מה נושמים במשק?

מהי אמוניה?

אמוניה (NH3) היא גז רעיל, הנוצר בתהליך ההתפרקות של חומרים אורגניים על-ידי בקטריות. היא מסיסה במים, ולכן יכולה להיספג בחלקיקי אבק רטובים ובמצע הלח שעל רצפת הלול, כמו גם בהפרשות גוף ריריות: נוזלי העיניים, האף, הפה ושכבת המגן הרירית העוטפת את גופם של דגים.

מדוע האמוניה משפיעה?

האמוניה גורמת לשלוש פגיעות מרכזיות בעורם של העופות המנוצלים עבור בשרם: כיבים ברגליים, כוויות מפרק ופצעי לחץ. הפגיעות נגרמות כתוצאה ממגע ממושך של העור עם מצע הלול, הספוג אמוניה. המגע הממושך נוצר כאשר ה"פטמים" (עופות המנוצלים בתעשיית הבשר) רובצים בחוסר תזוזה. מדוע זה קורה?

1. צפיפות
החקלאים מצופפים את התרנגולים עד קצה גבול יכולתם לשרוד, ולעתים אף מעבר לכך: 20-10 עופות למטר רבוע בלולים פתוחים, וכ-28 עופות למטר רבוע בלולים שקיימת בהם מערכת לבקרת האקלים. השטח המוקצב לכל תרנגול קטן אפוא ממרצפת בגודל 20X20 סנטימטרים. עם גדילתם, הם בקושי מצליחים לנוע בלול הצפוף - אפילו כדי להגיע אל שקתות המים והמזון הם נאלצים לדרוך זה על זה.

2. ‎עיוות תורשתי
העופות המנוצלים כיום בתעשיית הבשר עברו ברירה מלאכותית מואצת בעשורים האחרונים, עד ששונו לבלי הכר: הם גדלים במהירות עצומה (משקל הגוף מוכפל פי 60 בשבעה שבועות), והפרופורציות בין חלקי גופם עוותו. הברירה המלאכותית הביאה להגדלת החזה על חשבון שאר חלקי הגוף, עד כי מרכז הכובד של הגוף נוטה קדימה ומקשה על ההליכה. רגלי האפרוחים לא הותאמו לשאת את משקל גופם העצום, וכשליש מהם סובלים כאבים עזים בכל צעד שהם הולכים. גם שאר העופות סובלים מבעיות שלד ומצליעה. כמחציתם סובלים מעיוות בעצמות העקב, מחלה שהייתה נדירה בעבר.

3. מחסור בגירויים
עופות בטבע, או אפילו בחצר פתוחה, נחשפים לגירויים רבים, המדרבנים אותם לנוע ולהפעיל את גופם. לתרנגולים בלולים תעשייתיים אין אפשרות לחפש ולברור לעצמם מזון, להכיר סביבה מגוונת ומשתנה ולטפל בצאצאים. בשלבי הגידול האחרונים, כאשר גורמת הצפיפות להתגברות התוקפנות והמאבקים ביניהם, נשללים מהם אפילו הגירויים החזותיים המעטים שבלול, כי הלולנים מצאו שהחשכת הלול מפחיתה את פגיעת התוקפנות.

חיים בתוך ביוב

הצפיפות העצומה של בעלי-חיים במשקים חקלאיים גורמת לזיהום האוויר שהם נושמים. המצב חמור במיוחד בלולים ובבריכות דגים, שם שוררת צפיפות גדולה ביותר. האוויר בלולים מכיל כמויות גדולות של אבק, מיקרו-אורגניזמים וגזים, שביניהם אמוניה. האמוניה נפלטת מן המצע בלול, שבו נספגות הפרשות העופות ומים שנשפכו מתוך שקתות ומערכת הצינון. את המצע אין מנקים אלא לאחר משלוח העופות לשחיטה. העופות נושמים אפוא את אדי הפרשותיהם; בחורף הם זוכים לאוורור מועט בלבד, כי הלולנים מעדיפים למנוע תנועת אוויר כדי לחסוך בהוצאות חימום, ואילו בקיץ לא די באוורור הקיים, כי העופות נושמים בקצב מהיר כדי לצנן את גופם (זוהי הלחתה - אין להם מנגנון הזעה), וחלקיקי האבק, המכילים אמוניה, חודרים בקלות למערכת הנשימה.

ציפורים רגישות יותר

בעוד שהלולנים מוזהרים בחומרה מפני השפעת האמוניה עליהם, הניכרת כבר לאחר דקות של חשיפה, העופות נותרים כלואים באוויר המזוהם ללא הגנה, במשך חודשים ואף שנים. אם לא די בכך, הרי שהם פגיעים יותר מיונקים (וכמובן מבני-אדם בכלל זה) לנזקי האמוניה. ריאותיהם פועלות בקצב מוגבר ושטח הפנים של מערכת הנשימה שלהם גדול יותר מזה של יונקים בגודל דומה, ולכן הם סופגים אמוניה רבה יותר בהשוואה לבני-אדם בתנאים דומים. חשיפה ממושכת לאמוניה גורמת שינויים משמעותיים במבנה הבסיסי של הריאות ושל קנה הנשימה. אחד מן הנזקים הוא חיסול של הקרומים הריסיים - השערות הזעירות המצפות את מערכת הנשימה, מחלל האף ועד לריאות. תפקידן של שערות אלה הוא למנוע חדירת חלקיקים וגורמי מחלות שונים לתוך מערכת הנשימה, והפגיעה בהם חושפת את העוף למחלות ולמצוקות נשימה רבות.

מחלות אמוניה

חשיפה לאמוניה בשיעור מסוים (25ppm כלומר 25 חלקיקים למיליון), הנחשב מסוכן לבני-אדם השוהים זמן רב מדי בלול, גורמת לעופות מחלות במערכת הנשימה, רגישות יתרה לווירוסים והאטה בגדילה. אך גם ריכוזי אמוניה המגיעים לחמישית מכך - כאלה שאין אדם חש בהם - נמצאו גורמים נזק לקרומי מערכת הנשימה של העוף והופכים אותו פגיע יותר למחלות נשימה. ואמנם, רבים מבין התרנגולים המנוצלים בתעשיית הבשר סובלים ממצוקות נשימה ממושכות ומ"הרעלת אמוניה".

עובד במשק רבייה של תרנגולי הודו, שפניו מוגנות על-ידי מנשמה. השימוש במנשמה מומלץ לעתים קרובות לעובדי לולים כאמצעי להתמודד עם האדים הרעילים המצויים דרך קבע באוויר הלול. צילום: Farm Sanctuary 

רעל גם לבני-אדם

מבדקי בטיחות ובריאות של לולנים, שביצעו חוקרים באוניברסיטת מלבורן, מצאו כי 70% מן הלולנים דיווחו על צריבה בעיניים; כ-30% דיווחו על שיעול מתמיד, וכ-15% דיווחו על אסתמה וברונכיט כרונית. בעקבות זאת, הזהירו החוקרים את המגדלים לבלות זמן מועט ככל שניתן בלוליהם ולעטות מנשמה לפני כניסתם ללולים. מיטל נוריאל מאנונימוס, שביקרה בלול רבייה בכפר-יהושע מספרת:

ההמלצות להגבלת החשיפה לאמוניה, הניתנות במדינות שונות, לוקחות בחשבון גם את ההגנה על הסביבה, בעיקר בשל הנזקים החמורים שנובעים מחלחול שפכי רפתות, לולים ובריכות דגים אל מי שתייה תת קרקעיים, וזיהומם באמוניה ובתרכובות מסרטנות אחרות. המלצות נוספות בנושא אמוניה מבקשות להגן על צרכני בשר עוף, שריכוזי האמוניה הגבוהים בלול חודרים לתוכו ומשפיעים על איכותו ובטיחות אכילתו.

פצעי לחץ

החקלאים לא מפסידים כסף מחוסר התזוזה של העופות. אדרבה, עופות נכים שורפים פחות קלוריות וכך נחסכות הוצאות על מזון. רק העופות סובלים מכך: כאשר הם רובצים בתוך מצע ספוג אמוניה, נוצרים בעורם כיבים וכוויות. ברביצה נצמד החזה הענק והכבד לקרקע, וכ-60% ממשקל הגוף מכביד על עצם החזה. עקב כך נוטים להיווצר פצעי לחץ ("שלבוקיות חזה"): הלחץ על העור גורם להיווצרות כיסים, המלאים נוזל צמיג, מתחת לעור של עצם החזה. כיסים אלה מקבילים לפצעי לחץ של חולים או נכים, הרתוקים למיטתם תקופות ממושכות. אך בלולים שקועים פצעים אלה במצע אמוניה, ההופכת אותם לכרוניים.

כוויות ברגליים

כאשר מוגשים העופות לצרכנים בניילון האריזה, נותרים רק רמזים מועטים ביותר, אם בכלל, לסבל ולפגיעות שחוו העופות במהלך גידולם. יוצאות-דופן הן כוויות ברגליים, שאותן ניתן לעתים לאתר בעופות המשווקים בקירור. הכוויות ניכרות באזורי עור כהים-שחורים, לעתים סגולים-עכרוריים, המצויים על גבי מפרק הברך של העופות או מעט מתחת לו, וכן בכף הרגל. הכוויות נוצרות על-ידי צריבה ממושכת בעקבות מגע עם מצע ספוג אמוניה. הכוויות מסבות לעופות כאבים עזים ופוגעות בכושר ההליכה שלהם.

הכוויות מגיעות לסופרמרקט

ארגון רווחת בעלי-החיים הבריטי Compassion in World Farming החל לסקור בשנות ה-90 את הכוויות באזור מפרק הרגל בעופות הנמכרים בחנויות מזון. נתונים אלה שימשו לפנייה אל מנהל/ת הסופרמרקט או המכולת, בבקשה לשווק עופות שגודלו בתנאים פחות קשים. בסקר ארצי שפרסם הארגון ב-1996, נמצאו כוויות מפרק על עורם של 34.9% מהעופות שנבדקו; דו"ח משנת 2005, המבוסס על שאלון שהופנה לסופרמרקטים, מעיד על כוויות מפרק ב-10% עד פחות מ-5% מהעופות. סקרים שנערכו בדנמרק ובשבדיה והתפרסמו בשנת 2003, מצאו כוויות בכף הרגל בקרב 21.6% עד 48.5% מהעופות.

יש לציין, שתנאי הגידול של עופות המנוצלים לבשר בלולי בשר אורגניים בישראל (למשל: בכפר יהושע) אינם תורמים הרבה לרווחתם של העופות; התרנגולים ממעטים לנצל את השטח הפתוח שניתן להם, שכן הם סובלים מעיוותי גוף חמורים (יותר מכל חיה אחרת המנוצלת בחקלאות), בעקבות ברירה מלאכותית. התנאי הראשון לשיפור תנאי הרווחה של עופות בתעשיית הבשר הוא שימוש ב"קווים גנטיים" ישנים, מתקופה שבה לא עוותו עדיין העופות באופן חמור.

התעוורות איטית

החשיפה של עיני העופות לאמוניה עלולה לגרום דלקת בקרנית ובלחמית העין. אנשים השוהים בלול במשך מספר דקות סובלים מצריבות בעיניים ומדמיעה - והאפרוחים, השוהים בלול שבועות ברציפות, רגישים עוד יותר. בחודשים הקרים של השנה מתפתחת הדלקת בעיניהם של האפרוחים, עד שהם מתעוורים. הדלקת גורמת כאבים עזים, והעופות נוהגים לגרד את עיניהם בכנפיהם, תוך השמעת צווחות כאב.

הסבל ממחלה זו לא מתמצה בכאב שהיא גורמת. העופות, שראייתם הולכת ונפגעת, סובלים גם מצמא ומרעב, משום שיכולתם למצוא את שקתות המים והמזון נחלשת. מחקרים אחדים מעלים את האפשרות, שהאמוניה המתרכבת עם הרוק מעניקה למזון טעם מר ודוחה, הגורם לעופות להירתע ממנו. ראייה פגומה עלולה גם להשפיע באופן כללי יותר על היכולת להתמצא ולהסתדר בסביבה. במקביל לכך מתגברת תוקפנותם של העופות, ובעקבותיה סובלים העופות מתשישות תחת השפעת גילויי התוקפנות המתמידים, ומן ההתקפות האלימות עצמן.

עדכון: החוק באירופה

עוד על אמוניה: פגיעת האמוניה בדגים בבריכות התעשייתיות