אנונימוס בפייסבוק
70 שנות צמחונות
ג'ורג' ברנרד שו, אחד מאנשי התרבות הבולטים במאה העשרים וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1925, נולד באירלנד ב-1856. ב-26 ביולי ימלאו 150 שנה להולדתו. הוא כתב למעלה מ-50 מחזות, כשהנודע ביניהם, פיגמליון, עובד למחזמר המצליח גברתי הנאווה. בנוסף לכך, פרסם שו מאמרים וביקורות והיה פעיל במגוון תחומים חברתיים. בין היתר, פעל לקידום הצמחונות ונגד ניסויים בבעלי-חיים. שו היה חבר בחברה הצמחונית (The Vegetarian Society) והשתתף בכינוסיה, ואף כתב הקדמה לספר על זכויות בעלי-חיים, להרוג בשביל הספורט, שערך הנרי סולט בשנת 1915. הוא היה צמחוני במשך 70 מתוך 94 שנות חייו.דברים על אכילת חיות
אמירות מפורסמות רבות על אכילת חיות וצמחונות מיוחסות לברנרד שו, וביניהן:- בעלי-חיים הם חברים שלי... ואני לא אוכל את החברים שלי.
- החטא החמור ביותר כלפי בעלי-החיים אינו השנאה, אלא האדישות כלפיהם, שהיא הבסיס לאכזריות.
- כל עוד אנחנו בעצמנו קברים חיים של חיות שנרצחו, איך אנחנו יכולים לצפות לתנאים אידיאליים כלשהם בעולם הזה?
- איני רוצה להפוך את הקיבה שלי לבית-קברות לחיות מתות.
- אכילת בשר היא קניבליזם שהושמטה ממנו המנה ההרואית.
- כשאדם רוצה לרצוח טיגריס, קוראים לזה ספורט; כשטיגריס רוצה לרצוח אותו, קוראים לזה אכזריות.
- אמור לי מה אתה אוכל, ואומר לך מי אתה.
- [בתגובה להערת הביוגרף שלו, ששו נראה צעיר מכפי גילו]: אני נראה בדיוק בגילי, ואני אכן בגילי. זה שאר האנשים שנראים מבוגרים יותר מכפי גילם. מה אפשר לצפות מאנשים שאוכלים גופות ושותים נשמות?
- הצוואה שלי כוללת הנחיות להלוויה שלי, שישתתפו בה לא כרכרות של אבלים, אלא עדרים של שוורים, כבשים וחזירים, להקות של עופות ואקווריום נייד קטן של דגים, כולם לובשים צעיפים לבנים לכבודו של האדם שעבר מן העולם מבלי לאכול את היצורים הקרובים לו.
הממרה של שו, "בעלי-חיים הם חברים שלי... ואני לא אוכל את החברים שלי" ממשיכה לזכות בתפוצה גבוהה בשינויים קלים על גבי חולצות ומדבקות, וכאן – בציור לצביעה לילדים. הצובעת היא שרה, בת 8 (The Vegetarian Resource Group)
דברים על ניסויים בחיות
שו כתב מחזה בשם "הדילמה של הרופא" והוסיף לו דברי הקדמה נרחבים, שבהם הוא מבקר את הממסד הרפואי בבריטניה. אחד מסעיפי ההקדמה נקרא "רופאים וויוויסקציה" (ניסויים בחיות), ומתוכו נביא מספר קטעים:מרגע שקיבלת את האתיקה של הוויוויסקציה, לא זו בלבד שעודדת את הניסוי על הסובייקט האנושי, אלא הפכת זאת לחובתו הראשונה של הוויוויסקטור. אם ניתן להקריב את הקביה [חזיר ים] למען הידע המועט שניתן להפיק מכך, האם אין צורך להקריב אדם עבור הידע הרב שניתן להפיק ממנו?
...התמיכה הציבורית בוויוויסקציה מבוססת כמעט לחלוטין על הבטחת הוויוויסקטורים, שהנוהג צפוי להניב תועלת ציבורית גדולה. איני מציע ולו לרגע שהגנה כזו תיחשב תקפה אפילו במקרה שהוכחה. אולם כאשר העדים [הוויוויסקטורים] פותחים בהצהירם שלמען המדע יש להניח בצד את כל המחויבויות האתיות המקובלות (אשר כוללות את המחויבות לומר אמת) איזה משקל יכול אדם הגיוני לייחס לעדותם? אני אעדיף לשקר חמישים שקרים על פני עינוי של חיה שליקקה את ידי מתוך ידידות טובה. אילו הייתי מענה את הכלב, בהחלט לא היה בי אומץ להסתובב ולשאול איך מישהו מעיז לחשוד באדם נכבד שכמותי בהפצת שקרים. רוב האנשים הנבונים וההומאניים, כך אני מקווה, היו משיבים ללא היסוס, שאנשים נכבדים אינם נוהגים באופן בלתי נכבד, אפילו לא בכלבים.
...אם אינך יכול להשיג ידע מבלי לענות כלב, עליך להסתדר ללא ידע. הידע היחיד שאנו מאבדים בכך שאסרנו התאכזרות הוא ידע מכלי ראשון בכל הנוגע לאכזריות עצמה, וזהו בדיוק הידע שאנשים הומאניים מעוניינים להימנע ממנו.
...אינך מכריע אם ניסוי הוא מוצדק או לא רק על-ידי כך שהראית שיש בו שימוש כלשהו. ההבחנה איננה בין ניסויים מוצדקים וחסרי ערך, אלא בין התנהגות ברברית ומתורבתת. ויוויסקציה היא רעה חברתית משום שאם היא מקדמת ידע אנושי, היא עושה זאת על חשבון האופי האנושי.
ויוויסקציה כיום היא שגרה, כמו שחיטה או תלייה או הלקאה; ורבים מן האנשים שמבצעים זאת, עושים כך רק מאחר שהיא התבססה בתור חלק מן המקצוע שהם בחרו. מבלי ליהנות מכך כהוא זה, הם פשוט התגברו על הסלידה הטבעית שלהם והפכו אדישים לעניין, כפי שאנשים הופכים אדישים ביחס לכל דבר שהם נוהגים לעשות לעתים קרובות. זהו הכוח המסוכן של ההרגל, שמקשה כל-כך לשכנע את ההיגיון הבריא של בני-אדם, שכל נוהג מסחרי או מקצועי מבוסס, שורשיו בתשוקה. תן לשגרה להתפתח מתוך התשוקה, וכבר תמצא אלפי שוחרי שגרה הפועלים בהתאם לכך, ללא תשוקה, לפרנסתם. בדרך זו ממש מבצעים אנשים רבים מעשים אכזריים ומרושעים מבלי שיש בהם כל אכזריות או רשע, משום שהשגרה שלתוכה הם הסתגלו היא אכזרית ומרושעת מיסודה.
שאט-הנפש הטבעית של האנושות השפויה בכל הנוגע לאכזריותו של הוויוויסקטור, והבוז שרוחשים הוגים מוכשרים להתפלפלות האווילית שלו, זכו לביטוי מפי הדוברים האהודים ביותר של האנושיות. אם מקצוע הרפואה יתעלה על הארגונים נגד ניסויים בבעלי-חיים במחאה מקצועית כוללת נגד המעשים והעקרונות של הוויוויסקטורים, כל רופא ורופא בבריטניה ירוויח מכך באופן ניכר בזכות ההקלה והפיוס שיבואו בעקבות אשרור כזה לאנושיותו של הרופא.
...התמיכה הציבורית בוויוויסקציה מבוססת כמעט לחלוטין על הבטחת הוויוויסקטורים, שהנוהג צפוי להניב תועלת ציבורית גדולה. איני מציע ולו לרגע שהגנה כזו תיחשב תקפה אפילו במקרה שהוכחה. אולם כאשר העדים [הוויוויסקטורים] פותחים בהצהירם שלמען המדע יש להניח בצד את כל המחויבויות האתיות המקובלות (אשר כוללות את המחויבות לומר אמת) איזה משקל יכול אדם הגיוני לייחס לעדותם? אני אעדיף לשקר חמישים שקרים על פני עינוי של חיה שליקקה את ידי מתוך ידידות טובה. אילו הייתי מענה את הכלב, בהחלט לא היה בי אומץ להסתובב ולשאול איך מישהו מעיז לחשוד באדם נכבד שכמותי בהפצת שקרים. רוב האנשים הנבונים וההומאניים, כך אני מקווה, היו משיבים ללא היסוס, שאנשים נכבדים אינם נוהגים באופן בלתי נכבד, אפילו לא בכלבים.
...אם אינך יכול להשיג ידע מבלי לענות כלב, עליך להסתדר ללא ידע. הידע היחיד שאנו מאבדים בכך שאסרנו התאכזרות הוא ידע מכלי ראשון בכל הנוגע לאכזריות עצמה, וזהו בדיוק הידע שאנשים הומאניים מעוניינים להימנע ממנו....אינך מכריע אם ניסוי הוא מוצדק או לא רק על-ידי כך שהראית שיש בו שימוש כלשהו. ההבחנה איננה בין ניסויים מוצדקים וחסרי ערך, אלא בין התנהגות ברברית ומתורבתת. ויוויסקציה היא רעה חברתית משום שאם היא מקדמת ידע אנושי, היא עושה זאת על חשבון האופי האנושי.
ויוויסקציה כיום היא שגרה, כמו שחיטה או תלייה או הלקאה; ורבים מן האנשים שמבצעים זאת, עושים כך רק מאחר שהיא התבססה בתור חלק מן המקצוע שהם בחרו. מבלי ליהנות מכך כהוא זה, הם פשוט התגברו על הסלידה הטבעית שלהם והפכו אדישים לעניין, כפי שאנשים הופכים אדישים ביחס לכל דבר שהם נוהגים לעשות לעתים קרובות. זהו הכוח המסוכן של ההרגל, שמקשה כל-כך לשכנע את ההיגיון הבריא של בני-אדם, שכל נוהג מסחרי או מקצועי מבוסס, שורשיו בתשוקה. תן לשגרה להתפתח מתוך התשוקה, וכבר תמצא אלפי שוחרי שגרה הפועלים בהתאם לכך, ללא תשוקה, לפרנסתם. בדרך זו ממש מבצעים אנשים רבים מעשים אכזריים ומרושעים מבלי שיש בהם כל אכזריות או רשע, משום שהשגרה שלתוכה הם הסתגלו היא אכזרית ומרושעת מיסודה.
שאט-הנפש הטבעית של האנושות השפויה בכל הנוגע לאכזריותו של הוויוויסקטור, והבוז שרוחשים הוגים מוכשרים להתפלפלות האווילית שלו, זכו לביטוי מפי הדוברים האהודים ביותר של האנושיות. אם מקצוע הרפואה יתעלה על הארגונים נגד ניסויים בבעלי-חיים במחאה מקצועית כוללת נגד המעשים והעקרונות של הוויוויסקטורים, כל רופא ורופא בבריטניה ירוויח מכך באופן ניכר בזכות ההקלה והפיוס שיבואו בעקבות אשרור כזה לאנושיותו של הרופא.
אטליז באנגליה במפנה המאה העשרים. הביקורת של שו הייתה נדירה יותר לתקופתה מביקורת דומה הנשמעת כיום, אולם כיום נהרגות בתעשיות המזון חיות רבות יותר ולאחר חיים הרבה יותר קשים.