תעשיית עורות הקנגורו
קשה להעריך כמה קנגורואים חיו באוסטרליה לפני הגעת המתיישבים האירופאים, אך על-פי מחקר שפורסם ב-2004 ב- Australian Mammalogy Journal מספרם מוערך בכמה מאות מיליונים. ציד קנגורואים לשם שימוש בבשרם ובעורם התקיים במשך אלפי שנים על-ידי האוכלוסייה הילידית של אוסטרליה, בקנה מידה נמוך למדי. הגעתם של המתיישבים האירופאיים לאוסטרליה הביאה איתה גם עלייה חדה בציד חיות הבר, והובילה להכחדת כמה מינים ממשפחת הקנגוריים. ארתור בווס סמית', ששימש כמנתח באחת מספינות ההתיישבות הראשונות שנשלחו לאוסטרליה, והיה מהראשונים לחקור את חיי הבר של היבשת, תיאר את הקנגורואים כ"ביישנים בצורה קיצונית עד כדי כך שאין זה עניין קל להתקרב אליהם אפילו למרחק שמאפשר ירייה". על אף תיאור זה, נראה שהקנגורואים לא היו ביישנים מספיק, כיוון שבמאתיים השנים שלאחר דברים אלה מתיישבים ירו למוות בעשרות או מאות מיליונים מהם. מספר הקנגורואים כיום מוערך בכמה עשרות מיליונים – פחות באופן ניכר מההערכות לגבי מספרם בעבר.
במהלך רוב ההיסטוריה הרשויות באוסטרליה התייחסו לקנרגורואים כאל "מזיקים" המתחרים על שטחי מרעה, ועל-כן לא רק שלא ניסו למנוע את ההרג שלהם, אלא למעשה אף חוקקו חוקים שמטרתם לעודד אותו. רק באמצע המאה הקודמת החלו להופיע חוקים ראשונים המטילים הגבלות על היקף הציד. כיום, ארבעה מינים של קנגורו מותרים בציד באופן מוגבל: ממשלת אוסטרליה מקצה לציידים מדי שנה מכסות ציד המתירות להרוג כ-10-20% מאוכלוסיות מינים אלו. מכסות אלו אמורות, לכאורה, לשמור על יציבות האוכלוסייה, אך למרות זאת, בפועל, אוכלוסיית הקנגורו באוסטרליה הולכת ופוחתת בשנים האחרונות. על-פי נתוני ממשלת אוסטרליה, מאז 2001 צנחה אוכלוסיית הקנגורו מכ-57 מיליון פרטים לפחות ממחצית – כ-25 מיליון פרטים.
תקנות רווחה חסרות השפעה
בעקבות ביקורת מצד ארגונים לרווחת בעלי-חיים על האכזריות בציד הקנגורו פרסמה ממשלת אוסטרליה תקנות לירי בקנגורואים שעל-פיהן ההרג אמור להתבצע על-ידי יריה בודדת למוח, האמורה להבטיח מוות מהיר. בפועל, לא מתבצעת שום פעילות אכיפה בשטח כדי להבטיח שהתקנות אכן מקוימות, ולכן השמירה עליהן נותרת בגדר המלצה בלבד, התלויה לחלוטין ברצונם של הציידים. מכיוון שהציד מתבצע בלילה, הזמן שבו הקנגורואים פעילים יותר, וממרחק גדול, עקב הרתיעה המוצדקת של הקנגורואים מקרבת בני-אדם, חוסר דיוק בירי הוא תופעה נפוצה. בדיקות אקראיות שנערכו בגופות קנגורואים שניצודו מגלות כי בערך 40% מהם למעשה נורו בצוואר, ולא בראש. דיוויד ניקולס, שעבד בעברו בצייד מסחרי של קנגורואים מתאר כך את התוצאות האפשריות של ירי בלתי מדויק:
התקנות שפרסמה הממשלה האוסטרלית אינן מתייחסות כלל לגורלם של קורבנות המשנה של הירי – גורים התלויים באמהותן. נקבת קנגורו בוגרת מטפלת על-פי רוב בשני גורים בו-זמנית: אחד החי בתוך הכיס שלה, וגור שני המסוגל כבר ללכת בכוחות עצמו, אך עדיין חוזר לכיס לצורך יניקה. הרג הנקבות גוזר גם את גורלם של הגורים, שאינו זוכה להתייחסות בתקנות. פעילים להגנת בעלי-חיים תיעדו מקרים שבהם ציידים תולשים גורים מכיסי אמהותיהן לאחר שהאמהות נורו למוות, ומרסקים את ראשיהם.
בין ציד הקנגורו לתעשיית הצמר
אחת ההצדקות הנפוצות להרג הקנגורואים מבוססת על הטענה כי הם מתחרים על שטחי מרעה עם עדרי כבשים המגודלים לתעשיות הבשר והצמר. כבשים יובאו לאוסטרליה לראשונה כמעט מייד עם תחילת ההתיישבות האירופאית בה, ועד מהרה צמחה בה תעשיית הצמר הגדולה ביותר בעולם. כיום מחזיקה תעשיית הצמר האוסטרלית מעל מאה מיליון כבשים ומייצרת כמחצית מהצמר הנמכר בעולם. אוסטרליה היא גם יצואנית מרכזית של בשר, הן של כבשים והן של עגלים, המובלים לעתים קרובות בעודם בחיים במסעות ימיים קשים הנמשכים מספר שבועות אל המדינות המייבאות אותן. קיומן של תעשיות הבשר והצמר האוסטרליות דורש שימוש בשטחי מרעה עצומים, הבאים על חשבון חיי הבר המקומיים. התחרות על שטחי מרעה מספקת את ההצדקה להמשך הירי בקנגורואים, ויוצרת שיתוף פעולה בין תעשיית הצמר לתעשיית העורות.
מלבד השימוש בתעשיית העור, בשנים האחרונות גם שיווק בשר קנגורו הופך להיות נפוץ יותר ויותר. אכילת קנגורו מוצגת לעתים כאלטרנטיבה ידידותית לסביבה יותר מאכילת בשר בקר או כבשים, ולכן הולכת ונפוצה לאור המודעות הגוברת לפליטת גזי חממה על-ידי תעשיית הבשר. אך טענה זו ל"ידידותיות לסביבה" של תעשיית הקנגורו היא מטעה, מכיוון שאחת הסיבות לטבח הקנגורו היא הרצון לפנות שטחי מרעה לגידול כבשים. כיוון שכך, ציד הקנגורו לא מהווה חלק מהפתרון לבעיית גזי החממה, אלא להפך, חלק מהבעיה.
המאבק הצרכני
הצרכן העיקרי של עורות קנגורו היא תעשיית נעלי הספורט. רוב חברות הנעלת הספורט הגדולות, וביניהן אדידס, נייקי ופומה, מייצרות מוצרים מעור קנגורו. ארגונים להגנת בעלי-חיים הפועלים נגד הרג הקנגורו, כגון Australian Wildlife Protection Council (המועצה להגנת חיות הבר של אוסטרליה), מובילים מאבק צרכני במטרה ללחוץ על החברות הללו להפסיק לתמוך בתעשיית הציד המסחרי של הקנגורואים.
אחד הנציגים הפרסומיים הבולטים של חברת אדידס, שחקן הכדורגל דיוויד בקהאם, הצהיר ב-2006, לאחר שנחשף למידע על הציד המסחרי, שהוא עצמו לא ינעל יותר נעליים מעור קנגורו, ויעבור לשימוש בנעליים טבעוניות (נעליים מחומרים סינתטיים). עם זאת, החברה שהוא מייצג סירבה לקבל התחייבות דומה ולהפסיק את השימוש בעורות קנגורו. אך למרות עקשנותה של החברה, נראה שהלחץ הציבורי המופעל עליה מתחיל לתת את אותותיו: לאחרונה הודיעה אדידס כי אמנם לא תפסיק לחלוטין את השימוש בעור קנגורו אך תנקוט בצעדים לצמצם אותו באופן משמעותי, וצפויה במהלך השנה הקרובה להפחית אותו ב-98%. גם אם מדובר בהישג חלקי, הרי שזהו הישג משמעותי מאוד, המעניק תקווה להמשך המאבק נגד טבח הקנגורו.
.jpg)
