החלק הראשון

החלק השני

הפרת נהלים שיטתית, ליקויי תברואה והתעללות בבעלי-חיים במשחטות הענק "עוף הגליל" ו"מילועוף"

תחקירנית אנונימוס לזכויות בעלי-חיים עברה הכשרה של שלושה חודשים על מנת לעבוד כפקחית וטרינרית מטעם מועצת הלול בשתי משחטות ענק, "עוף הגליל" ו"מילועוף", ש"תוצרתן" משווקת תחת חברות ומותגים רבים, וביניהם "תנובה". הכשרתה כללה שבועות של בדיקת העופות אחרי השחיטה על מנת לזהות מחלות ופגמים – לצד שיחות הדרכה רבות שקיימו איתה עובדים, פקחים ותיקים וגם הווטרינרים הראשיים שאמורים לפקח על קיום נהלי התברואה ומניעת התעללות בתרנגולים בשתי משחטות הענק. הם תיארו לה איך מתנהל באמת הפיקוח על תעשיית ה"עוף".

שני תחקירנים נוספים עבדו בלולים המשווקים תרנגולים ל"עוף הגליל" ו"מילועוף". הממצאים העולים מעבודת התיעוד המשולבת של כל התחקירנים האמיצים שלקחו חלק בתחקיר, חושפים תמונה מפורטת, מזעזעת ומבחילה של התעללות בבעלי-חיים (הצמאה ליממה, מריטה בחיים, שבירת כנפיים, ועוד ועוד) כמו גם של מחלות ופציעות שנגרמו בלול, בהובלה ובמשחטה, בעיות תברואתיות ומחדלים בריאותיים קשים.

אנא, קראו, צפו ושתפו כיצד מתנהלת ו"מפוקחת" בישראל תעשיית הרג המוני, שמקסום רווחים הוא מטרתה העליונה – ואחראית גם למגפות כמו התפרצות הסלמונלה הנוכחית, שכבר גובה גם קרבנות אנושיים.

18 ממצאים בולטים מהתחקיר

1. פה זה לא אירופה

הווטרינרים מעידים על כך שרוב העופות מזוהמים בסלמונלה, חיידקי מעיים וזיהום צואתי – ועל הפער הגדול בין הפיקוח המחמיר על העופות המיועדים לייצוא לאירופה – לבין מה שנמכר לשוק הישראלי. וטרינרית ראשית: "סלמונלה זה גם בעיה, לא יודעים איך להיפטר מזה. בנוהל של האירופאים ב-50 בדיקות צריך להיות סך הכל 5 חיוביות לסלמונלה, אבל מדינה שלנו רחוקה מאוד מזה. זאת אומרת מ-50 בדיקות צריך להיות 10 אחוז חיוביות. אבל ממוצע של מדינת ישראל זה 60-70 אחוז. זה המציאות כאילו. מלא סלמונלה במדינת ישראל". וטרינר ראשי: "היום עופות שנכנסים למשחטות הם בסביבות בין 30-70 אחוז סלמונלה". לעומת זאת, לטענתו, בעופות המיועדים לייצוא – על כל הבדיקות להיות שליליות לסלמונלה.

2. עצימת עיניים: חלק מהתפקיד

וטרינרים מודים שהם לא מצליחים לבדוק את כל העופות בקצב השחיטה התעשייתי, ושעצימת עיניים היא הכרחית בתפקיד. וטרינרית ראשית מבהירה ש"מה שאפשר לסגור עיניים, סוגרים עין". פקח מסביר למצלמה הנסתרת שלא מעשי לצפות לפיקוח אמיתי: "שוחטים 80 אלף [ביום]. כל אחד בודק 12 אלף עופות. האם זה, פיזית, האם זה ריאלי?".

3. אישור עופות לא ראויים למאכל

כמויות גדולות של עופות מגיעות לשיווק גם אם הם אינם ראויים למאכל. פקח מתועד אומר: "אם אני אעבוד (כמו שצריך) אני אזרוק הכל". בשתי המשחטות אין כל פיקוח וטרינרי על קו השחיטה ה"טרף" (הלא-כשר) – ושהבשר ממנו נמכר "גם למסעדות בתל-אביב", לדברי אחד העובדים.

4. הסנדלר הולך יחף: העובדים לא נוגעים בעוף

פקחים וטרינריים מודים שהם עצמם לא מעזים לאכול עוף מאז שהם עובדים במשחטה, בגלל שהם יודעים יותר מדי טוב איך הוא "מטופל". "בהתחלה זה לא פשוט," מכינה אחת העובדות את התחקירנית לצפוי לה, "גם בלילה יהיה לך את הסחרחורות, יכול להיות שתפסיקי לאכול עוף בכלל. הייתי רואה עוף על הצלחת והייתי... [תנועת הקאה] ...לא היה לי חשק לאכול אותם. כאילו במיוחד [כ]שראיתי [עופות] חולים."

5. חשיבות ההסתרה 1

וטרינר ראשי ב"מילועוף" אומר שאם הציבור יראה אפילו שחיטה המתבצעת לפי הכללים, 50% יפסיקו לאכול עוף, ולכן אסור שתהיה שום שקיפות בעבודת המשחטה: "משחטה זה מקום לא סימפטי. חס וחלילה אתה מראה רק שחיטה תקינה לכלל האוכלוסיה – אני חושב שבבת אחת 50% מפסיקים לאכול... חשוב מאוד שמפעל מזון יהיה סגור, יהיה אטום."

6. חשיבות ההסתרה 2

וטרינר ראשי מבקש לא לספר לעובדים שצפוי להגיע משלוח תרנגולים מלול נגוע בסלמונלה, כי הם לא ירצו להגיע לעבודה – ולהסתכן בהידבקות. הוא מצדיק זאת בכך שהם ממילא אמורים להשתמש בכפפות ובמשקפי מגן, אך מהצילומים עולה בבירור שאין הקפדה על כך בפועל.

7. זיהום קמפילובקטר מסוכן? "שמים בקלסר"

חיידק הקמפילובקטר מצוי בצואת תרנגולים, שמתערבבת עם בשרם במהלך הובלת העופות, השחיטה ועיבוד הבשר. לפי משרד הבריאות, מאז שנות ה-90 חלה עלייה מתמדת בתחלואה מחיידק הקמפילובקטר בארץ - ומספר ההידבקויות גדל ביותר מ-200%. בדיקה של עופות מ-40 נקודות מכירה ב-21 ישובים ברחבי הארץ, גילתה ש-48% מהעופות בישראל מזוהמים בקופילובקטר. באוקטובר 2013 הפכו שני ילדים למשותקים בעקבות זיהום בחיידק זה.

התחקיר שלנו מגלה שאין כל פיקוח וטיפול בנושא הקמפילובקטר בעופות. כפי שמסבירה וטרינרית ראשית ב"עוף הגליל", כשמגלים קמפילובקטר בעופות, אז פשוט "לא עושים שום דבר, שמים בקלסר, בגלל שזה לסטטיסטיקה בינתיים. לא יודעים מה לעשות עם זה."

8. ליקויי תברואה חמורים

עובדים מתלוננים שהמצב הסניטרי של המשחטה "גרוע", כפי שעולה גם מהתיעוד ישירות. עופות נופלים מהמסוע לרצפת המשחטה – ומוחזרים לסרט הנע (העובדים מסבירים שצריך לשטוף ולהוריד את העור מעוף שנפל לרצפה, אך רואים שלעתים זה לא נעשה בפועל); עובדים מחטטים בקרביים של עופות בידיים חשופות, בניגוד לנהלים; ועובדים שוטפים את פס הייצור על אף שהם יודעים שאסור לעשות זאת כי זה רק מגביר את הפצת החיידקים על העופות. וטרינרית מסבירה שיש מכונה שמוציאה חלקי פנים אבל לא הכל יוצא, ויוצר זיהום צואתי. וטרינר ראשי: "זיהום צואתי הוא מרכיב מספר אחד שאנחנו נתקלים איתו". וטרינרית ראשית מספרת על כך שנוהגים להשאיר את החלקים הפנימיים של התרנגולים בחדר כשהטמפרטורות מתחילות לעלות, בניגוד לנהלים.

9. פוסט מורטם: סימנים של אלימות וחולי

הווטרינרים והעובדים על פס הייצור מספקים למצלמה הנסתרת הסברים מפורטים על המחלות הרבות שמתגלות לאחר השחיטה, על הדלקות והמוגלה שמבצבצים מגוויות תרנגולים רבות, ועל שטפי דם שמעידים על מכות ובעיטות שספגו.

פקח וטרינרי מסביר ששטפי הדם הם סימנים להתעללות – דחיסה אלימה לכלובי ההובלה, זריקה אלימה אל קונוסי הדימום, ולפעמים "סתם בעיטות" ("נותנים להם מה שאת רוצה ולא רוצה", אומרת בגלוי וטרינרית ראשית). בתרנגולים רבים מתגלה לאחר השחיטה שכנפיהם שבורות – והעובדים מסבירים שהדבר נובע מכך שפועלים משליכים את התרנגולים באגרסיביות או מחזיקים בהם מהכנפיים (השיחה מתקיימת לא משום שדואגים לסבלם, אלא כי שברים פתוחים מזרזים מאוד התפתחות זיהומים בבשר).

עוד מתגלים על גופם של התרנגולים פצעים, וכוויות שחורות שהעובדים מבינים כזיהומים פטרייתיים, אך להערכתנו מדובר בכוויות אמוניה שנוצרות מהרביצה התמידית בלול סגור על מצע הפרשות (רווי אמוניה). התיעוד הסמוי חושף כי לעתים מנסים לחתוך רק את החלק הפגוע ביותר, או לשאוב ולנקות את המוגלה – ולהעביר לשיווק את השאר ("אם עוף בריא, ויש לו איזשהו דלקת מקומית – אז לנקות דלקת מקומית. בגלל זה לא לזרוק את כל העוף").

בעיות חמורות נוספות המתבטאות גם בגוף העופות לאחר השחיטה נובעות מקצב הגדילה המהיר – כל התרנגולים עברו עיוות גנטי לגדילה מהירה, ובעיקר של איברים מסחריים (שרשרים, ובעיקר החזה, ה"שניצל"), ובגיל 40 יום הם מגיעים למשקל שחיטה, אך האיברים הפנימיים נותרים אפרוחיים. הסיבה לכל המחלות, מסכמת פקחית וטרינרית אחת, "זה בגלל שהם עדינים, בגלל שזה לא הדרך הטבעי, הגידול הזה".

10. כללי תברואה? רק המלצה

וטרינרית במשחטה מסבירה לתחקירנית שכללי התברואה הרשמיים בלתי אפשריים ליישום בפועל, בפס הייצור התעשייתי: "אין אידיאלי, במיוחד עם הפועלים שהכל מתחת לכל ביקורת. זאת משחטה, ותמיד יש ליקויים... עוף נופל... ומפה ועד הודעה חדשה". וטרינרית: "...ב'ליין' השני, בגלל שכל הזמן נופלים [עופות] על הרצפה במכונה שם. ישר מהרמפה אנשים נכנסים לאולם, ומהשירותים לאולם... וכולם דורכים עם הרגליים והולכים לאריזה, ובאריזה נופל באופן קבוע". פקח מסביר למצלמה הנסתרת: "לפי הספר – זה אסור לעבור... אבל מה, אי אפשר לעבוד ככה בליין כזה... את הצהוב הזה, דמייני שאת לא רואה אותו, והוא לא רואה, וזה עובר לצלחת שלך, ואת אוכלת את זה ואומרת, וואו איזה טעים, ובעצם את אוכלת מוגלה".

וטרינרית ראשית מסבירה מה עושים עם זיהום צואתי: אם זה בתוך העוף זורקים הכל, אם זיהום קטן בחוץ - אז שוטפים או מגרדים עם הסכין. "ברור שלא רצוי לגרד את זה עם הסכין באופן תיאורטי, אבל באופן פרקטי עושים המון דברים, מה שבתאוריה ומה שבפרקטיקה עושים משהו אחר... בפועל," היא מבהירה, "ברור שאחר כך סכין לא שוטפים, ומתחילים לחתוך על העופות האחרים". בצילומים מחדרי העיבוד אכן תיעדנו כיצד מסירים זיהום צואתי בולט לעין מעופות, וממשיכים לעבוד עם אותה סכין – לחתוך ולזהם עופות נוספים.

לנוכח אחוזי הפגיעה הגבוהים בעופות והדרישה לצמצם בפסילה, אין למעשה קריטריונים אחידים. פקחית: "הליין רץ... יש פעמים שאת תחשבי שהעוף לא טוב, ואני אגיד שאפשר להעביר אותו, את מבינה? או הפוך".

11. "לא אוהב שזורקים"

עובדים מספרים על הפער בין האופן שהם בודקים את העופות כשהווטרינר נוכח או נעדר. באופן מפתיע, מדבריהם משתמע שנוכחותו דווקא גורמת להם להעביר יותר עופות פגועים שאמורים להיפסל על פי הנהלים - הם מסבירים שהווטרינר הראשי "לא אוהב שזורקים הרבה עופות".

12. נמרטים בחיים

אחד הווטרינרים הראשיים מסביר לתחקירנית שהמוות של העופות לא מיידי, ושהגסיסה אטית. וטרינרית ראשית אחרת מספרת שלעתים מוכנסים התרנגולים למכונת המריטה כשהם עדיין חיים ומפרפרים, למרות שהדבר אסור. לכאורה, מדובר בהתעללות שגם למשחטה יש אינטרס להימנע ממנה, כפי שמסביר פקח לתחקירנית את משמעות הנקודות האדומות הבולטות על העוף המרוט:  "הקזת דם לקויה. העוף נכנס בתוך המריטה חי. הוא לא גמר את כל הדם. הלב שלו עדיין עובד".

13. נמקים עוד יממה בלי מים בכלובי ההובלה

וטרינרית ראשית ב"עוף הגליל" מספרת על "עגלה" של אלפי תרנגולים שהושארו בכלובי ההובלה הדחוסים כל הלילה. אומרת ש"זה קורה מדי פעם, אין ברירה", שלא מספיקים לשחוט ומשאירים אותם בכלובים, ללא מזון ומים. מדובר בהפרת חוק חמורה. יש לציין שגם בלא עיכוב נורא זה, כל 200 מיליון התרנגולים המובלים מדי שנה למשחטות בישראל מורעבים ומוצמאים שעות רבות לפני תחילת ההעמסה – הן כדי לצמצם את כמות הצואה שעלולה להתערב בבשר בהובלה ובשחיטה, והן משום שחבל לתעשייה לבזבז מזון יקר שכבר לא יספיק להפוך לבשר.

פקח הסביר לתחקירנית שלפעמים משקים שוכחים להרים את כלי האוכל ולהרעיב את התרנגולים לפני ההעמסה למשאיות, ואז רואים מעיים מלאות אחרי השחיטה. ואז "עוצרים את המשק הזה, שמים אותו בצד לסוף היום" – כלומר מצמיאים ומרעיבים את התרנגולים בכלובי ההובלה המחניקים. וטרינרית ראשית מרגיעה לגבי מספר התרנגולים המתים שנשלפים מכלובי ההובלה: "יש תמותה תמיד... נחנקים בדרך, אני יודעת? אבל עד שלוש אחוז זה בסדר".

14. השריה במרינדת צואה וחיידקים

המשחטות בישראל נוהגות להשרות את העופות המתים במים (פושרים) במשך כ-40 דקות לפני פירוק האיברים, כחלק מיישום דרישות כשרות מסוימות. הפקחים מספרים על מה שניתן להיווכח בו בקלות: מי ההשריה מזוהמים להחריד בחיידקי צואה, וההשריה מסייעת לספיגתם בבשר. אחד העובדים מתאר זאת בתמצות: "הג'קוזי של הטינופת".

15. עוף עשיר באנטיביוטיקה

תעשיית העופות לבשר מבוססת על שימוש רחב היקף באנטיביוטיקה – גם כדי לרסן התפשטות המחלות בלולים מזוהמים וצפופים, וגם כמרכיב מרכזי בתכשירים לזירוז הגדילה. בתחקיר מתועד וטרינר המעיד שמינוני אנטיביוטיקה הניתנים לתרנגולים בלולים גבוהים פי 2-3 מהמותר, והדבר גורם להתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

16. חולים בלול, גוססים בשקיות

חלק נוסף של התחקיר ערכנו בלולים שמשווקים למשחטות שבדקנו. התחקירנים הסמויים שעבדו בהם, תיעדו בין היתר את שיעורי התמותה הגבוהים משלל מחלות ומצוקות שאופייניות לתנאי הגידול התעשייתיים, ואת שגרת איסוף התרנגולים המתים, הגוססים והחלשים. בצילומים נראה הלולן-המדריך עובר עם שקית בידו ומשליך אליה את המתים. אלה שנראים עדיין חיים – הוא מטיח את ראשם בחפצים אקראיים, או מכה בהם במוט ברזל, ואז משליך אותם לשקית. ניתן להבחין בבירור ש"שקית הפגרים" רוחשת חיים ומאבק. "כשאני עובר אני רואה אם זה אחד מעפן עם הראש למטה והצוואר כבר עייף, כבר לא זה," מסביר הלולן לתחקירן, "אני זורק אותו... אני נותן לו בומבה קטנה".

המחשה מזעזעת ליחסו לתרנגולים כאל חפצים דוממים ניתנת כשהוא מבקש להסביר מהי מיימת – מחלה שתוקפת תרנגולים מעוותים גנטית לגדילה מהירה וגורמת להצטברות נוזלים בחלל הבטן – ופשוט קורע באצבעותיו את העור ובשר החזה של תרנגול חי שהרים, ומצביע על מיקום התפתחות המחלה.

17. העופות חלו? הגיע זמן לשחוט

בצילומים מתועד תרנגול עם צוואר מעוקם, סימן שעלול להעיד על בעיה נוירולוגית ואולי אף על ניוקאסל, מגפה נפוצה ומסוכנת בלולים. לולן מספר שלעתים כשיש חשד למחלה חמורה שתקפה את העופות בלול, קרוב למועד השחיטה, הוא מנסה "להקדים את השיווק" (באמצעות החלפת תאריכי מכירה למשחטה עם לול אחר). המשמעות יכולה להיות שחיטת עופות חולים למאכל ביודעין.

18. גם תרנגולים רוצים לחיות

נכון, כנראה לא היה צריך את התחקיר שלנו כדי לגלות את העובדה הזאת, אבל זה בהחלט אחד הממצאים הבולטים והעצובים ביותר שעולים מהתחקיר, כמו מכל תחקיר במפעל הרג – והוא בולט ומטריד לדעתנו לא פחות מהזיהום בבשר ומההתעללות המיותרת. 

מה אפשר לעשות?

* לשתף * לחתום * להחרים * ללחוץ למיצוי הדין * לתרום * למחות * להצטרף לפעילות *

אנו שואפים לחשוף מה עובר על בעלי החיים מאחורי חומות המשחטות, המדגרות, הלולים והרפתות. לצערנו, תעשיות בעלי החיים הופכות משימה זו לקשה יותר ויותר בהתמדה, והן יודעות למה. מתוך אוקיינוס הייסורים של 220 מיליון הקרבנות של תעשיית העופות לבשר בשנה בישראל (במדגרות, בלולים, במשאיות ההובלה ובמשחטות) מתועדים לעתים נדירות רגעים ספורים. אך גם בהם די כדי לגרום לרוב האנשים להתחלחל. איך היו מגיבים לו נחשפו למלוא הסבל שעבר על אפרוח בודד עד שהגיע לצלחתם?

הדרך היחידה לעצוא את תעשיית הסבל והמחלות היא להפסיק לקחת בה חלק. זה לא פשוט לשנות הרגלי אכילה ולוותר על מוצר שהורגלנו לייחס לו תכונות חיוביות רבות, אבל זה אפשרי, והיום גם קל מאי פעם. יותר ויותר אנשים בעולם ובישראל עושים זאת - לפי הסקר האחרון מדובר ביותר ממיליון ישראליות וישראלים - ויוצרים שינוי חסר תקדים. כל אחת ואחד מהם יחסוך חיי סבל ומוות אכזרי מ-4,000 בעלי חיים במהלך חייו.

הצטרפו אלינו לחרם על תעשיית הבשר - ויחד נעצור את תעשיית העינויים הזו.