Anonymous NewsLetter

מנהג הכפרות גורם סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים ותרנגולות. אם יש לכם מכרים או קרובים הנוהגים לקיים מנהג זה, ידעו אותם בצער בעלי-חיים שעלול להיגרם אם ישתתפו בטקס, והבהירו כי החלופה המקובלת בעולם הדתי ל"כפרות התרנגולים" היא "פדיון כפרות" (תרומה). אפשר להדפיס את הכרזה: "הצלת נפשות ולא נפש תחת נפש," המיועדת לקהל דתי ומסתמכת על פסקי הלכה השוללים את המנהג. ניתן לחלק כרזה זו באזור בתי-כנסת, לתלותה על לוחות מודעות של בתי-כנסת ולהניחה בבתי-כנסת.

לפרטים: info@anonymous.org.il

לפעול באנונימוס

דרושים לאנונימוס

מורים: הזמינו ערכת מערכי שיעור למען בעלי-חיים

סדנה בתל-אביב

בשבת, 6.10.2012, בשעה 17:00, תתקיים במסעדה הטבעונית בודהה בורגרס (רח' יהודה הלוי 21) סדנת בישול עיונית בהנחיית אריה רווה. בתוכנית: מקורות מידע, מוצרי גלם טבעוניים שימושיים והנחיות להכנת מנות בודהה בורגרס, כולל טעימות. השתתפות: 30 ש"ח. להרשמה

החברה הרב-מינית בחיפה

ביום ג', 16.10.2012, ב-18:30, בקהילת חיפה של החברה להגנת הטבע (רח' יפו 90) ייפתח הקורס "החברה הרב-מינית: אנשים, חיות אחרות ומה שביניהם" בהנחיית ד"ר אריאל צבל. הקורס מתאים לכל אדם עם סקרנות אינטלקטואלית ועניין בבעלי-חיים ובשינוי חברתי, ממתעניינים חדשים ועד לפעילים ותיקים. 14 מפגשים.

ניקוי מיצים במדבר

קורס תזונה ובריאות בראש העין

אתר חדש: animal.org.il

דוכני הסברה

לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או משרד אנונימוס 03-6204878. בירושלים גם זנגביל 02-5665737. בבאר-שבע – שגיא sagi.gt@gmail.com.

חולצות לזכויות בעלי-חיים

דווחו על פגיעה בחיות במשקים!

שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.

info@anonymous.org.il או בטלפון 03-6204878

תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס

ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.

מניפסט לטבעונות רוחנית
על "דיאטת השלום העולמי" של וויל טאטל

אריאל צבל

בדבריהם של כמה מורים רוחניים על צריכת מוצרים מן החי, בולטת ההונאה העצמית. אמנם, רבים מהם מכירים בחשיבות המוסרית של הימנעות מצריכת בשר, ויש היודעים שבמערב המודרני מקור המוצרים מן החי הוא משקים תעשייתיים. למרות זאת, בין המזהים עצמם עם פילוסופיה מזרחית, למשל, נפוצה ההתעקשות להמשיך לצרוך חלב. מתוך דבקות במסורת קולינרית ודתית מסוימת, כל תירוץ קלוש מתקבל: מהטענה שצריכת חלב עשויה "לרומם את הפרה" ועד להצהרה שללא שתיית חלב לא ניתן יהיה "לכבד את הפרה כאמא."

וויל טאטל, קליפורני יליד 1953, ד"ר לפילוסופיה של החינוך ודהרמה מאסטר במסורת הזן בודהיסטית, מזהה בקלות את הסתירה שבין עקרונות רוחניים לבין ניצול פרות וחיות אחרות. מבלי להתחייב על הגדרה מדויקת של "רוחניות," "דיאטת השלום העולמי: אכילה למען בריאות רוחנית והרמוניה חברתית" הוא אולי הטקסט הרוחני המפותח ביותר שנכתב על היחסים שבין בני-אדם כיום לבין חיות ממינים אחרים. הספר יצא לאור בשנת 2005, והתרגום העברי התפרסם ב-2012 כמיזם של כמה מאוהדי הספר. אפשר לראות ב"דיאטת השלום העולמי" ספר חובה לכל אדם רוחני. קוראים אחרים עלולים להירתע מסגנון הכתיבה ומהעמימות המושגית שטיפוסיים לז'אנר זה, אולם גם להם מציג הספר אתגרים חשובים.

המהות הנצלנית של החקלאות
טאטל, בניגוד למורים רוחניים שמצדדים באכילת מוצרים מן החי, למד ברצינות על ניצול תעשייתי של חיות וספרו כולל תיאורים מפורטים של הנעשה במתקנים חקלאיים. מעבר לכך, הוא מכיר בעובדה שכל קשר בין אדם לבין חיה מבויתת אינו מבטא מצב טבעי, אלא הוא תופעה מלאכותית וחדשה למדי. בעקבות כותבים ביקורתיים כגון ג'ים מייסון וראיין אייזלר (שאף הם מתבססים על אחרים) טאטל מזהה את ביות החיות למאכל כמהפכה ביחסים הבין-מיניים. הביות הביא לעולם תרבות של נצלנות וכוחנות קיצונית לצד אשמה מוסרית בלתי נמנעת. הכרה זו מאפשרת לטאטל להימנע מנוסטלגיה לימים רחוקים של הרמוניה-לכאורה בין אנשים לבין חיות מבויתות. נוסטלגיה כזו אינה אלא ביטוי לאידיאולוגיה החקלאית, שהרי הביות מראשיתו כרוך בכליאת חיות, בשליטה ברבייה שלהן ובניצול גופן. ההרמוניה-לכאורה של ניצול פרות לחלב בימי קרישנה היא לא יותר מהונאה-עצמית של חברת רועים, כשם שהקשר ההרמוני-לכאורה שבין שבטים קדומים לטבע בעולם השמאני, נגוע באתוס של ציד ומרעה. במובן זה, טאטל מפוקח יותר מלא-טבעונים המזהים עצמם כרוחניים.

בלב "דיאטת השלום העולמי" עומדת ההכרה בעובדה, שמוצרים מן החי הושגו בהכרח באלימות רבה, ושאלימות זו אינה ניתנת לניתוק משום מוצר מן החי ומשום מעשה צריכה שלו. התרבות שלנו מצטיינת בפברוק של נתק בין הצריכה לייצור, באופן כה משכנע עד שאנו מסוגלים לתפוס אכילת בשר, ביצים ומוצרי חלב בתור חוויה יומיומית תמימה המתרחשת בינינו לבין עצמנו. על רקע זה, טאטל מצביע בחריפות על קשר סיבתי הכרחי וישיר בין מעשה הצריכה התמים-לכאורה לבין זוועות החקלאות. טענה אלמנטרית זו נותרת תקפה גם אם נדחה כמה טענות אחרות של המחבר. בין אם נקבל את דבריו של טאטל על אכילה בתור "הפעילות האינטימית שבה אנו משיגים למעשה את האיחוד המורכב והמיוחל של העצמי עם האחר, הסובייקט והעולם" (עמ' 17) ובין אם נתייחס בספקנות לדבריו על הערך הסמלי של מזון ושל אכילתו – עדיין ניאלץ להודות שיש קשר סיבתי בין אכילה ולבישה של מוצרים מן החי לבין עינוי חיות והריגתן.

ד"ר וויל טאטל במקלט לחיות משק של הארגון Farm sanctuary

התזה: השחתת האישיות המוסרית
טאטל אינו מסתפק בהצבעה על כך שכל המוצרים מן החי מגלמים אלימות. לטענתו, האלימות מותירה במחולליה השפעה עמוקה ביותר. גם כאשר איננו חושבים כלל על קורבנות האלימות שלנו ונדמה כאילו הבעיה המוסרית נעלמה מעינינו – גם אז, לפי טאטל, האלימות הגלומה בארוחות של מוצרים מן החי מכוננת את מבנה האישיות שלנו כפרטים ומעצבת את היחסים החברתיים בינינו.

זהו רק חלק מהתזה שמציג טאטל, אך כדאי לעצור כאן ולציין שחלק זה של התזה משכנע במיוחד. יש בו הכרה בעובדה, שצריכת מוצרים מן החי מהווה מעורבות באלימות באופן פעיל ותכוף יותר מכל מעורבות אחרת שלנו באלימות (לפחות בקרב הרוב הגורף של האוכלוסייה בימי שלום). זוהי טענה עובדתית פשוטה, תקפה – ומודחקת כליל בתרבות שלנו.

טאטל מניח שטבע האדם טוב מנעוריו ושנדרש אפוא מאמץ גדול כדי לרמוס את העניין המוסרי הטבעי שיש לנו בחיות ולייצר במקומו אדישות ואכזריות. הוא אינו מספק נימוק אמפירי לטענתו על טבעו הטוב של האדם, אולם גם אם הוא טועה ואנו זקוקים לחינוך כדי ללמוד להיות טובים לא פחות משאנו זקוקים לחינוך כדי ללמוד להיות רעים, התזה אינה מתמוטטת. בין אם נולדנו אמפתיים כלפי זולתנו ובין אם עלינו ללמוד אמפתיה מהי, קשה להעלות על הדעת מצב שבו מעורבות יומיומית פעילה באלימות לא תתבע באופן כלשהו הדחקות, התעלמויות וכשלים מוסריים.

כאן המקום להעיר, שהתזה של טאטל מיוחדת בהתמקדותה באישיות המוסרית של האדם. מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת, דיונים על מוסר וטבעונות מתמקדים בעיקר בתוצאות המעשים שלנו (פיטר סינגר) ובזכויות בעלי-חיים וחובותינו המוסריות (טום רייגן). גישות אלה למוסר נוחות לאדם החילוני המודרני, אך הן אינן נותנות מענה לשאלות על התפתחות מוסרית, על מידות טובות/רעות ועל מוטיבציה לבחור בטוב על פני הרע. שאלות אלה היו פופולריות יותר בעבר, והן עדיין ראויות למענה גם בעולם החילוני כיום. קיימים ספרים טובים הרבה יותר מ"דיאטת השלום העולמי," גם בעברית (למשל: "שחרור בעלי-החיים"), אולם ההתעלמות של הפילוסופים המערביים החילוניים מההשפעה של הרגלי תזונה על אישיותנו, מותירה את "דיאטת השלום העולמי" כספר חשוב גם עבור מי שמסתייג מרוחניות.

התזה: מהשחתת החברה לתיקון
עד כה דנו במנגנון הנפשי-תרבותי שמתאר טאטל. זהו רק חלק מהתזה שלו. הוא טוען עוד, שההדחקה, ההתעלמות וההתחמקות מאחריות מוסרית – עקב צריכת מוצרים מן החי – מעצבים את המבנה הנפשי שלנו כפרטים ואת מבנה החברה שלנו כולה. הם משפיעים עד כדי כך, שהם המקור לרוב הגדול של הרעות החולות שמאפיינות את החברה שלנו – דיכוי אנשים אחרים, מלחמות, רעב, הרס הסביבה ועוד.

מכאן מגיע טאטל לחזון שלו: כדי לרפא את החברה כולה, יש לטפל בשורשי המחלה, דהיינו להפסיק את האלימות ההמונית והגורפת שלנו כלפי חיות. הטבעונות תפטור אותנו מן הצורך להדחיק את המשמעות של מעשינו היומיומיים ולהתעלם מהסבל שנמצא ממש לנגד עינינו; הטבעונות תחזיר לנו את האינטואיציה הבריאה ביחס לקשרים הקיימים בין תופעות סביבנו ותאפשר לנו להתחבר לניצני טוב-הלב והאהבה שמודחקים בנו כיום. הטבעונות תכונן אפוא חברה טובה יותר בכל המובנים.

תזה חזקה, נימוקים חלשים
כדי להוכיח שצריכת מוצרים מן החי אחראית לרעות החולות העיקריות בחברה שלנו, טאטל חורג מהדיון המוסרי ומרחיב בדברים על השלכות חומריות של חקלאות בעלי-חיים, כגון ההרס הסביבתי הדרמטי והבזבזנות העצומה שכרוכים בייצור בשר, חלב, ביצים, או הנזקים הבריאותיים שנובעים מאכילתם. נתונים אלה, שמקורם בסיכומים שסיכמו אחרים, מבוססים היטב בדרך-כלל. אולם הטענות המקוריות של טאטל חלשות יותר. הוא מתעקש שהרגלי חשיבה מסוימים, שנובעים מצריכת מוצרים מן החי, הם שאחראים על התפתחויות היסטוריות ספציפיות. אלה הן טענות היסטוריות מובהקות, שמחייבת ביסוס פרטני. טאטל מספק לא יותר מעדויות קלושות לקשרים היסטוריים כאלה, אם בכלל. בין מעט הנתונים ההיסטוריים שהוא מביא, ניתן למצוא את דבריו של ג'ים מייסון על הקשר שבין ראשית הביות לראשית העבדות, ואת ההתנסות האישית של טאטל בקהילות חברתיות מבודדות של מהפכנים טבעונים.

למרבה הצער, פרטים אלה אינם משכנעים. בעיות חברתיות שנוצרו ב-10,000 השנים בקירוב שחלפו מאז ראשית הביות, נובעות מאינספור גורמים שהופכים את הדיון בראשית הביות ללא-רלוונטי; והמהפכנות החברתית של הקהילות שראה טאטל בארצות-הברית נשענת אף היא על אינספור השפעות, שהטבעונות היא לאו דווקא משמעותית ביניהן. כדי לשכנע שצריכת מוצרים מן החי אחראית לאסונות חברתיים ספציפיים, יש צורך בעבודה היסטורית דקדקנית שתתאר את התפתחות אסונות אלה; וכדי לשכנע שהמעבר לטבעונות מניב תיקון חברתי מיוחד, יש להשוות בעבודה סוציולוגית/אנתרופולוגית דקדקנית בין קהילות טבעוניות לקהילות דומות של אוכלי-כל. אין מקום לבוא בטענות לטאטל שלא ביצע עבודות כאלה, אך מטריד שהוא כלל לא הבחין בנחיצותן. תחת זאת הוא חוזר על התזה שלו עשרות פעמים(!) במילים שונות, ללא נימוק אמפירי.

סיכום: תזה ראויה לנימוק
מי שמשוכנע מראש שצריכת מוצרים מן החי היא אם כל חטאת ושהטבעונות היא התרופה לכל תחלואינו, יאהב את "דיאטת השלום העולמי" גם ללא הנימוקים ההיסטוריים החסרים. אולם סקירה זו כוונה בעיקרה למתעניינים ספקנים ולא-רוחניים. לקהל זה חשוב להבהיר, שכישלונו של טאטל בביסוס התזה שלו אינו תורם כהוא זה לערעור על התזה הזו. הרעיון, שצריכת מוצרים מן החי כרוכה בהשחתת מידותיהם המוסריות של הפרט ושל החברה, עולה בקנה אחד עם הנחות היסוד של המחשבה הפסיכולוגית והחינוכית. אם ביטוייו הספציפיים של רעיון זה טרם נחקרו היטב – הגיע הזמן לעשות את העבודה. טאטל

אמנם לא עשה זאת, אבל לפחות הציג ברהיטות את מסגרת הדיון.

נסיים בהבעת הסתייגות זהירה מפרויקט "דיאטת השלום העולמי" בכללו. ומה אם טאטל הגזים, ורוב הצרות שהאנושות סובלת מהן אינן נובעות מהאסון המנטלי, התרבותי, הכלכלי, האקולוגי והבריאותי שגורמות תעשיות בעלי-החיים? מה אם טבעונות אינה מהווה תנאי הכרחי לשלום עולמי? כאן חשוב לזכור, שהמחשבה המוסרית המודרנית-חילונית נוטה להתמקד בתוצאות מעשינו ובחובות המוסריות שלנו – ולא בשכלול מידותינו הטובות. בין אם הטבעונות תהפוך אותנו לאנשים טובים ותושיע אותנו ובין אם לאו, אנו מחויבים לטבעונות לפי עקרונות המוסר שרובנו מחזיקים בהם. די בכך שצריכת מוצרים מן החי הורגת המוני חיות וגורמת להן סבל עצום כדי לחייב אותנו, מבחינה מוסרית, לקיים אורח-חיים טבעוני.

מקור

וויל טאטל, דיאטת השלום העולמי: אכילה למען בריאות רוחנית והרמוניה חברתית, מאנגלית: עדי צור, יונתן בר ורימונה גרסון, (מזון למחשבה, 2012). 328 עמודים, כולל הערות ורשימת מקורות.

לאתר המחבר והספר: http://worldpeacediet.org/

לעותק של הספר ברשת: http://www.godnh.net/wpd/WorldPeaceDietFullEnglish.pdf

לאתר הספר בעברית, כולל גרסת תרגום מוקדמת: http://shalomdiet.wordpress.com/

מומלץ לקרוא את הספר בגרסת התרגום המודפסת ולא בגרסה הנ"ל.

חדשות

הארץ טבעונות בעולם החרדי. בטור "הצצה מרתקת לתופעה חריגה" (ככר השבת, 13.9.2012) מדווח יוסף פאר על מגמת הצמחונות והטבעונות המתפשטת גם במגזר החרדי, מטעמי בריאות וצער בעלי-חיים, שמקורם גם במקורות היהודיים. לדברי אחד המרואיינים, "אנחנו רואים שבמקור הבשר לא הותר למאכל, להפך, זה סוג של איסור שהותר רק לאחר המבול, אם התורה אסרה את זה במקור, אני מבין שזה לא כל-כך חיוני, ולכן אני נמנע מזה." פאר מציג את תעשיית הצמר כמיטיבה עם הכבשים, אלא שבפועל זוהי תעשייה אכזרית, כמו כל תעשייה אחרת שכרוכה בניצול חיות.

הארץ הכחדת דגים. בכתבה "בתוך שני עשורים: המינים הפולשים השתלטו על הדגה" (19.9.2012) מדווח צפריר רינת על פגיעה במיני דגים מקומיים בים התיכון בשל התרבות מינים זרים: "החוקרים מציינים שעד היום התבססו בים התיכון 55 מינים של דגים שהגיעו דרך תעלת סואץ, היקף הפלישה הגדול ביותר בימים על פני כדור-הארץ. מחצית ממספר זה פלשו בעשור האחרון ומתוכם בשישה מינים כבר יש התפוצצות אוכלוסין שהפכה אותם לכמה מהמינים הנפוצים ביותר." רינת מזכיר בקצרה שתעשיית הדיג תורמת להכחדת הדגים המקומיים, ושהחוקרים ממליצים להגביל את הדיג.

ynet הרג צבאים. בכתבה "חג עצוב: נתפסו ציידי צבאים בשמורת ניצנים" (19.9.2012) מדווח ארז ארליכמן על תפיסת אדם שצד צבאים בחברת בנו בן ה-11. לדברי ארליכמן, "ברשות מציינים כי כל עוד בתי המשפט לא יחמירו עם ציידים וימשיכו להסתפק בקנסות כספיים הנמוכים משוויו של בשר הציד, תופעת הציד תמשיך לפגוע בחיות הבר המקומיות המצויות בסכנת הכחדה."

nrg מעריב שיקום צבאים. בכתבה "להקה צבאית: כך ייראה עמק הצבאים" (זמן ירושלים, 19.9.2012) מדווחת מאיה הורודניצ'אנו על התוכנית לשיקום עמק פרי-הר שבירושלים, תוך הקצאת שטח לצבאים בצמוד לפארק עירוני. אולם מכיוון שכמעט כל הצבאים שבעמק כבר נהרגו, התוכנית כרוכה בלכידת צבאים מבחוץ וכליאתם במתחם קטן ומסוכן.

הארץ שיקום הקישון. בכתבה "האם דווקא מהקישון תצא הבשורה עבור נחלי ישראל" (13.9.2012) מדווח צפריר רינת על פרויקט לשיקום נחל הקישון מהשפכים התעשייתיים שנשפכו אליו בעבר ללא הגבלה וכיום תחת טיהור. במורד הנחל נספרו לאחרונה 13 מיני דגים. גם בירקון חל שיפור, אולם נחלים אחרים עדיין מזוהמים מאוד.

וואלה! טבח בגיריות. בכתבה "עם רישון להרוג, הרפתנים באנגליה יוצאים למלחמה" (17.9.2012) מדווחת אוריה כנף שמשרד החקלאות הבריטי נתן לרפתנים אישור לירות בגיריות, כי לטענתם הן מדביקות את הפרות בשחפת הבקר. ההוכחות להאשמה זו קלושות והמחלה אינה קטלנית, אך היא משפיעה על תפוקת החלב של הפרות ופוגעת בכך ברווחי תעשיית החלב.

ynet רעל בימים. בכתבה "הנחיות חדשות לילדים: טונה – רק פעמיים בחודש" (23.9.2012) מדווח איתי גל: "איגוד רופאי ילדים אמריקני הוציא בסוף השבוע מסמך הנחיות חדשות, המזהירות מפני צריכת הדג הפופולרי אצל ילדים. הסיבה: רמות גבוהות של כספית בדגי הטונה, המסוכנים למוח ולמערכת העצבים."

ynet נבטוטים. בטור "הפנקייק של השכן ירוק יותר: מתכונים עם נבטוטים" (19.9.2012) מגישה מיכל וקסמן הנחיות להנבטת קטניות ומתכונים לסלט נבטוטים וירקות, קארי מהיר של נבטוטים, ופנקייק ירוק של נבטוטים.

פינת התזונה
דגני בוקר מכוסמת

מתכון וצילום: נטלי שוינקלשטיין, מתכונים בריאים מצולמים. לאתר של נטלי

מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין להשיב (reply) לכתובת השבועון!

אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119. טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים ניתן לקרוא בארכיון

להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס מאובטח

אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו

אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י כאן

פעילות

מונעים ניצול תרנגולים לכפרות