|
פעילות
לפעול באנונימוס
ביום ג', 8.11.2011, בשעה 19:00 תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד
העמותה בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16
ומעלה שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
דווחו לנו על פגיעה בבעלי-חיים במשקים
שמעתם על מתקן חקלאי המתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? במדגרה
הקוברת אפרוחים במזבלה? ראיתם התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר
של חייהם בתעשיות המזון? דווחו על כך לאנונימוס, גם בעילום שם.
המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה
לשינוי המצב בשטח.
או בטלפון 03-6204878
התמונה ממחישה את חשיבות הדיווחים. ב-12.8.2011 צילם צוות
אנונימוס פריקת עגלים מאוסטרליה בנמל אילת. התמונות הביאו לפיטורי עובד
שתועד כשהוא מכה עגלים, ושימשו ארגונים אוסטרליים בניסיונם לקדם חקיקה להגבלת
המשלוחים החיים.
מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור
 אנונימוס השיקה את הערכה "לחלוק את העולם... עם
כולם!", המוקדשת לשילוב תכנים להגנת בעלי-חיים בבתי-הספר. בערכה חוברת
ותקליטור הכוללים מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות, קורס בן ארבעה שיעורים
והפעלות. חומרי הערכה מתאימים לשילוב כהעשרה בתכנית הלימודים הממלכתית של
משרד החינוך על-פי מקצועות הלימוד. הערכה נשלחת חינם לכל מורה ואיש/ת חינוך
המעוניין/ת לעסוק בנושא בבית-הספר. לקבלת הערכה כתבו ל- info@anonymous.org.il בציון שם
מלא, פרטי התקשרות, כתובת דואר, שם בית-ספר או מוסד חינוכי ופרטים נוספים
רלוונטיים כגון מקצוע הוראה וגילאי קהל היעד.
קורסים בתל-אביב ובירושלים
 "החברה הרב-מינית: דיון ביקורתי ביחסי אדם-חיה" הוא ניסיון ראשון
מסוגו בישראל, לבחון בקורס מקיף את ההיבטים העיקריים של יחסי הכוח שבין
בני-אדם לבעלי-חיים אחרים. מנחה: אריאל צבל. הקורס יתקיים במקביל באוניברסיטת ת"א (ימי ג', 18:15) ובאוניברסיטה
העברית (ימי ב', 18:30), כקורס שלא מן המניין הפתוח לקהל הרחב. ב אתר הקורס מוגשים תקצירי השיעורים, המלצות
קריאה ופירוט על רעיון "החברה הרב-מינית." שיעור ראשון (8.11.2011 בת"א, 14.11 בי-ם): "הגישה החייתית: חדשנות
מול שמרנות."
הרשמה באתר הקורס, בדואל HaravMinit@gmail.com או בטלפון:
יוסי 052-2598773.
כדאי לכתוב: המועצה לניסויים בבעלי-חיים
 בעקבות הממצאים על התנהלות "המועצה לניסויים בבעלי-חיים" בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש
מאי, הוחלט ששר המשפטים ימנה צוות בודק שיגיש את מסקנותיו לממשלה. הצוות
מונה, בראשות עו"ד בני רובין, שהוא נציג משרד המשפטים במועצה לניסויים
בבעלי-חיים. רובין נמנה על מנסחי חוק הניסויים (ב-1994) שקבע את הרכב המועצה
– אותו הרכב בעייתי שהוא נדרש כעת לבקרו. רובין מכהן כנציג משרד המשפטים
במועצה מאז הקמתה, ומעולם לא התריע על פעולות החורגות מהחוק, על ליקויים
במנהל התקין ועל ניגודי עניינים. מהתבטאויותיו בדיוני המועצה ובכנסת, עולה
שרובין תומך בהשארת המצב הקיים. כדאי לכתוב לשר המשפטים בדרישה לבטל את מנויו
של עו"ד בני רובין לצוות הבדיקה של התנהלות המועצה לניסויים
בבעלי-חיים. פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, דואל sar@justice.gov.il, פקס
02-6285438
סדנת תזונה בתל-אביב
 בשבת, 5.11.2011, בשעה 17:00, תקיים המסעדה
הטבעונית בודהה בורגרס (יהודה הלוי 21, תל-אביב) סדנת תזונה בריאה, עם
טעימות. את הסדנה ינחה אריה רווה והיא נועדה להקנות למשתתפים ידע לשיפור תזונתם
ואיכות חייהם בעזרת מזונות עתירי מרכיבים תזונתיים ודלי-קלוריות. עוד בסדנה:
למה תזונאים ממליצים על תזונה טבעונית, ואיך ניתן בקלות להפוך מנות עם
מרכיבים מן החי לצמחיות. 30 ₪, בהרשמה מראש.
אירועים בירושלים
- שוק חופשי: ביום ו', 4.11.2011, 14:00-11:00, יתקיים בזנגביל
שוק חופשי: להעביר הלאה את מה שלא צריכים, ולקחת דברים של אחרים. וגם אוכל,
שתייה ומוסיקה.
לפרטים על כל אירועי זנגביל באתר, בטלפון 02-5665737 או בדואל veginger@gmail.com
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
-
תל-אביב: לאנונימוס
דרושים מתנדבים המעוניינים לפעול בדוכנים באזור תל-אביב והמרכז. הדוכנים
מתקיימים לרוב בימי ב', ד' ו-ו'.
-
ירושלים: בימים ב' או
ג', בין השעות 19:00-16:00, מתקיים ברחבת המשביר דוכן הסברה מטעם
זנגביל.
לפרטים: ארז 052-4246777
או erez@anonymous.org.il.
בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737.
 בראנץ' ברוגטקה
בשבתות, מ-13:00 עד גמר האוכל, מציע הבר הטבעוני רוגטקה
(יצחק שדה 32, ת"א) ארוחה בת 3 מנות במחיר 20 ש"ח.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה
בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו
טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
פרווה: אלימות, סמלים
וחיקויים
הערות על משמעויות של פרווה אמיתית ופרווה
מלאכותית
בשנים האחרונות חזרו הפרוות לחנויות הבגדים, בתערובת מבלבלת של
שרידי חיות אמיתיים עם חיקויי פרווה מלאכותיים. אריאל צבל מציע הבחנה מטרידה
בעניין חלקם של החיקויים המלאכותיים בלגיטימציה המחודשת של התעשייה הרצחנית,
על רקע ניתוח הערכים הסמליים של מוצרי פרווה.
סמליות טבעית
פרוות בעלי-חיים המשמשות
בני-אדם ללבוש, נפשטו בהכרח מעל גוף החיות. פשיטת העור והפרווה הם מעשה עקוב
מדם, אפילו כשמדובר בחיה שנמצאה מתה במקרה. אולם חיות לא נמצאות מתות במקרה
כשפרוותן שלמה, ולכן מוצר הפרווה גם מעיד על ההרג שקדם לפשיטת הפרווה מעל
גוף החיה. זוהי משמעות הכרחית של מוצרי פרווה והיא מובנת מאליה – גם אם לא
במילים מפורשות – לכל אדם, מגיל צעיר מאוד.
בספרו " בשר: סמל
טבעי," טוען האנתרופולוג ניק פידס כי מאחר שבשר מופק בהכרח באלימות, הוא
מגלם מעצם מהותו את היכולת להפעיל כוח קטלני, ולכן אכילתו מהווה סמל טבעי –
כלומר סמל שמשמעותו גלומה בתכונות הבשר עצמו – לכוח אנושי מול העולם
הלא-אנושי. לבישת פרווה (ובמידה רבה גם לבישת עור) דומה בכך לאכילת בשר. אך
לפרווה יש גם מאפיינים ייחודיים. 
ארגונים להגנה על בעלי-חיים
תורמים בדרך-כלל לערבוביית המטענים הסמליים שמסווה את
המשמעות המהותית
של הפרווה. כרזה חריגה זו של PETA
מתחילת שנות ה-2000, מציגה צילום תיעודי – בניגוד לצילומים
הסמליים
והמבוימים ולחיקוים
של צילומי אופנה, שמרכיבים את הרוב הגדול של הכרזות נגד תעשיית
הפרווה.
ראשית כל, בחברה שאינה תלויה בלבישת פרוות להישרדות באקלים קר (כלומר,
כל חברה עלי אדמות כיום, מלבד, אולי, קבוצות קטנות של נוודים ארקטיים) המניע
להרג ולפשיטת הפרווה הוא תכונותיה האסתטיות – יופי ונעימות. הפרווה מגלמת
אפוא בהכרח הפגנת כוח גחמנית – הרג והשחתת הגופה כדי לספק העדפה של טעם. מוצר
הפרווה מעיד לא רק על יתרון הכוח האנושי מול החיות; הוא מעיד גם על מעמד גבוה
בתוך החברה האנושית, שמאפשר ללובש הפרווה השקעת משאבים בזבזנית בלכידת חיות,
בהריגתן ובהשחתת גופן (או מימון אחרים שיעשו זאת) עבור העדפה של טעם. ככל
שמין החיה נדיר יותר, או ככל שהחיה חזקה או חמקנית יותר, כך נדרשים משאבים
רבים יותר כדי ללכוד אותה, ולכן לבישת פרוותה תסמל סטטוס חברתי גבוה יותר.
תכונה מהותית נוספת ללבישת פרווה היא הפומביות שלה. שלא כמו אכילת בשר,
שמאבד את תפקודו הסמלי עם אכילתו והיעלמו מן העין, הפרווה נלבשת על הגוף ולכן
היא נותרת גלויה לעיני אנשים אחרים. כך היא מהווה סמל יעיל במיוחד, המעביר את
מסריו באופן בולט וללא הפסק.
משחקי סמלים
כל התכונות שלעיל מהותיות
ללבישת פרוותו ועורו של יצור אחר. למרות זאת, קשה להאמין שקונה של מגפיים עם
תוספת פרווה, ואפילו קונה של מעיל פרווה, תזדהה (או יזדהה) עם נימוק כזה
לקנייה: "רציתי מוצר שמגולם בו כוח לשלוח אחרים לתפוס חיות, להרוג אותן
ולקצוץ את גופותיהן, כדי להמחיש את החשיבות והעוצמה של התרבות שאני מייצגת
ושל העדפות הטעם שלי בפרט."
אם מסר כזה טמון אי-שם במערכת השיקולים של צרכני הפרווה, הוא קבור
פעמיים: מצד אחד, בחברה שיש בה סלידה מגילויי אלימות בוטים, המשמעות המהותית
והמובנת-מאליה של הפרוווה נדחקה לרמה לא-מודעת, וספק אם עלתה אי-פעם על דעתם
של רבים באופן מפורש; ומצד אחר, משמעות זו של הפרווה מוסווית על-ידי שלל
משמעויות סמליות אחרות. הפומביות של מוצרי לבוש מאפשרת לאנשים להעביר
באמצעותם המוני מסרים על זהות, על סטטוס חברתי, על מיניות וכדומה. זאת, לעתים
קרובות, באמצעים שרירותיים, המשתנים בהתאם לזמן ולמקום. מסרים כאלה מודבקים
גם למוצרי פרווה ומסווים את המשמעות המהותית שלה.
סיבוך כזה ניכר, למשל, בכרזות נגד תעשיית הפרווה, שהופצו בעיקר בשנות
ה-80 של המאה ה-20. בכרזות מצולמות דוגמניות עוטות פרווה, שממעיליהן נמשכים
שובלי דם, בידיהן סכינים מגואלות בדם, וכדומה. מטרת הכרזות היא, כמובן,
להזכיר לקונה הפוטנציאלית של מוצר הפרווה עובדות אלמנטריות על תהליך הייצור
של המוצר – עובדות שהיא העדיפה להדחיק. אולם יוצרי הכרזות הסתבכו בהנחה, שכדי
לזהות "לובשת פרווה" יש להשתמש בדימויים פרסומיים מהסוג שמפיצה התעשייה. לכן
הנשים בכרזות אלה צולמו לפי מוסכמות עולם האופנה בדבר מראה זוהר. כך נמצאו
הכרזות מאשררות ערכים מסורתיים של הפרווה: דימויי הנשים בכרזות מעבירים מסר
של עושר, הצלחה, סקס-אפיל, יופי וכוח. הבלטתו של הכוח האלים אמנם חורגת מהשפה
החזותית המקובלת בעולם האופנה; אך מכיוון שזהו ביטוי סמלי (ולא תיעודי) לכוח,
המוגש עם שפע של סמלי סטטוס ומין, החריגה אינה גדולה (בניגוד למה שנדמה למי
שמתבוננים בכרזה מתוך התנגדות מראש לשימוש בפרוות!). יתכן אפילו שהדם
המלאכותי שבכרזות והבעות האכזריות המלאכותיות נתפסו על-ידי חלק מהקהל לא
כאזכור למשמעות המהותית של מוצרי הפרווה, אלא כמשחק גרידא בדימויים מבוימים,
כמקובל בפרסומות.
כרזה של Respect for Animals, ששימשה קודם לכן את Lynx ואת
גרינפיס (בגרסאות המוקדמות הצילום היה
ברור ודומה יותר לצילום אופנה):
בסבך המשמעויות הסמליות שמודבקות לפרווה ומסתירות את
מהותה, כרזה זו דומה למדי לדימוים שנועדו לעורר תשוקה פטישיסטית, ומצד אחר
היא עוררה בלא מעט נשים קישור בין הגנה על חיות לבין סקסיזם.
עליית התחליפים
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל
ייצור פרוות מלאכותיות מפולימרים, לאחר כמה עשורים של ייצור אריגים
דמויי-פרווה משיער שנגזז מאלפקה. אריגים אלה יוצרו כתחליף זול לפרווה אמיתית.
המחאה המשולבת נגד הכחדת חיות בר ונגד התאכזרות לחיות, תרמה רבות לעלייה
בתפוצת התחליפים המלאכותיים. ההסברה נגד קניית מוצרי פרווה קיבלה תאוצה בשנות
ה-60, וכבר ב-1970 נערך בארצות-הברית קמפיין גדול להחרמת פרווה בשיתוף עם
יצרן פרווה מלאכותית.
הטכנולוגיה של ייצור פרוות מלאכותיות השתכללה עד כדי כך, שבעשור האחרון
נחוצות לעתים בדיקות מעבדה כדי להבחין בין פרווה שנפשטה מגופה של חיה לבין
פרווה מלאכותית. אולם גם מוצרי הפרווה האמיתית עברו שינוי. לקראת 1990, בעקבות פעילות
מחאה נמרצת, ניכרה ירידה גדולה בסטטוס של מוצרי פרווה, בהיקף הפרסום שלהם,
במכירות – וכתוצאה מכך גם בהיקף ההרג. התעשייה הגיבה לכך מיד בטשטוש המקור
החייתי של מוצרי הפרווה, באמצעות צביעה, חיתוך ועיצוב. אם עד כה עשתה תעשיית
הפרוות המלאכותיות מאמץ להידמות לתעשיית הפרוות האמיתיות, מעתה נעשה מאמץ
מקביל מן הכיוון ההפוך, לעבד את הפרוות האמיתיות כך שייראו כמו חיקויי פרווה.
לאחר הצטמקות התעשייה במערב, בעשור האחרון גדלה מאוד תעשיית הפרווה האמיתית
בסין, והסוואת הפרווה
קיבלה דחיפה נוספת – והפעם גם במטרה להונות את הלקוחות במערב, בעזרת סימון
נרחב של מוצרי פרווה אמיתית בתור פרווה מלאכותית.
בהקשר זה, יש לציין גם את התפשטותם של " משקי פרווה", שבהם מגדלים
חיות כדי לשחוט אותן עבור פרוותן בלבד. משקים כאלה הוקמו כבר במאה ה-19
והתפתחו באטיות. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הואצה התפתחותם בעקבות המחאה
הסביבתית נגד הרג חיות בר. המאבק נגד הכחדת מינים איננו מוסרי אלא אסתטי בעיקרו – מאבק לטובת
דימוי של טבע בלתי נגוע, בראשיתי. חורפנים, שועלים, לינקסים, כלבי-ים ויונקים
אחרים תפקדו כסמלים לטבע הזה ולהשמדתו. התעשייה הגיבה לביקורת במניפולציה
בסמל, על-ידי העברת החיות מתחום "הטבע" לתחום "התרבות", כלומר, הקמת משקים
לחיות בר ממינים שהצליחו להתרבות בשבי. הטורפים, שזקוקים למרחבים גדולים
ולתנועה מתמדת, סובלים במשקים אלה עוד יותר מאשר בשיטות הלכידה הישנות. אולם
במערכת המשמעויות הסביבתית, כליאת החיות במשקים הפכה את פרוותיהן מסמל להרס
הטבע – למעין "תחליף" חסר עניין. לפי נתוני הארגון PETA, מקורן של כ-85%
מהפרוות בשוק הפרווה העולמי כיום הוא משקים.
משמעות התחליפים
השתכללות התחליפים, במקביל
להשתכללות שיטות ההסוואה ולסימון השקרי של מוצרי פרווה אמיתיים, יצרו
ערבובייה גדולה בין שתי התעשיות. אמנם, פרווה מלאכותית אינה הולמת חנויות
יקרות במיוחד, וקיימים חיקויי פרווה זולים שניתן לזהות בקלות שהם עשויים
מחומר מלאכותי. אולם חלק ניכר מהפרווה שנמכרת כיום במערב אינו ניתן עוד
לזיהוי קל ואינטואיטיבי על-ידי הלקוח/ה בחנות ועל-ידי הציבור שסביב לובש/ת
הפרווה.
דוגמנית במעיל פרווה מלאכותית, בתצוגת אופנה של בון-טון
בספטמבר 2011, שם הוצגו גם
פרוות אמיתיות: כמו ברחוב ולעתים גם
בחנות הבגדים, אפשר להבחין בין מוצר סינתטי בלתי
מזיק שכזה לבין שרידים מרוטשים של חיה – רק על בסיס הבטחתו של מישהו. (צילום:
ljlandre)
ארגונים להגנה על בעלי-חיים ממשיכים לקדם את השימוש בפרווה מלאכותית
בתור חלופה אתית ומומלצת לפרווה אמיתית. אולם כשבוחנים את המשמעות החדשה
שקיבלה הפרווה, יתכן שנזקי הפרווה המלאכותית עולים על התועלת שבה (זאת אפילו
מבלי שניסינו לאמוד כמה חיות נהרגו עבור לקוחות שהאמינו שהן קונות/ים
פרווה מלאכותית). לפני יובל שנים, פרווה הייתה מוצר בעל משמעות ברורה וחדה:
חלק מגוויה שהומתה לשם כך בשיטות אכזריות, עבור העדפות של טעם. משמעות זו
הוסוותה מאחורי מטענים סמליים שונים שהודבקו לפרווה, ואילו ההגנה על
החיות נשענה על חשיפת המשמעות הזו, ועוד יותר מכך – על שינוי העמדה הציבורית
כלפי האלימות עצמה. זה היה מאמץ גדול, אך אפשרי.
מהפכת החיקויים ההדדיים ערערה אפשרות זו. ב-2011, מוצרי פרווה כפי שהם
נחשפים על גוף הלקוחות, הם ספק שריד מגופו של קורבן אלימות, ספק קישוט בלתי
מזיק; ספק סמל לכוחנות לשמה, ספק סימן למודעות מוסרית. למוצרים אין עוד
משמעות ברורה. מצב זה משחק לידיה של תעשיית הפרוות: אדם העוטה מוצר מפרווה
אינו צריך עוד לחשוש ממבטים מוכיחים, מהערות, מוויכוחים או מתרסיס צבע שיהרוס
את הבגד (שיטת מחאה שזכתה להד עצום בשנות ה-90). בחסות הפרווה המלאכותית,
אפילו לובשות מעילי פרווה אמיתית פטורות מביקורת, ועל אחת כמה וכמה מי
שלובש/ת בגד עם צווארון או שרוולי פרווה מתוך אמונה שזהו פריט מלאכותי. גם
הלחץ על חנויות הבגדים נחלש – מישהו חייב לבצע בדיקה רצינית בחנות לפני שתהיה
הצדקה להתעמת עם המוכרים וההנהלה.
ללא חשש מחשיפה לאי-נעימויות, ללקוחות תעשיית הפרווה – מהקניינים
בסיטונות ועד למי שקונה רק כפפות – אין עוד תמריץ חברתי להתעסק במהותם
של המוצרים. אלה הם תנאים אופטימליים להפצה של פרוות אמיתיות הדומות
לפרוות מלאכותיות, ושל פרוות אמיתיות עם סימון כוזב. עם התערערות הבסיס
למחאה, אלה הם גם תנאים נוחים להפצה של פרוות אמיתיות ללא הסוואה
וכזבים.
במהלך העשור הראשון של שנות ה-2000, החלה העיתונות לבשר על "שובה של
הפרווה." במחצית השנייה של העשור, כבר לא היה ספק שהיקף המכירות של
פרווה אמיתית עלה, והשימוש בהן בתצוגות אופנה הפך לנפוץ. ז'אן פול גוטייה,
למשל, ערך בתחילת 2008 תצוגת אופנה מתוקשרת, שבה דוגמניות חבשו על ראשיהן
עורות שלמים של חיות, כשראש החיה המתה מתנוסס על ראש הדוגמנית כחזית של
"כובע". אפשר לראות בכך ניסיון צפוי של שוק "האופנה הגבוהה", היקרה, להבחין
את עצמו משוק התחליפים הזולים, ולהחזיר לעשירים את סמל הסטטוס שמעניקה
להם הפגנת כוח משולחת רסן כלפי חיות. אולם האם גוטייה היה יכול להרשות לעצמו
לעשות מחווה כזו ואף לזכות בשיתוף-פעולה מצד צוות עובדים גדול ומצד העיתונות
– אלמלא טשטשו התחליפים את משמעותו הפומבית של מוצר הפרווה הנפוץ יותר וערערו
בכך את הבסיס למחאה?
רשימת המקורות למאמר תצורף לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
 News1 הגנה על חיות הבר. בכתבה " קופים לניסויים?
המדינה תפעל להקלות על הבאתם" (23.10.2011) מדווחת יפעת גדות על פגישת
ח"כ אמנון כהן עם מדענים ממכון וייצמן, בעניין הצעת תיקון חוק ההגנה על חיות
הבר. על-פי ההצעה, יורחבו ההגבלות על ציד ועל סחר בבעלי-חיים,
והמדענים החוששים כי ההגבלה על ציד תפגע בניסויים בחיות ומבקשים
להחריג ייבוא של חיות בר לניסויים מן ההצעה. לדברי ענת רפואה
(מאחורי דלתות המעבדה), "ישראל מפגרת בעניין זה אחרי מדינות רבות שאסרו באופן
גורף על ייבוא קופים שניצודו בטבע. תנאי ההחזקה של בעלי-החיים במעבדות
הניסויים בישראל קשים במידה משמעותית מאשר במרבית מדינות המערב, ורק מעטים
מבין הקופים בהם נערכים ניסויים מגיעים לשיקום. רובם מומתים כחלק מתהליך
הניסוי, ואחרי שעברו סבל קשה וממושך."
nrg מעריב
(סופשבוע) הרצאה. בטור " בשידור חי: התורה של
גארי יורופסקי" (28.10.2011) ממליץ אביב לביא לצפות בהרצאה הסוקרת את
הפגיעה בחיות בתעשיות המזון מן החי ואת הבעיות המוסריות הכרוכות בכך.
 nrg מעריב טורבינות רוח. בטור " מדעי הרוח: חשמל נקי
פוגע בציפורים?" (23.10.2011) סוקרים חנן עינב-לוי ורותי
שורץ יתרונות וחסרונות שיש בטורבינות רוח כמקור לחשמל, ומציינים את
סכנת הפגיעה בציפורים ובעטלפים: "הפרעה הגורמת להדרה מבית-גידול, לתמותה
ולאובדן או לנזק לבתי-גידול." שורץ מציעה לחפש עבור הטורבינות
מקומות שיגרמו פגיעה מעטה יחסית בבעלי-כנף.
 הארץ
אש. בכתבה "43 שריפות ברחבי
הגליל המערבי" (23.10.2011) מדווחים ג'קי חורי ואלי אשכנזי על
למעלה מ-40 שריפות בגליל המערבי, שהשמידו מאות דונמים של חורש.
מקורות נוספים:
הארץ מים לחיות.
בכתבה " מקור
המים: הפרויקט להצלת חיות הבר" (28.10.2011) מדווחת עדי חשמונאי על
מיזם להקמת מקורות מים מלאכותיים עבור חיות הבר בגליל העליון, עקב המחסור
במקורות מים טבעיים.
 הארץ (ניו יורק טיימס) כבד אווז
בקליפורניה. בכתבה " הפעילים נגד השפים
בקרב על כבד האווז" (25.10.2011) מדווח אדם נאגורני על הפגנה נגד
מסעדה שמכרה כבד אווז בקליפורניה, שמונה חודשים לפני כניסתו לתוקף של
האיסור על מכירת כבד במדינה. מדינות רבות אסרו לפטם אווזים בתחומן,
וקליפורניה היא הראשונה שאוסרת גם סחר בכבד אווז.
תזונה וצרכנות
 הארץ רופאים ותזונה. בטור "גם הרופאים לא
יודעים מה צריך לאכול" (27.10.2011) כותבת רחל טל-שיר על ראיונות שערכה
עם סטאז'רים לרפואה, אשר סיפרו שאינם מקבלים הכשרה בתזונה כחלק מלימודי
הרפואה. כדי להרכיב תפריט בריא ומספק מן הצומח, כדאי להתייעץ עם תזונאית.
 ynet בלוג טבעוני. בטור "מעופו
לטופו: מבקרת האוכל שהפכה לטבעונית" (27.10.2011) מספרת מבקרת המסעדות,
אורי שביט, על המעבר שלה לטבעונות, שבעקבותיו פתחה בלוג אוכל חדש, ומציעה מתכון
לפסטה טוסקנית עם פורצ'יני שום ויין לבן.
ynet אצות. בטור "אצה לה
הדרך: מתכוני-ים צמחוניים עם אצות" (24.10.2011) מציעה אורנה סמלסון
מתכונים לקונוס נורי במילוי ממרח טופו אומבשי, אורז מלא וירקות; "קוויאר"
חציל והיזיקי; סלט קינואה, אצות ארמה ומנגו; ושעועית מאש עם אצות קומבו
ופטרוזיליה.
nana10 קינואה. בטור " זרעים של
בריאות" (23.10.2011) מציעה נטלי שוינקלשטיין שלושה מתכונים עם קינואה:
תבשיל קינואה לבנה עם שעועית אזוקי, דלעת וגזר; קינואה עם עשבי תיבול בטטה
ודלעת; וקינואה אדומה עם צימוקים ושקדים.
פינת התזונה
"המתכון הסודי"– ממרחים
טבעוניים
"המתכון הסודי" היא חברה קטנה המציעה למכירה 7 ממרחים טבעוניים. את
הממרחים מייצרת דפנה ברק, בעקבות בנה שהפך לטבעוני: "התחלתי להכין מאכלים
המבוססים על שורשים, קטניות ואגוזים, ופתאום נחשפתי לטעמים וריחות שלא הכרתי
קודם. הקו המנחה היה ליצור טעמים חדשים, לא לנסות לחקות את המאכלים הרגילים
באמצעות תחליפים. הסתבר שהמאכלים החדשים טעמו מאד גם לנו, הלא טבעונים
שאוכלים הכל."
הממרחים עשויים מקטניות מסוגים שונים – שעועית לבנה גדולה (שעועית
בובס), שעועית אדומה, שעועית שחורה, שעועית מנומרת, לוביה אדומה (שעועית
אזוקי), שעועית מאש ועדשים חומות ירוקות וכתומות; מאגוזים, שקדים וגרעינים –
אגוזי קשיו, אגוזי מלך, אגוזי ברזיל, שקדים, גרעיני חמניות וגרעיני דלעת;
מטחינה; מנבט חיטה; מירקות שורש – ארטישוק ירושלמי, שורש סלרי, שורש
פטרוזיליה, בטטה, שומר וסלק; וכל זאת בתוספת תבלינים.
הממרחים נמכרים ב-8 חנויות טבע במרכז הארץ, או ישירות דרך היצרנית. ניתן
לפנות אליה דרך אתר
החברה (הכולל גם מידע תזונתי והצעות הגשה) או בטלפון
052-9571485
המחיר: 29.9-27.5 שקלים לצנצנת במשקל 200 גרם. המרחים לא
כשרים.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר, דדי
שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
