|
פעילות
דרושים לאנונימוס
מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור למען בעלי-חיים
 מורים, מדריכים ואנשי
חינוך: הזמינו מאנונימוס חינם ערכה חינוכית בנושא זכויות בעלי-חיים – "לחלוק
את העולם... עם כולם!" הערכה כוללת מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות, סרטונים ועוד לשעורי העשרה
ולשילוב במקצועות הלימוד: מדעים, חברה ואזרחות, מורשת ישראל ועוד. info@anonymous.org.il
סדנה בתל-אביב
 בשבת, 6.10.2012, בשעה 17:00,
תתקיים במסעדה הטבעונית בודהה בורגרס (רח' יהודה הלוי 21) סדנת בישול עיונית בהנחיית אריה
רווה. בתוכנית: מקורות מידע, מוצרי גלם טבעוניים שימושיים והנחיות להכנת
מנות בודהה בורגרס, כולל טעימות. השתתפות: 30 ש"ח. להרשמה
החברה הרב-מינית בחיפה
 ביום ג',
16.10.2012, ב-18:30, בקהילת חיפה של החברה להגנת הטבע (רח' יפו 90)
ייפתח הקורס " החברה
הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם" בהנחיית ד"ר אריאל צבל. הקורס
מתאים לכל אדם עם סקרנות אינטלקטואלית ועניין בבעלי-חיים ובשינוי חברתי,
ממתעניינים חדשים ועד לפעילים ותיקים. 14 מפגשים.
קורס תזונה ובריאות בראש העין
אתר חדש: animal.org.il
 אתר animal.org.il של
אנונימוס הוא שער להיכרות עם זכויות בעלי-חיים, צמחונות, טבעונות
ואקטיביזם, כמעט ללא תמונות קשות. מומלץ לבקר באתר
ולהזמין חברים ומשפחה.
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
- תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
- רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!
לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או משרד אנונימוס 03-6204878.
בירושלים גם זנגביל 02-5665737. בבאר-שבע – שגיא sagi.gt@gmail.com.
חולצות לזכויות בעלי-חיים
60-35 ש"ח לחולצה. 15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
דווחו על פגיעה בחיות במשקים!
 שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל
בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות
לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס,
גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת
ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
גנדי והתנועה לזכויות בעלי-חיים
על פעילותו של המהטמה
לקידום צמחונות
דדי שי
 ב-2 באוקטובר
מציינים ארגונים להגנת בעלי-חיים ברחבי העולם את יום ההזדהות עם בעלי-חיים
במשקים. לציון יום ההזדהות נבחר תאריך הולדתו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי (המוכר
בכינויו "המהטמה", שפירושו "הנפש הגדולה"), מי שהוביל את מאבק הודו לעצמאות
משלטון הקולוניאליזם הבריטי – והיה גם אחד הפעילים הבולטים ביותר במאה ה-20
להגנת בעלי-חיים ולקידום צמחונות.
היסוסים לגבי צמחונות
צמחונותו של גנדי מוצגת לעתים קרובות כתוצאה של החינוך המסורתי ההודי
שקיבל, אך תפיסה זו אינה מדויקת; למעשה, גנדי הושפע מהתנועה מהמערבית לזכויות
בעלי-חיים לא פחות, ואף יותר, מאשר מהמסורת ההודית. גנדי אמנם נולד למשפחה
צמחונית, אבל במהלך התבגרותו עזב את הצמחונות והחל לאכול בשר, בעקבות לחץ
חברתי מצד אחיו הבכור וחבריו, ששכנעו אותו להאמין בכך שיתרונם הצבאי של
הבריטים על-פני ההודים נובע מכך שהם אוכלי-בשר.
על-אף שהרגיש מאוד לא בנוח עם אכילת בשר, גנדי התאמץ להרגיל את עצמו
אליה, ולא בלבד שהצדיק אותה, אלא אף ראה כחובה מוסרית לעודד הודים נוספים
לוותר על מסורת הצמחונות ולאכול בשר. עם זאת, לקראת נסיעתו לאנגליה, לצורך
לימודי משפטים, אמו דרשה ממנו שיבטיח לה להימנע מבשר, ממשקאות אלכוהוליים,
ומקשר עם נשים במהלך שהותו באנגליה. גנדי הקפיד בתקופה זו על תזונה צמחונית
רק מתוך כיבוד-הורים, וללא הזדהות אידיאולוגית.
.גנדי בתקופת לימודי המשפטים שלו באנגליה, 1891
בימי צעירותו, התאמץ
גנדי להתאים את עצמו לתרבות
המערבית בלבושו, התנהגותו ודעותיו – בין
השאר,
על-ידי כך שוויתר על הצמחונות שלו
קיום הבטחתו לאימו התגלה כמשימה לא קלה: בניגוד למטבח ההודי, העשיר
במנות צמחוניות טעימות ודשנות, ההיצע הצמחוני של המטבח האנגלי בתקופה ההיא
נראה לגנדי תפל ובלתי מספק. הביישנות הטבעית שלו – בעיה איתה התמודד כל חייו
– הקשתה עליו לבקר את האוכל שהוצע לו, ולעתים אפילו לא העז לברר אלו מהמנות
בתפריט היו צמחוניות. בנוסף, הוא נאלץ להתמודד עם לחץ חברתי חזק מאי-פעם
וניסיונות שכנוע לאכול בשר – בין השאר, הוא נתקל באנשים שטענו בתוקף כי
באנגליה, בניגוד להודו, לא ניתן להתקיים ללא אכילת בשר. כך מתוארת
באוטוביוגרפיה של גנדי חווייתו מבית ידידו, בו התאכסן בעת שהותו
באנגליה:
"מזוני, עם זאת, נהפך לסוגיה רצינית. לא יכולתי ליהנות מירקות מבושלים
בלי מלח או תבלינים. בעלת-הבית הייתה אובדת עצות מה לבשל לי. אכלנו דייסת
שיבולת שועל לארוחת בוקר, והיא הייתה משביעה יחסית, אך בארוחת הצהריים
ובארוחת הערב תמיד רעבתי. החבר חזר ונימק באוזני מדוע עלי לאכול בשר, אך
אני חזרתי וטענתי לנדר שנדרתי, ושתקתי. [...] החבר התמלא פעם שאט נפש לנוכח
מצב הדברים הזה ואמר: 'אם היית אחי, הייתי שולח אותך לארוז. מה ערכו של נדר
שנדרת בפני אם אנאלפביתית ומבלי לדעת מה התנאים כאן? זה לא נדר בכלל. זו
סתם אמונה תפלה לדבוק בהבטחה שכזאת. ואני אומר לך שההתעקשות הזאת לא תסייע
לך להשיג מאומה כאן. התוודית שאכלת בשר ונהנית מזה. צרכת אותו במקום שלא
היה הכרחי כלל וכלל, אולם תימנע ממנו במקום שבו הוא חיוני. כמה
חבל!'
(אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת, ע"מ
68-69)
בתקופת שהותו באנגליה, התאמץ גנדי ככל יכולתו להתאים את עצמו לתרבות
המערבית ולטשטש את עקבות מוצאו: הוא הקפיד להתלבש כג'נטלמן אירופי וקיבל
שיעורים בנגינה על כינור ובריקוד (על-אף שהיו חסרי תועלת עבורו). התעקשותו
לדבוק בצמחונות סימנה אותו כחריג, והקשתה עליו באימוץ התדמית האירופית. הוא
ניצב חסר אונים מול טיעונים פילוסופיים שהופנו נגד הצמחונות שלו, ולא היה
מסוגל למצוא להם מענה:
"יום אחד החל החבר להקריא באוזני את תיאוריית התועלת של בנטהם. 1 הספר בילבל אותי. השפה היתה קשה מכדי שאבין אותה.
הוא החל לבאר את הטקסט. אמרתי: 'אנא ממך, סלח לי. הדברים הסתומים הללו הם
מעבר לבינתי. אני מודה שאכילת בשר הכרחית, אך איני יכול להפר את נדרי. איני
יכול להתווכח על העניין. אני בטוח שאיני יכול להשתוות אליך בוויכוח. אך
בבקשה, פטור אותי כאוויל או קשה עורף. אני מוקיר את אהבתך אלי ואני יודע
שאתה מבקש את טובתי. אני גם יודע שאתה אומר לי זאת שוב ושוב, כי אני יקר
לך. אך אין לי ברירה. נדר הוא נדר. אי-אפשר להפר אותו.'" (עמ'
69)
היכרות עם התנועה לזכויות בעלי-חיים
לקשייו
של גנדי להסתגל לתפריט שהוצע לו בבית מארחיו הייתה, בסופו של דבר, השפעה
חיובית: הצורך למצוא מקומות שיוכלו להציע לו תפריט צמחוני סביר הוביל אותו
להיחשף לתנועה לזכויות בעלי-חיים, ולכתביו של הנרי סולט – אחד מהוגי הדעות
המערביים המוקדמים שכתב בעד זכויות בעלי-חיים וצמחונות. היו אלו כתביו של
סולט שגרמו לגנדי להפוך לצמחוני אידיאולוגי, ולא רק לצמחוני מתוך הבטחה
לאימו:
"יצאתי לחפש מסעדה צמחונית. בעלת-הבית סיפרה לי שיש מקומות כאלו בעיר.
הייתי מתרוצץ עשרה, שנים-עשר מיילים מדי יום, נכנס למסעדה זולה וממלא את
עצמי בלחם, אך מעולם לא שבעתי. במהלך שיטוטי אלה נתקלתי פעם במסעדה צמחונית
ברחוב פרינגדון. למראיה התמלאתי בשמחה שמציפה ילד המקבל את הדבר שליבו חפץ
בו. לפני שנכנסתי הבחנתי בספרים שהוצגו למכירה תחת חלון ראווה בסמוך לדלת.
הבחנתי ביניהם בספרו של סאלט Plea
for Vegetarianism. רכשתי אותו תמורת שילינג ונכנסתי היישר אל חדר
האוכל. זו היתה ארוחתי הדשנה הראשונה באנגליה. אלוהים היה בעזרי. מהיום
שקראתי את הספר הזה אני יכול לטעון שנעשיתי לצמחוני מבחירה. בירכתי על היום
שבו נדרתי את הנדר בפני אמי. עד כה נמנעתי מבשר מפאת רצוני לשרת את האמת
ועל שום הנדר שנדרתי, אך בו בזמן רציתי שכל הודי ייעשה לאכלן בשר, וייחלתי
להיות יום אחד אני עצמי כזה באופן חופשי וגלוי, ולגייס אחרים למען מטרה זו.
כעת בחרתי בצמחונות, וראיתי בהפצתה ייעוד." (עמ'
70-71)
 מאוחר יותר
גנדי אף התיידד אישית עם סולט, ולידידות זו הייתה השפעה עצומה על דרכו
הפוליטית העתידית: דרך קשריו עם סולט התוודע גנדי לראשונה לכתביו של הפילוסוף
האמריקאי הנרי דיוויד תורו, שהיה ממפתחי רעיון אי-הציות האזרחי, בו נהג
במסגרת המאבק בעבדות בארצות-הברית (בהברחת עבדים נמלטים מארצות-הברית לקנדה,
ובסרבנות מחאתית לתשלום מס). 2 רעיון אי-הציות האזרחי הפך, ברבות
השנים, להיות הכלי המרכזי ששימש את גנדי בפעילותו הפוליטית. הנרי סולט, פעיל זכויות בעלי-החיים האנגלי
שבזכותו הפך גנדי לצמחוני
אידאולוגי
בהשפעת הצמחונות עשה גנדי את צעדיו הראשונים בפעילות ציבורית: הרבה
לפני תחילת פעילותו הפוליטית לעצמאות הודו, החל גנדי את דרכו כפעיל של "החברה
הצמחונית" בלונדון, ואף נבחר כחבר הוועד המנהל של העמותה. במסגרת פעילותו זו,
החל לראשונה להתגבר על ביישנותו, והעז לדבר מול קהל, ואף לנקוט עמדות לא
פופולאריות כשיצא נגד החלטת העמותה להדיח את אחד מחבריה. 3
מזכויות בעלי-חיים לזכויות אדם
מפעילות
לזכויות בעלי-חיים, המשיך גנדי גם לפעילות לזכויות אדם. ב-1893, לאחר שסיים
את לימודי המשפטים שלו, עבר גנדי לדרום אפריקה, בה נשאר במשך 21 שנים. בעקבות
גילויי הגזענות והאפליה בהם נתקל, החל לגלות דעות ביקורתיות יותר ויותר כלפי
השלטון הקולוניאלי הבריטי, ולגלות מעורבות בפעילות נגדו. בין השאר, ייסד את
העיתון "אינדיאן אופיניון", שפנה לאוכלוסיית המהגרים ההודים בדרום אפריקה,
במטרה לרתום אותם לפעילות ציבורית.
פעילותו בעיתון הביאה את גנדי ליצור קשר עם פעיל צמחוני ידוע נוסף –
הסופר הרוסי לב טולסטוי.
גנדי פנה לטולסטוי במקור בבקשה לקבל אישור לתרגם ולפרסם טור שכתב הסופר
בקריאה למאבק לא-אלים לשחרור הודו מהשלטון הבריטי. גנדי המשיך להתכתב עם
טולסטוי גם לאחר פרסום הטור. לכבוד הסופר הרוסי גנדי אף העניק את השם "חוות
טולסטוי" לקהילה השיתופית הצמחונית שייסד ב-1910 בדרום אפריקה, יחד עם ידידו,
האדריכל היהודי הרמן קלנבך.
גנדי בתמונה קבוצתית יחד עם קבוצת המייסדים של "חוות
טולסטוי", קהילה שיתופית צמחונית שהקים במהלך שהותו בדרום אפריקה,
1910
במהלך שנותיו בדרום אפריקה, נטש גנדי את ניסיונותיו להתאים את עצמו
לתרבות האירופית, וגילה הערכה מחודשת לתרבות ההודית. הוא הפסיק להתלבש בלבוש
מערבי, ועבר ללבוש הודי מסורתי, צנוע ופשוט. את רעיונות אי-הציות האזרחי
והמאבק הבלתי-אלים, ששאב מסולט, מתורו ומטולסטוי שילב עם מושגים מהמסורת
הדתית ההודית: אהימסה (אי-אלימות) וסטיאגרהה (דבקות באמת).
למרות הערכתו המחודשת לתרבות ההודית, גנדי לא ביצע אידיאליזציה עיוורת
שלה, ולא חשש לבקר גם את תרבותו שלו. באוטוביוגרפיה שלו הוא מותח ביקורת
חריפה נגד מנהג נישואי-הילדים, ולצד מאבקו בבריטים הוא ניהל גם מאבק פנימי,
בתוך החברה ההודית, כנגד האפליה לרעה של בני הקאסטות הנמוכות.
גם לגבי פגיעה בבעלי-חיים גילה גנדי ביקורתיות כלפי התרבות ההודית: אחד
מהקטעים החריפים ביותר באוטוביוגרפיה שלו נגד פגיעה בבעלי-חיים, נכתב בעקבות
ביקורו במקדש בכלכתא, בו חזה בטקס בו הוקרבו מספר עצום של כבשים.
כמו כן, גילה גנדי ביקורתיות רבה גם כלפי תעשיית החלב ההודית. בניגוד
לדימוי הרווח לגבי יחס הכבוד לו זוכות הפרות בהודו, גנדי הצביע על כך שבפועל
מצבן של פרות רחוק מלהיות טוב. אמנם משק החלב ההודי בתקופתו של גנדי היה רחוק
מלהיות גרוע כמו זה של פרות ב משקים המתועשים המודרניים,
אך גם במשק חלב מסורתי קיימות פגיעות רבות ברווחת בעלי-החיים. גנדי הצביע על
כך כי פרים, המנוצלים בהודו כ"בהמות עבודה", מועבדים בפרך עד אפיסת כוחות.
כמו כן, יצא נגד מנהג ה"פהוקה" – תהליך בו מנפחים באוויר את איבר המין של
פרות או תאואים במטרה להגדיל את תנובת החלב שלהן.
פרות במשק חלב בבנגלור, הודו, 1927. בניגוד לתפיסה הרווחת
בדבר היחס הטוב לו זוכות פרות בהודו, גנדי היה ביקורתי מאוד לגבי מצבן של
הפרות בתעשיית החלב ההודית, ואף הפסיק לשתות חלב בעקבות עמדותיו
בנושאבעקבות הפגיעה בבעלי-החיים בתעשיית החלב, החליט גנדי להימנע משתיית
חלב, ולמשך תקופה בחייו הקפיד על תזונה טבעונית – דבר שהיה מאוד חריג בזמנו,
אפילו בתוך התנועה לזכויות בעלי-חיים. על אף שצמחונות היא תופעה מאוד נפוצה
בהודו (וכמו כן הימנעות מביצים), הימנעות משתיית חלב הייתה תופעה שכמעט לא
נשמעה כמותה באותם ימים, והפכה את גנדי ליוצא דופן בתוך החברה ההודית כמעט
באותה מידה כשם שההימנעות שלו מבשר הפכה אותו לחריג בתוך החברה האנגלית.
מכיוון שהמודעות ל בניית תזונה
טבעונית בריאה באותם ימים הייתה נמוכה עד כמעט בלתי קיימת, גנדי לא הצליח
להתמיד בהחלטתו להימנע משתיית חלב. בלחץ רופאו, הסכים לחזור ולשתות חלב, אם
כי הוא עמד בהתנגדותו לשתיית חלב פרות, ושתה חלב עיזים בלבד. גם עם התפשרות
זו חש מאוד לא בנוח, והמשיך להחזיק בעמדה ששתיית חלב אינה רצויה – גם אם
במקרה זה, לא הצליח לעמוד בעצמו בעקרונות בהם דגל.
התנגדות אזרחית
בהתאם לעקרונותיו
הפציפיסטיים של גנדי, הוא סירב לשתף פעילות עם פעולה אלימה לקידום מטרותיו
(וקומם עליו בכך חלק מהפעילים במאבק העצמאות ההודי). לעומת זאת, לא הייתה לו
כל הסתייגות מנטילת חלק בפעילות בה אלימות מופנית כלפיו. להפך – הוא שמח
להשתתף בפעילות שתחשוף את אי-הצדק והשרירותיות של המוסדות השולטים, והרבה
להיעצר (ולהשתחרר עד מהרה) במסגרת פעילויותיו. כך למשל, ב"צעדת המלח", אחת
מפעילויותיו המפורסמות ביותר, בה הצהיר על כוונתו לצעוד לים במטרה להפיק מלח,
בניגוד לחוק המשטר הבריטי. כמות המלח שהפיק הייתה קטנה וסמלית בלבד, אבל מטרת
הפרת החוק (והמעצר שבא בעקבותיה) הייתה לחשוף את חוסר הצדק בו נוהג השלטון
הבריטי. גישתו של גנדי התבססה על אמון בכך שטבע האדם הוא טוב בבסיסו, וחשיפה
בפומבי של עוולות חברתיות היא כל מה שנחוץ על-מנת לעורר את ההתנגדות אליהן.
שיטת פעולה זו שימשה מאז השראה ומודל לחיקוי לפעילים חברתיים רבים ושונים
ברחבי העולם, כמו מרטין לותר קינג במאבק לשוויון זכויות בארצות-הברית.
גנדי מוביל את צעדת המלח, אחת מפעולות אי-הציות האזרחי
הרבות שהנהיג במסגרת המחאה על השליטה הבריטית בהודו. 1930
גם בפעילויות רבות של התנועה לזכויות בעלי-חיים ניתן למצוא הדים לגישתו
של גנדי: כך, למשל, בפעולה של אנונימוס, בה הגישו מים לעגלי-חלב שהוחזקו
מוצמאים במשק פיטום, באופן הממחיש את האבסורד בכך שעל-פי החוק השקיית
העגלים הצמאים נחשבת כ"השחתת רכוש", או בפעילויות של " הצלה גלויה", בהם מחולצים
ממשקים בעלי-חיים חולים ופצועים במטרה להעניק להם את הטיפול שהם זקוקים
לו.
האמונה הבלתי-מתפשרת של גנדי בטוב הלב האנושי, וביכולת לחולל שינויים אך
ורק בכוח הדבקות באמת, עלולות להתפרש כנאיביות בראיה מערבית מודרנית. יחד עם
זאת, אין להתכחש לכך שגנדי הצליח לחולל שינויים כבירים, והטביע חותם לדורות
על התנהלותם של מאבקים חברתיים – הן בתחום זכויות האדם והן בתחום זכויות
בעלי-החיים.
אנדרטה לזכרו של גנדי בוושינגטון די. סי. צילום: Carole Waller
[1] באופן אירוני, ג'רמי בנת'ם, הפילוסוף שכתביו גויסו כדי
לשכנע את גנדי לאכול בשר, היה דווקא הפילוסוף המערבי הראשון שהתייחס ברצינות לזכויות
בעלי-החיים, בהערת שוליים ארוכה בספרו "עקרונות המוסר והחקיקה". עם זאת,
בנת'ם לא היה צמחוני: הוא פותח את דבריו בנושא בהסתייגות המבהירה כי על-אף
שיש לבני-אדם חובות מוסריים כלפי בעלי-חיים, הדבר אינו אומר שיש להיות
צמחוני, מתוך הנחה שהפגיעה בבעלי-חיים לצורך אכילת בשרם היא זניחה יחסית
למידת התועלת שיש בכך לאדם. ההנחות העובדתיות של בנת'ם לוקות בחסר בכך שהן
ממעיטות ממידת הסבל אותו עוברים בעלי-חיים בתעשיית הבשר, ובכך שהוא מניח
שאכילת בשר מהווה צורך חיוני לאדם. הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר, מפתח את
תפיסתו התועלתנית של בנת'ם בספרו "שחרור בעלי-החיים", תוך
התייחסות מעמיקה יותר לעובדות, וטוען כי יישום עקבי של עקרונותיו של בנת'ם
לגבי בעלי-חיים צריך להוביל לצמחונות.
[2] הנרי דיוויד תורו היה גם הוא, בנוסף לפעילותו לזכויות אדם, תומך
בצמחונות, והשתדל להימנע מאכילת בשר – אם כי מעולם לא התמיד בכך באופן
עקבי.
[3] גנדי יצא נגד החלטת העמותה להדיח את ד"ר ט.ר. אלינסון, שבנוסף
לפעילותו בתחום הצמחונות, היה גם פעיל לקידום השימוש באמצעי מניעה. פעילות זו
עוררה התנגדות בקרב התורם הראשי של האגודה, ארנולד הילס, שהיה שמרן נוצרי,
ועקב כך הוחלט להדיח את ד"ר אלינסון מהעמותה. גנדי, בעצמו שמרן דתי, לא תמך
בעמדותיו של ד"ר אלינסון, אך יחד עם זאת, היו מוכן להיאבק על זכותו להביע
אותן. בעקבות הדחתו של ד"ר אלינסון, עזב גנדי עצמו את "החברה הצמחונית" – אבל
לא את פעילותו לקידום צמחונות. הייתה זו בין הפעמים הראשונות בהן גנדי העז
לנקוט עמדה אנטי-ממסדית מובהקת חרף ביישנותו, אם כי גם במקרה זה, הוא לא העז
להשמיע את דעתו בקול רם, וביקש מאחד החברים האחרים באגודה שיקריא את חוות
הדעת שכתב בפני הקהל.
מקור:
מ.ק. גנדהי, אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת, תרגום: ינץ לוי
(תל-אביב: אסיה, 2005), 479 עמודים.
חדשות
 וואלה! בעלי חיים
במשקים. בטור " יום ההזדהות הבינ"ל
עם חיות המשקים: תמונת מצב בישראל ובעולם" (2.10.2012) סוקר עידן סוייר
את מצבם של בעלי-חיים במשקים תוך השוואה למצבם במדינות אחרות, ומותח ביקורת
על כך ש סמכויות האכיפה של
חוק צער בעלי-חיים נתונות בישראל בידי משרד החקלאות – המשרד המקורב ביותר
לאינטרסים של תעשיות המזון – דבר המעכב התקנת תקנות לרווחת בעלי-החיים ומונע
אכיפה יעילה של החוק.
 ynet
מלכודות דבק. בכתבה " רשות הטבע
והגנים נגד מלכודות הדבק לנחשים" (23.9.20012) מספר ארז ארליכמן על
פעילות רשות הטבע והגנים למניעת השימוש במלכודות דבק ללכידת נחשים,
האסור על פי החוק להגנת חיית הבר. הלכידה במלכודות דבק היא שיטת הרג אכזרית
במיוחד, ופעילים לזכויות בעלי-חיים מקיימים במהלך השנים האחרונות מאבק ציבורי נגד
מכירתן.
 mynet (שפלה)
חילוץ בעלי-חיים. בכתבה " כלבים
וחתולים חולצו רגע לפני שהפכו לסעודה" (27.9.2012) מדווחת חופית כהן על
הצלת בעלי-חיים שהיו כלואים בקרוואן בתנאים קשים למטרת מאכל,
ועל תהליך השיקום שעברו ארבעה מהכלבים שמצאו בסופו של דבר בתים.
תזונה ומתכונים
 nrg מעריב תזונה
טבעונית. בטור " לאכול ירוק: המדריך
לצמחוני והטבעוני המתחיל" (2.10.2012) פותחת התזונאית הטבעונית כרם אביטל
את המדור החדש שלה, המיועד להציע ייעוץ ועזרה לשמירה על תפריט טבעוני בריא: "
הגישה הבסיסית של המדור הזה היא ששינוי סביבתי בתפריט אינו כרוך ב'ויתור' אלא
בהזדמנות: הזדמנות להרפתקה קולינרית ולהכרות עם טעמים חדשים, שמרכיבים תפריט
ידידותי לבריאות, לסביבה ולבעלי החיים."
 nrg מעריב
ארוחה מפסקת. בטור " הבלוג
הטבעוני: איך לצום נכון" (23.9.2012) מציעה עינת שגיא מתכונים טבעוניים
המומלצים לארוחה מפסקת: מרק כרובית וברוקולי, אורז אדום וחומוס עם
בצל שום ואגוזי מלך, וכרוב סגול ובצל ירוק.
 nrg מעריב
לפני ואחרי הצום. בטור "שני צמחוני
במדור ליום כיפור" (24.9.2012) מציעה שיראל אורגד מתכונים ללחם מלא (ניתן
להשתמש בסילאן במקום בדבש), ממרח אבוקדו וטופו, טחינה ירוקה, קציצות אגוזים
טופו וירק אפויות בתנור, קוסקוס מלא וירקות עם חומוס, מרק ירקות, ואורז מלא
עגול.
הארץ אורנה ואלה. בטור "כרובית, דוחן והרמוניה" (27.9.2012) סוקרת רחל טל-שיר את ההיצע הטבעוני הנרחב של מסעדת "אורנה ואלה" בתל-אביב, ומציעה מתכונים למג'דרה, טרטלטים מבצק דוחן במילוי שקדים, וסלט קינואה.
טבעונים. בטור " מודעות זה
כואב" (הארץ, 24.9.2012) כותב מייקי דגן על תהליך המעבר שלו מאכילת בשר
דרך צמחונות ועד לטבעונות, ומשווה את תהליך הגמילה מבשר לגמילה מסיגריות.
בטור " צעירים
מפ"ת ואורנית מאמינים בעולם הטבעוני" (mynet [פתח תקוה], 28.9.2012)
מראיינת קורנית אלבז שלושה צעירים המספרים על התהליך בו החליטו להיות
טבעונים.
פינת התזונה
פלפלים קלויים ממולאים
 מרכיבים6 פלפלים אדומים
קופסת שימורי אפונת גינה
קופסת שימורי שעועית לבנה במיץ
עגבניות
כוס אורז לבן
שמן זית
הכנה
- מחממים מראש תנור לחום של 180 מעלות.
- מבשלים את האורז עם שתי כוסות מים, על אש קטנה.
- קולים את הפלפלים במחבת עם מעט שמן זית, עד להשחמה קלה.
- מערבבים היטב את השעועית והאפונה עם האורז.
- ממלאים את הפלפלים בתערובת השעועית האורז והאפונה ואופים אותם בתנור למשך כ-20 דקות.
מתכון: דרור ינאי צילום: ראובן אילת. פורסם במקרו במדור "שני צמחוני" ב-ynet.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: דדי
שי (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר,
חגי כהן
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
ביום ו', 19.10.2012,
ב-09:30, ייפתח בראש העין קורס תזונה ובריאות בהדרכת ענת ארגמן, ביוכימאית
המעבירה את הקורס זה 7 שנים. פרטים נוספים: ענת ארגמן,
054-5429782, argamananat@yahoo.com
בואו להיות אוהדים שלנו בפייסבוק!
nrg
מעריב הרג פילים. בכתבה "