פעילות

דרושים לאנונימוס

• לאנונימוס דרושים פרסומאים לייעוץ בהתנדבות בתחום הפרסום. נא להשאיר פרטים ליצירת קשר בדואל: info@anonymous.org.il
• לאנונימוס דרוש/ה משווק/ת לחומרי חינוך ולהרצאות, לחצי משרה בתל-אביב. דרישות חובה: צמחונות או טבעונות וניסיון בשיווק או בשירות לקוחות טלפוני. נא לשלוח קורות חיים לדואל: rotem@anonymous.org.il
• צוות החקירות של אנונימוס מחפש מתנדב/ת, איש שטח, מעל גיל 18. לפרטים: info@anonymous.org.il 

הרצאות לזכויות בעלי-חיים

"קירות שקופים"

דוכני הסברה

• תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים מתנדבים לדוכנים.
• רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!

לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או במשרד אנונימוס 03-6204878. בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737. בבאר-שבע ניתן לפנות לשגיא sagi.gt@gmail.com.

דווחו על פגיעה בחיות במשקים!

info@anonymous.org.il או בטלפון 03-6204878

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

תורמים באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו פרטי התקשרות.

פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות 

איסור על פיטום ברווזים ואווזים בקליפורניה
חקיקה חדשה נכנסת לתוקפה

דדי שי

בקיץ 2003 פרסמו פעילי זכויות בעלי-חיים חקירה סמויה שנערכה במשק פיטום האווזים sonoma Foie Grad ("כבד שומני סונומה"), שתיעדה את מצבם הקשה של ברווזים העוברים הלעטה כפויה במטרה להגדיל את נפח הכבד שלהם באופן מלאכותי. בנוסף להליך ההלעטה עצמו, שבו נדחסות לקיבת העופות כמויות מזון עצומות באמצעות צינור מתכת המוחדר לגרונם, חשפה החקירה גם את השלכות התהליך על חיי העופות: הכבד המוגדל לוחץ על אבריהם הפנימיים של הברווזים, והחקירה הראתה, בין השאר, ברווזים שאינם מסוגלים עוד לעמוד וללכת תחת משקלו של הכבד המנופח שלהם, וברווזים הסובלים מפצעים מוגלתיים, שאינם מטופלים.

בעקבות החשיפה הועלתה בסנאט של קליפורניה הצעת חוק, שניסח סנאטור המדינה ג'ון ברטון (כיום, יו"ר המפלגה הדמוקרטית בקליפורניה), לאיסור על הלעטה בכפייה של אווזים וברווזים, ואיסור מכירת מוצרים שהופקו על-ידי פיטום. בסופו של דבר הצעת החוק אושרה על-ידי המושל דאז, ארנולד שוורצנגר, ב-2004. שוורצנגר השמרן, שהסתייג בתחילה מהצעת החוק, שוכנע לתמוך בה בעקבות ידידותו האישית עם הסנאטור ברטון, וכמו כן, על-פי הצהרותיו, כתוצאה מלחץ שהופעל עליו על-ידי ילדיו. עם זאת, נוסח החוק כפי שאושר על-ידי שוורצנגר עבר מספר שינויים מנוסח ההצעה המקורית שהגיש ברטון, המקלים על המפטמים – ביניהן קביעת תקופת הסתגלות ממושכת של שבע וחצי שנים עד לכניסת החוק לתוקף, שבמהלכה לא יהיה ניתן להגיש תלונות נגד המפטמים ואף יבוטלו תלונות שהוגשו זה מכבר. בעקבות שינויים אלו ניאות לתמוך בהצעת החוק גם גיירמו גונזלס, בעליו של משק הפיטום שנחשף – שנוסח הצעת החוק החדש פטר אותו מכל תביעות אליהן היה יכול להיות חשוף בעקבות החקירה. גונזלס והצהיר שאם לא יימצאו במהלך תקופת ההסתגלות "חלופות הומאנית" לפיטום, יחדול מעיסוקו.

ג'ון ברטון, מנסח הצעת החוק. צילום: רנדי ביין

אווזים מפוטמים בחוות סומונה בקליפורניה, ב-2011, כשנה לפני שהאיסור על פיטום נכנס לתוקף

"אם אנחנו מדברים על לא להאכיל עופות מעבר למה שהם ישקלו באופן טבעי, אז תרנגולי הודו שוקלים בטבע בממוצע כשניים עד שלושה קילוגרמים. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם שולחן שעליו תרנגולי הודו במשקל שניים-שלושה קילוגרמים?"

בתקשורת:
"היסטוריה בקליפורניה: סוף לפיטום האווזים", nrg מעריב, 31.5.2012.
"קליפורניה אסרה מכירת כבד אווז בתחומה", הארץ, 2.7.2012.

"השפים בקליפורניה נפרדים מכבד האווז: 'נרד למחתרת'",וואלה!, 3.6.2012.
ציפי שמילוביץ, "בלב כבד", ידיעות אחרונות, 2.6.2012.

"California's Foie Gras Ban About to Begin ", Associated Press, 30.5.2012.
Dominic Waghorn, "Good For The Goose: California Bans Foie Gras", Sky News, 1.7.2012.
John Burton, "Foie gras isn't forever", Los Angeles Times, 10.4.2012.

"הי, נמלה!" 
 רגישות כלפי בעלי-חיים בספר ילדים של פיליפ והנה הוס

מרים מונדרי

ספר הילדים "הי, נמלה!", מאת פיליפ והנה הוס, כתוב כדיאלוג בין נמלה לילד, שניהם חסרי שם, הסובב כולו סביב השאלה – האם הילד צריך למחוץ את הנמלה והאם יהא זה מעשה שביכולתו להצדיק. סביב שאלה זו עוסק הספר בסוגיה של התחשבות בחלש, ובאופן ספציפי יותר אפשר לראות אותו כעוסק בצורך להתחשב בבעלי החיים השונים מאתנו ובצרכיהם. הספר נפתח בפנייה של הילד לנמלה:

"הי, נמלה קטנה, מה העניינים?
את שומעת אותי? את יודעת איך עונים?
יש לי נעל והיא דורכת,
אחת ושתים אותך מועכת!"

והנמלה משיבה לו בתחינה:

"בבקשה ממך, ילד, אל תדרוך עלי.
שנה את דעתך וחוס על חיי.
אני שבה לקן עם פירורים של עוגיות.
בבקשה, ילד, אני רוצה לחיות!"

מנקודה זו נפתח דיאלוג, שבו מציג הילד כמה טיעונים בזכות רמיסת הנמלה: היותה חסרת-חשיבות לדעתו, חסרת יכולת להרגיש ולכאוב, שונה ממנו עצמו בתכלית השוני ולכן לא זכאית להתחשבות, מזיקה בהיותה פולשת למזון שלו ושל בני משפחתו, ולבסוף, פשוט כי כך אומרים לו חבריו לעשות. למעשה, טיעונים אלה נוגעים כולם להיבטים שונים של העובדה, שנמלים שונות מבני-אנוש בתכלית השוני, ורחוקות מהם מרחק רב מבחינה ביולוגית. הבחירה בנמלה בתור בעל-החיים הראוי להתחשבות היא מאתגרת, כיוון שקשה מאוד לערוך אנלוגיות כלשהן בין חיי הנמלים וצרכיהן לבין חיינו שלנו. הטקסט נוקט כאן בגישה נבונה, ונמנע באופן עקבי מהאנשת הנמלה. תחת זאת מנסה הנמלה להסביר לילד מהם צרכיה מנקודת מבט של נמלה בחברת הנמלים (ולא של נמלה דמויית-אדם בחברה הדומה לחברה האנושית).

כך למשל, כשהילד אומר: "מה לי ולך? לי יש בית, הורים ואח", הנמלה אינה משיבה באמירה (המופרכת) שגם לה יש אחים ובית, ומביאה נימוק מעולמן הממשי של נמלים במציאות: "חכה, חבר, זו טעות גדולה. בקן צריכים כל נמלה. אני חופרת מחילות ואוספת מזון, אם תרמוס אותי, זה יהיה ממש אסון!". כשהילד מאשים אותה (בעקבות דברי אמו) בהיותה "גנבת", היא אינה מנסה לתרץ את ה"גניבה" במניע דמוי-אנושי כלשהו, אלא מבהירה פשוט שאין ביכולתה לגרום לנזק ממשי: "צ'יפס אחד מספיק לכל אחיותיי".

הספר חורג בכך מהמסורת של ספרי ילדים רבים, המציגים דמויות של בעלי-חיים תוך האנשה מוחלטת, המנתקת אותן לחלוטין מחיי בעלי-החיים האמיתיים, ומרדדת אותן לכלי לייצוג העולם האנושי בלבד. כדוגמה מתבקשת מעניין להיזכר בספרו הקלאסי של עודד בורלא, "הרפתקאות נמילי", שגם גיבורתו היא נמלה. נמילי היא דמות מקסימה ומעוררת הזדהות. היא סקרנית, חברותית, משעשעת, בעלת דמיון עשיר ותשוקה למסעות ולהכרת העולם, וברור לגמרי שאין ולו קו דמיון אחד בינה לבין נמלה מציאותית. נמילי היא בעצם דמות של ילדה קטנה וחמודה, שרק במקרה התגלגלה בספר לדמות נמלה (באותה מידה הייתה יכולה להיות סנאית, דגיגה או דובה). האינטראקציות שהיא יוצרת עם בעלי החיים הרבים שהיא פוגשת הן אינטראקציות אנושיות לחלוטין, וחיות אלה אנושיות אף הן. כך למשל אפשר למצוא בספר לטאה שאיבדה את סבתא שלה ופונה אל נמר, פיל ותוכי (היושבים יחדיו ומנהלים בשלווה שיחה על האקלים באפריקה, המובילה לדיון פילוסופי על פחד) בבקשה שיעזרו לה לחפש אותה. מאירועים כאלה מורכב הספר כולו, כמו רוב ספרי הילדים שגיבוריהם חיות.

ספרים כמו "הרפתקאות נמילי", "מיץ פטל" של חיה שנהב ו"הפרה שרצתה להיות זמרת" של נורית זרחי הם ספרים אהובים ומלאי-קסם, אך אין להם שום נגיעה אמיתית לעולם החיות, וספק אם בכוחם לעורר את רגישות הקוראים לבעלי-חיים ממשיים וצרכיהם. זאת כיוון שספרים אלה מעמידים במרכזם צרכים ורצונות אנושיים לחלוטין, אינטראקציות חברתיות אנושיות, משאלות ואכזבות אנושיות. כך מתרגלים נמעני הספרות הזו לכך, שאלו הם הצרכים והרצונות היחידים שיש בהם עניין ושראוי להביא בחשבון; ושחיות הן מעניינות, מרגשות או מעוררות חיבה רק אם הן מבצעות פעולות אנושיות או מרגישות רגשות אנושיים. כך באופן לא מודע הרגישויות שנבנות כלפי בעלי חיים הן רק כלפי אותם אספקטים בחייהן של חיות מסוימות שיש בהם משום קירבה אלינו. יתכן שקריאה על משפחת יונקים דמויית משפחה אנושית תפתח אצל הילד רגישות כלפי הקשר בין גורים לאמותיהם; אך זהו היוצא מן הכלל. ואיך תתפתח רגישות כלפי פרה שאינה רוצה להיות זמרת, אבל כן רוצה דברים אחרים לגמרי, חשובים לא פחות?

כך שמצד אחד פונה "הי, נמלה!" לדרך נכונה יותר, של דיבור על האינטרסים הממשיים של בעל חיים ממשי. מצד אחר, יש כאן סכנה של ניכור מסוים: הנמלה בספר שונה מאיתנו מאוד, משפחתה אינה דומה למשפחתנו, וברור שאין סיכוי שהיא תהפוך לחברה של הילד או שלנו. אז איך בכל זאת אפשר להזדהות עם צרכיה?

מטרה זו משיגים קודם כל איורי הספר. בין דמות הנמלה לדמות הילד יש קווי דמיון מעודנים אך ברורים: צבע שערו של הילד הוא כצבעה של הנמלה ולשניהם משקפיים עגולים. המשקפיים משמשים גם כדרך להבדיל את הנמלה משאר הנמלים המצויירות, וכדרך להצביע על כך שהיא ייחודית וחשובה כפרט בודד. לנמלים המצויירות יש מראה "נמלי" מאוד, אך הן חמודות ומעוררות סימפתיה. בשני איורים יפים הנמלים מואנשות: בראשון, הנמלה גיבורת הסיפור שוכבת מכורבלת עם שני "ילדיה" על מצע עלים דמוי-מיטה, ומקריאה להם מספר (שכותרתו "Super Ant"); בשני, הנמלים שבקן ישובות על כסאות גבוהים סביב פקק של בקבוק משקה המשמש להן כשולחן. כך יוצרים האיורים הקבלה בין הנמלים לבינינו, אך כיוון שהטקסט כולו מדבר על צרכים נמליים אמיתיים נראה שזהו סוג של האנשה שאינו מפריע ליצירת רגישות כלפי הצרכים החייתיים. איורים אלה אינם מחליפים את הדיון הענייני, אלא יוצרים חוויה רגשית המקבילה לו. 

איור אחר, לקראת הסיום, מלווה את האמירה של הילד: "אבל זה מה שכל החברים שלי עושים. זה משחק שנקרא "למעוך ת'נמלים. הם עומדים כאן ממול, מסתכלים בי ובך. הם אומרים שכדאי לי לרמוס אותך." באיור נראים ארבעה ילדים המעודדים את הילד לפעולה. שלושה מהם בנים ואחת היא בת, וכל אחד מהם שייך ל"גזע" אנושי שונה. כך מבנה האיור את העמדה של הילדים כאלימה, באופן המאזכר אלימות וחוסר-צדק בתוך החברה האנושית. לפחות שלושה מהילדים שבאיור היו זוכים להתייחסות אלימה מבני קבוצות אחרות בתור "נחותים" או בלתי-חשובים, וכך האיור מציג אותם כחסרי מודעות לכך שהערכים שהם דוגלים בהם משמשים בהקשר אחר לדיכויים שלהם; ומזכיר לנו כי דיכוי הוא מגונה ורגישות לזולת ולצרכיו היא נחוצה, בין אם מדובר בבעל-חיים קטן וחסר אונים ובין אם בשחורים או נשים.
 
סיום הספר הוא לכאורה סיום פתוח. לאחר שהילד והנמלה שטחו את טיעוניהם אומר המספר (שקולו נשמע כאן לראשונה):

"למעוך את הנמלה או אותה לשחרר?
זה תלוי בילד, לא באף אחד אחר.
נשאיר אותו לבד עם כל המחשבות.
מה לדעתכם הוא צריך לעשות?"

בכך נמנע הספר מדידקטיות מיותרת, ומשאיר את הקורא להגיע למסקנה שלו באופן פעיל. כדי לוודא שהילד יגיע למסקנה הראויה מבחינה מוסרית, אומרת לו הנמלה לפני כן:

"אתה כבר ילד גדול ונבון.
תחליט בעצמך מה טוב ונכון.
אם היית במקומי ואני במקומך –
היית רוצה שארמוס אותך?"

כך קורא הספר להזדהות עם הנמלה, אבל לא הזדהות עמה בשם צרכים אנושיים ספציפיים שהיא כאילו-שותפה להם, אלא בשם הרצון לחיים והפחד מאיום וסכנה, שעל אף הביטויים השונים שלהם משותפים לכל היצורים באשר הם. לאיורים יש תפקיד חשוב גם כאן: בנקודה מוקדמת בספר נראה הילד כענק מאיים מהפרספקטיבה של הנמלה, ואילו בסיום מוגש איור הפוך, שבו הנמלה נדמית כענקית שלרגליה הילד הקטן, נוטף זיעת פחד. ההקבלה בינינו לבין הנמלים, בין זכותנו להתקיים לבין זכותן, הוא ברור. בשני המקרים הדמות הגדולה מאויירת באופן מפחיד ומאיים, ובקווים קלאסיים של "הרע", היוצרים רתיעה ממי שמשתמש בכוחו לרעה, ומציגים אותו כראוי לגינוי.

הבחירה בנמלה כמושא הדיון המוסרי שבספר היא מוצלחת במובן זה, שעולה כאן כי אפילו בעל חיים הרחוק מאיתנו ביולוגית ראוי להתחשבותנו, וכי גם צרכיו חשובים למרות היותם שונים כל כך משלנו. עם זאת, כדאי לשים לב לכך שהבחירה בנמלה לא באמת יכולה לאתגר את ההרגלים ואורח החיים הרווחים בתרבות שלנו, שבה פגיעה בבעלי חיים שהיא "סתם כך", מתוך דווקאיות או סאדיזם (כגון ילד שדורך על נמלה סתם כי מתחשק לו) מקובלת באופן כללי כראויה לגינוי. הפגיעה הרחבה והמשמעותית ביותר בבעלי חיים נעשית דווקא משיקולי תועלת, ובעלי החיים הנפגעים בה נתפסים על-ידי רוב האנשים כ"חיות משק" שאין כל בעיה מוסרית עם ניצולן.

לסיכום, על אף מגבלותיו, בכוחו של הספר "הי, נמלה!" לפתוח דיון אמיתי בצורך להתחשב בבעלי-חיים ממשיים ובצרכיהם המציאותיים והלא-אנושיים בעליל.

פיליפ והנה הוס, הי, נמלה!, איורים: דבי טילי, (ירושלים: אורים, 2005), 22 עמודים.

הסקירה פורסמה במקור בכתב העת "חיות וחברה", גיליון 45, פברואר 2012.

חדשות

nrg מעריב בקר ועוף. בטור "מהפכה מקדונלד'ס? אין באמת הבדל בין עוף לבקר" (5.7.2012) מבקר חגי כהן את החלטת המנכ"ל הנכנס של רשת מקדונלדס, דון תומפסון, לשפר את תדמיתה של הרשת על-ידי עידוד מעבר ליותר ארוחות על בסיס בשר עוף, במקום בשר בקר. כהן מצביע על כך שבשר עוף אינו פחות גרוע מבשר בקר מבחינה בריאותית או אקולוגית, ופוגע בצורה חמורה בהרבה ברווחת בעלי-החיים. הוא מוסיף ואומר, כי "בהשקעה של פרומיל מתקציב הפרסום השנתי שלה, יכולה הרשת לפתח ולעודד ארוחות המבוססות על מרכיבים צמחיים שיהיו לא פחות טעימות, אך בריאות בהרבה לנו ולסביבתנו. בשר עופות אינו באמת אלטרנטיבה לבשר בקר. הדגשים אמנם מעט שונים, אך השורה התחתונה מבחינה בריאותית ומבחינת זלילת וזיהום משאבי הסביבה המתכלים – דומה מאוד."
 
nrg מעריב טבח פילים. בכתבה "קונגו: כנופיית רוצחי הפילים" (5.7.2012) מספר ניר קלרון על מאבקן של רשויות הטבע בקונגו בכנופיות פשע מאורגן הצדות פילים וחיות נדירות למטרות סחר בשנהב ובמרכיבים אחרים מהחי. כנופיות הציידים נאבקות באלימות בפקחי שמורות הטבע, ואינן בוחלות גם ברצח בני-אדם.

הארץ (ניו יורק טיימס) כרישים. הכתבה "סין תשים סוף למרק סנפירי כריש" (4.7.2012) מדווחת על איסור על הגשת מרק סנפירי כריש בסין, שם נחשב המאכל ליוקרתי. על מנת להשיג את הסנפירים חותכים אותם מגוף הכרישים בעודם בחיים, ולרוב זורקים אותם בחזרה לים, שם הם גוססים בייסורים.
 
nrg מעריב סוסים. הכתבה פנייה לשר כץ: סוסי אלטעאזכן אינם כלי תחבורה" (4.7.2012) מדווחת על יוזמה לשנות את פקודת התעבורה, שעל פיה עגלה הרתומה לבעל חיים מוגדרת ככלי תחבורה: "לא ייתכן כי בשיאה של שנת 2012 מראות של סוסים מנוצלים, מוזנחים ופצועים, עדיין יהוו חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני של המציאות הישראלית".
 

פינת התזונה
פטריות ממולאות בקרם אגוזים וצנוברים 

מרכיבים
צלחת פטריות מסוגים שונים
3 כפות שמן זית
5 גבעולי תימין
כף אורגנו
כפית בזיליקום יבש
1/2 כפית טרגון
מלח
פלפל

1. מפרידים את רגלי הפטריות מן הראשים (במתכון נעשה שימוש בראשים בלבד).
2. מכניסים את ראשי הפטריות לסיר וקולים אותם במשך כדקה.
3. מוסיפים את שמן הזית והתבלינים ומקפיצים במשך כשתי דקות, לספיחת הטעמים, ומצננים.
4. טוחנים את כל חומרי המילוי עם כשליש כוס מים, עד לקבלת תערובת אחידה.
5. ממלאים כל פטריה בכף גדושה מהמילוי, מעטרים בעירית קצוצה, סומאק או פפריקה, ומגישים.

מתכון: גלית שרייבר ורני רותם. צילום: ראובן אילת. פורסם לראשונה במדור "שני צמחוני", ynet.