|
פעילות
כלבוטק: חשיפת התעללות במשחטה
 ביום ה',
6.12.2012, ישודר בכלבוטק (ערוץ 2) תחקיר חשוב על בית-המטבחיים הגדול בישראל,
שבו נשחטים מדי שנה כ-40% מהעגלים בארץ. בעלת המקום, תנובה, מתגאה שהוא
"המודרני והמתקדם בישראל." פרטים נוספים יפורסמו בדף הפייסבוק של אנונימוס
ובאתר החשיפה, שייפתח לגולשים מיד לאחר שידור התוכנית: TnuvaCruelty.co.il.
אפשר לצפות כעת בפרומו
לתוכנית.
 מגורים תמורת פעילות
אנונימוס מציעה מגורים בדירת
פעילים, עבור המעוניינים להתנדב בהיקף גבוה (כ-20 שעות בשבוע)
בתפקידים מגוונים ובשעות גמישות, עם שותפים נעימים. דרישות התפקיד: מחויבות
לזכויות בעלי-חיים, אחריות אישית ויכולת עבודה עצמאית וכחלק מצוות. לפרטים:
kerem@anonymous.org.il.
 עם בוא החורף: רק לא
צמר!
לקראת קניית בגדי החורף, תרגמה אנונימוס סרטון על
תעשיית הצמר. בניגוד לתדמית הטובה של הצמר, הכבשים בתעשייה
זו עוברים התעללות שיטתית עד לשחיטתם. גם מוצרי עור, נוצות ופוך
מיוצרים באלימות רבה. אין צורך לקנות מוצרים כאלה; קיים בשוק מבחר גדול של מוצרי הלבשה
מחממים אחרים.
דרוש לאנונימוס
 למורים: ערכת
מערכי שיעור למען בעלי-חיים
מורים, מדריכים ואנשי חינוך: הזמינו מאנונימוס חינם ערכה בנושא
זכויות בעלי-חיים – "לחלוק את העולם... עם כולם!" בערכה מערכי שיעור,
דפי עבודה, מצגות וסרטונים, לשיעורי העשרה ולשילוב במקצועות הלימוד: מדעים,
חברה ואזרחות, מורשת ישראל ועוד. info@anonymous.org.il
החברה הרב-מינית בחיפה
ניקוי (צום) מיצים בערבה
 בין התאריכים 5-3
בינואר 2013, בנווה מדבר מואה שליד צופר, ינחו זהר צמח וילסון, אביטל סבג,
ותמר עדי סופשבוע של בריאות, תזונה, יוגה, מדיטציות, טבע ונופש. בתפריט:
מיצי ירקות ומרקים טבעוניים. 2590-1510 ש"ח. לפרטים ולהרשמה
 animal.org.il
אתר animal.org.il של אנונימוס הוא שער להיכרות עם
זכויות בעלי-חיים, צמחונות, טבעונות ואקטיביזם, נעים לצפייה ומומלץ
גם לחברים ולמשפחה.
דוכני הסברה
טבעונים וצמחונים מעל גיל 15 מוזמנים לפעילות:
- תל-אביב, חיפה, ירושלים ובאר-שבע: לאנונימוס דרושים
מתנדבים לדוכנים.
- רוצים להקים דוכן הסברה אצלכם ביישוב? פנו אלינו!
לפרטים: ארז erez@anonymous.org.il או משרד אנונימוס 03-6204878.
בירושלים גם זנגביל 02-5665737. בבאר-שבע – שגיא sagi.gt@gmail.com.
חולצות לזכויות בעלי-חיים
60-35 ש"ח לחולצה. 15 ש"ח דמי משלוח או איסוף עצמי מת"א חינם.
 דווחו
על פגיעה בחיות במשקים!
שמעתם על מתקן חקלאי שמתעלל בחיות? נתקלתם ברפת מזוהמת במיוחד? מדגרה
הקוברת אפרוחים במזבלה? התאכזרות לבעלי-חיים במהלך ההובלה או בשלב אחר בחייהם
בתעשיות המזון? דווחו לאנונימוס, גם בעילום שם. המידע עשוי לסייע לנו לחשוף
את ההתעללות באמצעי התקשורת ולהפעיל גורמי אכיפה.
תורמים לאנונימוס – ומקבלים זיכוי ממס
 ניתן לתרום לאנונימוס
ולהזדכות על התרומה בתשלום מס ההכנסה ("סעיף 46") ב-35% מסכום התרומה. לקבלת
הזיכוי, מלאו טופס 116 וצרפו את הקבלות מאנונימוס.
תורמים
באמצעות טופס מאובטח; או שולחים אלינו
פרטי התקשרות.
פעילויות קבועות; התנדבות באנונימוס; היכרויות לטבעונים/ות ולצמחונים/ות
אם קירות בתי-המטבחיים היו מזכוכית...
על סיורים במשחטות
אמריקניות כבידור תיירותי
משחטות כיום סגורות לחלוטין בפני הציבור הרחב, וכל חשיפה של
המתרחש בתוכן עשויה להביא אוכלי בשר לעבור לצמחונות. אולם בעבר הלא-רחוק, לא
זו בלבד שהשחיטה נעשתה בגלוי, אלא המשחטות אף הזמינו את הקהל הרחב לסיורים
מודרכים. אריאל צבל סוקר מאה שנות "תיירות משחטות" כזו.
קירות מזכוכית
אמרה ידועה, שמיוחסת ללינדה
ולפול מקרטני, קובעת: "אם קירות בתי-המטבחיים היו עשויים מזכוכית, כולם היו
צמחונים." מאז שהתנועה להגנה על בעלי-חיים צברה השפעה, לקראת סוף המאה ה-20,
רעיון זה נראה הגיוני, כאילו מדובר באמת פסיכולוגית שרק צריך למצוא דרך
לממש אותה. אך האם הרעיון עומד במבחן ההיסטוריה?
שחיטת חיות נערכה באופן פומבי למדי במשך רוב תולדות המערב, מבלי לעורר
איש כמעט לבחור בצמחונות. אמנם, קיימת היסטוריה ארוכה של רתיעה ציבורית מפני
משחטות ודרישה להרחיקן מאזורי מגורים. רתיעה זו נבעה במידה מסוימת מאי-נוחות
מוסרית, ויותר מכך מטעמים תברואתיים. שיקולים אלה ושיקולי ייעול, הביאו במאה
ה-19 לבנייתן של משחטות-ענק עירוניות באירופה ובארצות-הברית, תוך ריכוז ההרג
מחוץ לאזורי מגורים. משחטות-הענק הרחיקו את ההרג מ חיי היומיום בעיר, אך
בו-בזמן סיפקו במתכוון "קירות מזכוכית." 
מבט על המכלאות של משחטות שיקגו, 1947 בקירוב. (צילום:
National Archives and Records Administration, ויקיפדיה)
עליית תיירות המשחטות
התופעה החלה במערב
התיכון האמריקני. בשנות ה-30 של המאה ה-19 פותחה שם שיטה תעשייתית להרג חיות
ולעיבוד הגופות שלהן, "קו הפירוק" (disassembly line): ההרג וביתור הגופה
התבצעו לא בידי קצב אחד, אלא בידי שורה של פועלים, שכל אחד מהם התמחה בביצוע
פעולות ספציפיות במהירות רבה. יעילות "קו הפירוק" הוזילה את התהליך והפכה את
סינסינטי למרכז של הרג מאות אלפי חיות בשנה. כבר בשנות ה-50 היוו משחטות אלה
מוקד של תיירות. ב-1857 תיאר עיתונאי בשם פרדריק לו אולמסטד ביקור במשחטה
כזו, מתוך התפעלות רבה מיעילותם של מבתרים:
"נדהמים מעבר לכל ציפייה מהזריזות, נטלנו את שעונינו וספרנו שלושים
וחמש שניות, מהרגע שבו נגע חזיר [מת] אחד בשולחן ועד לרגע שבו אחר תפס את
מקומו. [...] את חצרות-השחיטה העצומים בחרנו שלא לבקר, והסתפקנו במראה
נהרות הדם שזרמו מהם."
בשנות ה-60 של המאה ה-19 עבר מרכז ההרג האמריקני לשיקגו, ושם נוספו ל"קו
הפירוק" מרכיבים מכניים שונים. השילוב של שיטות אלה עם רשת מסילות ברזל,
איפשר להרוג חיות גדולות בהיקף וביעילות חסרי תקדים. זה מה שמשך המוני תיירים
למשחטות, החל משנות ה-60.
"הג'ונגל": מה ראו המבקרים?
העדות הידועה
ביותר לסיורים מודרכים במשחטות מופיעה בספרו של אפטון סינקלייר מ-1905, " הג'ונגל", המגולל את
קורותיה הטראגיים של משפחת מהגרי עבודה בשיקגו. בפרק 3 בספר, המהגרים מסיירים
במשחטות ומצטרפים לתיירים. התחנה הראשונה בסיור היא המכלאות: "צפון ודרום
רחוק ככל שיכולה העין לראות משתרע ים של מכלאות." למכלאות הוכנסו מדי יום
10,000 פרות ופרים, מספר דומה של חזירים וכ-5,000 כבשים, דרך מבוך עצום של
מכלאות, שערים ומעברים. החזירים הובלו משם רגלית בעלייה לקומה גבוהה,
שסינקלייר מתאר כ"חדר ארוך וחצר, עם יציע לאורכו עבור מבקרים." ממקומם ביציע,
צפו המבקרים בתליית כל אחד מהחזירים באחת מרגליו האחוריות. החזיר שהונף
באוויר צווח;
"המבקרים התעוררו בבהלה, הנשים החווירו והתכווצו לאחור. לצווחה נלוותה
אחת נוספת, חזקה ועם זאת מיוסרת יותר – כי מרגע שהחל במסע הזה, החזיר לא שב
לעולם; [...] ובינתיים עוד אחד הונף אל-על, ואז עוד אחד, ועוד אחד, עד שהיו
שתי שורות שלהם, כל אחד מהם תלוי ברגל ובועט בטירוף – וצווח. הרעש היה
מחריד, מסוכן לעור התוף; התעורר החשש שהרעש רב מכדי שיוכל החדר לשאתו –
שהקירות יתמוטטו או שהתקרה תיסדק. היו צווחות חזיר גבוהות וצווחות נמוכות,
אנקות ויבבות של ייסורים; לרגע הייתה משתררת הפוגה, ואז התפרצות חדשה, עזה
יותר מאי-פעם, מתגברת עד לשיא מחריש אזניים. זה היה יותר מדי בשביל חלק
מהמבקרים – הגברים היו מביטים זה בזה, צוחקים בעצבנות, והנשים היו עומדות
בידיים קפוצות, והדם עולה לפניהן, והדמעות מבצבצות
בעיניהן."
בינתיים המשיכו עובדי המשחטה בעבודתם, דקרו את החזירים בגרונם והחזירים
הדקורים נעלמו במכל מים רותחים. סינקלייר כותב כי המבקר הממוצע צפה מרותק
בחזיון "כל-כך ענייני," אולם "לא היה יכול שלא לחשוב על החזירים; הם היו כה
תמימים, הם באו כה בוטחים, והם היו כה אנושיים במחאותיהם – וכה צודקים לגבי
זכויותיהם!" אם כן, "פה ושם מבקר הזיל דמעה, אין ספק; אבל מכונת המשחטה הזו
המשיכה לעבוד, מבקרים או לא מבקרים."
התפעלות
בסיורים המודרכים במשחטות השתתפו
אוכלוסיות מגוונות. גיבור "הג'ונגל," המהגר הליטאי שהתקבל לאחרונה לעבודה
במשחטה, הגיב להרג כשהוא "בוהה בפה פעור, בפליאה רבה [...] זה היה כמו שיר
נפלא עבורו, והוא קיבל את כל זה ללא אשמה." בהמשך הסיור, המבקרים רואים שחיטת
בקר, ולומדים על עיבוד הגופות וניצול כל חלק וחלק בגוף לייצור מוצרים
מגוונים. סינקלייר כותב, ש"לכל הדברים האלה הקשיבו חברינו בפה פעור – בלתי
אפשרי היה בעיניהם להאמין שדבר כה אדיר תוכנן על-ידי אדם בן-תמותה." גם זוהי
תגובה שמיוחסת למהגרי העבודה הכפריים.
האם התגובות המסויגות יותר אפיינו עירונים? למרות שטף המבקרים העצום
במשחטות שיקאגו, קשה למצוא עדויות מבקרים. מרטינדייל סי. וורד, למשל, הגיע
לשיקגו עם משלחת בריטית ופרסם ב-1895 את הספר "טיול לשיקגו: מה ראיתי, מה
שמעתי ומה חשבתי." וורד מתאר את שיטות ההרג והעיבוד במשחטה של חברת הבשר
הגדולה ביותר, אך אין בדבריו אפילו רמז על מה שחשב או הרגיש לנוכח
הטבח – רק תיאור של מפעל ענק ומהיר.
מזכרת למבקרים
אחת מחברות הבשר הגדולות של
שיקגו, חברת סוויפט, חילקה למבקרים חוברת למזכרת, שממנה ניתן ללמוד מהו הרושם
שציפו מנהלי המשחטות להותיר במשתתפי הסיורים המודרכים. הטקסט מעודכן לשנת
1913, והוא מתאר את הסיור ב-14 תחנות. לתיאור נלווים איורים של משפחה בורגנית
בבגדים מהודרים, שבמרכזה ילדה קטנה ונלהבת בכובע טבחית.
המשפחה הבורגנית השלווה צופה במכלאות חזירים ובשחיטתם, מתוך
החוברת Swift & Company Reference Visitors Book שחולקה למבקרי המשחטה
בשיקגו בתחילת המאה ה-20. (באדיבות Duke University David M. Rubenstein Rare
Book & Manuscript Library)
הסיור בתוך המשחטה החל ב"כניסת המבקרים" שבה "חדר מנוחה שבו מסופקת כל
הנוחיות" עם תצוגת מוצרי המשחטה. משם מובילות "מעליות נוסעים נוחות" אל גג
בניין החזירים. לאחר תצפית על החזירים במכלאות, חוזים המבקרים ב"תחילת ביתור
(dressing) החזירים: [...] לאחר מנוחה ואמבטיית שטיפה, החזירים מובלים, תריסר
או יותר בכל פעם, לתוך מכלאה בבסיסו של גלגל הנפה אוטומטי. כל אחד נכבל לגלגל
המסתובב המרים את החזירים ביציבות עד שוו השלשלת נופל למסילה משופעת. על
מסילה זו, החיות עוברות את המבתר (dispatcher) המיומן שמתחיל שמונה-מאות
[חזירים] בשעה במסע דרך אולמות הביתור והניקוי אל המקררים הענקיים." לתיאור
זה נלווה איור של המשפחה על רקע החזירים המונפים לשחיטה, כשהילדה יושבת על
המעקה כאילו היא נמצאת במגרש משחקים.
רוב הסיור, לפי החוברת, נערך בתחנות שבהן מעבדים ואורזים את גופן המת של
החיות, עם דגש על היגיינה ופיקוח. עם זאת, המבקרים חוזים בהרג בשתי תחנות
נוספות. בתחנה 13, "מהמרפסת עשוי המבקר לחזות בכל המבצע של ביתור כבשים
מההתחלה ועד לבדיקה הסופית והשקילה של הבשר המבותר. בקצב של ארבע מאות בשעה,
הכבשים עוברים דרך ידיהם המיומנות של חמישים עובדים ששיטות הביתור שלהם
מעניינות ביותר לצפייה." כאן ממליצה החוברת במיוחד על פשיטת העור והצמר.
בתחנה 14, מוזמן המבקר לצפות בשחיטת בקר בקצב של 250 חיות בשעה: "מהמעברים,
הבקר נכנס למתקנים קטנים שמופעלים באופן מכני, שם הם מומתים ללא כאב באמצעות
מכת פטיש אחת על הראש. תנועה של המתקן מעבירה אותם אוטומטית לקומת הביתור,
שם, בעזרת מיכון מיוחד, הביתור ממשיך במהירות ובסדירות ודיוק של שעון."
הילדה הקטנה מתרוצצת בין גופות תלויות של בקר, וצופה בשחיטת
כבשים וביתורם. מתוך החוברת Swift & Company Reference Visitors Book
שחולקה למבקרי המשחטה בשיקגו בתחילת המאה ה-20. (באדיבות Duke University
David M. Rubenstein Rare Book & Manuscript Library)
בילוי לכל המשפחה
אזכור מכת הפטיש מרמז,
שתיירי המשחטות היו עלולים להעלות ספקות מוסריים לנוכח ההרג – וגם שקל היה
להרגיע אותם. החוברת של חברת סוויפט נועדה לעצב את זיכרון הביקור במשחטה
כבילוי נעים לכל המשפחה. בהברקה שיווקית, הילדה הקטנה היא שמובילה את הסיור:
אם יצור קטן ופגיע כמוה נהנה בבטחה והוריה נותנים לה להתרוצץ בסקרנות ליד
כבשים נשחטים ובין חצאי גופות מבותרים של בקר, מובן שאין במקום הזה דבר שצריך
לחשוש מפניו. המבקרים חשו בנוח במשחטה, לא רק מבחינה בטיחותית אלא גם מתוך
ריחוק רגשי רב מהקורבנות הנשחטים, ואפילו מבני-האדם העובדים שם.
ניקול שקין, שחקרה את תיירות המשחטות, טוענת שהקהל התייחס לביקור במשחטה
כאל בידור טוב. שקין מוצאת דמיון משמעותי בין ביקור כזה לבין ביקור בקולנוע.
הקהל חזה בסיפור ברור – כרונולוגיה של הפיכת החיה למוצרים – עם שפע של מידע
טכני מרשים על היקף המפעלים ועל מגוון המוצרים שלהם. כמו בקולנוע, ה"סיפור"
עורר תגובות רגשיות חזקות, מהתפעלות ועד לדמעות. סיור המשחטה היה למעשה
אפקטיבי יותר מהקולנוע – במיוחד הקולנוע המוקדם – כי החוויה כללה צבע, סאונד
מחריש אוזניים וריחות עזים. כמו כן, קצב העבודה הקדחתני סיפק חוויה הדומה
לצפייה במשחק כדורגל, למשל, כפי שציין סינקלייר.
הילדה הקטנה, הפעם בדמות "הטבחית הקטנה של סוויפט," עם
סכין גדולה ביד בפרסומת לבשר חזיר משנת 1901. מתוך The Thompson Blue Book on
Advertising. (באדיבות Duke University David M. Rubenstein Rare Book
& Manuscript Library)
תופעה המונית
כל הפרטים האלה אינם בגדר
קוריוז. קהל המבקרים במשחטות היה עצום. ב-1893, כששיקגו אירחה יריד בינלאומי
(התערוכה הקולומביאנית העולמית), ביקרו במשחטות כ-10,000 איש מדי יום במשך
למעלה מארבעה חודשים. הסיורים המודרכים שם משכו קהל רב יותר מכל ביתן של
היריד.
לא מדובר בתופעה של המאה ה-19 בלבד. בשנות ה-50 של המאה ה-20, עדיין
נערכו במשחטות שיקגו חמישה סיורים מודרכים ביום. בארצות-הברית עדיין חיים
אפוא אנשים רבים, שהעבירו בצעירותם "יום כיף במשחטה."
הרחקת המשחטות
למרות ההתלהבות התיירותית
ממשחטות, עבור שכניהן הן היוו אסון אקולוגי ותברואתי. בהדרגה, גדלו שיקגו
וערים אחרות סביב המשחטות שנבנו במקור מחוץ לעיר, וגבר הלחץ להרחיק מפגעים
אלה. גם שיקולים כלכליים הביאו להרחקת המשחטות מהעיר לשטחים זולים יותר. על
אלה נוספו התפתחויות טכנולוגיות, ובמיוחד החלפת מערכת ההובלה הריכוזית של
רכבות במערכת מבוזרת יותר של משאיות על כבישים. עד שנות ה-70, פוזרו משחטות
שיקגו, כמו גם משחטות-ענק עירוניות אחרות, הרחק מהערים.
דעיכת תיירות המשחטות
נראה שאיש לא חקר
ברצינות כיצד דעכה תיירות המשחטות. האם הסיבות העיקריות לכך היו פיזור
המשחטות באזורים מרוחקים? פיתוח צורות בידור אטרקטיביות יותר? עליית המודעות
לבטיחות ביולוגית? ואולי התפתחות רגישויות חדשות? ב-1958 התקבל בארצות-הברית
"חוק לשיטות שחיטה הומאניות של חיות משק," בעקבות דרישה ציבורית נרחבת. אולם
רק בשנות ה-90 הפכו ארגוני הגנה על בעלי-חיים את התיעוד והחשיפה של הנעשה
במשחטות לטקטיקה של הסברה לקידום הצמחונות. בשלב זה, לא זו בלבד שתיירות
המשחטות כבר נעלמה ונשכחה, אלא גם המשחטות היו סגורות ומסוגרות.
הדלתות הסגורות והקירות האטומים של המשחטות, אפשרו למתרחש בהן לקבל
משמעות ציבורית חדשה. הקירבה היומיומית לשחיטה בעבר הרחוק, והקירבה התיירותית
לשחיטה עד שנות ה-50, עוררו רק באנשים נדירים זעזוע והחלטה להחרים מוצרי בשר.
החשיפה הבלתי-מוגבלת של השחיטה היא שסיפקה את הלגיטימציה העמוקה ביותר
לאלימות כלפי החיות. נדרשו כמה עשורים של שחיטה סמויה כדי שהרגישות הציבורית
תוכל לעבור מהפך. בעולם שבו המידע מתוך המשחטות כה בלתי נגיש, די בחשיפה של
דקות אחדות למציאות האלימה כדי להביא אוכלי בשר רבים להחליט לעבור לצמחונות.
באופן פרדוקסלי, כל עוד קירות בתי-המטבחיים היו שקופים, איש כמעט לא היה
צמחוני. הפיכת הקירות לאטומים תרמה אפוא בעקיפין להתפשטותה של הצמחונות.
רשימת המקורות למאמר תובא לאחר פרסומו באתר אנונימוס.
דימויים באדיבות:
Emergence of Advertising On-Line Project, John W. Hartman Center for
Sales, Advertising & Marketing History, Duke University David M.
Rubenstein Rare Book & Manuscript Library, http://library.duke.edu/digitalcollections/eaa/
חדשות
 ynet
איסור שחיטה כשרה בפולין. בכתבה " הפסיקה
הפולנית: פגיעה בכל היהודים בעולם" (28.11.2012) מדווח קובי נחשוני על
איסור שהתקבל בפולין על שחיטה כשרה יהודית ומוסלמית, בשל הסבל שנגרם לחיות
שלא עוברות הימום לפני השחיטה. חברים בקהילה היהודית בפולין ובעולם מציגים את
החוק כאסון לעם היהודי ואף משווים אותו לחוקי הנאציזם – אף
על-פי שכאן החיות הן שנטבחות בהמוניהן ובייסורים, בידי יהודים
וגויים כאחד. פולין מבקשת להציג את השחיטה הלא-כשרה כחלופה מוסרית
לשחיטה הכשרה, אולם, כפי שהגיבה אנונימוס בכתבה, "אין כזה דבר 'שחיטה הומנית'
בסרט נע. מה גם שההתעללות בבעלי-החיים בתעשיית הבשר, מתחילה עוד הרבה לפני השחיטה." מקורות נוספים
 ידיעות חיפה ניסויים
ברפואה. בכתבה "משק ביקנעם מספק חזירים ננסיים לניסויים"
(30.11.2012) מדווחת מיכל ירון על ניסויים בחזירים ננסיים – שנבררו
במיוחד לניסויים ומנוצלים בפקולטה לרפואה בטכניון, בניגוד למגמה העולמית
של הפחתת ניסויים בבעלי-חיים בתחום ההוראה. רופא שלמד בפקולטה ונאלץ לבצע
במהלך הכשרתו ניסויים בכבשים, מגלה: "כל פקולטה בוחרת את מה שנמצא באזור וזול
יותר [...] בעיניי זה לא תרם לעבודה שלי כרופא היום ובכלל. [...] הכבשה
לא מדגימה את תווי הגוף של האדם. חשוב להכיר את תווי הגוף של האדם ולדעת לבצע
מהר ובשעת לחץ את הפרוצדורה, שזה דברים שלא קיימים בסימולציה הזאת. [...] אין
תחליף לכך שסטודנטים יהיו בבתי חולים. החיות כמובן לא חיות זמן רב, הן מתות
בתהליך." הכירורג ד"ר אלעד פיילין, חבר לשעבר במועצה לניסויים
בבעלי-חיים, מחזק את דברי הרופא: "ברור שהאנטומיה של החזיר שונה מזו של האדם.
הסיבה העיקרית לתקלות בניתוחי שדה היא חוסר ההכרה של האנטומיה והפרוצדורה
עצמה."
 הארץ (ניו יורק
טיימס) סוף לניצול הסוסים. בכתבת הווידאו " סוף עידן
הדיו: האלטע זאכן יורד מהסוס" (1.12.2012) מתאר ניר כהן את ההתעללות
בסוסים הסוחבים עגלות ואת הזנחתם, על רקע יוזמה לאסור בחוק תנועת עגלות כאלה
בכבישי הארץ.
 ynet
כריתת יערות. הכתבה " האמזונס:
התרחבות הערים הורגת את יערות הגשם"( (28.11.2012) מדווחת על התרחבות
הערים באזור האמזונס, מגמה המובילה לכריתת יערות, להרג חיות ולהתחממות
כדור-הארץ. למרות הנזק שבהרחבת הערים, הנזק הגדול ביותר ליערות הגשם נגרם
על-ידי תעשיות המזון מן החי, שמבצעות בירוא יערות בהיקף ענק, כפי שעולה מ דו"ח האו"ם בנושא.
 nrg
מעריב מעברים לבעלי-חיים. בכתבה " חידוש בכבישי הארץ:
"מעברי חציה" לחיות הבר" (28.11.2012) מדווחת עדי חשמונאי על יוזמה
ליצירת מעברים מתחת לכבישי הארץ ומעליהם, באמצעות מגוון של פתרונות הנדסיים,
שמטרתם למנוע דריסת חיות.
תזונה ומתכונים
זמנים בריאים
קטניות. בטור "הקטניות הצנועות"
(2.12.2012) כותבת התזונאית אורית אופיר על יתרונותיהן של הקטניות
ומספקת טיפים: "יש המתבשלות תוך 20 דקות, דוגמת אפונה ועדשים כתומות. בנוסף,
ניתן לבשל בפעם אחת כמות גדולה של קטניות, לחלק למנות קטנות ולהקפיא." כדי
למנוע  גזים, אופיר ממליצה
להקפיד על השריה והנבטה, החלפת מי הבישול, סילוק הקצף ושימוש
בתבלינים. כדאי גם להתחיל בקטניות שיוצרות מעט גזים, כגון: עדשים,
מאש, אפונה, אזוקי וסויה. הבישול מעלה את רמת הספיגה של מינרלים בקטניות,
במיוחד כאשר משלבים בארוחה מאכלים המכילים ויטמין C.
פינת התזונה
סלט עלים ברוטב פסטו וטופו
מרכיבים
 לסלטחופן עלי בייבי
חופן עלי תרד
חופן עלי נענע
חופן עלי בזיליקום
חופן עלי שמיר
חופן עלי פטרוזיליה
5 עלי חסה ערבית
2 גבעולי בצל ירוק
חופן נבטי אלפלפה
חופן פיסטוקים
לרוטב
100 גרם חבילת טופו
רבע כרוב ירוק קטן
50 גרם עדשים ירוקות
20 עלי בזיליקום
חופן אגוזי מלך
2 שיני שום
לימון
2 כפות שמן זית
קורט מלח ופלפל
הכנה
- חותכים את החסה והבצל הירוק לרצועות דקות, ומניחים את כל מרכיבי
הסלט בקערה עמוקה.
- שמים בסיר את העדשים עם שלוש כוסות מים ומבשלים על אש קטנה במשך
חצי שעה.
- לאחר ריכוך העדשים, טוחנים את שאר מרכיבי הרוטב (מלבד הלימון)
בבלנדר במשך דקה. לאחר מכן סוחטים מעט לימון לתוך התערובת.
- מוסיפים את רוטב הפסטו לתוך הקערה עם מרכיבי הסלט
ומערבבים.
מתכון: דרור ינאי; צילום: ראובן אילת; באדיבות שני צמחוני,
ynet
|
מערכת זכויות בעלי-חיים השבוע: אריאל
צבל (עורך), כנען עוזיאל, עידן סוייר,
דדי שי
לתגובות: info@anonymous.org.il. אין
להשיב (reply) לכתובת השבועון!
אנונימוס: ת.ד. 11915 תל-אביב, מיקוד 61119.
טל' 03-6204878 פקס 03-6204717
גיליונות קודמים
ניתן לקרוא בארכיון
להרשמה לאנונימוס באמצעות טופס
מאובטח
אם בכוונתך להחליף כתובתך, עדכן/י אותנו
אם אינך רוצה לקבל גיליונות נוספים, לחץ/י
כאן | |
בואו
להיות אוהדים שלנו בפייסבוק!
ביום ג',
11.12.2012, ב-18:30, בקהילת חיפה של החברה להגנת הטבע (רח' יפו 90) ירצה ד"ר
אריאל צבל על "
ערב ערב באילת
משלוחים חיים. בכתבה "
onlife
טבעונית. בכתבה "