"הופעות בקרקס דורשות בדרך-כלל מחיות התנהגויות המנוגדות להתנהגותן הטבעית, וגורמות להן סבל פיזי - העמדת פיל על רגליו האחוריות, למשל, פוגעת בשרירי גבו ובחוליות השדרה שלו - או פחד ומצוקה, כמו אילוץ טיגריסים לקפוץ דרך טבעת אש. אילוף החיות להופעות כאלה כרוך אפוא ברוב המקרים באמצעי ענישה בהתעללות להבטחת צייתנותן. פח לוהט או גחלים משמשים באימון דובים לרקוד. הכאה בצלעות במקלות חיזרן, הגורמת לעתים לאובדן ההכרה, היא חלק משגרת האילוף היומית של פילים, ואילו דקירתם בין ציפורני הרגליים היא אמצעי לענישה מיוחדת. את השימפנזים מכים לא פעם בצינורות גומי מלאים חצץ. האימון כולל לפעמים הכאה בשוטים או במקלות מחודדים. כמו כן, ננקטות שיטות של כוויות, הרעבה, סימום הדרגתי עד להתמכרות, ושימוש בהלם חשמלי ליצירת התניה. שיטות האימון מוסוות היטב מהקהל: שוקר חשמלי, למשל, עשוי להיות מוסתר בתוך זר פרחים, ודוקרן יש המסווים בין רצועות בד."

מתוך: "מרד הפילים"