הריסת בתים

צילום: משה מילנר, לע"מ 

חיים ומוות ביד המשור

הכל מבחינים בעיר בעורבים, במאינות, בדררות וביונים, ואולי גם בכמה ציפורים ממינים נוספים. רק מעטים שמים לב שסביבה עירונית העשירה בצמחייה צפופה רוחשת עשרות מינים של ציפורי שיר קטנות. אלו הן ציפורים האוכלות חרקים או זרעים, אשר מעדיפות להיחבא בסבך ואפשר להבחין בהן רק כשהן שרות מתוך העצים והשיחים. אולם לעצים ולשיחים יש תכונה שאינה אהובה על רוב הגננים העובדים כיום בערים: הם צומחים. חלק מהם אפילו משיר עלים ופירות! הגננים העירוניים מאמינים שהם מגינים על התושבים מפני ה"מטרד", והם גוזמים אפוא עד היסוד, מבלי להותיר עלים. הגננים הפרטיים שואפים להפגין "תמורה" לכסף שמשלמים להם, וכך הם מתמחים בעיצוב שיחים ועצים בצורת קוביות ופסים בצבע חום של ענפים חשופים. ויש גם כורתים (נכון, בערים כגון תל-אביב נוטעים הרבה, אך בנטיעה נוסף שתיל קטן בלבד, ואילו הכריתה מכחידה סביבת חיים שלמה). חמורה אף יותר מכך היא המגמה של בניית "גינות" ממרצפות ומאספלט במקום לשתול צמחייה. כך הופכת העיר למדבר. הציפורים, שהן דיירות הבר האחרונות של אזורים מיושבים, נזרקות החוצה.

החורפות: מפגני ראווה

בתקופת החורף עשויים לשהות בערי מישור החוף למעלה מעשרים מינים מצויים של ציפורים יציבות (כלומר, שאינן נודדות כלל) וחורפות (כלומר, ציפורים השוהות באזורנו בתקופת החורף), רובן ציפורי שיר קטנות, התלויות לחלוטין בקיומה של צמחייה צפופה. התופעה הבולטת ביותר לעין האדם בעיר במהלך החורף היא ריכוזי לינה המוניים של ציפורי שיר בשדרות עצים עבותים ברחובות ראשיים. בולטים במיוחד הזרזירים המצויים, המתכנסים ללינה במאותיהם או אף באלפים רבים. מפגני התעופה המשותפים של הזרזירים הם ודאי בין המראות המרהיבים ביותר בעולם החי בישראל. קיימות בתוך הערים גם התכנסויות של נחליאלים לבנים, של דרורי הבית ועוד. הזרזירים והנחליאלים עשויים להגיע, ברובם, מחוץ לעיר. גיזום אגרסיבי של השדרות מפזר את ריכוזי הלינה. אולם התופעה הנסתרת יותר מן העין היא תוצאת צמצומה של הצמחייה בעיר בכלל: ציפורי שיר נפוצות לכאורה, כגון שחרורים, אדומי-החזה, עלוויות חורף, סבכים שחורי-ראש, פשושים, צופיות וירגזים, אינן יכולות עוד להתקיים בעיר.

הנודדות: אחריות גדולה

ישראל, כמצר בין הים למדבר בדרך שבין אירו-אסיה לאפריקה, היא אחד מצירי הנדידה העמוסים בעולם. רוב הנודדות הן ציפורי שיר קטנות, החולפות בעיקר בלילה. יש הנודדות במקביל לקו החוף, ויש המקצרות חלק מדרכן מעל לים ומגיעות לעיר לאחר מעוף רצוף של מאות קילומטרים. כך הן מותשות וחשופות לטורפים ולפגיעות אחרות, וזקוקות בדחיפות למזון, לאחר שעות רבות של תעופה. הרוב המכריע של מינים אלה (סבכיים, פרושיים, קכליים, פפיונים, גבתונים, חנקנים, חטפיות ועוד) תלויים בצמחייה צפופה להזנה ולמסתור. חיסול הצמחייה המאפשרת למינים אלה מנוחה והזנה מונע מהם מחסה ומזון בעיר. לא ידוע בוודאות וקשה לבדוק עד כמה פוגע בהן חיסול הצמחייה, אך מראה ציפורים המגיעות מן הים השכם בבוקר ונאחזות באפיסת כוחות בכתמי הצמחייה הזעירים שנותרו להן מעורר רושם שלצמחייה בערי החוף יש חשיבות רבה. וחשוב לזכור שמדובר במספר עצום של ציפורים (ההערכה קשה: עשרות מיליונים? יותר?) – אוכלוסיות של ארצות שלמות, החולפות מותשות בחופי הארץ.

המקננות: פיקוח נפש

ככל שמתקרבת עונת הקינון, כך עולה השפעתו ההרסנית של גיזום העצים על אפשרותן של ציפורים לקנן בעיר. כאשר גיזום או כריתה מתבצעים בעונת הקינון ממש, ההרס ישיר. גיזום של עצים ושיחים צפופי-עלווה בחודשים מרץ-יולי הוא סכנת מוות לגוזלים. לעתים פוגעים הגוזמים ישירות בקנים, אולם די בכך שהם חושפים את הקן מן העלים שהסתירו אותו כדי לגזור מוות על יושביו!

מי נשאר במדבר?

בין עשרות המינים המצויים העשויים לשהות בעיר, רבים מסתגלים יפה להיעדרם של מרחבים פתוחים, ומסתפקים בעצים ובשיחים צפופים. אך ללא תנאים אלה, נשארים בעיר רק שבעה מיני ציפורים: יונת הבית, צוצלת, דרור הבית, עורב אפור, מאינה מצויה וסיס החומות. היונים, הצוצלות, הדרורים, המאינות והסיסים מקננים בהצלחה בתוך מבנים מעשי-ידי אדם. היונים, הצוצלות, הדרורים, העורבים והמאינות ניזונים משאריות שהותירו בני-אדם. זהו סוד ההצלחה שלהם. שאר מיני הציפורים אינם מסוגלים לחיות בסביבה העשויה בתים, כבישים ומגרשי חניה.

אפשר גם אחרת

כולנו יכולים לתרום להגנה על הציפורים בערים. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לא לגזום ולא לכרות, ולשתול כמה שיותר. כמה עצות ממוקדות:

• מתעקשים לגזום? לא במרץ-יולי. במקרי חירום יש לגזום רק את הענפים שפרצו למדרכה או נגעו בחוט החשמל, ולא להותיר אזורים חשופים מעלים.
• לטפח צמחייה בגובה נמוך (למשל: גדרות חיות) היוצרת רצף מגובה הקרקע ועד לגובה מטרים אחדים מהקרקע, רצוי כשילוב של עצים ושיחים ביניהם.
• להשאיר בגנים וברווחים שבין בתים שטחים מוגדרים קטנים של צמחייה לא מטופלת: ללא גיזום וללא גירוף הקרקע מעלים.
• לדבר עם ועד הבית (אולי לכהן בוועד הבית!) במטרה למנוע גיזום ולעודד שתילה.
• אם ועד הבית מזמין גננים (פרטיים או עירוניים) – לפנות אליהם לפני תחילת העבודה ולהשגיח עליהם.
• להוסיף צמחייה עשירה במרפסות ועל גגות הבתים, ולהימנע שם מן הגיזום המקובל במקומות ציבוריים.
• שלחו למחלקות לפניות הציבור ולמחלקות הגנים בעירייה שלכם מכתב ובקשו בו: להימנע מגיזום ומכריתה בגנים וברחובות אלא אם מדובר במקרי חירום; לשתול עצים ושיחים נוספים; להקים גנים חדשים עם צמחייה רב-שנתית עשירה ככל האפשר, ללא ריצוף ואספלט.