שבירת זנבות, תלייה בהכרה ומכות חשמל לפנים הם רק חלק מהזוועות המתרחשות יום יום במשחטת "דבאח". שנתיים וחצי לאחר תחקיר "אדום אדום" שזעזע את המדינה, חקירה סמויה חושפת שדבר לא השתנה: גם בבית המטבחיים הגדול בישראל, "דבאח", בו נשחטים כמחצית מהטלאים והעגלים בארץ, נהוגה התעללות קיצונית ושיטתית בבעלי החיים בימיהם האחרונים.
חקירה סמויה חדשה חושפת התעללות שיטתית והפרות חוק לכאורה בבית המטבחיים הגדול בישראל, "דבאח" הממוקם בכפר דיר אל-אסד, ששוחט מעל מחצית מהכבשים וקרוב למחצית מהעגלים. רבים מהעגלים והכבשים שנשחטים ב"דבאח" הובלו לפיטום ושחיטה מאוסטרליה לישראל במסעות ימיים מפרכים – הארוכים בעולם. בשר ממשחטת "דאבח" נמכר בין היתר תחת הכשרות המהודרת ("כשר למהדרין", "גלאט") של "בד"ץ בית יוסף".
בין ממצאי התחקיר:
1. מכות ומכות חשמל
הפועלים ב"דבאח" מכים כדרך שגרה עגלים וטלאים בגב ובראש, בועטים בגופם ובפניהם, ומעקמים את זנבותיהם. בנוסף, הם מפעילים באופן שיטתי שוקרים חשמליים על בעלי-החיים, פעם אחר פעם (לפעמים עשר פעמים רצופות על בעל חיים בודד), גם בראש ובעיניים, גם כשאין להם כלל לאן להתקדם או לברוח.
2. ה"גיליוטינה"
כשעובדים רוצים להזיז עגל במסלול השחיטה הצר, הם מנחיתים על גבו מעין "גיליוטינה" - שער ברזל כבד שמתרומם חשמלית וצונח ומכה בו, שוב ושוב ושוב, לעתים 10 פעמים על גבו של עגל אחד. פעמים רבות ההתעללות מתבצעת גם כאשר אין לעגלים כל אפשרות להתקדם או אפילו לזוז.
3. גרירה לשחיטה באלימות קשה
הבאת הטלאים מהמשאיות למכלאות ומהן לחדר השחיטה נעשית ב"דבאח" תוך אלימות קשה. הטלאים נדחפים ממשאית ההובלה מגובה רב, ללא רמפה, וחלקם נופלים על גבם ומתגלגלים וחלקם אף נזרקים באוויר. עובדים מכים אותם (בידיהם או במקלות) בכל חלקי גופם (כולל בראש) כדי להורידם מהמשאיות או להתקדם במעברים, בועטים בהם, מושכים אותם בזנב ומרימים אותם ממנו, גוררים אותם על הקרקע מרגל אחת, ועוד. לעתים מכים אותם במקל שנועד להפחדה ("רשרש"), וסוגרים עליהם את שער המכלאה הצפופה בכוח, גם כשטלה מפוחד נמחץ.
4. עגלים חיים, נושמים וקמים – לאחר השחיטה!
אחרי ששוחטים את העגלים והפרות, לא מחכים שהם יאבדו הכרה (קל וחומר לא מוודאים, כמתחייב, שאיבדו כבר את הכרתם) וה"טיפול" בהם בעודם גוססים מוסיף לסבלם ומאריך את גסיסתם. לאחר שחיטה (המתבצעת לעתים בצורה חלקית בלבד) מושלכים העגלים מייד מ"תא העקידה" המתהפך, לפני שעברו 30 שניות, לפני שהספיקו לאבד דם - ומופלים למשטח ההנפה (לעתים אחד על גבי השני) או לרצפה. חלק מהעגלים מנסים להתרומם, ואף נעמדים על רגליהם ומנסים לברוח במשך דקות ארוכות!
5. התעללות בעגלים בזמן גסיסתם
ההתעללות המחרידה הנהוגה במשחטת "דבאח" אינה חריגה; כפי שחשף גם התחקיר הסמוי הקודם באדום אדום - היא השיטה. שני בתי מטבחיים אלה מחלקים ביניהם כמעט את כל שחיטת העגלים והטלאים בישראל. סביר להניח כי רוב הבשר הטרי שצרכתם בשנים האחרונות הגיע מהם. ואלו רק התחנות האחרונות בחיים רצופי כאב, סבל ומצוקות, שבמרבית המקרים כללו גם את אחד ממסעות ההובלה הקשים והמייסרים בעולם - ההובלה מאוסטרליה.
מה אפשר לעשות?
* לשתף * לחתום * להחרים * ללחוץ למיצוי הדין * לתרום * למחות * להצטרף לפעילות *
אנו שואפים לחשוף מה עובר על בעלי החיים מאחורי חומות המשחטות, המדגרות, הלולים והרפתות. לצערנו, תעשיות בעלי החיים הופכות משימה זו לקשה יותר ויותר בהתמדה, והן יודעות למה. מתוך אוקיינוס הייסורים של בעלי החיים - במסע מאוסטרליה, בהמתנת יממות בשמש הקופחת באילת וחודשים במחנות הסגר לוהטים בערבה, בחודשים של כליאה במפטמה מטונפת, ובאינספור הלקאות, השחתות גוף וחישמולים - מתועדים לעתים נדירות רק רגע או שניים. אך גם בהם די כדי לגרום לרוב האנשים להתחלחל. איך היו מגיבים לו נחשפו למלוא הסבל שעבר על העגל עד שהגיע לצלחתם?
הדרך היחידה למנוע את זה היא להפסיק לשלם למתעללים. זה לא פשוט לשנות הרגלי אכילה ולוותר על מוצר שהורגלנו לייחס לו תכונות חיוביות רבות כמו בשר, אבל זה אפשרי, והיום גם קל מאי פעם. יותר ויותר אנשים בעולם ובישראל עושים זאת - לפי הסקר האחרון מדובר ביותר ממיליון ישראליות וישראלים - ויוצרים שינוי חסר תקדים. כל אחת ואחד מהם יחסוך חיי סבל ומוות אכזרי מ-4,000 בעלי חיים במהלך חייו.
הצטרפו אלינו לחרם על תעשיית הבשר - ויחד נעצור את תעשיית העינויים הזו.