אור וחושך בלולים תעשייתיים

תוכן התחקיר: בין אור מלאכותי לחושך מלאכותי  צבעה של האלימות 

בין אור מלאכותי לחושך מלאכותי

ויטמין D

הבעיה הוותיקה ביותר כתוצאה מאי-חשיפה לאור השמש היא מחסור בוויטמין D, אשר נוצר בגוף עם החשיפה לשמש. הניסיונות המוקדמים לכלוא עופות ללא חשיפה לאור יום, הביאו לפגיעה קשה בעצמותיהם - תוצאת המחסור בוויטמין. אולם עם גילוי הוויטמינים וייצורם המסחרי, בשנות השלושים של המאה העשרים, התאפשרה כליאת עופות גם בחשכה, בסיוע תוספים במזון.

אור כאמצעי השמנה

הלולים הסגורים המוקדמים הוארו באור יום עמום. הכנסתה של התאורה החשמלית ללולים, לקראת אמצע המאה העשרים, אפשרה לבצע מניפולציות בתאורה. אחד מן העקרונות היסודיים של תעשיית בשר העופות הוא, שעופות ערים אוכלים יותר מעופות ישנים, ולכן הם משמינים מהר יותר - ומכירתם מכניסה, בחשבון הסופי, כסף רב יותר. לכן נוצרו "תוכניות הארה", שמטרתן היא להדיר שינה מעיני הציפורים שבלול ובכך להביא להשמנתן המהירה.

הארה רציפה

דרך פשוטה לגרום לאפרוחים להשמין במהירות היא להאיר את הלול ברציפות יומם ולילה. בתנאים אלה, לעופות אין אפשרות לשקוע בשינה של ממש: לול מואר תמידית הוא לול רועש והומה. המחיר הצפוי של ההארה הרציפה, עבור העופות, הוא תשישות. בנוסף לכך, גם המערכת החיסונית שלהם נפגעת. חמור מכך, לגדילה המהירה (שנשענת גם על ברירה מלאכותית ועל מזון מיוחד) יש השלכות קטלניות. הלב והשלד אינם מספיקים להתפתח כהלכה. מחקרים שנערכו בהשוואת מצבם של אפרוחים הנתונים בהארה רציפה למצבם של אפרוחים שחיו בלול שהוחשך לשעות רבות ביממה, הראו הבדלים דרמטיים: בעקבות ההחשכה (המאפשרת שינה), ירד שיעור המקרים של בעיות ברגליים, ובעיקר של רגליים מעוקמות; פחת מספר המקרים של שבץ-לב (המסתיים במוות) ושל מיימת - אי-ספיקת לב הגורמת להצטברות נוזלים בבטן ולמוות; פחת גם שיעור המקרים של עיכובים קשים בהתפתחות העופות. לפי מחקר ישראלי בנושא, שיעור התמותה פחת לעתים במחצית(!) בקרב אפרוחים שקיבלו שעות חשכה, והחוקרים קבעו ש"ברור שהאור הרציף גורם נזק לעופות." משרד החקלאות של מניטובה (קנדה), ממליץ על 12-8 שעות חשכה ביממה לאפרוחים. אולם למרות תוצאות המחקרים, הארה רציפה היא השיטה הנפוצה בישראל, כי הגדילה המהירה מפצה, מבחינה כלכלית, על שיעור התמותה הגבוה. יש לולים, שבהם נהוגה שעה אחת של חסד ביממה - זאת כדי להרגיל את האפרוחים, שלא חוו חשכה מימיהם, למקרה של תקלה במערכת החשמל.

הארה לסירוגין

שיטת הארה אחרת היא החשכת הלול והארתו לסירוגין, לפרקי זמן קצרים. גם שיטה זו נועדה למנוע שינה רציפה מהתרנגולים כדי להגדיל את הזמן הפנוי לאכילה. הממליצים על שיטה זו מציינים, שבנוסף ל"חיסכון בחשמל", מובטח שהתרנגולים, אשר מתעוררים לאחר שינה קצרה, יאכלו בכל פעם בתיאבון האופייני לזמן ההתעוררות.

מכת חושך

ככל שגדלים העופות, גדלה גם הצפיפות בלול. כתוצאה מכך, גוברים העצבנות והתוקפנות, ומתרבים הקרבות והניקורים ההדדיים. היתרון הכלכלי של אכילה רבה הולך ומצטמצם בשקלול עם נזקי הפציעות והמוות. בשלב זה, ממליצים ללולנים לעמעם את התאורה עד לאפלה כמעט מוחלטת. האור שנקצב לעופות במבנים אטומים בשבועות האחרונים לחייהם, אינו אלא המינימום הדרוש כדי שיוכלו לראות את כלי האוכל ולנוע אליהם. חוברת הדרכה מטעם משרד החקלאות מבטיחה, שמלבד הפחתת נזקי התוקפנות, עלטה זו "תצמצם את פעילות העופות למינימום, תגרום למניעת בזבוז אנרגיה ותשפר בכך את נצילות המזון."

פחד מהחשכה פתאומית

מה דעתן של הציפורים על החשכה המתמדת? משרד החקלאות של מניטובה מעלה את האפשרות, שהציפורים פוחדות מהחושך; אולם הן ודאי אינן פוחדות מן החושך עצמו, הקיים גם בטבע, אלא מן ההחשכה הפתאומית. אפרוחים מצייצים בקול רם עד 20 דקות לאחר שהאורות כובו, והם ממהרים להצטופף סביב האבוסים וטפטפות המים; לאחר שבוע הם מתרגלים, כנראה, והציוץ הנרגש פוסק. ברור, שהאור חסר להם - הם נוטים להצטופף ליד סדקים שמהם חודר אור, למשל - ליד המאווררים.

ציפורים בוחרות באור

בניסוי שנערך באנגליה בתרנגולי הודו, נתנו לתרנגולים שגודלו בתנאי תאורה שונים לבחור להיכנס לחללים, שהיו מוארים בעוצמות שונות. התרנגולים בחרו להימצא במקומות מוארים בדומה לתנאים שבהם הורגלו, ומיאנו להיכנס לחללים חשוכים. כשהוכנסו לשם בכוח - כמעט שלא אכלו. כותב שרווין, החוקר: "תוצאות אלה מראות, שעוצמות אור נמוכות, הנהוגות בתנאים מסחריים להפחתת הפציעות מניקור ולכן לשיפור הרווחה, מנוגדות לתנאי התאורה המועדפים על-ידי התרנגולים." בלהקות קטנות, שבהן עשויות התרנגולות להכיר זו את זו (תופעה נדירה מאוד בלולים מסחריים - לביצים בלבד), מתגלה העדפה נוספת של התרנגולות: כדי לקיים קשרים חברתיים, עליהן לזהות זו את זו, ולשם כך נחוץ אור חזק.

תסכול חושך

מחקר שנערך בדנמרק בתרנגולות מן הזן המנוצל בתעשיית הביצים, מלמד על פגיעה דרמטית עוד יותר בעופות בלולים החשוכים. כאן כלאו תרנגולות בתאורה חלשה מאוד ובתאורה חזקה למדי, ובדקו עד כמה הן מנקרות זו את זו. התגלה, שתרנגולות מנקרות זו את זו בעוצמות שונות. באור החזק יותר הן הרבו לנקר זו את זו בחוזקה ולתלוש נוצות (פי 3-2 בהשוואה לאור החלש) - נקירות שגרמו פציעות ומקרי מוות רבים. זוהי ההתנהגות המוכרת, שבעטיה מחשיכים לולים. אולם הסתבר, שבתאורה החלשה ניקרו התרנגולות זו בזו בעוצמה נמוכה (ולא מסוכנת) - פי עשרים(!) יותר מאשר באור החזק. החוקרים משערים, שהחושך מנע מן התרנגולות לזהות עצמים בסביבתן, וכך נותרה סקרנותן הטבעית בלתי מסופקת. הניקור התכוף-מאוד מביע את תסכולן מהיעדר היכולת לממש את צרכיהן. כל שנותר להן לעשות הוא לנקר ללא מטרה.

קטלוג של פגעי חושך

שרווין מסכם מהן הפגיעות בתרנגולי הודו (המצב דומה גם בתרנגולי בית) כתוצאה משהייה בחשכה מתמדת: מבנה העין משתנה וגורם לעיוורון חלקי ואף עיוורון מלא; משקל בלוטת האדרנלין גדל ועלול לגרום עיוותים במבנה הגוף ובתפקודו; בעיות הרגליים מתגברות; משקל הגוף קטן, צריכת המזון מצטמצמת וניכרת ירידה כללית בפעילות ובחיוּת בכלל; והעופות מפתחים פחד עז מפני גירויים חדשים. בנוסף לכך, התאורה החלשה מקשה על הלולנים להבחין בעופות חולים ופצועים ולספק טיפול כלשהו. אם כן, המחקרים, הכוללים ניסויים פוגעניים בציפורים, מוכיחים את המובן מאליו: שהעופות זקוקים לאור טבעי, ושמניעת האור הטבעי פוגעת בהם.

צבעה של האלימות

ראייה ארבעה-ממדית

ציפורים רואות את העולם אחרת מאתנו, ויכולותיהן המיוחדות חושפות אותן לפגעים שונים ומפתיעים - בעינינו - כאשר הן נשלטות בידי בני-אדם. בעין האנושית יש תאים, הרגישים לשלושה סוגי אור (אורכי גל) שונים: אדום, כחול וירוק. לציפורים יש תא מסוג רביעי, הרגיש לאור על-סגול (שאנו לא מסוגלים לראות), כלומר, הן רואות ב"ארבעה צבעי יסוד", והעולם שלהן צבעוני יותר. דברים שנראים בעינינו דומים וחסרי ייחוד - נבדלים בעיניהן בבירור זה מזה. כך, למשל, במיני ציפורים, שבהם נראים לנו הזכר והנקבה זהים, רואות הציפורים הבדלי צבע ברורים. בנוסף לכך, פרחים ואף זרעים שאינם בולטים בעינינו, בולטים מאוד בעיניהן. האור העל-סגול גם מסייע לציפורים בניווט.

העדפת על-סגול

קיימים רמזים לכך, שהתאורה המלאכותית פוגעת בעופות בגלל עצם דלותה. באוניברסיטת בריסטול (אנגליה) בחנו את תגובתם של תרנגולי הודו לתאורות שונות. במשקים נהוג לכלוא אותם בתאורת פלורוסנט באורך גל מוגבל - ללא אור על-סגול. החוקרים נתנו לתרנגולים אפשרות לבחור אם להיכנס לחדר המואר במנורות הרגילות או בתוספת אור על-סגול. התרנגולים העדיפו בבירור את האור המגוון יותר. נראה גם שבהשפעת האור העל-סגול, הם ניקרו זה את זה פחות מן הרגיל. השערת החוקרים היא, שיש לתרנגולים חלקי גוף המחזירים אור על-סגול, ושראייתם מסייעת לתקשורת טובה יותר בין הפרטים; ייתכן גם שהם רואים טוב יותר את המזון והדבר מאפשר להם לחפש מזון באופן יעיל וללא הסחות-דעת שמביאות לניקור הדדי.

צבעים הורגים

קיימות גם עדויות פחות מתוחכמות לפגיעתה הרעה של דלות הצבע. כבר בשנות החמישים נערכו מחקרים (במכרסמים) על השפעתה של תאורה בצבעים שונים. החוקרים השוו חיות שנכלאו בתאורות צבעוניות לחיות שגדלו בתאורה טבעית, והתוצאות היו חד-משמעיות: החיות שגדלו בתאורה טבעית בריאות יותר והן שורדות זמן רב יותר - אפילו כפליים - לעומת חיות שהוחזקו בתאורה בצבעים מסוימים. שיטת ניסוי זו ממשיכה עד ימינו, בעופות: כולאים עופות בתאורות בצבעים שונים ובודקים מה קורה - לעתים קרובות מבלי להבין היטב את המנגנון, אך עם יכולת גוברת לבצע בגוף העופות מניפולציות מדויקות למטרות רווח, באמצעות תאורה בצבעים מסוימים.

מניפולציה ירוקה

החוקרים החקלאיים למדו לשלוט בגדילה של עופות באמצעות תאורה. בימים הראשונים לחיי האפרוח, יש בגופו יכולת לייצר תאי שריר חדשים, כלומר - לא רק להגדיל את התאים הקיימים אלא גם להרבות את מספרם. מסתבר, שיכולת זו גדלה כאשר האפרוחים חשופים לתאורה ירוקה עד גיל 8-11 ימים (לאחר גיל זה יש לתאורה כחולה השפעה דומה, אם כי לאפרוחים שגדלו בתאורה כחולה יש גם כושר הישרדות משופר). כך עוברים עליהם ימיהם הראשונים של אפרוחים בתעשיית הבשר באור ירוק, כדי לאפשר "ייצור" של נפח שרירים גדול יותר, לפי דרישת צרכני הבשר.

מניפולציה אדומה

הצבע האדום פועל על עופות באופן אחר: הוא ממריץ את התהליכים המביאים לבגרות מינית, כלומר - להטלת ביצים (בלולי רבייה). כדי לזרז את ההתבגרות ולחסוך כסף בהאכלת תרנגולות בשלב שבו אין הן "מייצרות" עדיין ביצים, נהוג אפוא להאיר לולים עם פרגיות באור אדום.

אור ומחזור הרבייה

בלולי ביצים למאכל אדם, מבצעים הלולנים מניפולציות במחזור הרבייה של התרנגולות, והפעם תוך ניצול תכונות טבעיות ידועות שלהן. לאורכם של היום והלילה השפעה רבה על הפרשת הורמונים בגוף הציפורים, ואלה גורמים שינויים גופניים ניכרים. באופן טבעי, מביאה התארכות הלילות בסתיו להתנוונות מערכת המין של העופות, השבה להתפתח עם התקצרות הלילות. שיא הקינון מקביל, פחות או יותר, לשיא אורכו של היום. הלולנים בתעשיית הביצים מאירים את הלול לפי מתכונת של "שיא" מתמשך, וגופן של התרנגולות מגיב בהטלת שיא של ביצים עד שהגוף נחלש. אז מחשיכים את הלול כדי לגרום התנוונות מהירה של מערכת המין (זוהי ההשרה הכפויה), ולהשיב תוך מספר שבועות את תאורת ה"שיא" - ואת הטלת השיא. כך, לאחר שהובנה רגישותן של התרנגולות לאור, היא הפכה לכלי של מניפולציה וניצול נגדן.

מנורה בראש

תאורה צורכת חשמל רב, וחוקרים חקלאיים עורכים זה שנים ניסויים בחסכנות ובדיוק כירורגיים: החדרת מקור האור לתוך ראשה של הציפור. כבר ב-1980 נערכו ניסויים כאלה בעופות הקטנים ביותר במשקים המסחריים - שלווים. גם בישראל עלו יוזמות לביצוע ניסויים כאלה. בראיון עיתונאי, הסביר ד"ר גדי גבריהו על תוכנית שהתגבשה במשרד התעשייה והמסחר לבצע ניסויים כאלה ביענים - תכנית שגבריהו מיתן אותה:


גבריהו המציא נורה זעירה בהספק זעיר (0.01 ואט), שממקמים אותה בגובה הראש של התרנגולות (ל-5-4 תרנגולות), והיא נוטה להגביר את פוריות התרנגולות וגורמת להן לאכול 9-6 גרם פחות מזון ביום, מבלי להפחית את מספר הביצים. מכיוון שמזון הוא ההוצאה הכספית המרכזית בהחזקת משק עופות, גבריהו ציפה, עם ההמצאה, לגרוף רווחים גדולים בעולם.

חושך בקצה המנהרה

החשכה שבה לחיי העופות בסופם. בתנאי סכנה ומצוקה קיצוניים, עופות נאבקים פחות כשהם נתונים בחשכה, עובדה שהמובילים בדרך למשחטה נוהגים לנצל, כשהם לוכדים את העופות בלול בשעות הלילה. המאבק ממילא לא מועיל, אלא רק מביא לשבירת עצמות, ולכן תפיסת עופות בחושך מוצגת לעתים כפעולה "לרווחת העופות". חוקרים מנסים לנצל עיקרון זה גם ברגעיהם האחרונים של העופות. במכון רוזלין (סקוטלנד) עשו ניסויים בתליית עופות ברגליהם ומצאו, שהעופות נאבקים פחות, כאשר תולים אותם בתאורה חלשה מאוד, בהשוואה לתאורה חזקה. הם גם מצאו דרך אחרת לגרום לעופות חושך - על-ידי כיסוי ראשם בשקיות בד. המאבקים גורמים לפציעות ולשברים ולכן ל"ירידה באיכות הבשר" (וכאן טמון עניינם העיקרי של החוקרים). כלומר, צמצום המאבק אינו מעיד בהכרח על פחות פחד. יכולתם של עופות לברוח תלויה ביכולתם לראות; ללא אור, הם חסרי-אונים, אך סביר להניח, שפחדם אינו קטן יותר. על כל פנים, עובדי המשחטה מעדיפים אור, וחייהם הקצרים של העופות ימשיכו להסתיים בתאורה מלאכותית.