|
פעילות
שבועות ללא חלב
שבועות במקורו הוא חג חקלאי שבו נהנים מתנובת הארץ, הצמחית ברובה.
תעמולת תעשיית החלב, הפכה החג לאירוע שמקדם ניצול פרות, אולם גם
המעוניינים בתפריט "חלבי" אינם צריכים להשתתף בניצול פרות: אנונימוס אספה
עבורכם עשרות מתכונים
שמתאימים לחג על טהרת הצומח .
דרושים לאנונימוס
- דרוש/ה עובד/ת בשכר לפעילות שטח מאתגרת בנושאים הקשורים לפגיעה
בבעלי-חיים. המשרה דורשת מחויבות לזכויות בעלי-חיים, אחריות ויוזמה אישית.
שליטה בערבית – יתרון. info@anonymous.org.il
- דרוש/ה גייס/ת כספים לחצי משרה בשעות אחר-הצהריים בתל-אביב. דרישות:
חריצות ומחויבות, עדיפות לטבעונים/ות ולבעלי/ות ניסיון. נא לפרט ניסיון
בגיוס כספים וקשר לזכויות בעלי-חיים. info@anonymous.org.il
החברה הרב-מינית בתל-אביב
סדנת גלידה בצפון
סדנאות להכנת גלידה
טבעונית יתקיימו ב-20.5.2013 ב קריית טבעון,
וב-22.5.2013 ב חיפה. במסגרת
הסדנאות נלמד להכין גלידה טבעונית באמצעות ציוד מטבח בסיסי וזמין, מחומרי גלם
טריים שקונים בשוק. מנחה: אורי יורמן. תשלום מומלץ: 150-80 ש"ח. לפעילים
בחינם. הגעה בתיאום מראש. לפרטים נוספים: yurman@gmail.com
תזונה בערבה
 בין התאריכים 25-23
במאי 2013, בנווה מדבר מואה שליד צופר, ינחו זהר צמח וילסון, אביטל סבג, ותמר
עדי סופשבוע של בריאות, תזונה, יוגה, מדיטציות, טבע ונופש. בתפריט: מיצי
ירקות ומרקים טבעוניים. 2590-1510 ש"ח. לפרטים
ולהרשמה
אפליקציה לאיתור מנות טבעוניות
מערכי שיעור למען בעלי-חיים
 מורים, מדריכים ואנשי חינוך:
הזמינו מאנונימוס חינם ערכה בנושא זכויות בעלי-חיים: "לחלוק את העולם...
עם כולם!" בערכה מערכי שיעור, דפי עבודה, מצגות וסרטונים, לשיעורי העשרה
ולשילוב בשיעורי מדעים, חברה ואזרחות, מורשת ישראל ועוד. info@anonymous.org.il
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים להתנדב בדוכני אנונימוס
בתל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע. רוצים להקים דוכן
הסברה ביישוב אחר? פנו אלינו!
מכירת חולצות לזכויות
בעלי-חיים
האתר " חולצות מן
הצומח" מוכר חולצות לקידום זכויות בעלי-חיים: 60-35 ש"ח לחולצה, 15
ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
דווחו על פגיעה בחיות במשקים! שמעתם על מתקן
חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה הקוברת אפרוחים
במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם בתעשיות המזון?
דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף את ההתעללות
באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
עופות בלתי נראים איך הפכו תרנגולי
הבית מציפורים מתות לחטיפים
בשר עופות נצרך כיום בכמויות עצומות, ורובו הגדול מעובד במידה
כזו, עד שלעתים קרובות לא ניתן עוד לזהות שמדובר בגוויית ציפור. לפני כמה
עשרות שנים בלבד, אכלו אנשים פחות בשר עופות, ורובו הגדול נקנה
כגווייה שלמה, לעיבוד בבית. אריאל צבל מתאר את השינוי
ההיסטורי ומנסה לעמוד על משמעותו בכל הנוגע ליחס הצרכנים
לקורבנותיהם.

פרסומת לבשר עוף בעיתון, מתקופה שבה ההרג היה גלוי לעין
במידה כזו שלא עורר אי-נוחות בלב הצרכנים (ניו זילנד, 1934)
כשציפור מתה הייתה ציפור מתה
לפני הפיכת משק העופות לתעשייה, הרג תרנגולי בית נערך לעתים
באופן גלוי למדי, ובדרך-כלל הגווייה הוצגה למכירה בשלמותה. הקונים – ולמעשה
הקונות, בדרך-כלל – לקחו את הגווייה השלמה הביתה, ושם לעתים מרטו את נוצותיה,
או, לכל הפחות, ביתרו אותה ועקרו את איבריה הפנימיים. דגם זה של צריכה שימר
אפוא בקרב צרכני הבשר רמת מודעות גבוהה מאוד לכך שמדובר בציפור מתה. מצב זה
החל להשתנות באמצע המאה ה-20. השינוי היה כה מהיר וגורף, עד שכיום אנשים מתחת
לגיל 40 במדינות רבות (ובמיוחד בארצות-הברית, שם התפתחה התופעה לראשונה)
אוכלים כמות עצומה של בשר עופות מבלי שחוו אי-פעם את הבשר כגוף מת.

חנות לממכר עופות ודגים לפני התיעוש: גוויות שלמות תלויות
ללא עיבוד, מלבד מריטת נוצות (אירלנד, 1926)
הוזלת המחירים
"ייצור" בשר עופות החל להתגבש
כתעשייה בארצות-הברית כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, באופן מקומי ומוגבל.
התעשייה גדלה לאט, עד לתחרות "התרנגול של המחר." התחרות הייתה מבצע לאומי של
ברירה מלאכותית, במטרה להביא לעולם עופות שנוטים לגדול מהר יותר,
למשקל גדול יותר ותוך צריכת מזון מועט יותר – בהשוואה לגזעי התרנגולים
הישנים והטבעיים יחסית. התחרות החלה ב-1945, ותוך שנים אחדות הביאה
להפצה המונית של תרנגולים בעלי מבנה גוף מעוות, שסופקו על-ידי חברות בודדות. במקביל לכך,
החלו חברות העופות לעבור "אינטגרציה אנכית" ולדחוק מן השוק את החברות הקטנות.
חברה שהשלימה אינטגרציה אנכית, החזיקה מדגרות, לולים, מפעלים
לייצור מזון לעופות, מערך הובלה ו משחטות. כל הגורמים האלה,
בנוסף על ייעול הלולים והמשחטות בעזרת מתקנים אוטומטיים, הביאו
להורדת מחירי העופות ולעלייה בהיקף צריכתם.
תרנגולים בסופרמרקט המהלכים האלה,
מרחיקי-לכת ככל שהיו, נערכו הרחק מעין הצרכנים ולא גררו כשלעצמם שינויים
גדולים באופי צריכת בשרם של העופות. הצרכנים עדיין יכלו לקנות גוויות שלמות,
לערוך עיבוד שטחי שלהן בבית ולצלות את הגווייה הכמעט-שלמה, כפי שנהגו
אמריקנים לעשות שנים רבות קודם לכן. אולם גורמים אחרים עוררו שינוי משמעותי.
בשנות ה-30 החלו להתפשט ברחבי ארצות-הברית סופרמרקטים – חנויות גדולות שבהן
הלקוחות אוספים את פריטי הקנייה בעצמם מהמדפים. ללא קצב הניגש למחסן הבשר
ומכין את גוויית החיה למכירה – כפי שהיה נהוג עד אז – מכירת בשר הייתה אתגר
לא פשוט לקירור ולאריזה בסופרמרקטים המוקדמים. אולם בשנות ה-50 התפשטה
בסופרמרקטים מכירת בשר עופות בהיקף חסר תקדים, ובסוף העשור כבר נמכרו שם
כ-60% מהתרנגולים בארצות-הברית. שלא כמו הגוויות השלמות שנמכרו בעבר כשהן
חשופות לעין ללא כיסוי ואף חשופות למגע ולהרחה, בסופרמרקט "עוף" נמכר
כגופה ארוזה בפלסטיק, ללא אברים פנימיים (שסולקו במשחטה), בטמפרטורה
נמוכה. שיטת המכירה בסופרמרקט הביאה לכך שחוויית הקנייה לא עוררה
עוד בקלות תחושה שמדובר בחיה המתה.
חלקי תרנגולים בסופרמרקט בשלב הבא החלו
חברות הבשר למכור חלקי עופות ארוזים. אחת מחברות הענק באותה תקופה, Holly
Farms, החלה לעשות זאת בשנות ה-60, אך ללא הצלחה ניכרת. קנת' מאי, שהוביל את
היוזמה הזו בחברה, הסביר לעיתונאים לאחר שנים: "תרנגול ארוז מראש ומבותר
לחתיכות היה צריך להיראות כאילו הוא היה ציפור חיה עד ממש לאחרונה – עם צוואר
אחד וכבד אחד... אחרת אנשים לא אהבו את זה." אולם בסופו של דבר, העניין
הצרכני בקיצור זמן ההכנה בבית הוא שהכריע: אם ב-1962 נמכרו 83% העופות
בארצות-הברית כגווייה שלמה (אמנם לאו דווקא עם ראש ואברים פנימיים), ב-1988
רק 20% נמכרו בצורה כזו, לעומת 58% חתוכים לחתיכות (ועוד 22% בעיבוד נוסף).
האמריקנים פיתחו לא רק העדפה לגוויות מבותרות, אלא גם התמקדות באברים מסוימים
– החזה והכנפיים – ואחוז ניכר מהאברים האחרים נשלח לייצוא.
בגווייה המצוננת עדיין ניכרו סימנים רבים לכך שמדובר בחיה
מתה. המצאה פופולרית אחרת סילקה את רוב הסימנים האלה. ב-1945 נכנסו
לשימוש ארוחות קפואות בתוך מגשיות. ארוחות אלה נועדו לחימום מחדש ללא כל
עיבוד. הארוחות המקוריות נועדו לטיסות, אך הן התאימו גם לציבור העסוק בכללו,
ובמיוחד על רקע הירידה בזמן שיכלו נשים העובדות מחוץ לבית להשקיע במשק הבית.
ב-1949 הוצעו הארוחות הקפואות לקהל הרחב, ועד מהרה החלה חברת סוונסון לשווקן
תחת השם "ארוחות טלוויזיה", וכך נוצר חיבור בין הארוחות הקפואות לתרבות הפנאי
החדשה. ב-1954 כבר נמכרו למעלה מ-10 מיליון ארוחות כאלה, והן כללו בשר חתוך.
לא רק בשר בקר ותרנגולי הודו נחתך מראש, אלא גם בשר תרנגולי בית הוגש בכמה
חתיכות אפויות, במצב שבו הן כבר בקושי מזכירות אברי גוף.

פרנק פרדו בפרסומות לבשר של חברת Perdue Farms:
גווייה שלמה ללא ראש ואברים פנימיים, או חלקי גוף,
כולם מוחזקים ביד.
מיתוג השכלולים הטכניים בתעשיית העופות
וירידת המחירים אפשרו לתעשייה לגדול, אך עד גבול מסוים. פרנק פרדו (Perdue),
בנו של מייסד חברה ותיקה לגידול עופות שעברה בינתיים אינטגרציה אנכית, פתח
ב-1968 יוזמה חדשה, שאפשרה הגדלה נוספת של התעשייה, תוך הגדלת הנתק שבין
העופות החיים לצרכנים. באותה תקופה, גוויות העופות נמכרו בתור "עוף" ותו לא.
פרדו יזם פרסום מסיבי – ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות ובשלטי חוצות בניו יורק –
של בשר עופות מהחברה הספציפית שלו, במקביל לסימון בולט של האריזות בסמל
החברה. הפרסומות הבטיחו "איכות" גבוהה יותר מבלי לעשות שום שינוי בגוף החיה
או בגופתה. הלקוחות קנו את זה, פשוטו כמשמעו: תוך שנה וחצי, הוכפל פי 7 מספר
העופות שמכרה חברת פרדו בניו יורק. כשהחלה העלייה במכירות לדעוך,
עבר המנכ"ל עצמו לככב בסרטוני הפרסומת, כשהוא מעיד על "איכות" העופות
שלו ומזמין את הקהל לפנות אליו אישית בכל מקרה של תלונה ולקבל החזר. יוזמה זו
הצליחה עד כדי כך, שבין 1972 (מועד כניסתו של פרנק פרדו לחזית הפרסום) ל-1984
הוכפלו רווחי החברה מדי שנתיים. חברות בשר העופות האחרות מיהרו אף הן למתג את
הבשר ששיווקו.
למיתוג הייתה השלכה דרמטית על סוג המגע שמקיימים צרכני בשר העופות עם
הגוויות. עד לאותה תקופה, בחרו הצרכניות והצרכנים את הבשר לפי מידע המגיע
ישירות מהחושים, כמו צבע הבשר ומבנה הגוף המת. המיתוג הפך את ההסתכלות בגוף
המת למיותרת: מעתה, עברו הצרכנים לבחור את הבשר לפי תווית המותג. לא זו בלבד
שהעניין בתכונות הגווייה החל לדעוך, אלא הפרסום המסיבי שנלווה למיתוג כלל
הפצה של מידע דימיוני על גידול עופות, בנוסף לתכנים שיווקיים מתחכמים
שאין להם ולא כלום עם עופות ממשיים, חיים או מתים. כך, למשל, נשכרה הזמרת פרל
ביילי על-ידי חברת Paramount Chickens לככב בפרסומות טלוויזיה, שבהן הבטיחה
שהחברה דואגת לעופות שלה "ממש כמו אמא תרנגולת."
עיבוד טוטאלי המרדף אחר רווחים הוביל את
חברות הבשר למהלך נוסף, שמחק את שארית הקשר הישיר שבין צרכן הבשר לארוחתו
כשרידים של ציפור מתה. המהלך החל ב-1979, כשמנכ"ל מקדונלד'ס ביקש מאנשיו לפתח
מוצר מבשר עופות, שיהיה נוח לאכול אותו תוך כדי נהיגה. עד מהרה נעשה שימוש
בהמצאה נשכחת של פרד סי. בייקר, מדען מזון מאוניברסיטת קורנל, שיצר בשנות
ה-50 מוצר מבשר עוף טחון. המוצר המחודש של מקדונלד'ס, McNugget ("נגיס") היה
עשוי מבשר נטול-עצמות שנטחן דק, עורבב עם חומרים אחרים, טוגן כקציצות קטנות
בציפוי פירורי לחם, הוקפא – וחומם להגשה בסניף מקדונלד'ס. הקהל
הסתער על המוצר החדש, שהוגש בכל סניפי הרשת החל מ-1983. הנגיסים התחרו בהצלחה
במוצרי בשר אחרים (באותה תקופה כבר למדו אמריקנים רבים שצריכת בשר בקר מסוכנת
לבריאותם, אך האמינו – ללא קשר למציאות – שבשר עוף, ובכלל זה נגיסים, "בריא"
יותר). מעבר לכך, הנגיסים סיפקו חטיף בשרי, שנאכל במצבים רבים
שבהם נמנעו בעבר מאכילת בשר בגלל הסרבול בהכנה ובאכילה.
מבנה החטיף התאים לתרבות המזון המהיר. בתחילת שנות ה-2000 כבר מכרו
החברות האמריקניות לבשר עופות 40% מתוצרתן במסעדות, לעומת 40% בחנויות לממכר
מזון, ו-20% שהופנו לייצוא. הנגיסים היו המבשר הבולט בשיטפון של מוצרים
חדשים, חלקם פחות מעובדים מהנגיסים (למשל, כריכי בשר עוף) אך רבים מהם
מעובדים במידה דומה. מוצרים כאלה התפשטו עד מהרה לא רק במסעדות המזון המהיר,
אלא גם בסופרמרקטים, כארוחות לבית בסגנון מסעדות מזון מהיר. כשהחלה מקדונלד'ס
לשווק את נגיסי העוף, רק 16% מכלל בשר העוף שנמכר בארצות-הברית שווק לאחר
עיבוד ניכר, ואילו השאר שווק כגוויות שלמות או חתוכות לחתיכות גדולות. תוך
שני עשורים בלבד התהפך היחס, והגוויות השלמות או החתוכות נותרו כמוצר החריג
יותר בחנויות. חברת Tyson Foods, ספקית הבשר של מקדונלד'ס, שהפכה במידה רבה
בזכות הנגיסים ל"יצרנית" הגדולה בעולם של בשר עופות, הוציאה לשוק מאז שנות
ה-80 אלפי מוצרים שונים מבשר עוף. כיום, רוב מוצרי בשר העוף אינם מעוררים עוד
תחושה שמדובר בציפור מתה, וחלקם ממילא מכילים כמות גדולה של מרכיבים
אחרים, כמו תירס.

מתוך פרסומת ל"פופקורן עוף" של קנטאקי פרייד צ'יקן (2011),
הממחישה את ניתוק הקשר בין המוצר למקורו:
"איזה חלק של העוף הוא נגיס? אנחנו KFC. הטבחים שלנו לא
מכינים נגיסים. הם מכינים פופקורן עוף."
סיכום: ניכור או רגישות? התהליך שהחל
בארצות-הברית התפשט בכל העולם, אם כי לא נשלם אפילו בארץ המקור, שם עדיין
ניתן לקנות עופות חיים או עופות הנשחטים במקום בשווקים "אתניים" נדירים.
בשווקים פחות נדירים ניתן למצוא גוויות שלמות ללא עיבוד, אולם מראות אלה
הולכים ונעלמים, במקביל לירידה במכירת גוויות ברמת עיבוד מעטה ועלייה במכירת
מוצרים מעובדים יותר. שינויים אלה התרחשו במקביל לעלייה יציבה בהיקף הצריכה
של בשר תרנגולי בית בארצות-הברית, עד לשיא בשנת 2006; מאז מסתמנת
ירידה בהיקף הצריכה.
מהי המשמעות של הפיכת תרנגולי הבית לבלתי נראים? האם "רחוק מהעין, רחוק
מהלב"? לא בדיוק, ולו משום ש"קרוב לעין" אינו מבטיח "קרוב ללב". לפני
עשרות שנים, הרוב הגורף של צרכני הבשר חוו מגע קרוב יותר עם גופות מדממות,
ראשים שמוטים ואברים פנימיים נשפכים, ואף על-פי כן לא נרתעו ולא נטו לחוס על
העופות. להפך, הקירבה היומיומית לסימני החיים והאלימות בעופות שימשה כרקע
ללגיטימציה של האלימות ושל צריכת הבשר. לכאורה, ההכרה המלאה בכך שבשר העופות
מקורו ביצורים חיים, הייתה אמורה לעורר לפחות מידה מזערית של
אמפתיה כלפי התרנגולים כשהסתבר שהם חיו בתנאים מחרידים ונהרגו תוך
עינויים במתקנים התעשייתיים החדשים. אולם בפועל, אמפתיה כזו לא
התעוררה. כך, למשל, החוק ל"שיטות שחיטה הומאניות" שנחקק בארצות-הברית
ב-1958 תחת לחץ ציבורי כבד, פסח על עופות. כיום, לעומת זאת, דווקא בעולם שבו
"עוף" הוא במידה גוברת והולכת חטיף שדומה לקציצת תירס, חשיפת תהליך הייצור
של החטיף עשויה לגרום הלם לצרכנים רבים יותר ויותר. כשלא רגילים עוד
לראות ולמשש גוויות מדממות, המפגש עם המציאות העגומה של תעשיית הבשר עשוי
לעורר בציבור גדול מחשבות על צמחונות, או לכל הפחות עניין לקדם רפורמות
בתעשייה.

תרנגולים בלול של חברת טייסון, 2009 (צילום: סאלי קניידל)
חדשות
תאונה
במשאית הובלה. בלילה שבין 5 ו-6 במאי, בכביש עוקף קריות,
עברה תאונה משאית שהובילה תרנגולי הודו לשחיטה. התרנגולים התפזרו על
הכביש, חלקם מתים או גוססים, ופועלים החזירו אותם באלימות למשאית. לירון
סיגוואי, שתיעד את האירוע, מספר ב כתבה ב"חורים ברשת" (6.5.2013): "הנהג האלים דורש מהשוטרים
לפנות אותנו מהכביש הציבורי. כשהוא רואה שאנחנו לא מתכוונים לזוז משם, הוא
מתחיל לבעוט בתרנגולים. אותם תרנגולים שגופם שבור ופצוע וכואב באשמתו ואיש
אינו עוצר אותו." גאיה גולדברג מאנונימוס מזכירה בטור "תאונת התרנגולות: אנחנו אשמים במותן" (ynet 6.5.2013):
"כך בדיוק מתייחסים לבעלי-חיים בתעשיית המזון. באלימות הזו ובאדישות הזו
לכאבם. זו לא רק אשמתן של 'זוגלובק' ו'תנובה'. להאשים רק אותן פוטר אותנו
מאחריות ורק מנציח את העוול שנגרם לבעלי-החיים. בכל רפת, בכל לול לביצים, בכל
לול לבשר, בכל מדגרה, בכל משאית הובלה, בכל בית-מטבחיים תמצאו אלימות,
אומללות, סבל, ייאוש, בדידות וייסורים. אלה הם החומרים מהם עשויים המשקים
התעשייתיים וזה המחיר הנורא, הכבד מנשוא, המדמם, שמשלמים בעלי-החיים על הרגלי
האכילה שלנו."
nrg מעריב רדיפת
פעילים. בכתבה " שוחררו
מניחי ראשי הבקר: 'מבצע מגוחך'" (25.4.2013) מדווחת עדי חשמונאי על שחרור
ממעצר של 10 פעילים לזכויות בעלי-חיים, שנחשדו בהנחת ראשי פרות במזרקות
בתל-אביב. "שתלו לנו שוטרים סמויים בתוך הפגנה תמימה לזכויות בעלי-חיים," אמר
אחד מהם, "הקימו צוות חקירה מיוחד שערך חקירה סמויה של לא פחות מחודשיים. אבל
זה מדהים שכשפורסמה פרשת 'אדום אדום' שחשפה התעללות קשה בבעלי-חיים, המשטרה
לא טרחה להקים צוות חקירה מיוחד ולא עשתה חיפושים בבתים של הנהלת תנובה."
בעקבות האירוע, נערכה בתל-אביב הפגנה נגד המשך ההתעלמות מההתעללות
בבעלי-החיים:
TheMarker הרכבת
לאילת. בכתבה " החברה להגנת הטבע לביהמ"ש: לפרסם דו"חות על כדאיות הרכבת לאילת"
(1.5.2013) מדווח איתי טרילניק על עתירת החברה להגנת הטבע נגד משרד התחבורה,
המסרב לפרסם מידע על שני פרויקטים ענקיים שמתוכננים באזור אילת: קו רכבת
מהירה באר-שבע/אילת, ופרויקט "נמל התעלה". החברה להגנת הטבע: "פרויקט הרכבת
לאילת הוא פרויקט תשתית אדיר, שיפגע באופן בלתי הפיך בסביבה ובנוף בנגב
ובערבה, וגם בערכיו הייחודיים של מפרץ אילת. עד היום לא נבדקו מה יהיו
המשמעויות הסביבתיות של שני מגה-פרויקטים אלו על מפרץ אילת וערכיו
הסביבתיים."
ynet שריפת חיות
בר. בכתבה " טבע בלהבות: עופרים חולצו, דורסים נשרפו" (30.4.2013) מדווח ארז
ארליכמן על שריפה באזור יבנאל בצפון, שגבתה את חייהם של בעלי-חיים רבים. מספר
עופרים ניצלו ומטופלים בבית-חולים לחיות-בר, אך הסיכויים להשבתם לטבע נמוכים.
mynet (שפלה) כלבה
בחצר. בכתבה " הכלבה לא קשורה בחצר הבית? קבלו דוח" (2.5.2013) מדווח אבי
איצקוביץ' על דו"ח שרשמה עיריית ראשון לציון לאנשים שכלבתם הסתובבה
בחצרם הפרטית ללא רצועה.
תזונה ומתכונים
פינת התזונה בלינצ'ס במילוי קרם חצילים
מרכיבים
לבלינצ'ס
כוס
וחצי קמח חיטה מלאה חצי כוס שמן זרעי ענבים כף סירופ מייפל
טבעי כפית שטוחה מלח פלפל לפי הטעם
230 מ"ל (כוס גדולה ורבע) מים
כפית שמן זית (למחבת)
למילוי חציל גדול 3 כפות שמן זית מלח ופלפל
לפי הטעם
לקישוט חופן פטרוזיליה טרייה קצוצה 3 שיני שום
כתושות כף שמן זית
6-4 זיתים חתוכים 3 כפות פירורי לחם מקמח חיטה מלאה
הכנה
- מחממים תנור ל-190 מעלות, מחוררים את החציל ושמים במגש על "גריל"
בתנור למשך חצי שעה לפחות, או עד שסכין נכנסת בקלות לחציל.
- מערבבים את מרכיבי הבלינצ'ס עד שמתקבלת תערובת אחידה
ונוזלית למדי.
- מערבבים את השום עם שמן הזית.
- כאשר החציל מוכן, מרוקנים את התוכן שלו ללא הקליפה, מוסיפים שמן
זית, מלח ופלפל, ומערבלים במעבד מזון עד שמתקבל מרקם אחיד.
- מחממים מחבת, שמים כפית שמן כדי למנוע את הידבקות הבלינצ'סים,
ומניחים בעזרת כף את בלילת הבלינצ'ס כך שיתקבל משטח דק ועגול.
- לאחר דקה הופכים ומטגנים במשך דקה נוספת.
- מורחים את הבלינצ'סים בשכבה של חצילים, מגלגלים, מניחים על מגש, מורחים
שכבת שמן דקה ומפזרים מעליה פירורי לחם.
- שמים בתנור במשך 10 דקות, מוציאים ומפזרים את הפטרוזיליה, הזיתים
ובלילת השמן והשום.
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל צבל
(עורך), כנען עוזיאל, עידן סויר לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717 גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |