לפעול באנונימוס
ביום ה', 21.4.2011,
בשעה 14:30 (לאחר ההפגנה) תתקיים פגישת היכרות עם אנונימוס במשרד העמותה
בתל-אביב. משך הפגישה כשעה וחצי, והיא מיועדת למבוגרים ולנוער מגיל 16 ומעלה
שמעוניינים להתנדב בעמותה. פרטים במשרד: 03-6204878.
תהלוכת מחאה נגד
חוות מזור
ביום ה', 21.4.2011 בשעה 17:00, תתקיים בתל-אביב תהלוכה נגד חוות
הקופים שבמושב מזור. התהלוכה תצא מרח' אלנבי פינת שד' רוטשילד, תעבור
בשד' רוטשילד, שד' בן-ציון ורח' קינג ג'ורג', ותגיע לגן מאיר. מארגנים: עמותת
"מאחורי דלתות המעבדה" ו"האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים".
פעילות נגד קרקס
החתולים
ביום ו', 22.4.2011, בשעה 10:00, תתקיים מול היכל התרבות בנתניה
(רח' רזיאל 4, מרחק הליכה מהתחנה המרכזית בנתניה) הפגנה נגד "תיאטרון
החתולים" של קוקלצ'ב, המציג חתולים בפעילות בלתי טבעית שמבוססת על
אילוף
באמצעות עינויים. ארגון ההפגנה: תנו לחיות לחיות. עד כה הביאה המחאה
הציבורית, שנערכה בעיקרה על-ידי אנשים פרטיים בסיוע פייסבוק, לביטול 14
הופעות חתולים בארץ. כדאי
להצטרף
למאבק דרך הפגנות ו
כתיבת
מכתבים לרשויות.
ייעוץ תזונתי לטבעונות
בריאה
אירועים בירושלים
לפרטים על כל אירועי
זנגביל: veginger@gmail.com או
יוסי 052-2598773
בראנץ' ברוגטקה
בשבתות,
מ-13:00 עד גמר האוכל, מציע
הבר
הטבעוני רוגטקה (רחוב יצחק שדה 32, ת"א) ארוחה בת 3 מנות במחיר 20
ש"ח.
תורמים לאנונימוס –
ומקבלים זיכוי ממס
ניתן לתרום לאנונימוס ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף
46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת הזיכוי, מלאו טופס 116
וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים באמצעות טופס
מאובטח; או שולחים
אלינו פרטי התקשרות.
פעילויות
קבועות; התנדבות
באנונימוס; היכרויות
לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
עגל וחלב אימו
עובדות על תעשיות הבקר (חלק שני)
לפני שבועיים הבאנו את חלקו הראשון של מאמר המסכם
את תלאותיהם של פרות ופרים בתעשיות הבשר והחלב. לפניכם חלקו השני והאחרון של
המאמר.
הובלה למרחקים ארוכים
כלואים על פני הגלובוס
ההובלה היא אחת
החוויות הקשות בחיי פרות ופרים, גם כשמדובר בהובלה האורכת מספר שעות, מן המשק
למשחטה. מ-1995 ואילך, בעקבות פתיחת השוק הישראלי לסחר חופשי ועם העלייה
בדרישת הצרכנים לבשר טרי, הפכה ישראל למוקד של הובלות בינלאומיות, שאורכות
ימים ושבועות. בשנים מסוימות בעשור האחרון, הגיע מספר העגלים שיובאו לישראל
עד למעלה ממאה אלף.
עגלים צעירים מאוד מיובאים מאירופה, בעיקר מפולין, שם הם מובלים במשאיות
לנמל תעופה מרוחק, ומשם לישראל. עגלים מבוגרים יותר – 33,000 עד 80,000 בשנה
–
מובלים לארץ מאוסטרליה.
לאחר מסע ממושך בתוך משאית באוסטרליה, הם נכלאים בבטן אוניה למשך כשלושה
שבועות של מסע ימי. בקיץ 2002, בעקבות תמותת מאות כבשים ועגלים
במשלוח מאוסטרליה, קבעו השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ששיעור התמותה
בהובלה צריך שלא לעלות על 2% מכלל החיות. למרות זאת חודשה במהרה הובלת
חיות מאוסטרליה בקיץ, בין השאר בחסות חישובי תמותה מטעים, שאינם
מתייחסים לחיות שמתו כתוצאה מתלאות ההובלה לאחר שנפרקו והובלו ליעדים
שונים בישראל. בנוסף לכך, מדי פעם מתו המוני עגלים במשלוחים שעוכבו מטעמים
בירוקרטיים או בעקבות מחלה.
בתוך כלי הרכב
ההובלה מסוכנת לבריאות החיות
ולחייהן. בקיץ, ובמיוחד באוניות המגיעות מאוסטרליה, עומס החום גובה את עיקר
הקורבנות. כשמשלוחים למזרח התיכון
נתקעים מסיבות
בירוקרטיות, עלול מספר הקורבנות להגיע לאלפי עגלים וכבשים.
מבצעי תיעוד אקראיים בדרום
הארץ חשפו הזנחת עגלים, שנותרו ללא מים בשמש הקופחת. רעב מהווה בעיה
נוספת: חלק מהעגלים, שחיו לפני המסע במרעה, אינם מצליחים להסתגל
לכופתיות המזון שמספקים על האוניה. הצפיפות והמחנק באוניות ובמשאיות מקשים על
הנשימה, ואילו בטיסות סובלים העגלים גם משינויי לחץ האוויר. עירוב חיות
ממקומות שונים מעורר מצוקה חברתית, המתבטאת לעתים בתוקפנות. העירוב והצפיפות
גורמים להפצת מחלות קטלניות כגון דלקת ריאות, ולהתפרצות מחלות שלא היו פעילות
בתנאי המשק, כגון הרפס וקדחת.
בקיץ 2006, למשל, מתו
מקדחת בתחנת הסגר בערבה מאות עגלים מאוסטרליה.
עגלים מאוסטרליה שמתו בערבה
בהעמסה לכלי הרכב ובפריקה נאלצים פרים ופרות לטפס על שיפועים מסוכנים,
ולכן מחליקים ונפצעים רבים מהם. ההחלקה והפציעות ממשיכים במהלך כל המסע,
במיוחד במשאיות, ובעלי-חיים שנפלו, נרמסים לא פעם תחת רגלי חבריהם. פציעות
כתוצאה מפגיעת דופן פגומה של כלי ההובלה הן תופעה נפוצה, וכן פציעות מקרני
השכנים בבקר בוגר. החיות מתוחות בנסיעה ומעדיפות לעמוד, ולכן המסע מהווה
עבורן פעילות גופנית מתישה, עד כדי ירידת משקל ניכרת. בנוסף על כל אלה,
ההעמסות והפריקות מלוות בהפחדה, במכות ובשימוש בשוקים חשמליים.
תקנות הובלת בהמות
תקנות
צער בעלי-חיים בנושא הובלת בהמות, שהותקנו בשנת 2006, קובעות איסורים
מפורטים על הזנחת החיות בהובלה ועל התעללות בהן. משך הזמן המרבי המותר להובלת
בקר הוא שלוש שעות בלבד בשעות היום בחודשים מאי-אוקטובר, ושש שעות במועדים
אחרים. פרשנות סבירה להוראה זו היא איסור על הובלת בהמות (כולל בקר) מחו"ל
לישראל, אלא שאיסור כזה לא מומש. התקנות אוסרות להוביל בהמות ללא נוכחות אדם
שהוכשר כ"משגיח" המחויב לפעול לכך שהתקנות יכובדו. נכון לאפריל 2011, ידוע
לנו רק על כתבי-אישום בודדים שהוגשו לפי התקנות.
רואים את המוות בעיניים
צעדת המוות
הסבל הכרוך בשחיטה מתחיל עם
צעידת הבהמות במבוך של גדרות ברזל, מן המשאית אל מקום השחיטה. פרות ופרים
נבהלים מאוד מנוכחות אנשים ומתנועה, מצללים ומפתחים חשוכים, מהשתקפויות
ונצנוצים בגלל מים שנשפכו, מקולות גבוהים של ציוד מתכתי, ועוד. כל אלה גורמים
לחיות לעצור, ובתגובה לכך
נוהגים העובדים לזרז אותן
בבעיטות, במקלות, במוטות ברזל ובשוקים חשמליים. בקרבת נקודת השחיטה, אימת
החיות גוברת כשהן שומעות את זעקות חברותיהן ומריחות את דמן. בתעשיית הבשר
מאמינים שאפשר לבנות משחטות ללא גורמים מפחידים ולחנך עובדים לנהוג בחיות
במתינות, אך
חקירות
סמויות במשחטות חושפות בעקביות זלזול ואלימות קיצונית.
פר בין הגדרות במשחטה במרכז הארץ
נשחטים בהכרה
במרבית המדינות המפותחות נהוג
להמם בקר, כלומר לגרום
לחיות אובדן הכרה מהיר באמצעות ירי מסמר למוח או חישמול, כך שחיתוך הגרון
ייעשה כשהחיה אינה בהכרה – אם ההימום הצליח. בישראל, בשל דיני ההלכה היהודית
והמוסלמית, שוחטים את בעלי-החיים כשהם בהכרה מלאה.
בשיטה נפוצה לשחיטה כשרה, מכניסים את החיה למתקן שמאפשר לקשור את אחת
מרגליה האחוריות בשרשרת, ואז נשמטת רצפת המתקן והחיה מוטלת בעוצמה על הקרקע.
כעת נאבקים הפועלים בחיה בניסיון להגיע לעמדה נוחה לחיתוך צווארה. המאבק עלול
להתמשך על פני כמה דקות ולכלול אמצעי ריסון אלימים, כמו הכנסת מלקחיים לנחירי
החיה או רכיבה עליה. לאחר החיתוך (ולעתים אף קודם לכן) תולים את החיה
באוויר, ועקב משקלה נוטות רגליה לנקוע או להישבר, לעתים כשהיא עדיין בהכרה.
סימני הכרה ברורים נצפו בחיות גם כשהמשיכו לחתוך בהן ואפילו לפשוט את עורן
עבור תעשיית הנעליים, המעילים וכדומה. שיטת שחיטה זו
תועדה הן על-ידי אנונימוס
בישראל, והן על-ידי הארגון האמריקאי PETA בדרום אמריקה, משם מיוצא בשר
לישראל.
בעקבות החקירה בדרום אמריקה, ביקשה הרבנות הראשית לישראל מיבואני הבשר
להביא להחלפת שיטת הריסון שלעיל ב
מתקן ריסון מתהפך. בשיטה זו
כולאים את הבקר במתקן מתכת שנלחץ לגוף והופך את החיה בכוח הידראולי. כשהיא
לכודה במהופך, שוחט חותך את צווארה.
חקירות סמויות במשחטה הגדולה
ביותר שמשתמשת בשיטה זו, הראו שהשוחט חותך את צוואר הקורבן בתנועות ניסור,
ורבות מהחיות אינן מאבדות הכרה ומנסות לעמוד על רגליהן לאחר שהמתקן שומט אותן
בעוצמה לקרקע.
החיים כפרויקט לייצור חלב
אין קשרים משפחתיים
כאמור, חלק ניכר מהפרות
שנשחטות עבור תעשיות העור והבשר, מקורו בתעשיית החלב. לפרות אלה יש דימוי
אמהי – שאינו קיים אלא בדמיון של הצרכנים. במציאות, מעברים אותן באמצעות
הזרעה מלאכותית, ו
מפרידים מהן את העגלים
והעגלות כדי למכור את כל חלב האם לצרכנים, בשעה שהעגלים יוזנו באופן מלאכותי
בתחליפי חלב או בחלב שנפסל לשיווק.
הפרדה מהירה בין האם לגור שלה מונעת התקשרות עמוקה ביניהם, אולם הקשר
מתחיל להיווצר תוך דקות ולכן גם כך מהווה ההפרדה חוויה קשה לאם ולגור.
הסימנים החיצוניים למצוקה, שעלולים להימשך עד 10 ימים, הם געיות וחיפוש הדדי.
העגל גם ממעט לאכול במשך עד שבוע, ומאוחר יותר הוא מתקשה ליצור קשר עם עגלים
אחרים.
פרה ועגל, דקות לפני ההפרדה. צילם: עטר אופק, עמק
יזרעאל, 2004.
קשיי המלטה
בדומה למצב בבקר מגזעים המנוצלים
רק לבשר, גם בתעשיית החלב מהווים סיבוכים בהמלטה תופעת לוואי שגרתית של
הברירה המלאכותית, אך כאן הם נפוצים פי כמה. הסיבוכים עולים עם העלייה בייצור
החלב, וכן עם הלחץ להזריע פרות בגיל צעיר. בארצות-הברית, מעל 18% מכלל הפרות
זקוקות להתערבות אדם בהמלטה, ובהמלטה הראשונה נזקקות לעזרה כמעט שליש מבין
הפרות. לפי נתונים מישראל, מעל 9% מהוולדות בתעשייה נולדים מתים (16% בהמלטה
ראשונה), וקרוב ל-12% מההמלטות נחשבות כקשות.
אמהות חולות
מחלות קשות לאחר ההמלטה
מהוות תופעה נפוצה עקב הברירה המלאכותית לייצור חלב מוגבר. בשנת 2008,
סבלו ברפתות החלב הגדולות בארץ כ-30% מכלל הפרות מדלקת הרחם לאחר
ההמלטה, והשיעור הגיע ל-46% בהמלטה הראשונה. קטוזיס – מחלה הכרוכה בירידה
בתאבון, ירידה במשקל ודיכאון – פקדה 22% מכלל הפרות בעדרים אלה.
מחלה נפוצה אחרת (10-5% בתעשיית החלב האמריקאית) היא קדחת החלב
(היפוקלצמיה) הפורצת לאחר ההמלטה בעקבות הפחתת רמת הסידן בדם. המחלה מלווה
בירידה בחום הגוף ועלולה לגרום לשיתוק. מחלות אלה ואחרות מצטרפות לבעיות
בריאות כתוצאה מהזנה לקויה, שמסתמכת במידת האפשר על ניצול פסולת, וכן למחלות
זיהומיות נפוצות, שנובעות מכך שהפרות נאלצות
לחיות בתוך הפרשותיהן: דלקות
מעיים, שלשולים, דלקות פרקים ועוד.
"מכונות" לייצור חלב
העטין ש"ממדיו יצאו מכלל שליטה"
לפני כמאה
שנה, הניבה פרה מקומית ליטרים אחדים של חלב ביממה, באופן עונתי בלבד. כיום,
לוחצים על עטיניה של "פרה חולבת" בישראל 50-30 ליטר חלב מדי יום – ובמובן זה
מצבן של הפרות בישראל, שהן "שיאניות העולם" בייצור חלב, הוא הגרוע ביותר
בעולם. עיקר השינוי נובע מברירה מלאכותית לתנובה גבוהה, שנערכה מבלי שגופה של
הפרה הסתגל לייצור כמויות החלב העצומות. כתוצאה מעומס החלב
צונחים העטינים בהדרגה,
וכאשר נוצר מגע ישיר בין הפטמות לבין הזוהמה השוררת ברפת, מתפתחת דלקת
עטין, הכרוכה בנפיחות ובכאב. הדלקת עלולה להעלות את חום הגוף, לגרום
שלשול, להתפתח לבצקת ואף להוביל למוות. זיהום תוך-עטיני נוטה לפתח רקמת צלקת,
הגורמת לגדילה נוספת של העטין. חלק העטין הפגוע אינו נרפא, והפרה תסבול
מכאבים במקום עד סוף חייה. בשנת 2008 סבלו למעלה משליש מכלל הפרות ברפתות
החלב בישראל מדלקת עטין קלינית.
חלב וצליעה
פרות בתעשיית החלב מועדות במיוחד
לבעיות ברגליים – זיהומים, כיבים ונפיחות, הגורמים כאב וצליעה. בארצות-הברית,
מעריכים ש-17% מהפרות בתעשייה סובלות מצליעה; סקר ברפתות קיבוציות בישראל
הראה אחוזי צליעה דומים. עצם ההגדלה של גוף הפרות באמצעות ברירה מלאכותית
עבור תנובת חלב גבוהה, הביא לעומס-יתר על שלד שאינו מותאם לכך. העטין עצמו
משבש את יציבתה של הפרה בגלל
משקלו וגודלו. הרגליים האחוריות נלחצות על-ידי העטין ותנוחתן מתעוותת. תנועות
הרביצה והקימה הופכות למסוכנות, והפרה אף אינה יכולה לרבוץ בנוחות מאחר שרגלה
האחת נמחצת תחת העטין והשנייה תלויה מעליו. בעיות אלה מחמירות כשהפרות כלואות
על רצפת בטון.
נפח העטין ומשקלו מקשים על הפרה בתנועות ובתנוחות
אלמנטריות. צולם במרכז הארץ, 2010.
חולבים עד הסוף
חליבת פרות בישראל מתבצעת
באופן ממוכן, במכון חליבה הנפרד ממכלאת הפרות. ההליכה לשם קשה מאוד לחלק
מהפרות. לעתים קרובות מזרזים עובדי הרפת פרות אלה באמצעות מכות, מקלות ושוקים
חשמליים. מסע הייסורים הזה חוזר בישראל כשלוש פעמים ביממה. כל הפרות סובלות
מצפיפות ומדוחק בפתח מכון החליבה, ומהמתנה על משטח לא נוח – בשעה שעטיניהן
"מתפוצצים" מרוב חלב. בתוך מכון החליבה, מוצמדות לפטמות הפרה משאבות ואקום
חזקות. השאיבה עלולה לגרום כאב ולפגוע ברקמת העטין עקב לחץ, גביעי שאיבה
שאינם מותאמים היטב לפטמות ושאיבה לאחר שהעטין כבר התרוקן. עם זאת, הבעיה
הקשה ביותר שגורמות מכונות החליבה היא זיהום העטין, המביא להתפתחות
דלקת.
רובוטי חליבה
הממוקמים בתוך הרפתות אמורים למנוע חלק מבעיות אלה, משום שהפרות נכנסות
לרובוט כשהן מעוניינות בכך, ללא דוחק והמתנה, והשאיבה מותאמת בנפרד לכל פטמה.
עם זאת, סקירה עדכנית ונרחבת מגלה שבריאות העטין בחליבה רובוטית נוטה
להיות נמוכה עוד יותר מאשר במכוני החליבה. בראשית שנת 2010 היו 50 רובוטים
בכ-1,000 הרפתות שפועלות בישראל, והמדינה הציעה סיוע ברכישת 400 רובוטים
נוספים.
סיבת המוות: חלב
התמוטטות
אף על-פי שתוחלת חייהן הטבעית של
פרות עולה על 20 שנה, פרות רבות בתעשיית החלב
מתמוטטות ומתות כעבור שנים
ספורות. ההתמוטטות נובעת מהחרפת סיבוכים, שמקורם בייצור חלב מוגבר. חלק
מהפרות אינן מסוגלות לקום לאחר המלטה קשה, אחרות בגלל בעיות רגליים שהחמירו,
ופרות נוספות התמוטטו עקב מחלות כמו קדחת החלב. הפרות כה כבדות, שעצם
הרביצה ללא תנועה לוחצת על אבריהן וגורמת נזק קשה לשרירים ולעצבים תוך מספר
שעות. הטיפול בפרה שקרסה מחייב, מעבר לטיפול הווטרינרי, גם הזזה תכופה של
גופה.
מגע אנושי אחרון
במקרים רבים, ממליצים
המדריכים החקלאיים להרוג פרות שקרסו – ולעשות זאת במהירות ובמקום רביצת הפרה.
אולם בשרה של פרה שהומתה כך אינו ניתן לשיווק למאכל אדם, ולכן יש לחקלאים
ולעובדי משחטות אינטרס כלכלי לגרום לפרות שקרסו לעמוד וללכת. חקירות סמויות
חושפות שוב ושוב
עינויי תופת
שמתבצעים בפרות שקרסו, בניסיון להביאן לשחיטה רגילה. במקרים אחרים, פשוט
מזניחים את הפרות ומשאירים
אותן לגסוס ולמות ללא טיפול.
ללא טיפול: פרה שקרסה עם הרתמה שבאמצעותה הוצאה
מהרפת. צולם בקיבוץ בצפון הארץ, 2006.
רוב הפרות בתעשיית החלב מסיימות את חייהן במשחטה רגילה. הן נשלחות
לשחיטה בגיל 5 בקירוב, כאשר תפוקת החלב שלהן יורדת ומשתלם יותר להחליפן בפרות
צעירות. בהיעדר חלב רב, מנצלים אנשי התעשייה את בשרן ועורן להשגת רווחים
אחרונים. לבסוף, צרכני הבשר והעור תורמים בכספם לעינוי ולהרג של דור הפרות
הבא.
רשימת המקורות תצורף לאחר פרסום המאמר באתר אנונימוס
מרכיבים (עבור 20 עוגיות)
