|
פעילות
דרושים לאנונימוס
מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור למען בעלי-חיים
 מורים, מדריכים ואנשי
חינוך: הזמינו מאנונימוס חינם ערכה חינוכית בנושא זכויות בעלי-חיים – "לחלוק
את העולם... עם כולם!" הערכה כוללת מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות, סרטונים ועוד לשעורי העשרה
ולשילוב במקצועות הלימוד: מדעים, חברה ואזרחות, מורשת ישראל ועוד. info@anonymous.org.il
החברה הרב-מינית בחיפה
 ביום ג',
16.10.2012, ב-18:30, בקהילת חיפה של החברה להגנת הטבע (רח' יפו 90)
ייפתח הקורס " החברה
הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם" בהנחיית ד"ר אריאל צבל. הקורס
מתאים לכל אדם עם סקרנות אינטלקטואלית ועניין בבעלי-חיים ובשינוי חברתי,
ממתעניינים חדשים ועד לפעילים ותיקים. 14 מפגשים.
קורס תזונה ובריאות בראש העין
קורס תזונה בפרדס-חנה
 ביום ד', 14.11.2012,
ב-10:30, ייפתח בפרדס-חנה קורס "מזון ראשוני" בהנחיית זהר צמח וילסון. ב-10
מפגשים נשקם הרגלי אכילה ונכיר את פלאי התזונה הטבעית והשפעתה על בריאותנו
הגופנית, הנפשית, והרוחנית. לפרטיםזהר צמח וילסון עורך סיורים מודרכים בבתי
טבע: בת"א ביום ב', 5.11.2012 באורגניק מרקט (שינקין 59) ובכרכור ביום
ה', 15.11.2012 בטבע כרכור (המייסדים 54). לפרטים:
זהר 054-5248818
אתר animal.org.il
 אתר animal.org.il של
אנונימוס הוא שער להיכרות עם זכויות בעלי-חיים, צמחונות, טבעונות
ואקטיביזם, כמעט ללא תמונות קשות. מומלץ לבקר באתר
ולהזמין חברים ומשפחה.
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
- תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
- רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!
לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או משרד אנונימוס 03-6204878.
בירושלים גם זנגביל 02-5665737. בבאר-שבע – שגיא sagi.gt@gmail.com.
חולצות לזכויות בעלי-חיים
60-35 ש"ח לחולצה. 15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
 דווחו
על פגיעה בחיות במשקים!
שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה
הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם
בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף
את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
תרבויות בעלי-חיים
ספקנות ואידיאולוגיה בתחום מחקר מדעי
חלוצי
אריאל צבל
קופים רוחצים בטטות
בכמה מאיי יפן חיות
להקות של קופים מהמין מקוק יפני. חוקרים יפנים, שביקשו לעודד את הקופים לצאת
מהיער לשטח פתוח, החלו לפזר בטטות בחוף של האי קושימה. המקוקים אספו את
הבטטות וניסו לנקותן מחול בעזרת ידיהם לפני האכילה. לאחר מספר חודשים,
ב-1953, החלה מקוקה צעירה, אימו שמה, לשטוף את הבטטות במי פלג, ומאוחר יותר
במי הים המלוחים. לאחר חודש נצפתה חברתה למשחק של אימו רוחצת בטטות, ולאחר
שלושה חודשים הצטרפו אימה וחבר נוסף למשחקים. המנהג התפשט בהדרגה בין קופי
האי, ועד 1958 רחצו בטטות 14 מבין 15 המקוקים המתבגרים בלהקה, ו-2 מבין 11
הבוגרים.
רחיצת הבטטות היא הדוגמה המוקדמת והמצוטטת ביותר לדיון המודרני בתרבויות
או מסורות בקרב בעלי-חיים. עבור התומכים בהנחה שלחיות יש תרבויות משלהן,
מדובר במקרה מובהק של התפשטות דגם התנהגות מסוים דרך למידה חברתית. אימו
המציאה את שטיפת הבטטות, מקורביה ראו אותה ולמדו ממנה באמצעות חיקוי, וחברי
הקבוצה האחרים ראו אותם והמשיכו ללמוד באמצעות חיקוי.
מול תומכי התרבות עומדים הספקנים, והפסיכולוג בנט גאלף סיכם רבים
מטיעוניהם. הסתבר, למשל, שקופים ממינים שונים לומדים במהירות לרחוץ מזון, כך
שאולי המקוקים של קושימה לא היו זקוקים לדוגמה של אימו אלא יכלו ללמוד לרחוץ
בטטות, כל אחד בנפרד. מכיוון אחר, חוקר מערבי שביקר באי ב-1970 ראה שמחלקת
האוכל הוותיקה נתנה בטטות רק לקופים שרחצו אותן, ובכך יצרה חיזוק חיובי
לרחיצת בטטות. גאלף גם מדגיש, שקצב ההתפשטות של רחיצת הבטטות היה אטי במידה
מתמיהה עבור חיקוי – שנתיים בממוצע אחרי היוזמה של אימו – והקצב נותר קבוע אף
על-פי שמספר הקופים שהפגינו התנהגות זו (ושימשו לכאורה כמודלים לחיקוי) עלה
בהתמדה.
האכלת מקוקים יפניים (Macaca fuscata) באי קושימה הביאה
לפיתוח של שורת התנהגויות כגון רחיצת בטטות, פיזור גרגרי חיטה במים ורחצה
בים. (צילום: Nuneotuho, ויקיפדיה, צולם באיוואטיאמה)
חיזוק סביבתי?
טיעונים מהסוג שהעלה גאלף,
מופנים נגד הרעיון שחיות ממינים שונים מפגינות תרבות, או מסורת, או למידה
חברתית. תחת זאת מוגשת הנחה פשוטה יותר כביכול – שלמעשה כל אחת מהחיות
שבקבוצה לומדת בדרך אישית, וההתנהגות מתפשטת בקבוצה משום שכל אחת מהחיות
שאימצו את ההתנהגות החדשה נתקלה בנסיבות דומות לנסיבות שבהן נתקלו חברותיה
והגיעה לפתרון דומה; כל אחת מהחיות למדה להתנהג בצורה מסוימת דרך חיזוקים
מהסביבה ולא דרך חיקוי. אמנם ההתנהגות התפשטה בסופו של דבר בקבוצה, אבל ללא
למידה חברתית זו איננה תרבות או מסורת.
דולפינים משתמשים בספוגים
מפרץ הכרישים
שבמערב אוסטרליה עשיר במיוחד בבעלי-חיים, וביניהם דולפיננים. ב-1984 התגלה,
שכמה מהדולפיננים במקום נוהגים לקרוע ספוגים מקרקעית הים וללבוש ספוג על
חרטומם כמעין כפפה. נראה שהספוג מסייע להם בחיפוש מזון, וב-2011 התפרסם מחקר
שלפיו הספוג משמש להגנה על החרטום מפני פציעה כשהדולפינן מחטט בחול בחיפוש
אחר דגים שוכני קרקע, שאיתורם מחייב מישוש פעיל.
נטייה תורשתית?
השימוש בספוגים הוא מקרה
נדיר של שימוש בכלים בבעל-חיים ימי, ורק חלק מהדולפיננים במפרץ הכרישים עושים
זאת. תפוצתו של המנהג עוררה מחלוקת: האם הוא תרבותי או תורשתי? לכאורה, מדובר
בהתנהגות נלמדת, שעשויה להתפשט דרך למידה. אולם בתחילת שנות ה-2000 זוהו
משתמשי הספוגים במפרץ, 80% מהם נקבות, ומחקר גנטי הראה שרובם שייכים לשושלת
אמהית אחת. החוקרים, על כל פנים, בדקו הנחה זו תוך השוואה למכניזמים ידועים
של תורשה, והגיעו למסקנה שההסבר הגנטי לתפוצת השימוש בספוגים אינו מספק. מול
מסקנה זו נערכו ניסיונות לעגן את השימוש בספוגים בתכונות גנטיות שלא נלקחו
בחשבון עד כה.
מצור ספקני
מקרים אלה מדגימים את נטייתם של
חוקרי התנהגויות מיוחדות בקהילות מקומיות של בעלי-חיים, לנוע בין שלושה סוגי
הסבר: אפשר לייחס את ההתנהגות המיוחדת ללמידה חברתית שהולמת הגדרות מסוימות
של תרבות, לתגובה על תנאים סביבתיים מקומיים, או לתורשה. בדיון בולט על הקשר
בין הסברים כאלה, טענו קוין ללנד ווינסנט ג'אניק שהניסיון לפסול הסברים
סביבתיים ותורשתיים לטובת הסבר תרבותי אינו יכול להצליח, כי תמיד יתכן
שקיימים גורמים סביבתיים או תורשתיים שלא נלקחו בחשבון. כמובן, אפשר לטעון
בה-במידה שהסברים סביבתיים וגנטיים אינם יכולים לפסול הסברים תרבותיים, כי
בקהילות של בעלי-חיים יתכן תמיד שיש למידה חברתית שנעלמה מעינינו. אולם
בפועל, ההסברים התרבותיים הם שנתונים במצור של ספק.
הלחץ הספקני, שחותר תחת הרעיון שחיות מקיימות תרבות משלהן, מביא לפיצול
בין שלושת סוגי ההסבר להתנהגות, בעוד שבפועל יש כוח הסברי גדול יותר לשילוב
ביניהם. אחד מהניסיונות הבולטים לשלב בין סוגי ההסבר השונים נערך במסגרת
עידון של תורת האבולוציה. לפי גישה זו, שמפרטים חוה יבלונקה ושותפיה, התורשה
אינה מוגבלת לשינויים גנטיים אקראיים שמגדילים את סיכויי ההישרדות של חיות
בסביבה משתנית, אלא היא מושפעת גם מהתנהגות היצורים החיים, ובכלל זה ההתנהגות
החברתית שלהם. בספרם "מסורות בעלי-חיים," מראים איתן אביטל ויבלונקה שחיה
המעבירה ידע שרכשה תוך מגע עם סביבתה לחיות הקרובות אליה – כגון הגורים שלה –
מגדילה את סיכויי ההישרדות שלהן ותורמת בכך גם להפצת הגנים שלהן. כשידע עובר
כך באופן מסורתי מדור לדור, הוא צפוי להצטבר ולהשתכלל, והמסורת מגדילה אפוא
את סיכויי ההצלחה הגנטית.
תרבויות בשימפזים נחקרו יותר מאשר בכל מין אחר של חיה לא
אנושית. בניית קנים לשינה כמו זה שבתמונה היא ככל הנראה תולדה של מסורות
מקומיות. (צילום: Ikiwaner, Wikimedia Commons, צולם בפארק הלאומי
גומבה)
חשיבותה של התרבות
למרות ההיגיון הבריא
ברעיון שלעיל ובטיעונים אחרים לטובת תרבות בבעלי-חיים, הלחץ הספקני מוליד
ניסיונות מאומצים למצוא שיטות לבודד את המשתנה התרבותי בניסיון להוכיח
שהתנהגות מסוימת נובעת מידע שעבר בין חיות שונות בקהילה ולא מלמידה אישית או
מנטייה תורשתית. אחת ממגמות המחקר בכיוון זה היא "השיטה האתנוגרפית:" השוואה
בין אוכלוסיות שונות של חיות בר מאותו המין, בניסיון להראות שהתנהגויות
מסוימות נפוצות רק באוכלוסיות מסוימות, למרות דמיון גנטי ביניהן ותנאים
סביבתיים דומים. לפי סיכום מ-2006, למשל, בשבעה אתרים שונים באפריקה זוהו 65
סוגי התנהגות של שימפנזים, מתוכם נצפו 39 סוגי התנהגות במידות שונות של
שכיחות באתרים השונים, ללא הבדלים סביבתיים שיסבירו את ההבדל ההתנהגותי.
ההתנהגויות כללו, בין השאר, שימוש בכלים, סירוק הדדי (grooming) וחיזור. האם
אין זו עדות משכנעת למסורות מקומיות?
הספקנים אינם משתכנעים ודורשים ניסויים בתנאים מבוקרים. כך הופכת השאיפה
לזיהוי תרבות בחיות עילה לביצוע מניפולציות אגרסיביות, שיבודדו את הגורם
התרבותי מהגורמים הסביבתיים והתורשתיים. מבחינה טכנית, לחוקרים קל במיוחד
לבצע מניפולציות כאלה במכרסמים ובדגים. דגי טלסומה ראש כחול, למשל, נוהגים
לבחור אתרי הזדווגות לפי מסורת מקומית. רוברט וורנר הוכיח זאת כשעקר דגים
ממקומם והכניס אותם לסביבה חדשה, שם למדו הזכרים מהנקבות איך להגיע לאתרים
המקובלים; כשעקר את כל האוכלוסייה ממקומה והכניס במקומה דגים חדשים, נבחרו
אתרי הזדווגות חדשים – עדות לכך שהבחירה אינה תולדה של התנאים הסביבתיים
עצמם.
דגי טלסומה ראש כחול (Thalassoma bifasciatum) (צילום:
Nhobgood, Wikimedia Commons)
מה היא תרבות?
חלק גדול מהמחלוקת סביב השאלה
האם יש תרבות בקרב חיות, קשור בפערים בהגדרת המושג. חוקרים שעובדים במסורת של
מחקר התנהגות בעלי-חיים, כמו חוקר הקופים פראנס דה ואל, מגדירים "תרבות"
כמכלול של ידע, הרגלים ומיומנויות, שאופייניים לקבוצה של חיות ועוברים דרך
חשיפה הדדית ולימוד בין פרטי הקבוצה. לפי הגדרה זו, אין ספק שקיימות בקרב
חיות ממינים רבים לא רק מסורות של התנהגות ממוקדת, כגון שירה או שימוש בכלי,
אלא גם תרבויות של ממש, המקיפות מגוון של פרטי ידע, הרגלים ומיומנויות.
לעומת זאת, חוקרים שעובדים במסורת של הפסיכולוגיה הניסויית, מגדירים
"תרבות" לא לפי תוכן הידע, ההרגלים או המיומנויות, אלא לפי מנגנון ההעברה.
בין חוקרים אלה נפוצה הדרישה ש"תרבות" תתבסס על מערכת של הוראה ולמידה –
מערכת שלא זוהתה ברוב מיני החיות.
לפי דה ואל, כדי לכונן תרבות די בכך שחיות מתבוננות בזולתן ולומדות מהן
כיצד להתנהג – ללא הוראה מכוונת, וגם לא בהכרח מתוך כוונה להשיג תכלית
מסוימת. קיימות עדויות התנהגותיות ואפילו נוירולוגיות לכך, שחיות חברתיות
נוטות לחקות את תנועותיהן של חיות דומות להן, מתוך נטייה להשתלבות חברתית
ולאו דווקא לשם תכלית ספציפית יותר. בניסויים שערך דה ואל עצמו בקופי קפוצ'ין
שבויים, נמצא שקפוצ'ינים שראו קפוצ'ינים אחרים פותחים קופסה מסוימת, נטו
לפתוח קופסה זו גם כשהייתה ריקה בכל המקרים – עדות לכך שעצם הפעולה של
קפוצ'ין אחר מעוררת נטייה חיקוי, ללא צורך בתגמול מובהק (כגון מזון
בקופסה).
האדם כמודל לכל השאר
המושג "תרבות" וגם
המושג המקומי יותר "מסורת," משמשים לרוב לתיאור החיים החברתיים של קהילות
אנושיות, ולכן יש טעם בהגדרת "תרבות בעלי-חיים" לאור השימוש המקובל במושג
ביחס לבני-אדם. אין ספק שקיימות רמות שונות של תרבות, שחלקן מוכרות בחברת
בני-אדם בלבד, ובכלל זה העברת ידע באמצעות סימנים שרירותיים, כגון מילים
מדוברות ואף כתובות, תוך שחרור ההוראה והלמידה מהחיבור המיידי שבין התנהגות
לתגמול. ובכל זאת, לשם מה להתבונן בחיות ולחפש בהן תרבות דווקא במובנים
שמייחדים תרבויות אנושיות? קים היל, מהקולות הבולטים בשיח הספקני על תרבויות
בעלי-חיים, חושב ש"זיהוי הסיבות לייחודיות האנושית הוא אחד מהנושאים המרגשים
והעמוקים ביותר מבחינה פילוסופית בין כל נושאי המחקר המדעיים." רבים מהחוקרים
ששופטים את הלמידה החברתית בחיות במונחים של תרבות אנושית, ודאי יסכימו
לכך.
אולם מה שהיל ועמיתיו מכנים "פילוסופי," הוא גם "אידיאולוגי" במובהק.
בהיסטוריה של תרבות המערב, ובמיוחד בעקבות המהפכה המדעית, זיהוי "הייחודיות
האנושית" היה ועודנו פרויקט מרכזי של הגדרה עצמית, שחורג הרבה מעבר
ל"ייחודיות אנושית:" מה שמייחד לכאורה בני-אדם, אופייני במיוחד לגברים בוגרים
יוצאי אירופה, ממעמד בינוני-גבוה. לעתים קרובות, "הייחוד האנושי" משמש כתירוץ
להפעלת כוח על קבוצות אחרות של בני-אדם, כמו גם על כל שאר עולם החי. תרבות
המערב עסוקה באופן אובססיבי ב"נושא המרגש והעמוק" של הגדרת ייחודיות האדם.
במאמר שכותרתו "הופעת הייחוד האנושי," ממחישים זאת היל ועמיתיו מ"בית-הספר
להתפתחות האדם ולשינוי חברתי" באוניברסיטת אריזונה, כשהם מנמקים את העניין
שלהם בייחודיות האנושית בעזרת השוואות מאולצות, כגון הטענה שקיימות "יותר
נישות כלכליות מתמחות בארצות-הברית מאשר המספר הכולל של מיני היונקים על פני
כדור-הארץ."
מול השדה החרוש הזה, של חקר הייחודיות האנושית, המכנה המשותף בין
בני-אדם לבין מינים אחרים הוא כמעט קרקע בתולה בתרבות המערב – לפחות בכל
הנוגע למשותף מבחינה מנטלית ותרבותית. יש לזכור, שהייחוד של התרבות האנושית
אינו מבטל כלל חקיינות אנושית מן הסוג שמעניין את דה ואל ועמיתיו. התמקדות
בתחום זה, למשל, עשויה לשפוך אור מהפכני לא רק על התפתחות התרבות האנושית,
אלא גם על מהותה כיום.
תרבויות בעלי-חיים כשלעצמן
חקר הייחוד של
חיות ממינים אחרים באופן שאינו כבול להסברת תכונה אנושית זו או אחרת, נדיר
עוד יותר מחיפוש המשותף לאדם ולחיות אחרות. בכך הוא מהווה אתגר מיוחד מבחינה
מדעית ופילוסופית. סקרנות מדעית לשמה היא לכאורה ערך עליון במדע המודרני,
אולם כשחוקרי תרבויות בעלי-חיים מנמקים את תחום העניין שלהם, לעתים קרובות
מתגלה שהעניין בחיות כבול ל"שימושיות" שלו בהבנת התרבות האנושית.
מדענים שחוקרים בעלי-חיים משקפים את האידיאולוגיה של תרבותם, גם בהיותם
חדשנים. במובן זה, חקר תרבויות בעלי-חיים מזכיר את חקר התכונות הנפשיות שלהם.
אולם אם בכל הנוגע ליכולת של חיות לסבול, ליהנות ולחשוב יש לכל אחת ואחד
מאתנו ניסיון יומיומי שעשוי לעמוד מול התפיסה המדעית, העיסוק בתרבויות
בעלי-חיים מוגבל הרבה יותר למדע. כהדיוטות, הידע האינטואיטיבי שלנו מסתכם,
לכל היותר, בהיכרות עם ההסתגלות ההדדית של בני-אדם וחתולים וכלבים, בסביבה
הנשלטת במובהק על-ידי בני-אדם. לאיש מלבד המדענים שהתמחו בכך אין צל של מושג
מה קורה בחברה של אורנג-אוטנים, של זאבים או של זנבנים. בכל הנוגע לתרבויות
בעלי-חיים, השיח המדעי ממצה אפוא את כל הידע שברשותנו. המחשבה המדעית ספקנית
מיסודה, ולפיכך אין פלא שרוב השיח על תרבויות בעלי-חיים חג סביב השאלה
הספקנית, "האם יש בכלל תרבויות בעלי-חיים?" מתוך ההיגיון הפנימי של המדע, חלק
ניכר מהמחקר מוסט לחיות בשבי
ולניסויים נקודתיים בתהליכי למידה – תוך זניחה בפועל של נושא המחקר
המהותי: תרבויות בעלי-חיים.
השיח המדעי על נפש בעלי-חיים מרבה לעסוק בשאלה המקבילה, " האם לחיות יש בכלל נפש?" אולם
העמדות הציבוריות המגובשות נושא זה, הובילו למאמץ מחקרי בעניין ההשלכות שיש
לקיומה של נפש בחיות. כך, מדע
רווחת בעלי-החיים עוסק בעיקרו במצוקות של חיות בתנאי שבי קשים. לאן, אם
כן, יכולה להוביל ההכרה בכך שחיות מקיימות תרבויות? 
עפרוני צפון-אפריקני (Chersophilus duponti). (צילום: Mike
Buckland, צולם במרוקו)
ניצני הכרה כזו קיימים במחקר, ונסיים בדוגמה לכך מאמצע העשור הקודם,
מעבודתם של פאולה לאיולו וחוזה לואיס טלה באוכלוסיות של עפרונים
צפון-אפריקנים בספרד. העפרונים מתקשרים ביניהם באמצעות קריאות ושירה,
שמשתנים מעט בין פרט לפרט. חלק משמעותי מהגיוון הקולי נלמד כשעפרונים עוברים
או חיים בטריטוריות סמוכות או לידן. אוכלוסיות העפרונים, שאינם מסתגלים
להשמדת בית-הגידול הטבעי שלהם בידי אדם, הופכות לאחרונה מקוטעות יותר ויותר,
עד להכחדתן. לאיולו וטלה בדקו את הקולות שמשמיעים העפרונים, ומצאו שככל
שאוכלוסיית העפרונים מבודדת וקטנה יותר, כך דלים יותר קולותיו של כל אחד
מהזכרים באוכלוסייה: יש לו פחות ממי ללמוד, ועומד לרשותו בסיס מצומצם יותר
להמצאת חידושים. בקהילה על סף הכחדה, רפרטואר הקולות הגיע עד 10-6% בלבד
מהרפרטואר באוכלוסיות לא-מקוטעות. בנוסף לכך, מאחר שקולות הזכרים משפיעים על
סיכוייהם להתקבל על-ידי בת-זוג, רפרטואר מקומי דל סוגר למעשה את קהילת
העפרונים בתוך עצמה.
סיפורם של העפרונים הצפון-אפריקניים בספרד מוגש על-ידי החוקרים כדוגמה
לכך, שהגנה על מינים מפני הכחדה מחייבת לא רק עניין במגוון הגנטי (כפי שמקובל
בשיח האקולוגי) אלא גם במגוון התרבותי שלהם. המחקר של לאיולו וטלה נשען על
שיטות מדעיות מקובלות, עם ספקנות ביחס למושגים של תרבות ומסורת בחיות. אולם
לספקנות נלווה ערך נוסף, חוץ-מדעי: להישרדות של מינים יש ערך בפני עצמה. כך,
על בסיס ערכים חברתיים מבוססים, נכנסת למחקר המדעי מחשבה ערכית חדשה: לתרבות
של החיות יש ערך בפני עצמה.
רשימת המקורות למאמר תובא לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
מקורות נוספים
ערוץ 23 חוק ללא שיניים. ב כתבת וידיאו בתוכנית
"עושים סדר" (2.10.2012) מראיינת גל גבאי את המומחה הוותיק בחקיקה להגנה על
בעלי-חיים, עו"ד יוסי וולפסון, ואת מרים מונדרי מאנונימוס, בנושא האכיפה
הלקויה של חוק צער בעלי-חיים. במרכז הראיון עומדת סוגיית סמכות
האכיפה, שנתונה ברובה בידי משרד החקלאות, שמצוי בניגוד אינטרסים בכל
הנוגע לפגיעה בחיות.
 nrg מעריב
התעללות בדגים. בכתבת הווידאו " השיטה האכזרית
לצביעת הדגים" (עסקים שישי, 5.10.2012) מדווחת עדי חשמונאי על השיטות
האכזריות לצביעת דגים עבור מכירתם בחנויות חיות, ועל הסחבת
בהעברת חוק שיגן עליהם וייאסור את שיווקם.
 nrg מעריב
נשרים. בכתבה " מדבר יהודה:
המטיילים הבריחו את הנשרים" (30.9.2012) מדווחת עדי חשמונאי על ירידה
באוכלוסיית הנשרים במדבר יהודה עד לסף הכחדה, עקב ריבוי מטיילים במקום, בפרט
באזורים סגורים למטיילים.
nrg מעריב חינוך לשמירת
טבע. בכתבה " ילדי הטבע נלחמים
בישראלי המכוער" (1.10.2012) מדווחת כרמית ספיר ויץ על תוכנית לחינוך
ילדים כפקחים צעירים לשמירה על הטבע. עובד רשות הטבע והגנים מספר כי "90
אחוז מבני האדם לא פוגעים בטבע בכוונה, אלא משום שהם לא יודעים. אנשים באים
אלינו לדרום ושואלים: 'למה אתה כועס עליי שירדתי מהשביל? לא פגעתי בטבע', אבל
אנשים לא יודעים שכאשר הם יורדים מהשביל ומתקרבים למצוק הסמוך לקן של נשר,
הגוזל קופץ מהקן מפחד."
 ynet
עטלפים. בכתבה " שינה בטוחה:
מערות העטלפים נסגרות למבקרים" (3.10.2012) מדווח ארז ארליכמן על סגירה
זמנית של מערות למטיילים כדי להגן על אוכלוסיות העטלפים,
אשר מסתתרים במערות במשך שנת החורף שלהם, וכניסה למערות מסכנת את
חייהם.
 הארץ
(ניו יורק טיימס) הכחדת פילים. בכתבה " שנהב הדמים"
(3.10.2012) מדווח ג'פרי ג'טלמן על ציד רבבות פילים בשנה באפריקה, עבור סחר
לא חוקי בשנהב. ציידי הפילים הורגים גם אנשים שמאיימים על הסחר
שלהם.
תזונה ומתכונים
 mynet
בידיים. בטור " הבלוג
הטבעוני: פינגר פוד לסוכה" (2.10.2012) מציעה עינת שגיא מתכונים ל"גבינת"
אגוזים ושום במרקם שמנתי, לביבות דלעת, ופשטידת כרישה ותרד.
 nrg מעריב
קטניות. בטור " תשכחו כל מה שידעתם
על המנה העיקרית" (4.10.2012) כותבת התזונאית כרם אביטל על התפיסה
המוטעית שלפיה ארוחה חייבת לכלול מנה עיקרית ותוספות, וממליצה על אכילת
קטניות כמקור להעשרת התפריט.
פינת התזונה
ארטיק שוקולד קוקוס
מרכיבים (ל-6 ארטיקים, ראו צילום)
 2 כוסות
קרם קוקוס 4 קוביות שוקולד מריר, לפחות 60% מוצקי קקאו (לטעם חזק יותר, אפשר
להוסיף שוקולד)
כף סירופ אגבה / מייפל טהור
הכנה
- ממיסים את השוקולד עם 2 כפות קרם קוקוס.
- לאחר ההמסה, מעבירים לקערה ומערבבים עם שאר המרכיבים.
- אפשר להקציף 3 דקות כדי להפוך את הארטיק לאוורירי.
- יוצקים לכלי הארטיק ומכניסים למקפיא.
- לאחר ההקפאה, אפשר לטבול את הארטיק בשוקולד מריר מומס ליצירת ציפוי
פריך. השוקולד מתקשה במהירות על הארטיק הקפוא.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן
סוייר
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן | |
ביום ו', 19.10.2012,
ב-09:30, ייפתח בראש העין קורס תזונה ובריאות בהדרכת ענת ארגמן, ביוכימאית
המעבירה את הקורס מזה 7 שנים. לפרטים: ענת ארגמן, 054-5429782, argamananat@yahoo.com
בואו להיות אוהדים שלנו בפייסבוק!
עם תחילת הגשמים ולקראת הקניות של בגדי חורף, כדאי לדעת כיצד מיוצרים מוצרי צמר ולהימנע מקנייתם. הכבשים בתעשיית הצמר עוברים 
וואלה!
הזדהות עם בעלי החיים. בכתבת הווידאו "