לאנונימוס דרושים מרצים מתנדבים, צמחונים/טבעונים, בעלי ניסיון בהדרכה,
מהדרום ומהצפון, להרצאות בבקרים בשנת הלימודים הקרובה. נא לפנות ל-rotem@anonymous.org.il
לאנונימוס דרוש/ה משווק/ת לחומרי חינוך ולהרצאות, לחצי משרה בתל-אביב.
דרישות חובה: צמחונות או טבעונות וניסיון בשיווק או בשירות לקוחות טלפוני.
נא לשלוח קורות חיים לדואל: rotem@anonymous.org.il
לאנונימוס דרושים פרסומאים לייעוץ בהתנדבות בתחום הפרסום. נא להשאיר
פרטים ליצירת קשר בדואל: info@anonymous.org.il
צוות החקירות של אנונימוס מחפש מתנדב/ת, איש שטח, מעל גיל 18.
לפרטים: info@anonymous.org.il
חולצות
לזכויות בעלי-חיים
נפתח האתר "חולצות מן הצומח" המוכר
חולצות עם מסרים לקידום זכויות בעלי-חיים, במגוון עיצובים. 60-35 ש"ח לחולצה.
15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מתל-אביב ללא תשלום.
אירוע בתל-אביב
ביום ו', 20.7.2012, בשעה 16:00, ברח' לבונטין 7, יקיים gary-tv.com אירוע הצגת
קטעי שירה, ספרות ואמנות שעוסקים באכילת חיות, בהשתתפות אבירמה
גולן, אגי משעול, דרור בורשטיין, רון דהן וחן קליינמן. כניסה: 40 ש"ח.
הרצאות לזכויות בעלי-חיים
צוות אנונימוס מרצה מזה מספר שנים בבתי-ספר ובמסגרות נוספות. עם יציאת
בתי-הספר לחופשה, אפשר להזמין חינם הרצאת מבוא לזכויות בעלי-חיים, לכל
פורום של 20 איש לפחות, מגיל 13 ומעלה: חוגי בית, בסיסים צבאיים, תנועות
נוער ומקומות עבודה. info@anonymous.org.il
"קירות שקופים"
אנונימוס תרגמה לעברית את הסרטון "קירות
שקופים", ובו מסביר פול מקרטני על התנאים שבהם מוחזקים
בעלי-חיים בתעשיות המזון. כדאי לצפות בסרטון – ולעזור לנו
להפיצו!
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה
הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם
בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף
את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
אפרוחי הודו, הימים הראשונים כתבה שנייה על תעשיית
תרנגולי ההודו
אריאל צבל
בעיות זנוחות כל האפרוחים בתעשיית תרנגולי
ההודו בוקעים במדגרות המוניות ועוברים הליכי מיון אלימים והטלת מומים. למרות
זאת, המחקר וגישושי החקיקה בעניין רווחת תרנגולי הודו, מתעלמים כמעט כליל
מהימים הראשונים בחיי עופות אלה. המקורות העיקריים על אפרוחי ההודו אינם
מחקריים, אלא שתי חקירות סמויות שנערכו במדגרות ענקיות: האחת של הארגון
האמריקני HSUS
באוקטובר 2010, והשנייה של אנונימוס באפריל 2012.
שתי החקירות נערכו באמצעות סוכנות סמויות שהועסקו על-ידי המדגרות. חקירת
HSUS ארכה 11 ימים ב"חברת העופות ווילמר" (WPC) במינסוטה, במדגרה הגדולה
ביותר בארצות-הברית, ש"מייצרת" כ-30 מיליון אפרוחים בשנה. חקירת אנונימוס
ארכה 3 ימים במדגרת "רמית" שבזיכרון יעקב – המדגרה הגדולה ביותר בישראל,
ש"מייצרת" כ-8 מיליון אפרוחים בשנה. החקירות מייצגות אפוא נתח מרכזי בתעשיית
תרנגולי ההודו.
אפרוחי תרנגול הודו לאחר מיון ראשוני.
כל התמונות לכתבה צולמו במדגרת "רמית" באפריל 2012 (התאריך
המופיע באחדות מהתמונות שגוי).
בקיעה במגש ההדגרה המלאכותית מספקת לעוברי
תרנגול ההודו תנאים פיסיים מתאימים לבקיעה, אולם חלק משמעותי מסוף הדגירה הטבעית – שאין לו זכר
בהדגרה המלאכותית – הוא התקשורת האינטנסיבית בין האם לאפרוח. נראה שאיש לא
ניסה לברר מהו הנזק הרגשי שנגרם לאפרוח שמצייץ ומצייץ מבלי לקבל תשובה. זהו
מצבם של העוברים בשלבי ההדגרה המתקדמים. במקום תגובת אם, הם מוקפים בים של
ציוצים ללא מענה.
לפי נתונים שנמסרו לחוקרת ב"רמית", הבקיעה בארגזים מתחילה ביום ה-26
לדגירה, ותוך שתי יממות בוקעים כ-80% מהאפרוחים. הם לא יקבלו מזון ומים
עד הגיעם ללול. אמנם, באופן טבעי הם מסוגלים לשרוד שלוש יממות ללא מזון ומים
על בסיס מאגרים מהביצה, אלא שגופם מותאם להזנה ביום הבקיעה, וחשבון פשוט
מראה, שאפרוחים רבים חשופים להרעבה ולהצמאה עד גבול יכולת ההישרדות
שלהם.
מיון ראשוני ב"רמית" תיעדה החוקרת את המיון
הראשוני – הוצאת האפרוחים הבריאים-למראה מארגזי הבקיעה והעברתם לארגזים
אחרים. לפי עדותה,
"המיון מאוד פשוט מאחר שהאפרוחים החזקים הם הראשונים שאפשר לתפוס – הם
זזים והם הכי נגישים בארגז. אחרי שתופסים ומשליכים אותם להמשך המסלול, אפשר
כבר להתחיל לזהות את אלו שנפצעו בארגז הבקיעה. לרוב הם יהיו בדפנות הארגז
מחוצים לפלסטיק. הרבה מהם דבוקים. הצואה המימית שלהם ותוכן הביצה לפעמים
מדביקים חלק לדפנות הפלסטיק של ארגז הבקיעה והם לא יכולים לזוז, חלקם
נדבקים לשברי ביצים או לביצה שלמה שלא בקעה. במקרים האלו האפרוח לא זז בטח
שעות רבות והיה דבוק ותקוע בצורה לא נוחה בצפיפות רבה, דרכו עליו הרבה
אפרוחים והוא נפצע. עוד קורה שרגליים נתקעות בין סורגי הפלסטיק ולעתים גם
כנפיים, מה שמנטרל את יכולת התנועה של האפרוח. אחרי שהבריאים מוינו מחוץ
לארגז נשארים אפרוחים חלשים, צולעים, מאוד סטטיים או שלא עומדים ממש על
הרגליים. לאפרוחים אלו תינתן אפשרות להתאושש ואחר כך יעברו עליהם שוב.
בארגז נשארו רק האפרוחים ה'פגומים.' אלו ש'אין מה לעשות איתם.' המקרים
הנפוצים הם אפרוח שחצי גופו עוד בביצה והוא לא בתזוזה, אפרוח עצום עיניים
בשולי הארגז, אפרוח רזה וחסר פלומה יחסית שמנסה לדדות אך הוא חלש וקשה לו
ללכת, ישנם גם אפרוחים שהתחילו לבקוע ורואים את ראשם ומקורם הזז מתוך בקע
בביצה."
גסיסה והשמדה בדצמבר 2001 נכנסו לתוקף
המלצות בעניין רווחת תרנגולי הודו שפרסמה מועצת אירופה. ההתייחסות היחידה
בהמלצות לבעיות במדגרות, נוגעת להשמדת האפרוחים שלא יישלחו להמשך הגידול.
העיקרון המנחה הוא הרג "מהיר ככל האפשר, ובכל מקרה לפני שמלאו להם 24 שעות,"
בשיטה שתגרום מוות מיידי. שיטת ההרג אמורה להיות מעוגנת בחקיקה של כל מדינה.
הרג בגזים שונים מותר, תוך אזהרה: "רק גזים או תערובות גזים, שאינם גורמים
מצוקה נשימתית לעופות במהלך השימוש בהם, מותרים לשימוש." קובץ הנחיות פעולה
שפרסם באוקטובר 2001 הארגון הבריטי הוותיק "התאחדות השחיטה ההומאנית" בשיתוף
עם תעשיית העופות המקומית, מזהיר:
"[...] המחקר הראה שאם נושמים CO2 בריכוז של למעלה מ-40%, האפרוחים
יפגינו טלטולי ראש והתנשמות לפני שיאבדו את יציבתם, באופן הממחיש את טבעו
המעיק של הגז. הנחיות אלה קובעות, מטעמי רווחת בעלי-חיים, שהשימוש ב-100%
CO2 אינו נחשב יותר כשיטה מקובלת להיפטרות מאפרוחים."
המלצה זו חוזרת גם בפרסומי HSA מאוחרים יותר. בישראל, יזם משרד החקלאות
איסור גורף על המתת אפרוחים בגז, במסגרת טיוטת תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על
בעלי-חיים) (המתת אפרוחים והשמדת ביצי דגירה), התשע"א – 2011. אף על-פי כן,
ב"רמית" הורגים אפרוחים בגז, ולדברי בעלי המדגרה שצוטטו ביוני 2011 ב"מגזין
המושבות", ההרג מתבצע באמצעות CO2. ב-WPC, לעומת זאת, טוחנים את האפרוחים
בעודם חיים.
אפרוחים חיים מושלכים לשקית ניילון בתוך המדגרה לגסיסה
ממושכת
רבים מהאפרוחים נדונים במדגרות לגסיסה ממושכת יותר. החשיפה ב"מגזין
המושבות" התייחסה להשלכת אפרוחים חיים לתוך שקיות ניילון. הכתבים איתי משה
ויואב איתיאל מצאו שקיות ניילון ענקיות עם אפרוחים חיים במכולה שמחוץ למדגרה,
בשלושה מתוך שישה ביקורים במקום. חוקרת אנונימוס עבדה במדגרה זמן קצר לאחר
שזו נקנסה בעקבות החשיפה שלעיל, ואף על-פי כן נמשך שם הרג האפרוחים בשקיות
ניילון – ככל הנראה אפרוחים שנראו פגועים למדי במיון הראשוני ולא הושמדו
מיידית, בתקווה שיתאוששו. לדברי החוקרת, "האפרוחים היו בשקית הזו מספר שעות
ובסוף היום הושלכו להרג בתעלת הוואקום [מתקן הרג] כך שלא ברור למה שמו אותם
בכלל בשקית."
מוות אטי מצפה גם לאפרוחים רבים אחרים. לדברי חוקרת אנונימוס,
"בתהליך המיון הראשוני, יש אפרוחים שנופלים על הרצפה. גם אפרוחים
בריאים שנפלו בטעות וגם אפרוחים לא בריאים שנפלו מארגז הפגומים והם מדדים
על הרצפה. [...] בסוף היום אפשר למצוא מספר אפרוחים פצועים מאוד, גוססים או
מתים, בעיקר באזור המסוע שמוביל לתעלת הוואקום. ביצה אחת שראיתי, נשבר
המעטה הקשיח שלה ונשאר רק קרום דרכו אפשר לראות את תנועות האפרוח המנסה
לבקוע. ביצים אחרות נשברות על הרצפה ומשפריצות דם וגופה. אפרוחים חלשים
מדדים על רצפת המדגרה וחלשים יותר שוכבים על הרצפה ומזיזים את רגליהם
ומקורם בתשישות."
במדגרת WPC ההתנהלות דומה:
"אפרוחים פצועים, מדממים, חולים וגוססים מושלכים בדרך-כלל לקופסאות או
על הרצפה, שם משאירים אותם לסבול במשך מספר שעות, מתנשמים, בועטים ונאבקים,
ללא טיפול וטרינרי או המתת-חסד הומאנית. בסוף היום, כל האפרוחים האלה,
בתוספת אפרוחים 'עודפים' בריאים שאינם נחוצים למילוי מכסת ההזמנות היומית,
מושלכים למכונות גריסה גדולות, שם טוחנים אותם חיים."
אפרוחים על רצפת המדגרה:
אחד כנראה נמחץ תחת לכיסוי הפלסטיק, משמאלו אפרוח שמסוגל רק
לזחול, ובתחתית התמונה פרט שהולך בקושי
טלטולים, מכות ונפילות לאפרוחים שעברו את
המיון הראשוני מצפה מסלול מכשולים, רצוף בסכנות הן בשלבים שעדיין לא עברו
אוטומציה והן בטיפול
האוטומטי.
העברת הארגזים עם האפרוחים למערכת המסועים האוטומטית אמורה להיות מהלך
פשוט, אך היא מועדת לאסונות. החוקרת ב-WPC ראתה מגדלי ארגזים, המכילים עד
1,000 אפרוחים, מתמוטטים לרצפה. האפרוחים נפלו עם הארגזים, התפזרו – וודאי
עשרות מהם נמחצו תחת הארגזים.
ב"רמית" צילמה החוקרת פועל ששופך את האפרוחים מהארגזים על המסוע ברישול
רב, כאילו הוא שופך מטען דומם. גובה הנפילה של האפרוחים אמנם לא עולה על
40-30 ס"מ, אולם מאה מהם נופלים בבת-אחת, זה על גבי זה. הפועל לא טורח לבדוק
את תכולת הארגז לפני שהוא מטיח אותו בערימת הארגזים הריקים, והמצלמה קולטת
אפרוח שרגלו לכודה בין סורגי הארגז כשהוא מועף בעוצמה לערימת הארגזים. מאחר
שרגליים משתלשלות מבין סורגי ארגזים רבים, זה ודאי לא מקרה נדיר. פועל אחר
מעביר את האפרוחים מארגז בקיעה ישירות למסוע כשהוא אוסף אותם בידיו וחוסך מהם
את הנפילה – אולם כדי להתגבר במהירות על ההמון שבארגז הגדול, הוא אוסף כמה
שיותר אפרוחים בשתי ידיו, ללא אפשרות לבדוק אם הוא מוחץ מישהו, מעקם רגליים
וכנפיים או פוגע בעיניים.
פועלי "רמית" מעבירים אפרוחים מארגזים למסוע:
בתמונה העליונה הפועל שופך בגסות למסוע אפרוחים
ממוינים; בתמונה התחתונה משתדל הפועל להעבירם ביתר
עדינות,
תוך כדי מיון, ותחת לחצי
העבודה אינו יכול להימנע מתפיסה מכאיבה ומסוכנת של
חלק מהאפרוחים.
גם המיון לזכרים ולנקבות כרוך בטלטול ידני. לדברי חוקרת אנונימוס,
"העובד לוקח אפרוח, מנקה את פי הטבעת שלו במקרה הצורך, מותח את פי הטבעת
ורואה אם יש זוג בליטות קטנות בתחתית פי הטבעת – אלו האשכים." לאחר הזיהוי,
נזרקים האפרוחות והאפרוחים לנתיבים נפרדים, ועוצמת הזריקה תלויה בהרגליו של
הפועל.
אף על-פי ששתי המדגרות שנחקרו מושתתות על ציוד אוטומטי יקר וייעודי,
המהנדסים התעלמו מרווחת האפרוחים. לעתים התנועה במסועים מהירה מדי, וההפרשים
בין המפלסים גבוהים מדי. נפילה סטנדרטית מגובה כ-40 ס"מ בין מסועים שונים
כרוכה בחבטה עזה, לעתים קרובות על ראשם של אפרוחים קודמים – אף על-פי שקל
להתאים לכך פתרון הנדסי פחות פוגעני (במסועי ביצים, למשל, אין נפילות כלל).
מכשיר הלייזר שחותך את מקור האפרוחים (ראו להלן) מחייב את הפועלות לתלות
אפרוחים בראשם בתוך קרוסלה של מתקני תלייה; לעתים הן עושות זאת בעדינות,
לעתים בגסות. לא זו בלבד שמהנדסי התעשייה לא טרחו לבנות מערכת שתומכת בגוף
האפרוח במקום לתלותו, אלא גם הקרוסלה מסתובבת בתנועות מקוטעות ומהירות,
שמטלטלות את האפרוחים התלויים בעוצמה רבה. בסופו של הליך זה, האפרוחים נשמטים
מהקרוסלה לארגז שנמצא כמטר נמוך יותר, בגלישה תלולה – כמעט נפילה.
חוקרת HSUS מסכמת, ש"הסרטים הנעים מתמלאים לעתים קרובות יותר מדי,
ועשרות אפרוחי הודו נלכדים במכונות ונפצעים, גולשים ונופלים על הרצפה, או
נמחצים למוות תחת משקלן של המוני ציפורים אחרות שעומדות עליהם." אפרוחים רבים
סובלים מצוואר מעוקם, מעיניים חסרות או נפוחות, או מכנפיים ורגליים מדממות.
אפרוחים לכודים במכונה שכורתת את קצה מקורם באמצעות
לייזר:
כשהם תלויים בראשם, סיבוב המכונה הפתאומי מעיף את
גופם הצדה.
הטלת מום בשתי המדגרות כורתים (קוטמים) את
קצה המקור של האפרוחים באמצעות קרן לייזר. בקצה המקור יש רקמות עם עצבים,
והכריתה בלייזר מכאיבה, כפי שניתן להתרשם ממאבקם העז של האפרוחים בתוך
המכונה. מכונת הלייזר האוטומטית אמורה להוות שיפור ביחס לקיטום ידני לא מדויק של
המקור, אולם עיקר הפגיעה נותר בעינו. הכריתה נועדה לצמצם את נזקי הניקור
ההדדי בין האפרוחים. גם בטבע נוהגים אפרוחים להיאבק ביניהם, אך מבלי לגרום
נזק זה לזה; הנזק הוא בעיה מיוחדת לתנאי השבי. מספר מחקרים הציעו שיפורים
קלים בתנאי הגידול, שיצמצמו במידה ניכרת את נזקי התוקפנות: תוספת קש ועצמים
שונים לחקירה ולניקור, תוספת אור על-סגול לתאורת הלול
הרגילה והעמדת מתקנים לטיפוס. בתעשיית תרנגולי ההודו מעדיפים להטיל בעופות
מומים במקום לטפל בתנאי הגידול.
הטלת מום נפוצה אחרת, שנצפתה במדגרת WPC, היא קיצוץ האצבע האחורית ברגלי
האפרוחות, במטרה למנוע מהן לשרוט זו את זו. ספר חדש על רווחת בעלי-חיים
בחקלאות טוען שקיצוץ האצבע מתבצע בלהב מלובן, בקרינה תת-אדומה או בקרינת
מיקרוגל, אולם ב-WPC הפועלות פשוט חתכו את אצבעות האפרוחות במספריים. הדימום
נמשך כמה דקות והמסוע כוסה בדם. מעבר לכאב הפציעה, הקיצוץ פוגע ביכולתן של
התרנגולות לעמוד וללכת ביציבות במשך כל חייהן הקצרים.
במדגרות הודו נהוג גם לקצוץ של החלק הבשרני שצומח מעל מקורו של
הזכר. במדגרות שנחקרו לא נצפה נוהג זה.
סוף מסע הייסורים במדגרה הוא המתנה בארגזים, ואחריה מובילים את האפרוחים
ללולים.
רשימת המקורות למאמר תובא לאחר פרסומו באתר אנונימוס
חדשות
הרפורמה בתעשיית
הביצים. במסגרת רפורמה בתעשיית הביצים,
מנסה משרד החקלאות בשנים האחרונות לעגן בתקנות את השימוש בכלובי סוללה. לאחר שוועדת
החינוך והתרבות של הכנסת דחתה 7 טיוטות של תקנות כאלה, הורה לאחרונה
בג"ץ לממשלה להכריע בעניין. המחלוקת על נוסח התקנות היא בין משרדי החקלאות
והגנת הסביבה; משרד החקלאות מבקש לדחות בשבע שנים את הגדלת שטח המינימום
לתרנגולת, ולהתיר הרעבת תרנגולות במשך שבועיים ("השרה כפויה") והמשרד להגנת
הסביבה מתנגד לכך. דיון בנושא היה אמור להיערך בקבינט הכלכלי-חברתי ביום ג',
10.7.2012, אולם נדחה ברגע האחרון. הפגנת אנונימוס ערב הדיון המיועד
זכתה לסיקור תקשורתי נרחב (לתמונות
נוספות מההפגנה):
mynet (מודיעין
ושוהם) יום ללא בשר. בכתבה "הפנינג יום ללא אכילת בשר
במודיעין" (8.7.2012) מדווחת רותי בוסידן על יוזמה לקידום יום ללא בשר במודיעין, בדגש
על הנזק הסביבתי
שגורמת צריכת מוצרים מן החי. בכתבה מוצגות הצמחונות
ואפילו הטבעונות כאורח-חיים "קיצוני", אף על-פי שזוהי הדרך המתבקשת למניעת
הנזקים הסביבתיים שאמור "יום ללא בשר" לצמצם.
nrg מעריב בנייה
בחופים. הכתבה "עד החוף הטוב:
יוצאים לצעדה נגד הבנייה על החול" (8.7.2012) מדווחת על צעדה מתוכננת
לעידוד השמירה על החופים, לקראת דיון בוועדת השרים לענייני חקיקה
בנושא הצעת חוק הממליצה לבדוק מחדש תוכניות בנייה ישנות, שעלולות להיות
מנוגדות לחקיקה חדשה ולתפיסות תכנון עכשוויות.
nrg מעריב
איחוד צבאים. בכתבת הווידאו "היסטוריה בכרמל:
איחוד משפחות, גרסת הצבאים" (12.7.2012) מדווחת עדי חשמונאי על איחוד
משפחות של צבאים מהכרמל ומרמות מנשה, בזכות בניית גשר מיוחד. השטח מוקף
בכבישים סואנים, וללא גשרים כאלה, אוכלוסיות בעלי-החיים מבודדות ועוברות
התדרדרות גנטית.
הארץ ירי בזאבים.
בכתבה "ברמת
הגולן של היום אדם לזאב – זאב" (13.7.2012) מדווח צפריר רינת על
דרכי ההתמודדות של משרד החקלאות עם טריפת פרות על-ידי זאבים, בין
היתר באמצעות מיסוד הירי בהם, על חשבון משלמי המסים. חשוב לזכור
כי הפגיעה הקשה בזאבים נעשית כדי לגדל חיות במטרה להרוג
אותן תוך זמן קצר.
ynet כלבתולים.
בכתבה "תינוקות
שגרים עם כלב חולים ב-30% פחות" (9.7.2012) מציג ד"ר איתי
גל תוצאות מחקר חדש, הקובע שילדים הגדלים בקרבת כלבים וחתולים בשנה
הראשונה לחייהם, נהנים מחיזוק המערכת החיסונית ונזקקים לפחות תרופות
אנטיביוטיות.
חדשות האוכל מגיא פינסטבעונות במסעדות ת"א. בכתבת הטלוויזיה "טרנד הטבעונות
שוטף את המסעדות בתל-אביב" (11.7.2012) מציג עמית אהרונסון את העניין
הגובר במנות טבעוניות במסעדות יוקרה.
הארץ רעל בבשר.
בכתבה מקיפה "כל הרעל
שמסתתר בבשר שאנחנו אוכלים" (13.7.12) מפרטת נטע אחיטוב נזקים בריאותיים
הכרוכים בצריכת מזון מן החי, המכיל, בין היתר, כמויות גדולות של אנטיביוטיקה,
כימיקלים רעילים וחיידקים מחוללי מחלות. אחיטוב מציינת כי הבעיות הבריאותיות
הן חלק בלתי נפרד מצריכת מוצרים מן החי ואפילו גידול אורגני מהווה פתרון חלקי
בלבד לכך. כמו כן, הפגיעה בבריאות הציבור נעשית בחסות הגופים האחראים
והמפקחים.
ynet בישול לילדים. בטור "קיץ טבעוני:
מתכונים שגם ילדים יאהבו" (9.7.2012) מציע דרור ינאי
מתכונים לצ'יפס בטטה בתנור עם מטבל קטשופ טבעי, טוסט תפוחי אדמה וירקות בלחם
דגנים מלאים, ספגטי ופסטת "פפיון" ברוטב פסטו טבעי, פיצת ירקות מקמח מלא,
ובננה ספליט עם ממרח תמרים וסורבה פירות העונה.
פינת התזונה טבעונית בפרדס – מטבח טבעוני
ביתי
רח' הדקלים 147, פרדס חנה, ה' 23:00-18:00, ו' 15:00-09:00
ליאת כלאף פתחה בחצר ביתה מסעדה טבעונית הפועלת יומיים בשבוע. במקום 30
מקומות ישיבה – בפנים ובחוץ, והאווירה אינטימית ונעימה.
המזון בריאותי, ללא טיגון וללא סוכר. להמתקה משמשים סילאן, אגבה
ומולסה. כל השמנים הם אורגניים בכבישה קרה. הפסטה והלחם עשויים מכוסמין
אורגני מלא.
בין המנות שבתפריט, ליאת ממליצה במיוחד על שקשוקה טופו עם לחם
וטחינה, ועל פסטה ברוטב רוזה. בין המנות הקבועות גם סלט הבית עם 3
מטבלים ולחם, וסלט קינואה קיצי. בנוסף לאלה, מוצעת צלחת יומית משתנה,
לרוב עם שילוב של דגנים וקטניות, כגון קוסקוס ירקות וחומוס, או אורז פרא
וחמוציות. מחיר מנה: 30-25 ש"ח.
לשתייה, מוגש צ'אי טבעוני על בסיס חלב אורז ושקדים, וכן 'תה היישר
מהגינה' ומיצי פירות/ירקות טריים.
ליאת מציעה קינוחים שהוכנו ללא שימוש בחום גבוה (raw), ביניהם עוגת
גבינא, עוגת טריו שוקולד, מיני דאבל פרפה (בטעמים פירות יער ושוקולד), מוס
קפה וכדורי תמרים/שוקולד. מחיר קינוח: 20-15 ש"ח; מחיר כדור תמרים/שוקולד: 5
ש"ח.
חולצות
לזכויות בעלי-חיים
ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו 
הרפורמה בתעשיית
הביצים. במסגרת 
mynet (מודיעין
ושוהם) יום ללא בשר. בכתבה "הפנינג יום ללא אכילת בשר
במודיעין" (8.7.2012) מדווחת רותי בוסידן על יוזמה לקידום 
nrg מעריב בנייה
בחופים. הכתבה "
nrg מעריב
איחוד צבאים. בכתבת הווידאו "
הארץ ירי בזאבים.
בכתבה "
ynet כלבתולים.
בכתבה "
nrg מעריב (נשיונל
ג'יאוגרפיק) שריפת שנהב. בכתבת הווידאו "
הארץ רעל בבשר.
בכתבה מקיפה "
9.7.2012) מציע דרור ינאי
מתכונים לצ'יפס בטטה בתנור עם מטבל קטשופ טבעי, טוסט תפוחי אדמה וירקות בלחם
דגנים מלאים, ספגטי ופסטת "פפיון" ברוטב פסטו טבעי, פיצת ירקות מקמח מלא,
ובננה ספליט עם ממרח תמרים וסורבה פירות העונה.
