מכונות חיות
על ספרה החלוצי של רות האריסון
החשיפה הראשונה
בשנת 1964 היו בעולם המערבי צמחונים מעטים מאוד. תנועה להגנה על בעלי-חיים כמעט שלא הייתה קיימת אז – האנשים המעטים שהיה להם אכפת התייחסו ל"חיות מחמד", לציד, לבעיות הגלויות לעין. הערכת רווחתם של בעלי-חיים טרם נוסדה כענף מדעי. על התעניינות משמעותית של פוליטיקאים בבעלי-חיים לא היה מה לדבר. אבל בשנת 1964 כבר היו מיליארדי תרנגולים בעולם כלואים בצפיפות מחרידה, גדלים בקצב רצחני ומבוססים בקרקעית הלול המזוהמת. המשק התעשייתי שגשג על מצע של אדישות ציבורית.
מתוך ההתעלמות הכללית קמה רות האריסון וכתבה ספר שהחל את המהלך של התנועה המודרנית לשחרור בעלי-חיים. שנתיים קודם לכן זעזעה רייצ'ל קארסון את ארצות-הברית בספרה אביב דומם (Silent Spring), על הנזקים הקטלניים שגורמים לסביבה חומרי הדברה. בבריטניה הלכה האריסון רחוק יותר והתמקדה לא במה שעלול התיעוש לעשות לנו אלא במה שהוא עושה לזולתנו, החיות הכלואות במשקים.
השפעה מתמשכת
רות האריסון הייתה אשת תיאטרון בהכשרתה המקורית. היא הכירה את ג'ורג' ברנרד שו, ממנו למדה יחס של כבוד כלפי בעלי-חיים ותשומת-לב מוסרית כלפיהם. ב-13 ביוני 2000 היא נפטרה בגיל 79, כמעט ארבעים שנה לאחר פרסום מכונות חיות ולאחר שנקבע באיחוד האירופי האיסור על כלובי סוללה, על החזקת "עגלי חלב" בתאים זעירים (בבריטניה: 1990) ועל החזקת חזירות בהריון בתאים זעירים (בבריטניה: 1999) – אמנם במקביל להאצה של תיעוש משק-החי בתחומים אחרים ולהתפשטותו העצומה.
התגובות שעורר פרסום מכונות חיות היו מידיות. כבר ב-1965 הקים משרד החקלאות ועדת חקירה בראשות הזואולוג פ. ו. ר. בראמבל (ובהשתתפות האריסון), והוועדה אישרה את ממצאי הספר והביאה לשורה של רפורמות אטיות בחקלאות, שראשיתן ב"חוק החקלאות" מ-1968. בשנת 1979 הקימה ממשלת בריטניה "מועצת רווחת חיות משק", שהאריסון הייתה חברה בה שנים רבות. האריסון פעלה בשורה של ארגונים וועדות, והשפיעה על התפתחותן של רפורמות בחקלאות.
עדויות מהשטח
מכונות חיות מבוסס על שילוב של תחקירים בשטח עם ספרות חקלאית. בעשורים האחרונים, ספרי ביקורת על משקים תעשייתיים נעזרים במידה רבה במחקרים מתחום "מדע רווחת בעלי-החיים", אך בימי האריסון לא נוצרו עדיין מחקרים כאלה. לכן היא נזקקה לעבודת שטח משמעותית, והתרשמויותיה מן המכלאות והמשחטות מוגשות בספר בנימה עניינית. המקורות החקלאיים שנעזרה בהם מעטים בהשוואה למקורות המופיעים בספרות בת-זמננו, אם כי הספר נכתב לאחר שנים של קריאת כתבי-עת חקלאיים. הספר כולל גם 24 עמודים של צילומי שחור-לבן ממשקים תעשייתיים, וביניהם שזורים כמה צילומים ממשקים מסורתיים פסטורליים – כרמז לאפשרות חקלאית חלופית, לפי האריסון.
הגישה המעשית
מכונות חיות פונה לקהל הרחב ומנסה להניע שינוי מעשי. אף-על-פי שהאריסון עצמה הייתה צמחונית, הספר אינו מנסה לשכנע את קוראיו להיות צמחונים, וודאי שלא טבעונים, אלא לחתור לשינוי התעשייה הקיימת באמצעות לחץ צרכני וחקיקה. ב-1964, הצמחונות אולי הייתה עדיין אידיאל גבוה מדי לשאוף אליו. המשקים הבלתי תעשייתיים מוצגים כחלופה מקובלת. עניינו המרכזי של הספר הוא פגיעה בבעלי-חיים, אך הספר כולל גם התייחסות לנזקים הבריאותיים שמסכנים צרכני מוצרים מן החי, בעקבות הלעטת בעלי-החיים בכימיקלים מזיקים – נימוק הרחיב את ההתנגדות לתיעוש משק החי.
מכונות חיות
הספר מתאר בהרחבה את תנאי החיים של תרנגולים בתעשיית הבשר, משחטות לעופות, לולי סוללות בתעשיית הביצים ו"עגלי חלב". התזה המרכזית בתיאורים היא שבעלי-החיים נמחצים לחלוטין על-ידי המנגנון התעשייתי, המתעלם לחלוטין מעצם קיומים כיצורים חיים וחשים והופך אותם לחלק ממנגנון טכנולוגי-כלכלי. האריסון בוחנת במבט חודר את ההיגיון הכלכלי המפעיל את התעשייה, את השפה הטכנית האדישה, את הפיכת גורלם של בעלי-חיים למשחק בסטטיסטיקה של עלויות, רווחים ותקלות, והיא מתבלת את דבריה בציטוטים ארוכים מתוך טקסטים חקלאיים וכתבות בעיתונות היומית.
דבריה של האריסון מ-1964 נותרו רלוונטיים ביותר גם כיום, עם שני הבדלים: ראשית, בכל מקום שרפורמות טרם הגיעו אליו – כלומר ברוב-רובה של החקלאות – התיעוש העמיק ברמה הכלכלית-טכנולוגית, ובעקבות זאת נפגעים יותר בעלי-חיים, והם אף נפגעים באורח חמור יותר מבעבר (לא רק מטיפול אגרסיבי אלא גם מעיוות תורשתי קיצוני שנגרם להם – נושא שהאריסון לא הכירה). שנית, מכונות חיות מציג את החקלאות התעשייתית כתופעה חדשה, כמעט מפתיעה. כיום כמעט שאיננו מכירים עוד חקלאות אחרת.
חקיקה אבסורדית
לקראת סוף הספר מציגה האריסון את מצב החקיקה בבריטניה. החוק המרכזי של התקופה, חוק ההגנה על בעלי-חיים מ-1911, כלל איסור עקרוני ברור על פגיעה בבעלי-חיים (בדומה לחוק צער בעלי-חיים הישראלי שנחקק בהשראתו ב-1994). האריסון עוברת על שורת הפגיעות הקיצוניות בבעלי-החיים בתעשיות החקלאיות, ומסיימת כל תיאור בהבלטת האבסורד: "אבל השר טוען שכל אכזריות מכוסה על-ידי החוק להגנה על בעלי-חיים, 1911."
כמו בישראל כיום, כך גם בבריטניה ב-1964: כשהחוק אינו אוסר במפורש ובפירוט פרקטיקה חקלאית מסוימת, למעשה הוא כאילו לא קיים כלל. וכשהחוק כולל פירוט טכני – נחשפת עמדתם האמיתית של המחוקקים. למשל, חוק ההגנה על ציפורים מ-1954 אסר כליאת ציפורים בכלובים קטנים עד כדי כך שאין לציפור אפשרות למתוח את כנפיה, אך בהסתייגות אחת: החוק אינו חל על poultry, כלומר על ציפורים בניצול חקלאי...
האריסון ממליצה
בהתאם לרוחו המעשית של הספר, הוא מסתיים בשורה של המלצות פשוטות שהאריסון קיוותה כי אפשר ליישמן:
- איסור על השימוש בכלובי סוללה ועל ייבוא ביצים מכלובי סוללה.
- איסור על ניצול "עגלי חלב" בשיטות אינטנסיביות ועל ייבוא בשר עגלים שגודלו בשיטות אלה.
- איסור על גידול מכוון של בעלי-חיים בתפריט החסר מרכיבים חיוניים.
- איסור על קשירת בעלי-חיים באופן מתמיד.
- איסור על החזקת חיות על רצפת טפחות (קרקע של פסים שההפרשות נופלות ביניהם, והרגליים נוטות להיתפס ברווחים).
- איסור על החזקת חיות בחשכה או באור עמום מאוד.
ארבעת הסעיפים הראשונים זכו לטיפול מסוים באירופה (שני הסעיפים האחרונים אינם נחשבים כיום כעניין מרכזי בתחום רווחת החיות בחקלאות). השינויים פסחו על רוב ארצות-הברית ומדינות נוספות; בישראל התקבל איסור מפורש רק על הסעיף השני. ברוב חלקי העולם המתועש, מכונות חיות נותר רלוונטי לחלוטין לאחר ארבעה עשורים.
הספר Animal Machines זמין לרכישה באינטרנט כספר משומש או כספר חדש במהדורה חדשה (2013) בהוצאת CABI.
המאמר פורסם במקור: אריאל צבל, "מכונות חיות: על ספרה החלוצי של רות האריסון," זכויות בעלי-חיים השבוע 80, 10.1.2003. עריכה: 12.9.2020.
