התנגשות ציפורים בבניינים

אסון אקולוגי ענק

עונת הנדידה בעיצומה, וישראל נמצאת באחד מצירי הנדידה העמוסים ביותר בעולם, בין אפריקה לאירואסיה. משטחי זכוכית, ובפרט החלונות של בניינים גבוהים, הם אחד מהמכשולים המסוכנים ביותר בדרכן של הציפורים. המידע בנושא מאזורנו מצומצם, אולם בצפון אמריקה נאסף מידע רב. מדובר באחד מאסונות הטבע המתמשכים והגדולים ביותר. להערכתו של מומחה לנושא, פרופ' דניאל קלם, בין מאה מיליון למיליארד ציפורים נהרגות בשנה בצפון אמריקה מהתנגשות בבניינים. ההערכה מבוססת על ספירת גופות סביב בניינים ספציפיים והערכות לפי מספר המגדלים ביבשת ומיקומם. מספר הגופות שנאספות סביב מגדל אחד עלול להגיע למאות בלילה אחד.

חלק מקורבנות מגדלי ניו יורק. לפי New York City Audubon, באביב 2001 נמצאו 2,352 ציפורים מתות או פצועות למרגלות בניינים. (צילום: Leonard J. Friedland) 

אור קטלני

עיקר הקורבנות הם ציפורי שיר שנודדות בלילה. כאן הגורם המרכזי למוות הוא "זיהום אור", כפי שקורא לזה הארגון הבולט בתחום, Fatal Light Awareness Program ממונטריאול (בקיצור: FLAP), שפועל מאז 1993. אור שנותר דולק במשרדים, תאורה מכוונת על הבניין עצמו וסתם אלומות אור גדולות שנזרקות למעלה – כל אלה מושכים ומרכזים אליהם ציפורים ממרחקים ומגובה רב יותר. התופעה חמורה במיוחד בתנאי ראות גרועים (אם כי תצפיות בבניין Empire State בניו יורק מותירות ספקות בקשר למידת סדירותה של התופעה). ללא כל הסתגלות לתאורה מלאכותית, האור מסמן לציפורים באופן כוזב תופעה טבעית (אולי זריחה). כאשר האור נובע מן הבניין, הן מתנגשות בו ונפגעות. כאשר האלומה אינה צמודה לבניין, הן ממאנות לעזוב את מקור האור, עפות במשך שעות סביב האלומה עד שהן מתנגשות בבניין כלשהו או נופלות תשושות (בתמונה: ציפורים "לכודות" בתוך אלומת אור). ניתן לראות את הציפורים המסתחררות באור בסרטון של הארגון Chicago Bird Collision Monitors, שצולם בשנת 2002.

זכוכית קטלנית

ציפורים אינן מבינות מהי זכוכית. הן רואות בתוכה השתקפות של בית-הגידול הטבעי שלהן – שמים, עצים – ולכן הן עפות לתוכה. במקרים אחרים הן רואות דרכה את הדברים שנמצאים מעבר לה: אם ניתן לראות שמים מעבר לחלון שני בתוך הבניין, הן מאיצות כאילו מדובר במעבר, ואם יש בתוך הבניין עצמים מושכים כגון צמחייה, הן מנסות לנחות בפנים – ומתנגשות במכשול הבלתי נראה. כל זה קורה הן ביום והן בלילה.

מוות מאור ומזכוכית

מהירות התעופה של ציפורים קטנות היא כמה עשרות קמ"ש, ולכן אין פלא שהן נהרגות מהתנגשות – ככל הנראה כמחצית מההתנגשויות הן קטלניות. שאר הציפורים נופלות המומות ומנסות להסתתר, אך הן מהוות טרף קל לעורבים, שחפים, חתולים, כלבים, עופות דורסים ואפילו סנאים, שלמדו לפטרל ליד מגדלים. יש ציפורים שנהרגות על-ידי פועלי ניקיון, או המולת האנשים וכלי הרכב בבוקר. ציפורים תשושות, שמצאו את עצמן על הקרקע בעיר המתעוררת, נבהלות מהאנשים ומהמכוניות, ועפות אל מותן בתוך מכשולים דווקא בבוקר. את רוב הציפורים שהתנגשו בבניינים, איש אינו רואה.

הצלה

צוותים של קבוצות כגון FLAP אוספים ציפורים פגועות בבקרים מתחת למגדלים, ומצליחים להציל קרוב למחצית מהן. רבות מהציפורים תשושות ומצליחות להתאושש בכוחות עצמן, אולם נפוצים גם שטפי דם במוח, שברים במקור ונוצות פגועות. בערים גדולות בצפון אמריקה פועלים מערכי חירום בעונת הנדידה, וחלק מן הציפורים הפצועות ניצלות בזכות טיפול וטרינרי. הארגון New York City Audubon מציע לגשת מאחור לציפור פגועה, גם אם היא נראית מתה, וללכוד אותה בידיים בזהירות, שלא תעוף בבהלה לבניינים אם היא עדיין בחיים. לאחר מכן יש להכניסה לשקית נייר כשגופה במצב מאוזן, ולסגור את השקית. לאחר כשעה של מנוחה במקום שקט וחשוך ככל האפשר, יש להציץ לשקית או להקשיב. אם הציפור ערנית, יש לשחרר אותה באזור של עצים. אם היא פצועה, יש להביאה בדחיפות לטיפול וטרינרי.

מניעה: הפחתת זיהום אור

הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות כדי למנוע את התמותה ההמונית הוא לשמור על בניינים חשוכים בלילות. פעילים בערי צפון אמריקה החלו בשנות ה-90 לבקש מבעלי בניינים להחשיך אותם – הן את האורות שמוטלים על הבניין מטעמים אסתטיים והן אורות שנותרו דולקים במשרדים. לבעלי הבניינים נוח לשתף פעולה כי מדובר בחיסכון עצום בכסף. בכמה ערים מתגבשת מדיניות כלל עירונית לטובת הציפורים. בשנת 2006 אימצה עיריית טורונטו תוכנית בשם "מכבים אורות טורונטו!", הפונה לכל בעלי הבניינים בבקשה לכבות אורות בקומות שאינן בשימוש, ולהימנע מהארת הבניין מבחוץ בעונות הנדידה. ירידה בכמות האבדות ניכרת בשטח. בסוף אפריל 2007 אמורה עיריית טורונטו להכריע על אימוץ מסמך בן 40 עמודים – הנחיות "פיתוח בניינים ידידותי לציפורים". אם יתקבלו ההנחיות, תהיה טורונטו העיר הראשונה בצפון אמריקה עם מדיניות מגובשת נגד זיהום אור. גם בשיקאגו משתפים מנהלי הבניינים פעולה, והחל מאביב 2003 הם מכבים במהלך עונת הנדידה אורות גג, אורות בלובי ובמידת האפשר גם אורות במשרדים. התוצאות ניכרות בשטח. גם בניו יורק החלה לפעול תוכנית "מכבים אורות" בכ-100 מגדלים, החל מסתיו 2005.

מניעה: מיסוך הזכוכית

פתרון אחר הוא שינוי פני השטח של הזכוכית. כל דבר שימנע שקיפות או השתקפות, עשוי לעזור: וילונות או מסכים חיצוניים (בתמונה), צביעת החלון, ציורים שקופים-למחצה וצפופים על הזכוכית, וכדומה. באתר FLAP יש רשימה של מוצרים כאלה, שחלקם טובים לשימוש ביתי. תוספת מוצרים כאלה לחלון עלולה להיות מסורבלת במקצת, ועדיף לתכנן את הבניין מראש באופן ידידותי לציפורים. פתרונות מסוג אחר הם התקנת מסך גמיש או רשת מתוחה מהצד החיצוני של החלון. הציפור מתנגשת במסך או ברשת, אך הם רכים דיים כדי למנוע מוות.

בישראל יש לבדוק את המצב בשיטתיות, במיוחד באזור המגדלים של רמת-גן/עזריאלי/דרום תל-אביב, ובמידת הצורך לפנות לבעלי הבניינים ולעיריות לגיבוש תוכנית "כיבוי אורות" בעונות הנדידה.