. מעבר לכך, למרות רשימת הנושאים המרשימה, התוכנית, ברובה, אינה כוללת פרטים טכניים והיא פתוחה לפרשנות מקומית. גם מעט הפרטים המוגדרים יותר טעונים מחקר, באיזו מידה הם מתאימים לדגים – או נוחים לתעשייה.

תוכנית רישוי אחרת פורסמה ב-2009 בעקבות שיתוף-פעולה בין נציגי תעשיית האמנונים, ארגונים סביבתיים וחברתיים, נציגי ממשלות ואחרים, תחת הכותרת "דיאלות אמנונים בחקלאות מים" (TAD). סעיף אחד מבין 7 עקרונות המסמך, מתמקד ברווחת אמנוניםבדגש על הליכי ניהול לטובת בריאות הדגים: אסור להשתמש באנטיביוטיקה למטרות לא רפואיות, מותר להשתמש בתרופות בכלל רק בהוראת וטרינר, יש לסלק דגים מתים מדי יום ולתעד זאת, כל מתקן לגידול דגים חייב להציג תוכנית מקומית לבריאות הדגים, ואחוז האמנונים הבוגרים שייתפסו מתוך בריכות גידול צריך לעמוד על 65% בערך מהדגיגים ששוחררו לשם. בניגוד לסטנדרט של "ברית חקלאות המים העולמית," כאן לא מדובר בעקרונות רווחה מובהקים, אלא בעקרונות ניהול טיפוסיים לתעשייה, שאכיפתם עשויה להגדיל את הרווחים – ואגב כך למנוע פגיעה בדגים כתוצאה מהזנחה.

מתקן לגידול דגיגי אמנון: חלק מהקושי בניסוח עקרונות לרווחת דגים הוא העובדה שבעיות הרווחה בשלבי חיים שונים שונות למדי אלה מאלה. (צילום: Steve Vance)

מבט לעתיד
המחקר על רווחת אמנונים נמצא בעיצומו. מנקודת-מבט ישראלית, חיסרון בולט של המחקר הוא העובדה שאינו נערך במינים המיוחדים לישראל (אמנון הגליל, אמנון הירדן ואמנון אדום) אלא במינים קרובים בלבד. בנוסף לכך, חלק משמעותי מהידע שנצבר לא קל ליישם על מדגה בכלל, וקשה עוד יותר ליישם על הבעיות המיוחדות לאמנונים בישראל. יתכן, למשל, שבארץ יש להקדיש תשומת-לב מיוחדת לטמפרטורת המים, להרעלות בכינרת, לירידת מפלס הכינרת, או לשפמנונים שלמדו לטרוף את הדגיגים שהתעשייה שופכת לאגם.

כשלעצמו, הידע הקיים אינו מספיק לשם ניסוח מיידי של תקנות רווחה אפקטיביות. עם זאת, הבסיס לתקנות כאלה כבר קיים בעולם. העובדה שאמנונים אינם מינים אירופיים ושהאיחוד האירופי לא הקדיש לרווחתם תשומת-לב, אינה מהווה אפוא בסיס משכנע לטענה נגד חקיקה לרווחת דגים בישראל.

לסיום, יש להזכיר שחקיקת רווחה היא מטרה ריאלית וראויה כשמנסים להגן על חיות מול הרשויות, אך היא לא רלוונטית לצרכנים. עבורנו, כאנשים פרטיים, הימנעות מצריכת דגים היא האפשרות המוסרית הרצויה, והיא תישאר כך גם במידה שיגובשו תקנות לרווחת דגים.

רשימת המקורות למאמר תצורף לאחר פרסומו באתר אנונימוס

חדשות

ynet שביתת הביצים. בכתבה "המגדלים: 'ללא פתרון, יפסיקו לאכול כאן ביצים'" (4.11.2012) מראיין נרי ברנר את יצחק חדד, המנצל תרנגולות לביצים ומדבר על החלטת הלולנים להפסיק לשווק ביצים. ההחלטה נובעת מהתייקרות המזון לתרנגולות, אשר הממשלה לא אישרה לסבסד מכספי הציבור. התייקרות המזון היא תוצאה של המשבר החקלאי בארה"ב, אשר מלכתחילה נגרם בין היתר מבזבוז המשאבים בתעשיות המזון מהחי.

מקור נוסף, עם תגובת אנונימוס: דליה מזורי ונורית קדוש, "חשש: כבר השבוע יהיה מחסור בביצים," nrg מעריב, 4.11.2012.

nrg מעריב הפגנת רפתנים. בכתבה "הרפתנים הפגינו נגד מתווה לוקר" (28.10.2012) מדווחת נורית קדוש על הפגנה של רפתנים נגד תוכנית ממשלתית, שמטרתה לסגור רפתות קטנות ולעודד הרחבת רפתות גדולות, אשר ככל הנראה תוביל להגברת התיעוש והחמרת מצבן של הפרות.

ynet ריף הדולפינים. הכתבה "ריף הדולפינים באילת הורשע בהרס האלמוגים" (PsakDin.co.il, 28.10.2012) מדווחת על הרשעת ריף הדולפינים באילת בפגיעה בערכי טבע מוגנים, במסגרת עבודות שנעשו במקום וגרמו להרג רב של אלמוגים ובעלי-חיים ימיים החיים בריף.

mynet (עמק וגליל) הרג טלאים. בכתבה "המרדף הסתיים במותם של עשרות טלאים גנובים" (28.10.2012) מדווח אבנר לוטן על מרדף אחר רכב שבו הוחזקו 78 טלאים שנחטפו בצפון הארץ. 47 מביניהם מתו מצפיפות וחנק. הניסיון להשיב את הטלאים לא נעשה מתוך דאגה לשלומם אלא בניסיון לתפוס את ה"גנבים". גם בדיר שממנו נחטפו, הם נחשבו כרכוש גרידא ונועדו להרג.

הארץ עור וזיהום. בכתבה "המפעלים שמקצרים לנו את החיים, הרשימה המלאה" (30.10.2012) סוקר צפריר רינת תעשיות מזהמות במיוחד; במקום השלישי: תעשיית העור העולמית.

nrg מעריב איחוד צבאים. בכתבה "אחרי 30 שנה: הצבאים שהופרדו בגליל יתאחדו" (30.10.2012) מדווחת עדי חשמונאי על בניית 3 גשרים לצבאים מעל כבישים בגליל העליון, לאחר שבמשך 35 שנים קטעו כבישים אלה אוכלוסיות צבאים. עם זאת, בתוך הנחלים ייסללו "דרכי חירום" שעלולות לפגוע בחיות.

nrg מעריב הרס הים. בכתבה "הים סובל מחוסר אכפתיות של בני-האדם" (1.11.2012) מרואיין מדווחת ד"ר אליוט נורס, המדען הראשי ב"מכון השימור הימי" בעניין מצב החיים בים: "לצערי, ישנם איומים לא מעטים: האיומים הקשורים ישירות לפעילות בני-האדם הם ריקון הים מבעלי-החיים הגדולים שבו, הרס בתי-גידול ימיים, זיהום הים, הכנסת מינים פולשים וחימום יתר של המים. סיבות אלו נובעות מכך שיש יותר מדי אנשים, אנחנו צורכים יותר מדי, סובלים ממחסור בידע ומחוסר איכפתיות."

הארץ תיעוד עצים. בכתבה "העיריות מתחילות לשמר עצים באמצעות סקרים " (1.11.2012) מדווח צפריר רינת על סקרי עצים שמבצעות מספר עיריות, במטרה להגן על העצים מפני הרס במהלך בנייה. לשימור עצים חשיבות רבה כי הם מהווים בית לחיות רבות.

תזונה ומתכונים

הארץ שני צמחוני. בכתבה "שני צמחוני": הסטייק יחכה למחר" (גלריה, 31.10.2012) סוקרת רחל טל-שיר את מטרות פרויקט "שני צמחוני" ואת יתרונותיו, לקראת מסיבת עיתונאים שתערוך מיקי חיימוביץ' במטרה לקדם את הפרויקט.

עכבר העיר מסעדות. בטור "חדשות אוכל: מה משמח את תושבי אמירים?" (31.11.2012) ממליץ עופר מימון על מסעדות חדשות, 3 הראשונות מביניהן ידידותיות לטבעונים: "הירח השמח" באמירים, "אוואנטי" ו"טאנת" בתל-אביב.

פינת התזונה
אפייה ללא ביצים

כרם אביטל מוסיפה מתכונים נטולי ביצים: פנקייק, מקושקשטופו, סלט "ביצים" ועוגת שוקולד, ובכתבה נוספת היא מציעה מתכוני פשטידות: פשטידת ירקות ללא קמח, פאי רועים וקיש ברוקולי.

פעילות