|
פעילות
דרוש/ה לאנונימוס
- לאנונימוס דרוש/ה משווק/ת לפרויקטים בתחום החינוך – שיווק חומרים
חינוכיים ובהמשך שיווק הרצאות, לחצי משרה בתל אביב. דרישות חובה: צמחונות
או טבעונות, ניסיון בתחום השיווק או בתחום שירות לקוחות טלפוני. נא לשלוח
קורות חיים לדואל: rotem@anonymous.org.il
- צוות החקירות של אנונימוס מחפש מתנדב/ת, איש שטח, מעל גיל 18.
לפרטים: info@anonymous.org.il
כדאי לכתוב: סחבת במשרד החקלאות
 בכתבה " 18 שנה אחרי חוק צער
בעלי-חיים, החיות עדיין מופקרות" (1.6.2012) מדווח אילן ליאור על
דו"ח שפרסמה אנונימוס בנושא הסחבת במשרד החקלאות, שנמנע בשיטתיות
מהתקנת תקנות להסדרת תנאי מחיה מינימליים לבעלי-חיים. התקנת התקנות
נדרשת לפי חוק צער בעלי-חיים. חשוב ליידע חברים בנושא (למשל: לקשר לכתבה
בפייסבוק) ומומלץ לקרוא את הדו"ח
המלא.
 סדנת
בישול בתל-אביב
ביום ו', 8.6.2011, בשעות 13:00-10:00, תתקיים במסעדה הטבעונית " טעם החיים"
(רח' בן-יהודה 43) סדנת בישול טבעונית. בתפריט: שווארמה מוקפצת עם ירקות,
שעועית ירוקה עם גזר, ואגרול עם רוטב חמוץ מתוק. מחיר: 200 ש"ח. הרשמה
מראש בטל': 03-5168906 או 054-7238503.
דווחו על פגיעה בחיות במשקים!
 שמעתם
על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת
אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם
בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף
את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
- תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
- רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!
לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או במשרד אנונימוס 03-6204878.
בירושלים ניתן לפנות גם לזנגביל 02-5665737. בבאר-שבע ניתן לפנות לשגיא
sagi.gt@gmail.com.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
מה משמרים בגני חיות?
בסדרת כתבות על
גני חיות עסקנו בבעיית החיות העודפות, בהתנהגות סטריאוטיפית של החיות
השבויות ובערך החינוכי השלילי של גני החיות. השבוע חותם אריאל צבל את
הסדרה ומתמקד במשימה המוצהרת הבולטת ביותר של גני החיות כיום: שימור
מינים.
אריאל צבל
במה עוסקים גני החיות?
יחסי-הציבור שעושים
לעצמם גני חיות מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת נושאים פירות. הציבור מאמין
שגני חיות חיוניים לשימור מינים של בעלי-חיים, וששימור המינים הוא פרויקט
ראוי וחשוב. אולם במציאות, תפקידם של גני החיות בשימור קטן יותר מכפי שנהוג
להאמין, ויש מקום לתהות גם על עצם חשיבותו של שימור המינים – כל עוד הוא
נערך בגני חיות מן הסוג הנפוץ כיום.
צפרדע חץ ארסית כחולה (Dendrobates azureus) מאזור
סורינם-ברזיל בגן החיות של בריסטול, אנגליה.
מין זה נפוץ בשבי בגלל צבעוניותו. תוכניות רבייה מעטות
ביותר בגני חיות מוקדשות לדו-חיים, אף על-פי שכשליש מהמינים במחלקה זו נמצאים
בסכנת הכחדה. (צילום: Adrian Pingstone)
מחקר שפרסם הארגון הבריטי Born Free Foundation בשנת 2007
הוא אולי המקור המעניין ביותר שבוחן את תדמית גני החיות מול המציאות. המחקר
נערך על קבוצה של 13 גני חיות בריטיים גדולים, המאוגדים תחת השם Consortium
of Charitable Zoos (להלן "ההתאחדות"). צוות המחקר בדק את הסטטוס של היונקים,
העופות והדו-חיים שבגני החיות של "ההתאחדות" לפי ה"רשימה האדומה של ICUN
למינים בסכנת הכחדה," שהיא הרשימה הסמכותית ביותר מסוגה. נמצא כי 62% מכלל
מיני החיות של "ההתאחדות" אינם מצויים בסכנת הכחדה (ולפי חתך אחר: 52.7% מכלל
החיות האינדיבידואליות שבגני החיות). רק כרבע מכלל החיות נחשבות בסכנת הכחדה
בטבע (24.7% מהמינים, 29% מהפרטים). רבים מהפרטים הנכללים בתוכניות שימור (עד
כרבע מהם) לא מוחזקים בתנאים המאפשרים התרבות, כך שמעמדם בתוכניות אלה
מפוקפק. מעבר לכך, מאמצי השימור העיקריים ממוקדים ביונקים, תוך הזנחה יחסית
של עופות ודו-חיים.
גני החיות הבריטיים הגדולים אכן מעורבים אפוא בשימור מינים. פעילות
כזו נדרשת מהם לפי החקיקה האירופית, אולם החוק אינו מגדיר כמה ממשאביו צריך
גן החיות להקצות לשימור מינים. בפועל, המעורבות של גני החיות בשימור מעטה
במידה ניכרת מהמעורבות המוצהרת שלהם לפי פרסומיהם. החוקרים אף מזכירים סקר
דעת קהל עדכני שנערך בבריטניה, ולפיו הציבור מאמין כי בממוצע 41% מכלל
המינים שבגני החיות מצויים בסכנת הכחדה – הרבה יותר מנתוני "ההתאחדות"
הממשיים. כל זאת, יש לזכור, כשמדובר בגני החיות המובילים בבריטניה;
במדינה זו עשרות גני חיות מוכרים נוספים, שרובם קטנים יותר
ומעורבים פחות במאמצי שימור מינים (וגני חיות לא מוכרים אינם
מעורבים כלל בשימור מינים).
מחקר אחר, שפורסם ב-2008, בדק את היחס של אנשים לנחשים ממינים שונים
והשווה זאת לרשימת הנחשים המוחזקים בגני החיות. מסתבר, שהתפוצה של מיני נחשים
בגני חיות אינה קשורה למידת הסכנה שבה הם נתונים בטבע, אלא משקפת את רמת
ה"אטרקטיביות" שלהם לבני-אדם – בעיקר בזכות צבעיהם וגודלם. נתונים אלה עולים
בקנה אחד עם מחקרים נוספים, המצביעים על כך שהבחירה באילו מינים כדאי
להשקיע – לא בתצוגה בלבד אלא גם בתוכניות שימור – אינה נערכת
לפי שיקולים אקולוגיים, אלא לפי "כריזמה" של המינים בעיני בני-אדם (אמנם
תופעה זו קיימת לא רק בגני חיות, אלא גם בטיפול הרשותי בתחום זה). ההשקעה
הנפוצה דווקא בבעלי-חוליות גדולים, שעלותה גבוהה ושיעור הצלחתה נמוך, אינה
עולה בקנה אחד עם ההיגיון האקולוגי.
שימור – דווקא בגן החיות?
הכותרת של "שימור"
או "תוכנית רבייה" טעונה בעיני רבים אוטומטית בערך חיובי. אולם גם אם מקבלים
גישה זו, האם ראוי להשקיע בשימור מינים דווקא בגני חיות? ב-1996 פרסם
צוות בראשות נואל סניידר ניתוח כולל של הבעיה, ומצא שורה של מכשולים העומדים
בפני תוכניות רבייה בשבי: קשה לבסס בשבי אוכלוסיות עצמאיות (כלומר, שהמשך
קיומן אינו תלוי בלכידת חיות בר נוספות); חיות שגדלו בשבי ושוחררו לחיי בר
מתקשות להסתגל ולשרוד; עלות התוכניות בשבי גבוהה; יש בשבי נטייה לביות
(כלומר, השפעה גנטית על האוכלוסייה, גם שלא במתכוון); התוכניות בשבי באות על
חשבון שיטות אחרות לאישוש האוכלוסיות הנכחדות; חיות בשבי סובלות מהתפרצויות
של מחלות; קשה לשמור על תיאום אדמיניסטרטיבי מתמשך כדי לקיים את התוכנית
כראוי. מסכם הצוות:
"השיטה [של הרבעה בשבי] הופעלה לעתים קרובות מוקדם מדי ואין להשתמש בה
בדרך-כלל לפני שהושגה הערכה זהירה בשדה של העלויות והתועלת של כל חלופות
השימור ונקבע שהרבעה בשבי חיונית להישרדותו של המין. [...] יש לראות הרבעה
בשבי בתור המוצא האחרון לאישוש מינים."
גישה זו אינה פוסלת מכל וכל את תוכניות הרבייה של גני חיות; אלה עשויות
להיות אמצעי השימור היחיד של מינים ששטחי מחייתם המקוריים עברו שינוי אקולוגי
הרסני, או כשמתנהלת שם מלחמה. אולם אלה הם מקרים יוצאים מן הכלל. אם
השאלה הכלכלית היא זו שתכריע בסופו של דבר את עתיד המינים העומדים בפני סכנת
הכחדה, מאמצי תוכניות השימור צריכים לעבור ברובם הגדול של המקרים מגני החיות
העירוניים, המרוחקים מבתי-הגידול הטבעיים – אל שטחים מוגנים במולדתן של
החיות. במידה שהתנאים בשטח מאפשרים תוכניות כאלה, הן תמיד זולות יותר, במידה
ניכרת. אנדרו בלמפורד, שחקר את ההיבט הכלכלי של תוכניות שימור שונות, גם
מדגיש שבעוד שתוכנית רבייה בגן החיות מגינה רק על מין נבחר (או מספר קטן של
מינים נבחרים) התוכנית החלופית בבית-הגידול הטבעי מגינה על מגוון גדול של
חיות בבת-אחת. תוכנית השימור של קרנפי ג'אווה, למשל, סיפקה מקלט גם עבור
למעלה ממחצית מיני הציפורים שבאי.
קרנף ג'אווה (Rhinoceros sondaicus sondaicus) שהיה כלוא
בגן החיות של לונדון בין 1874 ל-1885 (מקור).
מקלט הקרנפים בגן הלאומי אוג'ונג קולון שבמערב ג'אווה מגן
לא רק על קומץ הקרנפים שנותרו, אלא גם על מאות מינים אחרים של בעלי
חוליות.
בין גן חיות לשמורת טבע
גני חיות כיום אינם
דומים לשמורות טבע ואינם קשורים אליהן. אולם ההתקרבות בין שני סוגי
מוסדות אלה מתקדמת במהירות, ותיאורטיקנים של שימור מינים מתמקדים בכך ורואים
בהתקרבות זו את העתיד. מצד אחד, גני החיות הגדולים עובדים יותר ויותר על
בניית מתחמים מורכבים, השואפים לחקות בתי-גידול טבעיים, תוך ניסיון
לבסס אוכלוסיות של חיות שבויות המסוגלות להתרבות ללא לכידת חיות בר. מצד
אחר, שטחי הבר מצטמצמים והופכים למקוטעים יותר ויותר, והאיזון שבהם מופר עקב
ציד, הכנסת מינים זרים, מגיפות שמקורן במשקי בעלי-חיים ועוד. בתנאים
אלה, האקולוגיה של שמורות טבע אינה טבעית עוד.
במאמר חוצב להבות שנועד לקהילת מפעילי גני החיות (2003), מתריע הזואולוג
הוותיק וויליאם קונוויי, מחלוצי תוכניות השימור בגני חיות, על כך שגני החיות
מאמצים לאט מדי את תפקידם כ"תיבת נוח" מודרנית. אם ימשיכו להשתהות, הוא כותב,
הם עצמם ייכחדו עם חיות הבר – שאוכלוסיותיהן ייכחדו גם בשבי תחת שיקולי
הניהול הנפוצים כיום. לדבריו,
"אפילו כיום רוב מאמצי השימור-חינוך שלנו הם עצלניים, מרוחקים ולא
ישירים, ואינם שונים במידה ניכרת מאלה של מוזיאונים המציגים מאובנים. [...]
כדי לשרוד ולמלא את מחויבותם לחברה, גני חיות צריכים להפוך לארגוני שימור
יוזמים, לא מוזיאונים חיים."
קונוויי מתלונן שגני חיות אמריקניים משתתפים רק לעתים רחוקות בשיקום
בתי-גידול טבעיים (משימה שעוסקים בה ארגונים סביבתיים). רק במקרים נדירים,
כגון המבצעים לאישוש הקונדור הקליפורני והביזון, תרמו גני חיות את חלקם.
השתתפותם של גני חיות במיזמים כאלה גוברת בהתמדה, אולם שיתוף-הפעולה
הבין-מוסדי עדיין קלוש, ומאמצי שימור נקודתיים אינם אפקטיביים. קונוויי מאיץ
בעמיתיו:
"יהיה עלינו לעבוד כדי לתמוך באוכלוסיות של חיות בר בשמורות ובפארקים,
אוכלוסיות שהן קטנות מכדי לשרוד [...] גן חיות במאה ה-21 זקוק
לתכנון מחדש בתור חיץ כנגד דלדול ביוטי, מכונת זמן רבת-עוצמה שתרכוש
המשכיות עבור אוכלוסיות מתערערות של חיות בר."
גן החיות של העתיד, לדברי קונוויי, צריך להפוך ל"פארק שימור." השטחים
הטבעיים מצטמצמים ונהרסים במידה המונעת מאוכלוסיות בעלי-החיים לשרוד בהם –
לפחות כשמדובר במינים גדולים או נודדים. הנזק מחייב התערבות מתקנת
באקולוגיה הטבעית המעורערת; "ניהול", בעגה המקצועית. מושג זה מתייחס לעתים
קרובות ללכידה ולהרג של חיות ממינים מתחרים או טורפים – התערבות שערכה המוסרי
מפוקפק ביותר. אולם משמעות הניהול היא גם שימוש בידע רפואי
והתנהגותי שנרכש בגני חיות, כמו גם במיומנויות שליטה ושינוע שנחוצים לטיפול
בחיות. שטחי הבר המדולדלים, לפי קונוויי, יהפכו למעין גני חיות ענקיים תחת
ניהול מדעי, במסגרת תוכניות רבייה שנערכות תוך תיאום בינלאומי בין כל המוסדות
הרלוונטיים.
זהו העתיד של חיות הבר מהמוני מינים – אם אמנם צפוי להן עתיד
כלשהו. כדי שהעתיד הזה יתממש, סדר העדיפויות בגני החיות צריך להשתנות באופן
דרמטי. קונוויי מזהה מגמת שינוי רצויה – אך הרבה יותר מדי אטית. בתור ביולוג
(ולא סוציולוג) קונוויי ועמיתיו מחמיצים היבטים של מסחור, שמתפתחים במהירות אף הם
בגני החיות ומתחרים בחזון שלהם. 
נחשים מקבוצת העכסנים בגן החיות של בפאלו, ניו
יורק.
גני חיות נוהגים להחזיק נחשים גדולים וצבעוניים, כמעט ללא
התייחסות לשימור מינים. (צילום: Sam Wanamaker)
מהו "שימור"?
חזון שימור המינים הוא
סוחף. כשקוראים את התוכניות ואת סיפורי ההצלחה המקומיים, נראה מובן מאליו
שאנשי השימור נמצאים "בצד של הטובים." מרוב התלהבות קל לשכוח, שמין ביולוגי
איננו ישות שאפשר להגן עליה או לפגוע בה, אלא הוא הכללה, מושג. המושג אדיש לחלוטין לרווחת
החיות: אפשר להגן על מין ביולוגי ואגב כך לדאוג לחיים הטובים של פרטים
מאותו מין, אך אפשר לעשות זאת גם תוך החזקתם של הפרטים בתנאי גהינום. בעיה
אחרת היא הדגש העז שניתן בשיח השימור לטכנולוגיות של שליטה ברבייה ושליטה
גנטית. בדומה ל שליטה ברבייה
ובתכונות תורשתיות בחקלאות, גם בשיח השימור החיות מאבדות את משמעותן
כאינדיבידואלים, והופכות ל"מטען גנטי" גרידא. אמנם מטרת השליטה אינה ניצול
חקלאי, אבל לקיים מין ביולוגי בתנאי שבי משמימים רק כדי ש"גם הילדים שלנו
יוכלו להינות מהחיות שהיכרנו בילדותנו" – גם זהו ניצול פסול מבחינה
מוסרית.
רק קולות מעטים בשיח שימור המינים של גני החיות מתריעים על כך שמין
ביולוגי הוא הרבה יותר ממטען גנטי, וחיה שבויה בין סורגים
ובטון היא לא יותר מצל חיוור של המין הביולוגי שלה. ג'יל מלן, מומחית
להעשרה בגני חיות, מזכירה ש"אם את רוצה לשמר חיות, מובן מאליו שהן יותר
מהמרכיבים הגנטיים שלהן בלבד. למידה ואפילו תרבות עשויות להיות כה חשובות
לחיות אלה." כשמנתקים חיות מסביבתן האקולוגית והחברתית לשם החזקתן
בגרעיני רבייה זעירים, משאירים בחיים לא יותר מגנטיקה – ותסכול כרוני. אם זו
האופציה היחידה שנותרה להמשכיות המין הביולוגי, הוא במידה רבה כבר אינו קיים,
ויתכן שטוב מותן של החיות ששרדו מחייהן.
אילו התממש החזון של כמה מהאקולוגים האופטימיים, היו נפתרים
ממילא גם רוב הקונפליקטים שבין שימור מינים לבין רווחת החיות. רוב
גרעיני הרבייה היו עוברים לשטחי בר מוגנים, ואותם גרעיני רבייה שנותרו בגני
החיות היו מתבססים על תנאים סביבתיים טבעיים יותר ובמידת האפשר גם על
אוכלוסיות גדולות יותר.
המצב כיום רחוק מאוד מחזון זה. המעורבות של גני חיות בשימור מינים היא
בדרך-כלל מקוטעת, מבולבלת ומנותקת משמורות טבע; רוב החיות בגני החיות, ובעיקר
בקטנים שבהם, ממילא לא קשורות לגרעיני רבייה. בסופו של דבר, רובו של גן החיות
הטיפוסי כיום הוא לא יותר מבית כלא, שאסיריו מוצגים לראווה כבידור
למבקרים.
רשימת המקורות למאמר תצורף לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
 חדשות2 התעללות
באפרוחים. בכתבה " מצלמה
נסתרת תיעדה התעללות באפרוחים במדגריה" (28.5.2012) מדווחת לילך סונין על
התעללות באפרוחים במדגריית "רמית" שבבבעלותה החלקית של "תנובה". "רמית" כבר
הורשעה בעבר בהתעללות. מתוך הכתבה: "בצילומים ניתן לראות את העובדים הממיינים
את האפרוחים: ה'פגומים' מושלכים הצידה, חלקם גוססים על הרצפה ובשקיות הזבל,
ואף מוטחים חיים על המסילה הנעה." את החשיפה המלאה ניתן לראות באתר שהקימה עמותת
אנונימוס.
 nrg
מעריב החברה הרב-מינית. בטור " להתגפף עם החתול
ולעשות על האש? זה לא עובד" (2.6.2012, בדפוס: סגנון, 1.6.2012, עמ'
42-41) מראיינת לאה רודיטי את אריאל צבל מעמותת אנונימוס, המעביר ברחבי הארץ
את הקורס " החברה
הרב-מינית," הבוחן באופן ביקורתי את היחסים שבין בני-אדם לבין שאר
בעלי-החיים.
 ynet נגד
ניסויים. בכתבה " וינשטיין:
'לא ראוי לכפות הטסת בע"ח לניסויים'" (29.5.2012) מדווח ארז ארליכמן על
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, הקובע שלא ניתן ולא ראוי לכפות על חברת
אל-על להטיס חיות לניסויים, כפי שמנסה לעשות ועד ראשי
האוניברסיטאות.
nrg מעריב הרס המדבר. הכתבה " אושר: בית קברות
למטוסים בלב הערבה" (29.5.2012) מדווחת על הקמת אתר פירוק למטוסים מכל
העולם בערבה. בתוכנית: ייבוא מאות טונות של פסולת בשנה, והפיכת "דרום הארץ
לפח האשפה של העולם."
 ynet
שריפה. בכתבה " שריפת קוצים
גדולה בצפון, 15 אלף דונם עלו באש" (1.6.2012) מדווח מאור בוכניק על
שריפת קוצים שפרצה ביום ו' וכילתה אלפי דונמים של יער. בוכניק מדווח כי "אין
נפגעים," אף על-פי שהיער הוא ביתם של בעלי-חיים רבים שכנראה נספו
בשריפה.
הארץ הדברה. בטור " צרעה במקום רעל"
(31.5.2012) כותב צפריר רינת על ספרה של רייצ'ל קרסון, "אביב דומם," לרגל 50
שנה לפרסומו. הספר תרם רבות לצמצום השימוש בחומרי הדברה בחקלאות.
תזונה ומתכונים
 ynet
בריאות ברחבי העולם. בטור " קחו דוגמה:
מה אוכלים האנשים הבריאים בעולם?" (29.5.2012) כותב אופיר פוגל על שתיים
מהחברות שנחשבות לבריאות ביותר בעולם, אשר התזונה בשתיהן מבוססת על מזון צמחי
ומעט מאוד מוצרים מן החי.
פינת התזונה: סושי סייטן
 מרכיביםחבילה אצות נורי להכנת סושי
חבילה אורז לסושי
חבילת סייטן בנוסח שווארמה
4 מלפפונים
3 גזרים
רוטב סויה
זנגביל (ג'ינג'ר) כבוש
מחצלת להכנת סושי
הכנה
- שופכים 3 כוסות אורז לסיר, מכסים את האורז במים ומבשלים במשך 20-15
דקות. לאחר מכן מניחים את האורז לקירור בטמפרטורת החדר.
- חותכים את המלפפונים והגזרים לרצועות ארוכות ודקות.
- מניחים על המחצלת אצת נורי כשצדה המבריק מופנה כלפי מעלה, מרטיבים את
הידיים ומפזרים חופן אורז על גבי שליש מהאצה.
- מניחים רצועת מלפפון ורצועת גזר על האורז הפרוס ומפזרים את
הסייטן.
- על שליש מהאצה (המרוחק מהחלק שבו פוזר האורז) מורחים מים פושרים.
- מגלגלים את הסושי עם המחצלת תוך שמירה שהמרכיבים לא יתפזרו מחוץ
לאצה.
- מהדקים את האצה על המחצלת עד לקבלת גליל.
- חותכים את הגליל לפרוסות בסכין חדה ומשוננת.
- מגישים עם צלוחית קטנה ובה רוטב סויה שמעליו זנגביל כבוש.
מתכון: דרור ינאי. צילום: ראובן אילת. פורסם לראשונה במדור "שני צמחוני", ynet.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר,
דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
nrg
מעריב (IP) פיטום אווזים. בכתבה "
30.5.2012) מדווח ארליכמן על
חוק חדש בבאר-שבע: איסור לצאת עם כלב ללא מחסום פה.
nrg מעריב מדונה והפרוות. בכתבה "
nrg מעריב ילדים
צמחוניים. בטור "