אנונימוס בפייסבוק
עבור תעשיית החלב, פרות הן מכונות ייצור. הבסיס לייצור הוא עיוות הגוף של הפרות באמצעות ברירה מלאכותית, המבוססת על הזרעה מלאכותית מפרים חריגים שנושאים את התכונות המעוותות. חיי הפרה סובבים סביב העטין המנופח שלה, החלב הרב שהוא מפריש והמחלות שנגרמות כתוצאה מכך. היא חיה על מצע של צואה ובוץ, ללא מרעה וממילא ללא יכולת ללכת כמו פרות רועות. הפעילות העיקרית בחייה היא הליכה למכון שבו מחברים את גופה למשאבה. שגרה זו נקטעת על-ידי הריונות, שמסתיימים בסילוק מיידי של העגל, ולבסוף – תוך שנים אחדות בלבד – סכין בגרון.התמונות והתיאורים שלפניכם מבוססים על סיורי צוות אנונימוס בסתיו 2007 בשבע רפתות בנגב, באזור בית שמש, בעמק חפר ובעמק יזרעאל. כמו סיפורם של העגלים ברפתות אלה, כך גם סיפורן של האמהות שקט וחף מהתעללות שערורייתית. אסונן של הפרות הוא דווקא הרפת "המנוהלת היטב": זהו המנגנון שהביא לעולם חיות שעל גופן תלוי איבר מפלצתי, שמכביד על כל צעד שלהן, מפריש מתוכן חומרי מזון חיוניים לגופן ולבסוף מביא לקריסתן. לרפתות כאלה מביאים ילדים כדי שיראו איך הפרה "נותנת" חלב – כאילו אין דבר נחמד וטבעי יותר מהמסע שבין מצע ההפרשות למשאבה שסוחטת מגוף הפרה את המזון של הגורים שלה.
רשמים מקיבוץ גבעת חיים מאוחד (בעמק חפר), 1.9.2007:
הפרות בעלות עטינים דלוקים וישנן כאלה שפטמותיהן חתוכות. מצע רביצתן ברפת הוא הפרשותיהן; ליד הרפת ישנו מתקן מכני המפריד נוזלים ממוצקים – את השתן מזרימים לביוב, ואת הצואה מייבשים בשמש ולאחר 'מרפדים' בה את הרפת.
הפרות פחדו מאתנו. כאשר הלכנו במעבר הן הוציאו ראש מבין הסורגים, וברחו כאשר התקרבנו.
הפרות לאות, רבות צולעות, ונראות כאילו הן שרויות בחוסר נחת ונוחות. לפרה אפאטית אחת השתלשל מנקביה חבל טבור – כנראה 'תזכורת' ללידה שהייתה ביום ביקורנו"
רשמים מקיבוץ צרעה (באזור בית שמש), 8.9.2007:
הרפת מלאה הפרשות כך שלא רואים את רצפת הבטון. הכל עיסה חומה שבה הפרות מתבוססות. העטינים גדולים, והפרות מתקשות בהליכה על עיסת ההפרשות. לפני החליבה הפרות עוברות מקלחת, כדי שישחררו יותר חלב. בעת המקלחת הן נראות אפטיות. הן בצפיפות שלא מאפשרת תנועה. למרות המקלחת, נותרות הפרשות על הרגליים, ובשורת ההליכה לחליבה היו פרות שפיהן היה בצואה.
עובד זר זירז פרות לחליבה על-ידי מכות קלות במקל. בעת החליבה נראה שהפרות לא מגלות סימני התנגדות. יש שמזיזות רגליים ולפעמים נרתעות בעת חיבור משאבת הוואקום לפטמה, אבל נראה שהרוב לא מגיבות. בסוף החליבה עוברים בין הפרות ומנגבים את עטיניהן. החליבה עצמה אורכת כחמש דקות, אך בתוספת זמן המקלחת וההמתנה, התהליך עשוי להימשך שעתיים מרגע שהפרה יוצאת לחליבה ועד שהיא חוזרת לרפת.
עובד זר זירז פרות לחליבה על-ידי מכות קלות במקל. בעת החליבה נראה שהפרות לא מגלות סימני התנגדות. יש שמזיזות רגליים ולפעמים נרתעות בעת חיבור משאבת הוואקום לפטמה, אבל נראה שהרוב לא מגיבות. בסוף החליבה עוברים בין הפרות ומנגבים את עטיניהן. החליבה עצמה אורכת כחמש דקות, אך בתוספת זמן המקלחת וההמתנה, התהליך עשוי להימשך שעתיים מרגע שהפרה יוצאת לחליבה ועד שהיא חוזרת לרפת.
רשמים מקיבוץ הרדוף וממושב בית שערים (גליל תחתון – עמק יזרעאל), 15.11.2007:
אין צפיפות ויש גישה לצל ולאוכל. בבית שערים הפרות שוכבות בתוך הצואה של עצמן, ולדברי הרפתן, עקב בניית הגג, הצואה לא מתייבשת במהירות, וצואה רטובה גורמת לדלקות בעטיני הפרות. מכיוון שתנובה אוסרת על הרפת להשתמש בחלב מפרה חולה, מנסים לפתור את הבעיה, עד כה ללא הצלחה.
בעת החליבה הפרות לא הפגינו התנגדות או מצוקה. בהרדוף, בשביל לזרז אותן להיכנס, המשגיח הכה עם ענף על עמודים, אך לא נראה שהוא מכה את הפרות. הרפתן בבית שערים סיפר שהפרות עושות קצת בעיות בשבוע הראשון שחולבים אותן, 'כי הן מתנגדות לכל דבר חדש', אך אחרי כן הן מתרגלות ולא נתקלים בבעיות.
המשק בהרדוף שולח לשחיטה בממוצע פרה אחת בשבוע, שמגיעה לחנות ברמת אביב כבשר אורגני. הרפת בבית שערים שולחת לשחיטה פרות פעמיים בחודש בערך, 15-10 פרות בכל משלוח. לפני המשלוח לשחיטה מכניסים את הפרה או העגל למתקן שחיטה שכולל כלוב קטן, וקושרים אותם באוזן. לרוב הפרה או העגל משתוללים ו'עושים בעיות', ולבסוף כשמשחררים אותם הם רצים על הרמפה אל המשאית שלוקחת אותם לשחיטה.
המשק בהרדוף שולח לשחיטה בממוצע פרה אחת בשבוע, שמגיעה לחנות ברמת אביב כבשר אורגני. הרפת בבית שערים שולחת לשחיטה פרות פעמיים בחודש בערך, 15-10 פרות בכל משלוח. לפני המשלוח לשחיטה מכניסים את הפרה או העגל למתקן שחיטה שכולל כלוב קטן, וקושרים אותם באוזן. לרוב הפרה או העגל משתוללים ו'עושים בעיות', ולבסוף כשמשחררים אותם הם רצים על הרמפה אל המשאית שלוקחת אותם לשחיטה.
רשמים מקיבוץ חצרים (מערבית לבאר שבע) 17.11.2007:
"באופן כללי הכל היה רגוע, לא היו רעשים מטרידים. הפרות נראו סקרניות ונינוחות, בריאות ונקיות. הן לא נרתעו ממני וחלקן אף ניגשו אלי לרחרח. הפרות הובלו לחליבה במסלול אותו הכירו היטב, צעדו בו לבדן, מעודדות על-ידי קריאות של הרפתנים, כשבדרך תחנה של דלתות הנפתחות אוטומטית ומאפשרות לפרה אחת לעבור בכל פעם. לחלק מהפרות שעשו את צרכיהן היה שלשול.
"צילמתי פרה שכובה על הקרקע ב'חלקת החולים'. היא התנשמה בכבדות, עטינים גדושים מאוד, ובאזור מוגדר מאוד עליהם כתם כהה ובולט שנראה כזיהום חריף, עם נחיל זבובים עליו. ניכר היה שקשה לה, היא לא געתה ושכבה בשקט, אך ניכר היה שאינה מוצאת תנוחה נוחה ומרגוע."
רשמים מקיבוץ רביבים (דרומית לבאר שבע), 22.11.2007:
"חלק מהפרות נראות רזות וחלקן עם עטינים מנופחים. לא כולן. הפרות אוכלות ליד גדר מסוימת. רובן יכולות לאכול באופן חופשי אך הראש של כמה מהן כלוא בגדר והן אינן יכולות לזוז ממנה, כאילו הן מוכרחות לאכול."
